האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ב- 09/07/08 בשעה 18:35 או בסמוך לכך נהג הנאשם ברכב פרטי מ.ר. 75-396-23 (להלן: "הרכב") במודיעין ברחוב כליל החורש לכיוון הצומת עם עמק איילון כאשר לכיוון נסיעתו, בכניסה לצומת מוצב תמרור ב-36 תן זכות קדימה .

הנאשם לא ציית להוראות התמרור ונכנס לצומת בלי להבחין מבעוד מועד ברכב משא סגור אחוד מ.ר. 24-825-63 (להלן: "הרכב המעורב") נהוג ברוש אילן (להלן: "הנהג המעורב") שהתקרב אל הצומת מימינו ומבלי לתת זכות קדימה גרם להתנגשות בין 2 כלי הרכב (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי הרכב ונחבלו בגופם הנאשם ו2 הנוסעים ברכבו.

הנאשם מואשם בעבירות :

• אי מתן זכות קדימה- עבירה לפי תקנה 64(ג)לתקנות התעבורה ו38(2) לפקודת התעבורה.
• נהיגה רשלנית- עבירה לפי סע' 62(2) ו38 (2) לפקודת התעבורה.
• גרימת נזק-עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

הכפירה

הנאשם מודה בזמן ובמקום אולם כופר באי ציות לתמרור ב-36 ובנהיגה רשלנית (סע' 3 ו 5 לכתב האישום).

הנאשם ויתר על עדותם של הרופאים וגובה ההודעה.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העידו לפי הסדר:

- אלון ברוש (להלן: עת/1 או הנהג המעורב), באמצעותו הוגשה הודעתו (ת/1).

- אליעזר סייג, (להלן: עת/2 או בוחן תנועה), ערך סקיצה (ת/2) ותרשים (ת/3)

- רפ"ק אליהו ברהם (להלן :עת/3קצין בוחנים), ערך חוות דעת (ת/6)

- תעודת רפואיות ת/7

ע"ת/1 :

סיפר כי הוא נסע בנתיב שמאלי בין שני נתיבים הקרובים יותר לנאשם, במהירות של 40-50 קמ"ש, הבחין ברכבו של הנאשם לראשונה כשהנאשם התפרץ לצומת וכשהוא עצמו היה במרחק של 6 מטר ממקום ההתנגשות.

לגרסתו רכבו של הנאשם עמד (לא זכור אם בקו העצירה או בקו הדמיוני) ומיד יצא.

העד אישר כי הוא פגע בצד הימני במרכז הרכב ושהוא הזיז את רכבו רק לאחר שהגיע השוטר.

בחקירתו הנגדית ציין כי בעקבות התאונה הרכב המשיך ישר לתוך המדרכה מלפניו, קצת שמאלה, וכן אישר כי הכביש היה מעט מעוקל ולחץ על הברקס כאשר ראה את הרכב מתקרב אולם אין סימנים על הכביש.

ע"ת/2:

סיפר כי מדובר בתיק הצמדה, בדק שדה ראיה, קרא את העדויות, הגיע למקום לאחר התאונה וערך תרשים 10 חודשים לאחר התאונה.

הבוחן המליץ לעמיד לדין את הנאשם כי במקום קיים תמרור והנאשם יכול היה למנוע את התאונה.

בחקירתו הנגדית הסביר כי שדה ראיה מקו הדמיוני לימין הוא פתוח 80 מטר, כאשר העיקול נגמר ואין הפרעה.

הבוחן לא יודע היכן נקודת המפגש של שני הרכבים.

הבוחן הסביר כי לא חלו שינויים בצומת מאז התאונה, יש שם חומה וצמחיה שלא אמורה להפריע.

הבוחן אישר את התמונות של המקום (נ/1-נ/7) וכן הוגשה בהסכמה הודעה על תאונת דרכים (ת/4) והודעת נהג (ת/5).

עת/3:

הסביר כי מדובר בתיק הצמדה וכי הוא לא היה בשטח.

הבוחן הגיע למסקנה כי התאונה נגרמה עקב אי מתן זכות קדימה לרכב הבא מימין בתוך תחום הצומת, כתוצאה מנהיגה רשלנית וזאת על פי עדויות המעורבים וחומר הראיות, תוך הפנייה מפורטת לעדויות, קביעת שדה ראיה ע"י הבוחן ונזקים.

העד ערך חישוב על פי תאוצה 1.5 והעיד כי הרכב עבר 3.5 מטר מקו הצומת הדמיוני על לאימפקט.

על פי שחזור לתאונה שערך קבע העד כי בכל מהירות שהמעורב ינהג מ 133 קמ"ש ומטה המעורב היה בתחום שדה ראיה של הנאשם כך השחזור שלו אינו מתיישב עם השחזור של מומחה מטעם ההגנה. לטענתו המומחה מטעם הגנה התייחס לתאוצות שאינן ריאליות ואינן מציאותיות. כמו כן התייחס נקודתית לחוות דעת המומחה מטעם ההגנה ופסל אותה.

פרשת ההגנה:

הנאשם אינו חולק כי היה מעורב בתאונת דרכים. על פי גרסתו התחיל לנסוע, עצר בצומת כדי לתת זכות קדימה לשתי מכוניות שחלפו על פניו, עבר מחצית מהצומת ולקראת סיום החצייה הרגיש כי מכונית גדולה נכנסה בו מצד ימין, מצא את עצמו על המדרכה הנגדית במרחק רחוק מאוד בצד ימין של הצומת ושני הילדים פונו עם אמבולנס לבית החולים תל השומר.

הנאשם אישר שהפגיעה הייתה בחלק המרכזי של רכבו בצד ימין וראה את המעורב שניות לפני הפגיעה. הנאשם הבהיר כי התקדמות של מטר בצומת מצמצמת ב 50% את הראיה של הרחוב וככל שהוא נכנס לצומת שדה הראיה מצטמצם (עמ' 27 ש' 29-30).

הנאשם אישר כי במקום תמרור (עמ' 28 ש' 21-22), והיה בהתחלת הנסיעה במהירות מ 0 עד 30, עבר מרחק של מסלול וחצי ועברו בערך 2, 3 שניות מהרגע שגלש לצומת, אולם לא הספיק לבלום כי לא ראה אף אחד והיה לקראת סיום החצייה.

בעמ' 29 ש' 20 אישר הנאשם כי במקום יש שדה ראיה, הצומת הייתה קצת עקומה, הייתה שיירה של מכוניות (סומן בנ/8) ולא הייתה לו שום אפשרות לתת גז ולעלות למעלה (עמ' 28 ש' 15-16 ולאחר מכן תיקן את עצמו בשורות 32-33).

יצחק עמיאל, מומחה ההגנה, ערך חוות דעת (נ/9).

ערך מדידות על פי כיווני נסיעת כלי הרכב, מקום התנגשות בצומת, מקום עצירתו של הרכב לאחר שנדחף ועל פי המקום שהצביע הנאשם בעת שנפגש עמו.

המומחה מסכים עם שדה הראיה של 80 מטר שקבע הבוחן (עמ' 32 ש' 19) וקבע כי המרחק בין סימון הרכב של הנאשם ומקום הימצאותו לאחר שהוא עף הוא 8.3 מטר.

המומחה מאשר כי לפי לוח הזמנים שהוא חישב לא ניתן היה לראות רכב שנמצא בטווח מעל 80 מטר (עמ' 32 ש' 29 וסעיף 11 לחוות הדעת). המומחה מאשר כי בעת יציאתו של הנאשם מהצומת, לא יכול לראות כלי רכב (עמ' 33 ש' 3-4).

המומחה ערך חישובים כפי שהוא ציין בחוות דעתו.

דין ומסקנות:

אין מחלוקת בין הצדדים לעניין התרחשות התאונה, כיווני הנסיעה, חוקיות תמרור ב-36, החובה לציית לו ושהנאשם הבחין בו.

אין מחלוקת כי היה מגע בין כלי הרכב.

אין מחלוקת לגבי תוצאות התאונה.

כמו כן, אין חולקים כי התאונה אירעה בצומת, הרי הנאשם עצמו מסר כי היה לקראת סיום הצומת – עבר מסלול וחצי.

עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בעניין אחריות התאונה.

מלשון סעיף 64ג לתקנות התעבורה עולה כי על נהג המתקרב לצומת בו מוצב לתמרור ב-36 לתת זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה כך שעליו להאט מהירות נסיעתו ואף לעצור על מנת להבטיח חצייתו הבטוחה של הרכב החוצה.

תקנת ההגדרות קובעת כי:

"אי מתן זכות קדימה - אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש, לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם".

הנאשם טען בחקירתו במשטרה, בהודעתו על התאונה ובעדותו בפני כי התקדם לצומת, נתן זכות קדימה למספר מכוניות שחלפו על פניו והתחיל בנסיעה איטית לחצות את הצומת במטרה להמשיך ישר וכשהיה בתוך הצומת הגיח רכבו של המעורב במהירות ממש גבוהה.

- בנוגע לטענה כי המעורב נסע במהירות מופרזת.

ראשית, עפ"י גרסת הנאשם הוא לא ראה את המעורב אלא שניות לפני הפגיעה כך שלא יכול להעיד על מהירות נסיעתו.

שנית, אין נתונים המעידים על מהירות נסיעתו של המעורב למעט גרסתו של הנהג המעורב שנסע במהירת של 40-50 קמ"ש.

מקובל תעלי מסקנת הבוחן כי סביר להניח שבמהירות גבוהה הנזק היה הרסני והתוצאות היו בנפש.

בכל אופן, בעניין מהירות הרכב המעורב בבע"פ 10332/03 מדינת ישראל נ' חיים בלייכר קבע בית משפט עליון:

"מתן זכות קדימה על ידי המערער פירושה, בנסיבות העניין, הוא מתן זכות קדימה לרכב בעל הזכות, בהתחשב במרחק שלו מהצומת ובהתחשב במהירות נסיעתו, תהיה אשר תהיה המהירות. לשם קיום הזכות, על החייב במתן זכות קדימה להמשיך ולעקוב אחרי הרכב בעל זכות הקדימה, על מנת להבטיח שהוא אמנם אינו מסכנו בכניסתו לצומת ובכך לא עמד המערער בעניינו". (הדגשה שלי מ.כ.)

ובע"פ 3845/98 שצוטט לעיל נקבע:

"אינני מסכים עם טענות הסניגור. אפילו אם האופנוע נסע במהירות מופרזת עדיין מוטלת חובה על המערער לתת זכות קדימה..."

לעניין המהירות אוסיף כי על אף שהנאשם היה בנסיעה איטית לטענתו וראה את המעורב שניות לפני הפגיעה לא הספיק לבלום.

- בנוגע לנתיב נסיעתו של הנהג המעורב, הנאשם לא מסר הן בהודעתו על התאונה (ת/4) והן בהודעתו במשטרה (ת/5) את נתיב נסיעתו שלו ושל הנהג המעורב, יתרה מכך בהודעתו במשטרה לא זכר כמה נתיבים יש בכיוון נסיעתו של הנהג המעורב, רק בעדותו בפני התייחס ומסר כי עבר מסלול וחצי.

בעניין זה אציין כי הסימון בסעיף 7 לת/4 לא מצביע על חלוקת נתיבים.

בכל אופן נסיעתו של המעורב בנתיב הימני או בנתיב השמאלי אינה מוסיפה ומורידה דבר שכן זכות קדימה הינה לכל נתיבי הכביש, בעניין זה נקבע:

"החובה להסתכל מוטלת על המערערת כל הזמן שהותה בצומת כך שהייתה צריכה להבחין באופנוע מתקרב לצומת. חובה זו הינה חובה אבסולוטית", ע"פ ת"א-יפו 3845/98, גלית דבוש נ' מדינת ישראל.

- בנוגע לשדה ראיה, בעדותו בפני ציין הנאשם כי התקדמות של מטר בצומת מצמצת ב 50% את הראיה של הרחוב וככל שהוא נכנס לצומת שדה הראיה מצטמצם, אם כך הרי שהנאשם יצא לנסיעה במטרה לחצות את הצומת כאשר לא היה לו שדה ראיה ובכך רשלנותו.

בהודעתו במשטרה מסר הנאשם שבמקום בו עצר יש שדה ראיה אולם לא ניתן לראות את כל הרחוב.

מעיון בתמונה נ/3 שצירף הנאשם ניתן לראות בבירור כי מקו העצירה יש שדה ראיה פתוח ודבר לא מסתיר.

הבוחן קבע כי יש שדה ראיה של 80 מטר והמומחה מטעם ההגנה מסכים לכך, כך שהנני קובעת כי לנאשם היה שדה ראיה רחב דיו ולא הייתה מניעה להבחין ברכב המעורב.

בנוגע למקום התרחשות התאונה, אין מחלוקת כי המגע בין שני כלי הרכב התרחש בתחום הצומת כפי שעולה מעדותו של הנאשם , כפי שעולה מעדותו של הנאשם, לקראת סיום הצומת, לאחר שעבר מסלול וחצי.

כך שטרם יצא הנאשם ידי חובתו ליתן זכות קדימה שהרי היה עליו לעבור עוד דרך עד ליציאה מן הצומת.

- בנוגע לחישובים אציין כי החישובים שנערכים כפעולה מתמטית תיאורתית בלבד.

מקובלת עלי מסקנותו של בוחן המשטרה המתבסת על הראיות בתיק ומסקנתו כי בכל מהירות שהמעורב היה נוהג מ 133 קמ"ש ומטה היה בתחום שדה ראיה של נאשם.

יחד עם זאת לא מצאתי לקבל טענות המומחה מטעם ההגנה, אשר מבוססות על ידע אישי ומבלי להסתמך על ספרות מקצועית.

אציין כי מפי מומחה ההגנה טענות רבות בעניין אופן עבודתו של הבוחן המשטרתי ואף מבקש לקבוע כי חקירה נכונה מן הראוי שהבוחן יגיע למקום התאונה בעת התאונה ובסמוך לה.

מומחה ההגנה ציין כי לפני שנים שירת במשטרה, כך שאמור לדעת שלא בכל תאונה מגיע בוחן, ביהמ"ש בתוך עמו יושב ומכיר את אילוצי כוח האדם הקיימים במשטרה.

ביקורת של מומחה ההגנה בסוגיה לא עומדת במבחן המציאות.

באשר לטענת ב"כ הנאשם לגבי אי העדת העד דרור איש שלום, אציין שהתביעה ויתרה על עדותו כך שיכול היה ב"כ הנאשם בהחלט לזמנו לחקירה אולם מצא שלא לעשות כן.

לסיכום:

מההוכחות שהובאו בפני עולה כי רכבו של הנאשם יצר חסימה בנתיב התקדמות הרכב המעורב, הרי רכבו עדיין היה בתחום הצומת. התרחשות התאונה בצומת בה מוצב תמרור ב-36 מעידה על כך כי לו ניתנה זכות קדימה למעורב לא הייתה מתרחשת תאונה.

לאחר שעיינתי בכל חומר ההוכחות, שמעתי את עדותם של העדים, התרשמתי מהופעתם בפני, מצאתי כי התביעה הוכיחה מעל כל ספק סביר את יסודות העבירה על כן יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ג, 20 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.