1. בפני תביעה כספית ע"ס 12,710 ₪ לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 21.5.08 בין הרכב בו הינה מחזיקה ובו נהגה מסוג הונדה (להלן: "ההונדה"), לבין משאית בה נהג הנתבע 1 (להלן: "המשאית").

2. לטענת התובעת, במהלך פנייתה ימינה, הגיעה המשאית שנסעה מאחור ופגעה בהונדה מאחור בחלק השמאלי.

לטענת הנתבעים – ההונדה היא שיצאה מחניה בצד ימין של הדרך ובנסיעתה אחורנית פגעה במשאית.

התובעת צרפה חוות דעת שמאית ולפיה הנזק הישיר שנגרם להונדה עומד ע"ס 9,569 ₪.

כן צרפה התובעת אסמכתאות להוצאות שכ"ט השמאי והוצאות גרירה. בנוסף תבעה התובעת סך של 2,000 ₪ בגין עגמת נפש.

3. מטעם הנתבעת, העידה התובעת וכן הגב' נאדיא חביב (להלן: "נאדיא") והגב' דוניא חביב (להלן: "דוניא"), אשר נסעו עימה ברכב בעת התאונה.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1.

דיון:

4. לאחר שעיינתי במסמכים בתיק והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות העדים ,שוכנעתי כי גרסת התובעת היא הגרסה הנכונה להתרחשות התאונה:

עדותה של התובעת הייתה ברורה, עקבית ואף נתמכה בעדויות שתי העדות הנוספות, אשר אישרו כי התאונה ארעה במהלך הפנייה ימינה (ראה דברי נדיא עמ' 5 שורות 26-27 ועדות דוניא עמ' 6 שורות 16-17). אמנם בהמשך נדיא העידה :"עוד לא פנינו ימינה", אולם מיד ציינה :"כן פנינו, חלק מהרכב היה בפנים" (עמ' 5 שורות 29-31). שוכנעתי כי דברי העדה כי עוד לא פנו ימינה, נאמרו במובן שהפנייה טרם הושלמה במלואה, שהרי גם בתחילת עדותה כאמור וגם בהמשך אישרה כי חלק מהרכב כבר פנה. המדובר בפגיעה במהלך הפניה ובטרם הושלמה.

בניגוד לגרסתן ההגיונית של התובעת והעדות מטעמה, הרי גרסתו של הנתבע 1 אינה סבירה, נוכח מקום התאונה לטענתו וכפי שסימן בעיגול על גבי נ/1. הנתבע סימן על גבי נ/1 את מקום התאונה בצד שמאל של הכביש בנתיב שאינו סמוך לרחבת החניה מצד ימין. מיקום זה אינו תואם את גרסתו, שכן אילו התובעת חזרה ברוורס, תוך ניסיון להשתלב בכביש, לא סביר כי תעבור את הכביש הרחב (ברוחב של שני נתיבים) וכי עד קצה הנתיב השני מצד שמאל, עדיין תהיה ההונדה במצב אלכסוני. לא סביר כי ההונדה חצתה את שני הנתיבים בצאתה מהחניה בטרם התיישרה. גרסתו של הנתבע 1 הייתה יכולה להיות סבירה, אילו מיקום התאונה היה במסלול הסמוך לרחבת החניה, אולם, כאמור, משסימן הנתבע 1 את מיקום התאונה בקצה הכביש מצד שמאל, אינני מוצאת את גרסתו הגיונית.

לאור האמור, מצאתי לקבוע כי התאונה ארעה בעת שהתובעת ביקשה לפנות ימינה לכיוון הרחבה הנראית בתמונה נ/1, ההונדה הייתה במצב אלכסוני עקב התחלת הפנייה לרחבה כאשר צידה הימני כבר נמצא בתוך הרחבה וצידה השמאלי בולט לכביש והנתבע, אשר נסע מאחור, ולגרסתו אף הטה את הגה הרכב שמאלה, פגע בהונדה מצד שמאל מאחור.

בהערת אגב אציין כי טענת הנתבע כאילו לפי גרסת התובעת הנזק היה צריך להיות בצד אחורי ימני ולא השמאלי, עומדת גם כנגד גרסתו שכן שני הצדדים הציגו בפני את ההונדה כנמצאת בעת התאונה באותו מצב אלכסוני.

5. בהתאם לתקנה 49 (א) לתקנות התעבורה תשת"א – 1961: "לא ינהג אדם בעקבות רכב אחר, אלא תוך שמירה על רווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה".

לאור נסיבות התאונה, כפי שמצאתי לקבל כאמור לעיל, הרי שהנתבע 1 לא הבחין מבעוד מועד בפניית ההונדה ימינה, לא האט את מהירות נסיעת המשאית, לא עצר את המשאית במועד, ולפיכך בחוסר זהירות פגע בחלק האחורי שמאלי של ההונדה וגרם לנזקים.

נוכח כל האמור, האחריות לתאונה מוטלת במלואה על נתבע 1.

6. לפיכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת

סך של 10,710 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל (לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש בנסיבות דנן וכן אין מקום להוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה שעה שלא צורפו לסכום התביעה בגינו שולמה אגרת התביעה).

בהתאם להסכמת הצדדים, התשלום יתבצע בכפוף להמצאת אישור אי הגשת תביעה וכן רישיון רכב המעיד על בעלות התובעת.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 2,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.