תביעה בגין ליקויי בנייה.

מבוא ורקע דיוני

1. ביום 27.3.07 התקשרו התובעים עם הנתבעת (להלן גם: "החברה") בהסכם לרכישת בית דו-משפחתי אותו התחייבה הנתבעת לבנות ברח' נחל ברקן 15 ג' עתלית (להלן: "הדירה").

2. התובעים הגישו תביעה זו כנגד הנתבעת בה טענו כי התגלו בדירה ליקויי בנייה רבים וחמורים, וכי על אף שנעשו מספר פניות לנתבעת בבקשה לתיקון הליקויים, הם לא תוקנו. לכתב התביעה צירפו התובעים חוות דעת מטעם המהנדס ד"ר א' בן עזרא (להלן: "המהנדס בן עזרא") לפיה הוערכו הליקויים בדירה בסכום של 130,104 ₪. עוד נתבעו פיצוי בגין דיור חלופי והוצאות שמירת ציוד וריהוט בסך 12,000 ₪, שכר טרחת המהנדס בן עזרא בסך 2,500 ₪, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ₪, ובסך הכל 169,604 ₪. התובעים העמידו תביעתם לצורכי אגרה על סך של 130,000 ₪.

3. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה חוות דעת נגדית מטעם המהנדס י' קורנברג, אשר דוחה את מרבית הליקויים הנטענים בחוות דעתו של המהנדס בן עזרא.

4. ביום 16.2.10 הוריתי כי לאור הפערים בין חוות הדעת, יש למנות מומחה מטעם בית משפט. הנתבעת הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטתי, בה ביקשה לעכב מינויו של מומחה מטעם בית המשפט עד להשלמת התיקונים בדירה על ידה, וזאת ככל ועדיין יהיה צורך במינויו. התובעים התנגדו לבקשה, וטענו כי ראוי שהנתבעת תבצע התיקונים בדירה לאחר שתינתן חוות דעתו של מומחה בית המשפט. בהחלטתי מיום 3.3.10 דחיתי את בקשת הנתבעת לעכב מינויו של מומחה מטעם בית המשפט.

5. ביום 7.3.10 מיניתי את המהנדס דב סיגל כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה ביהמ"ש"). בחוות דעת מיום 17.5.10 (להלן: "חוות הדעת הראשונה") קבע מומחה ביהמ"ש כי עלות תיקון הליקויים בדירה עומדת על סך של 28,304 ₪ (כולל מע"מ). יצויין כי מומחה ביהמ"ש השיב לשאלות הבהרה שהפנו אליו התובעים וכן לשאלות הבהרה שהפניתי אליו בהחלטה מיום 27.7.10.

6. ביום 23.8.11 הגישו הצדדים הודעה בדבר הסדר דיוני עליו חתמו ביום 2.8.11 (להלן: "ההסדר הדיוני") לפיו הנתבעת תבצע התיקונים בדירה בהתאם לחוות הדעת הראשונה וכפי שמפורט בהסדר הדיוני, בתוך פרק הזמן הנקוב בהסדר הדיוני. כן הוסכם כי לאחר ביצוע התיקונים הצדדים יזמינו את מומחה ביהמ"ש לבקר בדירה, הוא יבדוק את התיקונים ויגיש חוות דעת משלימה.

7. בעקבות ההסדר הדיוני, ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה ולאחר מכן ביקר מומחה ביהמ"ש בדירה בשנית והגיש חוות דעת משלימה (חוות דעת מיום 22.1.12, להלן: "חוות הדעת המשלימה").

8. בדיון שהתקיים ביום 21.3.12 טענו התובעים כי ההסדר הדיוני הופר משלא בוצעו תיקונים כפי שאמורים היו להתבצע או שבוצעו וכשלו. הנתבעת טענה כי ההסדר הדיוני מונע "פתיחה מחדש" של כל נושא הליקויים, היקפם ועלות תיקונם היות ונקבע כי קביעות מומחה ביהמ"ש לאחר ביצוע התיקונים תהיינה סופיות, בכפוף לחריגים שצויינו בהסדר הדיוני. בתום הדיון קבעתי כי השאלה אם הופר ההסדר הדיוני אם לאו אינה טעונה הכרעה באותו שלב והוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית.

9. בשלב דיוני מאוחר יותר הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הם מוותרים על חקירות המצהירים והמומחים וניתן צו בדבר הגשת סיכומים.

טענות התובעים

10. התובעים נכנסו לדירה ביום 17.6.08. לאחר כשנה של מגורים בדירה, ולקראת תום שנת הבדק הזמין התובע את המהנדס בן עזרא לבדוק את הדירה בצורה מקצועית, שכן סבל מליקויים רבים בדירה - רטיבות בסמוך לממ"ד, שקיעת אבנים משתלבות בחצר, העדר מעקה במדרגות חוץ, שברים וסדקים סביב שוחות הביוב, פגמים במלבן דלת הכניסה, העדר מאחז יד בעליה לקומה העליונה, ועוד.

11. התובעים פנו אל הנתבעת מספר פעמים כדי שתתקן הליקויים בדירה (במכתבים מיום 21.8.09, 2.9.09, 13.9.09 ו-5.10.09), אך הנתבעת התעלמה לחלוטין מפניותיהם והם זכו ליחס מזלזל ומחפיר מצידה. הנתבעת השיבה רק ביום 5.10.09, תשובה בלתי עניינית.

12. בתיקוני שנת הבדק שבוצעו על ידי הנתבעת לא בוטל שום ליקוי מהותי. מפרוטוקול שנת הבדק מיום 13.10.09 עולה כי העבודות שבוצעו הן עבודות מזעריות, קלות ביצוע ומשניות, אשר לא נוגעות כלל לבעיית הרטיבות בדירה ובוצעו במסגרת אחזקה רגילה.

13. גם לאחר הגשת התביעה פנה התובע לנתבעת בפניות חוזרות ונשנות על מנת שתבצע תיקונים בדירה, ואולם התיקונים שביצעה הנתבעת בדירה לא צלחו ובעיות הנזילה והרטיבות חזרו. התובע צירף לתצהירו תכתובת ענפה, באמצעות באת כוחו, ובה פניות רבות לנתבעת עקב ליקויי רטיבות חדשים שהתגלו בדירה לאחר שהנתבעת תיקנה כביכול את הליקויים.

14. לאחר שמומחה ביהמ"ש הוציא את חוות דעתו שוב נתגלתה רטיבות במקומות רבים בדירה אשר לא באה לידי ביטוי בחוות דעתו הראשונה.

15. על פי ההסדר הדיוני הנתבעת היתה אמורה לבצע את התיקונים בשני שלבים - בשלב הראשון היה על הנתבעת לתקן את ליקויי הרטיבות ובשלב השני היה עליה לבצע את יתר התיקונים. הנתבעת לא עמדה במועדים שנקבעו בהסדר הדיוני, התיקונים התמשכו על פני זמן רב והרטיבות לא בוטלה.

16. מעבר לכך, הנתבעת ניסתה להפעיל על התובעים לחץ להסכים לכל מיני פתרונות הקשורים לליקויים. הנתבעת גרמה לנזקים נוספים עקב ביצוע עבודות התיקונים - השחתת עציצים ושפיכת בטון לתוכם, לכלוך האבנים המשתלבות, וכו'. הנתבעת התקינה ברזים מתוצרת מדגל (במקום מתוצרת חמת) שאין לתובעים אחריות עליהם. התובע צירף לתצהירו יומן תיקונים שערך המתעד את העבודות בדירה.

17. לאחר ביקור משלים שערך מומחה ביהמ"ש בעקבות תיקונים שבוצעו על פי חוות דעתו הראשונה, הסתבר כי רוב הליקויים לא תוקנו כלל, בעיית הרטיבות חזרה, וכן נוספה רטיבות נוספת. התובע מכחיש מכל וכל טענותיה של הנתבעת כאילו הסתיר את דבר הרטיבות עד לביקורו המשלים של מומחה ביהמ"ש אחרי כל כך הרבה מכתבים, התראות ותמונות שנשלחו על ידו, לאורך כל הדרך.

18. מומחה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו המשלימה כי הנתבעת לא רק שלא ביטלה את ליקויי הרטיבות אלא שהרטיבות החמירה, וזאת הוכחה לכך שהנתבעת לא הצליחה לקיים את שלב א' של ההסדר הדיוני. לאחר שמומחה ביהמ"ש הוציא תחת ידו את חוות הדעת המשלימה הוחמרו ליקויי הרטיבות והאיטום.

19. לאור התנהלותה של הנתבעת החליטו התובעים לבצע תיקונים על חשבונם. התובעים דורשים החזר עבור תיקונים של ליקויי איטום בגג הבניין, במרזב וסביב החלונות שביצעו בדירתם על סך 5,800 ₪ ומציגים חשבון מיום 19.3.12 בגין תיקונים אלו. לטענתם, כל הליקויים הללו נבעו מחדירת רטיבות בדירה בשל ביצוע לא תקין של עבודות איטום אשר הנתבעת היתה מחויבת לבצע על פי דין.

20. מעבר לכך, בזמן ביצוע התיקונים יהיה צורך לפנות את הדירה, בין היתר בשל הצורך בתיקון המדרגות הפנימיות המאלץ ניתוק בין הקומות. כמו כן התובעים ייאלצו לשמור על חפצים וריהוט ועל כן הם זכאים לפיצוי בגין דיור חלופי והוצאות העברת דירה, בסכום של 12,000 ₪.

21. לטענת התובעים, קיומם של הליקויים בדירה בצירוף הצורך לנהל מאבקים לתיקונם, גרמו להם לאובדן הנאה מהדירה שרכשו במיטב כספם, לטרחה, לטרדה, התרגזויות, בזבוז זמן ועוגמת נפש בסכום המוערך ב- 25,000 ₪ (בסיכומיהם ציינו התובעים 20,000 ₪ בגין רכיב זה, ואני יוצא מנקודת הנחה כי מדובר בטעות). התובע ואשתו מעל גיל 60 והם רכשו את הדירה במטרה להזדקן בה. התובע הינו נכה צה"ל הסובל מפגיעות בעמוד השדרה ובגפיים התחתונות, ומוכר כנכה על ידי הביטוח הלאומי בשל בעיות סכרת, דום לב בשינה ושמיעה. גם התובעת סובלת מבעיות בריאות של אפילפסיה. התובע מוגבל בהליכה והוא נתון לסיכונים בטיחותיים ובריאותיים של נפילה ומעידה בשטח ביתו עקב שקיעת מרצפות ואבנים משתלבות וכן היקוות מים בשקע בשל תשתית לא ראויה. התובע נפגע ומעד לא אחת בגלל ליקויים אלה. בנוסף, בשל ליקויים במערכת הביוב, התובעים חיים בחשש מתמיד כי תתכן הצפת ביוב בתוך דירתם בכל רגע נתון, דבר שכבר קרה ולא פעם אחת. מעבר לכך, ליקויי הרטיבות בדירה הם מפגע בריאותי ותברואתי, אשר יוצר עובש, טחב, פטריות ואף תולעים, ואשר גורם למחלות וכאבים.

טענות הנתבעת

22. הנתבעת הינה חלק מקבוצה הבונה מאות יחידות דיור בפרויקט "עתלית החדשה". הקבוצה נהנית ממוניטין ללא רבב, ולמעשה תביעה זו היא התביעה היחידה שהוגשה נגד הנתבעת בגין ליקויי בניה.

23. התביעה הוגשה עוד בטרם ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לבחון ולטפל בטענות התובעים, בעיצומה של תקופת הבדק. במהלך השנה הראשונה לאחר קבלת הדירה, התלוננו התובעים ביחס לליקויים מינוריים אשר אופייניים לבית צמוד קרקע מהסוג הזה. כל יתר הטענות והדרישות הכספיות הגבוהות נולדו רק לאחר שהתובעים קיבלו את חוות הדעת של המהנדס בן עזרא.

24. הטענה כאילו הנתבעת התעלמה מפניות התובעים מופרכת. מנהל העבודה מטעם הנתבעת פנה לתובעים וביקר בדירה. בנוסף, ב"כ הנתבעת השיב לב"כ התובעים וחזר והדגיש את התחייבויות הנתבעת לתקן את כל מה שיימצא טעון תיקון בהתאם להסכם ולדין.

25. הנתבעת לא התחמקה מביצוע התיקונים אלא להיפך. הנתבעת הודיעה הן בטרם הגשת כתב התביעה הן בכתב ההגנה ובמספר הזדמנויות נוספות, כי היא נכונה לבצע את התיקונים הנדרשים, אלא שהתובעים סירבו לאפשר את ביצועם. גם לאחר שניתנה חוות הדעת הראשונה של מומחה ביהמ"ש, עדיין לא הסכימו התובעים לאפשר ביצוע התיקונים אלא רק לאחר שהתקבלו הבהרות מטעם מומחה ביהמ"ש, כשנה מיום הגשת התביעה ולמעלה מ-3 שנים מיום מסירת החזקה.

26. מומחה ביהמ"ש העריך את עלות התיקונים בסכומים סבירים, וחוות דעתו קרובה יותר לחוות דעתו של המהנדס קורנברג. לעומת זאת, המהנדס בן עזרא העריך את עלות התיקונים בסכומים מופרזים.

27. גם כאשר החלה הנתבעת לבצע תיקונים בהתאם לאמור בהסדר הדיוני, נתקלה הנתבעת בסירוב התובעים לבצע חלק מהתיקונים. כך למשל סירבו הנתבעים לבצע תיקונים כגון הנמכת כיור חדר האמבטיה או שינוי גובה עליית הגג, איטום בחדר האמבטיה ועוד, בטענה שאינם זקוקים לכך.

28. בנוסף, החלו הנתבעים להעלות טענות של רטיבויות חדשות שהתגלו. אין המדובר בנזקי רטיבות אשר אינם מטופלים משנת 2008, אלא מדובר ברטיבויות חדשות אשר אירעו לאחר הגשת התביעה ואשר חוות הדעת המשלימה מתייחסת אליהן. לפיכך, אין לראות בנתבעת כמי שמתחמקת מתיקונים.

29. המהנדס קורנברג קבע כי מוקדי הרטיבות התגלו לאחר כ-4 שנים וכי ייתכן שהרטיבויות נגרמו בין היתר, כתוצאה משימוש לא זהיר בגג הפתוח (יש יציאה אליו מהבית) ושם מותקנים, על גבי יריעות האיטום, מנועי המזגנים ואף מאוחסנת רשת ברזל גדולה, כאשר יתכן והם פגעו ביריעות האיטום, או בלאי או פגם בעבודה או בחומרים. בכל אופן, אין מדובר בהתעלמות או אי טיפול מצד הנתבעת.

30. במסגרת חוות הדעת המשלימה צויין אלו ליקויים תוקנו ואלו לא הושלמו. רוב העבודות והתיקונים שנדרשו בוצעו. מקום שנדרשו תיקונים ולא בוצעו - היה זה על פי רוב מהסיבה שהתובעים עצמם סיכלו זאת. מומחה ביהמ"ש העיר בחוות דעתו כי הנתבעת היתה נכונה להשלים את יתר התיקונים, אולם התובעים מנעו ממנה את ביצועם, מהסיבה ששלב א' בעניין "הרטיבויות" לא נפתר. התובעים, אשר מתחילת הדרך היו מעוניינים לקבל פיצוי במקום לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים, הם אשר גרמו לכך כי בסופו של יום העבודות לא יושלמו על ידי הנתבעת.

31. התובעים, שנהגו להתקשר לנתבעת על כל פרט, שתקו ולא הודיעו על ליקויי הרטיבות לפני הביקור השני של המומחה, שהתקיים בחודש ינואר 2012 במזג אויר סוער וגשום, ועשו הכל להסתירם מהנתבעת על מנת שיעלו בחוות דעת המומחה. המדובר בליקויי רטיבות שניתן היה לעמוד עליהם לאחר הגשמים שירדו סמוך לפני הביקור. מעבר לכך, הרטיבות בקיר הממ"ד מעל ציפוי האבן, שהתגלתה במהלך הביקור, כן תוקנה ע"י הנתבעת לאחר ביקור המומחה, מבלי שהתובעים ציינו זאת בתצהירם.

32. מומחה ביהמ"ש הוסיף לחוות הדעת המשלימה רכיב של "רטיבויות" והעמיד את העלות הנוספת ע"ס 5,550 ₪ בתוספת מע"מ. הרטיבויות הופיעו במקומות שונים וככל הנראה בשל כך לא עלה בידי הנתבעת לאתר את מקור הבעיה. בכל אופן, הנתבעת לא הזניחה את העניין בשום שלב. בפועל התובעים תיקנו את הרטיבות באמצעות בעל מקצוע מטעמם ושילמו עבור עבודות האיטום 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. מכאן שיש חיזוק אף לעלויות שקבע מומחה ביהמ"ש המבוססות על מחירון דקל.

33. מומחה ביהמ"ש הבהיר כי מספר ליקויים תוקנו ע"י הנתבעת, לאחר הגשת חוות דעתו הראשונה. לפיכך, יש לנכות מהעלויות המפורטות בחוות הדעת הראשונה את הסכומים הבאים: להפחית חלק מהסך 350 ₪ בגין תיקון שקיעת האבנים בשביל כניסה לחניה, להפחית סך של 1,450 ₪ בגין החלפת דלת הכניסה כולל המשקוף, להפחית סך של 100 ₪ בגין דלת היציאה מהסלון לגינה אשר תוקנה, ולהפחית 600 ₪ בגין כך שהתובע ויתר על תיקון גבהי הכיורים בחדר האמבט.

34. הנתבעת אף נהגה עם התובעים לפנים משורת הדין, כאשר נעתרה לבקשת התובעים להתקין מעקה על חשבונה, בעלות של 3,025 ₪, על אף שבחוות דעת מומחה ביהמ"ש לא נדרשה התקנת מעקה. כמו כן, בהתאם לחוות דעת מומחה ביהמ"ש, עלות תיקון דלת הכניסה עמדה על סך 1,450 ₪ בתוספת מע"מ, אלא שהנתבעת נשאה בעלות העודפת של רכישת דלת משודרגת בסכום של 5,150 ₪. הנתבעת דורשת לקזז סכומים אלו מכל סכום שייפסק לחובתה.

35. הנתבעת מבקשת לאמץ את חוות דעת מומחה בימ"ש שכן ניתנה על ידו חוות דעת מקיפה, לפני ביצוע התיקונים ואף לאחר ביצוע חלק מהם.

36. יש לדחות את טענות התובעים בדבר עוגמת נפש באשר הן טענות בעלמא שכל מטרתן לעשות עושר ולא במשפט על חשבון הנתבעת. אין המדובר בליקויים הגורמים לעוגמת נפש או כאלו המונעים שימוש סביר. הליקויים ברובם מינוריים ואופייניים לבית צמוד קרקע מהסוג הזה. רכיב עוגמת הנפש הנתבע לבדו עולה על הערכת מלוא הליקויים ע"י מומחה ביהמ"ש. מדובר בסכום עתק בנסיבות התיק דנן, שכן גם אם יש דברים הדורשים תיקון או החלפה, עדיין ניתן לעשות שימוש רגיל בבית המגורים.

דיון והכרעה

37. הלכה היא כי כאשר ממנה בית המשפט מומחה מטעמו, נטייתו תהא לאמץ את ממצאי המומחה מטעמו אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. בפרט נכון הדבר כאשר המומחה מונה בהסכמת הצדדים כפי שהיה כאן. למעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט, ראו, למשל: ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185 (1985); ע"א 558/96 שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05); ע"א 293/88 יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (23.4.90) ; ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן (2.6.96).

38. יחד עם זאת, בית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר, על פי מכלול הראיות שבפניו, ומכאן שניתן לדחות את מסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט או לאמץ חלקים מחוות דעתו [ראו, למשל: ע"א 974/91 עמידר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה זמורה, פ"ד נ(5) 104 (1997); ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נגד דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (1993); ד"נ 20/85 בחרי נגד פדלון, פ"ד לט(4) 463 (1985)].

39. במקרה דנן יש ליתן לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש משנה תוקף, וזאת הן לאור ההסכמה בדבר זהות המומחה הן לאור ההסכמה העקרונית אשר באה לידי ביטוי בהסדר הדיוני. כעיקרון, במסגרת ההסדר הדיוני, בנוגע לרוב הפריטים הסכימו הצדדים לאמץ את חוות הדעת הראשונה של מומחה ביהמ"ש כך שהנתבעת תבצע תיקונים בדירה בהתאם לאמור בה. לאחר ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת, יבקר מומחה ביהמ"ש בדירה בשנית, ויוציא חוות דעת משלימה ביחס לתיקונים שבוצעו על ידי הנתבעת, כאשר קביעותיו לאחר ביצוע התיקונים תהיינה סופיות.

40. בענייננו, ככלל, לא מצאתי לנכון לסטות מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, למעט במספר מצומצם של נקודות, ככל שיפורט להלן. ואולם בטרם אדון בליקויים אשר נותרו במחלוקת בין הצדדים, אדרש לשאלה האם ההסדר הדיוני הופר כטענת התובעים.

ההסדר הדיוני

41. במסגרת ההסדר הדיוני הסכימו הצדדים כי הנתבעת תשלים העבודות בשני שלבים: שלב א'- הנתבעת תשלים את כל תיקוני הרטיבות, לרבות איטום חדר הממ"ד, תוך שבועיים מיום החתימה על ההסדר הדיוני. שלב ב'- הנתבעת תשלים את יתר התיקונים תוך 30 ימים לאחר תום ביצוע תיקוני הרטיבות.

לטענת התובעים, הנתבעת הפרה את ההסדר הדיוני משום שלא הצליחה לקיים את שלב א' של ההסדר הדיוני. הוכחה לכך היא חוות דעתו המשלימה של מומחה ביהמ"ש ממנה עולה כי הנתבעת לא רק שלא ביטלה את ליקויי הרטיבות אלא שהרטיבות החמירה. מעבר לכך, הנתבעת לא ביצעה את מרבית התיקונים אותם התחייבה לבצע במסגרת ההסדר הדיוני.

מנגד, לטענת הנתבעת, התובעים לא הודיעו לה על ליקויי הרטיבות לפני הביקור השני של המומחה, שהתקיים בחודש ינואר 2012 במהלך מזג אויר סוער וגשום, ועשו הכל כדי להסתירם מהנתבעת על מנת שיתגלו ויעלו בחוות דעת המומחה. המדובר בליקויי רטיבות שניתן היה לעמוד עליהם שוב לאחר הגשמים שירדו סמוך לפני ביקור המומחה. בסיום הביקור, ביקש ב"כ הנתבעת מב"כ התובעים לאפשר לנתבעת לאתר ולתקן את הרטיבות שהתגלתה במהלך הביקור, אולם התובעים החליטו להמתין לחוות הדעת על מנת לעמוד על הסכומים שייזקפו לזכותם. מעבר לכך, רוב העבודות והתיקונים שנדרשו בוצעו על ידי הנתבעת ומה שלא תוקן היה זה על פי רוב מהסיבה שהתובעים עצמם סיכלו זאת.

42. מצאתי כי יש לדחות את טענות התובעים ביחס להפרת ההסדר הדיוני, וזאת ממס' טעמים.

ראשית, אי ביצוע תיקון של ליקוי מסוים על ידי הנתבעת, או ביצועו באופן לקוי או חלקי, אינו מהווה לכשעצמו הפרה של ההסדר הדיוני. מעיון בהסדר הדיוני עולה כי מדובר בחוזה אשר צפה את האפשרות שתיקון כזה או אחר לא יבוצע כלל, או שיבוצע באופן לקוי. במקרה כזה, יהא צורך להעריך את עלות התיקון הנדרש/הנוסף. "במידה ולא בוצע תיקון על פי הסכם זה או בוצע באופן לקוי, יתייחס המומחה בחוות דעתו הנוספת לעלות התיקון – וזאת במידה ולא התייחס לכך בחוות דעתו הראשונה."

שנית, גם אם היתה הפרה, הרי שהתובעים לא הודיעו על ביטול ההסדר הדיוני בעת הפרתו ולא פנו לביהמ"ש על מנת להפסיק את ביצוע התיקונים ולחזור לנהל את התיק בבית המשפט. למעשה, התובעים לא העלו הטענה כי ההסדר הדיוני הופר עד לאחר שמומחה ביהמ"ש הוציא את חוות דעתו המשלימה.

שלישית, לא רק שהתובעים לא הודיעו על ביטול ההסדר הדיוני, אלא להיפך, הם הביעו רצונם כי הנתבעת תבצע התיקונים בדירה, וזאת על אף שהנתבעת לא עמדה במועדים הקבועים בהסדר הדיוני. כך, במכתב ב"כ התובעים מיום 10.8.11, היא אינה מעלה טענה בדבר איחור בביצוע שלב א' בהסדר, אלא מבקשת מב"כ הנתבעת להורות לנתבעת להתחיל בביצוע שלב זה. במכתבה מיום 22.8.11, טוענת ב"כ התובעים כי בניגוד למוסכם בהסדר הדיוני טרם החלה הנתבעת לבצע את שלב א' של ההסדר הדיוני, ואולם ב"כ התובעים לא מבקשת לבטל ההסדר הדיוני, אלא מבקשת לוח זמנים לגבי השבועיים הבאים ובו פירוט הימים והשעות בהם תבצע הנתבעת העבודות הנ"ל. מעבר לכך, התובע מצהיר בסעיף 43 לתצהירו כי היות ורצה מאד בתיקונים, במיוחד בשל העובדה שלאור המחירים הזעומים, לטענתו, שקבע מומחה ביהמ"ש לא היה מצליח לבצע התיקונים הנדרשים בעצמו, הוא התגמש בכל הקשור למועדים שנקבעו בהסדר הדיוני.

משלא עמדו התובעים על ביטול ההסדר הדיוני בעת הפרתו, ומשהביעו את רצונם כי הנתבעת תמשיך לקיים את הוראותיו ותבצע התיקונים, ומשהמשיכה הנתבעת בביצוע ההסדר הדיוני, ברי כי התובעים אינם יכולים לאחוז במקל משני קצותיו, ולטעון לביטולו בדיעבד לאחר שכבר הושלם ביצועו.

רביעית, התובעים טוענים כי הוכחה לכך שהנתבעת לא הצליחה לקיים את שלב א' של ההסדר הדיוני היא חוות דעתו המשלימה של מומחה ביהמ"ש ממנה עולה כי הנתבעת לא רק שלא ביטלה את ליקויי הרטיבות אלא שהרטיבות החמירה. בעניין זה הרי שכאמור לעיל, אי ביצוע או ביצוע לקוי של תיקון הליקויים אינו מהווה הפרה של ההסדר הדיוני אלא אפשרות שההסדר הדיוני צפה אותה. מעבר לכך, על פי יומן העבודה שצירף התובע לתצהירו ובו תיעד את עבודות הנתבעת, עולה כי הנתבעת אכן פעלה בשלב הראשון לשם תיקון ליקויי הרטיבות. לדוגמא:

"תאריך 14.8.11 שעה 10:45 הגיעו קובי וניסים לבדוק שוב את הליקויים שלב א' תחילה."

"4.9.11 מגיע פועל אחד בשעה 07:30 לבצע תיקוני רטיבות עבד עד השעה 15:00 עם הפסקות (יש לציין שעם הגשם הראשון הנזילות חזרו."

"5.9.11 הגיע פועל לביצוע עבודות איטום בחוץ משעה 08:00-13:00. בשעה 12:30 הגיעו עוד פועלים עבור המשך תיקוני הנזילה בגג."

כאן המקום לציין כי איני רואה מקום לקבוע ממצא עובדתי ביחס לטענה שהעלתה הנתבעת לפיה התובעים פעלו לשם הסתרת ליקויי הרטיבות בדירה עד לביקורו המשלים של מומחה ביהמ"ש. ראשית, הצדדים לא נחקרו. שנית, וחשוב מכך, אין לכך נפקות של ממש. ממילא מדובר בליקויים המצויים באחריות הנתבעת ואשר על הנתבעת לשאת בעלות תיקונם, כמפורט בחוות הדעת המשלימה.

43. מכל הטעמים האמורים לעיל אני קובע כי ההסדר הדיוני תקף ומחייב את הצדדים, ועל כן טענות הצדדים ביחס לליקויים שנותרו שנויים במחלוקת ייבחנו לאור הוראותיו.

הליקויים

44. כאמור, ככלל, לא מצאתי לנכון לסטות מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, למעט במספר מצומצם של נקודות. להלן יפורטו הפריטים שנותרו שנויים במחלוקת, וייבחנו לאור חוות הדעת הראשונה וחוות הדעת המשלימה של מומחה ביהמ"ש, לאור הוראותיו של ההסדר הדיוני ולאור טענות הצדדים. ליקויים אשר לא תוקנו על ידי הנתבעת אך התובעים אינם חולקים על נכונות חוות דעת מומחה ביהמ"ש ביחס אליהם, לא יפורטו כאן אלא יצויינו בסיפא של פסק הדין.

45. כאמור, לפי ההסדר הדיוני, קביעותיו של מומחה ביהמ"ש לאחר ביצוע התיקונים תהיינה סופיות, כך שככלל, אין לדון מחדש בטענות ביחס לפריט זה או אחר, אלא כן אם מדובר בטענות הנמנות על אלה:

- טענות בדבר ליקויים ספציפיים אשר במסגרת ההסדר הדיוני צויין כי הם נותרו במחלוקת וכי הצדדים יהיו רשאים לטעון לגביהם בסיכומים.

- טענות בדבר ליקויים שהמומחה הזכיר אותם אך לא הכיר בהם.

46. סעיף 5.1 - מדרגות פיתוח בכניסה

חוות הדעת הראשונה - בכניסה לדירה אכן ישנן 2 מדרגות מצופות בגרנוליט. עם זאת, תקנה 3.2.2.6 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: "התקנות"), לפיה מספר המדרגות צריך להיות לפחות 3, מתייחסת למהלך של חדר מדרגות ולא של מדרגות חיצוניות בחצר, ולכן אינה חלה בענייננו.

רום המדרגות הוא 16 ס"מ אחת ו-13.5 ס"מ, כאשר השלח הוא 30 ס"מ, דבר שהוא מנוגד לתקנות המחייבות רום אחיד במהלך, וסכום 2 הרומים + השלח ביניהם צריך להיות 61-63 ס"מ.

לפיכך, יש להרוס את שתי המדרגות ולצקת אותן ברום אחיד של 14.75 ס"מ עם שלח של 32 ס"מ. עלות התיקון- 700 ₪.

ההסדר הדיוני - יוצקו 3 מדרגות בכניסה לדירה והנתבעת תתקין מאחז יד.

חוות הדעת המשלימה – התיקון לא בוצע.

לפי חוות דעתו של המהנדס בן עזרא, מהלך בן 2 מדרגות מנוגד לתקנות ולכן יש לפרקו ולצקת 3 מדרגות. עוד ציין המהנדס בן עזרא כי הרומים אינם אחידים והשלח צריך להיות בין 61-63 ס"מ (אם כי נקב במידות מעט שונות ממה שציין מומחה ביהמ"ש– רום של 13 ו-16.5 ס"מ ושלח של 29.5 ס"מ). לטענת התובעים בסיכומיהם, תקנה 3.2.2.6 לתקנות חלה גם על "מדרגות חוץ", ועל כן יש לאמץ את פתרונו של המהנדס בן עזרא ולהפוך את המהלך של 2 מדרגות למהלך של 3 מדרגות.

בנוסף, לטענת התובעים, בעוד שלמהלך בן 2 מדרגות לא נדרש מעקה, הרי שעל פי תקנה 3.2.2.15 לתקנות, למהלך בן 3 מדרגות כן נדרש מעקה. התובעים מבקשים לזכותם בסך של 2,000 ₪, כפי שהעריך המהנדס בן עזרא, עלות הכוללת הריסת 2 מדרגות ויציקת 3 מדרגות וכן מעקה.

אינני רואה צורך להידרש לפרשנות התקנות הרלבנטיות, שכן במסגרת ההסדר הדיוני הסכימו הצדדים הלכה למעשה לאמץ את האמור חוות דעתו של המהנדס בן עזרא; כי יוצקו 3 מדרגות ולא שתיים וכן כי הנתבעת תתקין מאחז יד. גם את עלות התיקון מן הראוי, אפוא, להעריך בהתאם לעלות בה נקב המהנדס בן עזרא, דהיינו בסך של 2,000 ₪.

47. סעיף 5.2 – שקיעת אבנים משתלבות ופגיעה במערכת הביוב

חוות הדעת הראשונה –בשביל המשמש לכניסה לחניה יש שקיעה קטנה לאורך 7.5 מ' וברוחב 0.4 מ' - קטע זה המרוצף אבנים משתלבות יש לפרק, להדק ולרצף מחדש באותן מרצפות. כנ"ל גם ליד בריכת הביוב. ביציאה מהמחסן למדרכה (יציאה משנית) יש שקיעה קטנה אותה יש לתקן. עלות התיקונים: 350 ₪.

ההסדר הדיוני – יבוצע תיקון מקומי. הנתבעת תהיה אחראית לתיקון למשך 24 חודשים.

חוות הדעת המשלימה – שביל הכניסה לחניה תוקן כנדרש. ביציאה מהמחסן למדרכה השקיעה לא תוקנה.

לטענת התובעים בסיכומיהם, ליקוי זה כלל לא תוקן על ידי הנתבעת ולכן יש לזכות התובעים במלוא הסכום כפי שנקבע על ידי מומחה ביהמ"ש (450 ₪ כולל מע"מ ופיקוח). אלא שלפי חוות הדעת המשלימה השקיעה בשביל הכניסה לחניה תוקנה ונותר לתקן רק את השקיעה ביציאה מהמחסן. לפיכך, יש להפחית חלק מהעלות שקבע מומחה ביהמ"ש מאחר ששקיעת האבנים בשביל כניסה לחניה תוקנה. לפי התמונות שצורפו לחוו"ד המהנדס בן עזרא, השקיעה בשביל הכניסה לחניה היתה ניכרת יותר מהשקיעה ביציאה המשנית. לאור כל האמור אני קובע כי העלות עבור תיקון השקיעה ביציאה המשנית תעמוד על סך של 150 ₪.

48. סעיף 5.3 – "מעקה"

חוות הדעת הראשונה – ה"מעקה" הוא מאחז יד אותו ביקש התובע מאת הקבלן ואיננו מופיע בתוכניות המכר. כמו כן הפרש הגובה בין משטח הכניסה לשביל הכניסה (שם מותקן המאחז) הוא 45 ס"מ ולכן ת"י 1142 אינו חל עליו. המסקנה: אין ליקוי.

ההסדר הדיוני – אין חובה על פי התקן להתקין מאחז יד והוא אינו מופיע בתוכניות. החברה תתקין את המעקה על חשבונה.

חוות הדעת המשלימה – אף על פי שבחוות הדעת לא נדרשה התקנת מעקה, החברה התקינה מעקה תקני על חשבונה.

הנתבעת דורשת בסיכומיה קיזוז בגין המעקה שהתקינה על חשבונה ומציגה לעניין זה עותק מחשבונית עסקה ע"ס 3,025 ₪ (נספח ה' לתצהיר קורנברג). התובעים אינם מתייחסים לטענה זו.

משהוסכם בהסדר הדיוני כי החברה תתקין מעקה תקני על חשבונה, וזאת כחלק מהסדר כולל, בבחינת "תן וקח", בגדרו כל אחד מהצדדים מוותר על חלק מדרישותיו, איני רואה כל סיבה לזכות את הנתבעת בסכום זה, המשקף למעשה קיום התחייבות החוזית.

49. סעיף 5.4 – מדרגות ביציאה משנית

חוות הדעת הראשונה - ביציאה המשנית מהמחסן אל שביל הפיתוח יש שתי מדרגות, אחת ברום 9 ס"מ עם שלח של 80 ס"מ והשניה ברום 20 ס"מ בירידה לשביל. זהו הפרש רומים לא סביר. יש להרוס את שתי המדרגות והשלח ולצקת את המדרגות בגובה של 14.5 ס"מ כ"א ואת השלח בהתאם. עלות התיקון: 900 ₪.

ההסדר הדיוני - יותקנו 3 מדרגות והנתבעת תתקין מאחז יד.

חוות הדעת המשלימה – התיקון לא בוצע.

לטענת התובעים מדובר במהלך בן 2 מדרגות אשר הוא אסור כמבואר לגבי סעיף 5.1 לעיל וכן יש לבצע מעקה, ולפיכך מבקשים לאמץ את הפתרון שהציע בן עזרא, להרוס את שתי המדרגות וליצוק מהלך בן 3 מדרגות בהתאם לתקנות עם מעקה המותאם לתוואי החדש בעלות של 1,250 ₪.

גם ביחס לפריט זה, במסגרת ההסדר הדיוני הצדדים אימצו את חוות דעתו של המהנדס בן עזרא והסכימו כי יוצקו 3 מדרגות ולא שתיים וכי הנתבעת תתקין מאחז יד. אני מקבל אפוא גם את הערכת העלות של המהנדס בן עזרא וקובע כי העלות תעמוד על סך 1,250 ₪.

50. סעיף 5.6- דלת כניסה

חוות הדעת הראשונה – דלת הכניסה לדירה היא דלת תוצרת "רב-בריח". נכון שבדלת לא מותקן עוקץ רביעי הננעץ ברצפה, אולם מפרט מפמ"כ 196 מינואר 1996 מאפשר במקום עוקץ בפיאה התחתונה של הדלת, להתקין עוקץ נוסף בחלק התחתון של הפיאה הצדדית. העוקץ הנוסף הותקן כנדרש, לכן מבחינה זו הדלת תקינה. ישנם ליקויים ביחס לציפוי הדלת והחלפת המשקוף. עלות התיקונים: 1,450 ₪.

הסדר הדיוני – יבוצעו תיקונים בהתאם לחוות דעת המומחה.

חוות הדעת המשלימה – דלת הכניסה כולל המשקוף הוחלפו. יש לכוון את הגובה כדי למנוע מרווח בין הדלת לרצפה.

לטענת התובעים בסיכומיהם, הדלת אכן הוחלפה אך נושא העוקץ לכיוון הרצפה לא תוקן. אמנם לדעת מומחה ביהמ"ש די בעוקצים ל-3 כיוונים ולא דרוש עוקץ לכיוון הרצפה, ולפיכך החלפת הדלת לא כללה מנגנון נעילה הכולל נעילה לכיוון מטה. אלא שלטענת התובעים מומחה ביהמ"ש שגה בעניין זה וזאת לאור אי התאמה לתקנה 2.92 לתקנות (אמצעי 2) הקובעת כדלקמן:

"(א) מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים ומופעלים על-ידי מנגנון גלילי, ואולם אם קיים חלון או פתח במרחק הקטן ממטר אחד מהדלת, אין חובה להתקין ידית במנגנון גלילי;"

תק' תשס"א-2001

התובעים טוענים כי פרשנותו של מומחה ביהמ"ש נוגדת את הפסיקה ומבקשים להעדיף את פרשנותו של המהנדס בן עזרא. התובעים מפנים בהקשר זה לע"א 4661-03-09 (מחוזי חי') בודנר נ' גורגה תיווך יוקרה (14.5.10), בו קבע בית המשפט כי ישנו ליקוי בדלת הכניסה באשר הורכבו בדלת 3 עוקצים במקום 4 בניגוד לתקנה 2.92 לתקנות. לפיכך דורשים התובעים לזכות אותם בסך של 450 ₪ (ללא מע"מ ופיקוח) בגין עלות התקנת עוקץ נוסף, וזאת בהתאם לסכום שנקבע על ידי מומחה ביהמ"ש במסגרת סעיף 2 לתשובותיו מיום 22.6.10 לשאלות ההבהרה.

המדובר בליקוי שמומחה ביהמ"ש הזכיר אותו אך לא הכיר בו, ולפיכך בהתאם להסדר הדיוני התובעים רשאים לטעון בסיכומיהם טענות לגביו. ברם, מצאתי כי יש לדחות את טענות התובעים לגופו של עניין, ולקבל את חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש וכן את טענות הנתבעת כפי שהועלו בסיכומיה.

תקנה 2.92 הנ"ל, כשלעצמה, אינה מחייבת מנגנון נעילה ל- 4 כיוונים, אלא קובעת כי:

"נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים להלן, או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור – תהיה על מי שטוען כך;"

במסגרת סעיף 2 לתשובות מומחה ביהמ"ש מיום 22.6.10, הסביר מומחה ביהמ"ש כי בגלל בעיות שנוצרו עקב החור ברצפה המתמלא בלכלוך, שמפריע לנעילת הדלת, מכון התקנים אפשר לפי מפמ"כ 196 מ-1996 להתקין עוקץ נוסף בחלק התחתון של הפיאה הצדדית, במקום העוקץ ברצפה, וזאת לפי סעיף 7 הקובע כדלקמן:

"במקום הבריח בפיאה התחתונה של הדלת אפשר להתקין, בפיאה הצדדית (בצד שמותקן בו המנעול) בחלקה התחתון של הדלת, בריח נוסף על הבריח הקיים בה."

משקבע מומחה ביהמ"ש כי העוקץ הנוסף הותקן כנדרש לפי מפמ"כ 196 הרי שאין מדובר בליקוי. ראו בהקשר זה, לדוגמא: ת.א. (חיפה) 1137/00 אלדד עמוס נ' אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבניין בע"מ (6.2.07); ת.א. (חיפה) 16825/05 ארז פורת נ' מטאניס מיכאל חברה לבניין ועבודות אבן בע"מ (8.2.07); ת.א. (חדרה) 7608-06-08 פורטנטו כהן נ' שיכון עובדים בע"מ (10.2.13).

בקשר לפס"ד בודנר הנ"ל אליו מפנים התובעים, הרי ששם הותקנו 3 עוקצים בלבד במקום 4 וכלל לא נדונה טענה בדבר התקנת עוקץ נוסף בפיאה הצדדית בחלק התחתון של הדלת במקום העוקץ ברצפה, ולכן פסק הדין אינו רלוונטי לענייננו.

לאור כל האמור לעיל איני רואה מקום לסטות מחוות דעת מומחה ביהמ"ש ביחס לפריט זה.

לטענת הנתבעת, בהתאם לחוות הדעת הראשונה, עלות תיקון דלת הכניסה עמדה על סך 1,450 ₪ בתוספת מע"מ וכללה החלפת הציפוי בשני הצדדים והחלפת המשקוף. אלא שבפועל ניגשו התובעים לקבלן הדלתות ובחרו דלת משודרגת ששונה מהדלת המקורית, והנתבעת נשאה בעלות העודפת של רכישת הדלת המשודרגת בסכום של 5,150 ₪. הנתבעת מבקשת לקזז סכום זה, בניכוי עלות התיקון, מהסכומים בהם תחוייב, וצירפה לעניין זה עותק המחאה וחשבונית מס (נספח ו' לתצהיר קורנברג).

אין בידי לקבל טענת הנתבעת ביחס לקיזוז – כאמור, מומחה ביהמ"ש קבע כי יש ליקויים בדלת אשר דורשים החלפת הציפוי בדלת והחלפת המשקוף. הנתבעת היא זו ש"הזמינה" את התובעים לבחור לעצמם דלת חלופית, וטעמיה עמה. הנתבעת אינה יכולה לגלגל עלות נוספת זו כיום לפתחם של התובעים, מבלי שתוכיח כי התובעים נתנו הסכמתם לקיזוז ההפרש בין שווי הדלת החדשה לעלות התיקון מהסכומים שייפסקו לטובתם.

51. סעיף 5.7 – דלת מהסלון כלפי חוץ

חוות הדעת הראשונה – בדלת יציאה מהסלון הורכבה כנף רשת עם 2 ידיות פתיחה בצד ימין. הטענה שמעלה המהנדס בן עזרא היא שבגלל רוחב הפרופיל המוגדל קשה לפתוח את הרשת מבחוץ. מאחר ולכנף הרשת יש 2 ידיות, אפשר לסגור מבחוץ את הפתח של הידית בצד ימין ע"י פחית אלומיניום ולהשתמש בידית מצד שמאל. עלות התיקון: 100 ₪.

ההסדר הדיוני – הדלת תתוקן בהתאם לחוו"ד המומחה.

חוות הדעת המשלימה- הדלת תוקנה, אבל צריך לכוון נכון את הדלת ולהחליף צבע ידית.

לטענת התובעים בסיכומיהם, יש לזכותם במלוא עלות התיקון כפי שקבע מומחה ביהמ"ש, שכן התיקון שבוצע ע"י הנתבעת הותיר צורך לביצוע עבודות נוספות.

דין הטענה להתקבל. עלות התיקון שאושרה, מכלתחילה הינה זניחה. צבע לא נכון של הידית מצריך ביצוע תיקון בשנית. יש להעמיד את עלות התיקון הנוסף על סך של 100 ₪.

52. סעיף 5.13 – ליקויי איוורור

א. חלון חדר שירותי אורחים

חוות הדעת הראשונה – גודל חלון שירותי האורחים הוא 0.68 X 0.37 = 0.25 מ"ר. שטח החלון קטן מ-0.3 מ"ר שהוא השטח המינימאלי הדרוש לפי סעיף 2.21 לתקנות. יש להוסיף ונטה לתוספת איוורור מכאני בעלות 1,500 ₪. כמו כן, מאחר והחלון הוא חלון קיפ, יש להוסיף גובל מרחק שימנע פתיחה מלאה של החלון בעלות 150 ₪. עלות התיקונים: 1,650 ₪.

ההסדר הדיוני – החלון יוחלף לגודל תקני שלא יפחת מ-0.3 מ"ר או 10% משטח החדר, לפי הגבוה מביניהם.

חוות הדעת המשלימה – התיקון לא בוצע.

התובעים טוענים בסיכומיהם כי בתשובותיו של מומחה ביהמ"ש מיום 8.8.10 הוא קבע את העלות על פי סך 1,700 ₪ ועל כן יש לזכותם בסכום זה. אין בידי לקבל טענה זו. בהתאם להסדר הדיוני התובעים אינם רשאים להעלות בסיכומיהם טענות בדבר ליקוי זה באשר אין מדובר בליקוי אשר המומחה הזכירו אך לא הכיר בו ולא הוסכם לגביו במפורש כי הצדדים יהיו רשאים לטעון לגביו (בשונה מחלון האמבטיה, למשל). מעבר לכך, לגופו של עניין, ממילא טענות התובעים ביחס לאופן מדידת החלון נדחו ביחס לפריטים הבאים. על כן יש לזכות התובעים בסך של 1,650 ₪ בהתאם לחוו"ד מומחה ביהמ"ש.

ב. חלון חדר מקלחת הורים

חוות הדעת הראשונה – גודל החדר 1.7 X 1.7 = 2.89 מ"ר. גודל החלון (מידות פתח בניה) 0.355 X 1.0 = 0.355 מ"ר. מידה זו גדולה מ-0.3 מ"ר ומ-0.289 מ"ר (2.89 X 10%) שהם מידות המינימום לפי תקנה 2.21 לתקנות. לכן גודל החלון תקין.

ההסדר הדיוני – לא נאמר דבר באופן ספציפי לגבי חלון חדר מקלחת הורים.

לטענת התובעים בסיכומיהם, אופן מדידת שטח החלון כפי שבוצע על ידי מומחה ביהמ"ש שגוי. לטענתם, יש למדוד את שטח החלון במידות נטו (פתח אוויר ואור) ולא לפי מידות "בין בלוק לבלוק" כגרסת מומחה ביהמ"ש, כך נטען. לטענת התובעים, הפרשנות לפיה רק בלוקים הם חומרי בניה, להבדיל מטיח ואלומיניום – הינה קיצונית ואינה נכונה מבחינה משפטית והנדסית. התובעים מבקשים לזכותם בגין פריט זה בסך של 1,700 ₪ כפי שנקבע בסעיף א' לתשובות מומחה ביהמ"ש מיום 8.8.10 לשאלות ההבהרה.

ראשית, מדובר בליקוי אשר מומחה ביהמ"ש הזכיר אותו אך לא הכיר בו, ועל כן התובעים רשאים לטעון ביחס לפריט זה בסיכומיהם. ואולם, יש לדחות את טענת התובעים לגופו של עניין ולאמץ את חוות דעת מומחה ביהמ"ש וטענות הנתבעת כפי שהועלו בסיכומיה.

במסגרת סעיף 2 לתשובות מומחה ביהמ"ש מיום 22.6.10 לשאלות ההבהרה מפנה מומחה ביהמ"ש לתקנה 2.01 לתקנות אשר מגדירה שטח חלון כ"שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות המינימליות".

תקנה 2.01 מורה, אפוא, כי שטח החלון נמדד על פי מידות מבנה חיצוניות ולא על פי מידות נטו, וזאת בניגוד לטענות התובעים, וראו לעניין זה, למשל: ת.א. (חיפה) 14108-07 אסתר שמש נ' בונה הצפון חברה קבלני בנין בעכו בע"מ (20.8.11); ת.א. (חיפה) 21419/07 אילן ונדרברג נגד נתנאל גרופ בע"מ (11.8.09).

התובעים מפנים בהקשר זה לת.א. (ת"א) 922/95 סולומון ואח' נ' שיכון ופיתוח בע"מ (28.5.03) (להלן: "פס"ד סולומון"), שם נפסק כי מה שקובע הוא שטחם של פתחי האיוורור, ולא מידות הבניה, אלא שבאותו עניין בית המשפט לא התייחס כלל להגדרה הקיימת בסעיף 2.01 לתקנות, ובה נאמר במפורש כי מה שקובע הן מידות הבניה החיצוניות. לאיבחון פס"ד סולומון ראו, למשל: ת.א. (ת"א) 19583/04 בתיה איצקוביץ' נ' ירון ישעיהו בע"מ (4.3.07); ת.א. (נת') 3573/05 גבי אשכנזי נ' בילו גרדוס בע"מ (21.2.08).

תקנה 2.21 קובעת כי "לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר שירות, למעט חדר ארונות שאין חובה באוורורו, מ - 10% משטח רצפת החדר או 0.3 מ"ר, הכל לפי הגדול".

מומחה ביהמ"ש מצא כי שטח החלון הינו 0.355 מ"ר וכי אינו נופל מהשטח המינימאלי הקבוע בתקנה 2.21, ולפיכך לא קיים ליקוי בעניין זה.

ג. חלון חדר אמבטיה

חוות הדעת הראשונה – שטח האמבטיה 2.15 X 2.6 = 5.59 מ"ר. שטח החלון (מידות פתח בניה) 0.56 X 1.0 = 0.56 מ"ר. 5.59 X 10% = 0.559 מ"ר. לכן גודל החלון תקין.

ההסדר הדיוני – יש מחלוקת. לפי מומחה ביהמ"ש הגודל תקין. במידה והנתבעת לא תתקין חלון חדש, יידון העניין בסיכומים.

התובעים טוענים כי אופן מדידת החלון כפי שביצע מומחה ביהמ"ש שגויה, מאותם הטעמים שפורטו לעיל ביחס לחלון חדר מקלחת הורים, ולפיכך מבקשים לזכותם בסך של 2,100 ₪ כפי שנקבע בסעיף א' לתשובותיו מיום 8.8.10. לפי ההסדר הדיוני התובעים רשאים להעלות טענות בסיכומיהם ביחס לליקוי נטען זה, אלא שיש לדחות טענות התובעים לגופו של עניין מאותם הטעמים שפורטו לעיל.

53. סעיף 5.18 – גבהי כיורים

חוות הדעת הראשונה – גובה הכיורים בחדר האמבטיה ובשירותי הורים אמבט הוא 89 ס"מ, כאשר לפי ת"י 1205 חלק 3 (2007) גובה הכיורים המומלץ הוא 80-85 ס"מ. כדי לפתור הבעיה ניתן לקצר את הרגליות של ארונות האמבט ב-4 ס"מ. העלות עבור שני הכיורים: 600 ₪.

הסדר דיוני – התובע ויתר על התיקון.

חוות דעת משלימה – התובע ויתר על ביצוע התיקון.

התובעים טוענים בסיכומיהם כי וויתור על ביצוע התיקון אינו מהווה וויתור על פיצוי. מעבר לכך, מומחה ביהמ"ש חרג מסמכותו עת הסתמך על גרסה עובדתית שמסרה לו הנתבעת בעת ביקורו באתר, הגם שהתובעים לא אמרו כי הם וויתרו על הפיצוי או על תיקון הליקוי.

אין בידי לקבל את טענות התובעים. מהוראות ההסדר הדיוני עולה כי מטרתו היתה שהנתבעת תבצע תיקונים בהתאם לחוות הדעת הראשונה. רק אם הנתבעת לא תבצע תיקונים אלה, ישולם פיצוי כספי. טענת התובעים, לפיה הם היו רשאים לוותר על תיקון כזה או אחר ולדרוש פיצוי תחתיו בשלב מאוחר יותר, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסדר הדיוני. מעבר לכך, משוויתרו התובעים במפורש על ביצוע התיקון במסגרת ההסדר הדיוני, יש לדחות את טענתם לפיה מומחה ביהמ"ש הסתמך על גרסת הנתבעת בלבד וכי חרג בכך מסמכותו.

54. סעיף 5.19 – פינת מקלחת

חוות הדעת הראשונה – כל עוד הניקוז במקלחת פועל כסדרו, אין הכרח שנקז תא המקלחת יהיה צמוד לקיר. בבדיקה שנערכה המים התנקזו במהירות לנקז ולכן אין ליקוי בסעיף זה.

ההסדר הדיוני – הנקז ייוותר כפי שהוא. הצדדים יהיו רשאים לטעון בעניין זה בסיכומים.

חוות הדעת המשלימה – לא נדרש תיקון לפי חוות דעת מומחה ביהמ"ש.

לטענת התובעים, פינת המקלחת אינה בנויה בהתאם לתכנית המכר ולשרטוט בת"י 1205.3 אשר בו מופיע הנקז בפינה ולא במרכז המקלחת. לטענתם, מומחה ביהמ"ש השיב ביום 22.6.10 כי שינוי מיקום פתח הניקוז, ככל שייקבע כי יש צורך בכך, מחייב פירוק הקרמיקה ברצפת המקלחת, התאמת צנרת הניקוז וריצוף מחדש בעלות משוערת של כ-900 ₪ ועל כן יש לזכותם בסכום זה.

כאמור, לפי ההסדר הדיוני התובעים רשאים לטעון ביחס לפריט זה. לגופו של עניין, הן בחוות הדעת הראשונה והן בסעיף 3 לתשובותיו של מומחה ביהמ"ש מיום 22.6.10 חזר וקבע מומחה ביהמ"ש כי לא מצא כל ליקוי במיקום פתח הניקוז בפינת המקלחת. מדובר בעניין שבמומחיות ואינני רואה כל סיבה לסטות מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש בעניין זה.

55. סעיף 5.20 – מדרגות פנימיות

חוות הדעת הראשונה – בדירה יש 2 מהלכי מדרגות: אחד ממפלס הסלון לקומה א' והשני מקומה א' לגלריה.

א. מהלך מדרגות עליון - עומק הפודסט הוא 85 ס"מ והמדרגות ברוחב 105 ס"מ. לפי תקנה 3.2.2.10 לתקנות, הדרישה היא שרוחב המעבר החופשי במשטח האופקי (הפודסט) במהלך המדרגות, יהיה לפחות ברוחב המינימאלי הנדרש של המדרגות. בתקנה 3.2.2.2 לתקנות נקבע כי רוחב של מדרגות בתוך דירה יהיה 0.80 מ' לפחות. לא נאמר בשום מקום כי רוחב המדרגות והפודסט צריך להיות זהה. עומק הפודסט הוא 85 ס"מ כלומר יותר מן המינימום הנדרש ולכן אין ליקוי בסעיף זה. עם זאת, יש לערוך תיקונים במעקה (400 ₪), להחליף את חיפוי המדרגות (3,250 ₪) ולסתום חורים בשיש (150 ₪).

ב. מהלך מדרגות ראשון - בעליה במהלך המדרגות הראשון הכתף השמאלית נתקלת בקורה. הדבר נובע מכך שהמעקה הותקן בצד החיצוני של המדרגות וזאת כדי לאפשר התקנת מעלון בצד ימין לשימוש התובע (המעלון הותקן ע"י התובע). עובדה זו גרמה לכך שרוחב המדרגות הורחב ל-95 ס"מ. לפיכך, יש לפרק את המעקה ולהתקין אותו על המדרגות, כך שרוחב המדרגות יקטן. הדבר פותר את הטענה כי אין אחידות בין רוחב המדרגות לעומק הפודסט, וכן את בעיית ההיתקלות בקורה. העלות – 1,000 ₪. כמו כן יש להתקין מאחז יד כולל צבע מעל למעלון בעלות של 800 ₪.

סה"כ עלות התיקונים בשני מהלכי המדרגות: 5,600 ₪.

ההסדר הדיוני – יתוקן בהתאם לחוות דעת המומחה. החברה תישמר ותיזהר במיוחד לגבי המעלון לאור זאת שהתובע הנו נכה ותהא אחראית לכל נזק אם תגרום בעבודתה למעלון.

חוות הדעת המשלימה – התיקון לא בוצע.

ביחס למהלך המדרגות העליון, התובעים דוחים בסיכומיהם את פרשנותו של מומחה ביהמ"ש ומבקשים לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמם לפיה בתקנות נדרש כי עומק הפודסט לא יקטן מרוחב המדרגות ולפיכך יש לפרק המדרגות. התובעים מבקשים לזכותם בסך של 25,000 ₪ עבור הפתרון המלא והכולל ביחס לפריט זה (אם כי בחוות דעתו העריך המומחה מטעמם עלות זו בסך של 22,000 ₪). התובעים הציגו בסיכומיהם את התרשימים אליהם מפנה תקנה 3.2.2.10, וכן ערכו שרטוט על מנת להמחיש את הסיטואציה שבפנינו בה עומק הפודסט (85 ס"מ) קטן מרוחב המדרגות (105 ס"מ). לטענת התובעים, כאשר רוחב הפודסט קטן מרוחב המדרגות, הקשת הנחוצה כשטח הדרוש למעבר חופשי בתחומה חורגת מהבניין, וזאת בניגוד למצב החוקי והנכון המופיע בתרשימים.

בהתאם להסדר הדיוני, מדובר בליקוי שמומחה ביהמ"ש הזכיר אותו אך לא הכיר בו, ולפיכך התובעים רשאים לטעון בסיכומיהם טענות בדבר ליקוי נטען זה. ואולם, לגופו של עניין, לא מצאתי לנכון להעדיף את טענות התובעים והמומחה מטעמם על פני חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש בעניין זה.

תקנה 3.2.2.2 לתקנות קובעת כי "רוחבן של מדרגות בבניין יהיה 1.10 מטרים לפחות; ואולם – (1) בתוך דירה - רוחבן של מדרגות יהיה 0.80 מטרים לפחות."

תקנה 3.2.2.10 לתקנות קובעת כי "במשטח אופקי (פודסט) בחדר מדרגות ובמהלך מדרגות יתקיימו הדרישות אלה:

(1) רוחב המעבר החופשי במשטח אופקי (פודסט) המשמש לשינוי כיוון התנועה בחדר מדרגות או במהלך מדרגות יהיה לפחות ברוחב מינימלי הנדרש של המדרגות כמתואר בתרשימים 3.2.2.10 א' ו-3.2.2.10 ב';

(2) העומק של משטח אופקי בין שני מהלכי מדרגות הנמשכים בכיוון אחד יהיה 1.20 מטרים לפחות; בפסקה זה, "עומק" – המרחק האופקי בין סיפי שתי המדרגות הגובלות עם המשטח האופקי, כמתואר בתרשים 3.2.2.10 ג';"

פרשנותו של מומחה ביהמ"ש, לפיה הדרישה בתקנה 3.2.2.10 היא שרוחב הפודסט יהיה לפחות ברוחב המינימאלי הנדרש של המדרגות, אשר על פי תקנה 3.2.2.2 הינו 80 ס"מ, נראית לי סבירה והגיונית ואיני רואה סיבה לסטות מחוות דעתו. התובעים לא ביססו טענתם כי על פי התקנות נדרש שעומק הפודסט לא יקטן מרוחב המדרגות בפועל, ואין בתרשימים אליהם מפנה תקנה 3.2.2.10 כדי לבסס טענה זו. מעבר לכך, לא שוכנעתי מהתרשים ששורטט בסיכומי התובעים כי במצב שבו עומק הפודסט יהיה זהה לרוחב המדרגות – הקשת הנחוצה למעבר חופשי לא תחרוג מהבניין. לא מן הנמנע כי היא עשויה אף לחרוג יותר.

ביחס למהלך המדרגות הראשון, התובעים מבקשים לדחות את הפתרון של מומחה ביהמ"ש של הקטנת רוחב המדרגות באמצעות העתקת מיקום המעקה פנימה, בין היתר משום שרוחב המדרגות חיוני לתובע אשר משתמש במעלון כדי לעלות במדרגות, וכן כי פתרון זה יוצר לטענתם מפגע בטיחותי.

דין טענות התובעים להידחות. אין מדובר בליקוי שנותר שנוי במחלוקת אשר הצדדים הסכימו כי יהיו רשאים לטעון לגביו בסיכומיהם, או בליקוי שמומחה ביהמ"ש הזכיר אותו אך לא הכיר בו. מומחה ביהמ"ש הכיר בליקוי והציג פתרון לתיקונו, והצדדים אימצו את חוות דעתו במסגרת הסדר הדיוני. כלומר, התובע, על אף מצבו הבריאותי, הסכים במפורש ליישם את הפתרון של העתקת מיקום המעקה פנימה תוך הצרת רוחב המדרגות, ובהסדר הדיוני הנתבעת אף התחייבה להיזהר במיוחד לגבי המעלון. לפיכך, התובעים אינם רשאים להעלות טענות ביחס לפריט זה בסיכומיהם. למעלה מן הדרוש, אציין כי אף לגופו של עניין איני רואה מקום לסטות מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש. התובעים אינם טוענים כי יישום פתרון זה יחסום את מעבר המעלון במדרגות באופן שימנע את התובע מלהשתמש בו.

לאור כל האמור יש לאמץ ביחס לפריט זה את חוות דעת מומחה ביהמ"ש ולזכות את התובעים בסכום של 5,600 ₪.

56. סעיף 5.22 – מדרגה בין מפלס עלית הגג למרפסת הגג

חוות הדעת הראשונה – ביציאה לגג בין הריצוף בעליית הגג למרפסת הגג יש מדרגה בגובה 30 ס"מ מבפנים ובגובה 11 ס"מ בין המדרגה לריצוף במרפסת. מדרגה בגובה 30 ס"מ היא מאד לא נוחה וגם לא בטיחותית. המלצות לתיקון: פירוק והגבהת הריצוף בעליית הגג ב-10-17 ס"מ בהתאם לאישור הקונסטרוקטור; הקטנת גובה החגורה באיזור הפתח ב-6 ס"מ באופן שהפרש הגובה בין הריצוף בחוץ לפני החגורה (כולל הסף) יהיה 5 ס"מ; הורדת דלת היציאה לגג לפי המפלס החדש של הסף ומילוי המרווח מעל הדלת ע"י חגורה מתאימה; פירוק והרכבה מחדש של הפנלים; צביעת עליית הגג. ע"י הגבהת הריצוף תיווצר מדרגה נוספת במהלך המדרגות העולה לעליית הגג. עלות התיקון : 7,000 ₪.

ההסדר הדיוני – יתוקן בהתאם לחוות דעת המומחה.

חוות הדעת המשלימה – התיקון לא בוצע, התובע לא מסכים לפתרון שהוצע על ידי מומחה ביהמ"ש.

התובעים טוענים כי יש לדחות את הפתרון שהציע מומחה ביהמ"ש בדבר הגבהת הריצוף בתוך חדר עליית הגג על מנת שרום המדרגה יקטן ולאמץ את פתרונו של המהנדס בן עזרא לפיו יש לבטל את המדרגה כמו גם את המפלס המוגבה של המרפסת ביחס לפנים הבית, באמצעות פתרון בידוד ואיטום אחר מזה שיושם במרפסת, ועל כן מבקשים לזכותם בסך של 22,000 ₪ כפי הערכתו את עלות הצעתו, כנטען (הגם שהמהנדס בן עזרא העריך את עלות התיקון ב- 25,000 ₪). לטענתם, הפתרון שהציע מומחה ביהמ"ש הוא פתרון אשר התובעים לא היו יכולים לקבלו, מהסיבה שהוא פתרון חלקי היוצר נזק יותר מאשר תועלת. פתרון זה אינו סביר בעליל שכן מצד אחד הוא עדיין משאיר את המדרגה (גם אם במידה קטנה יותר), ומצד שני מנמיך את חלל החדר ב-10-17 ס"מ שהיא הקטנת גובה משמעותית ביותר. לפיכך, לו היה מיושם פתרונו של מומחה ביהמ"ש התובעים היו נשארים עם חדר נמוך יותר ובכך היה יוצא שכרם בהפסדם. מעבר לכך, עדיין ייווצר מכשול של מדרגה בודדה במעבר אל המרפסת אשר מהווה מכשול ללא כל קשר עם תקנה או תקן כאלה ואחרים.

באם בכל זאת יוחלט לאמץ את פתרונו של מומחה ביהמ"ש דורשים התובעים פיצוי נוסף בגין הנמכת גובה החדר בעליית הגג אשר יגרום לירידת ערך הדירה. התובעים טוענים כי אף אם לא הוכיחו את שיעור הנזק וודאי שהוכיחו את קיומו, ועל כן יש לפסוק להם פיצויים על דרך האומדנא, כאשר שיעור הנזק אינו פחות מההפרש בין הערכת עלות התיקון ע"י המומחה מטעמם לבין הסך של 7,000 ₪ שקבע מומחה ביהמ"ש.

אין מנוס מדחיית טענות התובעים. אין מדובר בליקוי שנותר שנוי במחלוקת אשר הצדדים הסכימו כי יהיו רשאים לטעון לגביו בסיכומיהם, או בליקוי שמומחה ביהמ"ש הזכיר אותו אך לא הכיר בו. מומחה ביהמ"ש הכיר בליקוי והציג פתרון לתיקונו. הצדדים אף אימצו את הפתרון במסגרת ההסדר הדיוני, אלא שהתובעים חזרו בהם בעת הביצוע. התובעים אף לא שאלו את מומחה ביהמ"ש שאלת הבהרה כיצד תשתנה חוות דעתו לעניין עלויות באם תתקבל הצעת התיקון של המהנדס בן עזרא. מכל מקום, התובעים אינם רשאים להעלות טענות ביחס לפריט זה בסיכומיהם.

יחד עם זאת, ראיתי לנכון לציין כי מדובר בהערכת עלות תיקון על בסיס פתרון אשר, הגם שהוא פשוט יותר לביצוע מבחינה הנדסית, יש בו כדי לקפח את התובעים וליצור מצב בו הבניה תהיה למעשה בניגוד גמור לתכניות תוך הקטנת גובה עליית הגג באופן ניכר. מדובר בליקוי בניה מובהק וחמור. עם זאת, התובעים לא הוכיחו ירידת ערך ובוודאי לא את גובהה. לכן, נושא זה מן הראוי שימצא ביטוי בפסיקת נזק לא ממוני להלן.

לאור כל האמור יש לאמץ ביחס לפריט זה את חוות דעת מומחה ביהמ"ש ולזכות את התובעים בסכום של 7,000 ₪.

57. סעיף 5.23 – פריטים שאינם מופיעים בתביעה

בחוות הדעת הראשונה הכניס מומחה ביהמ"ש התייחסות לשני סעיפים שלא מופיעים בכתב התביעה ובחוות הדעת מטעם התובעים:

• 1. תיקון טיח ליד משטח הריצוף בחדר, העלות: 100 ₪.
  2. תיקון טיח בתפר התפשטות בגדר הבטון עם השכן, העלות: 350 ₪.

לטענת התובעים, יש לזכותם בסכומים אלה, באשר ביהמ"ש לא הגביל את מומחה ביהמ"ש בבדיקתו אלא נתן לו חופש פעולה לבדוק את הדירה, להתייחס לטענות, למסמכים ולממצאים.

אין בידי לקבל טענה זו. בהודעת בימ"ש בדבר מינוי מומחה מיום 7.3.10 נקבע כי "המומחה יחווה דעתו באשר לטענות הצדדים בעניין טיב הבנייה, השלמת הבנייה או חוסר בה, הצורך לבצע תיקונים ועלותם וכל טענה אחרת שבמחלוקת בין הצדדים על פי כתבי הטענות." משמע, מומחה ביהמ"ש הוגבל לבדיקת טענות הצדדים על פי כתבי הטענות. מעבר לכך, התובעים יכלו לבקש לתקן את התביעה ולכלול בה גם אותם ליקויים שמצא המומחה ואשר לא פורטו בכתב התביעה, אך משלא עשו כן אין הם רשאים להיבנות מממצאים בחוות-הדעת שלא פורטו בכתב-התביעה [ע"א 1772/99 זכריה זלוצין ו-67 אח' נ' דיור לעולה בע"מ, פד נה (4) 203, 208 (2001)]. ודוק; אין מדובר בהתייחסות לסעיף ליקוי שפורט בתביעה אך הערכת עלות תיקונו גבוהה יותר מזו שנכללה בתביעה. מדובר בפריט שלא נכללה לגביו כל טענה. לכן, אין לזכות את התובעים ביחס לפריט הראשון.

מאידך, ביחס לפריט השני, על אף שאינו מופיע בכתבי הטענות, בסעיף 1.21 להסדר הדיוני הוסכם בין הצדדים כי החברה תחזק את החומה שבין התובע לשכנו, ללא קשר לשאלת החבות או הסיבה להתרופפות. לפיכך יש לזכות את התובעים בגין פריט זה ב-350 ₪.

58. רטיבות

בביקורו הראשון בדירה לא איתר מומחה ביהמ"ש ליקויי רטיבות בדירה ועל כן לא קבע בחוות דעתו הראשונה כי יש לזכות התובעים בסכום כלשהו בגין ליקויי רטיבות. לעומת זאת, בביקורו השני איתר מומחה ביהמ"ש ליקויי רטיבות והוסיף תת פרק בנושא זה בחוות דעתו המשלימה, תוך צירוף תמונות להמחשת הליקויים. מחוות הדעת המשלימה עולה כי מדובר בליקויי רטיבות חמורים אשר הגיעו לרמת רטיבות מקסימלית, בין היתר בחלון בסלון, בממ"ד, בתקרה ובקירות בפינת חדר שינה. המומחה העריך את עלות התיקונים כולל צביעה בסך של 5,550 ₪. יצויין כי מדובר בליקויי רטיבות אחרים מהליקויים שהתובעים תיקנו בעצמם ונשאו בתשלומם (איטום ותיקון בגג, במרזב ומסביב לחלונות בעלות של 5,800 ₪). לפיכך, יש לזכות התובעים בסך של 5,550 ₪, וכן בהחזר של 5,800 ₪ בגין ליקויי הרטיבות.

59. נזק לא ממוני ודיור חלופי

לטענת התובעים, קיומם של הליקויים בדירה בצירוף הצורך לנהל מאבקים לתיקונם, גרמו להם לאובדן הנאה מהדירה שרכשו במיטב כספם, לטרחה, לטרדה, התרגזויות, בזבוז זמן ועוגמת נפש בסכום המוערך ב- 25,000 ₪ (בסיכומיהם דרשו התובעים 20,000 ₪, אך אני יוצא מנקודת הנחה כי מדובר בטעות). במיוחד בגין ליקויי הרטיבות בדירה, שהם מפגע בריאותי ותברואתי, הגורם למחלות וכאבים. כן דורשים התובעים סך של 12,000 ₪ בגין דיור חלופי והוצאות העברת דירה, בין היתר בשל הצורך בתיקון המדרגות הפנימיות המאלץ ניתוק בין הקומות, ולאור מצבו הבריאותי של התובע.

מנגד, לטענת הנתבעת, יש לדחות את טענות התובעים בדבר עוגמת נפש. הליקויים הנטענים לכאורה ברובם מינוריים ואופייניים לבית צמוד קרקע מהסוג הזה, והטענה כאילו הליקויים מסבים לתובעים "כאבים" ו/או "מחלות" כלשהם מופרכת. גם אם יש דברים הדרושים תיקון או החלפה, עדיין ניתן להמשיך בשגרת החיים התקינה ולעשות שימוש רגיל בבית המגורים.

לעניין השיקולים בקביעת פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעות ליקויי בנייה נפסק בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (1.12.08), בסעיף 18, כדלקמן:

"בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)."

וראו גם, למשל: ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05), סעיפים 16-17; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992); ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, 41 (1981); ע"א (מחוזי י-ם) 6481/05 כהן נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ (1.2.06)).

בענייננו, הנכס מיועד למגורים, ובין הליקויים שהתובעים נאלצו להתמודד עימם במשך השנים היו ליקויי רטיבות חוזרים ונשנים אשר פקדו את הדירה. התובעים פנו אל הנתבעת בפניות מרובות, לפני הגשת התביעה ולאחריה, בדבר ליקויי רטיבות חדשים או ליקויי רטיבות חוזרים שהנתבעת כבר תיקנה אלא שהתיקונים לא צלחו. כך למשל, במכתבה מיום 5.10.09 מודיעה ב"כ התובעים על חדירת רטיבות בקומת הקרקע בשל כשל במערכת האיטום של הבית; במכתבה מיום 9.2.10 מודיעה ב"כ התובעים כי נתגלו נזילות בחדר פרקט, בפינת האוכל, שם בוצע כבר תיקון על ידי הנתבעת שלא צלח, ובתריס החשמלי ליד הסלון באופן העלול לגרום לקצרים בחשמל. כן טענה ב"כ התובעים כי נציג הנתבעת שביצע עבודות איטום ב-4 חלונות הקטנים בעליית הגג לא חזר לסיים את העבודה, וכי לא טופלו ליקויי האיטום האחרים; במכתבה מיום 23.2.11 מודיעה ב"כ התובעים על רטיבות חדשה בקיר עלייה לקומה ג'; במכתבה מיום 13.3.11, מודיעה ב"כ התובעים כי בעקבות אירוע הגשם האחרון חזרו שוב כל הנזילות בדירה ונוספו להן חדשות, בפינת האוכל, באמבטיה, בממ"ד ובחדר המשך לחדר הורים, וצירפה למכתבה תמונות המתעדות את הנזילות ; במכתבה מיום 1.5.11 מודיעה ב"כ התובעים על נזילה חוזרת בכיור בשירותי האורחים, דבר היוצר שלולית מים וסכנת החלקה.

בשונה מן הנטען ע"י התובעים ביחס להתנהלות הנתבעת, אף שהנתבעת לא נענתה לכל מכתב ופניה של התובעים, לא התרשמתי כי הנתבעת זלזלה או התעלמה מפניותיהם. הנתבעת שלחה נציגים לדירה וביצעה תיקונים מספר פעמים אלא שתיקונים אלו לא צלחו וליקויי הרטיבות חזרו בכל פעם מחדש. הנתבעת גם הביעה את רצונה לתקן הליקויים, הן בכתב ההגנה והן לאורך ההליכים המשפטיים שהתנהלו, ואולם התובעים העדיפו להמתין, אם למינוי מומחה ביהמ"ש ולחוות דעתו ואם לתשובותיו לשאלות ההבהרה. יחד עם זאת, משכשלה הנתבעת פעם אחר פעם מלתקן הליקויים, אין לבוא בטרוניה אל התובעים בגין אי נכונותם לאפשר לנתבעת לבצע התיקונים. מעבר לכך, במסגרת ההסדר הדיוני, ועל אף שהנתבעת כשלה מלתקן את ליקויי הרטיבות בדירה בעבר, הסכימו התובעים כי הנתבעת תתקן בשלב הראשון את ליקויי הרטיבות בדירה. בסופו של דבר, מחוות הדעת המשלימה עולה כי התגלו ליקויי רטיבות חמורים נוספים במספר מקומות בדירה. בשל מחדליה של הנתבעת התובעים אף נאלצו לבצע תיקונים בעצמם ועל חשבונם.

בסיכומו של דבר, אף אם הנתבעת לא התנערה מאחריותה ופעלה לתיקון הליקויים, הרי שבמבחן התוצאה, הנתבעת כשלה והתובעים נאלצו במשך שנים להתמודד עם ליקויי רטיבות ניכרים ונמשכים, ועם סבבים חוזרים של תיקונים שכשלו, על כל הכרוך בכך, שיש בהם לגרום עוגמת נפש לכל אדם סביר [וראו לעניין זה ת.א. (ת"א) 32533-11-09 בטיטו נ' צרפתי צבי ושות' חברה לבנין וקבלנות בע"מ (27.9.12)]. הדברים נכונים ביתר שאת עת מדובר בליקויי רטיבות, ליקויים אשר מקשים עד מאד על שגרת חייהם של דיירים ואשר במקרים קיצוניים עלולים לעלות כדי מפגע בריאותי.

מלבד ליקויי הרטיבות, ישנם ליקויים מהותיים נוספים אשר מקשים על חיי היומיום של התובעים, ובעיקר על יכולת התנהלותו של התובע לאור מצבו הבריאותי. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בליקויים מינוריים בלבד האופייניים לבית צמוד קרקע. כך למשל ביחס למדרגות הפנימיות וכך ביחס למדרגה בין מפלס עליית הגג למרפסת הגג. ביחס למדרגה בין מפלס עליית הגג למרפסת הגג, הרי שמדובר בליקוי בניה מובהק – המדובר במדרגה בגובה 30 ס"מ אשר מטבע הדברים היא אינה בטיחותית, כפי שציין גם מומחה ביהמ"ש. מעבר לכך, יש ממש בטענת התובעים כי הפתרון שהציע מומחה ביהמ"ש, בדבר פירוק והגבהת הריצוף בעליית הגג, הוא פתרון בעייתי מבחינתם, באשר פתרון זה מנמיך את גובה עליית הגג באופן ניכר (ב-10-17 ס"מ). אמנם ביחס לליקוי זה אימצתי את חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, וזאת לאור הוראותיו של ההסדר הדיוני בו הסכימו התובעים לאמץ את פתרונו של מומחה ביהמ"ש, אך לאור אופיו של הליקוי והפתרון הבעייתי, יש לפצות את התובעים בגין אובדן הנאה משמעותי בשל הנמכת גובה החדר, במסגרת הפיצוי בגין הנזק הלא-ממוני.

שיקול נוסף בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש הוא עלות תיקון הליקויים. בענייננו, ביחס לליקויי הרטיבות קבע מומחה ביהמ"ש כי עלות התיקונים הינה 5,550 ₪. ביחס ליתר התיקונים, העלות שנפסקה בסופו של דבר קרובה לעלות שקבע מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו. אמנם, כאמור, אין הכרח לתאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה בגינו, ואולם גם שיקול זה יובא בחשבון במכלול השיקולים.

ביחס לדיור חלופי, לא השתכנעתי כי התובעים ייאלצו לפנות את הדירה בזמן ביצוע התיקונים, כשם שהתובעים לא נאלצו לעזוב את הדירה בעבר. כפי שטוענת הנתבעת, בסעיף 3 להסדר הדיוני גילו דעתם התובעים כי ניתן לבצע התיקונים בדירה באופן שלא ימנע מהתובעים שימוש בביתם (למעט באזורים בהם מתבצעות העבודות). על כן, טענות התובעים בדבר דיור חלופי והוצאות העברת דירה- נדחות.

לאור כל האמור, ומשנתתי דעתי בין היתר, לייעודו של הנכס; טיב וחומרת הליקויים; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים, אני פוסק לתובעים פיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום כולל של 25,000 ₪.

60. סיכום הפריטים השונים

לאחר שהנתבעת ביצעה תיקונים שונים בהתאם להסדר הדיוני, ובהתאם לחוות הדעת המשלימה ולדיון לעיל בנוגע לאותם פריטים שנותרו שנויים במחלוקת גם לאחריה, יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בגין הליקויים הבאים את הסכומים המפורטים לצידם:

מדרגות פיתוח בכניסה – 2,000 ₪.

שקיעת אבנים משתלבות ופגיעה במערכת הביוב – 150 ₪.

מדרגות ביציאה משנית – 1,250 ₪.

חיפויי חוץ וגימור חוץ – 550 ₪.

דלת מהסלון כלפי חוץ – 100 ₪.

אדני חלונות – 1,700 ₪.

מעקה מעבר לחלון חדר שינה עם רצפת פרקט – 150 ₪.

ליקויי איוורור – 1,650 ₪.

דלת שירותי אורחים –150 ₪.

דלת ממ"ד – 350 ₪.

דלת חדר שינה – 150 ₪.

חדר שירותי אורחים – 350 ₪.

מדרגות פנימיות – 5,600 ₪.

מדרגה בין מפלס עליית הגג למרפסת הגג – 7,000 ₪.

סדק בקרניז מרפסת עליית הגג– 400 ₪.

תיקון טיח בתפר התפשטות בגדר הבטון – 350 ₪.

ליקויי רטיבות – 5,550 ₪.

סה"כ 27,450 ₪.

פיקוח הנדסי 2,745 ₪.

30,195 ₪.

מע"מ 5,435 ₪.

סה"כ 35,630 ₪.

61. תוצאה

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א. בגין ליקויים שלא תוקנו – סך של 35,630 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.5.10 ועד היום.

ב. בגין החזר עבור עבודות איטום – 5,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.3.12 ועד היום.

ג. בגין נזק לא ממוני – 25,000 ₪, כערכם היום.

62. הוצאות ושכ"ט עו"ד

בשים לב לפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בפועל (ר' לעניין זה טבלת השוואה בסעיף 27 לסיכומי הנתבעת), אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות כלהלן:

1. החזר המחצית הראשונה של האגרה, אשר שולמה ע"י התובעים.

2. החזר מחצית מן התשלום ששילמו התובעים למומחה מטעמם, דהיינו סך של 1,250 ₪.

3. החזר חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה ביהמ"ש.

4. שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 11,800 ₪.

על כל אחד מן הסכומים הנקובים בסעיפים 1-3 יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ביצוע התשלום ע"י התובעים ועד היום.

63. כל הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ט אלול תשע"ג, 04 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.