1. בקשה של התובע למינוי מומחה בתחום האורולוגי. עסקינן בתביעה בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. תאונת הדרכים הנדונה הנה מיום 29.5.07. הנתבעת מתנגדת לבקשה, לטעמי בדין.

2. לפי הלכת שיק, די בראשית ראיה לאפשרות היוותרות נכות, מעין "קצה חוט" על מנת שימונה מומחה שכן זו האפשרות היחידה של התובע להמחיש נכות הקשורה לתאונה. אלא שאותה ראשית ראיה , אותו קצה חוט, צריך שיתייחס לא רק לאפשרות היוותרות נכות אלא גם לקשר הסבתי. ברור שהגישה היא מקלה ואף מטעם טוב, אולם מאידך אין לוותר על עצם הדרישה שתומחש ראשית ראיה. אחרת, ניתן וצריך למנות מומחים בעשרות תחומים רק על פי טענות בהבל פה.

השתת ההוצאות על התובע במקרה של דלות החומר הרפואי התומך אינה עונה לשאלה אם יש למנות. ברור למשל (ומשפט זה אינו מתייחס לענייננו במישרין אלא בא רק לבאר העמדה) שתובע אמיד, ממש כמו תובע עני, לא יוכל לזכות בעוד ועוד מינויים רק על פי טענות בהבל פה, ורק משום שמודיע הוא שנכון הוא לשאת בעלותם. השאלה אותה יש לבחון הנה אם הומחשה ראשית ראיה לאפשרות היוותרות נכות. אם הומחשה על פי המבחן המקל שתואר, הרי שיש למנות, בלי קשר לשאלה על מי יוטל שכה"ט בשלב בראשון. עצם העובדה שתובע נכון (כמו בענייננו) לשאת בשכה"ט, אינה שיקול תומך לעצם המינוי.

3. כך סוכמו הדברים למשל ברע"א 350/11 צביה צ'פני נ' איילון:

"על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת בפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן, לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי.

בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה" (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד (2) 216,  219-220). אמנם – כך נקבע – בכך "אין... כדי לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט. ואולם כשהדברים אינם כה ברורים, יזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו" (שם).

עוד הובהר בפסיקה, לעניין הדרישה לראשית ראייה, כי "כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה. בהתאם לכך, עשוי בית-המשפט להכיר בקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לתאונה גם בהיעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים. בית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו רע"א 219/91 הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 25.2.1991)). עם זאת, אין לרוקן מתוכן את הדרישה לקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. כך, למשל, במקרה בו המסמכים הרפואיים מעידים על פגיעה בחלקים מסוימים בגופו של התובע, ואילו האחרון מבקש למנות מומחים רפואיים בגין פגיעות בחלקים אחרים בגופו שאין ראיה לכך כי נפגעו בתאונה, אין להתיר את הדבר. על הבדיקה להיעשות בזהירות בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת, לבחון את סבירות היתכנותו של קשר סיבתי ולנמק את החלטתו" (רע"א 4911/09 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' כשרי ([פורסם בנבו], 29.7.2009).  

3. בענייננו אפשרתי הגשת הבקשה למינוי מומחה חרף שהוי ניכר שחל בענין (עיין בהחלטות מיום 23.9.12, 30.12.12) . לאחר שהוגשה ,לא מצאתי שהומחשה ראשית הראיה. לא נדרשת אסמכתא רפואית חד משמעית. אך כן נדרשת אסמכתא לאפשרות קיומה של בעיה אורולוגית בקשר עם התאונה.

4. צורף לבקשה מסמך רפואי בודד מ 26.11.12, שהנו מסמך הפניה של רופאת משפחה למומחה אורולוג. במסמך אין לראות אישוש לטענה בדבר הקשיים הנטענים בתחום האורולוגי אלא רק אזכור תלונה מפי התובע על בעיה אורולוגית כתלונה של מצב נמשך לאחר תאונת דרכים (לדבריו). אולם גם אם אראה בעצם התלונה לרופאה כאינדיקציה מספקת לקיום בעיה אורולוגית, אותה תלונה באה חמש וחצי שנים תמימות לאחר אותה תאונה. לא צורף כאמור תיעוד תומך שילמד על בעיה אורולוגית , ולו ברמת התלונה הסובייקטיבית, למן התאונה ועד אותו מסמך.

בנוסף אין אינדיקציה בתיעוד הרפואי שצורף לתביעה ביחס לחבלה אורולוגית ישירה או חבלה אורטופדית שיכולה "להקרין" ולגרום לעתים בעקיפין לבעיה אורולוגית מן הסוג הנטען. כעולה מן התיעוד שצורף לתביעה וחוו"ד המומחה בתחום הפנימי, התובע סבל בתאונה מקרע בטחול, קונטוזיה בחזה ושברים בצלעות. אמנם חבלה ראשונית לא קלה, אך לא אורולוגית, אף לא חבלה אורטופדית שיכולה "להקרין" כאמור לענייננו.

אין פה אפוא תימוכין לבקשה, מעבר לפניה לרופאת משפחה וציון התלונה על ידה מפי התובע, חמש וחצי שנים לראשונה לאחר התאונה. אין די בכך כדי לספק ראשית הראיה.

5. הבקשה נדחית. התובע יגיש תחשיב נזק בתוך 30 יום והנתבעת בתוך 30 יום נוספים.

6. לקדם משפט ליום 20.5.13 שעה 12:30

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ג, 24 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.