צד ג' אלברט זגורי

ע"י עו"ד איימן אבו ריא

עסקינן בתביעה כספית לתשלום סך של 80,000 ₪ בגין עבודות בניה ושיפוצים שבוצעו ע"י התובע בביתו של הנתבע.

נתוני רקע:

1. התובע הוא קבלן לעבודות בנייה ושיפוצים, הנתבע הוא אדריכל במקצועו, ואילו צד ג' הוא יו"ר העמותה המנהלת של אחד מבתי הכנסת בקריית מוצקין.

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע באמצעות פועלים מטעמו, ביצע עבודות הריסה, בנייה ושיפוצים בביתו של הנתבע, מר דוד מדינה (להלן – "מדינה"), ברח' גושן בקריית מוצקין (להלן – "הבית"). כמו כן אין מחלוקת, כי קודם ובסמוך לביצוע העבודות הנ"ל ביצע התובע עבודות בנייה בבית הכנסת שמר אלברט זגורי, צד ג', הוא יו"ר העמותה המנהלת שלו (להלן – "זגורי"), כאשר מדינה הוא המתכנן של העבודות בבית הכנסת.

3. התיק דנן מעלה שתי מחלוקות מרכזיות: האחת, מה היקף העבודות אשר בוצעו ע"י התובע בבית מדינה, ומהו התשלום הראוי בגינן וזאת בשים לב להיקף וטיב העבודות שבוצעו בפועל; השניה, מי אחראי לתשלום התמורה בגין עבודות אלו, האם זה מדינה או שמא זגורי.

4. במסגרת הדיון אשר התקיים בפניי העידו בעלי הדין ועדים נוספים כדלקמן: מר סאבר גאנים, עובד מטעם התובע (להלן – "גנאים"); מר יוסי זהבי, המפקח על העבודות שבוצעו על ידי התובע בבית הכנסת; מר אבי חן, עד הגנה מטעם מדינה (להלן – "חן"), וכן השמאי מטעם התובע והמהנדס מטעם מדינה.

על מנת לפשט את הדיון, אדון בכל אחת מהשאלות שבמחלוקת באופן נפרד.

העבודות אשר בוצעו ע"י התובע:

5. לטענת התובע, בביתו של מדינה בוצעו עבודות רבות באמצעות פועלים מטעמו, ואלה כללו הריסה של 9 קירות – בחדרי הרחצה, בחדר ארונות והסלון, במשרד ובהול – הריסת חלון 'צרפתי', הריסת מדרגה בכניסה לבית ויציקת מדרגה חדשה, פינוי פסולת הבניין, פירוק כלים סניטריים בשני חדרי רחצה, פירוק אריחי חיפוי וריצוף בחדרי הרחצה ובחדר השירותים, גירוד טיח מהקירות בחדרי הרחצה ובחדר השירותים, בניית 6 קירות, פירוק 3 דלתות והרכבת שתי דלתות פנים, יציקת חגורות בטון מעל הקירות החדשים, טיח ושליכט על כל הקירות שנבנו.

6. לעומת זאת טוען מדינה, כי התובע ביצע רק חלק מהעבודות הנ"ל, וגם אלה שבוצעו, נעשו באופן חסר ולקוי, שכן התובע עזב את הבית מבלי להשלים את העבודה.

7. אביא להלן התייחסות לכל אחד מהרכיבים.

הריסת קירות:

8. כפי שציינתי מקודם, התובע טען כי הרס 9 קירות, ואילו מדינה אישר הריסה של שני קירות בלבד בחדרי הרחצה, ובנוסף אליהם שני עמודי בלוקים שלא הובאו בחשבון מפאת גודלם הזניח.

9. לאחר שבדקתי את טענות הצדדים והראיות המונחות לפניי, אני מוצאת שהקריות אשר הוכח כי נהרסו הם קירות מספר 1 ו-2 וקירות מספר 8 ו-9 שהיוו מעין נישה שכונתה על ידי התובע 'חדר ארונות' ואילו מדינה כינה אותה 'מזנון'. לגבי קירות 5-7 אבקש לציין כי מדובר למעשה בקיר אחד שלא סומן מלכתחילה בתכונית כקיר להריסה, לא בתכנית שבידי התובע ולא בתכנית שבידי מדינה. אשר לקיר מס' 3, הממוקם במשרד שבתוך הבית, הקיר מסומן אומנם להריסה ואולם גנאים אישר בעדותו כי לא נהרסו שם קירות. לגבי קיר מס' 4, המצוי במבואה למשרד – אומנם קיר זה לא בא זכרו בכתב התביעה כאחד הקירות שנהרסו, ואולם הצדדים לא התנגדו להרחבת חזית ביחס לאמור בתצהירו של התובע, והתובע לא נחקר אודות קיר זה. יתרה מזאת, לפי התכנית המצורפת לתצהירו נראה כי קיר 4 מסומן בקו מקווקוו בדומה לשאר הקירות המיועדים להריסה, ולכן אני מקבלת טענת התובע לגביו וכוללת אותו במניין הקירות שנהרסו.

10. אשר על כן, שטח הקירות שנהרסו (מס' 1,2,4,8, ו-9) הוא 16.2 מ"ר (במעוגל) לפי מידות האורך שצוינו בסיכומים וגובה של 3.2 מ' (לעומת שטח של 31.36 מ"ר כפי שנטען על ידי התובע).

הריסה של חלון צרפתי:

11. בנושא זה אני מקבלת טענת התובע כי בוצעה פעולת הריסה ביחס לחלון ומעדיפה את גרסתו על פני גרסת מדינה אשר טען כי הרס את החלון בעצמו, וזאת משום שטענת התובע נתמכה בעדותו של גנאים והיא מופיעה על גבי התוכניות כאחת מפעולות ההריסה שיש לבצע.

הריסה של מדרגה:

12. גם לגבי רכיב זה מקובלת עלי טענת התובע בעניין, אשר נתמכה בעדותו של גנאים ואפילו בעדותו של מדינה אשר טען כי עזר להם לפרק אותה.

פינוי פסולת בניין:

13. התובע טען כי פינה כל פסולת הבניין שנוצרה בעקבות עבודות ההריסה ושל גירוד הטיח. לעומת זאת, מדינה טען כי התובע פינה רק חלק מפסולת הבניין ולא את כולה, ולכן הוא נאלץ לפנות את היתר.

14. אני מקבלת את גרסת מדינה כי התובע פינה חלק מהפסולת, זאת מכיוון שטענתו אודות פינוי יתרת הפסולת נתמכת בקבלה אשר צורפה על ידו.

הקירות שנבנו:

15. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע בנה קירות בביתו של מדינה, וכל מחלוקת נסבה על היקף הבניה, שכן בעוד התובע טוען כי נבנו 6 קירות, טוען מדינה כי נבנו 3 בלבד וכי אחד הקירות בחדר רחצה נבנה פעמיים בעקבות כך שפועלי התובע בנו אותו תחילה שלא לפי המידות המדויקות שלו.

16. התובע אישית לא נכח בעת ביצוע הבניה, ולכן בהסתמך על עדותו של גנאים, אשר טען כי נבנו 4 קירות, ולאור דברי מדינה המקובלים עליי בכל הנוגע לקיר שנבנה מחדש בעקבות בנייתו שלא לפי המידות, אותו אין לכלול במניין, אני מוצאת כי יש לזכות את התובע בבניית הקירות שסומנו בסיכומיו כ- A,B,C,D,E כדלקמן: 2 קירות בחדרי הרחצה ואחד בסלון שלגביו העיקר הן המידות ולא השאלה מהי צורת הקיר או האם יש לספור אותו כקיר אחד או יותר.

פירוק שלוש דלתות והרכבת שתי דלתות פנים:

17. לטענת התובע הפועלים שלו פירקו שלוש דלתות והרכיבו שתי דלתות פנים. מנגד טען מדינה, כי עובדי התובע פירקו שתי דלתות אך עבודת ההרכבה בוצעה על ידי קבלן אחר מטעמו.

18. התובע לא נכח אישית בזמן ביצוע העבודה ולכן יש להתייחס בהתאם למשקל שניתן לייחס לעדותו. לעומת זאת, גנאים שהיה נוכח בבית ומעורה בביצוע העבודה לא ידע למסור בתצהירו מהי כמות הדלתות שפורקו והורכבו. לפיכך, ולאור הקבלות אשר צורפו על ידי מדינה בדבר רכישת דלתות כשהמחיר כולל גם הרכבה, אני מקבלת את התביעה בנוגע לפירוק שתי דלתות ודוחה את הרכיב המתייחס להרכבת הדלתות.

פירוק מרצפות של רצפה וחיפוי קירות לרבות פירוק טיח:

19. אין מחלוקת של ממש בין הצדדים אודות ביצוע העבודה. מעניין לגלות בקשר לעבודה זו, כי מדינה אישר בתצהירו כי עובדי התובע פירקו אריחי קרמיקה לא רק מחדרי הרחצה אלא גם מהמטבח – מה שלא צוין בתצהירו של התובע.

20. אשר לפירוק המרצפות מהרצפה והטיח מהקירות – מדינה אישר בחקירתו פירוק הריצוף, אך הכחיש פירוק הטיח.

21. מאחר שעד ההגנה חן אישר כי פינה מהבית פסולת בניין וטיח, אני מקבלת את גרסת התובע בדבר פירוק הטיח על ידי העובדים שלו.

לפיכך אני מקבלת את גרסת התובע בנדון.

פירוק כלים סניטריים:

22. התובע הצהיר, כי העובדים שלו פירקו אמבטיה, שתי אסלות ושני כיורים. התובע לא נחקר אודות כך, ואילו מדינה אישר ביצוע העבודה, ודי בכך כדי לקבל את גרסת התובע בנדון.

יציקת חגורות בטון:

23. התובע טען, כי העובדים שלו ביצעו יציקה של חגורות בטון מעל הקירות החדשים שנבנו.

24. גרסת התובע בנדון לא הופרכה. מדינה אישר בחקירתו הנגדית יציקת חגורות בטון מעל כל הקירות שנבנו.

יציקת מדרגה:

25. התובע טען כי ביצע יציקה של מדרגה. העד מטעמו, גנאים, אישר כי מדובר אפילו בשתי מדרגות. לעומת זאת טען מדינה, כי יצק בעצמו את המדרגה.

26. לאחר ששקלתי גרסאות הצדדים נחה דעתי להעדיף את גרסת התובע אשר נתמכה בעדותו של גנאים.

עבודות טיח ושליכט:

27. בעוד התובע טוען כי העובדים שלו ביצעו עבודות טיח בכל המקומות בהם עבדו בבית, טוען מדינה כי מדובר רק בביצוע חלקי של העבודה שלא הושלם מחמת כך שהעובדים עזבו את הבית. לא זו אף זאת, עבודת הטיח הייתה לקויה ורשלנית ולכן הקבלן עמו התקשר להשלמת העבודה נאלץ לבצעה מחדש ולהשלים את הטעון השלמה.

28. גרסת התובע נתמכה בעדותו של גנאים, אשר מסר כי עם תום עבודות הטיח קבלן החשמל של מדינה קדח בקירות וגרם נזק לטיח והם נאלצו לתקן אחריו.

29. לעניין זה אני מקבלת את עדותו של גנאים, שמתיישבת עם דבריו של חן, הקבלן מטעם מדינה, אשר העיד כי הוא (חן) ביצע רק 'קצת עבודות טיח', ולא 'כל עבודות הטיח' כפי שציין בתצהירו.

30. אשר לטיב העבודות – כפי שציינתי מקודם, מדינה טען כי העבודה בוצעה בצורה חלקית, לקויה ורשלנית. לעומת זאת, חן, הקבלן מטעמו, העיד כי 'היו הרבה השלמות של טיח' שחלקן נבע מקידוחים הקשורים לעבודות אינסטלציה וחשמל.

31. מאחר שלא ברור מה היה היקף הנזק שגרמו בעלי המקצוע האחרים לטיח, אני מוצאת כי די בדברים אלה כדי לחזק את גרסת התובע והעד מטעמו כי עבודות הטיח בוצעו במלואן, וכי ככל שנותרו ליקויים, הרי שאלה נגרמו על ידי בעלי מקצוע אחרים.

אשר על כן אני מקבלת גרסת התובע ומעדיפה אותה על פני גרסת מדינה.

שכר ראוי בגין העבודות שבוצעו:

32. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לא נערך עם התובע הסכם בכתב בנוגע לביצוע העבודות או למחיר שסוכם בגינן. אין גם מחלוקת, כי לא סוכם מלכתחילה עם התובע מה תהיה התמורה שיש לשלם לו בגין עבודות אלו.

33. התובע הגיש חוות דעת של שמאי מטעמו אשר העריך את העבודות בשתי דרכים חלופיות: האחת, לפי זמן העבודה שהושקע לביצוע העבודות; והשניה, לפי עלות למטר רבוע. בשתי הדרכים הגיע השמאי לתוצאה, כי השכר הראוי עומד על 62,000 ₪ לפני מע"מ.

34. גם מדינה הגיש חוות דעת. חוות הדעת היא של מהנדס מטעמו, ולפיה אומדן העבודות עומד על 5,308 ₪ לפני מע"מ.

שני המומחים נחקרו לפניי בחקירה נגדית, וכל צד בקש לתקוף את חוות הדעת של האחר.

35. התובע ביקש לציין כי מדינה סירב לאפשר לשמאי מטעמו לבקר בבית כדי לאמוד את העבודות ולכן נאלץ להכין חוות דעת מבלי לבקר שם. עוד נטען, כי יש להעדיף את חוות הדעת של השמאי מטעמו על פני חוות דעתו של המהנדס מטעם מדינה שאינו מוסמך לבצע הערכות מעין אלו.

36. מדינה טען מנגד, כי השמאי מטעם התובע לא ביקר בבית ונסמך למעשה רק על דברי התובע, ולכן יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעמו אשר ביקר במקום והתרשם במו עיניו מהעבודות שבוצעו. מדינה הוסיף, כי השמאי הגיע לביתו יחד עם התובע באופן מפתיע וללא תיאם מראש ולכן סירב להכניסם, ומאז לא קבל כל פניה מסודרת בדבר רצונם לבקר בבית.

37. אפתח את הדיון במחלוקת בהערה, כי טוב היה עושה התובע אילו היה מתאם מראש את ההגעה שלו ושל השמאי מטעמו לבית מדינה, וברור גם שטוב היה עושה אילו היה מקפיד לתאם מועד חלופי לאחר שמדינה סירב להכניסם פנימה בעקבות ביקור הפתע שערכו אצלו.

38. כמו כן, איני מסכימה עם טענת התובע כי מהנדס עפ"י הכשרתו אינו יכול להגיש חוות דעת לגבי אומדן העבודות, שכן ברור כי הנושא נמצא גם בתחום המומחיות שלו כמי שעוסק בדבר מקרוב.

39. באופן כללי, ובכפוף להסתייגויות עליהן אעמוד בהמשך, אני נוטה לקבל את האומדן של השמאי מטעם התובע ולהעדיפו על האומדן הנמוך באופן קיצוני שנעשה על ידי המומחה מטעם מדינה. זאת מכיוון שהמומחה מטעם מדינה ביצע אומדן של העבודות לפי מחירים הנופלים ממחירון דקל ועל יסוד הפרטים שנמסרו לו על ידי מדינה. ברם, משהוכח כי התובע ביצע עבודות שמדינה מתכחש אליהן, ברור אם כן שחוות הדעת שלו היא חסרה.

40. זאת ועוד, האומדן הכללי של השמאי מטעם התובע מתיישב יותר עם הדברים שמדינה עצמו מסר בחקירתו, ולפיהם, עלות תכנון של פרויקט לפי תקנות האדריכלות נע בין 4%-5% מהיקף העבודות, ואילו היה נדרש לגבות שכר טרחה לתכנון העבודות שבוצעו בביתו, הוא היה מעמיד את שכרו על 7,000-8,000 ₪. הנה כי כן, בחישוב ראשוני יוצא כי עלות העבודות שבוצעו בבית עומדות לפי התקנות על 140,000-150,000 ₪, ואם נניח כי מדינה היה מעמיד את שכרו בפועל על כפול מהמחירון שבתקנות, יוצא כי אומדן העבודות נע בין 70,000-80,000 ₪ - סכום העולה לאין שיעור על האומדן שנעשה על ידי המומחה מטעם מדינה.

41. כמו כן, אפילו חן הקבלן מטעם מדינה, אשר ביצע עבודות בבית לאחר שהעובדים מטעם התובע עזבו את המקום, מסר בחקירתו כי אילו נדרש להעריך באופן גס עלות העבודה אשר בוצעה על ידי התובע, הוא היה מעמיד אותה על 30,000-35,000 ₪ - סכום העולה באופן ניכר על הסכום הנקוב בחוות דעת המומחה מטעם מדינה.

42. ערה אני להתנגדות של מדינה להסתמך על הערכתו הנ"ל של חן, ברם אין להתעלם מהעובדה כי מדובר בהערכה, גסה אומנם, שנעשית על ידי בעל מקצוע, ולא סתם בעל מקצוע, אלא מי שעבד בבית אחרי עובדי התובע ולכן מכיר את הפרטים מקרוב. ואם לא די בכך, הרי שחן עצמו נדרש בסעיף 9 לתצהירו לשאלת האומדן והערכת עלות העבודות שבוצעו, ומכאן שאין כל פגם בכך שחן יידרש שוב לנושא במהלך החקירה הנגדית שלו.

43. יחד עם זאת, איני מקבלת את הערכת השמאי בנושאם מסוימים, ולהלן אפרט את נימוקיי לכך.

44. בכל הקשור לפינוי הפסולת – אני מוצאת כי התובע לא פינה את כל פסולת הבניין ולא הוכיח עלות הפינוי בפועל, ועל אף שמסר בחקירתו כי יש בידיו קבלה המתעדת את התשלום ששילם בגין עבודה זו, משום מה הוא לא צרף אותה לתיק.

45. באיזון הראוי, ומאחר שאין מחלוקת כי עובדי התובע פינו חלק מהפסולת, אני רואה לנכון להעמיד את עלות העבודה על 1,500 ₪ - כמחצית מהסכום ששולם מאוחר יותר על ידי מדינה לפינוי הפסולת שנותרה.

46. כמו כן, אין לאשר מספר רכיבי עבודה שהוכח לפניי כי לא בוצעו על ידי עובדי התובע, כגון בניית שתי מחיצות במשרדו של מדינה, בניה של קיר שנבנה בשנית בשל טעות במידות, חלק מעבודות ההריסה, ועלות ההרכבה של הדלתות.

47. בהתאם לאמור, יש להפחית מהעלות הכוללת שבחוות דעת השמאי מטעם התובע את הסכומים הבאים: סכום של 4,500 ₪ בגין בניית מחיצות במשרד שלא הוכחו; סכום של 2,000 ₪ בגין בניית קיר פעמיים; סכום של 7,300 ₪ המשקף באופן יחסי את הפער בין הריסת הקירות שאושרה לבין העלות הכוללת שבחוות הדעת; וסכום של 1,500 ₪ כסכום מוערך בגין הרכבת הדלתות שלא בוצעה על ידי התובע.

48. בכל הקשור לחישוב עבודות ההריסה – בחוות הדעת שלו השמאי מטעם התובע נקב בסכום של 16,500 ש"ח בגין עבודות ההריסה ועבודות הפינוי גם יחד. מאחר שאני מעמידה את סכום הפינוי על 1,500 ₪ הרי שיש לחשב את עבודות ההריסה שאושרו מיתרת הסכום, וכך נעשה בפיסקה הקודמת.

49. בנוסף לכך ועל דרך האומדנא, אני מוצאת כי יש להפחית את עלות ההריסה המאושרת במחצית לנוכח ההנחה המוטעית של השמאי מטעם התובע, כי עבודות ההריסה בוצעו בעדינות בשל מגורי מדינה ומשפחתו בבית, מה שהתברר כלא נכון. בהתאם לכך עלות עבודת ההריסה המאושרת עומדת על 3,850 ₪.

50. כמו כן ועל דרך האומדנא, אני מוצאת לנכון לבצע הפחתה כללית בשיעור של 15% מהסכום המאושר, על מנת לגלם טעות או סטיה בכמויות ובמחירים, לאור זאת שהשמאי לא ערך בדיקה מדויקת ומדוקדקת לעבודות שבוצעו.

51. סיכומו של דבר, אני מאשרת לתובע את העלויות הבאות:

בגין פינוי ההריסות: 1,500 ₪

בגין ההריסה של הקירות: 3,850 ₪

בגין הבניה של הקירות: 8,200 ₪

בגין פירוק כלים סניטריים: 5,000 ₪

בגין פירוק אריחים: 6,500 ₪

בגין גירוד טיח: 2,500 ₪

בגין פירוק דלתות: 1,000 ₪

בגין יציקת חגורות: 6,200 ₪

בגין עבודות טיח: 8,100 ₪

סה"כ: 42,850 ₪

52. מהסכום הנ"ל יש להפחית 15%, לפי האמור לעיל, כך שהסכום לתשלום יעמוד על 36,500 ₪ (במעוגל) לפני מע"מ.

מי אמור לשאת בתשלום?

53. וכעת לשאלה אחרת שעומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים בתיק והיא, מי אמור לשאת בתשלום הנ"ל? האם זה מדינה, מכוח העילות המפורטות בכתב התביעה (עילה חוזית ועילה מכוח עשיית עושר ולא במשפט)? או שמא זגורי, הוא צד ג', בתור מי שהתחייב לשאת בעלות זו כלפי מדינה וכלפי התובע?

54. ובכן, לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובחנתי את התשתית הראייתית המונחת לפניי, אני מוצאת כי הדין הוא עם התובע, ובפרט בכל הקשור לעילת התביעה הברורה והמובהקת של עשיית עושר ולא במשפט.

55. כפי שציינתי מקודם, התובע ביצע את העבודות בבית מדינה מבלי לערוך הסכם בכתב ומבלי לסכם עמו מראש עלות העבודה. זו הסיבה שבגינה התביעה שלפניי היא לתשלום שכר ראוי, ולא לשכר מוסכם. אלא מה, מדינה טוען כי התובע ביצע את העבודות בביתו על רקע ההיכרות שלו עמו מפרוייקט אחר שבוצע בבית הכנסת שבו זגורי משמש כיו"ר הוועד. באותו פרויקט ביצע מדינה תכנון של עבודת האדריכלות חינם ללא כסף כתרומה אישית שלו לבית הכנסת. אי לכך, זגורי ביקש לפצות אותו על כך והפנה אליו את התובע, אשר ביצע את העבודות בבית הכנסת, על מנת שיבצע עבורו עבודות שיפוצים. לגרסת מדינה, היקף העבודה היה ידוע לזגורי שראה את תכנית העבודה, ומאוחר יותר התברר לו כי זגורי סיכם עם התובע כי ישלם לו שכר בגין עבודות אלו סכום של 6,000 ₪.

56. זגורי לעומת זאת אינו מכחיש כי מדינה תכנן את עבודת האדריכלות בבית הכנסת ללא תמורה, ואינו מכחיש כי התחייב לפצות אותו על תרומתו בכך שישלם לתובע בגין העבודות שיבוצעו בבית מדינה. יחד עם זאת טוען זגורי, כי מעולם לא התחייב כלפי מדינה או כלפי התובע לשלם עבור עבודות שיפוצים נרחבות בבית מדינה, וכל חלקו התבטא בהתחייבותו לשלם לתובע עבור עבודתו אצל מדינה סכום של עד ל-6,000 ₪, לא יותר.

57. התחייבותו של זגורי כלפי מדינה מעוגנת במסמך המכונה 'הצהרה' ובה הצהיר זגורי כי התחייב לשלם כל ההוצאות הכרוכות בביצוע העבודות בביתו של מדינה, וזאת עד לסכום של 6,000 ₪. אגב כך יצוין, כי הצהרה זו נושאת תאריך 12.10.08, אך מדינה אישר בחקירתו כי ההצהרה הוכנה ונחתמה לאחר הגשת התביעה (בשנת 2009).

58. הצהרה זו, שאפילו מדינה מסתמך עליה, היא ברורה ומדברת בעד עצמה. היא כוללת התחייבות של זגורי לשלם סכום של עד ל-6,000 ₪, לא יותר. לשון ההצהרה מנוסחת בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים, ולפיה זגורי נוטל על עצמו התחייבות לשלם בעד העבודות שיבוצעו עד לסכום שאינו עולה על 6,000 ₪.

59. זה המקום לציין, כי במובן מסוים זגורי תומך בגרסת התובע, שכן זגורי מכחיש טענת מדינה כי סיכם מראש עם התובע להעמיד עלות העבודות שיבוצעו בבית מדינה על סך של 6,000 ₪ - סכום שממילא הוכח כלא ריאלי בנסיבות העניין.

60. כל שהוכח מגרסת זגורי היה, כי הלה התחייב לשלם לתובע בעד עבודתו אצל מדינה סכום המשקף את הרצון לפצות את מדינה בגין תרומתו לבית הכנסת בסכום מוערך של 6,000 ₪, הא ותו לא.

61. מחקירתו הנגדית של מדינה מתברר כי הוא סתר את עצמו סתירה מהותית בנוגע לשאלה שבנדון, ואפרט – בסעיפים 4 ו-5 לתצהיר שלו הצהיר מדינה כי זגורי הציע לו שהתובע יבצע את העבודות בביתו, ואילו השכר של התובע בסך של 6,000 ₪ ישולם לתובע ישירות על ידי זגורי. מדינה הוסיף והצהיר כי ביום 30.10.08 סיכם זגורי עם התובע כי ישלם לו את הסך הנ"ל בתמורה לעבודות שיבצע בבית.

62. אלא שבחקירתו הנגדית העלה מדינה גרסה שונה מהגרסה המופיעה בתצהירו. בעדותו לפניי מסר מדינה, כי כל אשר ידע במהלך ביצוע העבדות בבית היה שזגורי התחייב לשלם לתובע בגין העבודות, ואולם רק בדיעבד ולאחר סיום העבודות הוא ידע שהסכום עומד על
6,000 ₪.

63. זאת ועוד, בסעיף 6 לתצהירו מצהיר מדינה כי ערך תכנית עבודה לביתו באופן שתואם את גובה החוב שחב לו זגורי. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד מדינה כי לא נכנס לעניין המחיר שסוכם כביכול בין התובע לבין זגורי, ורק אחרי שהעבודה הסתיימה אמר לו זגורי שסיכם עם התובע לשלם לו סך של 6,000 ₪. ברור אם כן שהצהרתו הנ"ל של מדינה, כי ערך את התכנית בהתאם לגובה ההתחייבות של זגורי כלפי התובע, איננה הצהרת אמת.

64. בנסיבות אלו המסקנה המתבקשת היא, שלא הוכח לפניי כי זגורי סיכם מראש עם התובע להעמיד את התמורה בגין העבודות על סכום של 6,000 ₪ בלבד, ולא הוכח לפניי כי זגורי התחייב לשלם לתובע כל סוכם שיידרש בגין עבודותיו, גם אם הסכום יעלה על 6,000 ₪. לעומת זאת, הוכח בבירור שזגורי התחייב כלפי מדינה כי ישלם לתובע בגין העבודות שיבוצעו סכום שלא יעלה על 6,000 ₪. עוד הוכח, כי התובע לא נטל חלק בהסכמה זו וכי זגורי לא שיתף את התובע בפרטיה.

65. למעלה מכך, מדינה לא עמד בנטל להוכיח כי זגורי ידע על היקף העבודה או על שוויה האמיתי, וכל שהוכח הוא – וזאת מפיו של זגורי – שמדינה מתכנן הריסה של קירות והריסה של קרמיקה. אגב כך יצוין, כי מתוך דברי מדינה עצמו במהלך החקירה הנגדית, מתברר כי זגורי לא ידע מראש מהן העבודות שמדינה מתכנן לבצע בביתו, ומכאן ברור, שאין זה ייתכן כי זגורי סיכם מראש עם התובע לבצע את העבודות בסכום של 6,000 ₪.

66. מדינה ביקש להתבסס בסיכומיו על דברי התובע בחקירתו הנגדית, כדברים שסותרים את האמור בתצהירו בכל הקשור למערך ההתחייבויות של זגורי כלפיו. זאת משום שבתצהיר מטעמו מצהיר התובע בסעיפים 3 ו-7 כי זגורי התחייב כלפיו לשלם בעבור העבודות שיבוצעו אצל מדינה, וכאשר סיים אותן ודרש סכום של 60,000 ₪ ומע"מ הציע לו זגורי תשלום של 20,000 ₪ בלבד והפנה אותו אל מדינה על מנת לקבל את היתרה. לעומת זאת בעדותו לפניי הכחיש התובע כי זגורי הציע לו לשלם את הסכום הנ"ל וטען כי זגורי הציע לו 5,000 ₪ ומע"מ.

67. הנה כי כן, גם בגרסת התובע נפלה סתירה מהותית בנוגע לחלקו של זגורי במערך ההתחייבות המשולשת בין הצדדים שלפניי. ואולם, סתירות אלו אין בהן כדי לשנות מהמסקנה – שנסמכת כאמור גם על דברי מדינה עצמו – כי הן התובע והן זגורי לא ידעו מראש על היקף העבודות ועלותן, כאשר הרושם הראשוני שנוצר אצל התובע וזגורי עוד לפני תחילת ביצוע העבודות, הוא שמדובר בעבודה קטנת היקף של הריסת קירות, באופן שיכול היה להתיישב עם הסכום שזגורי היה נכון לשלם.

68. כך או כך, מדינה לא עמד בנטל להוכיח כי זגורי התחייב לשלם לתובע כל סכום בגין העבודות אשר יבוצעו על ידו, גם אם עלותן תעבור את הסכום שזגורי ומדינה יחידו ראו כמשקף את הפיצוי לו זכאי מדינה בגין תרומתו לבית הכנסת בסך של 6,000 ₪.

69. מכל המקובץ לעיל יוצא, כי מדינה לא קבל את הזכייה שלו עפ"י דין, ודי לי בכך כדי לקבל את התביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, ולדחות את ההודעה לצד ג'.

70. במסגרת החיוב שיוטל על מדינה יש לנכות את הסך של 6,000 ₪ שזגורי שילם או אמור לשלם לתובע ישירות בהתאם להחלטתי מיום 23.11.10.

אחרית דבר:

71. אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 30,500 ₪ (שהם הסכום שאושר לעיל בניכוי 6,000 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.5.11 (מועד הגשת חוות הדעת) ועד היום, ובתוספת מע"מ כחוק.

72. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ והחזר כל סכום ששולם בגין אגרה כשהוא משוערך נכון להיום, וכן שכר טרחתו של השמאי מטעם התובע בגין הכנת חוות הדעת (ובכפוף להצגת קבלה המעידה על ביצוע התשלום).

73. בכפוף לפסק הדין החלקי אשר הוטל על צד ג' לפי החלטתי בישיבת יום 23.11.10 - אני מורה על דחיית ההודעה לצד ג'.

74. הנתבע יישא בהוצאותיו של צד ג' בגין שכר טרחת עו"ד בסכום של 4,000 ₪ כולל מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ד, 30 יוני 2014, בהעדר הצדדים.