בפני תביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש אשר נגרמה לתובעים עקב מחדלי הנתבעים מהם ביקשו לשכור רכב.

כתב התביעה

1. ביום 19.8.09 הזמין התובע מס' 1 מהנתבעים רכב שכור לתאריך 2.9.09, שהינו מועד חתונתה של בתו, התובעת מס' 2. וידוא אספקת הרכב במועד הרצוי, נעשה על ידי התובע מס' 1 ובנו.

2. ביום 2.9. 09 בשעה 8:30, הגיעו התובע מס' 1 ובנו אל חברת ההשכרה שבבעלות הנתבעים, ונוכחו כי בית העסק סגור ואיש לא נכח במקום. רק בשעה 9:20 נפתח בית העסק והסכם השכרת הרכב נחתם. התובע מס' 1 טען כי הרכב שיועד להימסר לו הינו מלוכלך, עם צמיג "פחוס", ורק רבע ממיכל הדלק הינו מלא. לפיכך הוא החליט לבטל ההזמנה ולשכור רכב ממשכיר אחר. למרות זאת, חייבו הנתבעים את כרטיס האשראי שלו בסך של 200 ₪.

כתב ההגנה

3. לטענת הנתבעים, הרכב השכור הוזמן לשעה 10:00 בבוקר, ולא לשעה 08:30. רק בבוקרו של התאריך המיועד לאספקת הרכב, שוחח התובע מס' 1 טלפונית בשעה 8:30 עם עובד בחברת ההשכרה של הנתבעים וביקש להקדים את שעת שכירת הרכב. הרכב נשטף ונוקה יום קודם למועד ההשכרה. עוד נטען כי מעולם לא התחייבו הנתבעים כלפי התובעים לספק את הרכב עם מיכל דלק מלא.

הדין

4. בסעיף 32 לחוק הגנת הצרכן - התשמ"א - 1981 נקבע כי במקרה בו לאחר מעשה הוברר לצרכן כי יש משום הטעיה מהותית הקשורה בעסקה, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך זמן סביר מהמועד שנודע לו על ההטעיה. במקרה של ביטול, על העוסק להשיב לצרכן את התמורה בגין העסקה. המקרה הנוכחי, יש לבחון האם הייתה בעסקה הטעיה מהותית, אשר יש בה כדי לאפשר לתובעים להביא לידי ביטולה.

הכרעה בין גרסאות

5. במסגרת התביעה דנן, עלו מספר שאלות עובדתיות. השאלה הראשונה הינה השעה היעודה לביצוע הזמנת השכרת הרכב. מכלל העדויות עולה כי התובע מס' 1 אכן ביקש בשלב כלשהו כי הרכב השכור יסופק לו בשעת בוקר מוקדמת. הנתבע מס' 1 אישר כי התובע מס' 1 ביקש להקדים מסירת הרכב, ולכן העובד מטעמו עשה מאמץ להגיע מוקדם לבית העסק. מכאן שהוכח כי הנתבעים התבקשו למסור את הרכב בשעה מוקדמת לידי התובע מס' 1.

6. בענין מצבו התחזוקתי של הרכב - התובעים בכתב תביעתם ציינו כי הצמיג השמאלי קדמי ברכב היה "פחוס". ככל שמדובר בצמיג בו חסר אוויר, ניתן הדבר לתיקון על נקלה – על-ידי מילויו באוויר !

7. באשר לכמות הדלק במיכל, מדובר בענין שבנוהג. במקרה דנן טענו הנתבעים כי אין הם נוהגים לספק את הרכב השכור עם מיכל דלק מלא. התובע מס' 1 בכתב תביעתו ציין כי ביקש שהרכב יהיה "עם דלק" - מכאן שבקשתו קוימה.

8. לטענת הנתבעים, כאשר ביקש התובע מס' 1 לבטל את עסקת שכירת הרכב הוצע לו כפתרון מיידי - ניקיון חיצוני לאלתר לרכב , אך הוא סירב בנימוק כי הוא ממהר. יש לקבל נימוק זה בעירבון מוגבל, מאחר ושכירת רכב חלופי במקום אחר הצריכה, מטבע הדברים, בזבוז זמן נוסף. כידוע, חובת הקטנת הנזק חלה אף בדיני החוזים.

9. מבחינת הנסיבות יש לראות את בחירתו של התובע מס' 1 לביטול העסקה כסבירה, על אף שיכול וניתן היה להגיע לפתרון המחלוקת בין הצדדים בשעת האירוע, על-ידי שטיפת הרכב, ניקויו, מילוי אוויר ומילוי דלק. מאחר ובדין, אם כי בדוחק, ביטל התובע מס' 1 את החוזה, הוא זכאי לפיצוי, בסכום במשקף את הנסיבות ואת מידת עגמת הנפש שנגרמה לו.

התוצאה

10. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובע מס' 1 את הסכומים הבאים:

(א) פיצוי בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

(ב) הוצאות משפט בסך 400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.