1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.
2. התובעת ילידת 3.10.66 נפגעה בתאונת דרכים ביום 28.2.07. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ביום 26.7.09. נקבע לתובעת נכות צמיתה בשעור 20% עקב מצבה הנפשי, בגין התאונה נשוא תיק זה.
3. התובעת מוסיפה בכתב תביעתה כי מספר שבועות לפני התאונה, הוברר לה שהיא בהריון ונושאת ברחמה תאומים. בשל כאבים עזים בבטנה ובשל העובדה שהיא בהריון, הופנתה התובעת באופן מידי לבדיקות על מנת לאשר את תקינות ההריון והעוברים. לאחר בדיקות מרובות נצפה עובר תחתון ללא דופק, ולא נמצאו תנועות עובר. הרופאים בישרו לה שהיא אבדה את העובר.
4. בעקבות האמור לעיל, החלה התובעת לסבול מבעיות נפשיות קשות, מנשירת שערות, פריחות בעור ופצעים בפה. כמו כן, אובחנה כסובלת מכאבים בכתף ימין ובצוואר ומבעיות שמיעה. התובעת, לטענתה נזקקה לטיפולי פיזיותרפיה ונעדרה מעבודתה ימים רבים.
5. התובעת היתה עצמאית ובעלת מסעדה וכתוצאה ממצבה החלו ירידות בהכנסותיה, ובהמשך נאלצה לסגור את המסעדה. היא נזקקה לעזרת הזולת באופן מוגבר.
6. הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי התאונה היתה במהירות נמוכה והתובעת לא נחבלה חבלה של ממש. היא פנתה לבית החולים בילינסון ובבדיקות לא הודגמו ממצאים והיא שוחררה לביתה, לשלושה ימי מחלה ומעקב הרופא המטפל. מות העובר אין לו כל קשר לתאונה. התאונה לא גרמה לתובעת נכות תפקודית.
7. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לפני התאונה, המסעדה נוהלה ע"י בעלה של התובעת. סגירת המסעדה היתה כתוצאה ממצבו הרפואי של בעלה של התובעת.
8. התובעת לאחר סגירת המסעדה החלה בלימודים ועבדה בדואר.
9. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת מסוגלת לטפל ולדאוג לצרכים היומיומיים היא זכאית לקבל טיפול רפואי על חשבון ביטוח לאומי וקופת החולים.
10. בתצהיר עדותה הראשית חזרה התובעת על האמור בכתב התביעה. התובעת הוסיפה כי בכל חודש משכה כ – 25,000 ₪ במזומן מהכנסות המסעדה. כמו כן ממנה מהכנסות המסעדה את הוצאות אחזקת רכב וקטנוע, הוצאות המזון של הבית, שכירות דירת מגורים לרבות הוצאות חשמל, מים וארנונה, גנים פרטיים לילדים, חופשות משפחתיות וחוגים. התובעת מוסיפה כי השומות למס הכנסה אינן משקפות את הכנסותיה בפועל. אין לה כל ראיה למשיכת הסכומים החודשיים האמורים. במסעדה עבדה בנוסף לבעלה, עוד עובדת נוספת. ההתקף שקיבל בעלה לא הפריע לו לחזור לעבודה כעבור מספר ימים. התובעת עצמה חזרה לעבודה בערך חצי שנה לאחר הלידה. על – פי עדותה היתה מתנהגת לא יפה ללקוחות, ולפיכך הם הפסיקו לבוא למסעדה. מצבה הנפשי הפריע לה לבשל. לאחר סגירת המסעדה עבדה התובעת במקומות עבודה שונים, ובעת עדותה בבית המשפט, עובדת כבר שלוש שנים בניו-פארם. התובעת מקבלת קיצבה חודשית מהמל"ל.

התובעת לא היתה צריכה להביא עובדים נוספים למסעדה. העובדת הקיימת הוסיפה שעות עבודה.

התובעת מציינת כי יש לה קושי לבצע את עבודות הבית בגלל כאבים בידיים וברגליים, אך לא קיבלה על כך נכות מהמוסד לביטוח לאומי ולא ערערה, על קביעת המוסד שלא מינה לה מומחה בתחום האורתופדיה.

1. בעלה של התובעת והעובדת הנוספת, לא הובאו כלל להעיד.
2. מאחר ומדובר בתאונת דרכים, אשר אין בה הכחשה לעניין החבות, המחלוקת בין הצדדים היא לעניין גובה הנזק.

הנכות הרפואית

1. הנכות הרפואית נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי, שהיא נכות על פי דין. נכות זו נקבעה לה לצמיתות בשיעור 20% מיום 1.10.10. כמו כן נקבעות נכויות זמניות כדלקמן:

מיום 3.2.07 עד 30.6.07 – 40%

מיום 1.7.07 עד 31.12.09 – 20%.

1. הועדה הרפואית לא קבעה נכות אורתופדית או נוירולוגית, ועל כך לא הוגש כל ערר.
2. הועדה הרפואית כולל ועדת הערר, לא מצאה לנכון להוסיף נכות על פי תקנה 15, מאחר והתובעת יכולה היתה לשוב לעבודה.
3. למעט עבודתה, התובעת לא הביא כל ראיה שתקשור את מות העובר לתאונה. לפיכך לא הוכח הקשר הסיבתי בין מות העובר לתאונת הדרכים.
4. ב"כ הנתבעת טוען כי הנכות שנקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי , אין לה כל קשר לתאונת הדרכים שהיתה קלה, אלא למות העובר, לפיכך יש לפסוק כי לא נותרה נכות תפקודית לתובעת.
5. ב"כ הנתבעת לא ביקש בקדם המשפט להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות של המוסד לביטוח לאומי.
6. לנוכח האמור, אני מקבל את הנכות שפסק המוסד לביטוח לאומי כנכות רפואית.
7. באשר לנכות התפקודית, הרי עד לחופשת הלידה התובעת עבדה, ולאחר חופשת הלידה, כאשר העסק נסגר, החלה התובעת לעבוד כאשר את עבודתה בדואר עזבה בגלל ויכוח על השכר ולא בגלל בעיות נפשיות.

התובעת ממשיכה זה שלוש שנים לעבוד כדיילת מכירות בניו פארם. עבודה זו מחייבת עמידה ממושכת ותקשורת טובה עם הלקוחות.

לפיכך, המציאות בעבר מצביעה על יכולות התובעת לעבוד בצורה טובה.

1. לנוכח כל האמור, אני קובע כי נכותה התפקודית של התובעת היא בשיעור 10%.

הנזק

כאב וסבל

1. לתובעת נקבעו 20% נכות. היא לא אושפזה כלל. לפיכך הפיצוי בגין כאב וסבל הינו, 32,992 ₪.

אובדן הכנסה

1. התובעת טוענת כי משכה מהמסעדה, שהיתה בבעלותה ובבעלות בעלה 25,000 ₪ לחודש. למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי דווח על הכנסה של 1,100 ₪ לחודש.

התובעת מודה כי לא דווחה על מלוא סכום ההכנסה, אך מוסיפה כי ההוצאות לשכר דירה ולהחזקת הבית ושאר ההוצאות מצביעות על כך שהכנסה היתה גבוהה.

1. בע"א 5794/94 אררט נק רחל בן שבת ואח' פ"ד נ"א (3) 489, קבע השופט אור:

"... שותף אני לגישה על פיה יש לבחון בחון היטב את ראיותיו של מי שמבקש להסתמך לצורך חישוב סכום הפיצויים המגיעים לו על הכנסה בשיעור גבוה מאשר עליו הצהיר לשלטונות המס. מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת. יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת".

1. התובעת לא הביאה כל ראיה להוצאותיה, כדי שתעיד על הכנסותיה. היא משערת שמשכה סכום של 25,000 ₪ לחודש, אך לא יכולה לומר בבירור שזה הסכום המדויק.
2. יתרה מכך, היא לא הביאה את בעלה, שהיה תובע בתיק, לעדות, הוא הגיש תצהיר אך מאחר ולא התייצב נמשך תצהירו מהתיק וניתן פסק דין המוחק את תביעתו.
3. אי הבאת עד שיכול היה לתמוך בגרסת התובעת, מחזק את המסקנה כי אילו היה מעיד לא היה תומך בעדות התובעת.
4. גם העובדת שעבדה במסעדה לא הובאה לעדות, כדי שתחזק את עדות התובעת בדבר הוספת שעות עבודה.
5. המסקנה העולה מכל האמור היא כי התובעת לא הצליחה להביא ראיה כלשהי להכנסה מעל הסכום שדווחה למס הכנסה.
6. טענת התובעת כי יש לחשב את אובדן הכנסותיה לפי שכר של 25,000 ₪ לחודש, נדחו כאמור בסעיף 29 לעיל. התובעת מוסיפה כי אם לא לפי הסכום האמור, הרי יש לחשב את אובדן ההכנסה לפי סך של 7,500 ₪. אלא שהתלוש שצירפה על משכורת של 7,500 ₪ הוא של בעלה ולא שלה, דבר תמוה כשלעצמו.
7. הפסד ההשתכרות ייעשה לפי סך של 5,000 ₪ בחודש לפי משכורתה האחרונה.
8. למשך 6 חודשים בהם לא עבדה, אני פוסק סך של 30,000 ₪.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

1. כפי שפסקתי לעיל, הנכות התפקודית היא 10%. לפיכך הפסד כושר השתכרות לעתיד הינו 90,155 ₪ בחישוב אקטוארי.

מאחר והתובעת ממשיכה לקבל את השכר של 5,000 ₪ ואין ירידה בשכרה, אני פוסק לה 70% מהסכום שפסקתי לעיל, דהיינו 63,109 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

1. מאחר והמדובר בתאונת עבודה, על התובעת לפנות לקופת חולים ולמוסד לביטוח לאומי. אין מקום לפסוק סכום כלשהו בגין כך.

עזרת הזולת

1. התובעת לא הביאה כל ראיה על עזרת הזולת העולה על עזרה רגילה של בני משפחה. לפיכך, אין מקום לפסוק בראש נזק זה.

ניכויים

1. על פי חוות דעת אקטוארית תמלוגי המל"ל שקיבלה התובעת עומדים על סך של 46,206 ₪, אותם יש לנכות מהפיצוי לו זכאית התובעת.

סיכומו של דבר

1. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 126,009 ₪, בניכוי 46,206 ₪, דהיינו סך של 79,893 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עורך דין בסכום כולל של 12,255 ₪ , שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח פסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א חשוון תשע"ה, 04 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.