11.09.14

בשם התובע: עו"ד פרי עמרי

בשם הנתבעת 1: עו"ד גב' מירב פלח-לב

א. הסעד המבוקש:

1. לפני תובענה למתן פסק דין המצהיר כי:

א. התובע, פרג'י יעקב, זכאי לקבל לחזקתו חלקות קרקע בגודל כולל של 30 דונם ו/או לחילופין בגודל זהה לגודלן של שאר הנחלות המצויות אצל נתבע 1.

ב. המושב יקצה לתובע את החלק היחסי של המשק בזכויות המים של האגודה, את החלק היחסי בפדיון זכויות האגודה בתנובה ככל בעל נחלה אחר, את החלק היחסי המגיע לכל בעל נחלה במכסה לייצור ביצי מאכל שנתקבלו אצלו בעבור כלל חברי האגודה, ואת החלק היחסי בפיצוי הכספי המגיע לכל בעל נחלה שנתקבל באגודה בעקבות העברת שטחי קרקע חקלאית על ידה לטובת אזור התעשייה בכרמיאל.

ג. המושב יוכל, ככל בעל נחלה אחר, להפנות מומלץ מטעמו למנהל מקרקעי ישראל על מנת שיתקשר עמו בהסכם לחכירת מגרש מגורים לתכלית הרחבת הישוב.

ד. המושב יפעל להסרת צווי המניעה והעיקולים הרשומים על זכויותיו של התובע בספריו של הנתבע הפורמאלי, המנהל.

ה. המושב יקצה לתובע זכויות מלאות בנחלה, כפי שהן קיימות אצל שאר חברי האגודה, ובכלל זה שטח בגודל של 1.7 דונם באזור הלולים עליו יוקם לול הטלה.

ב. הנפשות הפועלות:

2. התובענה הוגשה כנגד "שזור" - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "המושב" ו/או "האגודה"), כנגד הסוכנות היהודית (להלן: "הסוכנות היהודית") וכנגד מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל").

3. הסוכנות היהודית והמנהל הינם נתבעים פורמאליים.

4. ביום 4.5.11, בהתאם לבקשת התובע, הוריתי על מחיקת הסוכנות היהודית והמנהל מכתב התביעה.

חרף זאת, צורפו להליך זה תצהירי הסוכנות והמנהל שהוגשו בתיק אחר המתנהל בפני כב' השופטת הבכירה גב' ש. שטמר [(ת.א. 36302-07-11) (להלן: התיק האחר")], ובתום שמיעת הראיות בתיק זה ולאחר שקבעתי מועדים להגשת סיכומים, בקשה האגודה להגיש את התצהירים ואת פרוטוקולי הדיון בתיק האחר וכן את סיכומי הסוכנות ולכן ההליך שב למסלול של הגשת ראיות נוספות והמשיך להתנהל על מנת לאפשר הגשת החומר הנ"ל זאת בהסכמת התובע.

לאחר מכן השלימו הצדדים את המוטל עליהם והגישו סיכומיהם.

ג. המסגרת העובדתית העולה מכתבי הטענות:

5. התובע מתגורר במושב שזור ובעל זכויות בנחלה מס' 121, משנת 1986 (להלן: "הנחלה").

6. לטענת התובע, על אף שהוא מחזיק ברישיון כ - "בר רשות", מטעמה של הסוכנות היהודית במשק מס' 121 במושב שזור, מסרב המושב ליתן לתובע את זכויותיו.

7. המנהל הינו בעל הזכויות בקרקע של מושב שזור.

משבצת הקרקע של מושב שזור מוחכרת לאגודה החקלאית של שזור כברת רשות של הסוכנות היהודית.

8. הסוכנות היהודית מחכירה את הקרקע לשזור מתוקף היותה ברת רשות של מנהל מקרקעי ישראל.

9. מערכת היחסים המשפטית בין גורמי המנהל, הסוכנות, האגודה ובעלי הנחלות באגודה בנויה על התשתית שלהלן:

קרקע מושב שזור בבעלות המדינה

הקרקע מנוהלת ע"י המינהל

המינהל משכיר או מחכיר אותה

לסוכנות היהודית

הסוכנות היהודית מעניקה רשות שימוש לאגודה השיתופית

האגודה השיתופית כברת רשות מעניקה רשות שימוש לבעלי הנחלות

מעמד בעלי הנחלות הוא ברי רשות

10. האגודה מסרבת להעניק לתובע זכויות ככל בעל נחלה אחר במושב שזור ובכלל זה:

א. השלמת קרקעות נחלה מס' 121 ל - 30 דונם.

ב. הקצאת מים ככל בעל נחלה באגודה באופן שבו תקבל נחלת התובע מכסה על פי חלקה היחסי במכסת המים שמקבל נתבע 1 מנציבות המים.

ג. קבלת החלק היחסי של המשק בפדיון זכויות המושב בתנובה.

ד. הקצאת מכסה לייצור ביצי מאכל בכמות של 500,000 ביצים לשנה כפי שזכאי לקבל כל בעל נחלה אחר אצל המושב.

ה. קבלת החלק היחסי של המשק בפיצוי הכספי שנתקבל אצל המושב מהמנהל בגין השבת קרקעות חקלאיות לשם העברתן לכרמיאל להקמת אזור תעשיה.

ו. הקצאת שטח בגודל של 1.7 דונם באזור הלולים של המושב לשם הקמת לול ליצור ביצי מאכל.

11. לטענת התובע, המושב מסרב לקבל אותו לחברות באגודה, ולכן אין הוא יכול לפעול לקבלת זכויותיו הנ"ל במסגרת פנייה לרשם האגודות השיתופיות.

12. התובע ציין כי הוטלו עיקולים וצווי מניעה על זכויותיו של התובע אצל הנתבעת הפורמאלי – הסוכנות היהודית, בשל חובותיו של המושב שנמנע מלפעול להסרתם.

ד. טענות התובע:

13. לטענת התובע, העובדות, המסמכים, הראיות והעדויות בתיק תומכים במסקנה אחת, והיא שלתובע הוקנו זכויות בנחלה במושב שזור.

התובע טען כי המנהל בתור הבעלים של הקרקע הוא שקובע את זכויותיו בקרקע. עוד טען התובע כי הרישום בספרי המנהל מהווה ראיה לאמיתות תוכנו. לתמיכה באמיתות הרישום בספרי המנהל צירף התובע גם את עמדת הסוכנות היהודית ותוכן הרישום בספריה.

14. התובע חזר והדגיש כי האגודה מסרבת גם כיום להעניק לו זכויות כמו כל בעל נחלה אחר במושב שזור, וזאת על אף שהתובע מחזיק ברישיון כ- "בר רשות" מטעם הסוכנות היהודית והמנהל ועל אף המסמכים החד משמעיים שהוצגו בפניה ולמרות הצהרות המנהל והסוכנות היהודית לא"י.

15. התובע הפנה למסמכים שהוצגו בפני בית המשפט (כולל ההסכם המשולש אל מול הסוכנות היהודית והמנהל, פרוטוקול ישיבה שנערכה במשרדי המנהל - נספח ט' לתצהיר התובע, וכן נספחים מ/3 ו- מ/4).

לטענת התובע מסמכים אלו מציגים תמונה לפיה באגודת מושב שזור ישנן 75 נחלות חקלאיות ולאגודה נמסרה קרקע חקלאית בגודל מספיק לאותן נחלות, אולם האגודה בחרה לחלק את הקרקע בצורה שאינה שוויונית.

16. בסיכומיו המשלימים הפנה התובע לתיק האחר וציין כי מהתצהירים שהגישו עדי רשות מקרקעי ישראל (לשעבר המנהל), עדת הפרוגראמות של משרד החקלאות והסוכנות היהודית ומעדויות אלה עולה כי כולם חזרו על עמדת כל המוסדות המיישבים ושלפיה בשזור – באגודה, ישנן 75 נחלות.

עוד ציין התובע כי הן העד מטעם רשות מקרקעי ישראל והן העד מטעם הסוכנות היהודית העידו שם כי אישורי הזכויות של רמ"י ושל הסוכנות היהודית אשר הגישם התובע כנספחים בתיק, משקפים את מצב הדברים בשזור ושעל פיו הוקצתה לתובע נחלה רגילה ולא מגרש מגורים ולא נחלה ללא אמצעי ייצור, כטענת האגודה.

ה. טענות האגודה:

17. לטענת האגודה, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי שהרי חלפו למעלה מעשרים וחמש שנים מאז שהוקצה המגרש לתובע. מה גם, שהאחרון לא תבע את האגודה שתקצה לו אמצעי ייצור משך כל השנים שחלפו.

18. לגופו של עניין טענה האגודה כי קיימים הן הודאה והן מעשה בית דין שמקורם בהצהרותיו של התובע בתיק הגירושין; הליך שהתנהל בין התובע לבין גרושתו ושם הצהיר כי אינו חבר באגודה, אין לו משק וכל זכויותיו באגודה הן אך ורק מגרש ובהתבסס על הצהרותיו אלו בוצע איזון נכסים בין בני הזוג.

19. האגודה טוענת כי מה שהוקצה לתובע זה מגרש ולא נחלה. לטענתה, לתובע מעולם לא הוקצתה נחלה עם אמצעי ייצור. לתמיכה בטענה זו הפנתה להתנהלותו של החבר – התובע, משך עשרות שנים הן בהצהרותיו בהליך הגירושין והן בעובדה שהתובע מעולם לא היה חבר וכלל לא היה ניתן להקצות לו נחלה. לטענת האגודה, גם וככל שמרישומי המנהל עולה אחרת, הרי שאין בכך כדי לגבור על המהות.

20. האגודה ציינה כי במושב שזור מאז היווסדו בשנת 1951, קיימים 55 משקים מייסדים בלבד, כולם חברים באגודה ולא בכדי מוקצות למושב רק 55 מכסות לול.

21. עוד ציינה האגודה כי אביו של התובע הינו בעל משק מייסד ולכן הוקצתה לבנו - התובע נחלה/מגרש כשם שהוקצה ל- 17 בנים של משקים מייסדים נוספים באותו מועד.

22. לטענת האגודה הגם שהתובע צירף לתצהירו נספחים רבים אף לא אחד מהם הינו מסמך החתום ע"י האגודה, בו מודיעה היא שהקצתה לו נחלה עם אמצעי ייצור.

23. עוד טענה האגודה כי עדות התובע לוקה בחוסר אמינות.

24. האגודה הפנתה בסיכומיה המשלימים לעדות עדת רשות מנהל מקרקעי ישראל בתיק האחר וציינה כי עדה זו אישרה בעדותה מיום 18.11.13 כי נחלות הוקצו רק לחברים וכי המנהל הניח שהם חברים. לטענת האגודה, התובע מעולם לא היה חבר וקיימת אף החלטה של בית משפט העליון הקובעת כי התובע אינו חבר. מה גם, לטענת האגודה, בקשה שהגיש התובע להתקבל כחבר באגודה, נדחתה באסיפה שהתקיימה ביום 28.1.13.

ו. עמדת הסוכנות היהודית:

25. כאמור, האגודה צירפה לתיק זה את סיכומי הסוכנות היהודית שהוגשו בתיק האחר המתנהל בפני השופטת הבכירה גב' ש. שטמר וזאת מכיוון שבתיק זה כבר צורפו תצהירי הסוכנות היהודית והמנהל שהוגשו בתיק המקביל.

26. בסיכומים הללו הדגישה הסוכנות היהודית כי העובדה שהצדדים ידעו על המצב הקיים, השורר ביניהם במשך שנים, שבמסגרתו גם התקיימו הליכים להסדרת חוב האגודה בפני המשקם, מעידה לכאורה על השלמה עם המצב בו שני הצדדים מצויים לכאורה הסכמה הדדית ל"הסדר הפנימי" ששרר ביניהם מזה שנים רבות:

"קרי: התובעים אינם חברים באגודה, אינם משתתפים במוסדותיה השונים, אינם שותפים לחובותיה ולהכנסותיה ואינם משתמשים בקרקעות חקלאיות שאמורות להיות משויכות לנחלתם".

27. עוד הפנתה הסוכנות היהודית לה"פ 539/01 אורן נגד בר גיורא (ניתן ביום 15.12.08 ), שם נקבע כי זכויות החברים באגודת מושב בר גיורא שאינם חקלאיים, מתמצות במגרשי המגורים שהוקצו להם ואינם כוללים זכויות בנחלה זאת מאחר והמתיישבים ידעו מראש כי מעמדם לא יהיה כשל בעלי הנחלות.

ז. דיון והכרעה:

28. ראשית יצוין כי טענת האגודה, שיש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי, דינה להידחות, שהרי לא חלפו למעלה מעשרים וחמש שנים מאז שהוקצה המגרש לתובע.

יודגש כי המגרש הוקצה לתובע בשנת 1986 (ראו נספח א לתובענה ונספח 1 לכתב ההגנה של הסוכנות היהודית), כשהתביעה הוגשה בשנת 2009. מה גם, התובע לא ישב בחיבוק ידיים במשך כל השנים שעברו, אלא כבר פנה לאגודה וביקש לקבל שטחים חקלאיים ומכסת ביצים. ראו למשל שני מכתבים ששלח התובע לאגודה בשנת 1996 – צורפו כנספח ח' לתצהיר התובע, שבמסגרתם ביקש התובע זכויות בנחלה.

29. התובע חזר על גרסתו לפיה, פנה לאגודה בשנת 1996 בנוגע לנחלה; כשנשאל בחקירה נגדית איך זה מסתדר עם טענתו שבשנת 1962 קיבל שטח של 30 דונם אז אם כבר פנה בשנת 1962 למה לפנות בשנת 1996, התובע השיב:

"היה ראשי ועד אחרים שאני לא זוכר את שמם שנתנו לי את השטח הזה והוועד הקיים לא מכיר בו. בגלל זה אנחנו כאן" (עמ' 19 לפרוט', שורה 26-27).

נוכח כך ולאור התרשמותי מן התובע ועדותו בפני אני קובע, כי גרסתו אמינה ומהימנה. גרסה המבוססת על אסמכתאות וראיות בכתב.

30. לגופה של התובענה ראוי לציין כי המסמכים עליהם מתבסס התובע, במקרה זה, הן ספרי הסוכנות היהודית לא"י וספרי המנהל. התובע ציין כי מסמכים אלו, שהן המנהל והן הסוכנות היהודית אישרו את האמור בהם, מאשרים כי התובע נרשם כבעל זכויות בנחלה במושב שזור.

עוד הפנה התובע לכתבי ההגנה של הנתבעים הפורמאליים – הסוכנות היהודית והמנהל וציין כי כתבי ההגנה הללו מאשרים כי התובע הוא בעל זכויות בנחלה.

בנוסף ציין התובע כי ב"כ הסוכנות אף חזר במהלך הדיון ביום 23.12.10 על האמור באישור הזכויות וציין בפני בית המשפט כי התובע רשום בסוכנות היהודית כבעל זכויות בנחלה משנת 1986 - (עמ' 3 לפרוט' מיום 23.12.10).

31. אישור הסוכנות היהודית מיום 18.4.04 שנשלח לתובע – צורף כנספח א לכתב התביעה ובו נאמר:

"לבקשתך והמלצת האגודה, ב- 22.06.1986 נקלטת בתנאי בר רשות, בעל זכויות בנחלה, במגרש לבניה עצמית מספר 121 במושב שזור".

32. אישור הסוכנות היהודית מיום 25.2.86 שנשלח למנהל - צורף כנספח ב לתצהיר התובע. באישור זה הודיעה הסוכנות על מסירת נחלה להחזקת מתיישב ובו ציינה כי:

"נחלה, הכוללת משק חקלאי מספר 121 עומדת להימסר למר פרג'י יעקב ..."

33. אישור המנהל מיום 16.3.09 – צורף כנספח ב לכתב התביעה וכנספח ג לתצהיר התובע, שבו מאשר המנהל כי הזכויות בנחלה מס' 121 בישוב שזור רשומות אצלם על שם התובע כבר רשות.

34. סעיף 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 קובע כי רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו ולפיכך, לאור האמור בספרי הסוכנות היהודית והמנהל, התובע הוא בעל נחלה חקלאית – לא מגרש, לא בית של עובד ציבור ולא "נחלה ללא אמצעי ייצור".

35. מה גם בכתב ההגנה של המנהל צוין בסעיף 12 כי:

"על פי הנתונים המצויים בידי הנתבעת, התובע הינו חבר בנתבע מס' 1 (האגודה), ורשום הוא בספרי מנהל מקרקעי ישראל כבעל זכות בנחלה 121 ביישוב שזור".

36. התובע צירף לתצהירו קבלות וחשבוניות המעידות על עיסוקו בחקלאות לאורך עשרות שנים – נספח יב לתצהיר.

37. ראו גם פרוטוקול הדיון מיום 23.12.10 שבו הודיעה הסוכנות היהודית כי בשנת 1986 לא ניתן היה לקבל מגרש בשזור אלא נחלה בלבד - (עמ' 4 לפרוט', שורה 15). כשנשאלה נציגת הסוכנות, איך הקצו לתובע נחלה אם הוא לא יהיה חבר, השיבה כי ישנם 75 נחלות וניתן להקצות 75 נחלות כשיש לכל אחת מהן מספיק דונמים.

38. בישיבת יום 6.9.12 במהלך חקירתו הנגדית של מר פארג'ן יצחק, העד מטעם האגודה, פניתי לעד וביקשתי ממנו להבהיר למה הוא מתכוון בדבריו שהשטח של הנחלות חולק על 55 נחלות כאשר ב"כ הסוכנות היהודית הצהיר לפרוטוקול שקיימים דונמים ל- 75 נחלות. תשובת העד הייתה כי:

"יש מכתב של הסוכנות שהיא אומרת (מפנה לנספח ט"ו לתצהירי) שהסוכנות מחלקת את הייצור והמכתב אומר במפורש שיש 55 נחלות ...". - (עמ' 27 לפרוט', שורות 1-2).

39. כשהופנה העד לאימרת ב"כ הסוכנות היהודית שבשנת 86 במושב שזור לא היו מגרשים בכלל, אלא רק נחלות, השיב העד:

"אני לא יודע. ועדת פאוגרמות אומרת מפורשות שבשזור יש רק 55 נחלות. אז הסוכנות סותרת את עצמה". - (עמ' 27 לפרט', שורה 9-10).

40. התובע מסר בתצהירו מיום 21.8.11, כי בנוסף לנחלה הוא קיבל בשנת 1986 מהסוכנות היהודית גם תקציב לצורך רכישת כלים חקלאיים, כפי שקיבל כל בעל נחלה.

41. מ/3 - מכתב של המנהל משנת 92 שהופנה לאגודה: צוין בו כי מושב שזור חויב בדמי חכירה שנתיים עבור 75 נחלות חקלאיות.

42. מ/4 – מכתב מיום 28.4.91 שבו נאמר כי רישומי המנהל אומתו שמספר הנחלות במושב שהן 75 במספר.

43. מנגד, פרג'יאן יצחק שהגיש תצהיר מטעם האגודה צירף לתצהירו מכתב של האגודה שנשלח למל"ל ביום 23.7.02 ושנכתב לבקשת התובע ובו צוין כי:

"... הנחלה ללא אמצעי ייצור, לקבוצה שאליה משתייך החב' פרג'י יעקב אין אדמות חקלאיות ולא בעלי חיים, ואיננו חבר באגודה החקלאית של היישוב".

44. העד פרג'יאן ציין כי במושב ישנן 55 נחלות ומעבר לכך ישנן 24 מגרשים ללא אמצעי ייצור חקלאיים וכי המנהל הטעה אותם - (ראו עמ' 21 לפרוט', שורות 21-24).

45. העד פרג'יאן עצמו אישר בחקירתו הנגדית ביום 6.9.12 כי לתובע ישנה נחלה אך ללא אמצעי יצור, בדמות מגרש. (עמ' 29, ש' 9).

46. יחד עם זאת, בנספח א שצורף לתצהיר פרג'יאן "אישור קבלת רכוש" מהסוכנות היהודית, צוין בצד שמאל למעלה שהתובע הינו הבעלים של משק מספר 121.

47. "נחלה" כהגדרתה בהחלטה מס' 9 של מועצת המנהל - (מיום 5.7.66) היא:

"חלקת אדמה חקלאית בגודל שנקבע על ידי שר החקלאות בהתייעצות עם מינהל התכנון הנמצאת בבעלות המדינה, קרן קיימת לישראל או רשות הפתוח והוחכרה לתקופה ארוכה למתיישב לצורך פרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או שיפותח בחלקה זו".

48. בע"א 1910/07 מרשי נגד קרן קיימת לישראל (ניתנה ביום 29.12.0), נקבע כי:

"נחלה היא אפוא חלקה או חלקות קרקע ביישוב או ביישוב שיתופי, הכוללת בית מגורים, חצר ומבני עזר וכן שטחים לעיבוד חקלאי, בהתאם לתנאים שנקבעו בהחלטה מס' 9 (ראו: ויתקון, דיני מינהל מקרקעי ישראל ב, 877; ה"פ (מחוזי נצ') 201/03 עפרוני נ' מינהל מקרקעי ישראל, פיסקה ה(1) ([פורסם בנבו], 11.6.2006) - הערעור נמחק  (ע"א 7573/06))."

49. כאמור, על מנת להוכיח זכות בנחלה, ראשית, על מבקש הזכות לעמוד בדרישת "החקלאיות" של הנחלה, כביטויה בהחלטה מס' 9 של מועצת המנהל, וכפי שקבעה השופטת פרוקצ'יה:

"המושג 'נחלה' לעולם מתייחס לקרקע חקלאית והמנהל לא הוסמך להקצות קרקע כנחלה שלא לצורך עיסוק בחקלאות" - (ע"א 1257/01 שמעון אביעזר נ' מדינת ישראל," - (ניתן ביום 1.7.03), שם, בפיסקה 34). בענייננו, תמיכה למסקנה בדבר היותם של המקרקעין "משק חקלאי", נמצא באופן שבו התייחס התובע אל המקרקעין במהלך השנים, מאז שרכש את הזכויות בהם.

50. שנית, כעולה מהמסמכים שהוצגו ע"י התובע ניתן להבין כי הוסכם שהתובע יקבל זכויות בנחלה.

51. בע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נגד מפעלי צאן ישראליים בע"מ (ניתן ביום 19.11.13) נקבע:

"בהחלטה 279 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 29.5.1984 נקבע עוד כי נחלה תכלול שלושה סוגי חלקות – חלקה א' אשר תיועד למגורים ולמבני משק של המחזיק בנחלה ובני משפחתו, חלקה ב' שהינה שטח קרקע בנחלה המשמש לחקלאות בלבד ומעובד על-ידי המחזיק בנחלה, וכן חלקה ג' שהינה שטח נחלה המעובד במשותף. למעשה, החכרה של "נחלות" היא "עסקת חבילה" שלה יתרונות וחסרונות. היא נעשית במתכונת של גודל סטנדרטי ושוויוני לכל יחידות המשק בישוב מסוים. כמו כן, כפי שנטען על-ידי המינהל, היא כורכת בחובה מגבלות שונות, ובהן חובת מגורים בנחלה עצמה, איסור על פיצול הנחלה ואיסור על העברתה בירושה ליותר מ"בן ממשיך" אחד (באופן כללי, ראו: ויתקון, בעמ' 904)."

ח. סוף דבר:

52. מכל המקובץ לעיל, אני מקבל את התובענה במובן זה שיוצהר כי התובע זכאי לקבל לחזקתו חלקות קרקע בגודל זהה לגודלן של שאר הנחלות המצויות אצל יתר חברי המושב.

53. עוד אני קובע כי:

א. המושב יקצה לתובע את החלק היחסי של המשק בזכויות המים של האגודה, את החלק היחסי בפדיון זכויות האגודה בתנובה ככל בעל נחלה אחר, את החלק היחסי המגיע לכל בעל נחלה במכסה לייצור ביצי מאכל שנתקבלו אצלו בעבור כלל חברי האגודה, ואת החלק היחסי בפיצוי הכספי המגיע לכל בעל נחלה שנתקבל באגודה בעקבות העברת שטחי קרקע חקלאית על ידה לטובת אזור התעשייה בכרמיאל.

ב. המושב יפעל להסרת צווי המניעה והעיקולים הרשומים על זכויותיו של התובע בספריו של המנהל.

ג. המושב יקצה לתובע זכויות מלאות בנחלה, כפי שהן קיימות אצל שאר חברי האגודה, ובכלל זה שטח בגודל של 1.8 דונם באזור הלולים עליו אמור להיות מוקם לול הטלה.

ד. המושב ישלם לתובע הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים פס"ד זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ד, 12 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.