(בעניין האחריות)

רקע וההליך שלפני

1. לפני תביעה לנזקי גוף שאירוע לתובע על פי הנטען ביום 20.10.2002, בעת שביצע תיקון תקר בגלגל רכבו.

2. אין חולק בין הצדדים כי במועד הרלוונטי לתאונה הנטענת ביטחה הנתבעת את הרכב בביטוח חובה וכיסתה את אחריות המשתמשים בו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), על פיו הוגשה התביעה.

3. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה בשעות הצהריים, בעת שנסע התובע בדרכו מביתו לגן הילדים, גילה תקר בגלגל רכבו. בעת החלפת הגלגל חש התובע כאב חד בגב התחתון.

4. הנתבעת כפרה בנסיבות הנטענות על ידי התובע ובהיות התאונה הנטענת תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

5. ביום 1.11.2012 נשמעו ראיות הצדדים בשאלת החבות כאשר מטעם התובע העיד בעצמו והביא עוד שני עדים, גב' כוכבית ירושלמי ומר רפי ירושלמי. הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה והסתפקה בהגשת מסמכים.

6. בתום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה ולהלן החלטתי בשאלת החבות.

דיון והכרעה

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנושא הנסיבות הנני סבור כי עלה בידי התובע להוכיח כדבעי את נסיבות התאונה כפי שנטענו על ידו.

8. הנתבעת טענה בפתח סיכומיה כי מדובר בעדות יחידה כאשר נלווה לה ראיות ועדויות סותרות של עדי התביעה ולכן דין התביעה להידחות.

9. אכן לעצם אירוע התאונה לא היו עדים ישירים. בעניין זה יחולו הכללים הקבועים בסעיף 54 לפקודת הראיות בדבר עדות יחידה של בעל דין.

10. על פי הפסיקה שנתגבשה במרוצת השנים בבוא בית המשפט להכריע על סמך עדות יחידה עליו להזהיר את עצמו כי הכרעתו מבוססת על עדות יחידה ולתת נימוק ולפרט מדוע הוא מסתפק בעדות זאת לצורך קבלת התביעה (ראה: ע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטים בע"מ נ' פיירמנס אינשורנס קומפני. , פ"ד לג (2) 93).

11. הפסיקה אף קבעה כי מתן אמון מוחלט בעדות בעל דין תוך העדפת עדותו על עדות הצד שכנגד מהווה טעם מספיק לצורך הכרעה על סמך עדות יחידה של בעל דין. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא ואח, פ"ד כז (1) 679 באומרו:

"הטרידה אותנו שאלה אחרת, העולה מסעיף 54 של פקודת הראיות ]נוסח חדש], תשל"א-1971, שלפיו חייב בית-המשפט במשפט אזרחי לפרט בהחלטתו במקרים מסויימים מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה , שאין לה סיוע. אחד המקרים הללו הוא, לפי סעיף- קטן (2), כאשר העדות היא של בעל-דין. המקרה שלפנינו נכנס לגדר ההוראה זאת, כי השופט המלומד ביסס את ממצאיו בדבר מידת אחריותו של המשיב על עדותו היחידה של הלה. לא מצאנו בפסק-הדין פירוט של הטעם או הטעמים שהניעו את השופט המלומד לבסס את פסיקתו על עדות יחידה זו. בדחיית עדותו הנוגדת של העד נסים, תוך מתן נימוקים לחוסר נכונותו של השופט לסמוך על עדות זו, ובהעדפת עדותו של המשיב על עדותו של נסים, עדיין אין לראות פירוט מספיק כמצוות הסעיף 54. יכול להיות שאילו פירט השופט המלומד שקבלת העדות היחידה של המשיב נבעה לא רק מנטיה להעדיף את העדות הזאת על פני עדותו של נסים אלא על אמון מלא בנכונות העדות של המשיב, די היה בכך כדי לצאת ידי חובת הסעיף" (ההדגשה שלי – א.כ.(

12. במקרה הניצב לפני אני נותן בראש ובראשונה אמון מלא בעדות התובע. התובע הסביר בתצהירו כי הגיע בשעות הצהריים לביתו ולאחר שאכל ארוחה שם, עלה לרכב על מנת לנסוע למכולת שבישוב לצורך רכישת מצרכים ולאחר מכן לגשת לגן הילדים בקרבת מקום על מנת לאסוף את בנו. כשהתחיל בנסיעה ברכב הוא יצא מחנית הבית, מיד הרגיש שמשהו אינו תקין בהיגוי הרכב ועל כן עצר. לאחר בדיקה מצא תקר בגלגל הרכב. בעקבות כך חזר לאחור והחנה את הרכב כשחלקו על מדרכה וחלקו השני על הכביש. תוך כדי חיזוק הברגים חש כאב בגבו. לאחר מכן הזדמנו למקום בני הזוג ירושלמי שהושיטו לתובע עזרה ראשונה.

13. לפני חזר התובע על אותה גרסה. התובע הסביר כי החנה את הרכב כאשר פניו אל הכביש. התובע מסר כי נסע קמעא ברכב אך מיד חש שמשהו אינו כשורה. גרסתו של התובע נתמכת כדבעי בגרסה הראשונה שמסר לרופאת קופת חולים בסמוך ומיד לאחר אירוע התאונה. שם נרשם מפי התובע: "...בניסיון להחליף את הגלגל חש כאב חד ופתאומי בגב התחתון".

לענין השימוש במבחן ההשוואה החיצונית לצורך קביעת מהימנות עדים יפים דברי בית המשפט העליון בע"פ 759/90 שמואל ברזל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 550:

"ולא בהתרשמות בלבד עסקינן, אלא במהות העדות של העדה, אשר נשקלה בזהירות ובקפדנות בין בהיותה עומדת בפני עצמה והן בשיזורה ובהשתלבותה במכלול העדויות והמסמכים. הערכת בית המשפט את העדות התגבשה מן השלם."

14. עוד נפסק כי "חיזוק" הנעוץ בגרסה מידית שמסר תובע בבית החולים לאחר התאונה, עשוי לשמש הנמקה טובה מדוע להסתפק בעדות יחידה (ראה: ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ. בן ארי, פ"ד נו(4) 689, 699 – 700)

15. לא נעלמה מעיני העובדה כי, צוין באותו מסמך שהתאונה אירעה בנסיעה מטעם העבודה, כפי שהנתבעת ציינה בסיכומיה. אולם התובע ידע לתת הסבר משכנע לרשום שם, מאחר וטען לפני כי, כשהגיע לביתו באותו יום היה זה בחזרה מבית משפט השלום בצפת במסגרת עבודתו כעו"ד במשרד עוה"ד אסולין בחיפה. התובע התכוון לעשות הפסקה, לקנות מצרכים ואסוף את בנו מהגן ולאחר מכן להמשיך לעבודה בחיפה. הוא סבר בתמים כי מדובר בחלק מהעבודה לאחר שקיבל את רשות מעבידו לבצע הפסקה זו. גם אינני רואה בסתירה זו עניין מהותי מאחר ונסיבות התאונה שתוארו שם תואמות את הנסיבות הנטענות על ידי התובע בדבר תיקון תקר.

16. התובע נחקר אודות עברו הרפואי. הוא השתדל מעל דוכן העדים להשיב על שאלות אלו בכנות מלאה וניכר מעדותו כי לא ניסה להסתיר מאומה. מטבע הדברים אדם אינו יכול לזכור כל פניה שעשה בעברו לצורך קבלת טיפול רפואיים וכי הוא יזכור חבלות משמעותיות יותר. הנתבעת אף לא טרחה להגיש במצורף לתיק הרפואי של התובע שהוגש תצהיר תשובות לשאלון כפי שבדרך כלל נהוג על מנת להצביע על חוסר מהימנות של תובע או הסתרה של עבר רפואי. לכן כל אלה מחזקים את קביעתי כי התובע מהימן.

17. הנתבעת מנסה להיתלות בכך שהתובע לא הציג קבלה על תיקון התקר או תיקון יתר התקרים שאירעו באותה תקופה לרכבו שכן התובע טען כי עובר לתאונה עלה עם ארבעת גלגליו על דוקרנים בקניון בעיר כרמיאל ולאחר אירוע זה החלו להופיע תקרים בגלגלי רכבו. אולם אין זה סביר כי לאחר תקופה של יותר מעשר שנים ישמור התובע קבלות מסוג זה. התובע אף הסביר בעדותו כי בתחילה לא חשב אף לתבוע, כהסבר להשתהותו בהגשת התביעה בסמוך לפני התיישנותה, אולם משכאבי הגב החמירו לטענתו, שינה את דעתו והגיש תביעה זו. לכן אין זה סביר כי התובע ישמור קבלה בגין תיקון תקר לתקופה כה ארוכה.

18. גם טענת הנתבעת לפיה גרסת התובע שעלה על דוקרנים אך הגלגלים לא התנקבו באופן מידי, אלא התקרים אירעו לאחר מכן בזה אחר זה, אינה הגיונית לא הוכחה כדבעי. לא הובא על ידי הנתבעת ראיה כלשהי לפיה כאשר רכב עולה על דוקרנים אזי בהכרח אמור להופיע תקר בארבעת הגלגלים באופן מידי. הדבר אינו נמצא בידיעתו השיפוטית של בית המשפט ומשלא הובאה ראיה על כך לא ניתן להסיק מסקנות על סמך טענה זו.

19. הנתבעת מלינה על כך שהתובע לא הביא לעדות את הגננת על מנת שתעיד מתי נאסף בנו של התובע באותו יום. אולם ברי כי הגננת לא הייתה עדה לתאונה והבאתה על מנת שתעיד על עובדה שולית הינו מיותר בנסיבות העניין.

20. עד כאן ניתוח עדות התובע מהבחינה הפנימית. השוואת עדותו של התובע מהבחינה החיצונית עם עדותם של עדי התביעה הנוספים אף היא מובילה אותי למסקנה כי התובע מהימן בגרסתו.

שני עדי התביעה הנוספים לא היו עדים ישירים לתאונה עצמה אלא הגיעו למקום בסמוך לאחריה וראו את התובע עומד ליד הרכב כאוב. כשנשאל על ידם מה קרה הוא סיפר להם אודות התאונה . כמו כן, זמן קצר לאחר מכן נתנה הגב' ירושלמי לתובע משחה להקלת כאבים.

21. הנתבעת ניסתה בחקירה הנגדית להראות כי קיימים קשרים הדוקים בין התובע לעדי התביעה אך משימה זו לא צלחה. העדים לרבות התובע היו עקביים בנושא זה. עדי התביעה הם בני זוג, שכניו של התובע. בין בית התובע לבית עדי התביעה מפרידים שני בתים. כל העדים לרבות התובע העידו כי אין קשרים הדוקים ביניהם למעט אירועים מאורגנים בישוב, שם הם נפגשים בהיותו ישוב קהילתי. בנוסף אחד מילדי התובע לומד עם אחד מילדי עדי התביעה וכי הילדים מבקרים אחד את השני. למעט כך אין ביקורים בין התובע לעדי התביעה.

22. הנתבעת הלינה על הדרך בה נגבו תצהירי עדי התביעה ועל העובדה כי התובע הוא שאישר את תצהירי עדותם. טענת הנתבעת בעניין זה יש בה מן הצדק שכן לדעתי אין זה ראוי שתובע שהוא גם עו"ד יגבה בעצמו את עדויות העדים. הדבר מגביר, באופן הכללי, חשש לתיאום עדויות ומצב כזה אינו רצוי. לכן יש לבחון עדויות אלו בזהירות בעת הערכת מהימנותם. ברי כי טענה זו משפיעה על משקל העדות המובאת בתצהיר ולא על כבילותו של התצהיר.

23. במקרה הזה לא שוכנעתי כי בדרך שנגבתה העדות הייתה השפעה על תוכן עדות העדים. בתצהיר עצמו צוין לדוגמא לגבי תאריך התאונה כי זו עובדה שנמסרה לעדים על ידי התובע עצמו. לכן בשים לב כי נעשתה בתצהיר עצמו הבדלה בין עובדות מידיעתם האישית של העדים לבין עובדה שנמסרה להם על ידי התובע הדבר מפחית חשש לתיאום עדויות.

24. יתרה מכך, התרשמתי באופן ישיר ובלתי אמצעי מכנותם של עדי התביעה ובפרט עדת התביעה כוכבית ירושלמי. עדה זו במהלך חקירה הנגדית ציינה אילו פרטים היא זכרה בוודאות וכאשר לא זכרה פרטים אחרים כגון צבע הרכב או הכיוון בו ראתה את רכב התובע חונה אמרה לא זוכרת. אילו היה תיאום עדויות היה נמצא שכל העדים מוסרים את אותה תשובה. מטבע הדברים בשל חלוף הזמן חלק מהפרטים ישכחו או יתעמעמו בזיכרונם של העדים וחלק אחר יזכרו על ידם. חלק מהעדים יזכרו פרטים מסוימים וחלקם מהעדים לא יזכור את אותם פרטים שכן כל עד חווה אירוע מסוים בצורה שונה ואחרת.

25. עדי התביעה הנוספים העידו בצורה ספונטני לעניין מיקום רכב התובע ואף ערכו תרשים. שני העדים מסרי כי הרכב נמצא על ידם כשהוא חונה בחלקו על המדרכה ובחלקו על הכביש במקביל לחניית ביתו של התובע. מבחינת המיקום שני עדים אלו שרטטו את מיקום הרכב באופן דומה. עדויות אלו תאמו את עדות התובע. המיקום שציינו העדים אף תומך בטענת התובע כי יצא מהחניה לצד שמאל ומשהרגיש בתקר חזר לאחור והחנה את הרכב בחלק על המדרכה. העד מר ירושלמי אף שרטט את חלקו של הרכב מקביל לחניה וחלקו האחר במקביל לבית דבר התואם את הנסיעה לאחור לאחר שיצא רכב התובע לצד שמאל.

26. עד התביעה מר ירושלמי מצא לנכון אף להוסיף כי מצא ליד רכב התובע צלב לפתיחת ברגי הגלגלים מה שתומך בטענת התובע כי תיקן תקר בגלגל.

27. העדה כוכבית ירושלמי אף מסרה לפניי כי מדובר בשעות צהריים אם כי לא זכרה אם היה חורף או קיץ אך זכרה כי מזג האוויר היה נעים. עדה זו אמרה שלא זכרה אם ראתה שברכב היה תקר. אילו מטרת העדה היה לסייע שלא כדין לתובע והיא תיאמה עדותה עימו היה מצופה כי תתמוך בו בעניין מרכזי של תיקון התקר. על כן, דווקא העובדה שהעדה מסרה בכנות אלו פרטים היא זכרה ואלו לא, מלמד על מהימנותה עדותה וכי זו הייתה עדות כנה וספונטנית אודות מה שהיא זוכרת כי ראתה באותו יום.

28. עוד לדוגמא גב' ירושלמי לא זכרה מה צבע הרכב של התובע בעוד שבעלה סיפר כי זכר את צבע הרכב. גב' ירושלמי מסרה כי יום לפני כן דיברה על כך עם בעלה בעוד שבעלה אישר כי דיברו על נושא זה כמה דקות לפני הדיון. שוני זה תירץ בעלה כי בטרם הדיון הגיע מחו"ל ובשל הבדל השעות והטיסה לא זכה לשינה טובה. יחד עם זאת, למרות ששוחחו ביניהם עדים אלו על צבע הרכב בטרם הדיון עדת התביעה לא אימצה לעצמה את עדות בעלה ודבקה בגרסתה כי אינה זוכרת את צבע הרכב ללמדך על מהימנותה של עדה זו ועל כוונתה למסור עדותה כפי שהיא זכרה ולא כפי שנמסר לה על ידי אחרים.

29. הנתבעת מאידך לא מצאה לנכון להציג חקירות של עדי התביעה בפני חוקר מטעמה על אף שאלו נמצאים בידה (ראה תצהירי עדי התביעה וחקירת בא כח הנתבעת שעימת את התובע עם חקירת חוקר מבלי להציגה לבית המשפט). הימנעות הנתבע מהצגת ראיה רלוונטית מחזקות את ראיות התובע.

30. בשים לב לכל אלה אני מקבל את גרסת התובע לאופן בו אירעה התאונה.

31. ברי אף שבענייננו מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק. התקר אירע והתגלה אגב תחילת נסיעת התובע ברכב. אין נפקא מינא לצורך כך, אם התובע הספיק לנסוע מספר מטרים או קילומטרים. משהחל התובע בנסיעה ואז גילה את התקר יש לקבוע כי מדובר בתיקון דרך שהתגלה אגב הנסיעה והיה נחוץ לצורך המשך הנסיעה המידי. לכן המדובר בתיקון דרך למטרות תחבורה ויש לסווגו כתאונת דרכים.

32. לסיכום אני קובע כי התאונה אירעה כפי שתיאר התובע וכי התאונה מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק.

33. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 3000 ₪ בגין ניהול ההליך בשאלת החובות.

34. יש בדעתי למנות מומחה בשטח האורתופדי. החלטה נפרדת תינתן ותשלח לצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ג, 04 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.