ב"כ המאשימה: עו"ד ורד דשא

ב"כ נאשם 4: עוה"ד ניר רשף ודריה גולדין

ב"כ נאשם 5: עו"ד אבי גורן

הנאשמים התייצבו

ב"כ המאשימה: עו"ד ורד דשא

ב"כ נאשם 4: עוה"ד ניר רשף ודריה גולדין

ב"כ נאשם 5: עו"ד אבי גורן

הנאשמים התייצבו

גזר דין

הרקע

1. נאשמות 1 - 3 הן חברות פרטיות, הרשומות בישראל, שעסקו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בהפעלת מוסך, בפחחות ובצבע. נאשמים 4 ו-5 היו מנהלים פעילים של נאשמות 1 ו-2 ונאשם 4 היה מנהלהּ הפעיל של נאשמת 3, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. הנאשמים היו חייבים להגיש דוחות, בצירוף מאזן ודוח רווח והפסד, מאושרים על ידי רו"ח, על הכנסותיהן של הנאשמות (או מי מהן, כפי שיפורט מיד) על פי הוראות סעיפים 117, 131 ו-132 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [הפקודה], ונאשם 4 אף היה חייב להגיש לפקיד השומה דו"ח על הכנסותיו לתקופה הרלוונטית לכתב האישום על פי הוראות סעיפים 131 ו-132 לפקודה. הנאשמים, ללא סיבה מספקת, לא הגישו את הדוחות המפורטים להלן לפקיד השומה במועד. לפיכך הואשמו הנאשמים באי הגשת דין וחשבון במועד, עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה, ובדוחות של החברות - בקשר עם סעיף 224א לפקודה.

ואלה הדוחות שלא הוגשו, ופירוט הנאשמים שהואשמו בקשר לכך:

נאשמים 1, 4 ו-5: דוחות של נאשמת 1 לשנים 2003 - 2004 (2 עבירות לפי סעיף 216(4) ביחד עם 117 לפקודה, ולגבי נאשמים 4 ו-5 - אחריות מנהלים לפי סעיף 224א לפקודה);

נאשמים 2, 4 ו-5: דוחות של נאשמת 2 לשנים 2004 - 2005 (2 עבירות לפי סעיף 216(4) ביחד עם 117 לפקודה, ולגבי נאשמים 4 ו-5 - אחריות מנהלים לפי סעיף 224א לפקודה);

נאשמים 3 ו-4: דוחות של נאשמת 3 לשנים 2005 - 2006 (2 עבירות לפי סעיף 216(4) ביחד עם 117 לפקודה, ולגבי נאשם 4 - אחריות מנהלים לפי סעיף 224א לפקודה);

נאשם 4: דוחות אישיים לשנים 2004 - 2007 (4 עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה).

2. ביום 14.7.11 הודה נאשם 4 במיוחס לו ולנאשמות 1 - 3, והורשע בביצוע 6 עבירות לפי סעיפים 216(4) בקשר עם סעיף 117 לפקודה, ביחד עם סעיף 224א לפקודה, וכן הורשע בביצוע 4 עבירות לפי סעיף 216(4) בקשר לדוחותיו האישיים.

ביום 22.3.12 הודה נאשם 5 במיוחס לו ולנאשמות 1 ו-2 והורשע בביצוע 4 עבירות^[1], כאמור לעיל.

על יסוד הודאות המנהלים, הרשעתי ביום 22.3.12 את נאשמות 1 - 3 ב-2 עבירות כל אחת, לפי סעיף 216(4) בקשר עם סעיף 117 לפקודה.

טיעוני המאשימה לעונש

3. ב"כ המאשימה תיארה את העובדות שמאחורי כתב האישום: מדובר בשלוש חברות ושני מנהלים. נאשמת 1 עסקה בהפעלת מוסך. בשלב כלשהו נקלעה לקשיים, הפסיקה להגיש דוחות ולאחר שהוגבלה בבנק, פתחו נאשמים 4 ו-5 את נאשמת 2. זו לא הגישה אף דוח בכל תקופת פעילותה וכשהיא נקלעה לקשיים, פתח נאשם 4 (עם אחר, שכתב האישום נגדו בוטל) את נאשמת 3, שגם היא לא הגישה מעולם דוח לרשויות המס. נוסף על כך, נאשם 4 גם לא הגיש דוחות אישיים בשנים 2004 - 2007. לנאשם 4 מיוחסות 10 עבירות (6 של החברות ו-4 שלו) ולנאשם 5 מיוחסות 4 עבירות (של החברות).

4. הסרת המחדלים: ארבעת הדוחות האישיים של נאשם 4 הוסרו כמחצית השנה לאחר הגשת כתב האישום. באשר לדוחות החברה - המחדלים לא הוסרו. למרות ארכות שניתנו לנאשמים, הוגשה ניירת סתמית, שחסרו בה פרטים מהותיים, ללא חתימה וללא חותמת, ללא חוות דעת רואה חשבון (או אישור אחר של רו"ח לגבי הנתונים המופיעים במסמך), שלא ניתן בשום אופן לקרוא לה "דוח" (דוגמאות של המסמכים שהוגשו הוצגו בבית המשפט וסומנו ת/1 ו-ת/2).

5. מחזורי הפעילות של החברות היו גדולים: המחזור של נאשמת 1 ב-2003 היה 2.6 מליון ₪, וב-2004 - 2.1 מליון ₪. המחזור של נאשמת 2 ב-2005 היה למעלה מ-1.4 מליון ₪.

6. חלוקת האחריות בין הנאשמים היא כזו: שניהם שימשו מנהלים פעילים בנאשמות 1 ו-2 ושניהם חתמו על דוחות נאשמת 1, כל עוד הגישה דוחות. לשניהם אחריות לביצוע העבירות. עם זאת, נאשם 4 עסק יותר בפן האדמיניסטרטיבי של ניהול המוסך, בעוד נאשם 5 עסק בפן המקצועי. לנאשם 4 מיוחסות 10 עבירות ולנאשם 5 מיוחסות 4 עבירות.

7. לאור הדברים הללו, המאשימה ביקשה להטיל על נאשם 4 עונש של מאסר בפועל, למשך פרק זמן העולה על 6 חודשים וכן מאסר על תנאי, קנס כספי והתחייבות להמנע מבצוע העבירות בהן הורשע. לאור ההבחנה בין הנאשמים מבחינת כמות העבירות המיוחסת לכל אחד, וגם מאחר שמצבו הבריאותי של נאשם 5 אינו טוב, ביקשה המאשימה להטיל עליו עונש מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות. לגבי הנאשמות 1 - 3, מאחר שאינן פעילות עוד, ביקשה להטיל קנס כספי סמלי.

8. ב"כ המאשימה ציינה את החומרה הרבה שבה רואים בתי המשפט את עבירות המס ופרשׂה את עמדת הפסיקה בנוגע לעבירות אלה.

טיעוני נאשם 4 לעונש

9. ב"כ נאשם 4 בטיעוניו לעונש ציין את הודייתו המוקדמת של נאשם 4 ואת נטילת האחריות, לרבות לענין נאשמת 3, שאחר פתח אותה. נאשם 4 החל דרכו כפחח אצל נאשם 5, שניהל את נאשמת 1, ובהמשך הצטרף אליו כשותף. עִסקי נאשמת 1 הצליחו והיא פעלה יפה עד 2003, שאז נקלעה לקשיים בשל שינויי מדיניות אשראי בבנק בו ניהלה את עניניה הכספיים. משם החלה ההדרדרות והמוסך אותו הפעילה נאשמת 1 מומש על ידי הבנק, כמו גם דירתו של נאשם 4. פתיחת החברות הנאשמות 2 ו-3 היתה נסיון לפתוח דף חדש, כדי להתגבר על ההגבלות שהטיל הבנק על נאשמת 1, אך הנסיון לא צלח. מצבם הכלכלי של הנאשמים לא איפשר להם לשלם לרואה החשבון, אשר לא זו בלבד שלא הגיש את הדוחות, אלא אף עיכב את חומר הנהלת החשבונות עד לתשלום החוב. ב"כ הנאשם תיאר את המאמצים שנעשו להביא להגשת הדוחות, ולדבריו - לבסוף הוגשו דוחות, אם כי לא מבוקרים (נ/1, נ/2 ו-נ/3).

10. נסיבותיו האישיות של נאשם 4: עברו של הנאשם נקי, הוא בן 50, נשוי ואב לשלושה. הוא עבד כל חייו כפחח. כל רכושו מומש ותלויים ועומדים נגדו תיקי הוצאה לפועל. כיום הוא עובד כשכיר במוסך ומשתכר 5,000 ₪ (נ/4). הוא מתמודד עם נושים וגם חיי המשפחה שלו היו על סף תהום. הוא נלחם ומנסה לשרוד מדי יום ביומו. העבירות בוצעו על רקע מצוקה כלכלית ולא, חלילה, מתוך זלזול בחוק.

11. ב"כ נאשם 4 ביקש להסתפק, לפנים משורת הדין, בעונש נושא פני עתיד, והגיש אסופת פסיקה התומכת בבקשתו. הנאשם לא ביקש להוסיף דברים משלו.

טיעוני נאשם 5 לעונש

12. ב"כ נאשם 5 הצטרף לדברי ב"כ נאשם 4 והוסיף כי למעשה, מי שיכול היה לדאוג להגשת הדוחות היה נאשם 4, והוא בלבד. לכן גורלו של נאשם 5 נתון היה, למעשה, בידי נאשם 4. הוא הזכיר כי לאורך הדיונים בבית המשפט דובר על כך שמאחר שנאשם 4 לקח אחריות על המעשים והמחדלים, ואף הודה בהם בשלב מוקדם, ומאחר שהאחריות האדמיניסטרטיבית על החברות היתה בידי נאשם 4, יבוטל כתב האישום נגד נאשם 5, כפי שבוטל נגד נאשם נוסף, שהיה מנהל משותף בנאשמות 2 ו-3. הדבר לא קרה ונאשם 5 הודה בביצוע העבירות, חרף התסכול הרב שהוא חש בענין. ב"כ נאשם 5 ציין כי שלטונות מע"מ קיבלו את הטענה כי כל האחריות להגשת הדוחות היתה, מעשית, של נאשם 4 ולכן פטרו את נאשם 5 מכל דבר וענין.

13. נסיבותיו האישיות של נאשם 5: הנאשם, שהינו כיום בן 57, נשוי ואב ל-2, לקה במחלת הסרטן בסמוך לתקופת מחדלי כתב האישום. הוא התגבר על המחלה, למרבה השמחה, אך עודו במעקב. הוא פשט רגל, בעיקר בשל חבויות של העסק (נ/7) ונותר חסר כל. הוא חי, כדברי בא כוחו "מן היד אל הפה".

14. ב"כ נאשם 5 ביקש אף הוא להסתפק בענישה צופה פני עתיד, הן בפן של המאסר והן בפן הכספי.

15. נאשם 5 ביקש להוסיף דברים וציין כי דבר לא נעשה בזדון. לדבריו, הכל נעשה מ"חלמאות", כהגדרתו: הוא לא ידע כיצד להתנהל. הוא הוסיף כי הוריו מורים ומחנכים והוא חונך לכיבוד החוק. 17 שנים היה עצמאי והתנהל ללא רבב. במקרה הזה נכנס למערבולת ולא ידע כיצד לצאת ממנה, אך לא היתה כל כוונה לפגוע באיש. הוא לא לקח דבר לכיסו ולא הרוויח מהעבירות. עתה הוא מנסה "להרים את הראש" ולהחזיר למשפחתו את היכולת להתכלכל. הוא ביקש את רחמי בית המשפט.

דיון והכרעה

16. תחילה יש לציין, כי דינם של הנאשמים הוכרע טרם כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [החוק], שענינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה [תיקון 113], והתיקון אינו חל, אם כי רוחו בודאי מדריכה את בית המשפט גם כאן.

17. נאשמות 1 - 3 הורשעו כל אחת ב-2 עבירות של אי הגשת דוחות במועד, לפי סעיף 216(4) לפקודה, נאשם 4 הורשע בביצוע 10 עבירות לפי אותו סעיף, וכן - בשל אחריותו כמנהל - בעבירות לפי סעיף 224א לפקודה, ונאשם 5 הורשע בביצוע 4 עבירות לפי אותם סעיפים.

18. מושכלות יסוד הן כי דיווח אמת, בעיתו, הוא כלי מרכזי ביכולתה של רשות המיסים למלא חובתה לקיים הליך סדור והוגן בנוגע לגביית מס אמת. אין מדובר בענין טכני או קל ערך ויש חשיבות רבה הן לעצם הגשת הדוחות, הן להגשת הדוחות במועד הקבוע בחוק, והן להגשת דוחות מדויקים. אין צורך להכביר מילים על כך שהגשת דוחות לא מבוקרים אינה מהווה הגשת דוחות כחוק, ובמקרה דנן - אין מדובר רק בדוחות לא מבוקרים, אלא במסמכים שחסרים בהם כל כך הרבה רכיבים מהותיים, שלא ניתן לכנותם "דוחות", כלל ועיקר (ראו רע"פ 6095/06 צדוק חיים לוי נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 5.11.06]).

19. אין להקל ראש בעבירות המס, נוכח שכיחותן, היקפן ופגיעתן הרעה בחיי הכלכלה התקינים ובאזרחים שומרי החוק [ענין צדוק הנ"ל]. הלכה היא כי בעבירות כלכליות יש לתת משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה מאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם. קשייהם הכלכליים המצערים של הנאשמים, על תוצאותיהם הקשות, הם, למרבה הצער, מאפיין לא נדיר של המורשעים בעבירות מס, מסוג העבירה בה הורשעו הנאשמים, כאשר לעיתים קרובות, העבירות הללו כרוכות בהסתבכות כלכלית.

20. ההלכה הרווחת היתה עד כה כי בעבירות כלכליות יש לתת משקל רב יותר לשיקולי הרתעה מאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם (ראו ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721 (2004) וכן רע"פ 3641/06 צ'צ'קס נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 28.8.06]). אמנם, דומה כי בעקבות תיקון 113 (אשר - אף כי אינו חל במקרה זה, עקרונותיו כאמור מחייבים, וראוי להתחשב בו בעת גזירת העונש גם במקרים בהם אינו חל), פחת המשקל שיש לתת לשיקולי ההרתעה בענישה. אלה אינם משמשים לא לקביעת מתחם העונש ההולם ולא להצדקת חריגה ממנו. עם זאת, לא נפקד מקומם והם משמשים לקביעת העונש בתוך מתחם הענישה, אם יש צורך בכך ויש גם סיכוי של ממש שהרתעה תעזור (סעיף 40ז לחוק העונשין). לענין הסיפא, קרי: קיומו של צורך בהרתעה וסיכוי של ממש שהדבר יעזור, ניתן ללמוד משלל פסקי הדין בתחום זה, שניתנו טרם התיקון. מעבר לכך, העקרון המנחה בתיקון 113 הוא עקרון ההלימה. המאפיינים העומדים בבסיס הצורך להרתיע את הרבים, שהם חומרת העבירות, נפיצותן, הקושי לאתרן לעומת קלות ביצוען ופגיעתן הרעה בכלל הציבור ובכלכלת המדינה, מחייבים התחשבות פחותה בנסיבות האישיות של הנאשם, כדי לתת ביטוי הולם ליתר המאפיינים.

21. לזכות הנאשמים עומדת הודייתם המוקדמת ולקיחת האחריות, כמו גם המאמצים שעשה נאשם 4 בנסיון להסיר את המחדלים. יש להתחשב בכך שהן לאורך חיי החברות והן לאחר הגשת כתב האישום, הטיפול בנושאים האדמיניסטרטיביים, לרבות הגשת דוחות, היה בידי נאשם 4 ולא בידי נאשם 5, כך שניתן לומר שהיכֹלת המעשית העיקרית לגרום להגשת הדוחות היתה בידי נאשם 4 ומכאן שבין השניים - לנאשם 4 אחריות מעשית רבה יותר. אין בכך כדי להסיר מנאשם 5 את האחריות להגשת הדוחות, אך יש בכך משום נסיבה שיש להתחשב בה. יש להבחין בין נאשם 4 לנאשם 5 גם בשל כך שנאשם 4 נאשם ב-10 עבירות ואילו נאשם 5 ב-4 עבירות. נאשם 4 הגיש את ארבעת הדוחות האישיים שלו, ועל כן הסיר באופן חלקי את מחדליו, אך זאת לאחר הגשת כתב האישום. עוד עומדת לזכות הנאשמים העובדה כי לא נטען כלפיהם שיסוד של מרמה עמד בבסיס ביצוע העבירות.

22. לחובת הנאשמים עומד ריבוי העבירות ועומדת העובדה כי נאשמות 2 ו-3, אשר הוקמו בנסיון להחלץ מהמגבלות שהבנק הטיל על פעילות נאשמת 1, מעולם לא הגישו דוח בכל תקופת פעילותן (נאשמת 3 רלוונטית, כזכור, רק לענין נאשם 4). יותר מכך: עצם פתיחתה של חברה חדשה (ובמקרה של נאשם 4 נעשה הדבר פעמיים, כך שמדובר בדפוס מסוים), במטרה לעקוף הגבלות שהוטלו על הקודמת, ויצירת גוף נוסף שלא עומד בדרישות החוק, היא נסיבה לחומרה. אי הסרת המחדלים (בששה מקרים לגבי נאשם 4 ובכל ארבעת המקרים לגבי נאשם 5), נזקפת, אף היא, לחובתם.

23. ההיקף הכספי של פעילות של הנאשמים בשנים הרלוונטיות היה ניכר: המחזור של נאשמת 1 ב-2003 היה 2.6 מליון ₪, וב-2004 - 2.1 מליון ₪. המחזור של נאשמת 2 ב-2005 היה למעלה מ-1.4 מליון ₪. באשר לנאשמת 3 לא נמסרו נתונים.

24. אמנם ביקשתי לגבי שני הנאשמים חוות דעת מהממונה על עבודות השירות [הממונה] (תוך ציון שאל לנאשמים לפתח ציפיות עקב בקשתי זו), אך בנסיבות הענין, נראה לי שיש לגזור על נאשם 4 מאסר בפועל ליותר מ-6 חודשים ולכן לא יוכל לרצותו בעבודות שירות.

סיכום

25. לאחר ששקלתי את כל השיקולים הנ"ל ועיינתי בפסיקה רלוונטית, הן זו שהציגו הצדדים והן אחרת, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

לנאשמות 1 עד 3:

קנס כספי בסך 100 ₪ כל אחת, וזאת באופן סמלי, מאחר שאינן פעילות עוד;

לנאשם 4:

א. מאסר בפועל בן 8 (שמונה) חודשים;

ב. קנס בסך 15,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-15 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל ביום 1.9.13 (בהתחשב במועד סיום המאסר) וב-1 בכל חודש שלאחר מכן. אי עמידה באחד התשלומים במועד תגרור העמדת כל יתרת הקנס לפרעון מיידי;

ג. מאסר למשך 6 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה, אלא אם בתוך 3 שנים מהיום יעבור עבירה בה הורשע;

ד. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪, להמנע במשך 3 שנים מהיום מביצוע העבירות בהן הורשע. אם לא יחתום - יאסר למשך 5 ימים.

לנאשם 5:

א. עונש מאסר בפועל של 4 חודשים.

לאחר שקיבלתי חוות דעת מהממונה, אשר מצא את נאשם 5 מתאים לעבודות שירות, אני מחליטה שהמאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות במועצת הפועלים של ראשון לציון, ברחוב רוטשילד 61, ראשל"צ, במשך 5 ימים בכל שבוע, בהיקף של 8.5 שעות עבודה יומיות, כפי שנקבע בחוות הדעת של הממונה מיום 9.9.12. הנאשם יתייצב לנשיאת עונשו ביום 7.11.2012 בשעה 8:00, במשרדי הממונה על עבודות שירות במפקדת מחוז מרכז, יחידת עבודות השירות, רמלה.

מובהר לנאשם כי חריגה מנהלי עבודות השירות תגרור הפסקתן, וריצוי המאסר מאחורי סורג ובריח.

ב. קנס בסך 7,500 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-8 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל ביום 1.4.13 (בהתחשב במועד סיום עבודות השירות) וב-1 בכל חודש שלאחר מכן. אי עמידה באחד התשלומים במועד תגרור העמדת כל יתרת הקנס לפרעון מיידי.

ג. מאסר למשך 3 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה, אלא אם בתוך 3 שנים מהיום יעבור עבירה בה הורשע;

ד. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪, להמנע במשך 3 שנים מהיום מביצוע העבירות בהן הורשע. אם לא יחתום - יאסר למשך 5 ימים.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בנוכחות הצדדים.

1. יצויין כי בשל טעות הרשעתי את הנאשם בביצוע 6 עבירות לפי סעיף 216(4). ↑