התביעה ונסיבות האירוע

1. התובעת, ילידת 1929, כבת 84, עותרת לחיוב הנתבעים, מלון "קיסר טבריה" (להלן: "הנתבעת" או "המלון") ואיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, עקב החלקתה על רצפת המלון כתוצאה מרטיבות ולכלוך שהיו במקום (להלן: "האירוע" או "הנפילה").

התובעת תיארה את נסיבות הנפילה במספר הזדמנויות, כאשר אין חולק בדבר עצם קרות האירוע ופגיעתה של התובעת במהלכו, ועיקר המחלוקת נסבה על הגורם לנפילה, והאם ניתן להטיל על המלון ומבטחתו את האחריות לכך.

2. ביום 16.12.07 השתתפה התובעת בנופש שאורגן במלון ע"י מועדון גיל הזהב. באותו ערב התקיים במלון מופע בידור, וכשיצאה התובעת מהמופע מעדה והחליקה על הרצפה, ונחבלה בכל חלקי גופה. לאחר הנפילה, כך טענה התובעת, התקהלו סביבה אנשים, ובין היתר עובדי המלון, אשר ציינו כי הרצפה רטובה, ואף התקבלו כבר קודם לכן תלונות על רטיבות שמצויה במקום.

הנתבעים הכחישו כי הייתה רטיבות על רצפת המלון במקום האירוע, וטענו כי התובעת נפלה באופן סתמי וללא קשר למפגע כלשהו – כפי שכבר אירע בעברה, והיה עליה לעשות את דרכה במלון באופן זהיר ולפקוח את עיניה תוך כדי הליכתה.

3. התובעת תיארה בתצהירה את האירוע ואת הנסיבות שהביאו לנפילתה:

"5. זכור לי שלאחר נפילתי, התקהלו סביבי אנשים כמו כן, זכור לי כי מישהי התכופפה לידי ואמרה "רבותי זה רטוב" ומישהי אחרת אמרה לה "תשתקי".

6. עוד אציין כי המקום לא היה מואר היטב וכי נעלתי נעליים בריאותיות (softwaves) איתן אני הולכת באופן רגיל.

7. סבלתי מכאבים עזים ביותר, פוניתי באמצעות אמבולנס לבית חולים שם קובעה רגלי, ונתנו לי זריקה לכאביי. לאחר מכן במהלך האשפוז בוצע לי ניתוח דחוף. זכור לי שבבית החולים כאשר גזרו לי את הגרביים והמכנסיים שאלו אותי מה עשית גב', הלכת במים ואז הבנתי שהמכנס למטה רטוב.

8. גם כשהגעתי לבי"ח לקבלת טיפול רפואי דיווחתי, כי נפלתי בשל חלקות הרצפה וזה אף צוין במכתב שחרור במילים הבאות: "החליקה על רצפה חלקה – לדבריה".

9. בדיעבד התברר, כי במקום היה בר עם שתיה קלה ובירות. בנוסף היה שם כיבוד קל כגון בוטנים, בייגלה וכדומה. אנשים הסתובבו עם כוסות פלסטיק מלאות שתייה אשר מתקמטות ו/או נשברות בקלות ותוך כדי נשפכה השתייה והכיבוד ונגרמו רטיבות ולכלוך ברצפה. כל זאת בתנאי תאורה עמומה, בנסיבות הזמנת מתארחים בגיל הזהב כנופש ייחודי וייעודי לגיל זה. בנוסף, בעת שהותי במלון, בוצעו במקום שיפוצים, מה שגרם גם כן להיווצרות לכלוך".

בעדותה חזרה התובעת על תיאור זהה של הנפילה וציינה: "יצאתי מהאולם ואולי עשיתי צעד אחד או שניים והחלקתי ועפתי. נשארתי עם הרגל בצורה עקומה. צרחתי מכאב. לא יכולתי לקום. באו מהלובי לשאול מה קרה. התקהלו סביבי אנשים".

התובעת הוסיפה כי המלון היה בשיפוצים, ועמדה על גרסתה: "היו מים על הרצפה ומישהי מהמלון התכופפה ונגעה ברצפה ואמרה שיש מים ומישהי אחרת אמרה תשתקי לך", ואז ניגשו אליה מנהל "גבוה ושחרחר" ועובדת נוספת של המלון וסייעו לה (עמודים 10,12).

4. בתמיכה לטענותיה צירפה התובעת את תצהירה של שרה ביניש (להלן: "שרה"), שהתארחה במלון יחד עם התובעת במסגרת הנופש מטעם מועדון גיל הזהב.

בתצהירה מסרה שרה, שהיא אמנם לא נכחה בזמן שהתובעת נפלה, אך הבחינה במצב המלון במקום בו ארעה הנפילה: "... המלון היה בשיפוצים היה מוזנח. לא היה נקי בלילות שירדתי לאולם ראיתי שבאולם היה בר אנשים היו עם כוסות בירה, בייגלה ובוטנים. חלק עם כוסות פלסטיק עקומים. אנשים יצאו מהאולם עם המים, כיון שכוסות הבירה היו זכוכית היה צריך להשאיר אותם באולם... ולכן הגיוני שהיה מים בריצפה.

לפני האולם הרצפה היתה בלי שטיח. יכול להיות שנפלה (ר"ל התובעת) כי רטוב".

בשל מצבה הבריאותי נחקרה שרה על תצהירה באמצעות היוועדות חזותית (ראה החלטה בבקשה לפטור עד מעדות באולם בית המשפט מיום 25.1.12), ובעדותה סיפרה כי בסמוך למקום בו נפלה התובעת היה ממוקם בר בו הגישו משקאות חריפים ומכשיר למזיגת מים קרים ש"כל אחד יכול היה לקחת לבד", וכיוון שזה היה המקום היחיד בו היתה גישה למים, נהגו אורחי המלון למלא את הכוסות שם ולגשת בחזרה ללובי של המלון.

בנוסף ציינה שרה, שהאזור בו נפלה התובעת היה חשוך.

5. מטעם הנתבעים צורפו התצהירים של מיטב עוז (נ/3, להלן: "מיטב") שעבד בזמן האירוע כקצין בטחון במלון, תצהיר של חופית שלום (להלן:"חופית"), שעבדה כמלצרית במלון, וכן תצהיר של שגיא מרקוביץ' (נ/2, להלן: "שגיא"), שחקר את האירוע מטעם המבטחת.

יוער, כי חופית בחרה שלא להתייצב לחקירה על תצהירה מסיבות שונות, וחרף האפשרות שניתנה לנתבעים לזמנה מחדש לעדות או להוציא כנגדה צו הבאה, הדבר לא נעשה. משכך, ומשהתרשמתי מהבקשות שהגישה העדה כי היא מבקשת להתחמק ממסירת עדות, לא ניתן לתת משקל של ממש לתצהירה (ראה בקשות מטעם הנתבעים מיום 22.11.12 ומיום 29.11.12, ועמוד 36).

6. העד מיטב, שלטענת הנתבעים סיים את עבודתו במלון בשלב ניהול ההליך, מסר בתצהירו כי הוא הגיע למקום מיד לאחר שהתובעת נפלה, ולא מצא כל סימן המעיד על כך שהרצפה במקום היתה רטובה.

לתצהיר צורף דו"ח אירוע, שלטענת מיטב נערך ונחתם על ידו בסמוך לאירוע, ולפיו: "אורחת מבוגרת בת 78 מקבוצת מילם גימלאים לטענתה במהלך היציאה מהאולם אולימפוס מעדה ונפלה... לא זיהיתי גורם כלשהו העלול היה לגרום לנפילה, כגון רטיבות על הריצפה וכו'" (להלן: "הדוח").

שגיא, החוקר, מסר בתצהירו שהוא ערך חקירה של האירוע וצילם תמונות של מקום הנפילה, כחודש לאחר האירוע.

7. לאחר שבחנתי את העדויות והראיות בתיק, הגעתי למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל ברמה הנדרשת, והוכיחה את גירסתה לפיה היא החליקה על רצפה רטובה במלון, כפי שיפורט להלן;

גירסתה של התובעת נמסרה באופן זהה בכל אחת מן ההזדמנויות בהן נדרשה לתאר את האירוע, וזאת בצורה עקבית ומפורטת, וניכר שהאירוע מצוי היטב בזיכרונה והיא בקיאה בפרטיו. עדות התובעת היתה מהימנה, והתרשמתי כי הייתה מודעת למתרחש סביבה, במיוחד בשלב שלאחר הנפילה בו תיארה את התקהלות האנשים סביבה, ואת הדברים שנאמרו אגב אותה התקהלות.

אמנם בעת הנפילה לא הייתה התובעת מודעת לרטיבות שעל הרצפה, אולם תוך כדי הטיפול בה ולמשמע התגובות הספונטניות של הנוכחים במקום, כמו גם הרטיבות שנמצאה במכנסיה, התברר לה מה אירע.

גם עדותה של שרה, חברתה של התובעת, הייתה מהימנה עלי, ויש בה כדי לתמוך בגירסת התובעת בדבר הרטיבות והלכלוך שהיו במקום בזמן שהן התארחו במלון.

לעדויות אלו ניתן להוסיף את מיקום הנפילה, בסמוך לבר בו הגישו מים ומשקאות לאורחי המלון, נתון שלא הוכחש או נסתר על ידי הנתבעים, ואף את הערתו של מיטב בדו"ח שכתב, לפיה לא זיהה במקום רטיבות, ותמוה בעיני מדוע מכל הגורמים האפשריים לנפילה, הוא בחר דווקא ברטיבות ולא בשום גורם אחר שניתן היה להעלות על הדעת, אלמלא התעורר הענין כסיבה לאירוע.

זאת ועוד, גירסתה של התובעת לגבי סיבת הנפילה נמסרה כבר בעת הטיפול הרפואי שקיבלה בסמוך לאירוע. בדו"ח מד"א מיום 16.12.07, נרשם כי התובעת "החליקה בלובי ונחבלה" (ההדגש הוסף– ג.צ.), נתון אשר תומך בגרסת התובעת בכל הנוגע למקום הנפילה, בסמוך ללובי ולבר המשקאות במלון (צורף כנספח א' לבקשת התובעת מיום 21.5.12). כך, על פי מכתב שחרור ממרכז רפואי כרמל, מיום 17.12.07, כבר למחרת היום, נרשם כי התובעת נפלה במלון, תוך פירוט כי "החליקה על רצפה חלקה" (ההדגש הוסף– ג.צ).

8. מנגד, לא מצאתי את ראיות הנתבעת מספקות דיין, על מנת לדחות את גירסת התביעה;

מיטב, שהיה קצין בטחון במלון במועד האירוע, והיה "אחראי על הביטחון והבטיחות של האורחים", מסר תצהיר לאקוני ועדות מעורפלת, והדבר בהחלט מובן לאור חלוף השנים מאז המקרה, כשאין לצפות ממנו שיזכור מה אירע אלא ע"פ הדו"ח שמילא (עמודים 28 ו- 30). אלא שהדו"ח אינו מספק תשובות ברורות, ובעדותו התעוררו סתירות ותמיהות שלא באו על פתרונן.

כך, בתחילת עדותו מסר מיטב באופן נחרץ כי את דו"ח האירוע ממלאים "אחרי שנגמר הטיפול בפצוע... אני יושב. מתחקר את העדים שהיו באיזור של האירוע ושואל את השאלות". אלא שהעד לא פירט מי היו העדים שחקר במקרה זה, כיצד בירר את נסיבות האירוע והאם הוסקו בעקבות האירוע מסקנות כלשהן.

בהמשך, ניסה מיטב להסביר את אופן התיעוד, כך ש"אולי אני מגיע עם פנקס קטן למקום האירוע ורושם את הפרטים הראשונים אבל לא זוכר", ואחר כך תיקן ומסר שבאותו מקרה הוא הלך לחדרו וכתב את הדו"ח, אך לא ידע לענות על מה התבסס בעת כתיבתו, כיצד נמסרו לו הפרטים, מתי נכתב הדו"ח בפועל, וכיצד יתכן שבדו"ח מיום האירוע מצויים פרטים שקרו רק ביום למחרת, באופן שאין לדעת מתי נכתב הדו"ח והאם הוא משקף נכונה את שאירע (עמוד 30), והגם שמדובר בכלי עזר שיכול היה לשפוך אור על הנסיבות המדויקות, הדבר לא נעשה כהלכה.

9. אף תצהירו ועדותו של שגיא, החוקר מטעם המבטחת, לא הועילו ולא תרמו כל מידע שיש בו כדי לסתור את גרסת התובעת.

התמונות שצילם שגיא ביום 16.1.08, ובהן כנטען צולם "פתח אולם 'אולימפוס' במלון", אינן בהירות דיין ואינן מאפשרות התייחסות למקום הנפילה והאזור הסמוך לו, ולא ניתן לדעת היכן ממוקמת היציאה ביחס ללובי, היכן ממוקם הבר ומה המרחק מהיציאה למקום הנפילה, ואף התובעת כלל לא נחקרה על כך.

לא זו אף זו, בתחתית העמוד בו מופיעות התמונות, נכתב כי לצורך חקירת האירוע שוחח שגיא עם קב"ט בשם אביעד, שלא היה עד לתאונה, ולכל היותר יכול היה לתת פרטים כלליים שאינם קשורים לנפילה, ובהחלט יש לתמוה מדוע לא פנה החוקר למיטב כדי לקבל ממנו את המידע הספציפי על מה שאירע.

10. צירוף כל האמור לעיל מוליך למסקנה כי גירסת התובעת לפיה החליקה על רצפה רטובה הייתה אמינה, נתמכה במסמכים רפואיים ובעדות על מצב המלון ועל רטיבות שהייתה במקום הנפילה (גם אם לא כעדות ישירה לתאונה עצמה), כשמנגד לא הוצגה כל ראיה ממשית שיש בה כדי להפריך גרסה זו.

בנסיבות אלה, אני מעדיפה את עדות התובעת, וקובעת כי היא נפלה בעת היציאה ממופע במלון עקב רטיבות שהייתה על הרצפה, ומשכך, קמה חובתם הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקיה.

רשלנות תורמת

11. הנתבעים טענו כי ממסמכיה הרפואיים של התובעת עולה, כי בעברה היו מספר אירועים שבהם היא נפלה ונחבלה, באופן המלמד שגם תאונה זו אירעה בשל מצבה הגופני הבעייתי ולא בשל תחזוקה לקויה של המלון (נ/1).

ואכן, מטופס הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי עולה, כי בשנת 2001 נפלה התובעת בחדר מדרגות ונפגעה ברגל שמאל, ובעדותה אף ציינה אירוע נוסף, שבו "נפלתי במדרכה, נכנסתי למהמורה. שברתי את היד" (עמוד 12).

מכאן, שאין זו הפעם הראשונה שהתובעת נופלת בנסיבות כאלו ואחרות, ודווקא בשל כך עליה להיזהר שבעתיים במקום בו היא רואה לכלוך והזנחה כפי שתיארה. יתכן כי אילו הייתה מכלכלת צעדיה בתבונה ובזהירות יכול היה האירוע להימנע, ולטעמי יש לקבוע רשלנות מסויימת הרובצת גם לפתחה, ובנסיבות שתוארו, בהתחשב בשעת האירוע ובמקומו, אני מעמידה את שיעורה על 7%.

מצבה הרפואי של התובעת ושיעור הנזק

12. בשל הנפילה נגרם לתובעת שבר בירך ימין. היא נאלצה לעבור ניתוח לקיבוע השבר, ולאחר מכן אושפזה במשך שלושה שבועות, במסגרתם עברה שיקום. לטענת התובעת, בעקבות הניתוח היא סובלת מכאבים באזור הצלקת, מהגבלות תנועה ומירידה ניכרת ברמת התפקוד היומיומי, וכן נעזרת במקל הליכה באופן קבוע.

13. הצדדים הסכימו כי נכותה הצמיתה של התובעת כתוצאה מהתאונה תהיה בשיעור 5%, כשנותרה ביניהם מחלוקת באשר לגובה הפיצוי המגיע לתובעת.

עזרת צד ג'

14. לטענת התובעת, בעקבות התאונה היא נדרשה להשגחה ולעזרה צמודה באופן מלא ויומיומי, וגם כיום - מאחר והיא מתקשה ללכת ולבצע פעולות שגרתיות, ואף נזקקת לאביזרי עזר - היא עדין זקוקה לעזרה חלקית, אחת לשבועיים במשך 4-5 שעות.

התובעת צירפה לתצהיר תמונות של אביזרי העזר, ובהם הליכון, מקל, ידיות ואמצעי אחיזה וישיבה בבית (ת/1; עמוד 18).

בתה של התובעת, חיה טלאור, העידה על נושא זה, וציינה שאותם אביזרים הותקנו בבית התובעת כחודשיים לאחר האירוע, והיא עצמה נאלצה לטפל באימה באופן אישי, בנוסף לסיוע של עובדת זרה שהייתה עימה במשך תקופת ההחלמה, אלא שהוצגו קבלות חלקיות בלבד התומכות בטענות אלו (ת/2; עמוד 17).

מנגד טענו הנתבעים, תוך הסתמכות על מסמכים שונים, כי עוד לפני האירוע קיבלה התובעת עזרה סיעודית מהמוסד לביטוח לאומי, והעסיקה עוזרת בית דרך קבע (נ/1).

ואכן, מהמסמכים עולה כי עוד בטרם האירוע נעזרה התובעת באביזרים לבית, ובהם הליכון, כסא גלגלים, מוטות אחיזה, כסא לאמבטיה, וכן קיבלה עזרה סיעודית פעם- פעמיים בשבוע, והעסיקה עוזרת בית אחת לשבועיים.

אף התובעת אישרה שגם לפני האירוע העסיקה עוזרת בית (עמודים 13-14).

לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, לאור החומר הרפואי שהוצג, אופי הפגיעה, השבר, הניתוח ותקופת השיקום, כמו גם דברי בתה של התובעת באשר לצורך בטיפול צמוד בתובעת (עמוד 17), לצד הנכות שנותרה וגילה של התובעת, ומנגד מצבה הרפואי עובר לתאונה והעדר קבלות ממשיות, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 6,000 ש"ח (נספח לת/1).

הוצאות שונות

15. לאור הפגיעה שנגרמה לתובעת ומשך הזמן שנדרש להחלמתה, אין ספק כי נגרמו לה גם הוצאות שונות בגין אביזרים, טיפולים ונסיעות להם נזקקה בעקבות האירוע, וכיון שהוצגו רק קבלות חלקיות, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 3,000 ₪.

כאב וסבל

16. מהמסמכים הרפואיים ומחוות הדעת של ד"ר פריימן, מומחה התובעת, עולה כי התובעת היתה באי כושר מלא של 100% מיום התאונה, 16.12.07, למשך שלושה חודשים, לאחר מכן אי כושר חלקי של 50% למשך שלושה חודשים נוספים, ובשיעור 20% לשישה חודשים.

לטענת הנתבעות וע"פ חוות דעתו של ד"ר טנצמן מטעמן, לא נגרמה לתובעת כל נכות בגין האירוע.

לאחר שבחנתי הדברים, לאור מהות הפגיעה ושיעור הנכות הצמיתה שאינה גבוהה, ועם זאת הצורך בהליך טיפולי ושיקומי ארוך ולא קל שנאלצה התובעת לעבור, ובהתחשב גם בגילה אני מעמידה את הפיצוי על סך של 18,000 ₪.

סוף דבר

17. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת החליקה על רצפה רטובה במלון, כתוצאה מאי טיפול ראוי וחוסר הקפדה על תנאי הניקיון הנדרשים, במקום בו מבלים אורחים רבים משך כל שעות היום והערב.

משנמצא כי המלון אחראי לנפילה, הרי שמוטלת עליו ועל מבטחתו החובה לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהאירוע, כדלקמן:

א. עזרת צד ג' - 6,000 ₪

ב. הוצאות שונות - 3,000 ₪

ג. כאב וסבל - 18,000 ₪.

סה"כ - 27,000 ₪.

מהסכום יש להפחית את הרשלנות התורמת בשיעור 7% - ובסה"כ 25,110 ₪.

18. לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 25,110 ₪.

לסכום יתווספו הוצאות התובעת בגין ניהול ההליך, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 21 יום, ולאחר מכן יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ג, 14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.