1. התובע עבד בנתבעת מחודש 10/05 ועד 12/08.
2. לטענת התובע, הנתבעת נותרה חייבת לו את הסכומים כדלקמן:

שכר עבודה עבור 17 ימים בחודש 12/08 בסך 3,702 ₪

הפרש פיצויי פיטורים בסך 454 ₪

פדיון 38 ימי חופשה בסך 10,336 ₪

חלק המעביד בביטוח פנסיוני מחודש 1/08 ואילך בסך 650 ₪

החזרי ניכויים שנעשו לטענת התובע שלא כדין משכרו בגין פלאפון, קנסות ומפרעות בסך של 12,910 ₪.

1. בישיבת 24.4.12 הסכימה הנתבעת לשלם את רכיב הפרש פיצויי הפיטורים אותו תבע התובע, מבלי לפגוע בטענותיה.
2. להלן נדון בתביעות התובע אחת לאחת, תוך התייחסות לטענות ולראיות שהובאו בפנינו.

התביעה לשכר חודש 12/08

1. לטענת התובע בתצהירו, עבד בחודש 12/08 17 ימים.

לטענתו, מיום 15.12.08 ועד 22.12.08 היה הרכב עליו עבד – מושבת, לאחר שבבדיקתו במכון הרישוי ביום 15.12.08 התגלו בו ליקויים חמורים. ביום 22.12.08 פוטר, לטענתו, מעבודתו במכתב שזו לשונו:

”

15.12.08

לכ': פיראס רזוק

הנדון: סיום עבודה

1. בהמשך לשיחתנו ולסיכום בינינו על סיום עבודתך בחברה הוסכם כי חודש דצמבר 2008 ייחשב כחודש הודעה מוקדמת.
2. עליך להשיב את כל הציוד השייך לחברה ואשר נמצא ברשותך כגון: טלפון סלולרי, כלי עבודה וכו' עד ל – 31.12.2008.
3. כמו כן החברה תשלם לך את כל פיצויי הפיטורים והסכומים המגיעים לך על פי חוק.

....

אל רון חשמל בע"מ"

1. לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, התובע עבד בפועל עד ליום 27.11.08 כאשר ממועד זה או בסמוך לכך הפסיק בפועל את עבודתו משיקוליו שלו.

בשיחה ביום 15.12.08 הוסכם כי עבודת התובע הופסקה, והנתבעת הסכימה, לפנים משורת הדין, לשלם לתובע פיצויי פיטורים וכי חודש 12/08 יחשב כהודעה מוקדמת, אף שהתובע מחויב היה עפ"י הדין ובנסיבות העניין במתן הודעה מוקדמת לנתבעת.

התובע המשיך להחזיק ברכב הנתבעת, למרות שהפסיק עבודתו עוד בסוף חודש 11/08. רישיון הרכב פקע ב – 14.12.08, התובע סרב להחזירו לנתבעת או להכניסו לטיפול, וביום 23.12.08 נגרר הרכב ע"י הנתבעת מבית התובע אל המוסך. ביום 24.12.08 עבר הרכב מבחן רישוי ולאחר טיפול ברכב, חודש הרישיון.

1. בתלוש 12/08 מופיע רישום 17 ימי עבודה. כך גם במסמך אישור המעסיק על תקופת עבודה ועל שכר (נספח י' לתצהיר התובע).
2. בישיבת 5.9.10 הצהירה ב"כ הנתבעת:

"לאחר שעיינתי כעת במסמך שהנפיק המעסיק לצורך הגשתו למוסד לביטוח לאומי במצורף לתביעת התובע לתשלום דמי אבטלה, אני מסכימה כי בחודש 12/08 עבד התובע 17 ימים".

ב"כ הנתבעת הוסיפה וטענה כי שולמה לתובע הודעה מוקדמת בגין חודש 12/08 אף שהתובע היה צריך לשלם לה הודעה מוקדמת ולפיכך אינו זכאי ליתרת שכר.

1. בהודעה שהגישה הנתבעת ביום 9.11.10 טענה, כי בתלוש שכר 12/08 נפלה טעות סופר, התובע לא עבד בחודש זה, ורישום 17 ימי העבודה הינו נכון לחודש 11/08, שהועתק בטעות לתלוש 12/08. בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת, שבה הנתבעת וטענה כי התובע כלל לא עבד בחודש 12/08.
2. התובע הגיש מסמכים המעידים כי ביום 15.12.08 היה במשרד הרישוי, ערך בדיקה לרכב, וקיבל אשור תנועה זמני לרכב עד ליום 22.12.08.
3. הנתבעת לא הביאה כל ראיות להפריך את הרישומים שנערכו מטעמה הן בתלוש השכר והן באישור המעסיק ומהם עולה לכאורה כי התובע עבד 17 יום בחודש 12/08.
4. הנתבעת אף לא הציגה רישומים שקיימים ברשותה והנערכים על ידי הפקידה מרינה בדבר התייצבות / אי התייצבות העובדים לעבודה והיכן (ר' עמ' 17 לפרוטוקול).
5. לא הוגש תצהיר רואה החשבון/מנהל החשבונות בדבר הטעות הנטענת שנעשתה ברישום ימי העבודה, ואף לא הובא לעדות העובד בשם אימאן אשר לטענת מנהל הנתבעת בחקירתו בפנינו נשלח אל התובע לדרוש את החזרת הרכב שהתובע הותיר בחזקתו חרף אי התייצבותו לעבודה (עמ' 15 לפרוטוקול).
6. כמו כן לא הציגה הנתבעת בפנינו כל ראיה בדבר ניסיונות להשיג את התובע ולדרוש חזרתו לעבודה כגון עדות העד אימאן, רישום שיחות טלפון, או כל ראיה אחרת.

עוד יצויין, כי במכתב הפיטורים הנושא תאריך 15/12/08 אין כל דרישה להחזרת הרכב, אף שבפנינו טען מנהל הנתבעת כי התובע החזיק ברכב עד 22/12/08 וסרב להחזירו וכי הנתבעת נאלצה לגרור את הרכב מביתו של התובע. עדותו בעניין זה אינה מהימנה עלינו.

1. לנוכח האמור, ובהסתמך על רישומי הנתבעת, על הנתבעת לשלם לתובע שכר 12/08 בסך 3,702 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.09 ועד התשלום בפועל.

פדיון חופשה

1. הנטל לעריכת פנקס חופשה ולהוכחת ניצול ימי חופשה ע"י התובע מוטל על שכם הנתבעת.

מנהל הנתבעת אישר בעדותו כי לא ידע כי צריך לנהל פנקס חופשה, ולא ניהל פנקס כזה.

לטענתו, על ימי החופשה שניצל התובע ניתן ללמוד מתלושי השכר. מתלושי השכר עולה כי ישנה צבירה שלילית של ימי חופשה ולפיכך בחודש 12/08 קוזז סכום של 2,851.20 ₪ בגין יתרה שלילית של 11.52 ימי חופשה.

1. חרף דרישת בית הדין כי הנתבעת תעביר פירוט והבהרות כיצד הגיעה ליתרה שלילית של 11.5 ימים, ותציין באילו מועדים יצא התובע לחופשה, הנתבעת לא עשתה כן. בעדותו השיב מנהל הנתבעת כי אינו יכול לומר מתי יצא התובע לחופשות (עמ' 17 לפרוטוקול).
2. מתלושי השכר שהוצגו בפנינו עולה, כי התובע קיבל תשלום תמורת 3 ימי חופשה בחודש 12/05, תמורת יום חופשה ב – 1/06, תמורת יום חופשה ב – 4/06, תמורת 2 ימי חופשה ב – 2/07, סה"כ 7 ימי חופשה.

רישומי חשבון החופשה בדבר יתרה / ניצול לא נתמכו כאמור בכל פירוט או ראיה, בדיווחים שהועברו לרו"ח בדבר ימי החופשה של התובע או ברישומי המחשב שנערכים ע"י הפקידה.

הימנעות הנתבעת מהצגת הראיות בדבר ימי חופשותיו של התובע, פועלת לחובתה.

1. אשר על כן, זכאי התובע לפדיון חופשה כדלקמן:

סה"כ עבד התובע 38.5 חודשים.

בעד כל אחת מ – 4 השנים הראשונות זכאי התובע לפדיון 12 ימי חופשה, וסה"כ, בהתחשב בתקופת העבודה, ל – 38.5 ימים.

התובע קיבל תמורת חופשה בגין 7 ימים כך, שנותר זכאי לפדיון 31.5 ימים X 247.50 (מחיר ליום כמופיע בתלוש 12/08) ובסה"כ 7,796 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.09 ועד התשלום בפועל.

ביטוח פנסיוני

1. התובע תבע הפרשות לפנסיה לתקופה 1-12/08 בשיעור 2.6% משכרו, המסתכמות ב – 1,612 ₪. לתובע שולם 994 ₪ בחודש 12/08. היתרה לתשלום לטענת התובע הינה 618 ₪.
2. הנתבעת לא הסבירה הכיצד הגיעה לסכום של 994 ₪ בלבד בגין הפרשות פנסיוניות ובסיכומיה כלל לא התייחסה לרכיב תביעה זה.

אשר על כן, מחייבים אנו את הנתבעת לשלם לתובע ההפרש הנתבע בסך 618 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.09 ועד התשלום בפועל.

קיזוזים שלא כדין

1. רכיב תביעה זה מורכב מניכוי מפרעות, קנסות ופלאפון.
   1. מפרעה בסך 909.5 ₪ שנוכתה בשכר 10/07:
2. בשכר 10/07 נוכו מהתובע 2 מפרעות. האחת ע"ס 3,000 ₪, בה מודה התובע, והשניה ע"ס 909.5 ₪. לטענת התובע לא קיבל מפרעה בסכום זה ולא היה מקום לנכותה משכרו.
3. מנהל הנתבעת הודה כי לא החתים את התובע על קבלת המפרעה. כמו כן, לא הוצגה בפנינו כל אסמכתא לתשלום המפרעה.

בסיכומי הנתבעת, אין כל התייחסות לרכיב זה, משמע, הנתבעת זנחה טענותיה בעניין.

1. אשר על כן, מחייבים אנו את הנתבעת לשלם לתובע החזר המפרעה אשר לא הוכח שנוכתה כדין, בסך 909.5 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.07 ועד התשלום בפועל.

ב. קיזוזי קנסות

1. התובע טוען כנגד קיזוז שני קנסות משטרה ע"ס 750 ש"ח ו – 375ש"ח שקוזזו משכרו בתלוש 12/08. בתלוש ראשון לחודש 12/08 שהודפס ב – 26.1.09 קוזז סכום של 900 ₪ בגין "השתתפות עצמית", ובתלוש מתוקן לחודש 12/08 מיום 13.10.10 קוזזו קנסות משטרה ע"ס 750 ₪ וע"ס 375 ₪.
2. בתצהיר מנהל הנתבעת אין כל התייחסות לסכומים אלה. בחקירתו הודה, כי אין לו הסכמה מהתובע לעניין הניכויים. משנשאל באשר לקנסות המשטרה השיב כי 900 ₪ זה בגין השתתפות עצמית, וה – 750 ₪ זה בגין עבירת מהירות, "והיה גם חניה".

מנהל הנתבעת טען כי שילם את הקנסות אולם לא המציא כל אסמכתא בעניין הקנסות או התשלום.

1. בהעדר הסכמה מצד התובע לניכויים משכרו ומשלא הוכחו כלל ועיקר סכומי ה"קנסות", שיוכם לעבירות שביצע התובע ותשלומם ע"י הנתבעת, דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

על הנתבעת להשיב לתובעת סכומי הקנסות שנוכו מתלוש 12/08 בסך של 1,125 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.09 ועד התשלום בפועל.

1. קיזוזי פלאפון
2. כעולה מתלושי השכר שבפנינו, החל מחודש 4/06 ניכתה הנתבעת לתובע מידי חודש ניכויים בסכומים משתנים בגין פלאפון. אין חולק כי התובע קיבל מהנתבעת מכשיר פלאפון לשימושו לצרכי העבודה.
3. בתצהירו טען התובע, כי רוב שיחות הטלפון, אם לא כולן, היו עם הלקוחות ו/או בענייני עבודה גרידא ואסור לנתבעת לקזז אותן משכר עבודתו.

הנה כי כן, התובע יודע כי הניכויים היו בגין שיחות טלפון שביצע.

1. בתצהיר הנתבעת נטען, כי על פי הנהלים שנמסרו לתובע, רשאי היה להשתמש בפלאפון רק לצרכי עבודה, אולם התובע חרג מכך ולפיכך נוכו משכרו השיחות שביצע בניגוד לנהלים.
2. הנתבעת הציגה בפנינו מסמך "חידוד נהלים" מיום 1.3.06 שמסרה לעובדיה בו נרשם ביחס לטלפון הנייד:

"לכל עובד אשר ברשותו טלפון נייד של החברה קיים מסלול פנים ארגוני ללא כל תשלום ול – 100 דק' שיחה חינם בכל חודש המיועדות לשיחות עם לקוחות החברה. מסלול זה כלול בחבילה ובתשלום קבוע אותה משלמת החברה למפעילת הסלולר אורנג' ולכן כל חיוב בחשבונית אורנג' על שיחות יחולו על העובד בלבד..."

1. לטענת הנתבעת, התובע ידע כי הוא מחויב על שיחות פרטיות שמבצע מפלאפון החברה, הדבר היה מוסכם עליו ומעולם לא פנה בטרוניה בעניין הקיזוזים בגין שיחות הפלאפון עד לאחר סיום עבודתו.
2. מעדויות התובע ומנהל הנתבעת שוכנענו, כי התובע היה מודע לנהלי הנתבעת באשר לחיובו בשיחות פלאפון פרטיות העולות על המכסה.

התובע הודה בעדותו כי קיבל את הפלאפון לצרכי עבודה. (עמ' 9 לפרוטוקול).

אף שהתובע אינו חתום על הנהלים, הרי שאין לתובע זכות לבצוע שיחות פרטיות וחיוב הנתבעת בעלותם ושתיקתו במהלך כל תקופת העבודה מעידה על הסכמתו לכך.

התובע העיד בפנינו כי ידע שהוא יחויב בעלות השיחות הפרטיות ואף אמר למנהל הנתבעת, לטענתו:

"חיים אתה יודע שאנחנו לא נפגשים אני והארוסה שלי, הדרך היחידה היא לדבר בפלאפון, כמה שזה יעלה לי זה יעלה אבל אני צריך לדבר איתה" (עמ' 10 לפרוטוקול).

עוד הודה, כי חיים אמר לו כי יש חבילה "של 30 ₪ או 60 דקות, לא זוכר בדיוק".

אלא, שהתובע טען כי חויב על שיחות שאינן פרטיות.

1. מהראיות שבאו בפנינו שוכנענו, כי התובע אכן ביצע שיחות פרטיות רבות וממושכות ממכשיר הפלאפון של הנתבעת, חלקן בשעות הערב והלילה המאוחרות ולמי שהייתה חברתו או ארוסתו בעת הרלוונטית. פירוט השיחות הוצג בפנינו.

עדות התובע בעניין שיחות הטלפון הייתה בלתי מהימנה. התובע התחמק מלזכור את מספרי הטלפון אליהם חייג בשעות הלילה המאוחרות (22:00, 23:00, 1:00) ומשנשאל, האם נכון כי מדובר במס' הטלפון של ארוסתו השיב כי אינו זוכר. המדובר בשיחות ממושכות של שעה ושעתיים בשעות הלילה שוודאי אינן שיחות ללקוחות הנתבעת.

1. מקובלת עלינו עדות מנהל הנתבעת לפיה, ועל פי הנוהל, שיחות פנים ארגוניות הן בחינם. הדבר עולה אף מהחשבוניות של חב' אורנג' שהוגשו לנו.

בנוסף, קיים בחשבון זיכוי בסך 30 ₪ לחודש, שווה ערך 100 דקות שיחה.

בדיקה מדגמית של סכומי החשבוניות מביאה לתוצאה, כי החיוב בתלוש תואם לחודש התשלום (לדוגמא, חשבונית מ – 11/08 לתקופת תשלום 1-31/10/08 חויבה בתלוש 11/08).

הקיזוזים תואמים על כן להנחיות הנתבעת שהיו ידועות ומוסכמות על התובע, ונוכח האמור, התביעה ברכיב זה נדחית.

לסיכום

1. תביעת התובע מתקבלת בחלקה. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
   1. הפרש פיצויי פיטורים בסך 454 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.09 ועד התשלום בפועל.
   2. שכ"ע לחודש 12/08 בסך 3,702 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.09 ועד התשלום בפועל.
   3. פדיון חופשה בסך 7,796 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.09 ועד התשלום בפועל.
   4. הפרש ביטוח פנסיוני בסך 618 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.09 ועד התשלום בפועל.
   5. החזר ניכויים שלא כדין בסך 1,125 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.09 ועד התשלום בפועל.
   6. החזר מפרעה בסך 909.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/11/07 ועד התשלום בפועל.
2. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
3. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ב, 29 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.