תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (החוק או חוק הפלת"ד). המחלוקת נוגעת לנזק ומתייחסת, בין השאר, לשיעור הנכות התפקודית ולפוטנציאל השתכרותו של התובע שהוא אזרח אוסטרי המתגורר בגרמניה.

התובע והתאונה

1. התובע, יליד 20/5/1978 (כבן 36.5), אזרח אוסטרי המתגורר בברלין.
2. ב-2008 היה סטודנט לקולנוע והגיע לישראל כדי להציג סרט סטודנטים שכתב וביים.
3. ב-4/6/08, בזמן שהותו בישראל, נפגע בתאונת דרכים כהולך רגל.
4. כתוצאה מהתאונה סבל חבלות רבות, כולל פגיעת ראש ושבר בגולגולת, שברים בצלעות שפגעו בריאות וחבלות גוף. הוא אושפז עד 17/6/08 אז הוטס חזרה לביתו בטיסה מיוחדת.
5. בשובו לביתו המשיך בסדרת טיפולים במוסדות רפואיים, למשך כשלושה חודשים, עד ספטמבר 2009. לאחר מכן המשיך בטיפול פסיכותרפי ממושך (אליו נתייחס בהמשך).
6. לאחר התאונה החל עוסק בתחום הטלוויזיה, חלק מהזמן בתפקידים מנהלתיים. כיום, על-פי עדותו, הוא עובד כעצמאי, בעיקר ביצירה וביום של סרטוני פרסומת.

חוות-דעת המומחים וחקירותיהם

1. בית-המשפט מינה ארבעה מומחים לבדיקת התובע – ד"ר מוריס טופז בתחום הפלסטי, ד"ר שבתאי ורסנו בתחום הריאות, פרופ' דוד ירניצקי בתחום הנוירולוגי, וד"ר מרינה קופצ'יק בתחום הנפשי.

צלקות

1. ד"ר טופז מצא כי התובע סבל מצלקות מרובות בגוף שהיוו מגבלה תפקודית ואסטטית משמעותית עד כדי נכות זמנית של 25% למשך שנתיים. בתום תקופה זו הסתיים תהליך הריפוי ונותרו צלקות במצח, בגב ובגפה הימנית, שגורמות לכיעור קל ומזכות בנכות צמיתה של 5% בהתאם למחצית הנכות שבתקנה 75(1)(ב) ו-57(2)(ב) לתקנות. ד"ר טופז לא נחקר ואין עוררין על חוות דעתו.

ריאות

1. ד"ר ורסנו סבר כי לא נותרה נכות בתחום הריאות (0%). המומחה ציין כי הצלעות שנשברו פגעו אמנם בריאות, אך מצא כי הנזק היה זמני והריאות שבו לתפקוד מלא. בחקירתו הסביר כי ב-2009, כשנה אחרי התאונה, התגלו ממצאים המעידים על פגיעה בתפקוד הריאות. מצב זה שויך לתקופת ההחלמה ואכן בדיקות דומות מ-2010 לימדו שמצב הריאות תקין. המומחה נחקר על ממצאי הבדיקות מ-2010 והבהיר כי מדובר בממצאים תקינים שאינם מעידים על מגבלה כלשהי. עמדתו זו לא נסתרה. המומחה הוסיף כי אף שהריאות עצמן תקינות, אחת הצלעות (צלע מס' 9) התקצרה עם עיוות צורה וחפיפה בקצוות. בחקירתו הסביר כי שינוי צורה זה עשוי לגרום לכאבים בזמן מאמץ ואישר שתלונות התובע על כאבים במאמץ הן סבירות והולמות את מצבו הגופני. המומחה הסביר כי הואיל וכאב היא תלונה סובייקטיבית אין באפשרותו לקבוע נכות והוא הותיר את הערכת ההשפעה לבית-המשפט בהתאם להתרשמותו מכאביו של התובע [עמ' 63-64].
2. התובע סבור כי ממצאים אלה מזכים אותו בנכות של 20% בשל "כאבים קשים מהם הוא סובל בזמן נשימה", ברם אין כל ראיה שתצדיק לאמץ טענה זו. הוכח אמנם כי סביר שהתובע סובל מכאב מסוים בזמן מאמץ, אולם לא הוצגו ראיות לכך שקיימים מגבלת נשימה קבועה או כאבים והפרעה בזמן ביצוע פעולות שאינן כרוכות במאמץ. לשון אחר – בביצוע פעולות שגרתיות שאינן כרוכות במאמץ מיוחד אין מגבלה כלשהי. זו מופיעה במצבים חריגים דוגמת פעילות ספורטיבית או עבודות מאומצות. אלא שהתובע אינו ספורטאי ואינו עוסק בעבודה פיזית. עבודתו היא בתחום המדיה החזותית ולא הוכח – והדבר אף אינו סביר – כי היא מחייבת מאמצים גופניים חריגים. התובע לא הביא, כאמור, כל ראיה לכך שעבודתו מוגבלת בשל הפגיעה בצלע. המסקנה היא כי יש לאמץ את קביעת המומחה כי בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי התובע אינו זכאי לנכות רפואית. עם זאת, בעת קביעת ראשי הנזק תילקח בחשבון גם המגבלה הנובעת מקיצור הצלע, תוך שניתן דעתנו לעובדה שמדובר בכאב שמופיע במאמץ; חולף בתום המאמץ; והשפעתו מוגבלת ואינה ניכרת במרבית הפעולות היום-יומיות שמבצע אדם.

נוירולוגיה

1. פרופ' ירניצקי סקר את הפגיעות שנגרמו לתובע ואת הבדיקות שנערכו בגרמניה, ומצא כי התובע סבל מפגיעה קוגניטיבית זמנית שחלפה לאחר מספר חודשים ואינה מזכה בנכות. בנוסף סובל התובע מאבדן חוש הריח, המזכה בנכות 1% בהתאם לתקנה 69(ג)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (תקנות המל"ל). המומחה המליץ על מינוי פסיכיאטר לבדיקת התובע.
2. התובע סבור כי המומחה קיפח אותו וכי נותרה לו נכות נוירולוגית של 20% והוא מסתמך, בעיקר, על דו"ח שערכה המבטחת בפוליסת תאונות אישיות בחו"ל בו נרשם כי נגרמה לו נכות בשיעור 40%. לא מצאתי לקבל את טענות התובע. ראשית, בתיק המתנהל לפי חוק הפלת"ד אין משקל לחוות דעת פרטיות, מה גם שכלל אין מדובר ב"חוות דעת" כהגדרתה בדין וממילא עורכה לא נחקר בבית המשפט. בהקשר זה נוסיף כי לא הוצגו ראיות לגבי משמעותם של אחוזי הליקוי וההגדרות בדין הגרמני ולפיכך לא ניתן להשליך ממנו לתביעה המתנהלת לפי הדין הישראלי. שנית, התובע מבקש להסתמך על מסמכים ובדיקות מ-2008 ו-2009, רובם חודשים קצרים אחרי התאונה, כשהתובע היה במהלך החלמתו. לא הוצגו מסמכים רפואיים עדכניים המצביעים על בדיקות שביצע, על טיפולים שקיבל, על פגיעה נוירולוגית או על קשיים שהוא סובל מהם. אין אפוא כל ראיה שתסתור את קביעתו של פרופ' ירניצקי כי מצבו של התובע השתפר וכי לא נותרה נכות צמיתה. שלישית, מחוות הדעת ומהחקירה עלה שהמומחה הכיר היטב את מלוא המסמכים הרפואיים והבדיקות שבוצעו ובחן אותם לגופם בכלים מקצועיים. המומחה נחקר על תוכן הבדיקות שנערכו בחו"ל והסביר כי בחלק מהנושאים מדובר בשיטות בדיקה והערכה השונות מאלו הנהוגות בישראל (עמ' 10-11 לפרוטוקול מ-1/7/14). עם זאת הבדיקות מלמדות כי התובע היה במצב קוגניטיבי טוב יחסית מספר חודשים לאחר התאונה (עמ' 10; עמ' 12, 23; עמ' 14, שורות 14 ו-27) ולא סביר שמצבו הנוירולוגי הוחמר מאז. אף שבבדיקתMRI מ-2008 נראו דימומים, "סביר להניח שנספגו" (עמ' 12, 7) ו"היתה סיבה שלא נעשה צילום [נוסף]. כנראה שלא היו תלונות" (עמ' 12, 8). המומחה הדגיש כי הוא מבין את הדברים שנרשמו מפי הבודקים באופן שונה מהדרך שבה מנסה לפרשם ב"כ התובע (10). רביעית, המומחה הסביר כי תלונות התובע יכולות "לבוא משני כיוונים או הנוירולוגי שזה האורגני או הפסיכיאטרי" (12, 17). הואיל ולא נמצא מקור אורגני-נוירולוגי המליץ להפנות את התובע לבדיקה פסיכיאטרית, ואכן, מונתה הפסיכיאטרית שאף מצאה כי נותרה נכות. בנסיבות אלו קבלת דרישת התובע לקביעת נכות נוירולוגית נוסף לנכות הנפשית משמעה, אפוא, כפל נכויות וכפל פיצוי, וגם מהטעם הזה אין לחרוג ממצאי המומחה.
3. נמצא אפוא כי חוות דעתו של המומחה הנוירולוגי הייתה עניינית ומבוססת ולא נסתרה בחקירה או במסמכים. המסמכים הרפואיים מלמדים כי מספר חודשים לאחר התאונה היה התובע במצב נוירולוגי תקין, ומאז ועד היום לא בוצעו בדיקות או טיפולים הנוגעים לפגיעה נוירולוגית. בנסיבות אלו יש לאמץ את חוות הדעת ולקבוע כי התובע סובל מנכות נוירולוגית של 1% בשל פגיעה בחוש הריח.

פסיכיאטריה

1. ד"ר קופצ'יק בחנה את עברו של התובע לפני התאונה (ומצאה כי מדובר באישיות פרה-מורבידית ללא עבר פסיכיאטרי קודם); את הבדיקות והאבחונים שנעשו אחרי התאונה, ויתר המסמכים הרפואיים כולל לגבי טיפול נפשי מ-2012; את תלונותיו ותיאור התנהלותו אחרי התאונה; ואת התנהגותו במהלך הבדיקה. לאחר כל אלה מצאה כי התובע סובל מתסמונת שלאחר חבלת ראש ומהפרעת הסתגלות, ולהערכתה מצבו מצדיק קביעת נכות של 15% בהתאם לתקנות 33(א)(2)–(3) לתקנות המל"ל שעניינה הפרעה נפשית עם הגבלה קלה עד בינונית בתפקוד היום יומי, בכישורי עבודה ובתפקוד החברתי.
2. המומחית נחקרה ארוכות על ידי שני הצדדים שכן שניהם חולקים על חוות דעתה. בחקירתה הסבירה כי בדקה את התובע ארבע שנים אחרי התאונה ולאחר שעבר עשרות טיפולי פסיכולוגיים. בחקירתה הודתה כי היא נמצאת בחסרון מידע משום שהתובע בחר שלא להציג את תוכן הטיפולים הפסיכותרפיים שעבר (עמ' 14, 8) וכן הסתייגה במידה מסוימת מאופן הטיפול והתמשכותו, אך ציינה כי זה הטיפול המקובל בגרמניה (עמ' 14, 2). המומחית הסבירה כי די במידע שבניה כדי ללמד שהתובע ההיה, עוד לפני התאונה, בעל אישיות פרה-מורבידית ונוירוטית. אין בכך כדי ללמד על קיומה של נכות נפשית אלא על נטייה חרדתית שהתממשה בעקבות התאונה (עמ' 18-21), ולהערכת המומחית לפני התאונה התובע לא סבל מהפרעת הסתגלות ותפקד כראוי (עמ' 22, 21). המומחית מצאה כי פגיעתו של התובע נובעת הן מפגיעה אורגנית בשל חבלת הראש והן מפגיעה נפשית-הסתגלותית. כשהתבקשה לחלק בין השתיים ייחסה לראשונה 10% ולשנייה 5% (עמ' 10, 27) אך הדגישה כי מדובר בהפרעות שלובות המשפיעות זו-על-זו (עמ' 11, 2). הפגיעה האורגנית היא כרונית וסטאטית (עמ' 5, 20) אולם תיתכן הטבה מסוימת במצב הפגיעה ההסתגלותית (עמ' 6, 10). כדי להעריך אם אכן חלה הטבה שכזו יש לבחון את מצבו התפקודי של התובע בעבודה, בחברה ובזוגיות. המומחית הסבירה כי לא הוצג לה מידע עדכני, אך אם בית-המשפט יקבע כי התובע שב לתפקד יש להפחית את הנכות ל-10% (עמ' 23-24, 30-31). המומחית הדגישה כי לדעתה הפגיעה הנפשית במקרה הנוכחי היא בעלת השפעה תפקודית מעצם טיבה, שכן "בן אדם שהעיסוק שלו בסרטים ההגדרה שלו של התפקוד היא קצת שונה ממישהו שהוא יושב פקיד בבנק" (עמ' 33, 17).
3. שני הצדדים מפנים לדברי המומחית אך מגיעים למסקנות שונות – התובע סבור כי המומחית לא נתנה ביטוי ראוי לקשיים שהוא חווה ולטיפולים הרבים שקיבל, ומבקש להעמיד את נכותו על 25% לפחות. ואילו הנתבעת מסיקה כי התובע סבל מבעיות נפשיות עוד לפני התאונה וכי ההפרעה ההסתגלותית חלפה ולכן יש לקבוע כי הנכות היא בין 6-10%.
4. בחנתי את הראיות שהוצגו, ושקלתי גם את משמעות אי-הצגתן של ראיות חיוניות כמו טיפולים עדכניים שעבר התובע, שמעתי את תשובות המומחית לב"כ שני הצדדים ואת תשובותיו של התובע בחקירתו, ושוכנעתי כי אכן קיימת נכות נפשית, אך מבחינה תפקודית חלה הטבה מסוימת במצבו של התובע. אין ספק כי לתובע נגרמה פגיעה אורגנית וכי ארבע שנים אחרי התאונה עדיין סבל מהפרעה הסתגלותית. ממצאים אלה מתיישבים היטב עם אישיותו של התובע לפני התאונה – שהיא בבחינת "גולגולת דקה" – ועם העובדה שמאז הבדיקה עבר עשרות טיפולים נפשיים דבר המצביע על בעיה. גם תלונות התובע כי הוא סובל מאיטיות וקושי בקבלת החלטות – אף שנשמעו מפיו והן סובייקטיביות וללא כל ראיה תומכת – תואמות את חבלת הראש האורגנית. אין אפוא ספק שקיימת פגיעה, ברם מכלול הראיות מלמד גם על הטבה מסוימת. אתחיל ואומר כי התובע בחר להשאיר את המומחית ואת בית-המשפט בערפל, ולא הציג מסמכים רלוונטיים כמו הטיפולים הנפשיים, מסמכים רפואיים עדכניים (למעט מסמך כללי מ-2012 שהוצא לקראת בדיקתו אצל הפסיכיאטרית), ראיות על עבודתו של התובע, על מאפייני העבודה, על התייחסות חבריו לעבודה, ועל השוואת מצבו לחבריו לספסל הלימודים, או כל ראיה אחרת שתתמוך בטענותיו לפגיעה. ברי כי כשמדובר בתובע זר ישנם קשיים מרובים בהבאת ראיות, יש קושי בהבאת עדים, בתרגום מסמכים וכו', אולם גם לאחר שנתתי דעתי לקושי זה מצאתי כי במקרה הנוכחי החוסר במסמכים ובראיות הוא חריג ולמעשה אין לנו דבר למעט המסמכים שאחרי התאונה ודברי התובע. בחקירתו לא עלה בידי התובע להסביר מדוע לא הוצג מסמך כלשהו, ובפועל הוא הודה כי כיום הוא עוסק בבימוי סרטים, ונוטל על עצמו שניים-שלושה פרויקטים בשנה, שמשך כל אחד מהם חודשיים-שלושה של עבודה לא מלאה, מכתיבת התסריט ועד לעריכה הסופית, ובמסגרת זו הוא מצליח לביים ולנהל צוות של מספר עובדים למשך מספר ימי עבודה. מכאן אנו לומדים שמצבו התפקודי השתפר משמעותית. שיפור זה מתיישב עם הטיפול הנפשי האינטנסיבי שעבר. על פי עדות התובע מ-2012, כשנתיים וחצי אחרי התאונה, הוא עובד כעצמאי, וגם פרט זה מלמד על השיפור במצבו התפקודי.
5. בנסיבות אלו, בשים לב לעדות המומחית והתובע; למגבלות הנובעות, בין השאר, ממקום מושבו של התובע בחו"ל (וחלות, אגב, על שני הצדדים, שכן הנתבעת לא יכולה, למשל, לקבל תעודת עובד ציבור בנוגע להכנסותיו); ולעובדה שאי-הבאת ראיות משמעותיות נשקלת לחובתו של התובע; מצאתי לאמץ את הנכות הרפואית שקבעה המומחית בשיעור 15%, אך להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 10%.

סיכום לעניין הנכויות

1. סה"כ נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בהתאם לחוות הדעת 20.05%. הנכות בגין הצלקות אינה תפקודית שכן אינן ניכרות לעין ואינן פוגמות בתפקודית, וכך גם הפגיעה בחוש הריח. הנכות התפקודית היא אפוא בשיעור 11%, בשל הפגיעה הנפשית תוספת הגבלה מסוימת שנובעת מהפגיעה בחוש הריח ובעיקר מהפגיעה בצלעות שגורמת לקושי במאמץ.

ראשי הנזק

בסיס שכרו של התובע

1. גם בתחום זה בחר התובע שלא להגיש ראיות כלשהן וגם כאן אי הבאת הראיות נשקל לחובתו. התובע טוען כי פוטנציאל שכרו הוא 20,000 יורו בחודש אך לא הביא כל ראיה לכך. במהלך עדותו טען כי הכנסותיו עומדות כיום על סך של 30,000-45,000 יורו בשנה לפחות, 17,000–11,000 ₪ בחודש (עמ' 111) אך גם טענות אלו נטענו בעל-פה ללא כל מסמך. בחקירתו הודה כי קיים תיעוד מלא על הכנסותיו אצל רואה-החשבון שלו וברשויות המס בגרמניה, אך הוא לא הגיש כל ראיה בנוגע להשתכרותו והכנסותיו ולא הציג עותק מהדוח השנתי שלו (או המקבילה הגרמנית של הדוח) או אישורים מרשויות המס או מכל גורם רלוונטי אחר. אפילו לגבי השכר הממוצע בגרמניה או באיחוד האירופי לא טרח להגיש ראיות, ורק לסיכומיו צרף "מחקר" אינטרנטי שלא צורף קודם לכן שמעיד, לכאורה על השכר הממוצע בגרמניה. גם אם נתעלם מן הפרקטיקה הפסולה של צירוף ראיה חדשה לסיכומים, אין לראיה זו כל משקל או קבילות, שכן לא ברור מי ערך אותה, לאיזה צורך, מהי המתודה שבה נערך סקר השכר, מהו המדגם שעל יסודו נערך וכן הלאה. התובע יכול היה להגיש מסמך מגורם רשמי דוגמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של גרמניה או של האיחוד האירופי או של גוף רשמי אחר, או חוות דעת מתאימה לגבי השכר הפוטנציאלי, אך בחר שלא להגיש דבר ולהפנות לסקר אינטרנטי עלום. בהקשר זה נוסיף כי התובע גם לא הביא ראיה לגבי ניכויי המס, ונזכיר כי בפלת"ד אנו עוסקים בשכר בניכוי מס הכנסה.
2. זאת-ועוד. התובע טוען כי היה צפוי להרוויח שכר של "במאי סרטים מצליח" ומבקש לקבל שכר בהתאם. ברי כי לא כל בוגר מגמת קולנוע הופך לבימאי מצליח שמרוויח מאות אלפי שקלים לסרט, ובכל מקרה טענות התובע כי היה סטודנט מצטיין הצפוי להצלחה גדולה נטענו בעלמא, ללא ראיות כמו תעודות, הערכות מרצים וכו'. התובע מסתמך על העובדה היחידה שהציג סרט סטודנטים בישראל, אולם זו אינה מבססת את טענותיו. מקל-וחומר שלא הוגשו ראיות על שכרם הממוצע של בוגרי מגמת קולנוע דוגמת התובע או על העוסקים בתחום הטלוויזיה, ואין לנו כל מידע למעט סכומים פנטסטיים שבהם נקב התובע על-פה ללא כל אסמכתא או ביסוס.
3. במגבלות אלו שהתובע יצר אותן אין מנוס אלא מחישוב הפסדיו של התובע לפי בסיס השכר הממוצע במשק הישראלי. אכן, אין ספק כי חישוב נזקיו של תובע זר אמור להתבסס על השכר בארץ מגוריו (כפוף למגבלות שבחוק הפלת"ד) (ע"א 702/87 מ"י נ' ג'ון כהן, פ"ד מח(2) 705 [1994]), ברם במקרה הנוכחי לא הוכח בסיס השכר בארץ המגורים ולכן עלינו לפנות לבסיסי השכר הישראלים. הואיל ומדובר באקדמאי יחושב שכרו על בסיס השכר הממוצע במשק.

הפסדי השתכרות לעבר

1. בזמן התאונה היה התובע כבן 30, סטודנט במגמת קולנוע. באוקטובר 2008, מספר חודשים אחרי התאונה, החל לעבוד בתחנת טלוויזיה בשכר של כ-1,500 יורו (6,800 ₪). לאחר תשעה חודשים עבר לתפקיד אחר, לטענתו פקידותי, בשכר של 560 יורו. התובע טוען כי מעבר התפקיד נבע ממגבלותיו הקוגניטיביות והנפשיות מהתאונה, אולם לא הוצגו מסמכים בנושא. התובע עבד בתחנת הטלוויזיה עד סוף 2011 כשבמקביל עבד מדי פעם כפרילנס עבור אחרים. בתחילת 2012, כשנתיים וחצי אחרי התאונה, עזב את עבודתו והחל לעבוד כעצמאי. התובע לא הציג ראיות להכנסותיו כעצמאי, אך מעדותו בבית-המשפט עלה כי עבור סרטו האחרון קיבל שכר של 15-16 אלף יורו, כ-70,000 ₪ (הכנסה אחרי הוצאות) בגין עבודה שארכה בחודשיים-שלושה מכתיבת התסריט ועד לעריכה הסופית. לטענתו יש לו שתיים שלוש עבודות כאלו בשנה (עמ' 111), היינו הכנסה של 17,500 ₪ בחודש לפני מס. מכאן עולה שגם לשיטתו משנת 2013 אינו חשוף להפסדים.
2. הפסד השתכרות לעבר הוא ראש נזק ספציפי שיש להוכיחו בראיות, ובענייננו קיימים חוסרים ראיתיים משמעותיים. עם זאת, בהתחשב בראיות הקיימות ובקיומם של אחוזי נכות זמניים משמעותיים ביותר אחרי התאונה, ובוודאי השפיעו על שילובו בשוק העבודה ועיכבו אותו, יחושבו הפסדי ההשתכרות לתקופה מהתאונה ועד תחילת 2013, כ-52 חודשים, על יסוד בסיס השכר הממוצע והנכות התפקודית. חישוב זה מביא להפסד של 49,421 ₪ ובתוספת חביתי מחצי התקופה 52,266 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

1. הואיל ולא הוכח גיל הפרישה במשק הגרמני או האוסטרי יחושבו הפסדי העתיד עד גיל 67 בהתאם למשק הישראלי. על פי הנכות התפקודית ובסיס השכר הממוצע עומדים הפסדי העתיד על סך של 228,040 ₪.
2. אין מקום להוסיף הפסדי פנסיה שכן לא הוכח שיעור ההפרשות, אם בכלל.

עזרת הזולת

1. לא הוצגו ראיות בראש נזק זה. סביר כי לאחר התאונה נדרש לעזרה מוגברת של חברים ובני משפחה. בשים לב לכך שהחל לעבוד כחודשיים אחרי התאונה נאמדת עזרה זו בסכום של 10,000 ₪ (גם בהתחשב בכך שהתגורר רחוק מבני משפחתו). הואיל ומדובר בנכות נפשית, ספק רב אם יידרש לעזרת הזולת בעתיד.

הוצאות רפואיות

1. לראיות התובע צורפו חשבוניות רבות, שלטענתו מצטברות לסכום של 146,358 ₪. חלק ניכר מהחשבוניות הן בגרמנית ולא ניתן לקבוע בוודאות כי הן שייכות לתאונה. מהחשבוניות שכן תורגמו או שניתן להבינן עולה כי אף שהוצאות הטיפול בתובע היו גבוהות, הן מומנו ברובן בידי ביטוחי הבריאות שלו והוא נדרש לשאת רק בשיעורי ההשתתפות העצמית. ההוצאה המרכזית היא טיפולי הנפש הרבים שעבר. הנתבעת טוענת שאין כל אינדיקציה כי התובע אכן נדרש לטיפול נפשי כה אינטנסיבי. יש לטענה זו אחיזה מסוימת בעדות המומחית אך היא ציינה גם כי זהו הטיפול המקובל בגרמניה (עמ' 14, 2) ומכאן שהתובע זכאי לקבלו (חלק ניכר מהטיפול מומן בידי הביטוח). בהקשר זה נזכיר כי הנתבעת "נהנית" מהטיפול האינטנסיבי שהביא לשיפור מצבו התפקודי של התובע ובכך פעל התובע להקטנת נזקיו כנדרש. חישוב שיעורי ההשתתפות העצמית וההוצאות שהוצאו מגיעים לסכומים ניכרים, וככל שניתן לאמוד אותם מן הראיות הם מגיעים לך של כ-35,000 ₪ (ללא הוצאות משפטיות, כולל הוצאות הגעתו לישראל). סכום זה כולל השתתפות עצמית, תרופות, טיפולים שביצע, נסיעות, הפסד שכר לימוד ועוד.
2. סביר כי התובע יזדקק לטיפולים נוספים נפשיים לתקופת העתיד. אכן, המומחית הסתייגה, כאמור, מטיפול ממשוך זה אולם גם היא הודתה כי זהו הטיפול המקובל בגרמניה. עלות הטיפולים העתידיים, כולל נסיעות והוצאות הכרוכות בהם, מוערכת בסכום של 30,000 ₪ נוספים, בהתחשב בצורך טיפולי שנת טיפול נוספת, טיפול בשבוע, ובתוספת מרכיב הוצאות מסוים לפגיעה בחוש הריח ולפגיעה בצלעות שגורמת כאב ומאמץ ועלולה לגרום הוצאות מיוחדות (למשל עזרים מתאימים בפעילות ספורטיבית).

כאב וסבל

1. בהתאם לדין עומד הפיצוי על 45,545 ₪. יודגש כי החישוב בוצע לפי 14 ימי אשפוז בישראל שכן לא הוצגו ראיות למספר ימי האשפוז בחו"ל ושני הצדדים בחרו שלא להציג תחשיב מדויק של שיעור הכאב והסבל על פי הדין.

סיכום הנזקים וניכויים

1. סך נזקי התובע מגיעים לסכום של 400,851 ₪.
2. מסכום זה יש לנכות תשלום תכוף מסך 26,185 ₪.
3. אין לנכות סכומים שקיבל בגרמניה בגין התאונה (68,000 יורו) שכן לא הוכח כי מדובר בפנסיה או בתגמולים המקבילים לתגמולי המל"ל בדין הישראלי. התובע טען כי מדובר בפיצוי מכוח ביטוח תאונות אישיות וטענה זו לא נסתרה.

סה"כ פיצוי אחרי ניכויים – 374,666 ₪.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 374,666₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין והוצאות משפט בסך 20,000 ₪ (הכוללות את עלות הגעתו לישראל לצורך חוות הדעת והמשפט, נסיעות הקשורות במשפט, תרגומים וכו'). הסכומים ישולמו בתוך 45 ימים ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ה, 20 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.