דומני כי אילו נשאל גיל קצ'קו לפני התאונה אם דאג לביטוח מתאים לרכבו , חובה ומקיף כמקובל , היה משיב בחיוב ואף מתהדר בכך שהוא ביטח את רכבו ולא חסך מאומה.

עוד קשה להבין מצב בו המפקח על הביטוח פרסם בתקשורת ביום 5.4.05 אזהרה מפני ביטוחים אצל מבטח זר לרבות נתבעת מס'1 , וכל מי שפעל לשווק את הפוליסה בדמות "חבר מועדון" לא נרתעו לשווקן, עד אשר החשש ביחס לתובע התממש.

התובע לא קיבל את כספו ואף מצא את עצמו משלם את הנזק שנגרם לצד שלישי.

א. תביעה 6375/10/09:

העובדות בקצרה:

התובע הינו הבעלים והנהג ברכב מ.ר. 93-119-04 (להלן: "הרכב").

נתבעות 1-3 הן חברות המאוגדות כדין במדינת ישראל ובזמנים הרלבנטיים לתביעה סיפקו שירותים לתובע, בדמות הצטרפות למועדון חברים אשר במסגרתו בוטח רכבו של התובע על ידי חברה זרה בפוליסה קולקטיבית אשר צורפה לכתב התביעה.

נתבע 6, בוריס קורנט, הינו סוכן ביטוח, אשר הפעיל סוכנות ביטוח, דרכו התקשר התובע בפוליסת הביטוח הקולקטיבי שהונפקה לרכבו של התובע.

נתבעת 7, דרכה הכיר התובע את נתבע 6, תיווכה ביניהם והיא סוכנת ביטוח בתחום הפנסיוני ואין לה כל רישיון לעסוק בביטוח אלמנטרי.

התאונה:

ביום 15/12/08 נהג התובע ברכבו, במהלך נסיעתו היה מעורב בתאונת שרשרת, ברח' יגאל ידין שבחיפה, כתוצאה מכך נגרם לרכבו של התובע נזק, על פי חוות דעת שצורפה לתביעה.

כעולה מחוות הדעת ואשר הצדדים לא חלקו עליה, הנזק שנגרם הינו בשיעור של כ- 69.73% מערך הרכב ועל כן, הכריז השמאי שהרכב מהוה אובדן כללי, הוציא טופס 587 ודיווח למשרד הרישוי בהתאם.

בין התובע לנתבעת 1 נחתם כתב קבלה אשר אומד את הנזק על סך 13,100 ₪, אך לא בוצע כל תשלום.

כעולה מחוות הדעת, ערכו של הרכב עמד על סך 14,000 ₪. השמאי לא אמד את עלות השרידים ומעיון בחוות הדעת לא מצאתי התייחסות מצד השמאי שמעריך את השרידים.

כמו כן, נזקק התובע לשירותי שמאי ושכ"ט נקבע על סך 500 ₪.

אחריות הנתבעים:

אין מחלוקת לגבי אחריותן של נתבעות 1-3, גם נחתם כתב ויתור ושחרור בין הצדדים, המאשר את ביצוע התשלום. אי ביצוע התשלום נבע מסיבות שאין טעם לפרטן, לגבי כך מתנהל הליך בוררות בין הנתבעות לבין החברה הזרה שדרכה בוצע הביטוח הקולקטיבי.

גם נציג הנתבעות 1-3, מר נחום פז, אישר בהגינות רבה, במהלך כל הדיונים, כי הוא נוטל אחריות, אך ביקש לעכב ביצוע התשלום למספר חודשים. על כן, אין כל מחלוקת לגבי אחריותן של נתבעות 1-3 ומן הדין לחייבן במלוא התביעה, בצירוף הוצאות.

אחריות של נתבעים 6 ו-7:

התובע אשר הכיר את נתבעת 7, דיאנה, עקב הכרות קודמת בנושא ביטוח פנסיוני, ביקש לבטח את רכבו שזה עתה רכש באמצעותה של נתבעת מס' 7.

הנתבעת מס' 7 שאין לה רישיון לעסוק בענפי ביטוח בתחום האלמנטרי, הפנתה אותו לנתבע מס' 7 מר בוריס קורנט. נתבעת זו אישרה בעדותה בפני (עמ' 10 שורות 7-10) שאכן, התובע פנה אליה ובטורה היא פנתה לאולג אשר ערך הצעות בתחום ביטוח הרכב לרבות מקיף וחובה, או אז אולג (העובד של הנתבע מס' 6) ציין בפניה שהביטוח דרך נתבעת מס' 3 (מועדונע ) הינו הביטוח הזול ביותר.

הנתבעת חזרה והדגישה בפני בעדותה כי היא זו שעדכנה את התובע בהצעה לבטח את הרכב דרך הנתבעת מס' 3, התובע הגיע למשרד מילא את הטפסים כדי לקבל ביטוח לידיו. הנתבעת חזרה והדגישה בפני שאין לה שום קשר לביטוח אלמנטרי היא רק הפנתה והמליצה בפני התובעים.

הנתבע מס' 6 אישר בפני בעדותו כי הוא עבד יחד עם הנתבעת מס' 7 וחילקו ביניהם את העמלות גם בגין ביטוחים בתחום האלמנטרי אשר באו דרכה של נתבעת מס' 7, והציג בפני ראיות התומכות בגרסה זו בדמות נ/2 – נ/6 המלמדים על קיומה של התחשבנות גם בגין תשלומים שבוצעו לנתבעת מס' 6 בגין ביטוחים בתחום האלמנטרי אשר הופנו לנתבע מס' 6 באמצעותה של נתבעת מס' 7.

עוד אישר כי הוא אכן הוציאו את כל המסמכים שקשורים בצירופו של התובע למועדון ולביטוח הקולקטיבי של החברה הזרה.

אין בדעתי, בשלב זה להיכנס לחוקיות מכירת ביטוח בדרך שבה בוצעה על ידי הנתבעים כולם, אשר מאפשרים ביטוח בחברה זרה, מבלי שהחברה הזרה קיבלה רישיון ישראלי לעסוק בביטוח במדינת ישראל, גם אין צורך להיכנס למחלוקת הזו שכן, ניתן להגיע לתוצאה מבלי לנתח את חוקיות פעולות הנתבעים 1-7.

התובע פנה לנתבעים וביקש לרכוש ביטוח חובה ומקיף לרכב שרכש.

נתבעת מס' 6 הפנתה את התובע לנתבע מס' 6, ושניהם כאחד הנפיקו עבורו פוליסה מסוג מקיף באמצעות חברה זרה.

איני מקבל את טיעוניהם של הנתבעים 6,7 שאינם סוכנים כהגדרתם בחוק וכי מדובר בפעולה של שיווק מועדון חברים. טענה זו היה ראוי שלא תיטען על ידם ומשנטענה, דינה להידחות.

ניסיונם של שניהם להציג את עצמם כלא מתווכים בענייני ביטוח ולהשתמש במונחים אחרים, הוא ניסיון שדינו להיכשל, שניהם ביצעו פעולה של סוכן ביטוח לכל דבר וענין, ולטעמי חלות עליהן כל החובות החלות על סוכן ביטוח הן מכוח החוק והן מכוח הפסיקה.

סעיף 37 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981, המגדיר "סוכן ביטוח" כ "מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים."

סעיף 96 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) התשמ"א-1981 קובע:

"מי שעוסק בישראל בתיווך לעניין ביטוח בין כל אדם לבין תושב חוץ, או סוכנו דינם כדין סוכן ביטוח ויחולו עליהם הוראות חוק זה הנוגעות לסוכן, לרבות חובת הרישוי".

תכליתה של הוראה זו היא, בין השאר, להגן על ציבור המבוטחים מפני מצב שבו ירכשו ביטוח מחברה זרה, שאינה מפוקחת ומוסדרת על ידי הרגולטור הישראלי, ולמנוע מצבים דוגמת המצב אליו נקלע התובע.

אחריותם של הנתבעים ובפרט נתבעים 6 ו-7 ברורה מכוח עוולת הרשלנות , הטעיה , והפרת איסור ההטעיה הקבוע בסעיף 55 לחוק הפיקוח, הקובע כי "מבטח או סוכן ביטוח לא יתאר תיאור מטעה עסקת ביטוח המוצגת לפני לקוח פלוני ולא יכלול תיאור מטעה בפרסום לציבור". "תיאור מטעה" הוגדר בסעיף 55(ב) כפרט שיש בו להטעות "בעניין מהותי" בעסקה, לרבות "שם המבטח או הסוכן, ותקו, הצטיינותו, המוניטין שלו, מצבו הכספי והיקף עסקיו"

הוכח בפני כי הנתבעים ידעו והיה עליהם לדעת כי מדובר בחברה זרה והיה עליהם לעדכן את התובע ולהודיע לו מפורשות, הם לא דאגו לעשות כן ולא ווידאו כי מי מהנתבעים יגלה לתובע.

מהעבודות שעלו בפני, ברור שמדובר בפעולת תיווך בין התובע באמצעות נתבעת מס' 7 ונתבעת מס' 6 לבין חברת הביטוח שנמצאת מעבר לים.

כינוי הפעולה כהצטרפות למועדון חברים, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין המהותי של הפעולות של הנתבעים אשר נופלים לגדר תיווך בין חברת ביטוח לבין לקוח ומכאן, ששניהם פעלו כסוכן ביטוח כהגדרתו בחוק.

גם מעדותה של הנתבעת אשר לא ציינה בפני בכל עדותה, כי הסבירה לתובע שאין לה כל רישיון לעסוק בתחום ביטוח אלמנטרי, נהפוך הוא, למרות העדר הרישיון, דאגה לקבל עמלות בחלוקה כזו או אחרת עם הנתבע מס' 6, הפנתה לקוחות מבלי לציין בפניהם את העובדה כי איננה מוסמכת לעשות כן, הגדילה לעשות כאשר השתתפה בחלוקת העמלות.

פעולותיה של נתבעת זו, כל כולן נופלות בגדר פעולות סוכן ביטוח, נהנתה מהעמלות המגיעות לסוכן ביטוח ומשהגיעה שעת הדין, ביקשה לנער את עצמה מהאחריות ולהפנות את האצבע המאשימה כלפי יתר הנתבעים.

כל הנתבעים היו מודעים היטב למעמדה של החברה הזרה שאין לה רישיון לפי חוק במדינת ישראל, לא הסבירו זאת לתובע בכל שלב עד לקרות התאונה ובפרט, נתבעים 6 ו-7 אשר הפרו את חובותיהם על פי חוק, לא עדכנו את התובע, לא הבהירו ל ו כלל ועיקר שמדובר בהפצת פוליסה של מבטחים לא מורשים, שמדובר בביטוח קולקטיבי בחברה זרה.

חמור יותר מעמדה של הנתבעת מס' 7 אשר יש לה רישיון חלקי לעסוק בביטוח, שעסקה בביטוח אלמנטרי שלא כדין, וניסתה לצייר תמונה לפיה היא קורבן שלא ידע אודות המועדון למרות שכל בר דעת או כל סוכן סביר, מכיר את כל חברות הביטוח במדינת ישראל והדבר היה צריך להדליק נורה אדומה ואות אזהרה שעליה לנהוג במשנה זהירות ולפרוס בפני התובע את הסיכונים ואת האזהרות שפרסם משרד האוצר החל משנת 2005 ביחס למכירת פוליסות של חברות זרות.

אציין כי סעיף 108 לחוק הפיקוח קובע כי "דין נזק שנגרם לאדם על ידי עבירה על הוראות סעיפים 55 עד 59 כדין נזק שמותר לתבוע עליו פיצויים על פי דיני הנזיקין"

מכאן, אני מקבל את התביעה במלואה כנגד כל הנתבעים ומחייב את כל הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. ערך הרכב בסך 14,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק החל מיום 15.12.08 ועד התשלום המלא בפועל.

ב. החזר הוצאות שכר טרחת שמאי בסך 500 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק החל מיום 7.1.09 ועד התשלום המלא בפועל.

ג. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

תביעה מס' 37316-01-10

בפני תביעת שיבוב.

התובעת מס' 1 הינה הבעלים ברכב מס' 9311904 ונתבעת מס' 2 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את הרכב מס' רישוי 9311904 בביטוח מקיף (להלן: "רכב התובעת").

על פי הנטען בכתב התביעה, רכב התובעת היה מעורב בתאונת דרכים ביום 15.12.08. על פי התיאור בכתב התביעה, רכב התובע נסע בכביש מס' 58 לכיוון חיפה, האט את נסיעתו בעקבות בעל חיים שהתפרץ לכביש, לפתע הרכב שנהוג בידי הנתבע מס' 1, קוצ'ק גיל, לא שמר מרחק ולא עצר את רכבו. כתוצאה מכך, פגע ברכב שמספרו 1587618 , ורכב זה נהדף אל עבר רכב התובעת וגרם לנזקים.

הנזקים שנגרמו לרכב התובעות נאמד בסך 13,940 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד להגשת התביעה עמד על סך של 14,200 ₪.

שמעתי את שני הנהגים. אין מחלוקת של ממש בעניין האחריות.

רכב הנתבע מס' 1 לא שמר מרחק ולא האט את רכבו בשעת הצורך, כתוצאה מכך פגע ברכב שלפניו וזה האחרון נהדף אל עבר רכב התובעות.

עדותו של נהג רכב התובעות לא נסתרה בפני אלא אישר כי שמע שתי מכות ולא אחת. עוד הוסיף כי לפני שהרגיש את המכה ברכבו, שמע מכה קודמת. תיאור זה לא נסתר על ידי הנתבע מס' 1 אשר אישר כי הוא נכנס ברכב האמצעי ואין לו ידיעה אם הוא הדף או לא הדף את הרכב.

מכאן, ניתן לקבוע כי התאונה היא באחריות הנתבע מס' 1.

על כן, אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. סך של 14,200 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום 27/1/10 ועד התשלום המלא בפועל

ב. החזר הוצאות לרבות: אגרה על שני חלקיה ושכר העדים שנפסק בסך 1,500 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד התשלום המלא בפועל.

ג. כן שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪.

הודעת צד ג'

לאור האמור בפסק דין לעיל בתיק 6375-10-09, יש לקבל את הודעת צד ג' במלואה כנגד כל צדדי ג'. על כן מחייב את צדדי ג' כולם, ביחד ולחוד, לשלם כל סכום שחויב בו על פי פסק הדין , לרבות חיובי הוצאות, שכ"ט הפרישי ריבית והצמדה.

לסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד , בגין הודעת צד ג' בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ , האגרה ששולמה והוצאות בסך 1,500 ₪.

תוגש לחתימתי פסיקתא שמגלמת כל הסכומים לחתימה תוך 60 ימים מהיום.

הוראה כללית;

החיוב על פי פסק הדין בשני התיקים יבוצע תוך 120 ימים מיום מתן פסק דיני זה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.