צדדי ג' 1. מג'יד נאשף

ע"י ב"כ עוה"ד מחמוד עאזם

2. מחמוד מסרי מצרי

ע"י עוה"ד דניאל ברוזה

מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 30.11.83 בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תקיפה ואירוע ירי שאירעו ביום 17.6.07 (להלן: "האירוע"). במועד האירוע עבד התובע כמאבטח אצל הנתבעת 1 – חברת השמירה בע"מ (להלן: "המעביד") ועסק עם עובד נוסף באבטחת עובדי הנתבעת 3 – בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "בזק").
2. במהלך אבטחת עובדי בזק בעיר טייבה, הגיעו למקום באקדחים שלופים הצד השלישי 1 מג'יד נאשף (להלן: "נאשף") והצד השלישי 2 מחמוד מסרי (להלן: "מסרי"). (נאשף ומסרי ייקראו להלן לשם הקיצור יחדיו: "הצדדים השלישיים"). במהלך מאבק שהתפתח בין הצדדים השלישיים לבין התובע והמאבטח הנוסף, אירעו חילופי יריות במהלכם נפגעו התובע ונאשף.
3. התביעה הוגשה על ידי התובע כנגד המעביד, מבטחתו – הנתבעת מס' 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"), בזק, נאשף ומסרי. בזק, המעביד והראל הגישו יחדיו הודעה לצד שלישי כנגד הצדדים השלישיים. הצדדים השלישיים הגישו כתב הגנה.
4. ביום 7.8.08 הורשעו הצדדים השלישיים בת.פ (ת"א) 40188/07 בשוד מזוין בחבורה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין ונשיאת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין (להלן: פסה"ד המרשיע"). ערעור שהוגש על ידי הצדדים השלישיים לביהמ"ש העליון נדחה, ופסק-הדין הפך לחלוט.
5. התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו בתחום האורתופדי והנתבעות הגישו חוות דעת רפואית מטעמן. נוכח הפער שבין מומחי הצדדים מינה המותב הקודם שדן בתביעה את ד"ר גרינטל אורתופד כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. ד"ר גרינטל קבע לתובע נכות משוכללת בשיעור של 29% לצמיתות.
6. לאחר שהוגשו תחשיבי הצדדים הציע המותב הקודם הצעה לפשרה בסך כולל של 213,000 ש"ח מעבר לתשלומי המל"ל. בין לבין, הועבר התיק לדיון לפני. משהצדדים לא הגיעו להסדר פשרה, שכן הצדדים השלישיים לא היו נכונים לכל הסדר, הוריתי על הגשת ראיות. בהמשך, הגיעו התובע, המעביד, הראל ובזק להסכם פשרה לפיו לפנים משורת הדין ומבלי להכיר באחריות ו/או בחבות, תשלמנה הנתבעות לתובע סך כולל של 185,000 ₪ מעבר לתשלומי המל"ל, והתביעה כנגד הצדדים השלישיים תימחק. כן הוסכם כי הנתבעות תמשכנה בהליכים כנגד הצדדים השלישיים. כל אחת מקבוצת הנתבעות שילמה לתובע סך של 92,500 ₪.

ביום 3.6.14 ניתן תוקף של פסק-דין חלקי להסכם הפשרה (להלן: "הסכם הפשרה") והתיק נקבע לשמיעת הראיות.

1. הצדדים השלישיים הודיעו כי אין בכוונתם להגיש ראיות וכי אינם מבקשים לחקור את התובע או מי מעדי הנתבעות, ועל כן נשמעו סיכומיהם בעל פה של באי כוח בעלי הדין.

שאלת החבות

1. כאמור, הנתבעות הגיעו להסכם הפשרה עם התובע מבלי להודות בחבותן כלפיו. בסיכומיהם לא טענו הצדדים השלישיים כי הנתבעות או מי מהן, שילמו לתובע פיצוי כמתנדבות, וכי על כן דין ההודעה כנגדם להידחות. משכך, לא אדרש לשאלת החבות וזו תידון ככל שיידרש, במסגרת תביעת המל"ל הנדונה לפני כנגד בזק והצדדים השלישיים.
2. נוכח פסק הדין המרשיע - על הצדדים השלישיים, ביחד ולחוד, לשפות את המעביד, הראל ובזק, (כפוף לאמור בהמשך),בגין כל סכום שחבו בו כלפי התובע.

שאלת שיעור הנזק

מבוא

1. לטענת הנתבעות, כל שעל ביהמ"ש לקבוע הינו כי סכום הפשרה הינו סביר, במיוחד נוכח כך שהינו נמוך מהצעת הפשרה שהוצעה על ידי המותב הקודם.

לטענת הצדדים השלישיים, תצהיר עדותו הראשית של התובע לוקה בחסר שכן אינו מפרט את עיסוקיו מאז קרות האירוע, וביהמ"ש אינו יכול לשום את נזקיו בגין הפסדי השתכרות. כן טוענים הצדדים השלישיים כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה משמעותית מהנכות הרפואית וכי תביעתו נבלעת בתגמולי המל"ל העולים על מיליון שקל.

1. אדון להלן בנזקי התובע בהידרש לראיות שהובאו לפני.

הכרעה

הנכות הרפואית והתפקודית

1. ממקום האירוע הועבר התובע לביה"ח שיבא. בבדיקה בחדר המיון נמצא כי נפגע מכדור ביד ימין ובאגן ועל כן הועבר לחדר הניתוח, שם נותח בידו הימנית ובאגן. ביום 10.7.07 שוחרר התובע מביה"ח והועבר להמשך שיקום בביה"ח לוינשטיין. התובע שוחרר מביה"ח ביום 16.8.07 עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי, בין היתר, במסגרת ביה"ח לוינשטיין.
2. ביום 9.3.08 אושפז התובע במחלקה לכירורגית כף יד בביה"ח שיבא לשם ביצוע ניתוח נוסף בכף ידו. התובע שוחרר מביה"ח ביום 11.3.08 עם הוראות להמשך טיפול רפואי וחופשת מחלה נוספת לתקופה של 3 שבועות.
3. וועדות רפואיות במל"ל קבעו לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% ממועד התאונה ועד ליום 8.6.08 ונכות זמנית בשיעור של 40% מיום 9.6.08 ועד ליום 31.8.08. הוועדה הרפואית מיום 26.11.08 קבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 40% (במעוגל), תוך הפעלת תקנה 15 במלואה ועל כן נכותו של התובע הועמדה על 57%.
4. במחצית השניה של שנת 2011 נבדק התובע על ידי ד"ר גרינטל, שמונה כאמור כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. בבדיקתו התלונן התובע על הגבלה בתנועות אצבעות בכף יד ימין השלטת, קושי בכיפוף, כאבים בסגירת אגרוף, הפרעה בתחושה, הגבלה בתנועות כף הרגל. המומחה קבע לתובע נכויות כדלקמן: 10% נכות לפי סעיף 32(2)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") עקב הפגיעה הפרונאלית הימנית, 12% נכות בהתאמה לסעיף 43(2)(ב) עקב הפגיעה באצבע 2 ימין, 5% בהתאמה לסעיף 44 (4) עקב פגיעה באצבע 3 בכף יד ימין ו-5% בהתאמה לסעיף 75 (1)(ב) לתקנות עקב צלקת ניכרת בכף יד ימין וצלקת נוספת בירך ימין. סה"כ נכות משוכללת צמיתה בשיעור של 29%.

הנכות התפקודית

1. בעת התאונה היה התובע כבן 23, לטענתו, החל לעבוד עבודתו זו כ- 9 חודשים קודם לכן בסמוך לאחר שחרורו מצה"ל וכי עסקינן בעבודה מזדמנת, תוך כוונה למימוש הפוטנציאל לעתיד. בשל האירוע ומגבלותיו נקטעו תוכניותיו. שכרו הממוצע של התובע עובר לתאונה הסתכם ב-5,713 ₪ נומינלי בצירוף הפרשות המעביד לקרן מקפת.
2. לטענת התובע, כתוצאה מנכותו הוא נדרש למאמץ פיזי עצום בעבודה לעומת המאמץ שנדרש ממנו עובר לתאונה. מוסיף וטוען התובע, כי הוא חושש שבשלב מסוים יפוטר בשל מגבלותיו שכן אינו עומד בדרישות התפקיד.
3. התובע צירף לראיותיו תלושי שכר המלמדים כי שב למעגל העבודה עוד ביום 1.11.07. צורף תלוש שכר בודד המלמד כי שולם לתובע שכר נטו של 733 ₪ (התלוש הודפס בשנת 2008, אולם לא ידוע בגין איזה חודש). ביום 1.4.08 החל התובע לעבוד בוולקן בע"מ. בגין התקופה שעד ליום 30.11.08 השתכר בוולקן סך כולל של כ-24,000 ₪ ברוטו, דהיינו, כ- 3,000 ₪ לחודש. כן צירף התובע תלושי שכר חלקיים בגין עבודתו בסמייל תקשורת בע"מ בגין התקופה שמחודש אוגוסט 2009 ועד לחודש פברואר 2010. מתלוש השכר לחודש דצמבר 2009 ניתן ללמוד כי שולם לו בשנת 2009 שכר כולל של כ -20,000 ₪ ברוטו.
4. התובע לא פירט בתצהירו מה מהות העבודה שביצע בכל מקום עבודה והיקף המשרה. מחוות דעתו של ד"ר גרינטל ניתן ללמוד כי התובע מסר לו כי "...הפציעה ארעה כאשר למד סמסטר ראשון במחשבים, לאחרונה מצא עבודה בתחום התכנות, הפגיעה באגן לא מפריעה לו והבעיה בגפה הינה בתחושה ובתנועה בכף הרגל" (עמ' 4 לחוות הדעת). נראה כי עבודתו של התובע בסמיילי הינה עבודה בתחום התכנות.
5. לאור האמור לעיל ומשהתובע היה בעת התאונה, סטודנט, וכי היה צפוי לסים לימודיו בתוך מס' שנים, יש לחשב את הפסד שכרו על בסיס השכר הממוצע במשק. בהנחה כי התובע היה עוסק בתחום התכנות, סבורני כי נכון יהיה לקבוע כי נכותו הרפואית תפקודית בחלקה ומצאתי להעמידה על 20%.

הפסד השתכרות לעבר

1. התובע לא היה מסוגל לכל עבודה ממועד התאונה ועד ליום 30.10.07. נזקו של התובע בגין תקופה זה על בסיס שכרו עובר לתאונה, מסתכם בסך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה ועד למועד פסק הדין בסך של 8,683 ₪ וסה"כ 33,683 ₪.
2. מתלושי השכר שצורפו על ידי התובע לתקופה שלאחר התאונה, עולה כי שכרו נמוך באופן ניכר מהשכר שהשתכר עובר לתאונה. נראה כי אחת הסיבות לכך הינה לימודיו. בנסיבות אלו ובהתחשב גם בשיעור הנכות התפקודית, מצאתי כי יהיה זה נכון לקבוע על דרך של אומדנה כי נזקו של התובע בגין התקופה שמיום 1.10.07 ועד ליום 30.11.14 מסתכם בסך של 100,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסק הדין.
3. סה"כ הפסד ההשתכרות לעבר – 133,683 ₪ .

הפסד כושר השתכרות לעתיד

1. השכר הממוצע במשק הידוע נכון למועד פסה"ד עומד על 9,399 ₪. (משלא הובאה ראיה בדבר שיעור שכרו של מתכנת, יש להידרש לשכר הממוצע במשק בלבד). התובע הינו כיום כבן 32 ועד לגיל 67 נותרו לו 35 שנות עבודה. על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 20% מצאתי כי נזקו של התובע מסתכם בסך של 488,450 ₪.

הפסד הפרשות המעביד לפנסיה

1. בהתאם לצווי ההרחבה במשק זכאי היה התובע לפיצוי בגין הפסד הפרשות המעביד לפנסיה בסך של 70,000 ₪.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד

1. התובע אושפז לאחר התאונה לתקופה של כחודשיים ימים במהלכה נדרש לעזרת קרובים וכך גם בסמוך לאחר התאונה. מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי לעבר.
2. לטענת התובע, עקב מגבלותיו יזקק גם בעתיד לעזרת הזולת בשירותי סיעוד, עזרה בטיפול לרבות עזרה באחזקת הבית. מצאתי לפסוק ברכיב זה פיצוי בסך של 25,000 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי לעבר ולעתיד

1. כאמור, התאונה הינה תאונת עבודה ועל המל"ל לשאת בכל הוצאותיו הרפואיות של התובע. יחד עם זאת, ניסיון החיים מלמד כי לא כל ההוצאות מכוסות ועל כן מצאתי לפסוק ברכיב זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 15,000 ₪ לעבר ולעתיד.

נזק לא ממוני

1. בהתחשב בשיעור הנכות הגבוה, בתקופת האשפוז ובקביעת הנכויות הזמניות על ידי המל"ל, מצאתי לפסוק ברכיב זה פיצוי בסך של 250,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסק-הדין.

סיכום

1. להלן רכיבי הפיצוי שנפסק:

הפסד השתכרות לעבר- 133,683 ₪

הפסד השתכרות לעתיד- 488,450 ₪

הפסד הפרשות לפנסיה- 70,000 ₪

עזרת צד שלישי לעבר- 10,000 ₪

עזרת צד שלישי לעתיד- 25,000 ₪

הוצאות רפואיות- 15,000 ₪

נזק לא ממוני- 250,000 ₪

סה"כ 992,133 ₪

תשלומי המל"ל

1. תביעת המל"ל מסתכמת בסך של כ- 1,060,000 ₪. סכום זה גבוה מהפיצוי שנפסק ועל כן התובע לא זכאי היה לפיצוי מהמעביד ומבטחתו הראל, שכן תביעתו נבלעת בתביעת המל"ל. משכך, המעביד והראל אינן זכאיות לשיפוי מהצדדים השלישיים בגין חלקן בסכום הפשרה ששולם לתובע.
2. יחד עם זאת, התובע זכאי היה לפיצוי שווה ערך ל-25% מהנזק, דהיינו, לסך של 248,033 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד. אלמלא הסכם הפשרה, כפוף לשאלת החבות, היה על בזק לפצות את התובע בסכום זה בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6%, הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ ואגרה וסה"כ 316,569 ש"ח. משכך, זכאית בזק לשיפוי מהצדדים השלישיים בגין הסך של 92,500 ₪ ששולם על ידה לתובע.

יוער כי אלמלא הסכם הפשרה, על בזק היה לשאת כלפי התובע לא בכל הסך של 316,569 ₪, אלא בגין חלקה בלבד בחבות, אם וככל שהיתה מוטלת עליה, ולא יותר מ- 25% מהנזק, וזאת בהתייחס גם לאחריותם העיקרית של הצדדים השלישיים ואחריות המעביד והראל. משהצדדים השלישיים לא טענו כלפי בזק כי שלמה כמתנדבת וכי על כן לא עומדת לה עילת תביעה כנגדם- עליהם לשפותה בגין הפיצוי ששלמה לתובע לפנים משורת הדין ומבלי להודות בחבות.

סוף דבר

1. אשר על כן, דין ההודעה לצד שלישי שנשלחה על ידי המעביד והראל להידחות. איני עושה צו להוצאות.
2. הנני מחייב את הצדדים השלישיים, ביחד ולחוד, לשלם לבזק את הסך של 92,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם לתובע ועד לתשלום המלא בפועל, ובצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 25,000 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
3. על בזק לשאת ביתרת שליש האגרה בתביעה העיקרית, ועל הצדדים השלישיים ביחד ולחוד לשאת בהוצאות יתרת שליש האגרה בגין ההודעה לצד שלישי. תשומת לב המזכירות כי לא נשמעו ראיות.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ה, 21 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.