פתח דבר

זוהי בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, אשר ניתן כנגד המבקשים בגזר דין מיום 02.03.11, והוארך בהחלטת בית המשפט ביום 28.05.12.

רקע

1. ביום 02.03.2011 הורשעו המבקשים/הנאשמים עפ"י הודאתם בביצוע עבודות בנייה טעונות היתר ללא היתר וכן שימוש חורג במבנים שלהלן: 1. פרגולת עץ בשטח כולל של כ-14 מ"ר, גדר עשויה עץ וברזל באורך של כ -26 מ"ר, 3. סגירת מרפסת בשטח כולל של כ – 31 מ"ר באמצעות חלונות זכוכית.

עבודות הבנייה בוצעו ללא היתר בנייה ובסטייה מהיתר מס' 20040101 לפיו לא הותרו המבנים 1 ו 2 והמרפסת הנזכרת בסעיף 3, הייתה אמורה להיות פתוחה.

1. ביום מתן גזר הדין, ציווה ביהמ"ש על הנאשמים להרוס את המבנים שלעיל, תוך 15 חודשים ממועד גזר הדין, דהיינו עד ליום 02.06.12, וכי החל מאותו מועד להשתמש בהם רק לפי הוראות הדין (להלן :"הצו").
2. טרם פג תוקפו של הצו הנ"ל, הגישו המבקשים ביום 10.05.2012 בקשה ראשונה להארכת מועד לביצועו, לתקופה של 15 חודשים (להלן:"הבקשה הראשונה"), כאשר בהחלטה מיום 28.05.12, נדחתה בקשתם הנ"ל, אך יחד עם זאת, ניתנה למבקשים ארכה בת 3 חודשים לביצוע ההריסה, דהיינו עד ליום 28.08.12 (להלן: "ההחלטה הראשונה").
3. משלא הציגו המבקשים היתר בניה לעבודות הבניה הנ"ל, וטרם פגה תקופה הארכה של הבקשה הראשונה, הגישו המבקשים את בקשתם זו בפניי.

טענות המבקשים

1. לטענת המבקשים, מיד עם קבלת ההחלטה הראשונה פעלו במרץ על מנת להביא להוצאת היתר לסגירת המרפסת ולהיתר שימוש חורג במבנה, כאשר ביום 20.06.12 הוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: "הוועדה המקומית"), בקשה לשימוש חורג למבנה קיים ולגיטימציה לקירוי חלל וסגירתו.
2. הוסיפו המבקשים וטענו כי, ביום 16.07.12 החליטה הוועדה המקומית לאשר פרסום לשימוש חורג מקיוסק כפי שמוגדר בתוכנית בניין עיר (להלן:"תבע") למרכול.
3. לטענת המבקשים, במאזן השיקולים בין אינטרס הפרט לאינטרס הציבור, יש להעדיף את אינטרס המבקשים אשר פרנסתם מקורה בעסק, כאשר עשו האחרונים מאמצים ניכרים להכשרת השימוש והבניה, שאם לא יוארך הצו כמבוקש, ייגרמו להם נזקים שאינם ברי תיקון.

תגובת המשיבה

1. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא חלה כל התקדמות תכנונית בעניין הכשרת הבניה, ולעניין הכשרת השימוש, אין בהתקדמות שחלה, משום שינוי בעניין המרפסת שנסגרה, ולעניין השימוש ביתר חלקי המבנה, ספק אם ניתן להתירו על דרך של שימוש חורג, לאור העובדה שהוא מהווה לכאורה סטייה ניכרת מתוכנית, ככל שמדובר במינימרקט שהוקם בשטח ציבורי פתוח, ודינו להיסגר במתכונתו הנוכחית ו/או להיות מותאם להיתר הבניה ולשימוש המותר, שהינו קיוסק.
2. עוד טענה המשיבה כי, בהחלטת הוועדה המקומית מתאריך 16.07.12, לא התייחסה האחרונה לבקשה ללגיטימציה לקירוי חלל וסגירתו. לטענתה, ההיתר אינו נמצא בהישג יד, לא לבניה ולא לשימוש הנזכרים בכתב האישום.
3. הוסיפה המשיבה וטענה כי, חרף עמדת הוועדה המקומית, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מתאריך 16.07.12, לא ניתן לאשר את הבקשה לשימוש חורג, וממילא לא יהי בה כדי לייתר את הצו להתאמת המבנה להיתר המקורי, ככל שבעניין הבקשה ללגיטימציה לא ניתנה כל החלטה.
4. עוד טענה המשיבה כי, מאחר ולא ניתן להתיר שימוש חורג במבנה שאין לא היתר, אזיי בהעדר ליגיטימציה לקירוי, לא ניתן להתיר בחלל המקורה שהוא יצר שימוש חורג, כך שאם תתקבל הבקשה לשימוש חורג, לא תכלול זו את החלל שנוצר עקב סגירת המרפסת, והצו המורה להריסה לא יפקע.
5. המבקשים הגישו תשובה לתגובת המשיבה בה חזרו על עיקר טענותיהם שהועלו בבקשה.

דיון ומסקנות

1. עיינתי בבקשת המבקשים, בתגובת המשיבה, ובתשובה לתגובה, ונחה דעתי כי דין הבקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, להידחות. ולהלן נימוקיי.

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן:"החוק") המסמיך ביהמ"ש להאריך מועדים, קבע שביהמ"ש רשאי, בזמן מתן צווים לפי הסעיפים 205 ו-206 לחוק, ובכל עת לאחר מכן, לקבוע המועד לביצוע, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן.
2. הלכה היא כי, על מבקש הארכה להצביע על "טעם טוב" המצדיק מתן הארכה. טעם טוב כזה יכול להתקיים במקרה שבו קיים סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, כאשר בבוא ביהמ"ש להפעיל את הסמכות בסעיף 207 לחוק, רשאי לעשות "איזון שעה" בין טובת הכלל והאינטרס הציבורי של שמירת החוק והקפדה על דיני התכנון והבניה, לבין טובת הפרט והאינטרס של המבקש והיחס בין הנזק שיגרם מהיענות לבקשת הארכת המועד, לעומת הנזק שייגרם כתוצאה מדחיתה של הבקשה (ראו ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועה המקומית לתכנון ובניה 'אונו' (פ"ד נו (3), 49) ורע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב יפו, פ"ד נא (4).
3. בפסיקת ביהמ"ש העליון ובתי המשפט המחוזיים נקבע שטעם – "טעם טוב" המצדיק הארכת המועדים לביצוע צווי הריסה וצווי איסור שימוש, הוא כאשר ההליך של ההכשרה נמצא בעיצומו, והיתר הבנייה עומד להינתן, לאחר קיום תנאי או תנאים שהותנו ע"י רשות הרישוי.
4. בענייננו, לא הצביעו המבקשים על סיכויים טובים שיש בהם כדי להורות על קבלת הבקשה. מעיון בפרוטוקול הוועדה המקומית מיום 16.07.12 (נספח 9 לבקשה) אשר התכנסה בעקבות "בקשה לשימוש חורג למבנה קיים ולגיטימציה לקירוי חלל וסגירתו", אשר הגישו המבקשים (נספח 6 לבקשה), מעלה כי האחרונה דנה בעניין השימוש החורג, ולא התייחסה לבקשת הלגיטימציה, כאשר החלטה הוועדה הנ"ל היתה בעניין השימוש החורג כלהלן: "לאשר פרסום לשימוש חורג מקיוסק כפי המוגדר בתב"ע למרכול".
5. משמע, גם לאחר הדיון אשר התקיים בוועדה המקומית בעניינם של המבקשים, לא ניתנה כל החלטה בדבר מתן היתר למבנה נשוא גזר הדין, אשר נבנה ללא היתר, ואף לעניין השימוש החורג, כל שהוחלט הוא לאשר פרסום לשימוש חורג, לצורך הגשת התנגדויות כאשר למותר לציין, כי אין בפרסום זה כדי להוות הכשר לשימוש ו/או כל אינדקציה להחלטה שצפויה להתקבל על ידי הוועדה בעניין שימוש זה.
6. זאת ועוד, בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.10.12 ביקשה ב"כ המבקשים להגיש תצהיר בדבר ההליכים שבוצעו על ידם, להכשרת הבניה. בתצהירו של מר שרון עזרן, הנדסאי בניין, אשר מטפל בבקשות המבקשים להיתרי בניה (להלן: "הנדסאי") תיאר האחרון את ההליכים שבוצעו על ידו, מיום מתן גזר הדין בעניינם של המבקשים.
7. אציין כי, מלבד תיאור ההליכים בהם נקט ההנדסאי לצורך הכשרת הבניה, לא עולה מהליכים אלו כי הליך ההכשרה נמצא בעיצומו, וכי ההיתר לשימוש חורג ו/או היתר הבניה יתקבל תוך זמן קצר, כאשר מאז החלטת הוועדה המקומית מחודש 07/2012 לא הצביע ההנדסאי על כל התפתחות לקבלת היתר לשימוש חורג, או ליגיטימציה למבנה. אין בהצהרתו של ההנדסאי בסעיף 15 לתצהיר, כדי להצביע על הסיכויים להכשרת השימוש החורג, ככל שדובר בסברות בלבד.
8. אומר עוד כי, מתצהירו של ההנדסאי, ניתן לומר כי יש צורך בהגשת בקשה בנפרד של הליך הלגיטימציה מן הבקשה לעניין השימוש החורג(סעיף 12 לתצהיר). משמע, בקשה כזו טרם נדונה על ידי הוועדה המקומית, ויש בכך כדי ללמד כי טרם נזקקה הוועדה המקומית לבקשת הלגיטימציה של המבקשים, ובכך לא ניתן ללמוד על סיכויי אישור בקשה זו, והזמן הדרוש לכך.
9. לסיכום אציין כי על אף טענות ההנדסאי לעניין סיכויי הבקשה להיתר להתקבל, הרי ההחלטה בעניין זה בסמכות הוועדה המקומית ו/או המחוזית, אשר מהנימוקים שהועלו בפניי, לא ניתן ללמוד כי סיכויים אלו קרובים מתמיד.
10. במאזן השיקולים של אינטרס הפרט ואינטרס הציבור, עולה בבירור כי השיקול של הרתעת עבריינים, במובן של "יראו וייראו" הוא שיקול חשוב ולגיטימי, הריסת הבנייה שנעשתה ללא היתר, ע"י מי שנצטווה לכך, הינה מילוי חובה כלפי הציבור, שכן המשך קיומו של מבנה שכזה הוא "מטרד" בכוח, ומין "בור ברשות הרבים" אשר חופרו מצווה לסותמו.
11. בתאריך 18.03.02 ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין ברע"פ 1520/01 שוויצר ואח' נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ואח' (טרם פורסם) בו קבע ביהמ"ש העליון כי עם כל ההבנה למצוקתם של המבקשים, אין מנוס מהתוצאה אליה הגיע ביהמ"ש, שאין להשלים עם הזלזול הבוטה בחוקי התכנון והבניה, ובהליכים הנדרשים על פיהם, זלזול שהפך כמעט לנורמה בחברתנו.
12. כאמור, עסקינן במבנה שהוקם בשטח ציבורי פתוח. בעניין זה אציין כי, הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים ומוגנים הראויים לכיבוד והגנה. דיני התכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלו, על כן ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא אחר חובתם ולשמש בלם אל מול הפרות החוק. הלכה פסוקה היא כי, ככלל, הסמכות לעכב ביצוע כניסתם לתוקף של צווים, צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן, ואין זה המקרה שבפניי.
13. לאור כל האמור לעיל, ובהעדר ראיות שיש בהן כדי להצביע כי הוצאת היתר למבנה נשוא הבקשה תתבצע תוך זמן קצר, אני דוחה הבקשה להארכת המועד לתקופה המבוקשת.

יחד עם זאת, על מנת לאפשר לנאשמים קיום הצו עפ"י החלטת ביהמ"ש, אני מאריך המועד לביצוע צו ההריסה עד ליום 5/12/12.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ג, 05 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.