רקע

1. ביום 12.10.2009 הגישה המשיבה-התובעת (להלן: המשיבה) תביעה נגד המבקש-הנתבע (להלן: המבקש), לפיצוי בסך של 24,500 ₪, לאחר שלטענתה, דלת פלדה שסיפק והרכיב לה המבקש בביתה לא התאימה במידותיה למפתן הבית, נדרשה הפעלת כח רב לפתיחתה ולסגירתה, מה שלא איפשר לה, כאשה מבוגרת, להשתמש בה בפועל, וכתוצאה מכך גם נגרם נזק לרצפה. נטען, כי חרף פניות רבות של המשיבה למבקש להגיע ולתקן את המצב לא נענו. על פי כתב התביעה, עבור הדלת שילמה המשיבה למבקש סך של 5,500 ₪, ובנוסף תבעה פיצוי בגין טרחה וטרדה, בזבוז זמן, עגמת נפש והוצאות.

לכתב התביעה צורפה, בין השאר, הזמנת עבודה מיום 24.2.2009, חתומה בידי המבקש.

1. מאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה, הגישה המשיבה ביום 3.12.2009 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, לה צורף אישור מסירה של כתב התביעה חתום בידי המבקש.
2. ביום 7.12.2009 נעתרה כב' השופטת נילי פלד לבקשה ונתנה פסק דין בו חייבה את המבקש לשלם למשיבה סך של 5,500 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 245 ₪.
3. ביום 27.1.2019, למעלה מתשע שנים לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה זו, שכותרתה "בקשה להארכת מועד להגשת בקשה מטעם הנתבעים, בקשה דחופה מטעם הנתבעים לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד, לעיכוב הליכי ביצוע פס"ד והעברת התיק לביהמ"ש השלום בחיפה."

טענות המבקש

1. בבקשה טוען המבקש, כי מעולם לא קיבל הזמנה לדין, כתב תביעה או פסק דין, וכי נודע לו על התיק מבירור שערך בלשכת ההוצל"פ. לטענתו, נהג עם התובע (כך במקור) בתום לב מוחלט, אלא שזה קיבל פסק דין ב"מחטף" ומבלי שהוכיח את תביעתו בבית המשפט. לפיכך עותר המבקש לביטול פסק הדין מיום 7.12.2009 ולעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצועו.
2. לבקשה צורף תצהיר מאת המבקש, בו הוא מצהיר כי התביעה/פס"ד לא הומצאו אליו מעולם כדין; כי התביעה מופרכת וסיכויי הגנתו טובים ביותר; כי על אף שאינו חב מאומה למשיבה, הוא פנה אליה בנסיון להסדר, אך נדחה; כי למעשה המשיבה היא זו שחייבת לו כספים; וכי מעולם לא קיבל אזהרה בתיק ההוצל"פ. נטען, כי בא כוחו של המבקש צילם לאחרונה את התיק בלשכת ההוצל"פ בחיפה.
3. הבקשה כוללת ציטוט של ההלכה הפסוקה בדבר ביטול פסק דין מטעמי צדק ומטעמים שבשיקול דעתו של בית המשפט, תוך ציון הטענה, כי יש ליתן משקל רב ומכריע לשאלת סיכויי ההגנה של המבקש את ביטול פסק הדין. חרף זאת, אין הבקשה כוללת כל טענה בדבר סיכויי ההגנה של המבקש, למעט ההצהרה כי אילו "טובים ביותר".

טענות המשיבה

1. המשיבה מתנגדת לבקשה. בתשובתה הינה טוענת כי היא בת 73, חולה אונקולוגית וסיעודית, המטופלת על ידי עובדת זרה. המשיבה חזרה בתשובתה על טענותיה בכתב התביעה וכן הוסיפה, כי בעקבות התעלמות המבקש, נאלצה לפנות לבעל מקצוע אחר על מנת שיתאים את הדלת למשקופים.
2. עוד טענה המשיבה, כי לאחר שבאי כוחה פעלו להגשת פסק הדין לביצוע בהוצל"פ, היא הבינה שהמבקש חייב כסף לאנשים רבים. מכל מקום, טוענת המשיבה, עד היום לא עלה בידיה לגבות ולו שקל מפסק הדין.
3. באשר לטענת המבקש על נסיונות להגיע לפשרה טענה המשיבה כי עורך הדין של המבקש התקשר לבנה והציע לו פשרה בסכום מגוחך, ועל כן הצעתו נדחתה.

דיון והכרעה

1. ראשית מן הראוי לציין, כי הבקשה הוגשה באופן מרושל וכלאחר יד, זאת לאור אי התאמה לצדדים לדיון ("תובע" במקום "תובעת", "נתבעים" במקום "נתבע") וכן התייחסות למקרים שאינם רלוונטים למקרה דנא (סעיף 7 לבקשה מדבר על בקשת רשות ערעור ואילו סעיף 9 עוסק במקרה בו נתבע הגיש כתב הגנה אך לא קיבל הזמנה לדיון מקדמי); כן לא ברור מה פשר הבקשה להעברת הדיון לבית המשפט השלום בחיפה, הנזכרת בכותרת בלבד אך לא בגוף הבקשה (ויוזכר, כי לבית המשפט השלום בחיפה ולבית המשפט כאן סמכות מקבילה לדון בתובענה). ניכר כי מדובר בתבנית שהועתקה ממקרים אחרים, אך ללא עריכה מינימלית והתאמה למקרה הנוכחי, מה שמבטא זלזול בהליכי המשפט.
2. לגופו של עניין, פסק הדין מיום 7.12.2009 ניתן לאחר שהוברר על ידי בית המשפט, כי כתב התביעה וההזמנה לדין התקבלו אצל המבקש, בהתאם לאישור מסירה חתום על ידיו מיום 26.10.2009. פסק הדין עצמו הומצא למבקש, בהתאם לאישור מסירה חתום על ידיו מיום 27.12.2009. שתי החתימות על שני אישורי המסירה דומות זו לזו ושתיהן דומות מאוד לחתימת המבקש על תצהירו המצורף לבקשה זו ולחתימת המבקש על גבי הזמנת העבודה שצורפה לכתב התביעה.
3. אין בפי המבקש, במסגרת בקשתו, כל הסבר לקיומם של אישורי המסירה החתומים כאמור לעיל, מלבד הטענה כי הוא "עומד על זכותו לחקור את עורך אישור המסירה" - ודוק: אין הוא טוען כי הוא אינו חתום על אישורי המסירה. טענתו הינה טענה בעלמא, טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לנוכח הזהות בין החתימות על אישורי המסירה ובין זו על הזמנת העבודה וזו שעל התצהיר, אני מוצאת קושי רב בטענת המבקש, כי לא קיבל את כתב התביעה ו/או את פסק הדין.
4. אני קובעת, איפוא, כי פסק הדין ניתן כדין ולאחר שכתב התביעה הומצא למבקש כדין, אלא שהוא לא התגונן. מכאן, כי בית המשפט אינו מחוייב לבטל את פסק הדין, שכן אין לומר כי זה ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי: למבקש ניתנה הזדמנות ראויה להביא את טענות ההגנה שלו לפני בית המשפט ולהימנע מפסיקה זו כנגדו, אך בחר שלא לעשות כן.
5. בנסיבות אלו נתונה ההכרעה בבקשה לשיקול הדעת המסור בידי בית המשפט לבטל את אשר עשה, וזאת ייעשה מקום ששוכנע כי ראוי ונכון לעשות כן.
6. בבחינת השאלה מתי ראוי ונכון לעשות כן, ומהו המקרה בו יש להורות על ביטול פסק דין שניתן כדין, מונחים בתי המשפט לבחון שתי שאלות: האחת - מהי סיבת המחדל שבאי הגשת כתב ההגנה: האם מקורו בבעל הדין או שמא בהשפעה חיצונית כלשהי? האם מדובר בשגגה גרידא או ברשלנות סתם או שמא בזלזול בהליך המשפטי ובכוונה ממשית לחבל בו? והשניה, האם בפי המבקש טענת הגנה ראויה, שאם יפתח בית המשפט שעריו בפניו, תצדיק את ביטולו של פסק הדין ושמיעת התיק על כל ראיותיו מחדש, או שמא צפוי בית המשפט לחזור וליתן את פסק דינו כפי שניתן קודם לכן על אף הביטול האמור (רע"א 2694/92, אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות לארץ ישראל [05.08.1992])?
7. באשר למחדל שבאי הגשת כתב הגנה, לא נטען לעניין זה דבר על ידי המבקש, לא הובא כל הסבר, למעט זה שכתב התביעה לא הומצא לידיו, טענה שכאמור מצאתי לנכון לדחותה, לנוכח אישור המסירה החתום וזהות החתימות.
8. באשר לטענות ההגנה, כאמור, אלו לא פורטו כלל, מעבר לכך שהן תוארו כ"טובות ביותר". בהעדרן, לא ניתן לבחון כלל את סיכויי ההגנה של המבקש, בוודאי שלא לבחון האם הם כה טובים, שסגירת שערי בית המשפט בפניו תגרום לו עיוות דין של ממש, שבכוחו לגבור על הנזק שגרמו מחדליו לאינטרס הציבורי לפיהם תיקים יסתיימו תוך פרק זמן סביר ולאינטרס ההסתמכות של המשיבה על סופיות פסק הדין.
9. מכאן, שאין הבקשה עומדת באף לא אחד משני התנאים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.
10. יתר על כן, הבקשה הוגשה בשיהוי בלתי סביר ובלתי מוסבר, למעלה מתשע שנים לאחר מתן פסק דין. אין בפי המבקש פרטים אודות המועד והאופן בו נודע לו על קיום הליכי הוצל"פ נגדו ועל פסק הדין שניתן, ודומה כי המבקש הותיר נתונים אלו בערפל במתכוון. בהעדר ציון של המועד בו נודע לו על פסק הדין, אין לכאורה גם מקום להגשת בקשה להארכת המועד, שכן זו מושתתת על ההנחה הבסיסית כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, שאם לא כן אין צורך בהגשת בקשה להארכת המועד. נתונים אלו נותרו עמומים בבקשת המבקש.
11. בנסיבות אלו, נראה כי הסיכוי שבית המשפט ימצא לנכון בסופו של יום לשנות מן הסעד שנפסק ולהגיע לתוצאה שונה הינו נמוך, מה גם שבפסק הדין התקבלה התביעה חלקית בלבד ונפסק למשיבה עלות רכישת הדלת בלבד (5,500 ₪) בצירוף הוצאות משפט, ולא נפסק לה פיצוי נוסף בגין טרחה ועוגמת נפש, כפי שביקשה בכתב התביעה. בהצטרף נתון זה למועד הגשת הבקשה, להעדר נימוקים לאי הגשת כתב הגנה חרף ההמצאה כדין ולהעדר התייחסות כלשהי לסיכויי ההגנה בבקשה, אני רואה לנכון לדחותה.
12. כפועל יוצא, נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ט, 19 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.