בפניי תביעה לפיצוי בגין נזק אשר על פי הטענה, נגרם לתובע שעה שנפגע בידו במהלך החלפת גלגל, בצד הדרך, אירוע הנופל, לטענתו, לגדר "תאונת דרכים" כמוסדר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

לטענת התובע, לאחר שעצר בשולי הדרך והבחין בתקר, הרים את הרכב על "ג'ק" וכאשר ניער את הגלגל על מנת להוציאו ממקומו, החליק ה"ג'ק" ממקומו וכאמור בכתב התביעה "הגלגל וכן הרכב נפלו על ידו הימנית" של התובע. התובע עזב את רכבו בצד הדרך ופסע לביתו, שם פגש בגיסו, אשר חזר עימו אל המקום בו נותר הרכב, החליף את הגלגל והסיע את התובע לקבל טיפול רפואי. בבית החולים גובסה ידו של התובע.

מומחה אשר מונה על ידי בית המשפט קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 3.5%.

הנתבעת כופרת בפרטי האירוע ומכחישה חבותה.

הראיות

התביעה נסמכת על שתי עדויות עיקריות, זו של התובע וזו של גיסו, מר חאלד פרעוני.

מטעם הנתבעת לא הובאו עדים לאירוע, אולם נשלח על ידה חוקר אשר חקר את נסיבות האירוע הנטען, בין היתר, גבה עדויות מן התובע ומגיסו, עדויות אשר הוקלטו והעדים עומתו עימן, כפי שיובא להלן.

אומר מיד, עיון בגרסאות התובע והעד, אשר ניתנו בתצהירים, בעדות בבית המשפט ובחקירתם על ידי החוקר מטעם הנתבעת, מלמד כי קיימות סתירות, כאלה אשר לא ניתן ליישבן. סתירות אלה הובילוני למסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו ודין התביעה, אם כן, להידחות.

אסביר מסקנתי זו, באמצעות פירוט אותן סתירות במספר עניינים מרכזיים בגרסת התובע.

נסיבות גילוי התקר בגלגל

בתצהירו, מסר התובע כי הרגיש בתקר בגלגל (סעיף 4 לתצהיר) ולכן עצר את רכבו.

לעומת זאת, בעדותו מסר כי עד אשר עצר את הרכב, לא ידע מהי התקלה (פרוטוקול, עמ' 15 ש' 28).

ואולם גם באשר לסיבה בעטיה עצר את הרכב, הגירסא אינה אחידה, שכן בעדותו אמר כך:

"באמצע הדרך שמעתי רעש בגלגל ועצרתי" (עמ' 15 ש' 21).

"ש:הרגשת משהו חריג חוץ מהרעש?

ת:לאט, לאט התחלתי להרגיש את הרעש. הייתה לי גם קצת בעיה בהגה.

ש:איך ידעת שזה פנצ'ר ולא בעיה ברדיאטור או בשמן או באגזוז?

ת:עמדתי בצד וירדתי מהרכב וראיתי שיש פנצ'ר.

ש:עצרת כדי לראות מה התקלה ולא ידעת מה זה?

ת:כן. ולא ידעתי מה התקלה."

(עמ' 15 ש' 23-28).

לאחר שהושמעה לו קלטת שיחתו עם החוקר מטעם הנתבעת, בה נשמע מסביר כי "אמרו לי

אנשים חסר אוויר. ילד אמר לי חסר אוויר, עצרתי", מסר התובע:

"ת: אני עצרתי את הרכב, אמרו לי ילדים, יש לך פנצ'ר, חסר לך אוויר.

ש: למה ששאלתי אותך קודם לא אמרת שהיו אנשים ולא ילדים, שאלתי אותך אם היה משהו חריג

ואמרת שלא, שמעת רעש, ירדת וראית פנצ'ר. קודם סיפרת שעד שירדת מהרכב לא ידעת מה הבעיה,

שמעת רעש ירדת לבדוק וראית פנצ'ר, למה לא סיפרת מה שאמרת לחוקר, שהיו אנשים או ילדים

ברחוב אשר אמרו לך שחסר לך אוויר.

ת: כשאני עצרתי וירדתי, באו אנשים ואמרו לי יש לך פנצ'ר. אתם חושבים שאני צריך לדייק במדויק מה קרה בדיוק לפני 5 שנים מה קרה.

ש: אחרי רק אחרי שעצרת וירדת לראות את הפנצ'ר רק אז אנשים באו ואמרו שיש לך פנצ'ר.

ת: כן.

(עמ' 18 ש' 14-22).

יוצא כי גרסת התובע בשאלה מדוע עצר וכיצד גילה את התקר בגלגל, אינה עקבית.

נסיבות קריאת הגיס לעזרה

התובע טען כי לאחר הפציעה, הלך ברגל לביתו, שם מצא את גיסו (עמ' 13 ש' 13-17 וכך גם בתצהירו בסעיף 7).

בהמשך, הושמעה לו קלטת שיחתו עם החוקר מטעם הנתבעת, בה מסר כך:

"אני חזרתי ברגל. איך הוא יבוא ויעשה את זה? התקשרתי אליו בטלפון, בא לקח אותי והלכנו אני והוא ביחד. אחותי הייתה איתו. זה מה שקרה."

את הסתירה בין הדברים הללו שאמר התובע לחוקר לבין הדברים שמסר בעדותו בבית המשפט, הסביר התובע בכך שלדבריו, אמר לחוקר שהוא יכול להתקשר לחאלד והוא יספר לו (עמ' 19 ש' 1).

ועוד בעדותו, בהמשך, מאשר התובע כי התקשר לגיסו לאחר האירוע, עוד קודם שנפגשו:

"ש:משמיע לך בקלטת, האם זה נכון שהחוקר שואל אותך אם אתה התקשרת לחאלד והוא הגיע

וירדת איתו לרכב ואתה אמרת שכן זה נכון, חאלד הגיע.

ת: נכון.

ש:כשהחוקר שואל אותך, למה לא אמרת לחוקר אם זו לא אמת. למה לא תיקנת את החוקר?

ת:אני אמרתי לו שאתה רוצה שאני יתקשר לחאלד."

(עמ' 19 ש' 5-9).

ואולם, הגיס, נמנע גם הוא מלספר על שיחת הטלפון של התובע אליו ומסר:

"הייתי אצלם בבית בשעות הבוקר לכוס קפה, פתאום נכנס התובע וראיתי שהוא נחבל בידו.

היה לו דם. שאלתי אותו מהקרה, אמר לי שקיבל מכה בהחלפת פנצ'ר. הוא שטף ידיים וביקש ממני להחליף את הפנצ'ר . ביקשתי מאשתי להקפיץ אותנו עד הרכב, היא הקפיצה אותנו ולקחתי את הג'ק שלי. והחלפתי לו את הפנצ'ר."

(עמ' 5, ש' 26-29)

כלומר, גם בעניין זה, מחד נמסרת גרסא לפיה התובע הגיע בכוחות עצמו לבית הוריו שם פגש בגיסו, ומנגד, נמסר כי התקשר טלפונית אל הגיס כדי להזעיקו לעזרה.

השתלשלות העניינים לאחר הפציעה

התובע טען כי לאחר שגיסו תיקן את התקר, נהג הגיס ברכב התובע והסיעו לקבל טיפול רפואי (עמ' 19, ש' 12).

לאחר שהושמעה לתובע קלטת שיחתו עם החוקר בה אמר כי לאחר שתוקן התקר, המשיך התובע בעצמו לנהוג כרגיל, טען התובע:

"ת: לא, חאלד זה שנהג ברכב.

ש: אז למה אמרת לחוקר את ההיפך.

ת:אולי אני דיברתי על משהו אחר. לא הבנתי אותו. החוקר היה מכניס אותי לנושאים פה ושם."

(עמ' 19 ש' 12-14).

בהקשר זה, וגם לאור הטענות ביחס לראש הפרק הקודם, יובהר כי שיחותיו של החוקר עם התובע ועם הגיס התנהלו, בשפה הערבית, היא שפתם של השניים, ומכאן שסבירות הטענה כי החוקר או התובע לא הובנו, היא נמוכה ביותר. האמור בקלטת תורגם בבית המשפט על ידי המתורגמן.

בתצהירו, מסר העד הגיס, כי הוא שהסיע את התובע לבית החולים ובתום הטיפול הרפואי בבית החולים, הסיע את התובע לביתו. (סעיפים 11-12 לתצהיר).

לעד הושמעה קלטת שיחה אשר נטען כי היא שיחתו של העד עם החוקר מטעם הנתבעת. בשיחה נשמע הדובר מספר כי לאחר החלפת הגלגל חזרו הביתה והמשיכו בעבודה. העד הכחיש כי הוא הדובר בשיחה, הגם שבעמ' 9 ש' 27 לפרוטוקול, אישר כי דברים מסוימים שנשמעו בקלטת נאמרו מפיו. ועוד בהמשך, טען כי מעולם לא שמע את עצמו בהקלטה ואישר פרטים שונים שנמסרו באותה הקלטה מפיו ואף מסר, בסופו של דבר, כי יתכן שהוא הדובר בהקלטה (עמ' 10 ש' 5-14).

בעדותו בבית המשפט, כאשר נשאל מדוע מסר לחוקר דברים אשר לטענתו אינם נכונים, ענה כי מאחר שידע כי המדובר בחוקר, מסר לו דברים שאינם אמת, וזאת במכוון – כך ממש. בין היתר, אישר כי מסר לו שהאירוע היה ביום ראשון כאשר בפועל, לטענתו בדיון, האירוע היה בשבת.

התובע שב ועושה שימוש בטענה כי לא הבין את דברי החוקר וכי הוטעה על ידי החוקר, אך כאמור, השיחות התנהלו בשפה הערבית, שפתו של התובע, ועל כן, קשה לקבל טענה זו.

כיצד הוחלף הגלגל בסופו של יום

התובע נשאל היכן ה"ג'ק" אשר לדבריו, התעקם באירוע, וטען כי השליך אותו ורכש חדש, אך אין בידיו חשבונית, זאת להבדיל מחשבונית רכישת גלגל אשר הציג (עמ' 14, ש' 31 עד עמ' 15 ש' 4).

מעדותו של הגיס עולה כי אשתו, אחות התובע, הסיעה את העד ואת התובע למקום בו עמד רכב התובע, שם מצא את הרכב כאשר הוא עקום. הוא הביא עימו את ה"ג'ק" שלו כי הניח שה"ג'ק" של התובע התעקם, לאור דבריו של התובע, ועשה בו שימוש. בתוך רבע שעה סיים את החלפת הגלגל והסיע את התובע, ברכב התובע, לקופת החולים. (עמ' 7 ש' 10-15). בהמשך, כאשר עומת עם דבריו בתצהיר – לפיהם הוציא את ה"ג'ק" של התובע אשר היה מונח מתחת לרכב והחל בפעולת החלפת הגלגל - טען כי אינו זוכר אם עשה שימוש ב"ג'ק" שלו או בזה של התובע.

מסקנות

כאשר המדובר בתיק המבוסס על גרסת התובע, שהוא בעל הדין בתיק ולו אנטרס ברור בהליך, וכאשר התימוכין לגרסתו מצויים בגרסת קרוב משפחתו, גיסו, אשר מטבע הדברים, גם הוא בעל אותו אינטרס ממש, אזי יש לבחון בקפידה גרסאותיהם של השניים ולבחון האם די בהן כדי להרים את הנטל המוטל על התובע בהליך. בסופו של יום, לאחר ששמעתי את דבריהם והתרשמתי מהם גם באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל דעה כי לאור הפערים בין העדויות של השניים ובעיקר לאור הסתירות שנתגלעו בדבריו של כל אחד מהם בהזדמנויות השונות, אזי לא ניתן לקבל את התביעה על סמך עדויות אלה, והתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. במסמכים הרפואיים אין כדי לתמוך בגרסת התובע לנסיבות קרות האירוע, שכן הם כולם נרשמו מפיו של התובע ובהתאם לגרסתו שלו לאירוע. לא הובאו עדים אשר נכחו במקום, הגם שלטענת התובע, אנשים שעברו במקום אמרו לו שיש לו תקר וברי, אם כן, כי יכול היה להביאם לעדות.

אשר לטענת התובע כי על הנתבעת להביא ראיות לגבי אופן התרחשות התאונה, אין בידי לקבל טענה זו. הנטל הוא על התובע להוכיח את התביעה. משלא עמד בנטל להוכיח כי פציעתו נגרמה כתוצאה מנסיבות המהוות תאונת דרכים, אין לה לנתבעת כל חובה להביא ראיה כלשהי.

התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובע יישא בשכר טרחת הנתבעת בסך של 10,000 ₪ + מע"מ וכמו כן, בשכר טרחת המומחה אשר שולם על ידי הנתבעת, משוערך למועד התשלום.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, א' שבט תשע"ג, 12 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.