לפני | כב' השופטת רננה גלפז מוקדי | |
תובעים | 1. מגדל חברה לביטוח בע"מ התובעת בת"א 7354-10-09 | |
2. טובול ציון התובע בת"א 27322-03-10 3. אלמליח שמעון התובע בת"א 34396-12-11 4. כלל חברה לביטוח בע"מ התובעת בת"א 17937-02-12 נגד | ||
נתבעים וצדדי ג' | 1. בני משה ביטון ד. א. י. ש. בע"מ 2. מנורה חברה לביטוח בע"מ 3. עיריית בית שאן |
4. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
5. איגוד ערים אזור יזרעאל שירותי כבוי והצלה
פסק דין |
רקע
פסק דין זה יעסוק במחלוקת ביחס לכיסוי הביטוחי בין הנתבעות כאמור לעיל ובכך מסיים את הדיון בארבעת התיקים.
מחלוקת נוספת אשר תידון, ככל שיידרש, היא בשאלת תחולתה של פוליסת האחריות המקצועית בנסיבותיו של האירוע הביטוחי בו עסקינן.
טענות העירייה
העירייה טענה כי מכתבי התראה אלה כלל לא הגיעו לידיה והיא כלל לא היתה מודעת לביטול הפוליסה.
לטענת העירייה, אף אם תתקבל טענתה של חברת הביטוח כי המכתב הראשון נמסר לעירייה ביום 1.5.09 אזי מכתב ההתראה השני צריך היה להישלח רק בחלוף 15 ימים, ביום 17.5.09.
בפועל, טוענת העירייה, שלחה חברת הביטוח את המכתב השני כבר ביום 30.4.09 (ראו סעיף 8 לסיכומים) "דהיינו הכשרה שלחה לעירייה הודעת ביטול מותנית עוד לפני שנמסרה לעירייה ההתראה לפני ביטול, לא כל שכן בטרם חלפו הימים ממועד המסירה." (ראו בסעיף 8 לסיכומי העירייה).
לא זו בלבד שהמכתב השני נשלח בטרם חלף המועד הקבוע לכך בחוק, אלא שהפוליסה בוטלה טרם חלפו 21 ימים ממועד קבלת המכתב השני לביטול הפוליסה בפועל.
העירייה טוענת כי אין מחלוקת שהמכתבים נשלחו לכתובת שגויה (ראו סעיף 12 לסיכומיה). לטענתה, הכתובת השגויה לא הופיעה בפוליסות הקודמות ועל כן, במועד מאוחר, אחר ביטול הפוליסה העמידה העירייה את חברת הביטוח על טעותה ביחס לכתובתה. העירייה טוענת כי אין לחברת הביטוח כל הסבר המניח את הדעת מדוע שונתה כתובתה של העירייה, ללא כל דרישה מאת האחרונה.
חברת הביטוח לא הציגה אישורי מסירה עבור מכתבי ההתראה ולא הרימה את הנטל להוכיח כי המכתבים אכן הגיעו ליעדם ונמסרו לעירייה. כל שיש בידיה הם תדפיסי אינטרנט המתייחסים להתראה בנוגע לפוליסת ביטוח לצד שלישי בלבד, ולא לפוליסת ביטוח מסוג אחריות מקצועית. אף מעבר לכך, טענה העירייה, כי לא זו בלבד שלחברת הביטוח אין כל ראיה ביחס למשלוח המכתבים ככל שהם קשורים לפוליסת אחריות מקצועית הרי שהאישור האינטרנטי הקשור בפוליסה לצד ג' אינו מהווה אישור כדין שכן הוא אינו כולל פרטים רלוונטיים כגון זהות מקבל דבר הדואר, חתימתו של המקבל ושל העירייה והכל בשים לטענתה היסודית של העירייה כי מכתבים אלה כלל לא הגיעו לידיה וכי אין די בכך שחברת הביטוח תוכיח כי שלחה את המכתבים אלא עליה להוכיח כי המכתבים אכן הגיעו לידיו של המבוטח. במקרה כאן, חברה הביטוח כלל לא טרחה לוודא קבלת המכתבים אלא רק כאשר הודיעה העירייה על קרות מקרה הביטוח מושא תיק זה.
העירייה הוסיפה וטענה כי אף אם המבוטח מודע לחובו לחברת הביטוח, אין הדבר פוטר את חברת הביטוח מן החובה לפעול בהתאם לסעיף 15 אשר, כאמור, אינו ניתן להתנייה.
טענות חברת הביטוח הכשרת הישוב
חברת הביטוח טענה כי סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח קובע מפורשות כי מניין הימים יחל מיום הדרישה ולא נזכר דבר אודות הוכחת קבלת ההודעה. לטענתה, פעלה במדויק בהתאם להוראת החוק.
אף אם, כטענת העירייה, נשלחו המכתבים לכתובת שגויה, אזי בהתאם לאישור מסירת דבר הדואר שהתקבל מדואר ישראל, אישור המהווה רשומה מוסדית, יש לראות את דבר הדואר, ככזה שהתקבל. בנוסף טענה חברת הביטוח כי בהתאם לסעיף 57 ג' לפקודת הראיות, התשל"א-1971, חזקה שהדואר התקבל אם נשלח בדואר רשום לכתובת העירייה ולפיכך על העירייה מוטלת החובה להפריך את החזקה.
בנוסף, טענה חברת הביטוח, כי העירייה והדואר נמצאים באותו בניין ממש (ראו גם התצלום נ/1). לפיכך, אין כל משמעות לכתובת העירייה הרשומה על דבר הדואר שכן בכל מקרה מגיעים דברי הדואר לאותו המקום. לא זו אף זו, כעולה מעדותה של הגב' ליבנת דביר, נציגת הדואר, אין כל חשיבות לרישום הכתובת על הדואר הממוען לעירייה שכן כל דבר דואר רשום הממוען לעירייה, מונח במרוכז בתא המוצב בדואר ושייך לעירייה, וזאת ללא קשר לכתובת הרשומה כאמור. משהתקבל דואר רשום, ההודעות על קיומו של הדואר הרשום מונחות גם הן בתא של העירייה, כאשר נציג העירייה מגיע באופן אישי לבית הדואר לקבל את כל הדואר.
בעניין כתובתה המעודכנת של העירייה, טענה חברת הביטוח כי העובדה כי העירייה לא טרחה לעדכן את כתובתה מעידה על העדר חשיבות לכך אף מטעמה של העירייה עצמה.
לא זו בלבד שהעירייה סילקה את חובה רק כתוצאה ולאחר שנפתחו נגדה הליכים משפטיים אלא, שהעירייה שילמה את החוב שנצבר מיום תחילת הביטוח ועד מועד הביטול ואילו את החוב בגין הפרמיות שממועד הביטול ועד תום תקופת הביטוח מסרבת היא לשלם, אך במקביל, עותרת היא לכיסוי ביטוחי עבור מקרה ביטוח שארע לאחר הביטול.
התנהלות זו הינה חסרת תום לב ובלתי הוגנת בעליל.
בעניין זה הפנתה חברת הביטוח לפסיקה אשר קבעה כי תכליתם של המכתבים היא הגנה על הצרכן הפרטי ומניעת מצב של ביטול פוליסה "מרישול או מחמת שכחה של לבעל הפוליסה שאין לו כוונה לבטלה" (ראו סעיף 31 לסיכומי חברת הביטוח) וכן הפנתה לפסיקה אשר קבעה "העדפת כלל ההמצאה על כלל הידיעה" (ראו בסעיף 34 לסיכומי חברת הביטוח).
לאור האמור, טענה חברת הביטוח כי המכתבים נשלחו כדין אל העירייה אשר פעלה באדישות לקיומו של החוב ולסיכון כי הפוליסה תבוטל ועל כן, ביטול הפוליסות היה כדין.
טענות העיריה בסיכומי התשובה
דיון ומסקנות
תניות ביטול הינן כלי המשרת את האינטרסים של הצדדים באופן הדדי, במקרה של חוזה ביטוח, תניית הביטול אינה משקפת תרופה הדדית שווה או במילים אחרות, ביטול חוזה ביטוח בגין הפרה של המבוטח אשר יגרום להפסדי פרמיה לחברת הביטוח אינו שווה בערכו לנזק העלול להיגרם למבוטח כאשר חברת הביטוח תפעיל את תניית הביטול ותבטל את הפוליסה זאת בשל הפער המשמעותי ביחסי הכוחות המאפיין את הצדדים בחוזה ביטוח.
אחת הדרכים לצמצם את פערי הכוחות בסוגייה זו היא התרופות העומדות לכל צד לחוזה הביטוח בגין הפרת החוזה. בעוד שלחברת הביטוח קיימת תרופה של ביטול החוזה, למבוטח עומדות התרופות לפי דיני התרופות הכללים. דרך נוספת היא זו הקבועה בסעיף 15 לחוק.
ביטול חוזה ביטוח בשל אי-תשלום דמי ביטוח – המסגרת הנורמטיבית
"לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן."
סעיף 15(א) קובע הוראות מיוחדות באשר לביטול פוליסה מחמת פיגור בתשלום דמי הביטוח. יוצא כי במקרה של ביטול מחמת חוב, לא יחול סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח אשר מאפשר לצדדים לחוזה הביטוח לבטל את החוזה "כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני".
דרך הביטול הקבועה בסעיף 15 היא קוגנטית ואינה ניתנת להתנאה אלא לטובת המבוטח או המוטב, כפי שנקבע בסעיף 39(ב) לחוק.
לפיכך, בענייננו, חרף העדר תשלום כלשהו מצד העירייה עבור הפוליסות, המדובר בפוליסות שנכנסו לתוקפן וחברת הביטוח, נדרשת, לכן, לעמוד בהוראת סעיף 15 האמורה, לצורך ביטולן.
בענייננו אין מחלוקת בין הצדדים כי לעירייה היה חוב כלפי חברת הביטוח בגין הפוליסות בהן עסקינן.
זהו המכתב הראשון מבין שניים, אשר שולחת חברת הביטוח למבוטח, טרם ביטול החוזה.
חברת הביטוח טוענת כי שלחה את המכתב הדואר רשום. אין בידה אישור מסירה, אולם הוצג תדפיס מאתר האינטרנט של רשות הדואר בו נכתב כי המכתב נמסר ליעדו. לצדדים טענות ביחס לשאלה האם מכתב זה אכן נמסר. חברת הביטוח טוענת, על יסוד ראיותיה החפציות והעדים שהובאו, כי המכתב נמסר לעירייה ואילו העירייה, בעדות הגזבר, טענה כי המכתב נשלח לכתובת שאינה כתובת העירייה ולא התקבל אצלה.
לאחר שבחנתי את הראיות ואת המצב המשפטי, הגעתי למסקנה כי גם אם תתקבל טענת חברת הביטוח כי המכתב נמסר, בהתאם למועד המופיע בתדפיס אשר הוצג, אזי ביטול הפוליסות נעשה שלא כדין. לכן, לא ארחיב כעת בדיון במחלוקת סביב השאלה האם נמסר המכתב אם לאו.
הצדדים כאן במחלוקת ביחס לשאלה זו.
לפי י. אליאס וש. ולר, פירוש המונח "דרישה" כמועד משלוח ההודעה על ידי חברת הביטוח אינו מתיישב עם תכלית סעיף 15 לחוק שהיא הגנה על הצרכן שלא ייוותר ללא כיסוי ביטוחי מחמת רשלנות או שכחה "דהיינו, אזהרת המבוטח בדבר אפשרות ביטול החוזה ומתן שהות מספקת לסילוק החוב שבפיגור. לפיכך, הגישה המקובלת היא כי מניין 15 הימים מתחיל מהיום שבו נמסרה ההודעה למבוטח" (ראו אליאס בספרו הנ"ל, בעמ' 718). ש. ולר, אשר כאמור, מחזיק באותה העמדה כמו זו שצוטטה מספרו של . אליאס, מתייחס בספרו להבדל בלשון בה נעשה שימוש בסעיף 10 לעומת סעיף 15. שני הסעיפים עוסקים בביטול חוזה ביטוח, אך בעוד שבסעיף 10 נאמר מפורשות כי החוזה יבוטל בתוך 15 ימים מן המועד שבו נמסרה הודעת הביטול, בא סעיף 15 ומדבר על מועד דרישת התשלום.
ש. ולר, קובע כי יש להעדיף את הפירוש המדבר על מועד מסירה, בדומה לסעיף 10, שכן הרציונל העומד ביסוד שני הסעיפים- דומה (וולר בספרו, בעמ' 417-418).
פרשנות זו מנוגדת לטענת חברת הביטוח כאן, לפיה מניין הימים מתחיל מיום משלוח ההודעה ולא מיום מסירתה למבוטח.
מטרתו של סעיף 15 הוא למנוע מצב בו יוותר המבוטח בלא ביטוח בתוקף מבלי שניתנה לא ההזדמנות להסדיר את התשלום עבור פוליסת הביטוח. התעלמות משאלת מסירתה של ההודעה למבוטח והסתפקות בראיות בדבר משלוח הדרישה, עלולה להביא למצב, כפי שאף אירע בענייננו ויובא בהרחבה בהמשך, קודם שהומצאה למבוטח ההתראה הראשונה, כבר נשלחה התראה נוספת. אם אכן ביקש המחוקק ליתן למבוטח הזדמנות של ממש להסדיר את חובו, אזי יש להעדיף את הפירוש הקבוע כי מניין הימים יחל ממועד קבלת ההודעה אצל המבוטח. איני דנה, בשלב זה, בהרחבה בשאלת אופן ביצוע המסירה, שכן בנסיבות כאן, כפי שיובהר בהמשך, אין בכך צורך. אומר רק כי במישור העקרוני, דעתי היא, כי יש לאפשר למבוטח לקבל את ההתראה ורק ממועד בו נמסרה לו, למנות את הימים המוקצים לו, בהתאם לחוק, לצורך סילוק החוב. בהערת אגב, אוסיף, כי במחלוקת בדבר אופן משלוח ההודעות לפי סעיף 15 לחוק למבוטחים, אשר לגביה סקר י. אליאס חמש גישות שונות (ראו בספרו הנ"ל בעמ' 721-724), דעתי היא כי אין די במשלוח דואר רגיל למבוטח, אלא נדרש לעשות שימוש בדואר רשום, זאת על מנת שתוכל חברת הביטוח לוודא כי אכן נמסר דבר הדואר ליעדו. דומה כי בדרך זו, תצא חברת הביטוח ידי חובתה ומנגד, תינתן למבוטח הזדמנות של ממש להסדיר את חובו ולהמשיך את הכיסוי בפוליסה.
לעניין שאלת מועד תחילת מניין הימים, גם כאן, בדומה לתנאי השני, עמדתי, המבוססת על הספרות ועל הפסיקה, היא כי יש למנות את הימים החל ממועד מסירת ההודעה ולא ממועד המשלוח שלה על ידי חברת הביטוח.
בהקשר זה יוער, כי המבטח אינו רשאי לשלוח את הודעת הביטול בטרם חלפה תקופת הארכה הראשונה בת 15 הימים. עליו להמתין עד חלוף 15 הימים שהוקצו למבוטח לצורך סילוק החוב, וזאת ממועד מסירתה של ההתראה. רק לאחר מכן, רשאי המבטח לשלוח את הודעת הביטול המותנית (א. ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג.טדסקי בעמ' 65-66 וראה גם ע"א (ת"א) 2612/01 אזולאי אלון נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (4.8.04).
מן הכלל אל הפרט
אין המדובר באישור מסירת הדואר הרשום, אין באותו דף מידע פרטים אודות המקבל, אך כפי שיובהר להלן, אין כל צורך לדון בשאלה האם די בכך כדי לקבוע שהמכתב התקבל בפועל.
בהתאם לאמור מעלה, בשלב זה, הוקצו לעירייה, על פי החוק, 15 ימים לצורך סילוק החוב.
ואולם, עוד טרם הגיע אותו מכתב לעירייה, כבר ביום 30.4.09, שלחה חברת הביטוח לעירייה את מכתב ההודעה המותנה על ביטול פוליסת צד ג', מכתב אשר לטענתה, בהתאם לטופס "מידע על פריט" מאתר רשות הדואר, הגיע ליעדו ביום 12.5.09.
צעד זה מנוגד להוראת סעיף 15 לחוק.
בטרם ניתנה לעירייה ההזדמנות לפעול לסילוק חובה, היתה חברת הביטוח מנועה מלהמשיך לשלב הבא הקבוע בחוק. יוצא, כי לכל המוקדם, יכולה היתה חברת הביטוח לשלוח את המכתב השני ביום 17.5.09.
גם ביטול הפוליסות ביום 20.5.09 היה מוקדם מן המותר לפי החוק, שכן, שוב, מכתב ההתראה השני, אשר יצא גם הוא טרם זמנו, הגיע ליעדו רק ביום 12.5.09, ועל כן, ביטול הפוליסה ביום 20.5.09 נעשה קודם שחלפו 21 ימים ממועד מסירת המכתב השני לעירייה.
אם היתה חברת הביטוח פועלת כמתחייב מהוראות החוק ושולחת את המכתב השני, מכתב הביטול המותנה ובו הארכה הנוספת, בת 21 הימים, לאחר חלוף 15 ימים ממועד מסירת המכתב הראשון, ברי כי במועד האירוע, ביום 5.6.09, טרם חלף אותו פרק זמן של 21 ימים הנדרש קודם לביטול הפוליסות ואלו, לכן, היו עוד בתוקף.
במצב דברים זה, אף אם הייתי מקבלת את טענת חברת הביטוח כי מכתבים דומים המתייחסים לפוליסת האחריות המקצועית נשלחו בצמוד למכתבים הנוגעים לפוליסת צד ג' וכי אישורים מאתר הדואר הנוגעים לפוליסת צד ג' בוודאי היו גם לפוליסת האחריות המקצועית, אך לא אותרו בשל חלוף הזמן, וגם אם הייתי מקבלת את הטענה כי חרף השיבוש בכתובת העירייה, הומצאו המכתבים לעירייה באמצעות תיבת הדואר בסניף, עדיין, משפעלה חברת הביטוח בחפזה ולא המתינה למועדים הקבועים בחוק, אזי ביטול הפוליסות נעשה שלא כדין.
כבר בשלב זה, ניתן לקבוע כי הפוליסות בוטלו שלא כדין וכי במועד האירוע, היו הן עוד בתוקף.
חברת הביטוח טענה כי דואר נוסף שנשלח לעירייה על פי אותה כתובת שגויה, התקבל אצלה, אולם טענה זו לא הוכחה.
עם זאת, מן העדויות שנשמעו עלה כי בסניף הדואר בבית שאן מצוי תא דואר ייעודי לעירייה, כאשר נציג העירייה מגיע בעצמו לסניף ואוסף את כל הדואר, ובכלל זה גם דברי דואר רשום (ראו עדותה של הגב' ליבנת דביר, עובדת הדואר, בעמ' 31 שורות 18-28). לדברי הגב' דביר, לכתובת הרשומה על דבר הדואר אין כל משמעות זאת מאחר ו"כל מה שממוען להם עובר לתא הדואר" (ראו עדותה של גב' דביר עמ' 31 שורה 26).
נכון הוא, כי מטבע הדברים, לא יכולה היתה אותה נציגה לאשר כי דברי הדואר הספציפיים, אותם מכתבי התראה ביחס לשתי הפוליסות, נמסרו לעירייה, אולם בנסיבות אחרות, יכול והייתי מוכנה לקבל את הטענה כי דברי דואר המיועדים לעיריית בית שאן, גם אם נושאים כתובת אחרת בעיר, יונחו בתיבת הדואר המיועדת לעירייה, אשר מוצבת בסניף הדואר עצמו, כאשר סניף זה הוא הסניף היחיד הקיים בבית שאן (ראו עדות גזבר העירייה בעמ' 18 ש' 2). למסקנה זו ניתן להגיע גם בלא שימוש בחזקת סעיף 57ג' לפקודת הראיות הדורשת כי המען יהיה "כשורה" – עניין שאינו מתקיים בענייננו.
אם מסקנתי ביחס לקיום הוראת סעיף 15 היתה שונה, היינו, אם לא היה ברור מן המועדים המתוארים לעיל, כי חברת הביטוח לא נתנה לעירייה את השהות המתחייבת על פי החוק לצורך הסדרת חובה, נדרש היה לדון בשאלה זו, שכן טענת העירייה כי לא קיבלה את המכתבים, ראוי היה כי תיתמך בעדויות רלוונטיות – של מי שאמון על קבלת הדואר ואולי גם של היועץ המשפטי, אשר כפי שהעיד הגזבר, מתעד אצלו קבלת דואר שכזה. הגזבר העיד על דברים רבים מפי השמועה, מבירורים שערך ומדברים שנמסרו לו.
ואולם, הדיון בטענה זו של חברת הביטוח ביחס לאי-הבאת העדים הרלוונטיים על ידי העירייה, מתייתר, שכן, גם אם הייתי דוחה את הכחשת העירייה כי נמסרו לה המכתבים, עדיין ידה של זו על העליונה, שכן לא חלפו המועדים הקבועים בחוק לצורך ביטול הפוליסה.
העירייה טענה כי מאחר שנסיבות מקרה הביטוח נוגעות לשריפה שפרצה באזור מסחרי בתחום אחריותה ומאחר והעירייה היא האחראית בין היתר על רישוי עסקים ועל התברואה בתחומה, הרי שהמדובר בנסיבות אשר מצויות בתחומי המומחיות של העירייה ולפיכך יש להחיל את הכיסוי הביטוחי בפוליסת אחריות מקצועית על נסיבות מקרה הביטוח. הטענות כלפי העירייה בגין האירוע, אינן נוגעות אך ורק לתחום כיבוי האש, אלא גם, למשל, כי העירייה לא דאגה לפינוי פסולת מן המקום ולא פיקחה על התברואה באזור, כך גם נטען כלפי העירייה כי לא דאגה לביטול רשיון העסק של הפנצ'ריה ממנה פרצה השריפה. כל אלו הן טענות הנוגעות לתחום העיסוק המקצועי של העירייה.
חברת הביטוח טענה כי פוליסת אחריות מקצועית אינה חלה בנסיבות העניין, שכן היא מקנה כיסוי ביטוחי בגין "נזק אשר נגרם כתוצאה מכשל בביצוע פעילות עיקרית של המבוטח, תוך כדי הפעלת מומחיותו וכישוריו המקצועיים" (ראו סעיף 39 לסיכומי חברת הביטוח). בנסיבות כאן, מקרה הביטוח ארע בשטח פרטי אשר בבעלות ובחזקת הנתבעת 1, ולפיכך לא ניתן לומר כי הנזק נגרם כתוצאה ממחדל של העירייה אשר לא פקחה כראוי על פינוי והשלכת פסולת בבתי עסק פרטיים המצויים באזור המסחר שבתחומה, שכן אין היא מפקחת על פינוי הפסולת בתחומם של עסקים פרטיים וככל שהנזק לא נגרם בזיקה ישירה, כמו למשל במהלך פינוי פסולת על ידי עובדי מחלקת תברואה, לא ניתן לקשור את האירוע באופן ישיר על מי מעובדי העירייה ולכן לא ניתן להחיל על נסיבות המקרה את הפוליסה הנ"ל.
במחלוקת זו, עמדתי כעמדתה של חברת הביטוח. דומה כי בנסיבות כאן, הכללת האירוע במסגרת הפוליסה דורשת הרחבה אשר לא אליה התכוונו הצדדים. גישתה של העירייה כאן עלולה להכניס כל אירוע של מפגע כזה או אחר בתחומי הרשות לגדרה של הפוליסה, רק משום שעובדי העירייה לא הבחינו בו ולא טיפלו בו. זו הרחבה מוגזמת שאינה מתיישבת עם מבחן ההגיון. בענייננו, אף מדובר בשטח פרטי אשר ממנו פרצה האש ועניין זה רק מחזק את מסקנתי כי אין המקרה נכנס לגדרה של פוליסת אחריות מקצועית.
גזבר העירייה, האחראי על הכספים בה, מסר בעדותו כי עיריית בית שאן מצויה בבעיה תזרימית ממושכת וגם לוותה על ידי חשב מלווה. מדברי הגזבר עלה, כי עד להסדר עם חברת הביטוח, לא שולם דבר על חשבון הפוליסות (ראו בעמ' 13 ש'17 ועד עמ' 18 ש' 11).
מעדותו של גזבר העירייה, מתברר כי היה מודע לכך שהפוליסות לא שולמו, אך מאחר שידע כי קודם לביטול הפוליסה, תקבל העירייה הודעה, המתין ולא שילם:
"ש: אתה מודע לכך שהעדר תשלום יביא לביטול הפוליסה.
ת: כל יום שעובר ולא משלמים זה תקלה, לכן במקרה הזה, ולאור כך שיש אירועים ותושבים, דואגים לביטוח ולפי ניסיון העבר, היות ולא משלמים באופן סדיר, במקרה הזה, ידענו תמיד שצריכה להגיע הודעה ויש לנו מס' ימים או שבועות, שאם לא נשלם הפוליסה תבוטל, ואנו "שיחקנו" במרווח הזמן הזה כדי לארגן את הכסף.
ש: מהתשובה שלך אני מבינה כי הדבר הזה ,הסיכון הזה, שתישאר ללא פוליסה, אם לא תשלם, יש סיכון שאתם תישארו ללא ביטוח, היה בידיעה שלך. לכן גם היית במעקב אחרי מכתבים כפי שאמרת.
ת: במידה ומיום קבלת ההודעה לא משלמים תוך מס' שבועות , יש את הסיכון הזה."
(עמ' 14 ש' 21 עד עמ' 15 ש' 1)
"ש: אבל כן ידעת שיש בעיות גביה, מה עשית מול החב' הכשרה כדי למנוע זאת.
ת: לא ידעתי שהיא אמורה להתבטל לכן לא עשיתי כלום. שאני מקבל התראה, אני פועל ומנסה להגיע להסדר. אבל לאור המצב כספי של העירייה אני לא יוזם פניה, אני ממתין שהם יפנו.
ש: אז אתה מתעלם מההוראות שלא מכובדות בנוגע לפרמיה.
ת: מה נתתי שיק שלא כובד? מה לא כובד?
ש: ההתחייבות שלכם לא כובדה.
ת: יש לי התחייבות גם כלפי משכורות של 400 עובדים, אז אני אתקשר לכולם לומר שאני לא עומד בתשלום?
ש: אז עד שלא פנו אלייך לא נקט באיזה פעולה כדי להסדיר את החוב.
ת: אני מנסה לארגן כסף ולשלם לכולם, אבל יש מציאות מסוימת."
(עמ' 16 ש' 2-11)
מדבריו אלו עולה ברורות, כי היה מודע היטב לכך שהפוליסות אינן משולמות ואף לסיכון כי אלו יבוטלו מחמת אי-תשלום, אולם ביודעו את החוק, המתין לקבלת המכתבים, כך לטענתו, לא "יזם" אלא "שיחק", כלשונו, במרווח הזמן שידע שצריך לאפשר לו.
כבר נפסק כי אין בידיעת המבוטח כדי להחליף את חובת המבטחת לפעול בהתאם ללשון החוק, אולם יכול וצריכה להיעשות אבחנה, אשר אינה קיימת כיום, כאשר עסקינן ברשות שלטונית הנדרשת לאמות מידה שונות מן האדם הפרטי וחובותיה הן מוגברות.
לעניין זה יפים דבריה של דפנה ברק בחיבורה האחריות החוזית של רשויות המינהל, עמ' 33, תשנ"א:
"..הרשות המנהלית כפופה לעולו של המשפט המנהלי בכל אשר תלך. לכפיפות זו יש משמעות בראש ובראשונה בהתייחס לפעולות בתחום השלטוני המובהק, אך לא רק בהקשר להן. הרשות המנהלית אינה פוסקת מלהיות מזוהה ככזו ולתפקד ככזו, כאשר היא שולחת ידה בפעולות אזרחיות רגילות לכאורה, שאף הן נועדו לשרת את חתירתה לביצוע תפקידיה הציבוריים. משמעותה של הגישה החדשה היא שיש להחיל את המשפט המנהלי אף על פעולות אזרחיות כאמור, ובכללן חוזים."
עוד בהמשך נכתב כך:
"הפסיקה החדשה דוגלת, איפוא, בתחולתם, במקביל ובהשלמה, של דיני החוזים הרגילים ושל עקרונות המשפט המנהלי על כלל פעולותיה של הרשות המנהלית בתחום המשפט הפרטי, או בלשון הנקוטה בפסיקה, ב"דואליות נורמטיבית". אמנם, פסקי הדין מהם לומדים על אימוצה של השקפה זו התייחסו במישור העובדתי לשלם הטרום-חוזי, אך במישור הענייני אין יסוד לייחד אותה לו. לגישתי, יש ליתן תוקף מלא להשקפה החדשה, ולהשתית את המענה המשפטי לשאלות בתחום האחריות החוזית העולה במשותף מדיני החוזים ומהמשפט המנהלי, לרבות הדינים שפותחו בו בהתייחס לחוזיהן של רשויות המינהל." (ראו בעמ'35-36)
ובהמשך נכתב כך:
"כיום, עקרון תום הלב הוא עקרון-על במשפט הישראלי. זאת, הן בתחום המשפט הפרטי והן בתחום המשפט המנהלי, אשר במסגרתו היה מוכר זה כבר במסגרת חובת ההגינות הכללית שמוטלת על המינהל. חיובה של הרשות לנהוג בהגינות בתום לב בהתקשרויותיה החוזיות, יכול לשאוב משני תחומים אלה, אשר מכוונים בהקשר זה למגמה משותפת. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שאמות המידה להתנהגות, אשר מכתיב המשפט המנהלי, קובעות נורמות של הגינות וסבירות גבוהות מאלה שמחייבים בהן דיני החוזים. על כן, יש שהרשות המנהלית שהתקשרה בחוזה תהיה חייבת לקיים התחייבות באופן מושלם ומחמיר יותר, בהשוואה לבעל חוזה אחר במעמד דומה, מכוח המשפט המנהלי." (ראו בעמ' 57)
בנסיבות כאן, לאור העובדה שבחינת המכתבים שנשלחו הצביעה כי חברת הביטוח חרגה מהוראות סעיף 15 לחוק בכל הנוגע למועדים, דומה כי אין זה המקרה לשקול התייחסות שונה לרשות מנהלית הנוהגת כפי שנהגה עיריית בית שאן במקרה זה, אך יכול ובנסיבות שונות, היה מקום לשקול זאת.
לפיכך, בעת האירוע, היה לעירייה כיסוי ביטוחי לאירוע אצל חברת הביטוח.
יוצא כי בסכומים כפי שבאים לידי ביטוי בסעיף 2 להסכם הפשרה שנכרת על ידי כלל הצדדים בתיק, אשר הוסכם כי ישולמו על ידי העירייה או על ידי חברת הביטוח בהתאם להכרעת בית המשפט, תישא חברת הביטוח.
חברת הביטוח תישא באגרות בית המשפט בהן נשאה העירייה ובשכ"ט עו"ד בהליך בסך כולל של 11,500 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ה, 18 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
16/02/2010 | החלטה מתאריך 16/02/10 שניתנה ע"י ריאד קודסי | ריאד קודסי | לא זמין |
01/03/2010 | החלטה על בקשה של נתבע 2 הארכת מועד להגשת כתב הגנה /בר"ל 01/03/10 | ריאד קודסי | לא זמין |
08/03/2010 | פסק דין מתאריך 08/03/10 שניתנה ע"י ריאד קודסי | ריאד קודסי | לא זמין |
07/04/2010 | החלטה מתאריך 07/04/10 שניתנה ע"י ריאד קודסי | ריאד קודסי | לא זמין |
08/04/2010 | החלטה על בקשה של נתבע 3 מתן החלטה /פסיקתא 08/04/10 | ריאד קודסי | לא זמין |
25/05/2010 | החלטה על בקשה של נתבע 1 ביטול החלטה / פס"ד 25/05/10 | ריאד קודסי | לא זמין |
22/11/2010 | הוראה לבא כוח תובעים להגיש תצהירים | עירית הוד | לא זמין |
08/09/2011 | החלטה על בקשה של נתבע 1 כללית, לרבות הודעה הודעה על הסכמה ודחיית דיון (בהסכמה) 08/09/11 | עירית הוד | לא זמין |
08/08/2012 | החלטה מתאריך 08/08/12 שניתנה ע"י רננה גלפז מוקדי | רננה גלפז מוקדי | לא זמין |
05/03/2014 | פסק דין מתאריך 05/03/14 שניתנה ע"י רננה גלפז מוקדי | רננה גלפז מוקדי | צפייה |
18/03/2015 | פסק דין שניתנה ע"י רננה גלפז מוקדי | רננה גלפז מוקדי | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י שמגר חב' לניהול תביעות | מוטי כהן |
נתבע 1 | בני משה ביטון ד. א. י. ש. בע"מ | ארז בלוך |
נתבע 2 | איגוד ערים אזור יזרעאל שירותי כבוי והצלה | קרנית גפן |
נתבע 3 | עיריית בית שאן | אברהם גולדהמר |
מודיע 1 | עיריית בית שאן | אברהם גולדהמר |
מקבל 1 | בני משה ביטון ד. א. י. ש. בע"מ | ארז בלוך |
מקבל 2 | איגוד ערים אזור יזרעאל שירותי כבוי והצלה | קרנית גפן |
מקבל 3 | הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ | אמיר רוזנברג |