1. התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, בגין חובות ארנונה מים ואגרת ביוב עד לשנת 2005, שלטענת המשיבה לא שולמו.

המבקש הוא עזבון המנוחה רחל רבינוביץ, באמצעות יורשיה על-יפ דין טענו כי מדובר בחיוב מוטעה.

בדיון מיום 2/2/15 הודיעו הצדדים כי הם מבקשים שהות כדי לנסות ולסיים את התיק בפשרה ובדיון מיום 7/11/16 טענו ב"כ הצדדים בבקשת הרשות להתגונן.

בצד האמור הוגשה בקשה למחיקת כותרת.

מחיקת כותרת:

2. לטענת העזבון יש מקום להורות על מחיקת כותרת מאחר שאין בהירות אמיתית על הסכום הכסף שבמחלוקת, מאחר שאין מדובר בתביעה טיפוסית על סכום קצוב וכי כתב התביעה עצמו חסר פרטים מהותיים באופן שמקשה על העזבון להתגונן מפני התביעה.

יש לדחות הבקשה.

3. מדובר בתביעה של רשות מקומית בגין חיובי ארנונה, מים וביוב וזאת לפי תקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי כפי שחוייבו נכסי העזבון בזמן שהחזיק בהם בין השנים 2002 ל- 2005. התביעה מבוססת על החוב כפי שמופיע ברישומי העירייה ודי בהם בשלב זה כדי להגיש את התביעה בהליך בו הוגש.

זאת ועוד ספק אם לאחר כל הדיונים שנערכו בין הצדדים לאורך השנים עדיין יכולה לעמוד לעזבון הטענה כי מקור החוב אינו ברור. אמנם יכול העזבון להעלות טענות כפי שהעלה בבקשת הרשות להתגונן, שהן טענות מסוג 'פרעתי' או טענה לסיווג לא נכון של הנכס לצורך חיוב הארנונה כהתאמתן של הטענות למהות ההליך תיבחן. ואולם, אין מדובר בטענות שמצדיקות מחיקת כותרת באשר הן כלל לא טענות הכופרות בבהירות החוב או בהיותו קצוב, אלא טענות להקטנת החוב שעה שלמעשה מקור חישובו ברור.

מכל האמור לא מצאתי בטענות שהועלו כדי להביא למחיקת כותרת ההליך.

בקשת רשות להתגונן:

4. עיון בטענות שהועלו בבקשת הרשות להתגונן מעלה כי מדובר ב- 3 טענות: האחת, טענה מסוג טענת פרעתי, לפיה לכאורה שילמה המנוחה סכומים שונים שאינם מופיעים ברישומי המשיבה; השניה, טענה הנוגעת לסיווג הנכס לצורכי ארנונה באופן שהיה מקום לראות בנכס ככזה שאינו ראוי לשימוש, כשקבלת הטענה משמעותה הקטנת החיוב; השלישית, טענת שיהוי בהגשת התביעה.

5. למרות שהועלו הטענות למעשה לא הובאה ולו ראשית ראייה לגבי כל אחת מהן והטענות נותרו כטענות בעלמא. לגבי תשלומים ששולמו ביתר לא הובא כל אישור או מסמך על ביצוע אותם תשלומים וכי אלו לא יוחסו לחובות העזבון הנתבעים במסגרת תביעה זו. לעניין שאלת סיווגו של הנכס מעבר לכך שלא הוגשה השגה וממילא שלא הוגש ערר, נמחקה עתירה מינהלית שהוגשה בסוגייה זו בהסכמת הצדדים (מסומן ת/5). ספק אם בכלל ניתן להעלות הטענה במסגרת הליך זה ולגופו של עניין לא הובאה ראשית ראייה שיש בה לבסס טענה לנכס שאינו ראוי לשימוש בשנים שבתביעה.

6. באשר לטענת השיהוי יש לדחותה. מדובר בחובות משנת 2002 ואילך שהתביעה בגינם הוגשה בשנת 2009, כך שאין התיישנות דיונית בגין אותם חובות. יתרה על כן, העזבון עצמו מאשר וכך גם עולה מתכתובות בין הצדדים שלאורך השנים התנהלו מגעים בין הצדדים באשר לאותם חובות, כשהעזבון מודע לחוב ולדרישת המשיבה (ראו נ/1; ת/3); ומשכלו הסיכויים להסדיר החוב בהסכם, הוגשה התביעה. בנסיבות אלה גם טענת השיהוי היא טענה בעלמא.

7. מטרתו של ההליך בסדר דין מקוצר הוא למנוע דיון בתובענה מקום בו אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518). אכן גם מי שבפיו טענה דחוקה והסיכוי שיצלח בהגנתו קטן – מורה ההלכה כי יש ליתן לו רשות להתגונן, ולו בלבד שישכיל להציג בפני בית המשפט טענה שאינה טענה בעלמא, שיהיה בה משום ראשית ראייה, כשבית המשפט לא נדרש באותו שלב לבדוק כיצד יוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו.

כפי שפורט לעיל, מהטענות שהועלו לא עולה ולו הובאה ולו ראשית ראייה שיש בה לבסס הטענות באופן שלא ניתן ללמוד מהן כל סיכוי להצלחה בהגנה. אשר על כן, בהתאם לסמכותי לפי סע' 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בגין הליך זה סך של 1,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

המשיבה רשאית להגיש פסיקתה לחתימה.

ניתנה היום, ז' חשוון תשע"ז, 08 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.