1. התובעים, תושבי ישראל, התגוררו ביישוב ניסנית שבגוש קטיף. הנתבעת הינה מדינת ישראל.

במסגרת תכנית ההתנתקות, פונו התובעים בקיץ 2005 מביתם שבגוש קטיף וקבלו פיצוי בהתאם לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה- 2005 (להלן: "חוק ההתנתקות"/ "חוק פינוי- פיצוי") ובהתאם להסדרים שנקבעו בו.

2. על פי האמור בכתב התביעה, הפיצוי שניתן לתובעים מכוח חוק ההתנתקות לקה בחסר ולא היווה שיפוי מלא לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהליך ההתנתקות. לטענתם, עקב היותם תושבים חדשים, יחסית, בישוב המפונה, לא היו זכאים ולא קיבלו פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב הפינוי, ואף לא החזר של דמי המגרש שרכשו, אלא פיצוי בגין בניית המבנה שעליו. לעמדתם, אין פיצוי זה עונה על הקריטריונים שקבע בית המשפט העליון בבג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' כנסת ישראל ואח' (להלן: "בג"צ חוף עזה") ולפיכך יש להשלים את הפיצוי שיינתן להם.

3. לטענתם, עניינה של התביעה שיורי- השלמת הפיצוי בין בראשי נזק בגינם פוצו באופן חלקי מכוח חוק ההתנתקות, בין בראשי נזק בגינם לא פוצו כלל. לשיטתם, הוגש כתב התביעה מכוח פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ חוף עזה הנ"ל, בו ביטל בית בית המשפט את סעיף ייחוד העילה וקבע בריש גלי, לאחר שדן במסגרת הנורמטיבית של חוק ההתנתקות, כי יש לאפשר למפונים הגשת תביעות מכוח הדין הכללי לצורך קבלת פיצוי מלא במקרים בהם הפיצוי שניתן לקה בחסר ולחלופין לא עמד בקרטריונים אשר נקבעו בפסק הדין.

על כן, הוגשה התביעה בסכום של 1,466,195 ₪.

4. בישיבת יום 22.7.12, הובהר למותב זה כי בפני בית המשפט העליון תלויים ועומדים ערעורים בעניין דומה. לפיכך, הוחלט להמתין לפסק דינו של בית המשפט העליון אשר עשוי לייתר את המשך הדיון בתובענה.

ביום 27.11.14 ולאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, הגישו התובעים עמדתם ביחס להמשך ניהול ההליך. על פי הודעתם זו, בקשו התובעים להמשיך בניהול ההליך שכן אין ההכרעה בפסק הדין מייתרת את המשך הדיון בתובענה. עוד ציינו התובעים במסגרת ההודעה, כי לחלופין, יסכימו לפנות לוועדה המיוחדת שקמה מכוח החוק, לצורך בחינת מצבם, ולהתלות ההליכים בתיק זה עד לקבלת החלטתה.

5. הבקשה לסילוק על הסף-

בעקבות הודעת התובעים, הם המשיבים בתיק, הגישה הנתבעת- המדינה, את בקשתה לסילוק התביעה על הסף.

על פי האמור בבקשה, בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7703/07 גיא ישועה נ' מדינת ישראל- מנהלת סל"ע (להלן: "פסק דין ישועה") דן בית המשפט בתביעה אשר עניינה מפוני ההתנתקות, בהסדרים הרלוונטיים לתביעתנו. בפסק הדין, שניתן בהרכב מורחב קבע בית המשפט העליון כי ההסדרים שנקבעו בחוק ההתנתקות לצורך מתן הפיצוי- הינם ראויים והוגנים. מכאן, שלא ניתן עוד להגיש תביעות הנוגעות לחוק ההתנתקות, מכוח הדין הכללי.

ככל שמבקשים המשיבים להגיש תביעתם לפיצוי בגין עוולות אשר נגרמו להם כתוצאה מן הפינוי- עליהם להצביע על עילת התביעה מכוח הדין- חוזית, נזיקית, קניינית- ומשלא עשו כן, דין תביעתם להידחות בהעדר עילה. בהקשר זה, מציינת המבקשת כי המשיבים אמנם ציינו בתביעתם כי זו הוגשה, לחילופין, מכוח דיני הנזיקין ובעוולת הרשלנות, אך לא הצביעו על העובדות המקימות עילה זו ולפיכך- אין מנוס מן המסקנה כי הטענה הועלתה בעלמא, ללא ביסוס של ממש.

6. עוד מציינת המבקשת כי פסק דין ישועה קבע באופן מפורש כי בהעדר מיצוי הליכים- לא ניתן להגיש תביעה כזו. המשיבים, אשר בחרו שלא לערער על החלטת ועדת הזכאות ולא פנו לוועדה המיוחדת אשר קמה מכוח חוק ההתנתקות שבסמכותה להגדיל את סכום הפיצוי- לא מיצו את ההליכים שנקבעו בחוק, ומכאן כי דין תביעתם להידחות אף מטעם זה.

7. המבקשת אף טוענת כי משנשללה האפשרות להגשת תביעה באשר לחוק ההתנתקות מכוח הדין הכללי- הסמכות לדון בתביעה זו הנוגעת לחוק, אינה מסורה לבית משפט זה, כי אם לטריבונלים שנקבעו בחוק- בית המשפט השלום והמחוזי אשר מקום מושבם בירושלים. משכך, יש לדחות התביעה אף מחמת חוסר סמכות עניינית/מקומית.

בהקשר זה, מציינת היא כי קביעת הטריבונלים הייחודיים לדון בעניינים העולים מכוח ההתנתקות לא נעשתה בכדי, כי אם על מנת לייעל את ההליכים ולהביא להתמקצעות בתי משפט ספציפיים בתחום.

8. אשר לבג"צ חוף עזה, עליו מבוססת התביעה, טוענת המבקשת כי בניגוד לאופן בו מפרשים המשיבים את פסק הדין, לא קבע בית המשפט את קיומה של עילת תביעה בדין הכללי, אלא ביטל את סעיף ייחוד העילה. מכל מקום, משניתן פסק דין ישועה, המאוחר לבג"צ- אין עוד מקום להידרש לו.

לסיום, מטעימה המבקשת כי בפני המשיבים פתוחה הדלת לפנות לוועדה המיוחדת. יחד עם זאת, אין היא מסכימה להתליית ההליכים בתיק והדבר ייעשה בכפוף לזכותה של הועדה המיוחדת להעלות את מלוא הטענות המשפטיות, ובכללן- התיישנות ושיהוי.

9. תגובת המשיבים-

לעמדת המשיבים, דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות. לחילופין, מבהירים המשיבים, כי יסכימו להתלות ההליכים בתיק עד לבירור עניינם בפני הועדה המיוחדת.

המשיבים חוזרים ומפרטים את המצב המשפטי שהביא להגשת התביעה- בג"צ חוף עזה, בו ביטל בית המשפט את סעיף ייחוד העילה, קבע מהם הקריטריונים למתן פיצוי ראוי למפונים ואיפשר הגשת תביעות מכוח הדין הכללי.

אשר לפסק דין ישועה, העומד בבסיס הבקשה לדחיית התביעה, טוענים המשיבים כי פסק הדין לא שלל את קיומה של עילת תביעה ללא אשם, אלא תחם את המקרים בהם ניתן להגיש תביעה מכוח עילה זו וקבע כי על התובעים נטל השכנוע. מכאן, שאין לסלק תביעתם על הסף, כי אם לערוך בירור עובדתי של התביעה וליתן להם האפשרות לעמוד בנטל.

אשר לטענת המניעות שהעלתה המבקשת, מבהירים המשיבים כי זו מתייחסת לתביעה בכללותה ואינה מחלקת בין סעיפי התביעה השונים. לעמדתם, חלק מסעיפי התביעה הוגשו ביחס לנזקים שבגינם קיבלו פיצוי, אולם סעיפי התביעה האחרים הוגשו ביחס לנזקים שכלל לא נכללים במסגרת חוק ההתנתקות ומכאן שלא יכלו למצות ההליכים בגינם.

עוד טוענים הם כי ההליכים מוצו אף ביחס לסעיפים בגינם ניתן הפיצוי- שכן הפיצוי שניתן להם היה הפיצוי המירבי שנקבע בחוק, ולפיכך נמנעה מהם האפשרות לקבל פיצוי מלא בגין נזקיהם.

לסיום, מטעימים המשיבים כי ככל שתצהיר המבקשת כי לא תתנגד להארכת מועד לפניה לוועדה המיוחדת, יסכימו להתלות תביעתם עד לסיום עניינם בפניה. לגישתם- הצהרה שכזו ראויה שתינתן, נוכח הצהרות אשר נתנו במקרים דומים.

10. תשובת המבקשת-

בתשובתה, שבה המבקשת ומבהירה כי אין היא מסכימה להתליית ההליכים ואין בכוונתה להצהיר כי תסכים להארכת המועד.

עוד מבהירה המשיבה, כי משניתן פסק דין ישועה, המאוחר לבג"ץ חוף עזה שניתן בטרם נבחן יישומו של חוק ההתנתקות- אין עוד מקום לעילת חבות ללא אשם בתביעות הנוגעות לחוק ההתנתקות. משעה שהתובעים כשלו מלהצביע על עילה המקימה להם זכות פיצוי- יש לסלק תביעתם בהעדר עילה. בהקשר זה, מציינת המבקשת כי הוראות פסק דין ישועה הינן מקיפות וכלליות ונוגעות לכל תביעות המפונים, בין אם תביעות עסקים ובין תביעות אישיות של התושבים המפונים.

עוד מציינת המבקשת כי טענת המשיבים לפיה מוצו ההליכים, שכן קבלו את מירב הפיצוי על פי החוק, דינה להידחות. אין בקביעת ועדת הזכאות כדי להשליך על מיצוי אל מול הועדה המיוחדת וממילא הטענה כי לא היה עליהם לפנות לוועדה המיוחדת, סותרת את הסכמתם בהליך זה לפנות אליה.

11. בתשובתה, מתייחסת המבקשת לראשי הנזק אשר בגינם נתבע הפיצוי. לעמדתה, המשיבים קבלו פיצוי בגין ראשי הנזק האמורים במסגרת חוק ההתנתקות ומקום שלא נעשה כן- אין הדבר נובע ממחדל, כי אם מכוונת המחוקק. לפיכך, ברי כי עניינם של כל ראשי הנזק נובע במישרין מכוח החוק ומסור לטריבונלים המוסמכים שנקבעו בו. יתר על כן, בפסק דין ישועה לא ערך בית המשפט העליון אבחנה בין ראשי הנזק וקבע ביחס לכל תביעות המפונים, על כל ראשי הנזק הנתבעים בהם, כי אין עוד מקום להגשתן.

לסיום, שבה ומבהירה המבקשת כי אין הסמכות לדון בתובענה זו מסורה לבית משפט זה, כי אם לטריבונלים שהוסמכו מכוח החוק.

מן האמור עולה, כך לשיטתה, כי דין התביעה להידחות.

12. דיון והכרעה-

ייאמר כבר כעת כי מצאתי לנכון לקבל את הבקשה באשר לסילוק התביעה על הסף .

כידוע, אין בתי המשפט נעתרים לבקשות לסילוק על הסף, אלא במקרים חריגים. הכלל הוא כי די כי כתב התביעה יגלה עילה, על מנת שבית המשפט לא ימחק את התביעה על הסף. בשלב זה, בו נבחנת קיומה של עילה- אין בית המשפט בודק את ראיות התובע "בציציות" . בפסיקה נקבע כי אין להורות על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה, מקום שניתן להצילה על ידי תיקונה (ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן, פ"ד מא(1), 577).

" פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו. במחקו תביעה מחמת חוסר עילה מחליט בית המשפט על גורל התביעה ללא שמיעת טענות לעצם העניין, ולכן פסקו בתי המשפט, כי אמצעי חמור זה יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד שאותו הוא מבקש. העובדה שהעילה או השאלה היא חלשה וסיכוייה להצליח הם קלושים, אינה משמשת נימוק למחיקת התביעה... בית המשפט- בבואו לשקול אפשרות זו- ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן". (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט- 2009, בעמ' 171).

13. לאחר שבחנתי, במשנה זהירות כאמור, את טענות הצדדים ובכללן את עילות התביעה אשר לפני, מצאתי כי במקרה דנן מתקיים החריג לפיו יש להורות על סילוק התביעה על הסף:

עיון בכתב התביעה מלמד כי זו הוגשה בעקבות בג"צ חוף עזה ומכוח המצב המשפטי שנקבע בו ביחס לחוק ההתנתקות. בקצירת האומר ייאמר כי בבג"צ זה , ביטל בית המשפט העליון את הסדר ייחוד העילה שנקבע בסעיפים 134 ו-135 לחוק תכנית ההתנתקות לפיו ככל שביקש מי מן המפונים לקבל פיצוי מכוח ההסדרים שנקבעו בחוק, היה עליו לוותר על האפשרות להגיש תביעה אזרחית בעתיד.

14. בבג"צ, ציין בית המשפט העליון כי הואיל ויישום החוק טרם נבחן באופן מקיף בעת מתן פסק הדין ומאחר ונראה כי חוק ההתנתקות עשוי לפגוע בזכויותיהם החוקתיות של המפונים, הרי שההסדר לפיו אין באפשרותם להגיש תביעה על פי הדין הכללי, ככל שבחרו במסלול הפיצוי מכוח החוק, הינו פוגעני. בית המשפט העליון לא קבע בפסק הדין מהי אותה עילה בדין הכללי.

15. מכוח פסק דין זה הוגשה התביעה, שעניינה, כך נראה, בפיצוי החסר שקבלו המשיבים בגין הפינוי. נטען על ידי התובעים כי הואיל ולא צברו את הוותק הנדרש לפיצוי מלא בגין הפינוי, לא קיבלו את מלוא הפיצוי בגין הנכס המפונה ולא קיבלו פיצוי בגין עגמת הנפש ונזקים נוספים, עקיפים. לטענתם הוגשה תביעתם מאחר והפיצוי שניתן להם אינו עומד בקריטריונים אשר נקבעו בבג"צ חוף עזה. כתב התביעה איננו מפרט עילות תביעה קונקרטיות, מעבר למפורט לעיל.

הגם שבסעיף 82 לכתב התביעה, מעלים המשיבים טענה חלופית כי יש לפצותם מכוח דיני הרשלנות, עפ"י עוולת הנזיקין, או מכוח המשפט המקובל הישראלי- לא מצאתי כי ניסו לבסס עילות אלה או להצביע על עובדות המקימות אותן ומכאן כי הטענה, אשר ממילא נטענה כנגד מעשה שלטוני שנקבע בחיקוק, נטענה בעלמא.

16. בפסק דיון ישועה, אשר ניתן במועד מאוחר לבג"צ חוף עזה דן בית המשפט העליון ביחס שבין שני פסקי הדין וקבע מפורשות-

"אין אנו נמצאים הים באותה נקודת זמן שבה נמצאנו בעת מתן פסק הדין בעניין חוף עזה, אשר עסק לא רק בחוקתיות מנגנוני הפיצוי, אלא גם בחוקתיות הפינוי עצמו. בעניין חוף עזה ציינו כי השאלה אם הפיצוי שיינתן יהיה ראוי מותנית באופן יישומן של הוראות החוק ובפירוש שיינתן להן וכי "לא נוכל כיום ליתן תשובה מקיפה לעניין זה" (עמוד 593). בינתיים נצבר ניסיון וניתן פירוש לחוק. בפסיקה פורשה סמכותה של הוועדה המיוחדת כסמכות רחבה. בעניין כליף נקבע כי הוועדה המיוחדת מוסמכת לסטות מן הקריטריונים שנקבעו בחוק יישום תכנית ההתנתקות למתן פיצויים, אלא אם כן צויין במפורש שאינה רשאית לעשות זאת... שכן "... וועדה זו נועדה ליתן מענה למצבים מיוחדים בהם הפיצוי הניתן למפונה על פי תנאי החוק אינו הוגן ואינו ראוי ועל כן אינו מגשים את תכליתו"...

31. הסדרי הפיצויים שנקבעו בחוק יישום תכנית ההתנתקות, כפי שפורשו מאז ניתן פסק הדין בעניין חוף עזה על ידי בית המשפט, נועדו אפוא ליתן הגנה מקיפה להיבט הממוני של הפגיעה בזכויות עקב הפינוי, ובמקום שבו אין די בהסדרי הפיצוי המעוגנים בחוק, קיים פתרון בדמות הוועדה המיוחדת והביקורת השיפוטית עליה.

לדעתי בנסיבות אלה אין מקום להכיר בעילת תביעה חוקתית למפונים, הנובעת מהפינוי עצמו. הטלת חבות ללא אשם על המדינה עשויה להיות מוצדקת, אך זאת רק במקרים חריגים, שבהם נדרש למלא חסר מהותי בהגנה על הזכות החוקתית. חסר מהותי זה אינו מתקיים לדעתי כאשר קיימים הסדרי פיצוי סטטוטורי מקיפים, הכוללים בין היתר ועדת חריגים בעלת שיקול דעת רחב ומערך מקיף של ביקורת שיפוטית כבענייננו. בעניין חוף עזה הסדרי הפיצוי עמדו לבחינתנו לפני שיושמו בפועל, והיה קושי לקבוע מראש כי הסדרים אלה יקנו הגנה מספקת לזכויותיהם החוקתיות של הישראלים המפונים. אולם, במרוצת השנים מאז ניתן פסק הדין פורשו הסדרים אלה בהרחבה, ואף תוקנו על ידי המחוקק עצמו..." (שם, עמ' 27-29)

17. מן האמור עולה כי אין עוד מקום לקבוע כי יישום הוראות חוק ההתנתקות, אשר נבחן כעת בפרספקטיבת הזמן, עלול להביא לפגיעה באופן בו פוצו המפונים בגין נזקם. מכאן גם, כי שלא ניתן להגיש תביעות בגין ההתנתקות מכוח עילת תביעה חוקתית.

בהקשר זה יש לציין, כי גם בג"צ חוף עזה לא קבע כי למפונים קמה עילת תביעה חוקתית. כל שנאמר בו הוא כי אין למנוע הגשת תביעה מכוח עילה שכזו, ככל שיימצא כי היא קיימת :

"אולם, אין לקרוא לתוך פסק דיננו בעניין חוף עזה את מה שאין בו. בעניין חוף עזה לא נקבעה הלכה שלפיה קיימת עילת תביעה חוקתית המאפשרת לתבוע נזקים בגין הפינוי עצמו. כל שנקבע הוא שבנסיבות, חסימת הניזוק מלפנות לדין הכללי במסגרת הסדר ייחוד העילה וברירת העילה אינה חוקתית . פסק הדין בעניין חוף עזה ניתן תוך פרק זמן קצר בשים לב לצורך בהכרעה מיידית". (עמוד 31 לפסק דין ישועה ).

18. אינני מקבלת את טענת המשיבים כי אין פסק דין ישועה קובע מסמרות בעניינם של כלל המפונים וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. מסקנה זו אינה מתיישבת עם לשון פסק הדין:

"השאלה המרכזית העומדת להכרעתנו היא אם יש מקום בנסיבות להכיר- במסגרת פיתוח פסיקתי- בזכותם של המערערים לסעד חוקתי עצמאי מקום שבו נפגעו זכויותיהם כתוצאה מפעולה שלטונית תקינה... אקדים ואומר כבר כאן כי מצאתי שהפיצוי שנקבע בשני הערעורים הוא פיצוי ראוי והוגן. עם זאת, הובא לידיעתנו כי השאלה העקרונית המתעוררת בתיק זה התעוררה במספר תביעות נוספות תלויות ועומדות, ועל כן ראוי לדעתי שנאמר את דברינו" (עמוד 15 לפסק הדין) וכן ראה פסק דינם של כב' השופט רובינשטיין וכב' השופטת ארבל.

19. מן האמור עולה כי ההסדר הפסיקתי בגינו הוגשה התביעה- בוטל בפסק דין ישועה . מכאן שנשמטת הקרקע תחת תביעת המשיבים, שלא הצביעו על עילת תביעה קונקרטית שאינה עילת תביעה חוקתית ואין עוד מקום לדון בתביעה.

לפיכך, סבורתני כי דין התביעה להידחות בהעדר עילה.

20. בהקשר זה יש לציין כי שעה שלא קיימת עילת תביעה בפני בית משפט זה, הרי שככל שקיימות למשיבים השגות הנוגעות לאופן הפיצוי- עליהם לפנות לטריבונלים המוסמכים לדון בטענות אלה מכוח החוק-

"מימוש הפיצוי לפי החוק נעשה באמצעות פנייה לוועדת זכאות, שעל החלטתה ניתן לערער לבית משפט השלום (סעיף 17 לחוק). על פסק דינו של בית משפט השלום ניתן לערער לבית המשפט המחוזי (סעיף 18 לחוק). ועדה מיוחדת רשאית להגדיל את הפיצוי במקרים יוצאי דופן... ןעל החלטתה ניתן לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים..." (עמוד 5 לפסק דין ישועה)

21. הואיל וקבעתי כי דין התביעה להידחות מחמת היעדר עילה, אינני נדרשת לדון בטענותיה הנוספות של המבקשת. עם זאת, אציין למעלה מן הצורך, כי לגופו של עניין היה דינה של התביעה להידחות אף מחמת היעדר מיצוי ההליכים.

המשיבים, אשר קיבלו, כך לטענתם, פיצוי חלקי בגין הנזק שנגרם להם, לא מצאו לנכון לפנות לוועדה המיוחדת אשר רשאית להגדיל את סכום הפיצוי. על כך אין חולק. על דברים דומים עמד בית המשפט העליון בקבעו-

"משבחרו המערערים שלא למצות את המסלולים הקבועים בחוק יישום תכנית ההתנתקות, לא ניתן לקבוע כי נפל בעניינם כשל יסודי במנגנוני הפיצוי, המצדיק יצירת עילת תביעה חוקתית. כיצד ניתן להלין על כך שהחוק, על מכלול מנגנוניו, לא מקנה פיצוי נאות, בשעה שמנגנונים אלה כלל לא מוצו על ידי המערערים? מסקנה זו מתחזקת בהינתן שסמכותה של הוועדה המיוחדת היא ליתן מענה בדיוק לטענות מן הסוג שהעלו המערערים, המבקשים לחרוג ממסגרת הפיצויים הקבועה בחוק". (שם, עמוד 30).

22. סוף דבר, התובענה נדחית.

נוכח נסיבותיהם המיוחדות של המבקשים הנובעות מן הפינוי והואיל ולא מצאתי כי התמשכות ההליכים בתיק נגרמה בעטיים- איני מורה על חיובם בהוצאות.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ה, 21 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.