מונחת בפניי בקשה למחיקת התביעה על הסף בטענה להעדר עילת תביעה.

הבקשה הוגשה ע"י הנתבע/המבקש. עלי לציין, כי בדיון מיום 14.10.12 חזר הנתבע/המבקש על טענותיו ואפשרתי לתובע/המשיב להגיב על הבקשה בכתב.

דע עקא, כי רק לאחרונה בתאריך 12.11.12 לאחר אורכות, נתקבלה תגובתו המבקשת לדחות את בקשת הנתבע/המבקש ומשהתקבלה תגובתו ועיינתי בבקשה ובתגובה, אני נותן בזאת את החלטתי.

כבר מתוך העובדה שהכתרתי את ההחלטה כ"פס"ד" ניתן להבין, כי קבלתי את עמדת הנתבע/המבקש וכי החלטתי שדין התביעה להידחות מחמת העדר עילת תביעה.

בנסיבות העניין ולאור אופייה של המחלוקת בין הצדדים, כמו גם לגבי ההתנהלות שהיתה בין הצדדים עד למתן ההחלטה האמורה, אסתפק בתוצאה האמורה ללא חיוב בהוצאות משפט.

להלן התייחסותי לבקשה, לתגובה והכרעת ביהמ"ש:

רקע- כתב התביעה:

התובע תבע את הנתבע בתביעה כספית/נזיקית לפיצויים בטענה, כי הנתבע ניהל רומן עם אשתו לשעבר במשך שנים רבות, דבר שגרם לגירושיהם בסופו של דבר. לתובע ולגרושתו שני ילדים קטינים.

לטענת התובע, מעשיו של הנתבע הסבו לו כאב, צער ונזקים כלכליים ונפשיים רבים, כתוצאה מהרס ופירוק משפחתו.

התובע משתית את תביעתו על עוולת גרם הפרת חוזה, הקבועה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח- 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), וכן התנהגות רשלנית ו/או מכוונת, אשר כאמור גרמה לתובע ובני משפחתו נזקים בהיקפים גדולים.

הבקשה למחיקת התביעה על הסף:

הנתבע עתר בבקשה למחיקת התביעה על הסף בטענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה.

לטענת הנתבע, בטרם בואו של בית המשפט להכריע בתביעה המונחת לפניו, עליו ליתן את הדעת תחילה לשאלה, האם יש ביסודה של התביעה עילה, דהיינו, האם המסכת העובדתית נשוא כתב התביעה בהנחה, כי תוכח במלואה, מקימה עילת תביעה העשויה לזכות את התובע בסעד המבוקש.

הנתבע טוען, כי לאור האמור בכתב התביעה, מיוחסת לנתבע אך ורק עוולה של גרם הפרת חוזה- הא ותו לא.

לטענת הנתבע, סעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, העוסק בגרם הפרת חוזה, קובע במפורש, כי היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה לצורך סעיף זה. על כן, ומאחר ועילת תביעתו של התובע מבוססת אך ורק על גרימת הפרת חוזה נישואין, אין לתובע כלל וכלל עילת תביעה, ויש למחוק את התביעה נגדו. מדובר בטענה משפטית גרידא.

עוד מוסיף הנתבע, כי העלה את הטענה להעדר עילה כבר בכתב הגנתו. לטענתו, לא עתר למחיקת התביעה על הסף עד להגשת בקשתו זו בפועל, מאחר והיה בטוח, כי התובע לא יצליח להוכיח את קיום הקשר הרומנטי הנטען ומאחר והיה מעוניין, כי תהא הכרעה במסגרת פלוגתא זו.

זוהי העת לציין, כי הנתבע, למרבה הצער, מצוי כיום במצב רפואי של תרדמת, עקב אירוע לבבי אשר עבר, ועל כן, מונתה אשתו, הגב' נדא נסר אל דין, כאפוטרופסית עליו. לאור מצבו הרפואי, טוען ב"כ של הנתבע, כי אין כיום חשיבות להכרעה בפלוגתא הנ"ל והנתבע מעוניין להביא לסיומו של ההליך בהקדם האפשרי.

במענה לטענות אלו, טוען התובע, כי עילת תביעתו מבוססת גם ואף בעיקר על עוולת הרשלנות, שהינה עוולת מסגרת. לטענתו, דין השאלה האם בנסיבות המקרה שלפנינו התקיימו יסודות עוולת הרשלנות להיות מוכרעת בסופו של ההליך ולאחר שמיעת ראיות הצדדים וחקירת העדים.

בתגובת לבקשה מתאריך 12.11.12 חוזר התובע על עמדתו זו, כי ההכרעה בשאלת גירסתו של מי מהצדדים נכונה דינה להתברר בראיות. עד היום לא נשמעה עדותה של גרושתו של התובע ודיונים שנקבעו לחקירתה נדחו עקב אי התייצבותה.

תקדימים שצירף הנתבע לבקשתו הינם מבימ"ש השלום ומבימ"ש לענייני משפחה שאינם מחייבים את המותב הזה ופסה"ד היחידי שצורף מביהמ"ש המחוזי דן אך ורק בגרם הפרת חוזה.

לטענת התובע, המקרה בפנינו שונה מהמקרים נשוא התקדימים שצורפו, שכן כעולה מתמלול ההקלטה של השיחה עם גרושת התובע, היא טענה כי לא שיתפה פעולה עם הנתבע כי הוא כפה את עצמו עליה וכי היא פוחדת ממנו ודרשה מהנתבע לעזוב אותה לנפשה אך הוא לא הסכים ואף אילץ אותה להתכתב איתו ואיים עליה כי יפרסם את עניינה ברבים.

בנוסף ובעקבות תלונה שהוגשה ע"י התובע נגד הנתבע על הטרדת משפחתו, גובש הסכם, טוען התובע, לביטול התלונה כנגד התחייבות מפורשת בכתב מטעם הנתבע לא להתערב בענייני משפחת התובע וזאת תוך איזכור התובע, אשתו וילידיהם. הסכם זה הופר.

נפתחה חקירה במח"ש כנגד הנתבע ואולם חומר החקירה נשאר חסוי על פי החלטות שניתנו ע"י ביהמ"ש.

לטענת התובע אפוא, אלו הן נסיבות מיוחדות אשר מכוחן אין לקבל את דחיית התביעה על הסף ויש לאפשר העדתה של אשת הנתבע.

דיון והכרעה- המסגרת המשפטית:

לאחר שקראתי את הבקשה למחיקת התביעה על הסף ואת התגובה לה החלטתי, כי דין התביעה להידחות על הסף בהעדר עילת תביעה.

להלן נימוקי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה:

1. לא בנקל ידחה בית המשפט תביעה על הסף ועליו לבחון היטב האם ישנו סיכוי, ולו הקלוש, שהתובע יוכל לזכות בסעד המבוקש על ידו, על מנת שבית המשפט ימנע מדחיית תביעתו על הסף.

סעיף 62 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן:

62. (א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.

כדין

(ב) לענין סעיף זה, היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה, ושביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת חוזה.

מקריאת הסעיף עולה בצורה מופרשת ושאינה משתמעת לשני פנים, כי לעניין עוולת גרם הפרת חוזה, לא יחשבו נישואין כחוזה.

על כן, לא ניתן לטעון, כי הנתבע גרם להפרת חוזה בין התובע לאשתו, וגם אם תוכח המסגרת העובדתית עליה מתבסס התובע בתביעתו כנכונה במלואה, אין בידיו של התובע עילת תביעה על פי הסעיף הנ"ל.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט שטרנליכט בבש"א 920/06 בדהני נ' אליהו מיום 10.01.2007:

" לאור לשונו הברורה של הסעיף אין מנוס מקבלת טענתה של הנתבעת. המחוקק קבע במפורש, כי לעניין עוולת גרם הפרת חוזה, לא ייחשב קשר נישואין לחוזה. ממילא לא ניתן לתבוע את מי שפיתה אדם נשוי וגרם לפירוק קשר הנישואין של אותו אדם, וזאת גם אם תוכח אשמתו של המפתה.

אמנם לשונו של הסעיף מביאה לאבסורד כלשהו. ס"ק (ב) אינו מדבר על הבטחת נישואין, וממילא ניתן יהיה לתבוע מי שפיתה אדם להפר הבטחת נישואין שנתן. מאידך, אם הבטחת הנישואין קוימה ובני הזוג נישאו, לא ניתן יהיה לתבוע את מי שפיתה את אחד מבני הזוג וגרם לפירוק קשר הנישואין. המדובר בתוצאה קשה, אך הכרחית לאור לשון החוק.

נראה, כי הגיעה העת לחשיבה מחודשת בקשר להוראות ס"ק (ב) הנ"ל בכל הנוגע לגרימת פירוק קשר נישואין. המצב החוקי הנוכחי מגן על מי שגרם לגירושין והביא לחורבן חייהם של אנשים. קשה להבין את ההצדקה להגנה זו. יחד עם זאת, כל עוד קיימת הוראת חוק זו, הרי שזהו המצב החוקי המחייב, והנתבעת מוגנת מפני תביעה בגין עוולת גרם הפרת חוזה. כתב התביעה אינו מגלה, איפוא, עילת תביעה כלשהי בעניין זה".

אני מאמץ דבריו אלו של כב' השופט שטרנליכט.

2. אני דוחה אף את טענתו של התובע לקיומה של רשלנות כלשהי וקובע כי במקרה שלפנינו לא התקיימה עוולת הרשלנות על יסודותיה והתובע לא הוכיח את טענתו זו.

עלי לציין כי לא מצאתי הצדקה לקבל את עמדתו של ב"כ התובע, כי ראוי שביהמ"ש ישמע את עדות אשת הנתבע בטרם יגיע להחלטה ולסעד קיצוני כל כך, ולא מצאתי ממש בטענותיו בתגובתו לבקשה.

3. לאור כל המקובץ דלעיל עולה, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את המסגרת העובדתית הנטענת בכתב תביעתו, דין התביעה להידחות על הסף לאור העדר עילת תביעה, וזאת מכח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי. משכך, אינני נדרש להוכחת המסכת העובדתית הנטענת בכתב התביעה ואמיתותה או אי אמיתותה אינה רלוונטית לתוצאה האמורה.

על כן, אני דוחה את התביעה ובנסיבות העניין אינני פוסק צו להוצאות, גם בגלל הנסיבות המיוחדות של המקרה וגם בגלל שבסופו של יום התוצאה היא משפטית גרידא.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ג, 19 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.