בפניי תביעה של הגב' סימה רבי (להלן: "התובעת") נגד מר אלברט סוויסה (להלן: "הנתבע") לתשלום סכום של 50,847 ₪ בגין נזקים שגרם לתובעת, לפי טענתה, בשל שיפוץ לקוי של דירתה שברחוב קריניצי 106/2 ברמת גן (להלן: "הדירה").

טענות התובעת:

1. התובעת התקשרה עם הנתבע בהסכם שבמסגרתו התחייב הנתבע להיות אחראי על כל עבודות השיפוץ בדירה (להלן: "ההסכם") (נספח א' לכתב התביעה).
2. הנתבע הפר ההסכם, בין היתר בכך ששיפץ את הדירה בניגוד להתחייבויותיו ועקב זאת גרם לתובעת נזקים רבים.
3. הנתבע שיפץ את הדירה בניגוד לדרישות התקנים הרלבנטיים ו/או בניגוד למפרט העבודות שבהסכם, כמו כן שיפץ הדירה באופן רשלני, בלתי מיומן או לקוי, העסיק עובדים ברמה מקצועית ירודה ולא נקט בכל האמצעים הדרושים לביצוע נאות ותקין של שיפוץ הדירה.
4. הליקויים בדירה לא תוקנו חרף פניותיה הרבות של התובעת לנתבע בעניין זה.
5. לתובעת נגרמה עוגמת נפש רבה הן בשל התנהגות הנתבע בקשר לשיפוץ הדירה והזלזול שהפגין לאורך הזמן כלפי התובעת, והן בשל העדר היכולת ליהנות מהדירה ולנצלה באופן מרבי.
6. לצורך ביצוע התיקונים הדרושים בדירה, התובעת תיאלץ לפנותה ולהתגורר זמנית במקום חלופי לתקופה של שלושה שבועות לפחות.
7. סך כל נזקיה של התובעת מסתכמים כדלקמן:

א. ליקויים הנדסיים בסך 20,847 ₪.

ב. עוגמת נפש בסך 15,000 ₪.

ג. עלות דיור חלופי בסך 15,000 ₪.

טענות הנתבע:

1. דין התביעה להידחות על הסף עקב שיהוי ניכר בהגשתה, כיוון שבמשך שנתיים מיום סיום עבודת השיפוץ (בחודש אוגוסט 2007) לא נשמעה מצד התובעת כל טענה בעניין השיפוץ.
2. בעקבות תלונתה של התובעת, לראשונה בחודש מאי 2009, פנה אליה הנתבע, ללא כל דיחוי, לצורך בירור העניין ולפנים משורת הדין הביע הסכמתו לביצוע התיקון. התובעת הודיעה לו שאינה מעוניינת בתיקון הליקויים הספציפיים אלא בשיפוץ הדירה מחדש על חשבון הנתבע.
3. השיפוץ נעשה כפי שסוכם בהסכם. עובר לתחילת העבודות סימנו הצדדים יחד את מקומות השיפוץ. הנתבע היה נתון לפיקוח צמוד של התובעת ועבד לפי דרישותיה המדויקות ותכתיביה.
4. התובעת היא זו שרכשה את הציוד והחומרים לצורך השיפוץ והכל לפי בחירתה. היא התעקשה כי השיפוץ ייעשה כפי שביקשה ועם החומרים שנרכשו על-ידה, הגם שחלקם אינם מתאימים לשיפוץ המבוקש ועל אף השלכות העניין שהוסברו לה מפורטות על-ידי הנתבע.
5. הנתבע עבד במיומנות ובמקצועיות ונקט בכל האמצעים הדרושים לצורך ביצוע עבודה נאותה ותקינה. בסיום העבודות, ערכה התובעת בדיקה קפדנית, לבקשתה בוצעו מספר תיקונים ולאחריהם שילמה לנתבע את מלוא כספו והודתה לו על עבודתו המקצועית.
6. בעת ביקורו האחרון של הנתבע בדירה (כשנתיים לאחר סיום העבודות), הוא נוכח לגלות כי בוצעו בה שינויים פיזיים. לא מן הנמנע כי במהלך התקופה שחלפה בוצעו שינויים בעבודת הנתבע על-ידי אנשי מקצוע אחרים אשר גרמו לליקויים הנטענים.
7. סכומי התביעה הם מופרזים ומשוללים כל יסוד, נועדו לעשות עושר ולא במשפט, לעשוק את הנתבע ולהוציא ממנו כספים שהתובעת אינה זכאית להם כלל.

הערות דיוניות:

1. לצורך בדיקת הליקויים הנטענים מונה מומחה מטעם בית המשפט, אינג' מרדכי בס (להלן: "מומחה בית המשפט"). חוות דעתו מתבססת על ביקור שערך בדירה ביום 5.6.11, וכן על כתב התביעה על נספחיו, לרבות חוות דעת הנדסית מטעם התובעת, מיום 5.4.09 (נספח ג' לכתב התביעה).
2. הנתבע לא הגיש חוות דעת מטעמו, לא הופיע לביקורו של מומחה בית המשפט בדירה, וגם לא ביקש לחקור את מומחה בית המשפט על חוות דעתו.
3. בהמשך לכך, נוכח עמדת התובעת ועל-פי החלטת 20.9.12, ניתן צו להגשת סיכומי טענות מטעם הצדדים (ללא הקדמת תצהירי עדות ראשית וניהול הוכחות).

דיון:

1. בפתח הדיון יש להתייחס לטענתו המקדמית של הנתבע בדבר דחיית התביעה מחמת שיהוי, שכן לדבריו, התובעת לא מצאה לנכון לפנות אליו במשך כשנתיים ממועד סיום השיפוץ ולדרוש את תיקון הליקויים. לשיטתו של הנתבע, התנהגות זו של התובעת מעידה על זניחת התביעה, מהווה שימוש בזכות שלא בתום לב ואף גורמת לו נזק ראייתי של ממש.
2. על טענה זו של הנתבע להידחות, משלא הוכח בפניי כי התובעת זנחה את זכות התביעה, כי במשך הזמן הנתבע שינה מצבו לרעה עקב זניחת התביעה כאמור, או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לב מצד התובעת. אף לא שוכנעתי שאכן נגרם לנתבע נזק ראייתי כתוצאה מהשיהוי הנטען, בהעדר כל הוכחה לכך שבוצעו בדירה שינויים לאחר סיום השיפוץ על-ידו.
3. לגופו של עניין סבור הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעת, בעיקר לאור טענותיו כי התובעת התעקשה שהשיפוץ ייעשה כפי שביקשה ועם החומרים שרכשה, על אף השלכות העניין כפי שהוסברו לה, כביכול, על-ידי הנתבע; כי התובעת הייתה מרוצה מהשיפוץ ולא פנתה אל הנתבע במשך כשנתיים ימים; וכי בוצעו שינויים בעבודתו של הנתבע.
4. טענות אלו הועלו על-ידי הנתבע מבלי שנתמכו ולו בראשית ראיה. לפיכך, ומשאין מחלוקת כי הנתבע היה בעל הידע והמומחיות הדרושים לביצוע השיפוץ שעליו היה אמון, איני מוצאת שיש לפטור אותו מאחריות על עבודות השיפוץ שביצע בדירת התובעת.
5. סוגיה נוספת אותה העלו הצדדים, במסגרת סיכום טענותיהם, נוגעת לשלילת זכותו של הנתבע לביצוע התיקונים בדירה, נוכח טענתו כי גילה נכונות לתקן את הליקויים בסמוך לאחר שנודע לו עליהם, והתובעת היא שמנעה הדבר.
6. המסמכים שבפניי מעידים כי הנתבע נדרש לבצע תיקונים בהתאם לחוות דעתו של מומחה התובעת, אשר הועברה לעיונו במאי 2009. פניה נוספת נשלחה אליו כעבור חודשיים וממנה עולה כי הנתבע אכן ביקר בדירה והבטיח לתקן הליקויים, אך מאז נעלם (נספח ב' לכתב התביעה). מכאן שלכאורה הייתה לנתבע אפשרות לתקן את הטעון תיקון והוא בחר שלא לעשות כן.
7. עתה אעבור לבחינת רכיבי הנזק הנתבעים בתביעה.

ליקויים בדירה:

א. מומחה בית המשפט איתר בדירה ליקויים בריצוף ובחיפוי קרמי, בעבודות טיח וצבע, ליקויי אינסטלציה, חשמל ותקשורת וכן נגרות.

ממצאיו של מומחה בית המשפט לא נסתרו על-ידי מי מהצדדים.

עוד יש לציין כי הנתבע לא ערך רשימה של ליקויים המתייחסים לעבודתו, לעומת ליקויים המתייחסים לעבודתם של אחרים כביכול (לפי טענתו, שכלל לא הוכחה).

בנסיבות אלה יש לקבוע כי הליקויים הכלולים בחוות דעת מומחה בית המשפט ואשר התובעת הצביעה עליהם כמתייחסים לעבודת הנתבע (ומשהנתבע כזכור נמנע מבחירתו להצטרף לביקור מומחה בית המשפט בדירת התובעת), אכן מתייחסים לעבודות שביצע הנתבע.

ב. עלות התיקונים כפי שנקבעה על-ידי מומחה בית המשפט, הינה 19,875 ₪ בתוספת מע"מ.

ג. בסיכומיו טוען הנתבע כי חוות דעת מומחה בית המשפט לוקה במובן זה שלא מצוין בה על איזה מחירון התבסס (אם בכלל) המומחה, בעניין עלויות התיקון, גם לא אם ביצע מדידות של שטחים בדירה, למרות שתחשיבו מבוסס על שטחים.

לחלופין, טוען הנתבע כי הסכומים בהם נוקב מומחה בית המשפט הינם מוגזמים ומנופחים, אף ביחס לקביעותיו של מומחה התובעת.

ד. הנתבע לא השכיל לסתור את חוות דעת מומחה בית המשפט בכל הקשור לעלות התיקונים הנדרשים. הוא לא הפנה אל המומחה שאלות הבהרה וכאמור נמנע מחקירת המומחה על ממצאיו, כמו כן בחר שלא להביא חוות דעת נוגדת או כל אסמכתא אחרת בנושא.

ה. התובעת תבעה עבור רכיב זה של התביעה סך של 18,050 ₪ בתוספת מע"מ (20,847 ₪ כולל מע"מ), בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעמה שצירפה לכתב התביעה.

בסיכומיה, לעומת זאת, דורשת התובעת את עלויות התיקונים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, לרבות תוספת של 20% עלות לקבלן מזדמן מטעמה, ובסה"כ 27,905 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת (27.11.11).

ו. אין מקום לאפשר הגדלת רכיב הפיצוי בגין הליקויים בדירה בסכום הנדרש לעיל, משהתובעת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט.

אוסיף כי לאור המסמכים שבפניי, הודיעה התובעת לנתבע, זמן רב לאחר סיום השיפוץ, על אודות הליקויים בדירה, ובמובן זה לא ניתן לומר כי ניתנה לו הזדמנות נאותה לתקנם. בנסיבות אלה סבורה אני כי אין מקום לחייב את הנתבע בתוספת העלות הכרוכה בביצוע התיקון באמצעות התובעת עצמה (קבלן מזדמן מטעמה).

לפיכך, אני מעמידה את הפיצוי עבור רכיב נזק זה על הסך של 20,847 ₪ (הכולל מע"מ).

דיור חלופי:

א. על-פי הערכת מומחה בית המשפט, התיקונים הנדרשים בדירה יימשכו חודש ימים שבמהלכם לא ניתן להתגורר בדירה ויש למצוא לתובעת דיור חלופי.

ב. בהתאם לכך טוענת התובעת, בסיכומיה, כי יש להעניק לה דיור חלופי לתקופה של חודש ימים. התובעת מבקשת להעמיד את הוצאות הדיור החלופי על סך 15,000 ₪, שלדבריה כולל את עלויות פינוי הדירה, עלויות שכירת דירה חלופית, הוצאות אריזה וכדומה.

ג. אינני מקבלת את טענות התובעת לעיל.

ראשית, התובעת אינה יכולה לעתור לפיצוי בגין דיור חלופי לתקופה של חודש ימים, כאשר על-פי כתב התביעה (שלא תוקן) נחוץ לה דיור חלופי למשך כשלושה שבועות ובהינתן כי חוות הדעת שעליה מתבססת התביעה, מעריכה את משך הזמן הנדרש לביצוע עבודות התיקון בכ-15 ימי עבודה ונעדרת כל קביעה לגבי הצורך בפינוי הדירה.

שנית, גובה הפיצוי הנדרש בגין הדיור החלופי כלל לא הוכח, משהתובעת אינה מפרטת בכתב התביעה, אף לא בסיכומיה, את הסכומים הנוגעים לעניין זה (לרבות אופן חישובם).

ד. לאור האמור, יש לדחות את התביעה בעניין הדיור החלופי.

עוגמת נפש:

א. התובעת עותרת גם לכך שבית המשפט יחייב את הנתבע לפצותה בסכום של 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב עבודות השיפוץ, הליקויים וחוסר הנכונות לתקנם, כמו גם בשל העובדה כי נמנע ממנה, לפי טענתה, שימוש סביר בדירה, ועוד יש לקחת בחשבון, לשיטתה, אובדן ימי עבודה ופיקוח על פועלים שיעבדו בדירה לשם ביצוע התיקונים.

ב. הנתבע מצדו טוען שאין לחייבו ביחס למרכיב זה של תביעת התובעת וסבורני כי הצדק עמו, לאחר שהתרשמתי כי ניתן היה לצמצם הנזקים הנטענים (עוגמת הנפש, אי הנוחות, הטרחה, מניעת ההנאה מהדירה, הצורך בפנייה לעו"ד ולמומחים, וכיוצ"ב), לו הייתה התובעת פועלת בהקדם למיצוי זכויותיה ולא ממתינה עם התביעה במשך כשנתיים, לא כל שכן משבחרה לפנות למומחה ולעו"ד מטעמה עובר לפנייתה אל הנתבע. התובעת אף לא הוכיחה ולו בראשית ראיה, את הוצאותיה העקיפות (דוגמת הפסד ימי עבודה).

ג. לפיכך נדחית התביעה בראש נזק זה.

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע בתשלום הסך של 20,847 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.4.09 ועד למועד התשלום בפועל.
2. הנתבע יישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

דליה אבי-גיא,  שופטת

סגן נשיא