לפני | כבוד השופט שי משה מזרחי | |
התובע: | בשארה איהאב ע"י ב"כ עו"ד צ. עופר | |
נגד | ||
הנתבע 1 והמודיע לצדדים הנתבעים 2- 6: | 1.מרכז הרהיטים בשארה רשאד ת.ז. 058581869 ע"י ב"כ עו"ד פ. חמדאן 2.עוז ניהול סיכונים בע"מ 3.נחום פז 4.OVERSEAS INSURANCE CONSULANTS 5. CITY POLIS- INSURANCE COMPANY ע"י ב"כ עוה"ד נ. ידיד 6.INGOSSTRAKH INSURANCE CO.LTD ע"י ב"כ עו"ד ש. צ'רטוב | |
הצדדים השלישיים: | 1.עוז ניהול סיכונים בע"מ 2.נחום פז 3.OVERSEAS INSURANCE CONSULANTS ע"י ב"כ עוה"ד נ. ידיד 4.INGOSSTRAKH INSURANCE CO.LTD ע"י ב"כ עו"ד ש. צ'רטוב 5. אדרי רפאל ע"י ב"כ עוה"ד א. משען | |
פסק דין |
לפני תביעה בגין נזקי גוף שארעו לתובע ביום 27.3.08 במהלך עבודתו.
רקע עובדתי כללי וזהות הצדדים:
התובע, יליד 14.6.1981, החל לעבוד בשירות הנתבע 1 ב"מרכז הרהיטים" כ-7 חודשים קודם לאירוע מושא התביעה[1].
ביום 27.3.08, כאמור, נפגע בתאונת עבודה שארעה , לטענתו, כתוצאה ממשימוש במסור חשמלי (ידוע כי המקום צולם אולם סרט הצילום לא הועבר עד היום, ראה להלן).
כתוצאה מכך, נפצע בכף ידו השמאלית (לא דומיננטית) ובאצבעותיו.
מיד לאחר התאונה פונה באמבולנס לבית החולים "שיבא" בתל השומר.
בדו"ח המיון צוין "קטיעה חלקית של כף יד שמאל".
ביום המחרת, ה-28.3.08 עבר התובע ניתוח במהלכו בוצעה תפירה לגידים ולעצבים ולבסוף היד הושמה בגבס. שוחרר מאשפוז ביום 31.3.08.
לאחר מכן, הוזמן לביקורות במרפאת ידיים בתל השומר, וכן עבר טיפול בריפוי בעיסוק במשך מספר חודשים, עד אשר הוחלט על התערבות ניתוחית (עקב חוסר יישור פסיבי, קושי בכיפוף אקטיבי אצבעות 3-5 וירידה בתחושה).
התובע עבר ניתוח בדצמבר 2008. דווח על שיפור ניכר מאז הניתוח. עבר טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק[2].
מאז התאונה לא עבד התובע במשך כשנה וחצי ולא שב לעבוד כנגר.
בשלהי שנת 2009 החל לעבוד ב"עדן טבע מרקט" כסדרן- שם עובד עד היום.
התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" ע"י המוסד לביטוח לאומי. נכותו הצמיתה הועמדה על שיעור של 16.3% מיום 1.4.09[3] (בגין קשיון באצבע 2, צלקת בכף היד).
הנתבע 1-מר בשארה רשאד, בעלים של החברה למרכז רהיטים בע"מ (העסק הפך לחברה בע"מ לאחר האירוע מושא התביעה). בהחלטתי מיום 25.10.16 קבלתי את הבקשה לתיקון כתב התביעה בנימוק כי האישיות המשפטית הנדרשת לענייננו היא מר בשארה רשאד ולא החברה בבעלותו.
הנתבעת 2/ צד ג' 1 ("עוז ניהול סיכונים בע"מ")- הינה חברה לניהול תביעות אשר ניהלה בעבור הנתבעת 5 ("CITY POLIS" או "סיטי פוליס") תביעות שהוגשו כנגדה.
הנתבע 3 (מר נחום פז)- מנהלה ומפעילה של הנתבעת 2- ועל פי כתב התביעה שניהם כאחד פעלו כמייצגים מורשים של הנתבעת 5, בין היתר אף בהנפקת פוליסות ביטוח רכוש וחבויות בשמה של הנתבעת 5.
הנתבעת 4/ צד ג' 3 ("אוברסיז")- חתם ביטוח מלונדון, באמצעותו הונפקה פוליסה עבור הנתבע 1 אצל חברת הביטוח הזרה, היא הנתבעת 5.
הנתבעת 5 ("סיטי פוליס")- מבטחת הנתבע 1 במועדים הרלוונטיים לתאונה.
מר אדרעי רפאל (צד ג' 5)- שימש כסוכן הביטוח של הנתבע 1, אשר ביטח דרך מר אדרעי את העסק, את העובדים וכן את הרכבים.
הנתבעת 6-"אינגוסטרך"- חברת ביטוח רוסית. בין השנים 2004 ל-2006 חתמו אינגוסטרך ואוברסיז על הסכמים בהם ניתנה הרשאה לאוברסיז מאת אינגוסטרך לתווך לחוזי ביטוח.
המחלוקות בתיק דנן משתרעות על פני מספר מישורים: כך למשל, עולות שאלות בנוגע לחבות המעסיק, מר בשארה, כלפי התובע ובפרט באשר למיגון המכשיר בו השתמש התובע. כמו כן, עולה השאלה האם התובע עבר הדרכה ראויה באשר לשימוש במכשירים בנגריה? האם התובע היה בעל נסיון לבצע את סוג הפעולה שהתבקש לבצע ואשר בעטיה ארעה התאונה.
גם בין הנתבעים לבין עצמם כמו גם בין הנתבעים לבין צדדי ג' עולה שאלת החבות- בהקשר הביטוחי, קרי על מי חלה חובה לפצות את התובע על נזקיו נוכח פוליסת חבות מעבידים שהייתה בתוקף במועד הנדון[4].
מעבר לאמור לעיל, הצדדים חלוקים לגבי התקיימות הקשר הסיבתי ובפרט באשר לשאלה האם התאונה התקיימה כתוצאה מכל אותם כשלים שתיאר התובע, לרבות כתוצאה מהסרת/ מהעדר המיגון.
כמו כן, הצדדים חלוקים גם באשר לנזק, ובפרט- גובה הנכות הרפואית והתפקודית של התובע.
בתיק הוגשו חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים. נוכח הפערים בין חוות הדעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר איגו גולדברג, אשר העמיד את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 20% (לא כולל הפעלת תקנה 15) בגין ירידה בטווחי התנועה באצבעות וצלקת בכף היד.
איש מן המומחים לא זומן לחקירה.
במסגרת שמיעת הראיות בתיק התקיימו שני דיוני הוכחות במהלכם נשמעו התובע בעצמו; אשתו של התובע; הנתבע מר בשארה רשאד[5] ומר רפאל אדרעי.
שאלת החבות- אירוע התאונה:
טענות הצדדים:
טענות התובע-
טענות הנתבע 1- המעביד:
נסיבות האירוע:
האמור במסור ענקי ויש לו עגלה גדולה וצלחת סכינים חדים הנעות במהירות גדולה, ללא כל מיגון. אדגיש כי בעת התאונה כל המסורים החשמליים בנגרייה היו ללא מיגון, אלו הוסרו מהמסורים מאחר ואלו מפריעים לקצב העבודה ומגבילים בזוויות החיתוך וכך גם היה במסור החשמלי עליו עבדתי".
כך למשל, ציין בעדותו באשר לנסיבות האירוע כי התבקש לנסר קרש קטן מזה המופיע בת/3. מר ג'וואד אמר לו כיצד לנסר חריצים בקרש. הוא החל לעשות מספר חריצים (כנראה, שניים- שלושה), כאשר את החריץ הראשון והשני הצליח לחתוך בלי לחתוך את ידו אולם בחריץ הבא נחתכה ידו. אישר כי ידו נחתכה בחלק התחתון של המסור, קרוב למשטח עליו הזיז את העץ. פירט כי החתך בידו נגרם כתוצאה מכך שהחתיכה זזה והמסור משך את החתיכה עם היד השמאלית, קרי אם החתיכה לא הייתה זזה לא היה קורה כלום.
התובע ציין כי חתך בצורה הזו הרבה פעמים אולם העץ לא זז מלבד ביום התאונה. ציין כי היה מכוון לפני החיתוך, מפני שהיה צריך את המידה המדויקת לפני העבודה ולפני שחתך. לדבריו המסור היה תקין לחלוטין והוא כיוון אותו למידות שהיה צריך והעמיד את העץ על מנת לחתוך אותו.
כאשר נשאל במהלך עדותו מדוע נפגע דווקא בעת שעשה את החריץ השלישי, האם עשה פעולה כלשהי באופן לא נכון- השיב כי כאשר הניח את העץ על המדד נראה לו שהיו עוד לכלוכים והדבר גרם למסור לזוז, המסור רעד יותר והעיף את החתיכה. קרי, הבעיה לדבריו הייתה הלכלוך שנבע מהעדר מיגון, שכן המיגון אחראי לשאיבת שבבי העץ שלא יפריעו.
בעדותו נדרש התובע להסביר את הפער בין האמור בתצהירו לבין עדותו בכל הקשור לנסיבות התאונה- ציין כי לא הסביר לבאת כוחו בדיוק איך קרתה התאונה ומה הסיבה. הסביר לה איך העץ "עף" אולם לא את הסיבות, לא אמר לבאת כוחו שצריך להוסיף פרטים נוספים לתצהיר ולא סבר שזה חשוב.
בעדותו אישר כי בתמונה הנוספת שצורפה לתיק המוצגים[7] מופיע מסור הדומה למסור החשמלי עליו עבד בעת התאונה למעט המיגון שכאמור לדבריו לא היה על המסור בעת התאונה. בעדותו ציין כי אינו רואה בתמונה שצורפה את השואב. להלן התמונה שצירף:
להלן ת/3:
מעדותו עולה כי לא השתמש בכפפות וכי הוא "לא מכיר כפפות ולכן לא יודע ממה הן עשויות". יחד עם זאת אישר כי הוא יודע שהכפפות לא היו יכולות להועיל לו במקרה של פגיעה מהמסור.
אולם מעדותו של התובע עולה כי מר יוסף ג'ונדיה לא היה עד לתאונה עצמה, וזאת בניגוד לכתוב בטופס לעיל. בעדותו ציין כי מר יוסף ראה אותו יוצא מהנגרייה כשהוא מדמם, קרי רק לאחר קרות התאונה. עם זאת ציין כי יכול להיות שמר יוסף ראה את התאונה והוא (התובע) אינו יודע מזה, מכל מקום לדברי התובע מאחר ומר יוסף ראה אותו תופס את היד הוא רשם אותו כעד.
עוד ציין בעדותו כי מלבד מר יוסף גם מר ראשד נכח במועד התאונה (אולם ככל הנראה אף אחד מהם לא היה עד לתאונה).
נסיונו של התובע בתחום הנגרות:
בעדותה ציינה כי כאשר כתבה בתצהירה כי התובע "בנה במו ידיו את ביתם על כל הכרוך בכך" לא התכוונה לבניה ממש אלא לבניית המטבח בליווי השכן, שהוא נגר והיה אצלם כל הזמן. ההבדלים בין האמור בתצהירה לבין כוונתה בפועל בהקשר זה נובעים לשיטתה מהבדלי שפות.
לשיטת הנתבע, התובע ידע כיצד להפעיל את המסור העדין ואת המסור השולחני.
הדרכת התובע באשר לכללי בטיחות ושימוש במכונות:
כמו כן, ציין כי כל נגר שמתקבל לעבודה בנגריה עובר הדרכה וליווי צמודים ואישיים, וזאת בטרם תחילת עבודתו כנגר. באשר לתובע- לדבריו קיבל ליווי צמוד בהנחיתו ע"י מר שאדי, נגר ותיק ומנוסה, ואף תודרך במשך תקופה לא מבוטלת אודות נהלי העבודה, לרבות הוראות בטיחות שונות והדרך הנכונה בה אפשר לתפעל את המכונות השונות בנגריה.
פירט כי במסגרת תקופת הליווי והתדרוך הנגר החדש לא עובד בעצמו והוא רק מתבונן בנגר הוותיק ומלווה אותו. בעדותו פירט כי תקופת הליווי אינה מוגדרת בזמן, וכי כל עוד הוא חדש הוא מקבל תדרוך, עד שהמנהל יראה שהוא תקין. בתצהיר ציין כי התדרוך נעשה בשני שלבים- בשלב הראשון, השלב העיוני- התובע צופה כיצד נגר ותיק (מר שאדי) עובד בנגריה וכיצד הוא מתפעל מכונות. השלב השני הינו השלב המעשי- התובע עצמו עבד כשלצדו נגר ותיק אשר מתבונן בדרך עבודתו ובאופן בו הוא מיישם את ההנחיות שניתנו לו בעת הלימוד העיוני. הוסיף כי רק לאחר שעבר את שני השלבים הנ"ל החל לעבוד בעצמו.
לשיטת הנתבע, סביבת העבודה בנגריה הינה סביבה נעימה, מרווחת ובטוחה ביותר וכן המכונות בנגריה הינן מכונות חדשות ומטופלות היטב ע"י היצרן. בכלל זה, גם המסורים החשמליים ממוגנים- הכול על פי הוראות היצרן. בעדותו פירט כי הוא מחדש את המכונות כל 7-8 שנים והן עוברות טיפול חודשי- הסוכן בוחן האם צריך להוסיף משהו כמו אזעקה /מצלמות. עושים הכול לפי דרישת הביטוח.
זאת ועוד, הנתבע הוסיף בתצהירו כי אינו מתיר לאף עובד להסיר את המיגון מאותן מכונות, לרבות מהמסור החשמלי. בעדותו ציין כי מעולם לא ראה עובד שהסיר מיגון. יחד עם זאת אישר בעדותו כי המיגון ניתן להסרה. ההסרה אורכת כ-10 דק'- ככל הנראה מסירים על מנת לנקות ולאחר מכן מחזירים למקום.
כמו כן, לטענתו בנגריה נמצאים כלים נוספים המשמשים את הנגר לעבודתו הבטוחה, לרבות ידית חיתוך שאיתה משתמש הנגר בעת ניסור חתיכות עץ קטנות והכל על מנת לא יצטרך לקרב את ידו לאזור המסור החשמלי שחותך את העץ. ידית צהובה מצויה ליד המסור החשמלי ובה משתמשים כל הנגרים בנגריה. לדבריו, הידית הנ"ל הייתה בנגריה וליד המסור החשמלי בעת התאונה.
להלן הידית כפי שמשתקפת מנ/2:
כמו כן, ציין בתצהירו כי התובע הונחה להשתמש בידית הספציפית בעת הניסור במסור החשמלי במקרים בהם הדבר נדרש.
מעדותו של הנתבע עולה כי רוב הזמן אינו נמצא בנגריה אלא בחנות התצוגה וכי אינו מעסיק קצין בטיחות בנגריה. מנהל העבודה בשם אמג'ד נותן את הוראות הבטיחות ומוסר את העבודה לנגרים. לדבריו, מר אמג'ד הוא בעל תעודה והוא נגר מקצועי. הנתבע לא ראה תעודה שהוא מוכשר לנהל בטיחות, אולם לטענתו יש לו תעודה של מנהל בטיחות.
לדבריו, שאל את העובדים בנגריה כיצד קרתה התאונה אולם אף אחד לא היה עד לה והנתבע עצמו לא היה במקום.
למיטב הבנתו ולאחר שחקר את האירוע הבין כי התובע עבד בשיטה לא נכונה ומסוכנת מאוד- הוא היה צריך לעשות חריץ בפלטה אולם לדבריו אסור היה לתובע לעשות זאת באמצעות המכונה הזאת. היה עליו לכבות את המכשיר ולהמשיך מחדש עם מכונה אחרת. הנתבע הוסיף כי יש לו מכונה קטנה אחרת (מסור עדין) שאפשר לעבוד עליה בשביל החיתוך הקטן.
מעדותו עולה כי מר שאדי היה אמור להנחות לגבי שיטת העבודה אולם לדבריו "שאדי לא יכול לעמוד לו כל הזמן על הראש", ולכן שאדי עזב אותו.
לשיטת הנתבע, לתובע היה את הידע כיצד לעבוד עם שני סוגי המסורים- הן השולחני והן העדין. לטענתו, מעולם לא ארעה תאונה מעין זו. הנתבע עצמו "לא יושב לו על הראש" ויש לתובע אחראי שסמך עליו שהוא יודע את העבודה.
בעדותו מסר הנתבע תחילה כי דיווח אודות התאונה לסוכן הביטוח שלו והלה רשם הכול, אולם משעומת עם טופס ההודעה כאמור אישר לבסוף כי הוא עצמו חתום על הטופס.
הנתבע הודה כי יש מצלמות אבטחה בנגריה ובזמנו, לפני כ-8-9 שנים הייתה קלטת וידאו רגילה שעובדת כ-8-9 שעות וברגע שהיא מסתימת- מקליטה מחדש. מעדותו עולה כי במסגרת חקירת האירוע על ידו הוא צפה בקלטת אולם לדבריו המצלמה מצלמת מרחוק וראה כי התובע קיבל מכה, תפס את היד ויצא. מר שאדי לא היה שם.
הנתבע הוסיף כי לא שמר את הקלטת. לדבריו, הפקידה והעובדים שיחקו בקלטת, זו הקלטת היחידה שכל הזמן מקליטה, אך לא ידע שהדבר חשוב או מעניין וכי יש צורך לשמור אותה. בתצהירו ציין כי אף אחד לא ביקש ממנו תיעוד מצלמת האבטחה בעת קרות התאונה או אחריה, וכי לו היה נדרש לעשות כן היה מזמין אדם מקצועי שייעץ לו על האפשרויות השונות להוצאת הסרט המבוקש.
בזמן התאונה הנתבע לא היה בחנות התצוגה אלא הסתובב בטירה. קיבל טלפון מפקידה בשם נדרה שעבדה אצלו בזמנו ובו הודיעה לנתבע בצעקות, פחד ובכי על התאונה. לדבריו היא לא עובדת אצלו למעלה מ-4 שנים ולא אמרו לו להביאה למתן עדות.
הנתבע עמד על כך כי לא פינה את התובע לבית החולים, ומי שפינה אותו זה היה מר שאדי או מר יוסף.
לדבריו מר שאדי אינו עובד אצלו עוד (ככל הנראה מאז 2012 /2013) ואף אחד לא הורה לנתבע להביאו למתן עדות. מר יוסף הוא גיסו של הנתבע.
שאלת החבות- דיון והכרעה :
כפי העולה מעדותו של הנתבע, הוא חקר את נושא הפגיעה של התובע והבין כי הפעולה שביצע הייתה מאוד מסוכנת משום שאסור היה לו להשתמש במכונה הזאת, אלא במסור עדין. לשיטת הנתבע, לתובע היה את הידע כיצד להשתמש בשני סוגי המסורים, ומנהל העבודה שלו סמך עליו שהוא יודע להבחין ולבצע את הפעולות השונות מבלי שיידרש ללוות אותו בכל צעד במהלך עבודתו. ברי כי לו היה מודיע הנתבע כנדרש לרשויות, קלטות הנגרייה היו נשמרות ויכול והיו עומדות לנו היום לעזר בהכרעת שאלת החבות.
הנתבע אמנם צירף לתיק המוצגים מטעמו קבלות על רכישת מסור, שואב ופרייזר, אישור רכישת והתקנת המסור החשמלי על פי הוראות היצרן אולם המדובר במסמכים משנת 2006, קרי זמן רב לפני מועד האירוע. צורף אישור אחד בלבד מספטמבר 2007 על תיקון שכלל פירוק עגלה וניקוי מיסבים, מיסבים לעגלה, החלפת בוקסה לנעילה ורצועה למסור, בעוד הנתבע בעדותו ציין כי המכונות בנגריה עוברות טיפול מדי חודש- טענה אשר כאמור לא נתמכה באסמכתאות כדבעי.
מעבר לכך כי לא ברור האם אישור התיקון הבודד שצורף אכן נוגע למכונה ממנה נפגע התובע (בייחוד כאשר בנגריה היו ככל הנראה לא מעט מכונות- ולראיה, שווי תכולת המכונות והציוד בנגריה הגיע לסך של 260,000 ש"ח נכון לאמור בפוליסת הביטוח משנת 2007), הרי שגם לו הייתי משוכנע כי המכונה ממנה נפגע התובע עברה טיפול זמן סביר בטרם התאונה, בנסיבות דנן אין די בכך.
לא ניתן להתעלם מכך כי בנגריה היו מצלמות אשר תיעדו את האירוע, והנתבע אף אישר בעדותו כי במסגרת חקירתו את האירוע הוא צפה בקלטת, ובה ראה (אמנם מרחוק) כי התובע קיבל מכה, תפס את היד ויצא. הסבריו של הנתבע בעדותו כי עובדיו שיחקו עם הקלטת וכי לא ידע שמדובר במשהו חשוב- אינם מניחים את הדעת בלשון המעטה. הנתבע תיאר בעדותו כי נודע לו על האירוע ע"י פקידה בשם נדרה שעבדה אצלו בזמנו והתקשרה אליו והודיעה לו על התאונה בצעקות, פחד ובכי, כלשונו. הנתבע אשר לא היה בחנות/ בנגריה במועד התאונה נזעק למקום. בפועל הגיע לאחר שהתובע כבר פונה באמבולנס. על כן, ניסיונו של הנתבע להמעיט מחשיבות האירוע עת נשאל מדוע לא הציג את הקלטת- אינו עולה בקנה אחד עם האופן הדרמטי בו הוא תיאר את האירוע במסגרת עדותו. בהקשר זה יש לציין כי אין בידי ליתן משקל לתמונות המסור הממוגן אשר צורפו לתיק המוצגים מטעם הנתבע- בעדותו ציין כי לא זכר מתי בדיוק צולמו, אולם מאחר ולא צולמו מיד לאחר האירוע, ממילא אינן משקפות את מצב המסור במועד הרלוונטי (לא ניתן ללמוד האם היה מיגון אם לאו וכו').
הדעת נותנת כי נוכח האירוע הדרמטי שקרה בשירות הנתבע- האחרון היה דואג לשמור את הקלטת שתיעדה את האירוע לו היה עולה ממנה ממצא כלשהו שיכול לפעול לטובתו. כמו כן, מעצם תיאור אופי הפעולה לה נדרש התובע מקובלת עלי ההנחה כי ממילא לא ניתן היה לבצע את החריצים על הקרש כאשר קיים מיגון על המסור.
גם מעדותו של הנתבע ניתן ללמוד כי לא ניתן היה לבצע את הפעולה הנ"ל כאשר ישנו מיגון על המסור, לכן הדגיש הנתבע בעדותו כי היה על התובע להשתמש במסור העדין.
לא שוכנעתי כי בנסיבות דנן, התובע הודרך כראוי באשר לאופן ביצוע העבודה ולסוג המכונה הדרוש. ניסיונו של הנתבע להציג את התובע כנגר ותיק ומנוסה אינו משכנע. לא מן הנמנע כי טרם קבלתו לעבודה התובע הגזים בידיעותיו בתחום הנגרות והציג עצמו כנגר מיומן, וזאת מתוך רצון להתקבל לעבודה, אולם כפי שעולה מעדותו של מר רשאד- הוא כלל לא דרש מן התובע להציג לו תעודות כלשהן המעידות על הכשרתו בתחום ו/או על ניסיונו. מכל מקום, אין חולק כי התובע החל לעבוד בשירות הנתבע כ-7 חודשים בלבד עובר לתאונה, וכי הוא נדרש להדרכה ולהנחיה ע"י נגר ותיק ומנוסה ממנו. חובת ההדרכה ואימותה נועדה, בין היתר, לוודא כי גם המנוסים בעובדים מרועננים בכל הנוגע לידיעתם ונערכת בינם לבין המכונות עמן הם עובדים היכרות ישירה ובלתי אמצעית. את שיטת "הסמוך" היה נכון לזנוח כבר לפני שנים ארוכות.
העברת נטל השכנוע - "דברים מסוכנים":
בעניין אלעבד נפסק כי "דבר מסוכן" הינו כזה שמסוכן מטעם טיבו. בע"א 524/86 לוי נ' חקשוריאן, פ"ד מב(4) 37 (1988) (להלן: עניין לוי) הוגדרה מכונת ניסור "פרייזר" בנגריית הנתבע כ"מכונה מסוכנת מאוד". אף בענייננו, מכונת החיתוך, המצריכה את העובד לקרב את לוחות העץ אל הלהב המונעת באופן חשמלי, הינה מטבעה "דבר מסוכן" לעניין סעיף 38 לפקודה.
במקרה דנן דומה כי התמלאו שלושת יסודותיו של סעיף 38 לפקודה, ולפיכך נטל השכנוע, וחובת הבאת הראיות הנלווית אליו, עוברים אל המעביד על מנת להוכיח כי לא התרשל.
העברת נטל השכנוע - "הדבר מדבר בעדו":
אשר לתנאי הראשון, תנאי אי הידיעה, נפסק כי תנאי זה אינו מתקיים מקום שבו אין עמימות ראייתית והתובע מתיימר להציג גרסה עובדתית פוזיטיבית ומפורטת באשר לנסיבות קרות האירוע. זאת להבדיל מניסיון לשער או להסיק את מה שאירע מתוך ראיות חיצוניות (רע"א 9113/05 מדינת ישראל נ' אבו ג'ומעה (פורסם בנבו, 9.12.2007)).
גרסתו של התובע באשר לנסיבות האירוע הורחבה מאוד במסגרת עדותו, בה נכנס לפרטי פרטים באשר לכיצד בדיוק ארעה התאונה ומה גרם לה, פרטים אשר לא בא להם כל זכר במסגרת תצהירו. כך העיד כי כאשר הניח את העץ על המדד נראה לו שהיו עוד לכלוכים וזה גרם למסור לזוז, המסור רעד יותר והעיף לו את החתיכה. קרי, הבעיה לדבריו הייתה הלכלוך שנבע מהעדר מיגון, שכן המיגון אחראי לשאיבת שבבי העץ שלא יפריעו.
מאחר והתובע הציג גרסה זו לראשונה רק במסגרת עדותו קרי, למעלה מ-7 שנים לאחר קרות האירוע, לא מן הנמנע כי שיער או הסיק את שאירע מתוך ראיות חיצוניות ומתוך אופי הפגיעה, מתוך סוג של "חכמה בדיעבד". מכל מקום, אין בידי לקבוע כי מדובר בגרסה עובדתית שאין בה עמימות ראייתית. בייחוד בהינתן כי לא היו כל עדים לתאונה, אין בידי הנתבע את הסרטון שצולם ו/או לא הוגשה כל חוות דעת בתחום הבטיחות כך שלמעשה אין כל ראיה חיצונית שיכולה לתמוך בגרסתו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה לפרטיה.
עוולת הרשלנות:
חובת הזהירות המושגית של המעביד:
חובת הזהירות הקונקרטית של המעביד:
אם בכך לא די, גם כאשר עמד המעביד בכל החובות הנ"ל עליו לפקח ולוודא כי שיטות העבודה נקלטות ומוטמעות בקרב עובדיו (ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225).
המעביד נדרש להביא בחשבון שהעובד עשוי להתרשל ולשגות ולכן עליו ליצור סביבת עבודה שתגן עליו ותקשה את התרשלותו. עם זאת, כמובן, לעיתים נותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה. קיימים גם סיכונים רגילים שיש להכיר בהם ולחיות איתם בחיי היום יום, אשר המעביד אינו נושא באחריות להם, שכן הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות ( ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72).
מנגד, לא ניתן להתעלם מתופעה בה נגרים עובדים ללא גידור (בין שלא סופק מלכתחילה ובין שסופק והוסר). תופעה זו יוצרת סיכון שאינו רגיל ומכל מקום, סיכון שעל המעביד לחזות את התממשותו.
במסגרת עדותו ריכך קמעא את גרסתו בתצהיר, וציין כי לימדו אותו להשתמש במסור כהלכה שכן ידע כיוונים, יחד עם זאת לדבריו לא לימדו אותו כיצד לבצע את החריצים כדבעי ו/או שיטה חלופית לביצוע החריצים.
במסגרת תצהירו הדגיש התובע כי בעת התאונה כל המסורים החשמליים בנגרייה היו ללא מיגון, אלו הוסרו מהמסורים מאחר ואלו מפריעים לקצב העבודה ומגבילים בזוויות החיתוך וכך גם היה במסור החשמלי עליו עבד. אף בעדותו עמד התובע על כך כי המכונות בנגריה לא היו ממוגנות. מדבריו עולה כי ידע על האפשרות למיגון, אולם נוכח העובדה כי המיגון משבש את שיטת העבודה הנוהגת בנגריה- ויתר עליו ו/או לא עמד על זכותו להשתמש במיגון. מדבריו עולה כי הוא יודע שגם כאשר קיים מיגון על מכשיר כלשהו- הוא ניתן להסרה.
כפי שצוין לעיל, נטל ההוכחה כי המעביד לא התרשל הועברה לכתפיו של המעביד מכוח סע' 38 ו-41 לפקנ"ז ולמצער מכוח סע' 41 לפקנ"ז (נוכח העובדה כי סע' 38 לא אוזכר מפורשות במסגרת כתב התביעה). הנתבע אמנם העיד בבית המשפט- לשיטתו כל המכונות בנגריה ממוגנות ללא דופי וכן כל העובדים עוברים הדרכה יסודית ע"י נגרים ותיקים. יחד עם זאת, הימנעותו מלהביא כל תימוכין לדבריו מדברת בעד עצמה. כך, אין כל עוררין ולא יכול להיות כל חולק כי האירוע עצמו צולם ותועד, והנתבע אף אישר בעדותו כי צפה בו. יחד עם זאת, לא מצא לנכון לשמור את הקלטת מאמתלות שונות ומשונות ואף לא לדווח עליה לרשויות השונות. כמו כן, לא הביא לעדות את מי שהיה אמון על הדרכתו של התובע בזמנו והיה יכול לאושש/ להפריך חלק גדול מגרסת הנתבע, בייחוד לגבי מיגון המכונות, שיטת העבודה וכו'. לעניין הימנעות מהבאת עד רלבנטי ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760; ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 602).
בנוסף, הנתבע ציין כי למד את האירוע אולם לא הוצא כל תחקיר רשמי מטעמו ו/או מטעם משרד העבודה לגבי אופן התרחשות האירוע, הליקויים שגרמו להתרחשותו וכן הלקחים שהופקו ממנו.
בנסיבות רגילות, כאשר הנטל מוטל על התובע, הרי משהתובע לא הביא כל ראיה שיש בה כדי להצביע על פגם כלשהו במכונה בה עבד, ומשלא הוגשה חוות דעת בתחום הבטיחות, לא הוכחה תקלה כזו או אחרת ואף לא זומנו לעדות עדים נוספים אשר יתכן והיה ביכולתם לשפוך אור על המקרה- לא היה מקום להטלת אחריות על הנתבע.
כאן המקום להבהיר כי עצם העובדה כי הנתבע הודה במסגרת עדותו כי שיטת העבודה בה פעל הייתה מסוכנת מאוד וכי היה על התובע לעבוד במכונה אחרת לצורך ביצוע החריצים מלמדת כשלעצמה על הכשלים המובנים באופן הפיקוח וההדרכה. ודוק, הדעת נותנת כי לו התובע היה מודע לשיטת עבודה חלופית, אפקטיבית ובטוחה יותר- היה פועל על פיה ולא היה בוחר לסכן עצמו באופן מודע. מעדותו של התובע ניתן ללמוד כי עשה את החריצים פעמים רבות, אולם בכל הפעמים השתמש במכונה המסיבית יותר. ככל הנראה לא הודרך כראוי באשר לשימוש במסור העדין יותר ו/או באשר לסיכון הנלווה בשימוש במכונה המסיבית וכפועל יוצא לא הושם דגש על הליך ההטמעה של שיטת עבודה בטוחה ומוגנת.
הקשר הסיבתי:
הפרת חובות חקוקות:
לצד זאת, גם במצב בו הופרה חובה או מספר חובות- מוטל על התובע להוכיח קשר סיבתי
בין ההפרה לבין הנזק שנגרם לו (בכפוף לכללי היפוך הנטלים).
הטלתה של אחריות נזיקית מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה טעונה הוכחתם של שישה
יסודות: (א) קיומה של חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (ב) החיקוק נועד לטובתו של
הניזוק; (ג) הפרת החובה על ידי המזיק; (ד) גרימת נזק; (ה) הנזק שנגרם הינו מסוג הנזקים
אליו נתכוון החיקוק; (ו) החיקוק, לפי פירושו הנכון, לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין. (ע"א
86/119 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה, פ"ד מו(5) 727, 742
-741 (1992); עניין ועקנין, בעמ' 147-134).
ההלכה הפסוקה משופעת במקרים בהם העובדים ניזוקו בעת שהופעלו מכונות לא ממוגנות
כראוי. בהקשר זה, בית המשפט העליון קבע כי אם עקב היעדר המגן ניזוק העובד, כי אז יש
לראות בעניין זה היפר-חובה-שבחוק: ע"א 227/67 אמסלם נ' כץ, פ"ד כב(1) 313 (1968)
לדוגמאות נוספות: ע"א 240/87 קריכלי נ' א.פ.ל. בע"מ, פ"ד מג(3) 507 (1989); ת"א
(מחוזי ב"ש) 7228/03 אבאייב נ' די. אפ. אס בע"מ (פורסם בנבו, 7.1.2009); ת"א (שלום י-
ם) 10365/05 ג'וליס נ' פריד (פורסם בנבו, 24.6.2008).
כמו כן, נקבע לגבי מכונת ניסור מסוג "פרייזר" כי מדובר במכונה מסוכנת, אשר - על-פי
פקודת הבטיחות בעבודה - חייבת להיות מגודרת, כי חובה זו הינה אבסולוטית וכי הנתבעים
היו חייבים להבטיח שלא תתאפשר עבודה בלא המיגון (עניין לוי לעיל).
אשם תורם:
על פי עמדת הפסיקה, לפיה במצבים בהם העדיף העובד את צרכי מעבידו על חשבון השמירה
על בטחונו האישי, יש להמעיט בהטלת אשם תורם על העובד, ראו: ע"א 5/65 המוסד
לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים בע"מ, פ"ד יט(3) 205 (1965); ע"א 688/79 יזבק נ'
קובטי, פ"ד לו(1) 785 (1982); ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415
(1988).
משקבעתי כי על המעביד מוטלת אחריות, וכי הוכח כי ביצע עוולות של רשלנות והפרת
חובות חקוקות, אפנה כעת לבחון את נכותו של התובע.
הנכות הרפואית:
כמו כן, ציין כי להערכתו התובע אינו יכול לעבוד בעבודתו הקודמת ולכן יש מקום להפעלת
תקנה 15 במלואה.
נוכח האמור לעיל העריך נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 16%: 7% נכות בגין אצבע 2
לפי סע' 44(3); בשל הפגיעה העצבית העריך את דרגת הנכות בשיעור 5% לפי סעיף 31(5)אII. 5% בגין הצלקות לפי סעיף 75(1) בין א'-ב'.
המומחה ציין כי נוכח העובדה כי הפגיעה היא ביד שמאל שאיננה היד הדומיננטית וההפרעה
התפקודית היא קלה מאוד, הרי שאין מקום להפעלת תקנה 15.
1. ירידה בטווחי תנועה של מפרקי האצבעות. 2. צלקות בכף היד וחסר רקמה בכרית אצבע
II 3. תחושה. 4. תפקוד..." במסגרת הערות לחוות הדעת מטעם הצדדים ציין כי באשר
לירידה בטווחי תנועה של מפרקי האצבעות, הרי שבחישוב הנכות יש לקחת בחשבון את
הירידה בטווחי התנועה של כל מפרק ומפרק של כל אצבע בנפרד (ולא כפי שעשו הצדדים
בחוות הדעת מטעמם).
כמו כן, ציין כי באשר לצלקות בכף היד וחסר רקמה בכרית אצבע II- הצלקות בכף היד בצד
הוולרי אינן מכערות או מכאיבות כנדרש לפי סעיף 75(1)(ב). הצד הכפי של היד הינו צד
נסתר שאיננו, בניגוד לצד הגבי, חשוף לעיני כל. כמו כן, הוסיף כי הצלקת אף אינה מכאיבה
בהיותה ממוקמת בחלקה המעובה בקצה הרחיקני של המרווח השלישי, בבסיס האצבע
השלישית שאיננו נחשב כחלק "העובד" של היד. עם זאת, הצלקת המעובה והמכווצת
גורמת להפרעה בתנועות מפרק MP ואולי גם PIP. העדר רקמה בכרית אצבע 2, העיוות של
הגליל הרחיקני והציפורן הינם גורמים שפוגעים באסתטיקה של היד ויש לקחתם בחשבון.
באשר לתחושה, ד"ר גולדברג ציין כי המומחים מטעם שני הצדדים נתפסו לכלל טעות,
משעה שקיבלו את תלונות התובע כמובנות מאליהן מבלי לבדוק ולכמת את דרגת הפגיעה
התחושתית. הצביע על כך כי שני הצדדים השתמשו בסעיפים המתארים פגיעה בעצבים הגדולים של היד, אולם המומחה הדגיש כי אין המדובר בפגיעה של העצבים הגדולים כלל
ועיקר ואין לתובע שיתוק מלא/ חלקי של השרירים המעוצבבים ע"י העצבים. עסקינן בעצבים
דיגיטליים של האצבעות שלהם סיבים להולכה תחושתית. איכות התחושה נמדדת באמצעות
תבחינים כגון יכולת הבדלה בין שתי נקודות או לחץ סטטי באמצעות סיבים. לדידו, תבחין זה
מראה שלתובע יכולת תחושתית ירודה באופן מזערי בלבד, ועל כן אינה מזכה בנכות.
תחשיב הנכות נערך כדלקמן: 16% נכות בגין ירידה בטווחי התנועה של האצבעות כולל
איחוי מפרק DIP של אצבע II לפי סעיף 35(1) ב'-ג'; 5% נכות בגין צלקות בכף היד וחסר
רקמה בכרית אצבע II לפי סעיף 75(1) (א-ב); תחושה כאמור אינה מזכה בנכות. כמו כן,
ניתנה נכות בגין תפקוד- שליש מתקנה 15, קרי 6%. סה"כ 20% נכות אנטומית בתוספת כשליש לפי תקנה 15- 26% נכות צמיתה.
עם זאת טוען התובע בסיכומיו כי ד"ר גולדברג קיפח אותו עת לא פסק לו נכות בגין הפגיעה העצבית אשר שני המומחים מטעם הצדדים אבחנו אצל התובע. בנסיבות העניין לא שוכנעתי כטענת התובע כי המומחה מטעם בית המשפט התעלם ממסמכים כלשהם שעמדו בפניו. ראשית, עיון בחוות דעתו של ד"ר גולדברג מעלה כי ביקש לדייק בדרגת הפגיעה התחושתית של התובע ולהבדיל את מצבו ממצב בו אדם אינו חש לחלוטין את האצבע במגע עמוק או חסר תחושה. המומחה הדגיש כי הצדדים השתמשו בסעיפים המתאים פגיעה בעצבים הגדולים של היד, אולם לדידו המדובר בעצבים דיגיטליים של האצבעות שלהם סיבים להולכה תחושתית בלבד- איכות התחושה נמדדת באמצעות תבחינים כגון יכולת ההבדלה בין שתי נקודות או לחץ סטטי באמצעות סיבים. על סמך האמור לעיל המומחה ציין כי התבחין מראה כי לתובע יכולת תחושתית ירודה באופן מזערי בלבד ולכן אינה מזכה בנכות.
הנה כי כן, בניגוד למומחים מטעם הצדדים ניכר כי ד"ר גולדברג הוא היחיד שלמעשה כימת את דרגת הפגיעה התחושתית, במקום לקבל את תלונות התובע כמו שהם בבחינת ראה וקדש. על כן, אין המדובר כטענת התובע בפגיעה עצבית אשר לא אובחנה ע"י ד"ר גולדברג. הלה אבחן ואף כימת את דרגת הפגיעה העצבית- אולם אופן בחינה זו הוביל למסקנה כי היכולת התחושתית הירודה הינה מזערית, ולפיכך אינה מזכה בנכות.
זאת ועוד, אמנם בית המשפט הינו בבחינת הפוסק האחרון, ואינו חייב ללכת בדרכו של המומחה מטעם בית המשפט, אולם בנסיבות העניין, נוכח האמור לעיל ובפרט משעה שהתובע לא מצא לנכון לעמת את המומחה מטעם בית המשפט עם האמור בחוות דעתו, המסקנה המתבקשת היא כי חוות דעתו לא נסתרה ולכן לא מצאתי כל טעם לדחות את קביעותיו של המומחה באשר לטענות הנוגעות לפגיעה התחושתית.
נכות תפקודית:
עם זאת, עמד ד"ר גולדברג על כך כי המבחנים התפקודיים וכן המדידות האובייקטיביות של כוח היד השמאלית בהשוואה למה שהיה לפני התאונה מצביעים במפורש כי קיימת ירידה תפקודית של היד. אדרבא, הפגיעה התפקודית במקרה זה יותר משמעותית
מהפגיעות האנטומיות. באשר לאופן חישוב הנכות התפקודית ציין כי תקנה 15 עוסקת
ביכולתו של אדם לחזור לעבודתו אך איננה דנה בפגיעה התפקודית היומיומית ואת זו יש
לקחת בחשבון. הוסיף כי הירידה בטווחי התנועה של האצבעות אינה מאפשרת הפעלה מרבית של כוח. לא ניתן להעניק אחוזי נכות בעבור שניהם ביחד כאשר השני הינו תוצאה של
הראשון. לפיכך, הפגיעה התפקודית אינה יכולה להיות מחושבת לפי אינדקס הכוח כמקובל
אלא כתוספת של שליש בלבד, כלומר 10% פגיעה בגף עליון שווה ערך ל-6% נכות של
הגוף כולו.
הדגיש כי ידו השמאלית מתעייפת ללא מאמץ. הוא מנסה לעשות הכול אך מתקשה.
כך למשל, ציין כי היה מוגבל מאוד בטיפול בבתו הבכורה אשר נולדה כחודשיים לאחר
התאונה (מהחלפת חיתול ועד הרמת ביתו). הדבר הוביל לסבל נפשי שחווה בעקבות קשייו
לטפל בה.
בנוסף לכן, ציין כי סובל מצלקת מכוערת, מגרדת, רגישה ומעקצצת בכף ידו השמאלית, אשר
מתנפחת עם החשיפה לשמש.
בנוסף, צוין בהערכה התפקודית הנ"ל כי התובע עצמאי בכל תפקודי היום-יום הבסיסיים והאינסטרומנטליים, התלונן על קושי בתפקוד הכרוך במאמץ ונטה לא להשתמש בידו השמאלית כלל.
מבחינה תעסוקתית, כאמור לעיל, לא שב לעבודתו כנגר מאז התאונה ועד היום.
ציין בתצהירו כי פנה לשיקום במוסד לביטוח לאומי ביום 16.8.09, ובמסגרתו למד שני קורסי
טכנאי מחשבים ורשתות בשנים 2009-2010 וכן טכנאי שירות PC.
ביום 14.10.09 פנה ללשכת התעסוקה. לטענתו הפנו אותו לעבוד במלצרות- דבר שלא
תאם את הפגיעה בידו, ובסופו של יום מצא עבודה מיוזמתו כסדרן ב"עדן בריאות טבע מרקט בע"מ"- משרה בה הוא עובד עד היום.
בתצהירו הוא עמד על כך כי עבודתו כסדרן אינה כרוכה בעבודה פיזית. כמו כן, ציין כי עובד כסדרן בדלית ברירה, מאחר ולא איתר עבודה בתחום המחשבים. על כן, הוא עושה מאמצים
עילאיים לטענתו על מנת לרצות את מעסיקיו ("שלא יבואו אליו בטענות", כלשונו).
עיון בחוות דעתו של ד"ר גולדברג מעלה כי הנכות ממנה סובל התובע הינה נכות משמעותית לעוסק בעבודת כפיים כגון נגרות- תחום עיסוק זה מחייב שימוש מיומן ועדין עם כפות
הידיים. המומחה מציין כי פגיעתו אמנם מאפשרת את חזרתו לעבודה כנגר אם כי תפוקתו תהיה נמוכה יותר ומדגיש כי הפגיעה התפקודית משמעותית יותר מהפגיעות האנטומיות.
כעולה מחוות דעתו נכותו התפקודית של התובע עולה כדי 26%.
נוכח האמור לעיל, מקובלת עלי עמדתו של ד"ר גולדברג כי בבחינת פגיעתו התפקודית יש
להתחשב בכך כי מחד גיסא, הפגיעה הינה ביד הלא דומיננטית ומאפשרת תפקוד יומיומי כולל
הפעלת כוח ומאמץ. (וכראיה לכך- התובע חזר לעבודה כסדרן מדפים דבר המחייב תפקוד
בימנואלי ועל כן מאפשרת גם אם התפוקה תהיה נמוכה יותר, את עבודתו כנגר). מאידך גיסא,
המבחנים התפקודיים וכן המדידות האובייקטיביות של כוח היד השמאלית בהשוואה למה
שהיה לפני התאונה מצביעים במפורש כי קיימת ירידה תפקודית של היד.
בנסיבות אלו מקובלת עלי קביעת המומחה, כי הפגיעה התפקודית של התובע משמעותית
יותר מן הפגיעות האנטומיות (עבור נכות אנטומית העניק כאמור 20% נכות), אולם נוכח
העובדה כי הפגיעה כאמור אינה בידו הדומיננטית, וברי כי התובע מצליח להתמיד בעבודה
פיזית אחרת אשר לעיתים דורשת תפקוד עם שתי הידיים, וכאמור לא מן הנמנע כי ברבות
הימים יוכל לשוב לעבודתו כנגר (על מגבלותיו), ועל כן אני מעמיד את נכותו
התפקודית על שיעור של-26%.
הכנסת התובע- לפני התאונה ולאחריה:
מעיון בתצהירו של התובע עולה כי לפני שהחל עבודתו אצל הנתבע עבד אצל אדם בשם
מנסור אתיר והשתכר בממוצע סך של 5,590 ₪.
מתצהירו של התובע עולה כי 7 חודשים עובר לתאונה החל לעבוד אצל הנתבע כנגר
והשתכר סך של 4,500 ₪ נטו. לדבריו זהו הסכום ההתחלתי עליו סוכם, כאשר ידע כי
בחודשים לאחר מכן שכרו יעלה לסך של 6,000 ₪ נטו. לטענתו, התאונה ארעה בדיוק בסוף
החודש בו היה אמור להתחיל לקבל את השכר הגבוה. על כן, טוען כי פוטנציאל ההשתכרות
שלו גבוה יותר ואלמלא התאונה היה מגיע לשכר הממוצע במשק.
ציין בתצהירו כי בחודש התאונה שכרו עמד ע"ס 6,000 ₪ נטו. לדידו, ובניגוד למצוין בתלושי
שכרו (אשר קיבל בדיעבד לאחר התאונה)- חלק משכרו שולם בהמחאה וחלק במזומן. אישר
בעדותו כי נהגו לתת לו גם מזומנים, וכי לא רצה להתעמת עם מעבידו בקשר לכך. התובע
הוסיף כי סבר שתלושי המשכורת שלו הינם על מלוא הסכום שהוא מקבל.
כאמור, מעיון בתלושי השכר שצורפו לתיק המוצגים מטעם התובע, עולה כי בטרם החל לעבוד בשרות הנתבע עבד בין החודשים 4/07 ל-5/07 אצל אדם בשם מנסור אתיר, והשתכר סך של 5,590 ₪ לחודש (ברוטו).
התובע החל עבודתו אצל הנתבע ביום 1.9.07. כאשר תלושי השכר מצביעים כי השתכר סך של
2,000 ₪ (ברוטו) בין החודשים 9/07- 12/07. עם זאת, התובע כאמור טוען כי תלושי
השכר אינם משקפים את מלוא הסכומים שקיבל.
יש לציין כי במהלך דיון ההוכחות מיום 25.10.15 התנגדו הנתבעים לטענות התובע כי
תלושי השכר לא שיקפו את מלוא השתכרותו. נטען בין היתר כי לא בא זכרן של טענות כגון
דא במסגרת כתב התביעה.
אמנם הטענות הנ"ל לא הועלו במסגרת כתב התביעה, אולם הטענות הנ"ל אינן חדשות
ונטענו עוד במסגרת הגשת התחשיבים בשנת 2011 וכן עוגנו בתצהיר התובע אשר אומת
בשנת 2013, על כן, אין לי אלא לדחות התנגדות הנתבעים ולדון בטענות לגופן.
לטענת הנתבעים השיק ע"ס 6,000 ₪ שהנתבע נתן לתובע לאחר התאונה, אינו חלק
מהמשכורת כי אם מתנה. התובע הכחיש זאת במהלך עדותו וטען כי המדובר בחלק
מהמשכורת. עם זאת העיד כי אינו יודע האם עשה את החישוב המדויק של כמה מתוך
הסכום הוא ברוטו וכמה נטו. כמו כן, לדבריו לא חשב לשאול את הנתבע לפשר גובה הסכום
בשיק (שהיה גבוה מן השכר שלו בדר"כ), ציין כי יתכן וזאת הייתה העלאה. לשיטתו, אין כל
סיבה לשאול את הנתבע לפשר הסכום.
אשתו של התובע העידה אף היא כי כאשר הנתבע הגיע לבקר את התובע לאחר התאונה,
הוא הביא עמו את השיק שהיה למעשה המשכורת של חודש מרץ (שכן לידיעתה התובע לא
קיבל עד אז את המשכורת של חודש מרץ). כמו כן, ציינה כי חמותה לא קבלה שום סכום
כסף בנוסף.
לטענת הנתבע, התובע נהג לבקש ממנו מזומן, וזה היה נותן לו שיק ומזומן.
ציין כי בתחילת העסקתו קיבל התובע סך של כ-4,000 ₪, לאחר מכן עלה לסך של 4,500
₪. העובדים קיבלו את התלושים דרך רואה החשבון של הנתבע.
יודגש כבר עתה, כי מן הנתונים העולים מהתדפיסים כאמור ניכר כי לתובע היו הכנסות
גבוהות יותר, אולם בחלק מן החודשים אין ראיות לסכומים להם טוען התובע בתצהירו (בכל
הקשור להפקדות במזומן).
בתדפיס בנק לחודש אוקטובר שנת 2007 צוין כי בוצעה הפקדה ע"ס 4,000 ₪ (בעוד
שבתלוש השכר בחודש 9/07 צוין סך של 2,000 ₪ ברוטו בלבד= סך של 1,930 נטו).
בתדפיס בנק לחודש נובמבר 2007 צוין כי בוצעה הפקדת שיק ע"ס 3,000 ₪ (בעוד
שבתלוש שכר בחודש 10/07 צוין סך של 2,000 ₪ ברוטו בלבד= סך של 1,930 נטו).
בתדפיס בנק לחודש דצמבר 2007 צוין כי בוצעה הפקדת שיק ע"ס 4,500 ₪ (בעוד שבתלוש שכר לחודש 11/07 צוין סך של 2,000 ₪ ברוטו בלבד= סך של 1,930 נטו).
בתדפיס בנק לחודש ינואר 2008 צוין כי בוצעה הפקדת שיק ע"ס 4,000 ₪ (בעוד שבתלוש
שכר לחודש 12/07 צוין סך של 2,000 ₪ ברוטו בלבד= סך של 1,930 ₪ נטו).
בתדפיס בנק לחודש פברואר 2008 צוין כי בוצעה הפקדת שיק ע"ס 2,500 ₪ (בעוד
שבתלוש השכר לחודש 1/08 צוין סך של 3,000 ₪ ברוטו בלבד= 2,895 ₪ נטו). התובע
טוען כי בנוסף לשיק קיבל גם סך של 2,000 ₪ במזומן, אולם אין לכך כל תימוכין, כפי שאין
תימוכין לגבי יתר הסכומים שטען כי קיבל במזומן בחודשים אחרים. נוכח האמור בתלוש
המשכורת, אניח כי בפועל קיבל סך נוסף של 500 ₪ (בנוסף להפקדת שיק ע"ס 2,500 ₪
כאמור).
בתדפיס תנועות לחודש מרץ 2008 צוין כי בוצעה הפקדת שיק ע"ס 4,500 ₪ (בעוד
שבתלוש השכר לחודש 2/08 צוין סך של 3,000 ₪ ברוטו= 2,895 ₪ נטו).
בתדפיס בנק לחודש אפריל שנת 2008 צוין כי בוצעה הפקדת שיק ע"ס 6,000 ₪ (בעוד
שבתלוש שכר לחודש 3/08 צוין סך של 4,740 ₪ ברוטו= 4,562 ₪ נטו). ודוק, ככל
הנראה כי המדובר היה בשיק אשר לפחות ברובו גילם את סך המשכורת של התובע עבור
חודש מרץ. כאמור, הנתבע הביא עמו את השיק הנ"ל לאחר קרות התאונה, עת בא לבקר
את התובע בביתו. התובע לא שאל לפשר הסכום הגבוה (ביחס למשכורתו הרגילה)- ולכן לא
ידע האם מדובר בהעלאה או שמא המדובר במתנה או מעין פיצוי נוכח הנסיבות. הנתבע בתצהירו הכחיש כי דובר במשכורת וציין כי השיק היה בבחינת מתנה.
על כן, אצא מנקודת הנחה כי מתוך סך של 6,000 ₪- סך של 4,600 ₪ יוחס למשכורת
חודש מרץ 08' ואילו יתר הסכום הוא פיצוי/ מתנה וכיוב'.
מיצוע ההפקדות שבוצעו מורה כי השכר הממוצע של התובע נשק לסך 4,000 ₪. ולאחר
הצמדה- 4,663 ₪.
חישוב הפסד השתכרות לעבר:
בנסיבות העניין, אני סבור כי יש להעמיד את הפיצוי ממועד התאונה עד ליום 4.5.09- על
סך של 60,620 ₪. בתוספת ריבית מאמצע התקופה- 68,100 ₪.
בנסיבות דנן, בהתחשב במצבה התפקודי של ידו השמאלית בתקופה זו ובשיעור נכותו
הרפואית- לא יכול להיות חולק כי אובייקטיבית לא הייתה מניעה מאיתור עבודה רלוונטית
עוד קודם לדצמ' 09'.
על כן, יועמד הפיצוי עבור התקופה מיום 5.5.09 עד ליום 1.1.10 על
סך כולל של 11,000 ש"ח.
באשר לשנת 2010- מעיון בתלושי השכר של התובע מ"עדן בריאות טבע מרקט בע"מ" עולה
כי שכרו הממוצע עמד על סך של 4,326 ₪ לחודש. ובהצמדה להיום- 4,630 ₪.
באשר לשנת 2011- תלושי השכר מורים כי שכרו הממוצע עמד על סך 4,889 ₪ לחודש.
ובהצמדה להיום- 5,032 ₪.
באשר לשנת 2012- מעיון בתלושי השכר עולה כי שכרו הממוצע עמד על סך 4,926 ₪
לחודש. ובהצמדה להיום- 4,964 ₪.
באשר לשנת 2013- תלושי השכר מצביעים כי שכרו החודשי הממוצע עמד על סך 5,515 ₪. ובהצמדה להיום- 5,514 ₪.
באשר לשנת 2014- תלושי השכר מורים כי שכרו החודשי הממוצע עמד על סך של 5,649 ₪. ובהצמדה להיום- 5,592 ₪.
באשר לשנת 2015- עד לחודש 8/2015 שכרו הממוצע עמד על סך של 5,356 ₪. בהצמדה
להיום- 5,655 ₪.
בהקשר זה יודגש כי לא הובאו בפני כל ראיות בדבר הסכם כלשהו שנערך עם הנתבע בזמנו
ואשר לפיו הוסכם כי במרץ/ אפריל 2008 שכרו החודשי של התובע יועלה לסך של 6,000
₪.
בסיס השכר לעתיד והפסד ההכנסה בתקופה זו:
כפי שפורט לעיל באריכות, חרף העובדה כי התובע סיים לימודים בהנדסת תוכנה, שוכנעתי
כי מרבית הסיכויים הם כי גם אלמלא התאונה היה ממשיך בעבודת כפיים, כגון נגרות.
לטענת התובע יש לחשב את אובדן השתכרותו לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק,
ואולם לא הובאה כל ראיה בדבר גובה השכר של נגר ותיק בכלל ו/או בדבר הפוטנציאל של
התובע בפרט להשתכר כגובה השכר הממוצע במשק. התובע היה כבן 27 במועד התאונה,
כאשר עבד בתחום הנגרות כבר משנת 2004 אולם הנתונים מורים כי שכרו הממוצע עובר
לתאונה הגיע לסך של כ-4,660 ₪ בלבד (לאחר הצמדה), בנוסף מסקירת קורותיו ניכר כי
לא נהג להתמיד במקום עבודה אחד.
על כן, אני סבור כי בנסיבות דנן יש לקבע את בסיס שכרו לעתיד בין שכרו כיום (כסדרן)
המשקף לטעמי גם את השכר שהיה משתכר היום אף כנגר אלמלא התאונה לבין השכר
הממוצע במשק, קרי סכום שלדעתי יכול היה להגיע אליו בשנים שלאחר התאונה אלמלא התאונה עצמה. על כן, הפסדי השתכרותו לעתיד (עד הגיעו לגיל 67) יחושבו כדלקמן:
7,800 ₪* 26% (נכות תפקודית)* 243.174 (מקדם היוון ל-31.25 שנים)= 493,157 ₪.
הפסדי פנסיה:
סה"כ לעבר- יועמד הפיצוי בגין הפרשות פנסיוניות ע"ס 5,645 ₪.
לגבי העתיד יש להוסיף לסכום הפיצוי לעתיד הפרשות לפנסיה בשיעור של 12%- 59,178 ₪.
עזרת צד ג':
כמו כן, ציין כי לאחר התאונה ובמהלך אשפוזו אשתו שהתה במחיצתו וליוותה אותו וכן גם
בימים הראשונים לאחר שחרורו מבית החולים נאלצה להעדר מעבודתה.
על כן, בנסיבות העניין לא הוכחו הפסדי שכר עבור אשת התובע.
התובע הוסיף כי כחודשיים לאחר התאונה נולדה בתו הבכורה אולם מגבלתו ביד לא אפשרה לו לטפל בתינוקת.
הגם שהתובע לא הוציא הוצאות בפועל הוא זכאי לפיצוי עבור עזרת קרובי
המשפחה (ר' ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט (1) 477, 493; ע"א 327/81
ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח (3) 580, 588).
יצוין כי התובע לא הציג קבלות באשר להעסקת בעלי מקצוע בכל הקשור לביצוע תיקונים/
עבודות בית. עם זאת, מקובלת עלי הטענה כי הצורך בעזרה לעתיד מתמקד בסיוע
בעבודות בית אותן יכול היה לבצע והוא מתקשה בביצוען לאחר התאונה.
הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:
חרף העובדה כי התובע לא צירף את מלוא הקבלות, ולמרות שהמומחה לא ציין בחוות
דעתו כי קיים צפי להחמרה, מקובל עלי כי התובע נאלץ ויאלץ להוציא סכומי כסף בגין
פגיעתו אשר שיעור נכותה הרפואית אינו מבוטל (ולמרות כי את רוב הטיפולים הרפואיים
ניתן לבצע במסגרת הרפואה הציבורית ועל חשבון המל"ל, שכן המדובר בתאנ"ע). על כן, הפיצוי בגין רכיב זה יועמד על דרך האומדנא בסך 15,000 ₪ (לעבר ולעתיד).
כאב וסבל:
סיכום כל ראשי הנזק לעיל מוביל לסך של 877,580 ₪.
ניכויי מל"ל:
אם כן, הסכום שיש לנכות מהפיצוי שנפסק עבור התובע הוא- 63,517 ₪.
סיכום ביניים:
877,580 ₪ - נזק
15%- אשם תורם
745,943 ₪- סכום ביניים
63,517 ₪- תגמולי מל"ל
682,426 ₪- סכום הנזק.
זהות המבטחת/ תוקף הפוליסה:
טענות הנתבע 1:
"אוברסיז" נוהלה בזמנו ע"י צד ג' 2- מר נחום פז, אשר ניהל והפעיל את "אוברסיז"-
לטענת הנתבע, שניהם פעלו כמייצגים מורשים של צד ג' 4, שהינה חברת הביטוח
"אינגוסטרך".
לטענת הנתבע, "אינגוסטרך" אף היא ביטחה את הנתבע 1 בהתאם לפוליסת הביטוח
כמבטחת משנה.
צד ג' 5, הלא הוא מר רפי אדרעי, הוא זה שקישר בין המבקש לבין צד ג' 1 וחברות
הביטוח.
לטענת הנתבע 1, לא יכולה להיות מחלוקת כי צדדי ג' 1-4 ביטחו אותו בפוליסת הביטוח
(כפי שצורפה על ידו).
עוד טוען הנתבע כי בהעדר ראיות מטעם צדדי ג' לרבות זהות מבטחת המשנה
הרלוונטית לתביעה זו, יש לקבוע כי חברת אינגוסטרך ביטחה את הנתבע 1 בהתאם
לפוליסת הביטוח ומכאן חבותה כמבטחת משנה.
טענה נוספת מטעם הנתבע 1 היא כי פסק הבוררות אינו תקף כלפי הנתבע 1 מאחר
ונפסק על סמך הסכמות בין צד ג' 4 לבין צד ג' 5.
טענות "אינגוסטרך":
טענות נתבעים 2-5 (וצדדי ג' 1-3):
טענות צד ג' 5 (מר אדרעי):
טענות התובע (כפי שהובאו במסגרת סיכומי התשובה):
דיון והכרעה באשר לשאלת חלוקת החבות:
באשר לנתבעים 2, 4 ו-5:
חבותו של מר פז-
מן הראיות שהונחו בפני עולה כי "אינגוסטרך" הפסיקה לעמוד בתשלומים על פי הפוליסות שהוצאו מטעמה בינואר 2007. הפוליסה בענייננו הוצאה ביום 1.6.07, קרי לאחר שכבר היה ידוע למי מהמבטחים כי "אינגוסטרך" אינה עומדת בהתחייבויותיה. משיקולים כלשהם בחרו להסתיר את זהות המבטחת העיקרית ובפוליסה עצמה לא מופיע שמה של המבטחת הישירה אלא של מבטחות המשנה בלבד. רק במסגרת ההליכים בתיק דנן הוברר כי כחלק מהסתעפויות החברות השונות גם "סיטי פוליס" רלוונטית כמבטחת על פי הפוליסה הנדונה (וחרף העובדה כי שמה מופיע מפורשות רק במסגרת פוליסה מאוחרת יותר שהוצאה לנתבע).
ודוק: ניכר כי מר פז הוא הרוח החיה בכל הקשור להתנהלות "אוברסיז" ו/או "סיטי פוליס" ו/או שאר החברות הזרות בישראל (ראו בהקשר זה את סע' 57-58 לפסק הבוררות מיום 13.5.12). הוא אף לא ניסה במסגרת ההליכים דכאן להדוף את האחריות מעליו ותחת זאת גזר על עצמו שתיקה ממושכת. מקובלת עלי ההנחה כי אלמלא מר פז ומועדוני החברים שבניהולו, לא הייתה נמשכת ההתקשרות עם "אוברסיז". עם זאת כפי שאפרט בהמשך לא הונחה בפני תשתית ראייתית לפיה אוכל לחייב את מר פז באופן אישי.
בדיקה קצרה במרשתת מעלה כי התנהלו חקירות ממושכות בדבר התנהלותו מול חברות זרות כבר בשנת 2004, קרי מר פז ידע זה מכבר על האזהרות הרבות של המפקח על הביטוח נגד התקשרות עם "אוברסיז" או "אינגוסטרך". כמו כן, הוצאה אזהרה גם לגבי התקשרות עם מועדוני החברים שבניהולו של מר פז. הלה ידע היטב כי "אינגוסטרך" אינה משלמת תגמולי ביטוח מאז תחילת שנת 2007 וכי "אינגוסטרך" מהווה את הכיס העמוק אשר בלעדיו סביר כי המבוטחים לא יזכו לכספם בבוא העת.
משכך, נוכח מעורבותו בהתקשרות בלתי חוקית עם מבטחות זרות, ברי כי היה בידו למנוע בנקל את המשך ההתקשרות של מבוטחים עם אותן חברות, כשבפועל ברור לו כי בעת צרה ספק רב אם יהיה למבוטחים ממי להיפרע.
סקירת הפעילות והדינמיקה בין החברות השונות הורתה כי "מר פז היה הדמות הדומיננטית בענייני ביטוח, על פיו ייפול ויקום דבר- אף אם ההוראה האחרונה או הביצוע נעשו ממשרדי אוברסיז בלונדון" (מתוך פסק הבוררות סעיף 57, הדגשות שלי- ש.מ).
לבסוף נקבע כי הפעילות בישראל אינה מסתכמת בפעילות של סילוק תביעות גרידא (כפי שאף נחזה במסגרת הפוליסה בענייננו) אלא נעשתה פעילות רבה נוספת אשר משתלבת במארג פעולות ביטוחיות, ומכאן כעיסוק בביטוח.
באשר לחבותו של מר אדרעי-
כך שבפועל, לאחר תיקון הודעת צד ג' הוגש תצהירו המתוקן של מר אדרעי.
סקירת טענות הנתבע כלפי מר אדרעי-
כמו כן, הוסיף בתצהירו כי הוגשה נגדו תביעה בגין נזק רכוש ואז מצא עצמו ללא כיסוי.
לדבריו, כפי שתועדו במסגרת התצהיר, קרו מקרים בהם נאלץ להפעיל את הביטוח (שריפה, תאונה עם אחד הרכבים) והודיע למר אדרעי, אשר התייצב בעסק ומסר לו שיקים של עסקים ו/או אנשים פרטיים ככיסוי לאותם מקרים. השיקים הנ"ל חזרו ולא נפרעו.
יש לציין כי בניגוד לאמור בתצהירו, מעדותו של הנתבע עולה כי בגין אירוע השריפה משנת 2008 חלק מהשיקים שקיבל הנתבע לידיו כובד ורק חלק מהסכום לא שולם בסופו
של יום.
למרות שאלותיו ובקשותיו של הנתבע- לדבריו, מר אדרעי מעולם לא הסביר לו את זהותחברת הביטוח שמבטחת אותו בפועל.
מר אדרעי מסר לו פוליסות שונות, מכתבים שונים מהם אף פעם לא היה ברור לו למי לפנות על מנת לקבל מענה בקשר לאירועים ביטוחיים ובכל פעם היה פונה אליו ישירות והלה היה מסביר לו כי הוא מטפל באירוע ואל לו לדאוג. חרף האמור לעיל, בעדותו ציין
הנתבע כי הוא לא יודע על אילו מכתבים מדובר.
לדברי הנתבע גם במקרה דנן, מר אדרעי הבטיח לנתבע כי הוא זה שמטפל באירוע וכי יש כיסוי ביטוחי. כמו כן, הלה ציין בפני הנתבע כי קיימים בחברות הביטוח דרכם הוא ביטח את הנתבע כספים לכיסוי הנזקים הנטענים באם יתבררו כנכונים. מר אדרעי הבטיח לו כי באם ימצא חייב לשלם כל נזק בגין האירוע דנן, הרי שהוא ידאג לכיסוי החוב באופן אישי.
הנתבע עמד על כך כי מר אדרעי לא הסביר לו באשר להצטרפות למועדון, לדבריו הלה רק אמר לו שהוא עושה ביטוח ומביא לו פוליסה והנתבע האמין לו. אישר כי לא קיבל תעודת חבר למועדון. יחד עם זאת, במהלך עדותו עומת הנתבע אל מול העובדה כי תעודת החבר צורפה לתצהירו (תחילת תוקף- 1.4.08). כמו כן, צורפה גם תעודת חבר נוספת (תעודת חבר שקנאי, תחילת תוקף מיום 1.6.08). משהוצגו לו תעודות החבר ניסה לחמוק מהשאלה מדוע הוא מכחיש קיומה של חברות במועדון כלשהו. ציין כי נתן אמון במר אדרעי, שאמר לו לחתום.
מעדותו עולה כי לא בדק את דרך הטיפול בתביעות שלו, כך שאינו יודע האם הטיפול התקבל ישירות ממועדון "השקנאי" או ממר אדרעי. האחרון חידש לו את הפוליסה והנתבע שילם לו עבור כך. כאשר נשאל מי המבטחים שלו ציין כי מדובר בחברות ביטוח שהסוכן בחר. לא יודע אם המדובר בחברת ביטוח "מגדל" או שמא עסקינן במספר חברות. לדבריו, ברגע שמתחדשת פוליסה מר אדרעי החתים אותו ולקח שיקים.
בעדותו לא ידע לענות האם צירף מסמכים של הפניקס וכן לא ידע האם הייתה לו חברות במועדון של "אגרוביט" (שמה ננקב במסמכים הקשורים ל"פניקס").
כאשר נאמר לו במסגרת עדותו כי מר נחום פז הוא זה שטיפל בו – ציין כי אינו יודע מיהו. לדבריו, הגיש את התביעה בלית ברירה, לאחר שהנתבע הבטיח ולא קיים. הדגיש כי יש לו פוליסות והוא יודע שהוא מבוטח.
סקירת טענותיו של מר אדרעי-
לדבריו, הנתבע היה אצלו תקופה כמבוטח, אח"כ עבר לסוכן אחר ואח"כ מר אדרעי
אושפז.
כאשר נשאל מדוע לא ביטח את הנתבע כסוכן ביטוח ציין כי הדבר ארע עקב נסיבות רפואיות (חלה בשנת 2007 ועבר ניתוחים עד שנת 2010) ולכן לא יכל לעבוד בשום דבר. לדבריו, מר נחום פז הציע לו לצרף חברים למועדונים, שלהם היה חלק של בונוסים ונסיעות לחו"ל ובין השאר היה הנושא של ביטוח קולקטיבי בו לא טיפל. לא יכול היה לקבל עמלת סוכן אלא רק תשלום על דמי החבר, וזאת משום שהושעה באותו הזמן.
מר אדרעי ציין כי לא סיפר לנתבע על השעייתו, אולם לדבריו כל משפחתו ידעה על זה
ובכלל זה גם אחיו של הנתבע. הוסיף כי לא הודיע לחברות הביטוח כי חדל מלשמש כסוכן, מאחר וזה אינו מתפקידו, כלשונו.
לדבריו, הנתבע עשה את החלק הביטוחי אצל "אגרובט", נחום פז ושלוחיו, ולא אצלו.
אישר כי בתצהירו המקורי כתב בסעיף 2 שהוא סוכן ביטוח במקצועו ועבד בעוז ניהול
סיכונים, אולם לא הזכיר במסגרת התצהיר כי נכון לזמנים הרלוונטיים היה סוכן מושעה. לכן, לדבריו כשהתברר שנפלה טעות (לאחר שהבריא) הוגש תצהיר חדש. בהקשר
זה יצוין כי בתצהירו המתוקן לא צוינה הטעות שנפלה במסגרת התצהיר הקודם.
בעדותו ציין כי לא ידע מי החברות המבטחות במסגרת המועדון וכי קיבל את המסמכים הרלוונטיים מ"אגרוביט", נחום פז ואנשים מטעמו. גם הביטוח הסוציאלי נעשה לטענתו דרך גב' בשם מיכל ובחור בשם שמוליק פרומר.
מר אדרעי ציין כי אינו מכיר את המסמכים שהוצגו לו מתוך תיק המוצגים של הנתבע
כגון ביטוח רכב מסוג "וולוו". הכחיש כי העביר את המסמכים הללו לידיו של הנתבע
והוסיף כי הנתבע קיבל את המסמכים ישירות מחברת הביטוח והוא יודע זאת משום
שכתוב בכותרת "אוברסיז".
לדבריו, הנתבע קיבל את המסמכים ישירות ממר נחום פז. למרות שהנתבע טוען כי
מעולם לא ראה את מר פז, לטענת מר אדרעי הנתבע ראה אותו לפחות שלוש פעמים.
הוסיף כי אינו מכיר את החברות שחתומות על מסמך ב' שצורף לתיק מוצגי הנתבע מלבד
"עוז ניהול סיכונים"- לגביה אישר כי שמע על החברה, אך מעבר לכך לא ידע דבר, הוא שימש כמפיץ של "מועדונוע" ו"שקנאי", ולא ידע מה עשה המועדון מול חברות הביטוח.
ציין כי הוא צירף את הנתבע למועדון חברים בלבד, ולא הייתה לו דרך להדריך אותו
כיצד לקבל תשלום. כמו כן, לדבריו אמר לו שצריך להתקשר לנחום והוא לא יכול
להתעסק בזה מאחר והוא בטיפולים רפואיים.
לדבריו, לאחר מכן הנתבע לא ביקש ממנו כסף אלא רק שאל אותו מה לעשות. לא הוציא
לו שום מסמך אלא הפנה אותו ל"עוז ניהול סיכונים". כמו כן, עדכן את מר נחום וזה
אמר לו כי הוא מתנהל מול חברה אחרת ויש בוררות.
בעדותו אישר שצירף את מסמך מס' 3 לתצהירו, כרטיס הלקוח של הנתבע וכן ציין כי הוא לא ערך את המסמך הנ"ל והוא לא מתנהל במחשבים שלו, אלא קיבל אותו בעקבות פנייתו למר נחום פז. לגבי התביעה הנ"ל מצא לנכון לפנות למר פז. לדבריו ביקש ממר פז
את המסמך הנ"ל כדי להוכיח שהשיקים הנוספים שולמו, אולם מר אדרעי ציין כי אינו
שלוח של פז ואינו משמש כסוכן ביטוח אלא כמפיץ בלבד.
עם זאת, ולמרות שמדבריו עולה כי מר פז התנהל מולו כסוכן ביטוח במקרה
הספציפי- מר אדרעי לא זימן אותו מפני שלא מצא לנכון לעשות כן.
ציין כי נספח 1 שצורף לתצהירו מבהיר את מעמדו מול החברה בה שימש כמפיץ- המסמך
הנ"ל נחתם בשנת 2005, בעת שלא היה סוכן ביטוח (כאמור רשיונו הוחזר לו רק בשנת 2010).
ציין כי הנתבע ידע שהוא צריך לבטח עצמו במקום אחר, ועובדה כי כאשר הנתבע נוכח
לגלות כי השיקים חזרו- פנה לסוכן אחר. לדבריו, הוא לא היה צריך התראה ממנו וזה לא
היה מתוקף תפקידו להעיר על כך. כמו כן, אמר בעדותו כי לא עדכן את הנתבע שחדל להיות מפיץ וכי אין זה מתפקידו.
למרות שבכתב ההצהרה והמינוי נכתב כי מר אדרעי מתחייב לפעול בהתאם להנהלת המועדון, לא ידע לומר בעדותו מהן ההוראות. בהמשך, אישר כי חלק מההוראות הן לייצג את חברי המועדון בתום לב. לדבריו הוא לא מטפל בנושא הגבייה של דמי החבר.
מר אדרעי ציין כי אינו עוקב אחר הנחיות המפקח על הביטוח שהזהירו מפני חברות במועדונים של מר נחום פז ומפני חברות כגון אוברסיז, והעיד כי זה לא היה מתוקף תפקידו לעקוב אחר ההנחיות מפני שהוא התעסק מול חברות ישראליות. מכל מקום, לדבריו הפן הביטוחי לא היה קשור אליו ולא העביר לידי הנתבע מסמכי ביטוח, פוליסות וכיוב'.
דיון והכרעה בשאלת אחריותו של מר אדרעי:
סעיף 24 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) תשמ"א – 1981 (להלן: חוק הפיקוח) אוסר על עיסוק בתיווך לעניין ביטוח בין כל אדם לבין מבטח, בין במישרין ובין על ידי אחר, אלא על ידי מי שמחזיק רישיון של סוכן ביטוח, ובתנאי הרישיון.
בסעיף 31 (א) לחוק הפיקוח נאסר תיווך בביטוח בין כל אדם שאינו מבטח לבין תושב חוץ או סוכנו, שאינם בעלי רישיון לפי חוק הפיקוח.
בסעיף 55 (א) לחוק הפיקוח נאסר על מבטח או סוכן ביטוח לתאר תיאור מטעה עסקת
ביטוח. תיאור מטעה הוגדר כך:
"תיאור הניתן בעל פה, בכתב או בדפוס, שיש בו כדי להטעות בעניין מהותי בעסקה; מבלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה:
(1). שם המבטח...
...
(6) התאמת תנאי הפוליסה לתנאים שנקבעו או שאושרו על פי דין..."
בהקשר זה אציין כי לא ירדתי לסוף דעתם של הנתבעים 2-5 שציינו כי היה על הנתבע 1 להבין כדבעי על מה הוא חותם. האמנם מצופה מן הנתבע כי יכנס אל עובי הקורה ויבין מלפני ולפנים את היחסים המורכבים בין חברות זרות? ניכר כי אף אם מדובר במבוטח מלומד ומשכיל ו/או מבוטח המנהל עסק מצליח וככזה- נתפס כמיומן ומנוסה בתחום הביטוחים התשובה לכך הינה שלילית באופן נחרץ.
לא יעלה על הדעת כי אדם המבקש שקט נפשי בדמות ביטוח לעסקו ולעובדיו, ישים את כל יהבו בביטוח שהוא בבחינת קנה קש רצוץ.
לפיכך מקובלת עלי עדותו של הנתבע שהכיר את מר אדרעי במשך שנים ארוכות קודם לכן כסוכן ביטוח וכך סמך עליו גם בעת שביקש לבטח את עסקו בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו. מעדותו של הנתבע עולה כי לא בדק את דרך הטיפול בתביעות שלו, כך שאינו יודע האם הטיפול התקבל ישירות ממועדון "השקנאי" או ממר אדרעי. לדבריו, האחרון חידש לו את הפוליסה והנתבע שילם לו עבור כך.
כמו כן, וכפי שציינתי בפרוטוקול- בא כוחו של הנתבע הרבה להפריע במהלך עדותו ואף
להנחות את הנתבע. הנתבע מצידו מילא פיו מים ולעתים ציין כי אינו יודע אולם נוכח פני
הדברים כאמור שורת ההיגיון מחייבת כי יש טעם בדבריו לעניין מהות היחסים בינו לבין
מר אדרעי.
טענתו כי סמך על מר אדרעי בעניין הביטוח נוכח היכרותו רבת השנים עמו כסוכן ביטוח, היא מהימנה ומתיישבת עם הלך נפשו של כל אדם סביר הרוכש ביטוח.
אחריותו של מר אדרעי כסוכן ביטוח ולא כמפיץ-
עוד אישר כי החלק הארי של ההצטרפות למועדון הוא הביטוח וכל יתר השירותים הם טפל.
למרות שבכתב ההצהרה והמינוי נכתב כי מר אדרעי מתחייב לפעול בהתאם להנהלת המועדון בעדותו לא ידע לומר מהן ההוראות. בהמשך, אישר כי חלק מההוראות הן לייצג את חברי המועדון בתום לב. לדבריו הוא לא מטפל בנושא הגבייה של דמי החבר.
מעדותו נלמד כי לא נשמע להוראות המפקח על הביטוח אשר הזהירו סוכני ביטוח מהתקשרות מול חברות ה"מועדונוע", "שקנאי" וחברות של "אינגוסטרך" ונחום פז. ציין כי אינו עוקב אחר ההנחיות וכי זה לא היה מתוקף תפקידו. הוא התעסק מול חברות ישראליות. מכל מקום, הפן הביטוחי לא היה קשור אליו ולא העביר לידי הנתבע מסמכי ביטוח, פוליסות וכיוב'.
לטענתו, מר נחום פז הציע לו לצרף חברים למועדונים, שלהם היה חלק של בונוסים ונסיעות לחו"ל ובין השאר היה הנושא של ביטוח קולקטיבי בו לא טיפל. לא יכול היה לקבל עמלת סוכן אלא רק תשלום על דמי החבר, וזאת משום שהושעה באותו הזמן.
מר אדרעי ציין כי לא סיפר לנתבע על השעייתו, אולם לדבריו כל משפחתו ידעה על זה ובכלל זה גם אחיו של הנתבע.
בעדותו ציין כי אמר לנתבע שיש לו אפשרות להצטרף למועדון החברים ובנוסף יש לו אפשרות להצטרף באמצעות קולקטיב של "אוברסיז". מסר לו שיש לו אפשרות ללכת לכל סוכן שהוא רוצה ויש לו אפשרות להצטרף למועדון חברים.
לדבריו, הנתבע עשה את החלק הביטוחי אצל "אגרובט", נחום פז ושלוחיו, ולא אצלו.
כמו כן, מהעדויות נלמד כי הנתבע שילם את דמי הביטוח ודמי הפוליסה ישירות למר אדרעי. מר אדרעי אישר זאת אך ציין כי העביר את התשלום בדואר למר פז.
בנוסף, נלמד כי בפועל מר אדרעי שימש כאיש קשר בלעדי בין "שקנאי" לבין הנתבע, כמו כן הוא החתים את הנתבע על הצטרפות למועדון.
העובדה כי מר אדרעי לא צירף כתב הצהרה ומינוי כמפיץ של "שקנאי" וכן העובדה כי אף לא טרח לנסות לזמן לעדות את מר פז אותו מכיר במשך שנים- נזקפות לחובתו בהקשר זה, ומעידות כי בפועל שימש כמתווך וכמשווק ביטוח.
בנוסף, אי ידיעתו באשר לפרטים מהותיים מתוקף תפקידו כמפיץ, כגון: כיצד מחושבות העמלות וממה הן נגזרות כמו גם אילו שירותים ניתנים במסגרת המועדון וכן העדר ידיעה בדבר קיומו של כתב מינוי והצהרה כמפיץ של "שקנאי" עולה בקנה אחד עם התנהלותו הכללית של מר אדרעי בהליכים אלו, ונטייתו לפזר ערפל במקום לשפוך אור על עובדות המקרה.
דבריו של מר אדרעי בדבר כך כי נכון למועד האירוע נשלל ממנו רשיונו כסוכן ביטוח, אולם לא טרח להודיע על כך למבוטחיו ו/או לחברות הביטוח, משום שאין זה מתפקידו לעשות כן ו/או מפני שממילא בטירה "ידעו" על כך שרישיונו נשלל- מקוממים ועומדים בניגוד לדין.
יתרה מזאת, בתצהירו המקורי כלל לא ציין כי נכון למועדים הרלוונטיים לתביעה זו היה סוכן מושעה. ורק במסגרת התצהיר המתוקן ציין זאת (אולם מבלי שצוינה במפורש הטעות שנפלה בתצהיר המקורי). בעדותו נתן הסברים שאינם מניחים את הדעת (היה חולה במועד מתן התצהיר המקורי).
מצג כוזב באשר לפרטי עסקת הביטוח:
ודוק, הטענה כי היה על הנתבע לקרוא ולהבין שהביטוח הוא בחברה זרה אינה מקובלת עלי. בנסיבות העניין קשה להאמין שהנתבע הסכים ביודעין לבטח את עסקו בסבך של חברות זרות, ברוקרים ומבטחי משנה, שכל אחד מהם מטיל את האחריות על משנהו.
כמו כן, אף מעיון מדוקדק בפוליסה לא ניתן להבין מיהו המבטח: האם "אוברסיז" או "אינגוסטרך". זאת ועוד, עיון בפסקי הבוררות הרבים והארוכים שצורפו מגלה כי אף החברות הזרות עצמן חלוקות ביניהן בשאלה מי מהן צריכה לשאת בחבות על פי הפוליסות.
כמו כן, שמה של "סיטי פוליס" כלל אינו מופיע כאמור בפוליסה הרלוונטית, והרי היא פעלה כמורשית מטעם "אינגוסטרך". אם כך, ממילא קיים פרט מטעה בכל הנוגע לזהות המבטחת.
כמו כן, הפוליסה כתובה בעברית, מופיע בה שמה של מועדון "השקנאי", שהיא חברה ישראלית. כן מופיע בפוליסה שמה של החברה המטפלת בתביעות ("עוז") אף היא חברה ישראלית.
ודוק, אין לקבל את הטענה כי היה על המבוטח להבין כי אין לו בעל דברים ישראלי נוכח העובדה כי מר אדרעי פעל בניגוד מוחלט להוראות הדין, הציג עצמו כסוכן ביטוח, מתווך בביטוח עם חברה זרה ומשווק פוליסה שבה רשומות שתי חברות ישראליות (אחת מהן כמי שמטפלת בתביעות ואילו השניה כמועדון חברים).
מודעות מר אדרעי להצגת מצג כוזב , המצג נעשה בכוונה שהנתבע יפעל על פיו ובכוונה להטעות:
אין ספק כי ידע שרישיונו כסוכן ביטוח נשלל. מסיבה זו, אף בחר לכנות את תפקידו במסגרת "מועדונוע" ו"שקנאי" כ"מפיץ".
עוד עולה מהראיות שמר אדרעי ידע שהוא מציג מצג מטעה, לפיו הוא עצמו סוכן ביטוח.
אלא שמר אדרעי אינו הדיוט, אלא סוכן ביטוח בהכשרתו שעבד במקצוע זה שנים רבות עד שרישיונו נשלל. מי שהוכשר כסוכן ביטוח, ועבד שנים ארוכות כסוכן ביטוח, ודאי יודע
מהי מהות עבודתו של סוכן ביטוח, ונהיר לו שמכירת מוצר ביטוחי מהווה תיווך בביטוח
הטעון רישיון. מעדותו נלמד כי לא נשמע להוראות המפקח על הביטוח אשר הזהירו סוכני
ביטוח מהתקשרות מול חברות ה"מועדונוע", "שקנאי" וחברות של "אינגוסטרך" ונחום פז. ציין
כי אינו עוקב אחר ההנחיות וכי זה לא היה מתוקף תפקידו, שכן התעסק מול חברות
ישראליות. טענותיו אלו אינן מניחות את הדעת בפרט משעה שנקב בשמה של "אוברסיז"
שאינה חברה ישראלית כלל.
כמו כן, אף האמור בעדותו של מר אדרעי מאושש את ההנחה כי המדובר במצגים כוזבים-
בעדותו ציין כי אמר לנתבע שיש לו אפשרות להצטרף למועדון החברים ובנוסף יש לו
אפשרות להצטרף באמצעות קולקטיב של "אוברסיז". אולם בהמשך עדותו סתר את עצמו
כי אינו מכיר את החברות שחתומות על מסמך ב' שצורף לתיק מוצגי הנתבע מלבד "עוז
ניהול סיכונים" לגביה מאשר כי שמע על החברה, אך מעבר לכך לא ידע דבר, ולדבריו הוא
שימש כמפיץ של "מועדונוע" ו"שקנאי", ולא ידע מה עשה המועדון מול חברות הביטוח.
זאת ועוד, מר אדרעי אישר כי פעל שנים רבות כסוכן ביטוח באיזור טירה, הלא הוא אזור מגוריו של הנתבע והיה מוכר שם.
בעדותו ציין כי לא ידע מי החברות המבטחות במסגרת המועדון וכי קיבל את המסמכים הרלוונטיים מ"אגרוביט", נחום פז ואנשים מטעמו. גם הביטוח הסוציאלי נעשה לטענתו דרך גב' בשם מיכל ובחור בשם שמוליק פרומר- אולם מר אדרעי לא הביא אף אחד מהם לתמיכה בטענותיו.
כמו כן, תמוהה בעיניי הטקטיקה בה נקט מר אדרעי- שהרי אם הוא כה בטוח בצדקתו, מדוע לא דרש את עדותו של מר פז, מדוע לא ביקש ממנו לחתום על תצהיר שהוא זה שניהל את העניין הכספי מול הנתבע, והוא מסר לו את השיקים ואילו מר דרעי רק התלווה אל הנתבע, וכי בכל פעם שהנתבע התקשר אל מר אדרעי- זה הפנה אותו למר פז ישירות. היה ביכולתו להראות כי מר פז היה זה שהתנהל מולו כסוכן ביטוח במקרה הספציפי. אך משלא עשה כן כאמור ואף לא הביע רצון לעשות זאת, יש לזקוף זאת לחובתו.
באשר לכוונה להטעות-
מר אדרעי כלל לא ניסה להסביר את מניעיו. נהפוך הוא, לאורך כל הדרך עמד על טענתו שפעל כדין וכשורה, שלא הציג עצמו כסוכן ביטוח. מכאן, שכלל לא ניסה להוכיח וממילא לא הוכיח שלא הייתה לו כוונה להטעות (ראו בהקשר זה: רע"א 9215/10 יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ פורסם בנבו, ניתן ביום 12.4.11)- שם נדונה שאלת נטל ההוכחה בקשר לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, שעניינו מרמה בתביעת תגמולים.
כמו כן, שוכנעתי כי הנתבע הוטעה ע"י מצגי השווא ופעל על פיהם עדותו של הנתבע לפיה רכש ביטוח מתוך שכנוע שמי שמוכר לו ביטוח הוא סוכן ביטוח מורשה (על סמך היכרותו רבת השנים עמו) ומתוך שכנוע כי נמכר לו ביטוח כדין מתיישבת היטב עם הילך רוחו של כל אדם סביר.
על כל אלה אוסיף כי ניתן לקבוע שמר אדרעי גם התרשל בהתנהלותו כלפי הנתבע. הפצת פוליסות ביטוח ללקוחות הפונים אליו כסוכן ביטוח מטילה עליו חובות זהירות ואמון כלפי הלקוחות, ולמצער היה עליו לדעת את לשון סעיף 14 לחוק הפיקוח הקובע, כי "לא יעסוק אדם בביטוח אלא אם יש בידו רישיון לפי סעיף 15 ובהתאם לתנאי הרישיון" ואוסר על הפצת פוליסות של מבטחים לא מורשים. מר אדרעי לא נהג אפוא כפי שסוכן ביטוח סביר היה נוהג בנסיבות העניין, ובכך גרם לנזק למבוטחים. עוד אוסיף, כי לטעמי התרשל בתפקידו גם משום שלא הכיר את אזהרתו הברורה והמפורשת של המפקח על הביטוח. עם זאת, לעניין זה לא נשמעו ראיות ולא הובהר כיצד היה עליו ללמוד על האזהרה או מהו המקור החוקי המחייב אותו להכירה, ולכן אינני קובע ממצא בעניין.
נוכח כל אלה מצאתי כי מר אדרעי אחראי לנזקי של הנתבע, ואני מקבל את הודעת הצד השלישי שנשלחה כנגדו.
חבותה של אינגוסטרך-
"נחתם בשם המבטחים ע"י
OVERSEAS INSURANCE CONSULTANT LTD.
FOR AUTORIZING DIRECT INSURERS
UNDER REINSURANCE BINDER FROM
INGOSSTRAKH INSURANCE CO. LTD"
לתמיכה בתצהירו צורף נספח הקרוי "מפרט"/ BORDEREAU אשר מתעד לטענת "אינגוסטרך" את הפסקת כיסוי ביטוחי המשנה ע"י "אינגוסטרך" ע"י ביטול פרמיות ביטוח המשנה לטובת "אינגוסטרך" בדיווחי הברוקר.
אלא שבמקרה דנן, נוכח האמור בפסק הבורר לפיו הודעה על מקרה ביטוח לאחר 31.12.07- לא יגבש חבות של "אינגוסטרך", ובהעדר כל ראיה של ממש הסותרת את הפסק ואת התצהיר של מר אלכסייב- אין ביסוס להנחה כי הסיכון של המבטח הראשי הועבר לאינגוסטרך בגין מקרי ביטוח שאירעו לאחר 31.12.07.
תמוהה בעיניי גם העובדה כי חרף המחלוקות הרבות בהקשר הנ"ל- מר אלכסייב לא זומן להיחקר על תצהירו, ויש לזקוף זאת לחובת הצדדים המתנגדים לטענות "אינגוסטרך".
נוכח האמור לעיל, אני סבור כי לא הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת לחיובה של אינגוסטרך.
סוף דבר:
התביעה כנגד נתבעים 3 ו-6 נדחית (וכך גם ההודעות כנגד צדדי ג' 2 ו-4).
על הנתבעים 1, 2, 4 ו-5 לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 682,426 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 158,000 ₪ ולהכביר הוצאות משפט על פי קבלות שיועברו על ידי התובע בגין אגרה וחוות דעת מומחים (שנתקבלו כראיה).
התובע יישא בהוצאות הנתבעים 3 ו-6 בסך כולל של 7,000 ₪ לכל אחד מהם.
כמו כן, נוכח דחיית ההודעה לצד שלישי כנגד צדדי ג' 2 ו-4, יישא הנתבע 1 בהוצאותיהם בסך כולל של 7,000 ₪ לכל אחד מהם.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין
ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ז, 11 מאי 2017, בהעדר הצדדים.
תחילת עבודה לפי תלושי שכר 1.9.2007. ↑
מס' 10-53 לתיק המוצגים מטעם התובע. ↑
מס' 184 לתיק המוצגים מטעם התובע ↑
בהקשר זה יצויין כי במסגרת החלטתי מיום 3.2.15 בבקשה לאישור עיקול שהוגשה ע"י התובע, קבעתי כי דין הבקשה להדחות מאחר ונוכח האמור בפסק הבוררות, למקרא הפוליסה ולאור חילופי המכתבים- נראה כי אין המדובר בזכות שעילתה נתגבשה, וככזו אינה ניתנת לעיקול. ↑
תצהירו של מר נאסר אמין הוגש ללא צורך בחקירה נגדית. ↑
נספח ב' לתיק המוצגים מטעם התובע. ↑
נספח ד' לתיק המוצגים. ↑
בתיקיית המוצגים תחת נ/3 בטעות. ↑
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
20/12/2011 | החלטה על בקשה של נתבע 2 שינוי מועד דיון 20/12/11 | אבי פורג | לא זמין |
30/01/2012 | החלטה על בקשה של תובע 1 כללית, לרבות הודעה בקשה דחופה לתיקון טעות בסעיף 2 לכתב התביעה 30/01/12 | אבי פורג | לא זמין |
13/02/2012 | החלטה על בקשה של מבקש 1 כללית, לרבות הודעה הודעה 13/02/12 | אבי פורג | לא זמין |
03/02/2015 | החלטה על (א)הודעה על הסכמת התובע למתן פסק דין בתביעה לאישור עיקול על סמך החומר שהוגש לתיק | שי מזרחי | צפייה |
11/05/2017 | פסק דין שניתנה ע"י שי מזרחי | שי מזרחי | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | בשארה איהאב | אלון איזנברג, צחית עופר |
נתבע 1 | רשאד בשארה | פאדי חמדאן |
נתבע 2 | עוז ניהול סיכונים בע"מ | ניר ידיד |
נתבע 3 | נחום פז | ניר ידיד |
נתבע 4 | OVERSEAS INSURANCE CONSULANTS | ניר ידיד |
נתבע 5 | CITY POLIS INSURANCE | ניר ידיד |
נתבע 6 | INGOSSTRAKH INSURANCE CO.LTD | פטר נשיץ |
מקבל 1 | עוז ניהול סיכונים בע"מ | ניר ידיד |
מקבל 2 | נחום פז | ניר ידיד |
מקבל 3 | OVERSEAS INSURANCE CONSULANTS | ניר ידיד |
מקבל 4 | INGOSSTRAKH INSURANCE CO.LTD | פטר נשיץ |
מקבל 5 | רפאל אדרעי | אלדד משען |
מבקש 1 | רפאל אדרעי |