מונחת בפני בקשה לצירוף ראיה, חוות דעת המהנדס דן פריידלין, שהגיש התובע/המבקש. בתיק התקיימו שני קדמי משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית ונקבע הוא לישיבת הוכחות ליום 11.3.2013.

לטענת המבקש, לאחר שדחה ביהמ"ש את בקשתו לזימון המומחה אירני לשם מתן עדות והנתבעים/המשיבים סירבו למנות מומחה מטעם ביהמ"ש לבירור התביעה, נאלץ הוא לחפש מומחה מטעמו שיכין חוו"ד המקבלת את ממצאי המומחה אירני ויתן את דעתו לשאלת רשלנות המשיבים. לגישתו, צירוף חוות הדעת הינה חיונית לצורך הבירור המקצועי ומדובר בראיה חשובה ונחוצה לבירור התובענה; המבקש טרם הכריז אלו עדי והתיק מצוי עדיין בשלב קדם המשפט; נקבע לא אחת כי ניתן לצרף ראיה אף לאחר שלב הגשת הראיות ואל לביהמ"ש לחסום את דרכו של בעל הדין להוכחת תביעתו על אחת כמה וכמה כי רק במועד קדם המשפט האחרון דחה ביהמ"ש את בקשת המבקש לזימון מומחה; חוות הדעת אותה מבוקש לצרף הוגשה במסגרת הבקשה דנן והומצאה לצד שכנגד כך שידועה היא מראש ואינה מפתיעה.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, ראיות התובע הוגשו ביום 2.7.2012 וזה המועד האחרון לפי התקנות להגשת חוות הדעת; ישיבת ביהמ"ש האחרונה התקיימה ביום 19.11.2012, קרי לפני שלושה חודשים ומבוקש לצרף את חוות הדעת רק עתה; המבקש נמנע מלפרט בתצהירו שצורף לבקשה אילו מאמצים השקיע ולא נתן הסבר מניח את הדעת למחדלו בהמצאת חוות דעת בשלב זה; המבקש אינו מפרט לאילו מומחים פנה ומי דחה אותו; ישיבת ההוכחות נקבעה זה מכבר והמשיב הזמין כרטיס טיסה ושילם עבורו.

בתשובה לתגובה טוען המבקש כי למקרא תגובת המשיבים הרי שאין בפיהם כל נימוק ענייני לדחיית הבקשה וכל מטרתם הינה להכביד על המבקש ולמנוע ממנו את בירור התביעה שהגיש כנגדם; ברור הוא כי חוות הדעת הינה ראיה ככל יתר הראיות ואין בה הרחבת חזית או טענה חדשה; המשיבים מתעלמים מאפשרות להגיש מטעמם חוות דעת נגדית, אין בפי המשיבים התייחסות לגופה של חוות הדעת; המשיבים מנצלים את עצם מגורי המשיב בחו"ל. אין רלוונטיות לכרטיס הטיסה שכן אין מניעה לקיום הדיון במועדו. מהדיון האחרון והתכתבויות הצדדים ידעו המשיבים כי בכוונת המבקש להגיש את הבקשה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה סבורתני כי דינה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

אכן, הגשת ראיה באיחור אינה אלא יוצאת מהכלל (המ' 23/57 פלוטניק ואח' נ' מדינה, פ"ד יא 643, 644).

בע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון, פד"י מו (3) 238 נקבע: "דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר ? כי אחרת יטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב יד ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון ואתה מידה הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג). אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בתי-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל. לעניין זה ייתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם הייתה ראיה "טכנית" ופשוטה (למשל: ע"א 714/88 [2], בעמ' 95: הגשתה של תעודת זהות להוכחות רווקות; ע"א 27/51 [3], בעמ' 1175-1176). גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב. כך, למשל, בע"א 189/66 [4]: בית המשפט התיר לתובע להשמיע עדות נוספות - לאחר הכרזתו "אלה עדיי" - הואיל והנתבע טרם החל בהבאת ראיותיו הוא, והטעם לכך : הרשאת הבאתו של עד נוסף "אינה משבשת דבר בסדר-הדין התקין" (שם, בעמ' 479, מפי השופט ברנזון). כן יינתן משקל לשיקול, אם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם, ומה טעם לא הובאו הראיות בזמן הראוי."

ואכן, במקרים בהם נוכח בית המשפט לדעת שאי הגשת הראיה הנוספת אינה נובעת מתקלה שהיה בידי המבקש למונעה, שלא היה שיהוי בהגשת הבקשה, שהראיה החדשה תשנה את מערך החבות של המשיב כלפי המבקש, התיר הוא את הגשתה גם בתום שלב הוכחות, ובטרם ניתן פסק דין, וראה רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (4) 577, מפי כב' השופטת דורנר.

בענייננו, אכן, היה על התובע להגיש את חוות הדעת קודם לכן, בשלב הבאת הראיות, וזאת על פי הצו שניתן בזמנו ועל פי דיני הראיות. מנגד, התובע נימק את מחדלו לעשות כן בכך שסבר שבית המשפט יזמן את מר אירני לחקירה, ונושא זה עלה לדיון והכרעה רק בישיבת קדם המשפט האחרונה. בקדם המשפט האחרון אכן דחיתי את הבקשה לזימונו של אירני וקבעתי כי אם כתוצאה מהחלטתי זו תקום לתובע בקשה חדשה, יש להגישה בהקדם. הבקשה הוגשה רק כחודשיים וחצי לאחר הישיבה וכחודש לפני ישיבת ההוכחות. אמנם גם בכך מוצאת אני טעם לפגם, וכפי שהדבר יפורט להלן, יתכן והדבר יגרור את דחיית ישיבת ההוכחות, אולם לא די בכך כדי למנוע מהתובע את יומו בבית המשפט ואת ההזדמנות להוכיח את תביעתו. יש לזכור שטרם החל שלב ההוכחות; בקשה לצירוף ראיה ניתן להגיש בכל עת; המשיבים לא הצביעו על נימוק ענייני להתנגדותם לבקשה. כך, לא עלתה טענה לחוסר רלוונטיות, אין מדובר במסמך מפתיע; חוות הדעת עשויה לתרום לסוגיה העולה בתיק ולאפשר לתובע לנסות ולהוכיח את תביעתו. מנגד, כאמור, הדבר יגרום לכל היותר להימשכות ההליכים – דבר עליו ניתן לפצות בפסיקת הוצאות.

מכל הטעמים הללו הנני מאפשרת את הגשת חוות הדעת באיחור.

הנני מאפשרת לנתבעים תוך 14 יום מהיום האם ברצונם להגיש חוות דעת נגדית; האם עומדים הם על חקירת מומחה התובע; האם מבקשים לדחות הם את מועד הדיון (זאת במידה ותוגש חוות דעת מטעם הנתבעים).

בהתאם לתשובת הנתבעים אחליט בנושא ההוצאות ודחיית מועד דיון ההוכחות.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.