לפניי תביעה כספית בסך 141,212 ש"ח שהגישה התובעת, חברה העוסקת בעבודות הנדסיות ובבניה (להלן – התובעת), סכום המהווה לטענתה יתרת תשלום המגיעה לה בגין עבודה שביצעה עבור חברת א. ג'ברין בע"מ (להלן – חברת ג'ברין). התביעה הוגשה נגד מי ששימש לפי הטענה בעת הרלוונטית כמנהל/נושא משרה בחברה (הנתבע 1, אמיר ג'ברין, להלן – אמיר) ונגד בעל המניות ומנכ"ל החברה (הנתבע 2, אברהים ג'ברין, להלן – אברהים), על בסיס עילות תביעה אישיות כנגדם.

לאחר הגשת התביעה ניתן צו כינוס נכסים בעניינו של אמיר, במסגרת הליכי פשיטת רגל המנהלים בעניינו בבית המשפט המחוזי. לאחר שהנתבע הנ"ל ביקש לעכב את ההליכים נגדו, ניתנה לתובעת, לבקשתה, אפשרות להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה מתאימה לאפשר לה להמשיך לנהל את התביעה. בהמשך הודיעה התובעת כי בהמלצת בית המשפט חזרה בה מבקשתה, ולפיכך ההליכים נגד אמיר מעוכבים (ראו: החלטת כב' הסגן נשיא (כתוארו אז) י' בן-חמו מיום 20.2.11; עמ' ע' לפרוטוקול).

התביעה תוכרע, איפוא, להלן ביחס לאברהים בלבד.

רקע:

1. ברקע התביעה דנן עומדת התקשרות חוזית בין התובעת לבין חברת ג'ברין, להקמת קיר תומך מדרון בסמוך לבית ספר מקיף עירוני עמל בצפת ("מדרון תפוח פיס", כפי שכונה ע"י הצדדים) .

2. קדמה להתקשרות זו התקשרות בין חברת ג'ברין לבין עיריית צפת משנת 2004, להקמת בית הספר, התקשרות שהורחבה ביום 13.2.2006 להקמת הקיר התומך הנזכר לעיל. הגורם המממן של הפרויקט כולו הוא מפעל הפיס.

3. לצורך הקמת הקיר התומך, התקשרה חברת ג'ברין עם התובעת בהסכם (להלן – ההסכם). יצוין כי ההסכם איננו נושא תאריך חתימה, אך מהשתלשלות העניינים והראיות עולה כי הוא נחתם במהלך חודש יוני 2006. במסגרת ההסכם נקבע כי מתוך התמורה לבניית הקיר התומך, שתועבר ממפעל הפיס ואשר הועמדה על סך 532,000, תקבל התובעת 90% וחברת ג'ברין - 10%. הסכום שאמורה היתה התובעת לקבל בגין עבודתה עמד איפוא על 479,000 ₪. במסגרת ההסכם נקבעו תנאים לביצוע התשלום, כדלקמן:

"התשלומים ל- י. לרר יהיו בכפוף לתשלום ופרעון החשבונות ע"י מפעל הפיס לג'ברין, כדלקמן:

3.1 יפתח ח-ן בנק חדש על שם ג'ברין בבנק ____שיהיה ח-ו יעודי לפרוייקט.

3.2 מספר הח-ן ימסר לבנק אוצר השלטון המקומי כח-ן יעודי אליו יוזרמו כספי הפרויקט.

3.3 תינתן לבנק הוראה בלתי חוזרת ולפיה יחולקו כל הסכומים שיופקדו בחשבון בשיעורים הבאים 90% ל- י.לרר, 10% לג'ברין".

4. עובר לחתימת ההסכם, ניהלו הצדדים מו"מ, בהתייחס בין היתר לאופן ביצוע התשלום. בבסיס הדברים עמד רצונה של התובעת להבטיח כי כספי הפרויקט, שמקורם כאמור מגוף חיצוני ציבורי, יועברו לידיה. תחילה ביקשה התובעת לקבל בטרם תחילת ביצוע העבודה את התמורה החוזית בשתי המחאות במועדי פירעון עתידיים נקובים מראש (מכתב התובעת מיום 2.4.06, נספח ב' לתצהיר אמיר). מנכ"ל התובעת, יונה לרר (להלן – יונה), הסביר בעדותו כי הכוונה היתה להשלים את העבודה רק לאחר שיתברר כי השקים נפרעו (עמ' 17, ש' 27-28), ובשים לב למועדי השקים שהתבקשו על-ידי התובעת במכתב הנ"ל, הדבר נראה סביר. דרישה זו לא נענתה על-ידי חברת ג'ברין, אשר מצידה הציעה, במסגרת טיוטת הסכם שהעבירה לתובעת, כי יינתן על-ידה שיק דחוי שמועד פירעונו 60 יום לאחר אישור החשבון על-ידי מנהל הפרויקט, וזאת בכפוף להקדמה או איחור במועד הפירעון בהתאם למועד בו יועברו לחברת ג'ברין כספי המימון עבור הפרויקט (נספח ג' לתצהיר אמיר). בסופו של דבר סיכמו הצדדים על פתיחת חשבון בנק יעודי להתקשרות, אליו יועברו כספי מפעל הפיס עבור בניית הקיר התומך, ועל מתן הוראה בלתי חוזרת לבנק לחלוקת הסכומים שיופקדו בו כך ש- 90% לתובעת ו-10% לג'ברין, כאמור בהסכם.

5. ביום 11.6.06, עוד בטרם חתימת ההסכם, הודיע אמיר למנכ"ל התובעת בכתב כדלקמן:

"בהמשך לסיכום טלפוני ביניכם לבין רו"ח שלנו בעניין פתיחת חשבון ייעודי בגין ביצוע העבודה שבנדון מצ"ב הסכם אשר כולל סוג ועלות ואופן תשלום לביצוע העבודה לאחר שכן פתחנו חשבון יעודי עבור העבודה הנ"ל.

"מספר החשבון" ימסר בהמשך.

נא אישורך לנוסח ההסכם לרבות נוסח כתב הכמויות המצורף וההסכם שלנו עם עיריית צפת".

(נספח 3 לתצהיר יונה).

6. בהמשך העבירה חברת ג'ברין לתובעת טופס של בנק מרכנתיל דיסקונט, שכותרתו "הודעה בדבר קבלת החלטה לעניין פתיחת חשבון של בנק וקבלת שירותים בנקאיים" עבור חברת ג'ברין, חתום על-ידי אברהים מטעם החברה (נספח 5 לתצהיר יונה). מעיון במסמך עולה כי מדובר בטופס סטנדרטי ללא ציון הוראות מיוחדות.

7. ביום 6.9.06 נשלח מכתב מחברת ג'ברין לתובעת, בו הודיעה חברת ג'ברין כי: "בהמשך לבקשתך פתחנו חשבון בנק עבור פרוייקט תפוח פיס בצפת, להלן פרטיו... ע"ש א. ג'ברין בע"מ" (נספח 3 תצהיר יונה)).

8. חברת ג'ברין אכן פתחה חשבון על שמה בבנק מרכנתיל דיסקונט, אליו הועברו בהמשך הכספים ממפעל הפיס עבור בניית הקיר התומך (להלן – חשבון הבנק או החשבון).

9. אין חולק כי התובעת ביצעה את העבודה על-פי ההסכם. אין אף מחלוקת כי החשבונות הראשונים שהוגשו מטעמה לחברת ג'ברין, לתשלום עבור ביצוע העבודה, שולמו על-ידי האחרונה, באמצעות העברות של חברת ג'ברין מחשבון הבנק אל התובעת, ובסה"כ קיבלה התובעת סך 359,098 ₪. החשבון הסופי עבור יתרת התמורה, לא שולם לתובעת, ובגינו הוגשה התביעה דנן.

10. אין חולק כי מפעל הפיס העביר את התשלום עבור החשבון הסופי בגין בניית הקיר התומך לחשבון הבנק במהלך חודש דצמבר 2007. פניותיה של התובעת לחברת ג'ברין להעברת הסכום המגיע לה מתוך התמורה האמורה, לא נענו על-ידי האחרונה.

11. בתחילת חודש פברואר 2008 הגישה חברת ג'ברין לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה למתן צו להקפאת הליכים. ביום 10.2.08 ניתן צו הקפאת הליכים נגד החברה ומונה לה נאמן. ביום 7.4.2009 ניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת המאשר את הסדר הנושים שגובש לחברת ג'ברין. בהסכם, כפי שאושר על-ידי בית המשפט, נקבעו הוראות לעניין פירעון חובות החברה לסוגי הנושים השונים. במסגרת פסק הדין ניתן הפטר (המותנה בביצוע הוראות ההסדר במלואו) לחברה ולבעל מניותיה (אברהים). יצויין כי לאחר מתן פסק הדין הנ"ל, ביקשו הנתבעים לדחות על הסף את התביעה דנן נגד אברהים בטענה להפטר מכוח פסק הדין. בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' הסגן נשיא (כתוארו אז) י' בן-חמו מיום 20.2.11, בשל כך שההפטר איננו גורף ואיננו כולל תביעות אישיות נגד אברהים.

תמצית המחלוקת וטענות הצדדים:

12. נוכח הליכי פשיטת הרגל נגד אמיר, הרי שהתביעה נגדו מעוכבת. המחלוקת העומדת להכרעה היא, איפוא, בשאלה האם עומדת לתובעת עילת תביעה אישית נגד אברהים, לתשלום סכום התביעה.

13. לטענת התובעת, אברהים חב כלפיה בנזיקין בגין עוולה של תרמית, גרם הפרת חוזה ורשלנות, וכן בגין הפרת חובת תום-הלב במו"מ ובקיום החוזה.

14. לטענת התובעת, תנאי להתקשרותה בהסכם ולביצוע העבודות היה פתיחת חשבון ייעודי לפרויקט על-ידי חברת ג'ברין, אליו יועברו אך ורק תשלומי מפעל הפיס עבור בנית הקיר התומך, ואשר לגביו תינתן לבנק על-ידי חברת ג'ברין הוראה בלתי חוזרת לחלוקת הכספים שבו כך ש- 90% מהם יועברו אליה. במסגרת המו"מ הוצגו על-ידי חברת ג'ברין מצגים בדבר פתיחת חשבון כאמור, וכך נקבע בהסכם. דא-עקא, בדיעבד הסתבר כי החשבון לא הוגדר כחשבון ייעודי, התקבלו בו ונמשכו ממנו כספים שאינם קשורים לפרויקט הקיר התומך, לרבות כספים שהועברו לחברה של אמיר, ולא ניתנה לגביו כל הוראה בלתי חוזרת לחלוקת הכספים כפי שהוסכם.

15. התובעת טוענת כי אברהים, כמנכ"ל החברה, ומי שחתם בפועל על ההסכם, כמו גם על מסמכי פתיחת החשבון הבנק בבנק מרכנתיל דיסקונט, תוך שחזקה עליו כי הוא מודע לתוכנם, לקח חלק פעיל בהפרת התחייבויות אלה של חברת ג'ברין, תוך שהוא פועל בחוסר תום לב ותוך הצגת מצגים כוזבים לתובעת בדבר פתיחת חשבון כפי שהוסכם. התובעת טוענת כי פעלה על יסוד ההתחייבות שניתנה לה והמצגים שהוצגו לה בדבר פתיחת החשבון הייעודי, וכי ללא התנאי האמור לא היתה מתקשרת בהסכם, ואילו ככל שהוא היה מקוים היא היתה מקבלת את מלוא התמורה. התובעת מכחישה את הטענה שהועלתה על-ידי ההגנה, כאילו נמסר לה בשלב כלשהו שהבנק איננו מסכים למתן הוראה בלתי חוזרת מהסוג עליו הסכימו הצדדים בהסכם. לטענתה, אברהים בהתנהלותו ביצע עוולה של תרמית כלפיה, וכן גרם להפרת החוזה בין הצדדים על-ידי חברת ג'ברין, באופן המקים לו חבות נזיקית בעוולה של הפרת חוזה. אברהים אף חב ברשלנות כלפיה, שכן אף אם תתקבל גרסתו לפיה הוא לא בדק את תוכן ההסכם ומסמכי פתיחת חשבון הבנק, הרי שמדובר בחריגה מסטנדרט סביר של התנהלות בעל חברה. התנהלות אברהים אף מהווה חוסר תום לב במו"ו בקיום החוזה.

16. אברהים טוען כי אין התביעה מבססת עילה אישית נגדו. לטענתו, ההתקשרות של התובעת היתה עם חברת ג'ברין, וממנה עליה להיפרע, משלא שולמה מלוא התמורה החוזית על-פי ההסכם. חברת ג'ברין נכנסה לקשיים כלכליים, בשלהם לא עלה בידיה לפרוע את חובותיה לכל נושיה, דבר שהביא לנקיטת ההליך בבית המשפט המחוזי והבשיל להסדר נושים שאושר בפסק-דין, במסגרתו היה על התובעת להגיש את תביעתה לתשלום חוב החברה.

17. עוד טוען אברהים, כי הוא לא היה מעורב בגיבוש ההתקשרות מול התובעת, אלא אמיר הוא שעסק בכך, וכי לא היה לו כל מגע ישיר עם התובעת או מי מטעמה. בפועל חשבון אכן נפתח כפי שהוסכם, ברם לא ניתן היה לתת לגביו התחייבות בלתי חוזרת להעברת חלק בלבד מהכספים לתובעת. זאת, בשל התנגדות הבנק אשר הסכים למהלך מעין זה רק ביחס למלוא הסכומים בחשבון, וכי הדבר נמסר לתובעת, אשר אף פנתה לתובעת לקבלת התמורה, בהעברה מהתובעת אליה, להבדיל מהעברה ישירה מחשבון הבנק אליה.

דיון והכרעה:

הסכמות מול ביצוע

18. בטרם אדרש למחלוקת בשאלת החבות האישית, יש תחילה לדון בשאלה מה הוסכם בין התובעת לבין חברת ג'ברין ביחס להסדרי התשלום ומה נעשה בפועל.

19. לעניין משמעות ההסכמה, הועלתה במהלך עדותו של אמיר הטענה כי חשבון הבנק לא אמור היה לשרת רק את בניית הקיר התומך להבדיל מהפרויקט כולו (עמ' 22, ש' 1-11), או בווריאציה שונה במקצת של הטענה – לא היתה מניעה לעשות בו שימוש לצרכים אחרים משנסתיימו העבודות בקשר לקיר (עמ' 24, ש' 9-11).

20. לא ניתן לקבל טענות אלה. מההסכם עולה בבירור שכוונת הצדדים היתה כי יפתח חשבון בנק נפרד שישרת רק את הפרויקט הרלוונטי לשני הצדדים, קרי את הקמת הקיר התומך, ואשר אליו יועברו כספי המימון ממפעל הפיס. הדבר עולה מהלשון הברורה של הסכם עצמו כפי שצוטטה לעיל, כמו גם מהאמור מכתבי התובעת מימים 11.6.06 ו- 6.9.06, בדבר פתיחת החשבון, המתייחסים כולם לפרויקט הספציפי של בנית הקיר התומך וקושרים ברורות בינו לבין חשבון הבנק. הדברים אף עולים מתוך תצהיריו של אמיר עצמו (סעיף 5.12 לתצהיר העדות הראשית; תצהיר תשובות לשאלון של אמיר, תשובות לשאלות 5+9), שתוכנם איננו מתיישב עם האופן בו ניסה להציג את הדברים במהלך חקירתו הנגדית.

21. הסכמת הצדדים בהקשר זה כללה שני נדבכים, הקשורים זה לזה. האחד – פתיחת חשבון שהוגדר על-ידי הצדדים כייעודי לפרויקט. השני – מתן הוראה בלתי חוזרת מצד חברת ג'ברין לבנק בו יתנהל החשבון לפיה יחולקו הסכומים בחשבון באופן ש- 90% לתובעת ו – 10% לחברת ג'ברין. כפי שצויין, מהראיות עולה כי ברקע הדברים עמדה שאיפתה של התובעת לבטוחה ביחס לתשלומים המגיעים לה עבור עבודתה. התכלית העסקית של הסכמות הצדדים בקשר לפתיחת החשבון היתה לוודא כי המימון הציבורי עבור הבניה יעבור לידיה של התובעת (החלק המגיע לה ממנו), ולא יטמע בחשבונות הכלליים של חברת ג'ברין.

22. בפועל, פתחה חברת ג'ברין חשבון בנק חדש בבנק מרכנתיל דיסקונט, בו התקבלו בהמשך הכספים ממפעל הפיס. מדובר בחשבון שנפתח ביום 6.9.06, בסמוך להתקשרות, כך שברי שלא היה זה החשבון הכללי של החברה, לרבות ביחס לפרויקט בניית בית הספר במימון מפעל הפיס, שהחוזה בגינו נחתם עוד בשנת 2004. הצדדים לא הציגו את מסמכי החשבון מהתקופה שבסמוך לאחר פתיחתו, אלא הנתבעת הגישה כראיה תדפיסי תנועות בחשבון החל מחודש אפריל 2007 (ת/2). התדפיסים מלמדים כי בחודש זה ובחלק לא מבוטל מהחודשים שלאחר מכן, היו כניסות ויציאות של כספים שונים בחשבון בהיקף של מאות אלפי ש"ח, שאין חולק כי אין להם קשר כלשהו לתשלומי מפעל הפיס עבור הקמת הקיר התומך. המסקנה היא, לפיכך, כי ההסכמה בין הצדדים לעניין השימוש בחשבון רק לצורך קבלת המימון עבור פרוייקט הקמת הקיר התומך, הופרה על-ידי חברת ג'ברין החל מחודש אפריל 2007.

23. אשר למתן הוראה בלתי חוזרת לבנק; טענת ההגנה בעניין זה, כפי שנשמעה מפיו של אמיר בעדותו, היתה, כי אכן היתה פניה לבנק מצד החברה בעניין זה, אלא שהבנק סירב לאפשר מתן הוראה כאמור רק ביחס לחלק מהתשלומים המועברים לחשבון (דהינו, ביחס ל- 90% מהם), להבדיל מהוראה המתייחסת לסה"כ הסכומים בחשבון. כן טען אמיר כי הוא מסר לתובעת על עמדת הבנק, באמצעות מיכאל לוי ששימש כמנהל אצל התובעת באותה עת (להלן – מיכאל). טענות אמיר בעניין זה לא גובו בראיה אובייקטיבית כלשהי, כגון העתק פניה לבנק, ואף לא זומן לעדות נציג מטעם הבנק על מנת להוכיחה, או לכל הפחות להבהיר את מידת הסבירות שבטענה בשים לב למדיניותו הנוהגת של הבנק בכגון דא. אשר לטענה בדבר מסירת המידע למיכאל בזמן אמת, זה האחרון הכחיש אותה מכל וכל. מיכאל העיד כי הוא לא עסק כלל בענייני הכספים אלא בנושאים מקצועיים/ביצועיים, עדות הנתמכת בעדותו של יונה (עמ' 10, ש' 12; עמ' 11 ש' 20-21; עמ' 12, ש' 12-13; עמ' 16, ש' 12). בנסיבות אלה, ונוכח אי-הבאת ראיות מצד הגנה באשר לעמדת הבנק עצמו בנושא, אני רואה לקבל את גרסת מיכאל בעניין זה. אינני רואה לקבל את טענת ההגנה כי נוכח העובדה שבפועל הועברו לתובעת כספים מהחשבון לאחר הוצאת חשבוניות על-ידה, הרי שהתובעת ידעה על כך שלא ניתנה הוראה בלתי חוזרת לבנק; יונה העיד לעניין זה כי פעל כך על יסוד הנוהג העסקי הרגיל לפיו פועלת החברה, וטענה זו נראית בעיני סבירה.

משלא הוכחה טענת ההגנה בדבר סירוב של הבנק לקיים את ההסדר עליו הסכימו הצדדים בהסכם, ובדבר יידוע התובעת על כך, נותרת המסקנה כי ההתחייבות למתן הוראה בלתי חוזרת לבנק לא קוימה. אוסיף כי מכל מקום, נוכח המפורט לעיל בדבר הפרת ההתחייבות כי החשבון ישמש רק עבור כספי הפרויקט, והמפורט להלן לעניין משמעותה, הרי שאף אם טענת ההגנה בדבר עמדת הבנק לעניין מתן הוראה בלתי חוזרת ויידוע התובעת על כך היתה מוכחת, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה בענייננו.

האם אברהים נושא בחבות אישית:

24. על רקע המפורט לעיל אפנה כעת לבחון האם נושא אברהים בחבות אישית בגין נזקה של התובעת.

25. ראשית יש לחדד כי טענות התובעת בכתב התביעה הינן לחבות אישית של אברהים, וזאת בשונה מעילה של הרמת מסך כלפיו כבעל מניות. מכאן שאינני רואה להידרש לטענה בדבר אפשרות להרמת מסך שהועלתה, כמעט אגב אורחא, לראשונה בסיכומי התובעת.

26. חבות אישית של אורגן בחברה קמה כאשר בו האורגן עצמנו בהתנהלותו מקיים את יסודות העילה המשפטית המצמיחה חבות. כך בדיני הנזיקין; היות הנתבע אורגן של חברה איננה מצמיחה לו חסינות בנזיקין, ככל שיסודות העוולה מתקיימים באופן אישי לגביו (ראו למשל: ע"א 2792/03 אליעזר יצהירי ואח' נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ, פורסם במאגרים (2009); רע"א 7875/06 זלץ נ' הכשרת הישוב לברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים) (2009)). באופן דומה, כאשר אורגן החברה באופן פועל בחוסר תום-לב במישור הטרום-חוזי והחוזי, עשוי הדבר לגרור הטלת חבות אישית בגין נזקי הצד השני לחוזה שנגרמו עקב כך (ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 690; ע"א 10385/02 דן מכנס ואח' נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53; ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ ואח' נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ ואח' (פורסם במאגרים) (2009)).

27. אדרש תחילה לטענות במישור הנזיקי. לטענת התובעת, אברהים ביצע כלפיה עוולה של תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין, בשל המצג הכוזב שהוצג בפניה בדבר פתיחת חשבון בנק ייעודי ומתן הוראה בלתי חוזרת לבנק.

28. אינני סבורה כי במקרה דן הוכחו יסודות עוולת התרמית ביחס לאברהים, ובפרט אמורים הדברים ביחס למישור הכוונה להטעות.

מתוך הראיות עולה כי בשלב ניהול המו"מ מול התובעת לא היתה מעורבות עיקרית של אברהים בקשירת העסקה. המגעים בין הצדדים נוהלו באמצעות אמיר, מצד חברת ג'ברין, ויונה, מצד התובעת. הדבר נלמד מתצהיר העדות הראשית של יונה, לפיו הקשר של התובעת באשר לאירועים נשוא התביעה, נעשה עם אמיר (סעיף 4 לתצהיר). גם בחקירתו הנגדית ציין יונה כי הוא מעולם לא פגש את אברהים וכי הקשר התקיים עם אמיר בלבד (עמ' 15 לפרוטוקול). כך אף עלה מעדותו של מיכאל (עמ' 12 לפרוטוקול). המכתב מיום 11.6.06, שקדם להסכם, נכתב על-ידי אמיר ולא על-ידי אברהים. טענת הנתבעת כי המכתב מיום 6.9.06, בו הודיעה חברת ג'ברין לתובעת כי פתחה חשבון על שמה בבנק מרכנתיל דיסקונט, נחתם על-ידי אברהים, לא הוכחה ואיננה עולה מתוך המסמך עצמו, ומכל מקום אין לראות בתוכן מסמך זה, כשעצמו, משום מצג כוזב למועד בו ניתן. זאת ועוד, לא הוכח שבעת חתימת ההסכם - כאשר אין חולק כי אברהים חתם עליו בשם החברה (עמ' 30, ש' 13) - היתה לאברהים ידיעה וכוונה כי ייעשה בחשבון שימוש אחר מהמוסכם וכי לא תינתן הוראה בלתי חוזרת לבנק, כאשר ההסכם עצמו מנוסח בלשון של התחייבות עתידית. יש אף להזכיר, כי החלק הארי של התמורה הכספית עבור עבודת התובעת שולם לה, דבר שאף הוא מקשה לזהות יסוד של כוונה להטעות ביחס למצגים שהוצגו לתובעת מלכתחילה בקשר למנגנון התשלום החוזי. אוסיף כי נוכח החומרה של עוולת התרמית והמשמעות הערכית השלילית הכרוכה בה, נקבע בפסיקה כי לשם הוכחתה נדרשות ראיות בכמות ובאיכות מוגברות, בהשוואה לדרישה הרגילה במשפט האזרחי, ואלו אינן מתקיימות בענייננו (ראו: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מ' (1) 589; ע"א 400/86 עזבון המנוח בן ציון קריגר נ' דר' סבינה שטנה, פ"ד מב(4), 500).

29. אף את הטענות בדבר ביצוע עוולה של גרם הפרת חוזה אינני רואה לקבל. בשאלה האם ניתן להטיל על מנהל בחברה אחריות נזיקית מכוח העוולה של גרם הפרת חוזה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, נקבע בע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, כי ככל אין מקום להטלת חובה כזו, וענייננו איננו שונה.

30. אשר לעוולת הרשלנות; הטענה בענייננו הינה, בבסיסה, לחבות נזיקית של מנהל חברה כלפי נושה שלה, בהתייחס להפרת חבות חוזית של החברה. ביחס לסיטואציה מעין זו, שבבסיסה חיוב של החברה עצמה, נקבע בפסיקה כי יש לתת את הדעת לשיקולי מדיניות נוגדים, ולצורך בהפעלת איזון זהיר ביניהם, על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בעקרונות היסוד המעורבים בסוגייה. ראו לעניין זה דברי כב' השופטת ארבל בע"א 2792/03 אליעזר יצהירי ואח' נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ, פורסם במאגרים, כדלקמן:

"קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל התומכים בהגבלת הטלתה של חובת זהירות על מנהלי משרה ודירקטורים בחברה. הטלת החובה עלולה לחתור תחת הגדרת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, על ידי הטלת חבות על פרט שלא היה צד להתקשרות החוזית בין הנושה לחברה (ראו למשל בע"א 4612/95 הנ"ל, בעמ' 791). כמו כן, כאמור לעיל, הטלת חובת זהירות רחבה על אורגנים בחברה עלולה ליצור הרתעת יתר מפני נטילת סיכונים עסקיים סבירים על ידי החברה, שעשויים, בסופו של יום, להביא להשאת רווחי החברה. מן הצד השני, קיימים גם שיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית בנסיבות אלו. בין היתר, ניתן לציין את העמדה האינדיבידואליסטית של דיני הנזיקין לפיה, על כל אדם לשאת באחריות למעשיו, וכן שיקולי צדק, הגינות והרתעה יעילה".

על יסוד האיזון בין השיקולים האמורים, נקבע בפסיקה כי עצם הכהונה כמנהל חברה, איננה מצמיחה חובת זהירות של המנהל כלפי נושי החברה. לצורך קביעת קיומה של חובת זהירות כאמור, נדרשת תשתית נתונים קונקרטית החורגת מגדר פעילות רגילה של מנהל חברה, כגון – מומחיות מקצועית ייחודית של מנהל החברה, יחסי אמון מיוחדים בין המנהל לנושה אשר הביאו להסתמכות הנושה על אחריותו האישית של המנהל כלפיו וכיוצ"ב (ע"א 4612/95 הנ"ל). בענייננו, ובשים לב להיעדר קשר ישיר כלשהו בין אברהים לבין התובעת בשלבי המו"מ וניהול הפרוייקט, לא מתקיימים נתונים מסוג זה. עם זאת, בפסיקה מאוחרת יותר הוכרה התנהלות עסקית של אורגן בחברה החורגת באופן משמעותי ממתחם הסיכונים העסקיים הסבירים וההגונים, ככזו המצמיחה חובת זהירות שלו כלפי נושי החברה (פסה"ד בעניין יצהרי לעיל, פסקה 12). בענייננו, בכל הנוגע לשלב הקיום החוזי (להבדיל משלב המו"מ), עולה השאלה האם אין בהתנהלות אברהים משום סטייה מהסוג האמור מסטנדרט עסקי סביר והגון. שאלה זו הינה בעלת זיקה הדוקה לשאלת הפרת חובת תום-הלב על-ידי אברהים, שאף לה טוענת התובעת. דומני כי בענייננו חובת תום-הלב מהווה את המכשיר המשפטי המתאים יותר לבחינת סוגיית החבות האישית, ולפיכך יבחנו הדברים להלן במישור זה (ראו לעניין זה פסק-דינו של כב' הנשיא ברק בעניין יצהרי לעיל).

31. ומכאן אפנה לטענות התובעת בדבר הפרת חובת תום הלב על-ידי אברהים. לעניין זה נפסק, כי לצורך הטלת חבות על אורגן של החברה בשל הפרת חובת תום הלב על ידו, יש להראות כי על האורגן נושא באשם אישי סובייקטיבי, ולא די בקיום המבחן האובייקטיבי המקובל לחובת תום הלב של צד לחוזה (ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח (2) 53, 58; ע"א 7991/07 שמעון רפאלי נ' שמואל רזין (פורסם במאגרים) (2010)). השאלה היא האם בענייננו היתה בהתנהלות אברהים משום חוסר תום לב כאמור. לשאלה זו סבורני כי יש להשיב בחיוב כמפורט להלן.

32. לעניין זה יש להבחין בין המישור הטרום חוזי לשלב שלאחר חתימת ההסכם. בכל הנוגע למישור הטרום חוזי, הרי שכפי שכבר צויין, הראיות מלמדות כי מעורבותו של אברהים עצמו בקשירת העסקה ותנאיה לא היתה עיקרית, תוך שאמיר הוא הגורם הדומיננטי המעורב ישירות בעניין זה. לפיכך, אינני רואה יסוד ראייתי לטענה בדבר חוסר תום לב בניהול המו"מ מצד אברהים, בשל המצגים בדבר פתיחת חשבון ייעודי כמוסכם, שכן אלה לא נעשו על-ידי אברהים עצמו. נזכיר כי בסופו של יום, החלק הארי מהגמול המוסכם אכן שולם לתובעת, כך שייחוס חוסר תום לב על בסיס ניסיון להימלט מביצוע ההתחייבות מלכתחילה, איננו נראה מבוסס.

33. שונים הדברים ביחס לשלב הקיום החוזי עצמו. כאמור, לפי ההסכם בין הצדדים התחייבה חברת ג'ברין לפתוח חשבון בנק שישמש עבור בניית הקיר התומך בלבד, כאשר משמעות הדבר היא כי בחשבון זה ייעשה שימוש אך ורק לקבלת כספי המימון ממפעל הפיס. כן התחייבה החברה להעביר הוראה בלתי חוזרת לבנק בדבר חלוקת הכספים בו כך שהחלק הארי של המימון שיתקבל בחשבון יועבר לתובעת. בפועל, לא ניתנה הוראה כאמור, ואילו לכל המאוחר מאפריל 2007, ובטרם הועבר כל המימון ממפעל הפיס (וממילא, בטרם הועבר לתובעת חלקה בו), נעשה בחשבון שימוש לצרכים אחרים; מתדפיסי הבנק שהוגשו על-ידי הנתבעת עולה כי החל מהמועד האמור ועד כניסתה של חברת ג'ברין לכינוס נכסים (בפברואר 2008), הוכנסו והוצאו מהחשבון סכומים בשווי של מאות אלפי ₪, שאין חולק כי אין להם כל קשר להקמת הקיר התומך ולהתקשרות עם התובעת. יצויין כי חלק מהסכומים אף הועברו לחברה שבשליטת אמיר, בנו של אברהים. התשלום האחרון שהועבר ממפעל הפיס אל חשבון הבנק ביום 9.1.207, הועבר בסמוך לכך - בשורה של העברות בנקאיות - לחשבונות בנק כשהם שפרטיהם לא התבררו, "ונבלע" בפעילות הכוללת בחשבון. ברי כי מדובר בהפרה בוטה של ההסכמה בין הצדדים, תוך סיכול עצם התכלית של מנגנון התשלום כפי שנקבע בהסכמה מלכתחילה.

34. אברהים, כמנכ"ל החברה, היה מורשה החתימה מטעם החברה בחשבון, ובעדותו אישר כי הוא אשר חתם על העברות כספיות בחשבון עד להקפאת ההליכים (עמ' 34, ש' 20-26). נזכיר כי אברהים גם חתם על ההסכם עם התובעת בשם חברת ג'ברין, כמו-גם על מסמכי פתיחת החשבון, וחזקה עליו כמי שחתם על המסמכים, וכמי שמחזיק במשרה עסקית רמה, ושימש - כלשונו - מנכ"ל "של אימפריה" (עמ' 31, ש' 8), כי הוא מודע ומבין את תוכן ההסכמה הברורה עם התובעת באשר לייעוד החשבון. יש לציין כי בשונה משלב הטרום החוזי, הרי שבשלב זה עולה מהראיות כי אמיר כבר לא עבד מזה תקופה בחברת ג'ברין לאחר שסיים את עבודתו בה (סעיף 5.22 לתצהיר אמיר), וזכות החתימה שלו בחברה בוטלה (פרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים של חברת ג'ברין מיום 1.4.06, בדבר ביטול זכויות החתימה של אמיר בחברה, ת/1).

בעדותו ניסה אברהים להרחיק את עצמו כליל מקבלת ההחלטות בחברה באותה עת, תוך שהציג את עצמו כמי שהולך כסומא אחרי בניו (עמ' 30, ש' 19-23). תיאור הדברים באופן זה לא נתמך על-ידי ראיות ממשיות כלשהן מטעם ההגנה, ולא ניתן לתת אמון בעניין זה בעדותו היחידה של אברהים. הדברים אף אינם מתיישבים הגיונית עם העובדה שבפועל היה אברהים בעל זכות החתימה בחשבון והוא אישר את העברות הכספים ממנו. זאת ועוד, במהלך חקירתו הנגדית של אברהים אף הסתבר כי הוא יודע היטב להסביר את האופן בו התנהלה החברה באותה עת, ואת מדיניות השימוש בכספים ובחשבונות הבנק שלה, לדבריו בניסיון למנוע עיקול חשבונות של החברה רקע הקשיים אליהם נקלעה באותה עת (עמ' 32, ש' 29-34; עמ' 33, ש' 1-17). בקיאות זו איננה הולמת את האופן בו הציג עצמו אברהים בחלקה הראשון של עדותו כמי שלא היה מעורב כלל במהלכים העסקיים של החברה. לכך יש להוסיף, כי אברהים אישר בעדותו שחשבונות הבנק של חברת ג'ברין התנהלו בבנק אחר (בנק פועלים, עמ' 30, ש' 24-25), כך שאין זה סביר להניח שלא היה ער לייחודו של החשבון הספציפי בבנק מרכנתיל דיסקונט, שכזכור הוא אשר חתם על המסמכים לפתיחתו.

35. נסכם את הדברים עד כה: בהסכם בין התובעת לחברת ג'ברין נקבע כי האחרונה תפתח חשבון בנק יעודי לקבלת כספי מפעל הפיס עבור בניית הקיר התומך, והקצאתם בין הצדדים לפי החלוקה המוסכמת. ביסוד ההסכמה עמדה מלכתחילה הכוונה לאפשר לתובעת לקבל את המימון הציבורי לפרויקט מבלי שהוא ישמש חלק ממכלול התזרים הכספי של חברת ג'ברין. בפועל, החל מחודש אפריל 2007 – ובטרם הועברו ממפעל הפיס כל הכספים עבור הבניה - נעשה בחשבון שימוש הפוך בתכלית, מבלי ליידע בכך את התובעת. אברהים, כמנכ"ל החברה, כבעל זכות החתימה בחשבון האמור וכמי שחתם על ההעברות הכספיות מהחשבון בתקופה הרלוונטית, היה מעורב בכך ישירות באופן אישי וממשי. פעולותיו נעשו על מנת לשרת את האינטרס של החברה שבשליטתו, אשר באותה עת הידרדר מצבה, וזאת תוך שינוי יסודי וחד-צדדי בחלוקת הסיכונים המוסכמת עם התובעת, ועל חשבונה של האחרונה. סבורני כי התנהלות מעין זו מהווה התנהלות בחוסר תום-לב המצדיקה הטלת אחריות אישית על ארוגן בחברה האחראי לביצועה.

36. אשר לקשר הסיבתי בין ההתנהלות האמורה לבין נזקי התובעת; מהראיות עולה כי התשלום האחרון ממפעל הפיס הועבר לחשבון ביום 9.12.2007. מתדפיס חשבון הבנק שהוצג על-ידי התובעת לא עולה כי באותה היו רשומים עיקולים כלשהם על החשבון, והנתבעים אף לא טענו אחרת, ואילו עיכוב ההליכים ניתן רק חודשיים מאוחר יותר (8.2.08). לו קויימה ההתחייבות בהסכם, לא היה כל קושי לעביר את חלקה של התובעת בתגמול שהועבר ממפעל הפיס, לידיה. ההימנעות מלעשות כן, תוך שימוש בחשבון למטרות אחרות וריקונו, גרמה לכך שהתובעת לא קיבלה את חלקה בסכום האמור.

37. בשולי הדברים אעיר, כי אפשר שהיה מקום לשקול הטלת אשם תורם על התובעת נוכח התנהלותה בקשר הסכם. זאת, הן בשל האופן בו נבנה מלכתחילה מנגנון התשלום בהסכם (שאיננו הדוק במיוחד), והן בשל התנהלות התובעת במהלך קיום הסכם (הסתפקות בהצהרת חברת ג'ברין על פתיחת חשבון בלי שנמסרה הודעה כתובה על מתן הוראה בלתי חוזרת לבנק; אי-פניה עצמאית מצידה לבנק בעניין החשבון; העובדה כי מסמכי פתיחת החשבון שהועברו אליה לא כללו הגבלה או תנאים כלשהם). באלה אין כדי לאיין את הפגמים בהתנהלות הנתבע, ברם הם היו עשויים להצמיח טענה לרמת זהירות בלתי סבירה מצד התובעת מבחינת אשם תורם בהתנהלותה. אולם משטענה כזו לא נטענה, אין מקום להכריע בכך.

הסעד:

38. התובעת העמידה את התביעה על סכום קרן בסך 119,902 ₪, המהווה את ההפרש בין הסכום שננקב בהסכם לבין התמורה שהועברה אליה, ובתוספת ריבית פיגורים.

39. עיון בהסכם מעלה כי התמורה לה זכאית התובעת ננקבה בסכום, אולם ההסכם הוכפף להוראות ההסכם בין חברת ג'ברין לעיריה, ומנגנון התשלום הוצמד לתשלומים שיתקבלו בפועל ממפעל הפיס עבור הפרויקט. לפי הראיות שהוגשו, מפעל הפיס העביר לחשבון הבנק ביום 9.12.07 סך של 106,399 ₪ עבור חברת ג'ברין (נספח 4 לתצהיר יונה), וזאת לאחר שהועבר אליו החשבון הסופי עבור הפרויקט (נספח 7 לתצהיר יונה). לא נטען, לא כל שכן הוכח, כי סכום נוסף כלשהו אמור היה להתקבל ממפעל הפיס עבור הבניה. בהתאם להסכם, התובעת זכאית היתה לקבל 90% מהסך האמור (ובאופן דומה קיבלה 90% משתי ההעברות הקודמות ממפעל הפיס לחשבון; ר' פירוט ההעברות ממפעל הפיס לחשבון בנספח 8 לתצהיר יונה, אל מול חשבוניות התובעת נספחים ד' ו- ז' לתצהיר אברהים). לאור האמור, הסכום אותו היתה התובעת זכאית לקבל מתוך התגמול שהועבר לחשבון הבנק, הוא בסך 95,759 ₪, וזהו הנזק שנגרם לה כתוצאה מהתנהלות הנתבע בקשר לחשבון הבנק.

40. אינני רואה כל עילה בדין לחיוב בריבית פיגורים עד ליום מתן פסה"ד, כפי שהתבקש על-ידי התובעת, לפיכך לסכום האמור יצטרפו הפרשי הצמדה וריבית רגילה.

41. אשר על כן אני מקבלת את התביעה נגד הנתבע 2, אברהים, ומחייבת אותו לשלם לתובעת סך 95,759 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.12.07 ועד ליום מתן פסה"ד.

42. כן ישלם אברהים לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו מועד ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, י"ד אב תשע"ד, 10 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.