1. התובע, יליד 16.7.1963, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.8.03.
2. אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו בגין התאונה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקות בין הצדדים היו בנוגע להיקף נזקיו של התובע ולשיעור הפיצויים המגיעים לו.

לצורך קביעת נכות התובע מונה כמומחה מטעם בית המשפט ד"ר אלי שטיינברג (להלן: המומחה) וזאת לאחר שחוות דעתו של ד"ר סלטי הוצאה מהתיק, בהסכמת הצדדים, משום חשיפתו למסמכים שלא היו צריכים להיות מובאים בפניו.

1. אין מחלוקת, כי התובע סבל מבעיות שונות בעמוד השדרה עוד טרם התאונה.

וכך צוין בחוות דעתו של המומחה מיום 16.7.11 (ההדגשה אינן במקור – י.ל.):

"על פי התיעוד הרפואי ללא ספק סבל התובע מכאב כרוני בעה"ש הצווארי והמותני. נשאלת השאלה עד כמה התאונה הנדונה החמירה את מצב עה"ש. על פי המהלך הטבעי של המחלה בשנתיים האחרונות סביר להניח שהתובע היה מגיע לטיפול ניתוחי. לדעתי התאונה החמירה במעט את המהלך הטבעי של מחלה כרונית בעה"ש הצווארי והמותני וזירזה את ההחלטה לגבי הטיפול הניתוחי. לאור האמור לעיל לדעתי לתובע נגרמה החמרה בגין הפגיעה בתאונה נושא תביעה זו, של 5% בנכות של עה"ש הצווארי לפי סעיף 37 (5) בהתאמה ו- 3% להחמרה בע"הש המותני לפי סעיף 37 (7)ב' בהתאמה לפי קובץ התקנות של הבטוח הלאומי. סך נכותו הצמיתה של התובע 8%".

בחקירתו מיום 18.11.12 נותר המומחה בעמדתו בדבר חלוקת הנכות הכוללת שיש לתובע והבהיר כי לתובע –

20% נכות בגין הגבלה בינונית בטווח תנועות עמוד שדרה צווארי מתוכה יש לייחס רבע (5%) לתאונה;

וכן 10% נכות בגין הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד שדרה מותני מתוכה יש לייחס שליש (3%) לתאונה.

עוד הסביר המומחה כי התאונה האיצה את הידרדרות מצבו של העמ"ש הצווארי וגרמה לכאב שהצריך ניתוח (ע' 23 ש' 1-2). המומחה הוסיף כי עוד טרם התאונה סבל התובע מנכויות בעמוד השדרה הצווארי ובעמוד השדרה המותני (ובשפתו:"אם הוא (התובע – י.ל.) היה מגיע אלי יום לפני התאונה, סביר להניח שהייתי נותן לו 15% נכות על עמ"ש צווארי, ואחרי התאונה היתה החמרה של כרגע ל 20%", עמ' 21, שורות 23-24) וכן הוסיף שלא ניתן לדעת בוודאות את קצב ההאצה שהתאונה גרמה.

1. פרט למומחה העיד גם התובע, אשר נחקר על תצהירו. חקירתו הנגדית של התובע הוקדשה בעיקר לביסוס הטענה, כי טרם התאונה התובע לא עבד ואילו כיום הוא עובד בדיר כבשים ומכירת תוצרי החלב של הדיר.

מטעם הנתבעת העיד חוקר פרטי בנוגע לממצאים אודות תעסוקתו של התובע וכן הוגשה חוות דעת אקטוארית.

1. לאחר התאונה (כאמור, 7.8.03) נבדק התובע בבית חולים ה"העמק" בעפולה. לא נמצא ממצא חבלתי והתובע שוחרר לביתו (ת/1).

בהמשך, היה התובע במעקב רפואי במסגרת קופ"ח וטופל באמצעות פיזיותרפיה ומשככי כאבים.

לאור החמרה בכאבים, עבר התובע ניתוח בצווארו וזאת ביום 23.2.04 ובהמשך עבר ניתוח נוסף ביום 6.9.05 בעה"ש המותני (כריתת דיסק בגובה L5-S1).

1. המומחה כאמור קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בעה"ש הצווארי (שהיא רבע מנכותו הכוללת בשיעור 20% בעה"ש הצווארי) ונכות בשיעור 3% בעה"ש המותני (שהיא שליש מנכותו הכוללת בשיעור 10% בעה"ש המותני).
2. בסיכומיו טוען התובע, כי יש לסטות מקביעות המומחה ולייחס לכל הפחות מחצית מנכותו הכוללת של התובע לתאונה דנן.
3. אקדים ואומר, שלא מצאתי מקום לסטות מקביעות המומחה לעניין הנכות הרפואית. המומחה נחקר על ידי הצדדים ותשובותיו היו מבוססות הגיוניות ונטועות בנתונים הקונקרטיים הנוגעים לתובע.

טוען התובע כי לפני התאונה מצבו הרפואי היה "קל" ואילו לאחר התאונה נאלץ לעבור שני ניתוחים. ואולם, אפנה לחומר הרפואי, לחוות דעתו של המומחה וכן לתשובותיו במהלך חקירתו מהם עולה כי טרם התאונה סבל התובע מההגבלות קלות עד בינוניות בתנועת הצוואר והגב התחתון וכי כאביו החמירו עם השנים (ע' 18 ש' 30-32 וע' 19 שורות 1-5). עוד ציין, כי "הייתה דינימיקה של החמרה לפני התאונה" (ע' 22 ש' 27, ההדגשה אינה במקור – י.ל.). יחד עם זאת וכאמור לעיל המומחה הוסיף כי התאונה האיצה את ההחמרה (ר' ע' 23 שורות 1-2, 5).

1. לעניין נכותו התפקודית סבורני כי אין מקום לקבוע כי זו גבוהה מהנכות הרפואית. לא הובאו בפניי די נתונים שיכולים לבסס קביעה כי יש מקום לכך. מדובר במי שעובר לתאונה לא עבד. מדו"ח החוקר עולה כי הוא כשיר לבצע "סידורים" שונים ומתנייד באופן תקין. עוד הוכח, כי ממילא היה מגיע לאותה דרגת נכות, כך או כך, שכן זה היה מהלך ההידרדרות ה"טבעי" של החוליים מהם סבל.
2. יחד עם זאת, האצת ההידרדרות, מצדיקה, מתן פיצוי גלובאלי לגבי העבר.

מחד, התובע לא עבד והתקיים מהבטחת הכנסה עובר לתאונה. בתביעתו להבטחת הכנסה בשנת 2005 אף הצהיר התובע כי לא עובד מזה ארבע שנים (נ/3). כשנשאל בחקירתו אודות הצהרה זו השיב כי:"בזמנו לא עשיתי חישוב מדויק" (עמ' 27 שורה 3) אך בה בעת אישר כי השנה האחרונה בה עבד הייתה שנת 2002. משמע, גם לשיטת התובע הוא לא עבד כשנה לפני התאונה. התובע אמנם ציין בתצהירו כי "בתקופה בה אירעה התאונה" היה צפוי ומוכן להשתלב בשוק העבודה אך טענה זו נטענה ללא כל ביסוס או ראיה בנדון. זאת ועוד, יש לזכור כי עוד טרם התאונה קיבל התובע הבטחת הכנסה ולא הוכח, כאמור לעיל, כי הוא חיפש עבודה חילופית.

לכאורה, נוכח העובדה שהתובע לא עבד במועד התאונה אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין אובדן השתכרות לעבר.

יחד עם זאת, לא מן הנמנע כי אלמלא התאונה היה התובע, בסופו של דבר, שב לעבודה כפי שעשה עד לשנת 2002, ולו באופן חלקי.

[אעיר, כי התובע הפנה לתלושי השכר, שלטענתו צורפו לתצהירו, אולם אין בנספחי תצהירו תלושי שכר, ואלו נמצאו בנספחי כתב התביעה, בנייר, שהוגש עוד בטרם הפעלת מערכת נט המשפט].

ועדיין, יש לזכור כי גם אם התובע היה שב לעבודה (אם סדירה ואם שאינה כזו), הרי שממילא מהלך מחלתו היה מאלץ אותו, בסופו של דבר, להפסיק מכך. אפנה בהקשר זה לנכותו הכללית של התובע – בגין שלל נכויותיו, שנקבעו החל מהשנים 2005-2009, ושאין להן כל קשר לתאונה.

משכך, אני פוסק לתובע הפסדי שכר לעבר ע"ס 40,000 ₪.

בהמשך פסק הדין, אפסוק לתובע הפסדי השתכרות לעתיד ע"ס 80,000 ₪, בעוד שלגבי העבר פסקתי, כאמור לעיל, סכום של 40,000 ₪. לכאורה, ניתן לתמוה אודות היחס בין שני סכומים אלה (המצביע, על פני הדברים, כי סכום העבר הינו גבוה, ולו יחסית, ביחס לסכום שנפסק לעתיד). ואולם, מכיון שלגבי העבר ניתן להניח כי התובע היה יכול – אלמלא התאונה – לעבוד חרף כאביו ומגבלותיו, הרי שלגבי העתיד יש לקבוע כי "ממילא" היה התובע מגיע למצב זה, בשלב כזה או אחר. לכן, איני סבור כי סכום זה הינו מופרז.

1. לעניין הפסדי שכר לעתיד אפנה לכך כי התובע, יליד 1963, לא עבד טרם התאונה, וביום 10.11.09 נקבעה לו נכות כללית בשיעור 60% (נ/6).

נכותו הכללית נקבעה רק בחלקה עקב בעיות הצוואר והגב מהן הוא סובל, ובחלקה הקטן בשל התאונה. המל"ל קבע את נכותו גם על בסיס ליקויי ראייה, רעשים באוזניים, מחלת לב, כיב פפטי, קטיעת אצבע, נזק למיניסקוס וכאבי ראש.

טוענת הנתבעת כי נכות התובע כתוצאה מהתאונה לא מנעה ממנו מלעבוד בדיר הכבשים שליד ביתו, לסחוב ולמכור דליי חלב. טענתה זו נסמכת על תצהירו של החוקר עבד חמיד, שאף נחקר עליו, בו מציין כי היה עד לכך שהתובע מוכר חלב לאישה מכפר יפיע. כן היה עד לשיחה טלפונית שהתנהלה בין חוקר ממשרדו לבין התובע בה התנהל בין השניים משא ומתן אודות מחיר החלב שהראשון ביקש לקנות מהתובע. כשעומת התובע עם ממצאי החקירה דלעיל השיב כי הדיר הינו של בנו וכי לעיתים עוזר לבנו במכירת החלב (עמ' 27-28 לפרו'). אעיר, כי מהראיות שהוצגו עולה כי התובע אכן עסק במכירת מוצרי חלב – ולכן הוכח כי התובע יכול להסתובב ולהתנייד באופן חופשי ולעסוק במגוון עיסוקים שונים, אולם לא הוכח כי הוא סחב, בפועל, דליי חלב.

לאור האמור לעיל, אינני סבור שנכון במקרה זה לחשב את הפסדי השכר של התובע בעתיד בצורה אקטוארית ודומה שבנסיבות אלה, ראוי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי הכולל גם את רכיב הפסדי הפנסיה הנגזרים מהסיכון שהכנסתו תפגע בעתיד. בשים לב לגילו של התובע (יליד 1963), מצבו הרפואי הכללי והעובדה שהתאונה החמירה במעט מצבו זה, מוערך הפסד הכנסתו בעתיד בסך גלובאלי של 80,000 ₪.

1. בגין רכיב כאב וסבל יש לפסוק לתבוע סכום של 17,528 ₪.
2. לעניין עזרת צד ג', טען התובע בסיכומיו כי לאחר התאונה, בתקופת האשפוזים וכן בתקופת ההחלמה היה מוגבל באופן ניכר בתפקודו ובניידותו ונזקק לעזרה וסיוע בני משפחתו וקרוביו. התובע כימת ראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך של 40,000 ₪. הנתבעת טענה מנגד כי פגיעת התובע לא הייתה חמורה וכי לא נזקק בגינה לעזרת צד ג ובוודאי שלא יזדקק לעזרה כזו בעתיד.

יוזכר, כי עזרת הזולת היא בגדר נזק מיוחד הטעון הוכחות בראיות ויש לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא הביא עדים (בני משפחתו וקרוביו) למתן עדות. לגופו של עניין נכויותיו הנמוכות לא הצדיקו סיוע. עוד אפנה לעדות התובע ממנה עלה דווקא כי הוא זה המסייע לבנו בדיר הכבשים.

בנסיבות העניין סבורני כי לא הונחה התשתית הראייתית להצדקת עזרת צד ג' בהיקפים הנטענים על ידי התובע. בהתחשב במכלול הנתונים שהובאו לפניי אני רואה לנכון לפסוק לתובע פיצוי בדרך של אומדנא ולהעמידו על סך של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד.

1. לעניין רכיב ההוצאות טען התובע בתצהירו כי הוא צירף "קבלות חלקיות" ואולם הנספח אליו הפנה (נספח יג') כלל לא צורף לתצהיר שהוגש לבית המשפט. יחד עם זאת, אפסוק ברכיב זה פיצוי בסך של 2,000 ₪.
2. מהאמור לעיל עולה כי נזקיו של התובע הינם כדלקמן:

הפסד השתכרות לעבר 40,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד 80,000 ש"ח

(כולל רכיבים סוציאלים)

הוצאות 2,000 ש"ח

עזרת צד ג' 5,000 ₪

כאב וסבל 17,528 ₪

--------------------------------------------------

סה"כ 144,528 ש"ח

1. לעניין הניכויים, אין מחלוקת בין הצדדים כי את הניכוי היחסי של תגמולי המל"ל יש לערוך על פי שיטת השקלול המתמטי (רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז 04) 350; וכן רע"א 1459/10 המל"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', 27.3.11; להלן: הלכת כלל). ברם אלו חלוקים לגבי אופן ביצוע החישוב.

למרות שכלל הנתונים אינם מצויים במחלוקת, הגיעו הצדדים לשתי תוצאות שונות בנוגע לסכום אותו יש לנכות: בעוד התובע סבר כי יש לנכות סכום של 25,140 ₪ (וזאת לאחר שחישב 5% מכלל הניכויים, בלא שפירש מדוע – ר' ס' 49 לסיכומיו); סברה הנתבעת כי יש לנכות כ 15% (כ 78,000 ₪) מסכום ניכויי המל"ל.

בהקשר זה, יש להפנות לכך כי ביום 16.11.09 נקבעה לתובע נכות רפואית, במסגרת האגף לנכות כללית של המוסד לביטוח לאומי, בשיעור 60% (ר' הפירוט בדו"ח המל"ל שצורף בנספחי נ/6). התובע מקבל קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי.

על פי חוות הדעת של האקטואר גד שפירא, שנערכה ביום 20.3.13, סכומן המהוון של קצבאות הנכות הכללית עומד על סך של 502,811 ₪, כולל שערוך הצמדה בלבד על תשלומי עבר.

בהלכת כלל הובהר דרך החישוב של השיעור היחסי מתגמולי המל"ל שיש לנכות מסכום הפיצויים המגיעים לנפגע בתאונת דרכים, כאשר התגמולים משולמים עבור מכלול נכויות שלא כולן נובעות מהתאונה. הלכת כלל מבארת כי יש לבדוק תחילה, מה היה מצבו הבריאותי של הנפגע ערב התאונה ואלמלא ארעה, היינו מאילו נכויות הוא סבל בלא קשר לתאונה. אל מול זאת, יש לקבוע מה נכותו הכוללת היום. את ההפרש בין השניים (המשקף את הנכות שנגרמה בתאונה), יש לחלק בנכות המשוקללת הכוללת. האחוז המתקבל משקף את השיעור היחסי כתוצאה מהתאונה ואותו יש לגזור מתוך הסכום ששילם המל"ל לתובע.

לכן, נכותו של התובע בטרם התאונה, לצרכי פשטות החישוב, הינה זו שנקבעה על ידי המל"ל (נכות כללית), ועליה לא היו חלוקים הצדדים. מדרגת הנכות לעניין עמוד שדרה צווארי יש להפחית רבע (שכן חלק זה נגרם – כמסקנתו של ד"ר שטיינברג – כתוצאה מהתאונה); ומדרגת הנכות בעמוד שדרה מותני יש להפחית שליש (כנ"ל).

שתי הערות בהקשר זה:

למרות שהנכויות שנקבעו במל"ל נקבעו לאחר התאונה, אין מנוס במקרה דנן, מלהתייחס אליהן ככאלה שהיו עובר לתאונה. הצדדים אף לא טענו דבר בנדון ולכן יש לראות זאת כהסכמה לעניין זה.

שנית, לא התעלמתי מכך כי המומחה קבע 20% בגין נכותו של התובע בעמ"ש צווארו (וקבע כי יש לייחס רבע ממנה לתאונה); בעוד המל"ל קבע 30% בגין נכותו זו. יחד עם זאת, סבורני כי יש לייחס משקל יתר לדבריו של המומחה כי רבע מהנכות בעמ"ש הצווארי מיוחסת לתאונה, ולכן, החלק היחסי הוא זה שחשוב לחישובנו ולא הערך המוחלט. אכן, אין מדובר בחישוב מדויק לחלוטין אך חישוב זה הוא הנכון ביותר, בנסיבות העניין, והדבר אף אינו מצריך מינוי מומחים נוספים, דבר שאיש מהצדדים לא טען לו ממילא.

בדרך זו הלכה הנתבעת והגיעה לכך, כי אחוז הנכות המשוקללת, ללא "רבע" הנכות הצווארית וללא "שליש" הנכות המותנית, הינו 50.66% (משוקלל).

חישוב זה מקובל עלי.

ההפרש בין הנכות שנקבעה במל"ל (60%) לבין הנכות המשוקללת ללא הנכויות שנקבעו בתאונה (50.66%) הינו 9.34%; והיחס בין התוצאה לעיל (9.34%) לבין הנכות המשוקללת הכוללת (60%) הינו 15.56%. [9.34 חלקי ל 60].

משכך, הסכום שיש לנכות מכלל תגמולי המל"ל הינו 78,271 ₪ [502,811 ₪ * 15.56%].

1. לאור הנתונים לעיל, התביעה לא "נבלעה" ולכן גם אין מקום להתייחסות לעניין סעיף 330(ג) לחוק הביטוח לאומי.

מעבר לנדרש בהקשר זה אעיר, כי אם היתה התביעה נבלעת לא היה התובע זכאי ל 25% מסכום הנזק. הזכאות ל 25% מסכום הנזק קמה לתובע אם הודיע למל"ל על הגשת תביעתו כנגד המזיק. הפסיקה אמנם ריככה את חובת ההודעה ומיקדה את הדגש בקיום ראיה שהמידע הדרוש הגיע למוסד, אך גם ראיה שכזו לא הובאה בענייננו (ור' לעניין זה את האמור בע"א (חי) 28575-02-11 דונסקי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), 11.12.11; וכן ע"א 502/84 קרנית נ' הורוביץ פ"ד מא (1) 542).

בענייננו, כל שעשה התובע הוא הצגת מכתב, הנושא את התאריך 28.10.13, בו הודיע למל"ל על הגשת התביעה. כלל לא ברור אם המכתב נשלח בפועל [המכתב מסומן כעת כת/ 5]. היינו, מדובר במכתב (גם אם נניח שנשלח והגיע לייעדו) שנשלח כ 10 שנים לאחר התאונה, לאחר שתביעת המל"ל כבר התיישנה (ור' בנדון רע"א 7448/12 דעאס נ' המל"ל ואח', 17.2.14. וכן ע"א 1577/97 המל"ל נ' עמית, פ"ד נז(4) 433).

1. סוף דבר, פיצוייו של התובע עומדים על סכום של 66,257 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ, החזר אגרה וכן החזר עבור החלק היחסי שבתשלום עבור חוות דעתו של ד"ר סלטי. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הצמדה וריבית כחוק.
2. לשלוח לצדדים.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ד, 14 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.