בתביעה דנן טוען התובע (להלן: "שטיין") כי על הנתבעת, עיריית רמת השרון (להלן: "העירייה") להשיב לו חלקים מחיובי הארנונה בהם נשא בתקופה שמיום 05.11.04 ועד ליום 05.09.07.

לטענתו, הושתו עליו חיובי ארנונה מוגדלים שלא כדין, תוך הימנעות העירייה מחשיפת נתונים שהיה בהם כדי למנוע את החיוב המוגדל. שטיין טוען כי חיובי הארנונה הוגדלו בגין בניה ללא היתר, שלקיומה לא היה מודע. לו היתה העיריה מפנה תשומת ליבו לכך, היה הוא מסיר את החלקים חסרי ההיתר וכך היתה נמנעת גביית היתר .

תמצית העובדות

1. עד לחודש נובמבר 2004 חויב ביתו של שטיין לצרכי ארנונה לפי שטח של 518 מ"ר (מוצג 7).

2. ביום 5.11.04 הודיעה מחלקת הגבייה בעירייה לשטיין כי שטח הבית לצרכי החיוב הוא 582 מ"ר (מוצגים 10 ו - 13).

3. בחודשים הבאים, נשום גודלו של הנכס באופן משתנה ;

תחילה, ל- 596 מ"ר (מוצג 21), בהמשך ל-573 מ"ר (מוצג 31) ולבסוף ל-570 מ"ר (מוצג 32).

4. ביום 18.11.04 נמדד הנכס על-ידי מודד מטעם העירייה, לפי דרישתו של שטיין. במדידה נמצא כי שטח הנכס הינו 595 מ"ר, מתוכם 567 מ"ר מגורים ו-28 מ"ר חניה (מוצג 11).

5. בשלוש השנים הבאות פנה שטיין לעירייה מספר פעמים בבקשות לקבלת הסבר בעניין מקור השינוי במדידת שטח הנכס להן השיבה העיריה בתשובה קבועה ולאקונית לפיה תואם חיוב הארנונה את שטח הנכס לחישוב ארנונה. מפאת חשיבותן של פניות אלה לגירסתו של שטיין יוצג להלן פירוטן :

א . ביום 29.11.04 פנה שטיין לעירייה בבקשה כי יוסברו לו ההפרשים בין הנתונים לפי המדידות ולפי ההיתרים והתכניות הנוגעים לנכס (מוצג 15).

ב. ביום 2.12.04 מסרה מנהלת הארנונה לשטיין כי "בעקבות בקשתך נמדד נכסך וכאמור חוייבת בהתאם להגדרת שטח הנכס. המדידה מציגה תשריט מדויק של נכסך נכון ליום הבדיקה, כך שאין זה רלוונטי לצורך החיוב בארנונה התשריט הנמצא בתיק הבנייה.. באם רצונך לקבל הסברים נוספים בדבר המדידה ניתן לפנות לעפר בראון...ולבקש כי המודד יסביר את התשריט ואת צורת החישוב". (מוצג 16).

ג. ביום 5.1.05 פנה ב"כ שטיין לב"כ העירייה (מוצג 17).

ד. ביום 16.1.05 השיב ב"כ העירייה לפנייה בזו הלשון: "מרשך חוייב בארנונה על-פי מדידה שנערכה לבקשתו בנכס ובהתאם להגדרות שבצו הארנונה. כפי שנאמר בסיפת מכתבה...מרשך יכול לפנות למר בראון לצורך קבלת הסברים נוספים, לרבות מהמודד" (מוצג 18).

ה. ביום 18.1.05 פנה ב"כ שטיין לגזברית העירייה, בזו הלשון: "מרשי לא ביצע כל פעולת בניה או תוספת שיש בה כדי להגדיל את השטח הבנוי מ-518 מ"ר ל-582 מ"ר כמפורט בהודעה. מרשי משער שביסוד תוספת החיוב, סווג מחדש של שטחים קיימים זה מכבר..אם אכן זה מקור השנוי בארנונה, הרי שהוא שגוי וראוי לתקן את חשבון הארנונה.." (מוצג 19).

ו. ביום 30.1.05 השיבה גזברית העירייה לב"כ שטיין. בתשובתה מפנה היא למכתבים הקודמים המבהירים כי החיוב נעשה לאחר מדידת הנכס בפועל, וטוענת כי אין מדובר בסיווג מחדש של שטחים קיימים אלא "התאמה של חיוב הנכס ע"פ המדידה פיזית והוראות צו הארנונה". כן צוין פעם נוספת כי באפשרות שטיין לפנות למער בראון לקבלת הסברים (מוצג 20).

ז. ביום 8.2.05 שב ופנה ב"כ שטיין לגזברית, וטען כי "על העירייה הנטל להסביר לתושב את פשר השינוי בחישוב הארנונה". (מוצג 22).

ח. ביום 13.3.05 פנה ב"כ שטיין פעם נוספת (מוצג 23).

ט. ביום 15.3.05 השיבה הגזברית כי פנייתו של ב"כ שטיין מיום 18.1.05 נענתה במכתבה מיום 30.01.05 (מוצג 24).

י. ביום 28.03.05 פנה ב"כ שטיין לגזברית, בזו הלשון: "צר לי, אך אין במכתבך מענה של ממש לפנית מרשי, ואבקש התייחסות מפורשת, ברורה וחד משמעית בנושאים אלה: 1. בחיוב שנכלל בחשבון הארנונה נכלל שטח חדר המדרגות כפול מס' הקומות, וזאת בניגוד להחלטה שיש לחשב את חלל המדרגות עפ"י השטח בקומה אחת בלבד. 2. מרשי לא ביצע כל תוספת בניה שיש בה כדי לשנות את חישוב השטחים, למעט סככה המשמשת לרכב אחד הנמצאת בצד המזרחי ואשר מידותיה 3.53 על 4.5 (יצוין שלסככה זו אין עמודים). 3. בשיחה שקיים מרשי עם מר עופר בראון ביום 9/2/05 הבהיר מר בראון שלאור הדברים שלעיל פטור מרשי מלשלם את חשבון הארנונה מיום 17/11/04 בסך 3,025.90 ₪ (שהעתקו מצ"ב), ותחת זאת ישלח למרשי חשבון מתוקן ובו יכלל זיכוי רטרואקטיבי לאחר קיזוז הסכומים ששולמו ביתר. 4. עד היום לא קיבל מרשי את החשבון המתוקן וכן לא את הזיכוי המגיע לו. 5. למרבה ההפתעה ובניגוד לדבריו של מר בראון קיבל מרשי את החשבון המצ"ב שסכומו 5,579 ₪. 6. לאור האמור, אבקשך לתקן את החיובים בהתאם". (מוצג 25).

יא . ביום 5.5.05 השיבה הגזברית לפנייה. בתשובתה התייחסה לזיכוי שנדרש באשר לחיוב בגין חדר המדרגות (מוצג 27).

יב . ביום 31.5.05, ולאחר חלופת דברים נוספת לעניין הזיכויים, פנתה הגזברית לב"כ שטין בזו הלשון: "..הנכס נמדד ע"י מודד מוסמך ובנוסף נמדד ע"י מהנדס העירייה ביום 30.5.05 ולאחר כל הבדיקות נמצא כי גודל הנכס הינו 570 מ"ר...". (מוצג 30).

6. מכאן ואילך החל שטיין לנקוט בהליכי ערעור בפני ועדת הערר להלן השתלשלות הדברים מנקודת זמן זו :

א . ביום 29.06.05 ערר שטיין על חישוב הנכס לצרכי ארנונה בפני ועדת הערר.

ב. ביום 8.03.06 פנה ב"כ שטיין למנהל הארנונה בעירייה ודרש לקבל הסבר המתייחס ספציפית לנכס והמסביר אלו טעויות נפלו בחיובו עד לאוקטובר 2004 וממה נבעו הטעויות. (מוצג 35).

ג . משלא נתקבל מענה, נעשתה פנייה לגזברות העירייה, ביום 21.03.06 (מוצג 36).

ד . משלא נענתה גם פנייה זו, נעשתה פנייה נוספת ביום 24.04.06 (מוצג 37).

ה . ביום 16.05.06 התקיים הדיון בועדת הערר.

ו . ביום 3.12.06 התקבלה החלטת ועדת הערר לפיה שטיין לא המציא כל מדידה סותרת למדידת העירייה. במענה לשאלת ועדת הערר בדיון אמר שטיין כי התשריט שצורף לכתב הערר מקובל עליו. הועדה קבעה כי "אין מנוס מהמסקנה כי בדין חויב שטח הסככה בהיותו חלק מהשטח המותר בחיוב לפי צו הארנונה של עיריית רמת השרון". כן נקבע כי טענות העירייה באשר לתיקון החיוב והתאמת הנתונים למצב בפועל לא נסתרה והיא תואמת הוראות הדין והפסיקה. (מוצג 39).

7 . החל משנת 2007 החלה חלופת מכתבים מחודשת בין שטיין לבין העיריה במסגרתה העלה שטיין באמצעות בא- כוחו את הטענה לפיה בוצע שינוי אסור בשיטת החישוב (מוצגים 40-42).

חלק זה יציג להלן את השתלשלות העניינים בנקודה זו עד להגשת התביעה:

א . במכתב מיום 7.8.07 כתבה הגזברית: "בבדיקה נוספת שבוצעה בעניין הנכס שבנדון, נמצא על ידי מחלקת ההנדסה כי קיימת בנייה רחבת-היקף וללא היתר בניה כדין, אותה ביצע מרשך בשטח של 44.75 מ"ר ועליה הוא לא דיווח לעירייה. לפיכך ברור כי עיון בהיתרי הבניה אינו יכול לשקף את שטח הנכס בפועל" (מוצג 44).

ב. בפנייה מיום 16.8.07 הכחיש ב"כ שטיין את הטענה כאילו הגידול בשטח הנכס נבע מבניה לא חוקית, וטען כי מדובר בטענה שקרית המהווה האשמת שווא (מוצג 45).

ג. ביום 28.8.07 ביקר בנכס המפקח רזניק ומצא כי בחזית המזרחית של הנכס קיימת סככה מפלסטיק על גבי קונסטרוקציית ברזל במידות 3.5 על 4.5 מ"ר שנבנה ללא היתר במועד לא ידוע וכן כי במפלס הגג קיים חדר מקירות זכוכית וגג במידות של כ4.7 על 6.5 מ"ר שנבנה במועד לא ידוע בסטייה מהיתר המאשר בניית פרגולה (מוצג 46).

ד. ביום 5.9.07 פנתה הגזברית לב"כ שטיין שם הסבירה כי הטעות בחישוב הנכס מקורה בבנייה בלתי חוקית בנכס, כשהיא מצרפת את דו"ח המפקח (מוצג 47).

תיאור הדברים מעת הגשת התביעה:

לאחר הגשת התביעה התנהלה התכתבות נוספת בין הצדדים לעניין שטחו המדויק של המבנה הבלתי חוקי. ביום 03.07.08 נדונה בפני בקשת לסילוק התביעה על הסף, וזו התקבלה. שטיין ערער על החלטה זו, וביום 10.9.09 קבע בית המשפט המחוזי כי יש להחזיר את התיק בפני לצורך שמיעת ראיות לביסוס הקביעות העובדתיות ששימשו להסקת מסקנת מותב זה.

אציין בהקשר זה כי לא איתרתי בסכסוך הנדון מחלוקת עובדתית המשמעותית להכרעה בסכסוך שנוצר. אין מחלוקת כי בנכס נבנתה פרגולה שנאטמה בניגוד להיתר הבניה, בגינה הוגדל חיוב הארנונה. אלא, ששטיין טוען כי לא ידע על כך וכי היה על העירייה ליידעו בדבר.

הרקע לכך נעוץ באירוע בעבר הרחוק במסגרתו התקין שטיין פרגולה ללא היתר, בשנות התשעים. הקמת הפרגולה אותרה על-ידי מחלקת הפיקוח בעירייה. לאור זאת, פעל שטיין לקבלת היתר והצליח בכך. בשלב מסוים הוסיף שטיין לוחות פרספקס על גג הפרגולה , ללא היתר. לדבריו, לא היה מודע לכך כי מדובר בבניה ללא היתר בשלה יחויב השטח בארנונה.

טענות הצדדים

שטיין טוען כי העירייה ידעה כבר בשנת 2004 את ההסבר לשינוי בגודל הנכס אולם לא מסרה לו הסבר זה על אף דרישותיו. בספטמבר 2007 הסבירה העירייה לראשונה כי הטעות שנפלה בזמנו בחישוב הנכס נבעה מתוספת בנייה בלתי חוקית בנכס. רק אז הבין שטיין, לגירסתו, כי הרקע לחיוב המוגדל נעוץ באי ההבנה לעניין הוספת לוחות הפרספקס על גבי הפרגולה.

לטענת שטיין, הפרה העיריה את חובתה להשיב לפנייתו כנגזר מחובת הנאמנות כלפי הציבור המוטלת על העירייה כרשות מנהלית. הפרה זו גרמה לו לדבריו נזק כספי הכולל את חיוב הארנונה המוגדל שנגבה ממנו בגין הבנייה הבלתי חוקית בנכס, החל מ05.11.04 ועד ל05.09.07.

בנוסף, נגרמו לו הוצאות עקיפות ובהן שכר טירחת עורך- דין וביטול זמן הנאמד על ידו בסכום כולל של כ70,000 ₪. לטענתו, אילו הייתה העירייה מספקת הסבר בהקדם, היה הוא מבצע מיד פעולות להקטנת החיוב בארנונה, כגון פירוק קירות הפרספקס.

עוד ביקש שטיין שלא לקבל כראיות את מוצגים 9, 10, 11, 24, 27, 30, 41, 44, ו-47 לתיק המוצגים, משום שאלה לא הוגשו על-ידי עורכם. המדובר במכתבים מטעם גזברית העירייה מיום 15.3.05 ואילך וכן במדידות שנערכו בנכס מטעם העירייה בשנת 2004, לאורן עודכן שטח הנכס לצרכי ארנונה.

העירייה לעומת זאת טוענת כי פעלה כראוי בתשובותיה לפניותיו של שטיין ואף הציעה לו להיפגש עם נציגיה ולקבל הסברים נוספים.

לטענתה, שטיין הוא האחראי הבלעדי להתנהלותו. חובתו של שטיין הייתה לפעול לקבלת היתר בניה טרם ביצוע בניית הפרגולה וכן היה עליו ליידע את העירייה בכל בניה אותה ביצע שכן, מחובתו של הנישום ליידע את העירייה בכל שינוי בנכס ולא לסמוך על כי הרשות תגלה את תוספות השטחים בכוחות עצמה.

כן טוענת העירייה, כי טענתו של שטיין, לפיה לא ידע כי ביצע בנייה לא חוקית נסתרת במסמכים שהוצגו. לפי המסמכים, ידע שטיין על חריגות הבנייה לכל המאוחר ביום 16.5.06, עת עלו הדברים על-ידי בא-כוחה בישיבת ועדת הערר, ולחילופין אף מוקדם יותר, ביום 28.3.05, אז הזכיר בא-כוחו של שטיין חלק מהבנייה החריגה (מוצג 25).

ביחס לטענה המבקשת לפסול ראיותיה, טוענת העירייה כי העד מטעמה, בראון הוא עובד הרשות ומתוקף תפקידו רשאי הוא להעיד על מסמכים הנמצאים ברשות. עוד היא מוסיפה, כי אין מדובר בעדות שמיעה, שכן מדובר בצירוף מסמכים שנערכו על ידי עובדי הרשות במהלך תפקידם והמהווים חריג לכלל בדבר עדות שמיעה. לגופם של דברים מכחישה העיריה את הטענה לעניין גרימתו של נזק כלשהוא.

דיון מקדמי בטענות שטיין לפסילת מוצגים מתיק המוצגים

שטיין טוען, כזכור, כי מוצגים מספר 9, 10, 11, 24, 27, 30, 41, 44, ו-47 פסולים להצגה שכן לא הוגשו על ידי עורכם.

העירייה טוענת כי המסמכים מהווים חריג לכלל הפוסל עדות שמיעה, שכן מדובר במסמכים שנערכו על ידי עובדי הרשות במהלך תפקידם, ולכן ניתן להציגם על-ידי גורם ברשות.

אכן, צודק שטיין בטענתו לפיה אין להגיש מוצגים שלא באמצעות עורכם.

דא עקא, כי עמדתו זו פוגעת לדעתי באופן הצגת הטיעונים על-ידיו.

שטיין טוען בסופו של יום, כי העירייה השיבה לפניותיו הרבות בצורה מתחמקת, והמסמכים שפסילתם מתבקשת הם בדיוק אותם מסמכים המשקפים את תשובות העירייה לפניותיו.

לולא הצגתם של מסמכים אלה, התמונה שמשתקפת הינה חלקית ומעוותת.

לכן, אמור שטיין להיות מעוניין בהצגת תמונתה הכוללת של ההתכתבות. נראה לי אם כן כי בבקשתו זו פועל שטיין בניגוד לאינטרסים שלו.

יחד עם זאת, יש להבחין בין הצגת המסמכים כראיה לאמיתות תוכנם לבין הצגתם כראיה לעצם קיומם (לעניין זה ראה ע"פ 347/88 דמיאניוק נ. מ.י פ"ד מז (4) 221, 297). לפיכך, ייפסלו המוצגים שהוגשו לצורך הוכחת אמיתות תוכנם ואולם, כשרים הם להגשה לעצם קיומם.

ראיות הצדדים

מטעם התביעה, נשמעה עדותו של התובע עצמו, בה טען כי לא ידע שתוספות הפרפקס למבנה הפרגולה מהוות בניה ללא היתר.

מטעם ההגנה נשמעו עדויותיהם של עפר בראון, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה שימש אחראי שומות ארנונה וכן של יעקב רזניק, המשמש מפקח בנייה בעירייה.

עדותו של בראון נגעה בעיקר לסוגית קבילותם הראייתית של המוצגים שפסילתם התבקשה ואילו עדותו של רזניק נגעה למדידות שנערכו בנכס ומאחר והדבר לא הועלה בסיכומי הצדדים איבדה העדות את הרלבנטיות שלה לצורך ההכרעה כאן.

דיון לגופם של דברים

צודק שטיין בטענתו, לפיה לא פירטה העירייה את סיבת השינוי בחישוב העומד בבסיס הגדלת חיובי הארנונה. לכאורה, היה עליה להשיב באופן ענייני לפניות אלה.

טוב הייתה עושה העירייה לו חשפה כבר בראשית התכתובת את סיבת השינוי בגודל הנכס, שהועלתה על הכתב לראשונה ביום 05.09.07 ואולם, המידע שהעירייה "נאשמת" בהסתרתו הוא מידע שהיה אמור להימצא בידיעתו הייחודית של שטיין. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור קיומו של מוצג 25, ממנו ניכר כי שטיין היה ער לקיומה של בנייה חריגה לכל המאוחר, ביום 28.03.05. קשה לי לקבל את הטענה לפיה הפרה העירייה את חובתה להודיע לתושב על פעילות שנוצרה על-ידו, מיוזמתו. הזיקה בין טענה זו לבין הפטר מתשלום הארנונה נראית לי אבסורדית. למצער, נאמר כי בנסיבות ידיעתו הייחודית של שטיין את מצב העניינים, היה עליו להפנות את העירייה באופן יזום לבניה הבלתי חוקית ולסייע בהתמקדות בגורמים הרלוונטיים. מנקודת מבטי, פניותיו של שטיין לעירייה היו עוצמתיות אולם לא ממוקדות בנושא ההתאמה להיתרים. שטיין ביטא אמנם במכתביו תסכול רב אולם לא ניסה להתיר את המבוכה והבלבול שנוצר אצל הגורמים הבירוקרטיים כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתוצאות המדידה. לפיכך, לא ראיתי לפרש את מהלך הדברים כמשקף הטעיה מצידה של העיריה. והשוה לעניין זה בג"צ 164/97 קונטרום בע"מ נ' משרד האוצר, אגף המכס ומע"מ, פ"ד נב(1) 289, 381-382).

לסיכום אומר כי לא מצאתי כל ממש בתביעתה ולפיכך יש לדחותה.

סוף דבר,

התביעה נדחית.

היה עלי להורות על חיובו של התובע בהוצאות משפט ואולם, לאור השתהותה של האחרונה בהגשת סיכומיה, לא יעשה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו הוא.

העתק פסק הדין יישלח לבאי כוח הצדדים בדואר רשום .

ניתן היום, ז' טבת תשע"ג, 20 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.