רקע ותמצית טענות הצדדים:

1. לפניי תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. (להלן: "חוק הפיצויים").
2. ביום 15.8.2009 נסעו התובעת וארוסה אז, יחד עם זוג חברים, לטיול טרקטורונים אשר הוזמן מבעוד מועד מבית עסק בבית ג'אן המכונה "אגדה בשטח". במהלך הרכיבה על הטרקטורון, הבחינה התובעת כי הטרקטורון שלפניה פגע בסלע וכמעט התהפך. התובעת נבהלה, הסיטה את כידון הטרקטורון לימין וכתוצאה מכך איבדה שליטה על הטרקטורון. התובעת נפגעה באזור הבטן מהכידון של הטרקטורון. (להלן: "התאונה"). כך – לגרסת התובעת.

הואיל והתובעת לא הצליחה לאתר את בעלי העסק ומשכירי הטרקטורון על מנת לקבל מהם את פרטי מספר הרישוי של הטרקטורון והעתק של תעודת הביטוח, הגישה התובעת ביום 20.10.2009 תביעה בגין נזקי גוף נגד "קרנית" - קרן לפיצוי נפגע תאונות דרכים (להלן: "קרנית").

1. קרנית טענה כי הואיל והתובעת לא צירפה לכתב התביעה את מתירי השימוש ברכב בו נהגה, למרות שזהותם ידועה לה, לא קמה לתובעת עילת תביעה שבדין כלפי קרנית. עוד נטען כי הנזק לא אירע כתוצאה משימוש ברכב מנועי, ובמקרה שכן, הרי שהרכב מבוטח בהתאם לפוליסת ביטח תקפה. לחילופין, אם לא הייתה פוליסת ביטוח תקפה, הרי שהתובעת ידעה על כך מבעוד מועד ומשכך אין לה עילת תביעה נגד קרנית.

ביום 12.1.2010 שלחה קרנית הודעה לצדדים שלישיים נגד בעלי העסק והטרקטורונים – מר שאדי שפיק קבלאן ומר סאלח מחמד גאנם. (להלן: "הנתבע 1" ו"הנתבע 2" או "שאדי" ו"סאלח", בהתאמה, וביחד: "הנתבעים").

1. שאדי וסאלח טענו שהתובעת לא נפגעה בתאונה עם הטרקטורון אלא בתאונת אופניים שאירעה לאחר שהתובעת עזבה את מתחם הטרקטורונים. בנוסף, במועד הרלוונטי היה ביטוח חובה תקף לטרקטורון ששימש את העסק אצל חברת הביטוח "הפול" - המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (להלן: "הפול"). הביטוח לא הופעל משום שלא אירעה תאונת הדרכים הנטענת על ידי התובעת.
2. ביום 1.2.2012 – לאחר קבלת רשות – הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן נגד שאדי וסאלח - מתירי השימוש בטרקטורון – כנתבעים 1 – 2; נגד מבטחת הטרקטורון, "הפול"- המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, כנתבעת 3; ולחילופין נגד "קרנית"- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, כנתבעת 4. על פי כתב התביעה המתוקן אירעה התאונה בשעה שהתובעת רכבה על טרקטורון שמספרו 53-970-63 שהיה מבוטח בביטוח חובה אצל "הפול" (התובעת מציינת כי מידע זה שבכתב התביעה מבוסס על טענות הנתבעים 1 – 2 בהליך המקורי).
3. בכתבי ההגנה המתוקנים חזרו הצדדים על טענותיהם. הנתבעת 3 – אשר הגישה הגנה בנפרד משאדי וסאלח – טענה כי התובעת כלל לא רכבה על הטרקטורון המוזכר בכתב התביעה המתוקן, וכי ידעה מלכתחילה שלטרקטורון שעליו נסעה אין כיסוי ביטוחי. לפיכך, לא הגישה התובעת את התביעה המקורית נגד "הפול". הנתבעים 1 ו-2 הבינו כי הם עלולים לחוב באופן אישי נוכח תביעתה של "קרנית" ולכן החליטו לטעון כי הטרקטורון שהיה מעורב בתאונה הוא הטרקטורון המבוטח אצל הנתבעת 3.

הראיות וההליכים:

1. בפתח הדיון שהתקיים ביום 8.3.2015 הסכימו הצדדים כי ככל שהתביעה תתקבל, כלפי מי מהנתבעים, יעמוד סכום הפיצויים על 40,500 ₪, בצירוף אגרה ושכ"ט עו"ד – כמקובל. נקבע כי ההליכים ימשיכו להתנהל בנוגע לשאלת החבות בלבד.

להלן תיאור הראיות העיקריות מטעם הצדדים.

1. תצהיר התובעת:

ביום התאונה יצאה התובעת לטיול לגליל יחד עם ארוסה עיסא חשמה וכן עם זוג חברים נוסף. מאחר שהתובעת וחבריה היו מעוניינים לצאת לטיול טרקטורונים, תיאמה התובעת מבעוד מועד את מועד ההגעה לבית העסק המכונה "אגדה בשטח" והמצוי בבית ג'אן.

בתאריך 15.8.2009 בשעה 11:30 לערך הגיעו התובעת וחבריה לבית העסק לרכיבת טרקטורונים, שם ראתה התובעת כ-6 טרקטורונים להשכרה וטרקטורונים נוספים המיועדים למדריכי הטיול. התובעת וארוסה שילמו על עלות הטיול המוצעת תוך שהובהר לתובעת מראש שיש ביטוח חובה לטרקטורונים. התובעת קיבלה טרקטורון שאינו נושא מספר רישוי, ולא ניתנה לה קבלה עבור התשלום. התובעת וארוסה, וזוג החברים הנוסף יצאו לטיול יחד עם מדריך כשהם רכובים על 3 טרקטורונים. במהלך הרכיבה על הטרקטורון הבחינה התובעת שהטרקטורון שלפניה פגע בסלע וכמעט התהפך, ומשום שנבהלה הסיטה את כידון הטרקטורון לימין. כתוצאה מכך איבדה התובעת את השליטה על הטרקטורון. הטרקטורון פגע בסלע שהיה מימין לשביל, תוך שהכידון פוגע בבטנה של התובעת בעוצמה רבה.

1. עדות נוספת מטעם התובעת:

ביום 8.3.2015 התקיים דיון שבו נחקרו מרבית העדים. הואיל ואחד מעדי ההגנה לא התייצב לדיון למרות שהוזמן כדין, נקבע התיק לישיבת הוכחות נוספת ליום 22.3.2015. ביום 18.3.2015 ביקשה התובעת להעיד כעד נוסף מטעמה את מר שאפיק מיכאיל אמירה, אחד מזוג החברים שלטענת התובעת השתתפו בטיול. הבקשה נדונה והתקבלה בפתח הדיון ביום 22.3.2015. קבעתי כי הואיל ומדובר בעד שלטענת התובעת היה נוכח במקום בעת התאונה יש להעדיף ערך גילוי האמת על פני הליקויים שבסדרי הדין, תוך מתן אפשרות לנתבעים להתייחס למשקל העדות בסיום ההליכים.

1. תצהיר הנתבע 1:

הנתבע 1 – שאדי – הפעיל בעבר עסק של טרקטורונים המכונה "אגדה בשטח" יחד עם חברו סאלח. במהלך התקופה מושא התביעה - היינו מיום 1.3.2009 ועד ליום 31.8.2009 - בוטח עסק הטרקטורונים בפוליסה מספר 140900072409-00 במאגר הישראלי לביטוחי רכב – "הפול".

בתאריך 15.8.2009 הגיעו אליו התובעת והחבר שלה וביקשו לצאת עם הטרקטורון לטיול בבית ג'אן. לאחר שניתנו להם הסברים והדרכות, לקחה התובעת את הטרקטורון ושילמה באמצעות החבר סכום של 340 ₪. על סכום זה הוצאה קבלה לתובעת. לאחר שהתובעת סיימה את הרכיבה על הטרקטורון ועזבה את שטח בית העסק, קיבל הנתבע 1 שיחת טלפון מהחבר של התובעת אשר טען שהתובעת נפגעה בתאונת אופניים בצד הדרך לכיוון בית ג'אן. הנתבע 1 יצא לעזרת התובעת יחד עם חבר בשם סלאם אמיר פאעור ששהה אצלו באותו רגע. כאשר הנתבע 1 הגיע למקום, ראה מספר אנשים אשר התאספו לצד התובעת שהייתה שרועה בצד הדרך ואופניה היו מונחים לצידה. בסמוך הייתה המכונית של החבר עם התקן אופניים שהיה מחובר למכונית. מאחר שהיה ברור שהתובעת סובלת מכאבים, לקח הנתבע 1 את התובעת לרופא משפחה בשם ד"ר מוסטפא קבלאן שהיה בכפר. התובעת נכנסה לרופא לבדה ולאחר שהוא בדק אותה הוא הפנה את התובעת לבית החולים בנהריה.

1. תצהירים נוספים מטעם הנתבעים 1 – 2:

מר סלאם אמיר (פאעור) אסעד העיד כי יצא כהרגלו למסלול ריצה בחיק הטבע באזור בית ג'אן, וביקר את חברו מר שאדי קבלאן במאהל הטרקטורונים. באותה עת קיבל שאדי שיחת טלפון מבחור אשר אמר לו שהבחורה שהייתה קודם לכן במסלול הטרקטורונים נפגעה בתאונת אופניים בצד הדרך לכיוון בית ג'אן. סאלם יצא עם שאדי לכיוון מקום התאונה, לשם מתן סיוע. בהגיעו למקום ראה סאלם בחורה פצועה שרועה בצד הדרך ולצידה מונח זוג אופניים.

מר כמאל סלמאן דובא ומר נאהי סאמי מרעי הצהירו כי בעת ששהו עם בני משפחותיהם בפיקניק, שמעו צעקה בקרבת מקום לאחר שמספר דקות/שניות קודם לכן ראו בחורה רוכבת על אופניים על הדרך לכיוון בית ג'אן. למשמע קול הזעקה רצו למקום ונוכחו לראות בחורה שרועה לצד הדרך ולצידה מונחות אופניים. (במהלך הדיון ביום 8.3.2015, החליטו הנתבעים לוותר על עדותו של מר כמאל סלמאן דובא, ומשכך תצהירו לא ישמש כחלק מחומר הראיות).

מר סאמר טריף הצהיר כי לאחר ביקור אצל קרובי משפחה בבית ג'אן ובנסיעתו חזרה נוכח לראות התקהלות של אנשים בצד הדרך וביניהם מר שאדי קבלאן אותו הוא מכיר מתקופת שירותו במשמר הגבול. כאשר עצר סאמר על מנת להושיט עזרה ראה בחורה שרועה בצד הדרך ואופניים מונחות לצידה.

1. עדות נוספת מטעם הנתבעים 1 – 2:

לבקשת הנתבעים זומן לעדות דודהּ של התובעת, מר נעים זיבאני. באמצעות עד זה הגישו הנתבעים תמליל שיחה שנערכה בין העד ובין שאדי, וממנו עולה, לכאורה, כי לאחר התאונה אמרה התובעת לעד שקיבלה את המכה בבטן כתוצאה מרכיבה על אופניים.

1. ראיות הנתבעת 3:

הנתבעת 3 צירפה לתיק בית המשפט תעודות עובד ציבור ממשרד הרישוי בנוגע לרכבים שהיו בעבר בבעלות הנתבעים 1 ו-2 ושבבעלותם כיום. כמו כן, הוגש תצהיר מטעם גב' טובה סמנה - מנהלת מחלקת פוליסות ב"מאגר הישראלי לביטוחי רכב" ("הפול"). לאחר חקירתו של הנתבע 1 ותשובותיו לעניין פוליסות הביטוח, הודיעה הנתבעת 3 שהיא מושכת את תצהירה של גב' סמנה מחומר הראיות. (פרו' עמ' 69, שורות 3-5).

1. ראיות הנתבעת 4:

הנתבעת 4 הגישה תיק מוצגים מטעמה אליו צירפה תעודת ביטוח חובה לרכב מס' רישוי 53-970-63, גיליון חדר מיון מבית החולים נהריה מיום 15.8.2009 החתום על ידי ד"ר הופמן רות, מסמך רפואי מחדר מיון ביה"ח נהריה מיום 15.8.2009 החתום על ידי וינר רות- אחות מוסמכת, ותיעוד רפואי.

דיון והכרעה:

1. אלה השאלות העומדות לדיון בתיק זה:
2. האם נפגעה התובעת בתאונת טרקטורון, כטענתה, או שמא הייתה זו תאונת אופניים, כטענת הנתבעים 1 – 2.
3. במקרה שייקבע שהתובעת נפגעה בתאונת טרקטורון האם היה הטרקטורון מבוטח אצל הנתבעת 3.
4. במקרה שהתובעת נפגעה בתאונת טרקטורון והטרקטורון לא היה מבוטח, האם זכאית התובעת לפיצויים מקרנית, והאם זכאית קרנית לשיפוי מהנתבעים 1 – 2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפניי שוכנעתי כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים עם טרקטורון ולא עם אופניים, וכי הטרקטורון לא היה מבוטח בביטוח חובה. לתובעת לא הייתה סיבה לחשוד שהטרקטורון אינו מבוטח, ולכן יש לחייב את "קרנית" בתשלום הפיצויים לתובעת בסכום עליו הוסכם. כמו כן, הואיל והנתבעים 1 – 2 (צדדי ג') העמידו לשימוש התובעת טרקטורון שלא היה מבוטח עליהם לשפות את "קרנית" במלוא סכום הפיצוי המוסכם, בתוספת הוצאות משפט.

וביתר פירוט:

תאונת טרקטורון או תאונת אופניים:

1. תחילה אני מבקש להצביע על הראיות שאינן תומכות בגרסת התובעת. לחובת התובעת עומדת העובדה שהתובעת לא הביאה לעדות את העדים לתאונה – ארוסה לשעבר וזוג החברים שיצאו עמה לטיול הטרקטורונים. פגם זה התרפא באופן חלקי בלבד כשהותרה שמיעת עדותו המאוחרת של אחד מהעדים לתאונה, מר שאפיק מיכאל אמירה. מול טענות התובעת וגרסתה העובדתית, מצויות בתיק ראיות בכתב אשר מחזקות דווקא את טענות ההגנה. מדובר במסמכים הרפואיים הראשוניים, ובהם מכתב רופא הכפר אשר טיפל בתובעת בסמוך לאחר התאונה (נספחים ג' – ד' לתצהיר שאדי) ומסמך הקבלה לחדר המיון (נספח ה' לתצהיר שאדי). בשני המסמכים האמורים נכתב – לכאורה מפי התובעת - כי התובעת נפגעה בתאונת אופניים. לכל אלו מצטרפות גם עדויות ההגנה, של עדים אשר נקלעו למקום התאונה לאחר התרחשותה, ולטענתם ראו את התובעת שרועה בצד הדרך ולידה מונח זוג אופניים.

נוכח כל אלה טענו הנתבעים שהתובעת לא הוכיחה את גרסתה. לשיטת הנתבעים - התובעת לא הציגה ראיות חיוניות; נמצאו סתירות בין עדות התובעת לעדות המאוחרת של העד מטעמה; התובעת לא פעלה בשקידה סבירה על מנת לברר קיומו של ביטוח חובה לטרקטורון, ולא פעלה לאחר התאונה על מנת לברר את פרטי הטרקטורון ופוליסת הביטוח.

1. למרות טענות הנתבעים, שאין להקל בהן ראש, ולאחר בחינה מדוקדקת של מכלול הראיות אני סבור שיש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים.

בפתח הדיון אבקש להתייחס לעניין עדי הראייה שלא הובאו לעדות על ידי התובעת. התובעת העידה בכנות כי לא רצתה ליצור עם ארוסה לשעבר קשר שכן החלה בחיים חדשים: "ש: את לא רצית כל כך להיות אתו בקשר. ת: לא , לא , לא היה לי כל כך, אני התחלתי חיים חדשים, אני , אני התחתנתי, אני הבאתי ילד, סיימתי לימודים, אני, אני התחלתי פרק חדש בחיים שלי." (עמ' 39, שורות 24-25). אמנם נשמעו מפי התובעת גם דברים אחרים בעניין זה, אך אני סבור שזה ההסבר להימנעות התובעת מהעדת הארוס לשעבר. התובעת לא הייתה בקשר עם העדים לתאונה לאחר הגשת כתב התביעה והפרידה מארוסה לשעבר. גם העד מר שאפיק העיד כי מאז שהתובעת הגישה את התביעה לבית המשפט בשנת 2009 ועד היום הוא והתובעת לא היו בקשר (עמ' 200, שורות 11-15). מר שאפיק העיד כי הוא יודע היכן מתגורר הארוס לשעבר, הואיל ומדובר בקרוב משפחה שלו, אך לטענתו "אצלנו יש דברים לא נעימים לפעמים ביפו קורים כי אנחנו עדיין במנטאליות ערבית. היא כבר התחתנה, ארוס שלה היה בן דוד שלי, החברה שלי היא כבר גם התחתנה. אנחנו פשוט מאוד, היא כנראה ניסתה לא לערב אנשים מבחוץ שהיו בטיול וגם לא רצתה להביא כנראה גם את בן דודה שלי, כי גם יכול להיות שלא נעים , זה משהו שלא נותן לבן אדם להרגיש בנוח...כי גם הוא מתחתן, גם הבחורה גם התחתנה...זה לא כל כך נוח" (עמ' 202, שורות 16-23). גם התובעת חזרה על הדברים הללו בסוף דיון ההוכחות: "...התחתנתי, פתחתי דף חד בחיים שלי. אני לא הבאתי את העדים, אז באמת כאילו אנחנו, זה מנטאליות, זה לא רציתי לחזור אחורה. אנחנו גמרנו בלא טוב, כאילו כל אחד הלך, התפצלנו, זה לא רציתי לחזור אחורה..." (עמ' 207, שורות 22-30). גם מר זיבאני בעדותו הניח שהתובעת יודעת היכן מתגורר הארוס לשעבר אך הוסיף: "היא לא רוצה אולי להכניס אותו בגלל שהם עזבו אחד את השני." (עמ' 171, שורות 5-10).

עינינו הרואות כי במקרה זה יש לבחון בשבע עיניים את החזקה הקובעת שהימנעות מהבאת עד פועלת לחובת בעל הדין שנמנע מלהביאו. מכל מקום, יש לבחון חזקה זו לאור מכלול הראיות, ואין בה כדי להכריע את גורל התביעה באופן בלעדי.

1. כבר עתה אציין, כי מצאתי את עדות התובעת אמינה ומהימנה. הוא הדין לגבי עדות העד מטעם התובעת. לטעמי, ההבדלים שנמצאו בין עדות התובעת לעדות העד מטעמה הם הבדלים זניחים שניתן לייחס אותם לזמן הרב שחלף מאז אירוע התאונה בשנת 2009 ועד היום.

זאת, לעומת עדויות ההגנה, ובמיוחד עדויות הנתבעים 1-2, מהן התרשמתי לרעה כעדויות מגמתיות ובלתי מהימנות. בעדויות מטעם ההגנה מצאתי סתירות היורדות לשורש העניין.

1. לאורך כל חקירתה הנגדית חזרה התובעת על נסיבות התאונה המתוארות בתצהירה ולא סטתה מהטענות שהועלו בתצהיר העדות הראשית מטעמה. התובעת הבהירה כי לא הגיעה לבית ג'אן כדי לרכב על אופניים, אלא אך ורק לשם טיול טרקטורונים. (פרוט' עמ' 19, שורות 1-8).
2. התובעת ציינה בחקירתה הנגדית כי לאחר התאונה הייתה במצב גופני ירוד ובאובדן חושים, למרות שלא איבדה הכרתה. (עמוד 22, שורה 15; עמוד 23 שורות 27-30 ; עמוד 24 שורות 1-2). התובעת נפגעה בבטנה באופן קשה ביותר. מצבה הרפואי הירוד של התובעת, ערפול החושים, הכאבים העזים, וחוסר יכולתה לנשום החל ברגע הפגיעה ונמשך בביקורה אצל רופא הכפר ואח"כ בחדר המיון, עד אשר הובהלה לחדר ניתוח בסמוך לקבלתה בחדר המיון של בית החולים לגליל המערבי בנהריה. בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי הרופא ידע שזו תאונה מטרקטורון כי הוא מכיר את מר שאדי אשר התלווה אליהם (עמ' 23, שורות 1-2). לאחר התאונה יצר סאלח (הנתבע 2 - מדריך הטיול) קשר עם שאדי והאחרון הגיע בטרקטורון שלו ומסר להם כי אמבולנס יתקשה להגיע לאזור התאונה. בנסיבות אלה הוסעה התובעת עם הרכב לרופא הכפר שהוא קרוב משפחה של שאדי. (עמוד 22, שורות 3-10). לא ברור מי מסר לרופא הכפר את המידע שנרשם במכתבו, כאילו מדובר בתאונת אופניים, אך נאמנה עליי עדות התובעת כי לא היא שמסרה לרופא מידע שגוי זה. לא ברור גם מי מסר את המידע השגוי בעת הקבלה לחדר המיון. בעת הביקור אצל רופא הכפר ובמועד קבלת התובעת בחדר המיון לא הייתה התובעת כשירה למסור גרסה בנוגע לאופן קרות התאונה. אפשר שהמידע נמסר בדרך זו על ידי מי שהיה ארוסה של התובעת, מסיבות שאינן ברורות. אין זה מן הנמנע גם שהתובעת מסרה שנפגעה מכידון, ורושמי המידע (רופא הכפר או עורכי הקבלה בחדר המיון) הסיקו שמדובר בכידון של אופניים מבלי שהדבר נאמר על ידי התובעת. בין כך ובין כך, אני סבור שהמשקל שיש ליתן למסמכים אלה מוגבל ביותר, וזאת בשל מצבה הרפואי הקשה של התובעת בעצת בדיקתה אצל הרופא ובקבלתה לחדר המיון.
3. זאת לדעת, לאחר שהתובעת נותחה בבית החולים, ניתוח שבמהלכו נכרת קטע מהמעי הגס הרוחבי שבו נמצאו שני קרעים, והתאוששה מעט מסרה התובעת את גרסתה לתאונה, והבהירה בבירור כי המדובר בתאונת טרקטורון ולא בתאונת אופניים. (ר' בעניין זה את נספח ג' לכתב התביעה - סיכום האשפוז מבית החולים לגליל המערבי- נהריה מיום 21.8.2009, שם נכתב "ביום קבלתה נחבלה ע"י כידון של טרקטורון").
4. לא נעלמה מעיניי העובדה כי לרופא הכפר בבית ג'אן נכנסו רק התובעת והידיד (ארוסה לשעבר של התובעת) (עמ' 59, שורות 8-10), ולכן, לכאורה, אין לחשוש מהשפעה של הנתבעים 1 – 2 על הרופא. אלא שהנתבעים לא הביאו לעדות את רופא הכפר על מנת שיחזק את טענותיהם כי התובעת היא שמסרה לרופא שמדובר בתאונת אופניים. יתר על כן, כשנשאל הנתבע 1 האם הוא קרוב משפחה של רופא הכפר, השיב הנתבע באופן מתחמק (עמוד 80, שורות 18-29).
5. זאת ועוד, בתצהיר העדות הראשית של הנתבע 1 נאמר כי לאחר קבלת הודעת צד ג' מטעם קרנית ולפני הגשת כתב הגנה, בירר הנתבע את פרטי התאונה יחד עם רופא המשפחה - ד"ר מוסטפא קבלאן - ביחס לתובעת וביקורה אצלו בתאריך התאונה, והרופא אישר באוזניו כי התובעת נפגעה מכידון של אופניים והופנתה להמשך טיפול בבית חולים (סעיף 7 לתצהיר שאדי). ברם, כשנשאל הנתבע 1 בחקירתו הנגדית הכיצד יכול להיות שרופא החב בחובת סודיות רפואיות למטופל מסר לו פרטים סודיים על המפגש הרפואי שנערך עם התובעת, השיב הנתבע "אני לא נכנס לפרטים, אבל בדקתי..." (עמוד 81, שורות 1-2), וכשנשאל לאחר מכן האם כשהצהיר שרופא הכפר אישר לו שמדובר בתאונת אופניים התכוון לומר ש רופא הכפר סיפר לו פרטים רפואיים, השיב כי אינו זוכר את הפרטים (עמ' 81, שורה 4). בהמשך החקירה הנגדית, כאשר נשאל הנתבע 1 פעם נוספת כיצד ייתכן שרופא המשפחה חשף בפניו מסמכים רפואיים, השיב כי אולי המסמכים הוצגו לבא כוחו המייצג ולא לו, וכי הוא לא זוכר פרטים (עמ' 81, שורות 20-26).
6. לסיכום עניין זה, אין זה מן הנמנע בעיניי שגורם אחר מסר לרופא הכפר שהייתה זו תאונת אופניים ולא תאונת טרקטורון, או שרופא הכפר הסיק זאת מן האמירה שהתובעת נפגעה מכידון. ממכלול הראיות עולה שהתובעת לא הייתה יכולה, בשל מצבה הרפואי באותה העת, למסור לרופא את גרסתה לאירוע. אין זה מן הנמנע גם שלאחר שרופא הכפר רשם במסמך ההפניה שהתובעת נפגעה בתאונת אופניים הועתק הדבר על ידי צוות המיון הראשוני בבית החולים מבלי שמידע זה נמסר להם על ידי התובעת עצמה.

ועתה ליתר הראיות.

1. בתצהירו של שאדי נטען כי דקות ספורות לאחר שהתובעת עזבה את מתחם הטרקטורונים, ארוסה דאז התקשר אליו ודיווח על תאונת אופניים (סעיף 6). גרסה זו אינה מתקבלת על הדעת. אין זה סביר שבתוך מספר דקות הספיקה התובעת לעזוב את מתחם הטרקטורונים עם הרכב של בני הזוג, לעלות על אופניה, לנסוע לעומק השטח ולהיפגע. יתר על כן, אם אכן מדובר היה בתאונת אופניים ולא בתאונת טרקטורון, מדוע התקשר ארוסה של התובעת אל הנתבע 1 ולא למד"א. אני מעדיף את גרסת התובעת לפיה היה זה סאלח – המדריך בשטח – שהזעיק למקום את שאדי, ולאחר שהובא למקום רכב הגולף של בני הזוג, פונתה התובעת לרופא הכפר (עמ' 22 ש' 4). בנוסף, בלתי סביר בעיניי שהתובעת אשר סיימה זה עתה טיול טרקטורונים תבחר לחזור לאותו שטח כשהיא רוכבת על אופניים. זאת לדעת, לגרסת הנתבעים רכבה התובעת על אופניה לבד כשהארוס נוהג לצדה ברכבו (עמ' 126 ש' 6 – 18; תצהיר שאדי סע' 6). גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון הישר ועם ניסיון החיים.
2. זאת ועוד, מחקירות עדי ההגנה עולה כי הם לא היו עדים לתאונה, וכי אינם זוכרים פרטים מהותיים. לאמתו של דבר התרשמתי כי עדים אלה – שאולי הגיעו למקום לאחר התאונה – הובאו רק כדי להעיד שבמקום התאונה בקרבת התובעת היו אופניים זרוקים לצד הדרך. עדים אלה הותירו רושם בלתי מהימן בעליל.
3. סאלח - הנתבע 2 - אשר שימש כמדריך טיול הטרקטורונים הצהיר בחקירתו כי מעולם לא ראה את האופניים הנטענות בעיניו שלו (עמ' 112, שורות 19-22). עוד אמר שהוא אינו זוכר האם היה על האוטו מתקן של אופניים אם לאו (עמוד 113, שורה 15). לטענת סאלח הוא לא היה במקום התאונה ולא היה עד לה (עמ' 115, שורות 4-9). טענות אלו אינן מתיישבות עם העובדה שסאלח היה מדריך טיול הטרקטורונים, ועם טענתו שהיה ליד שאדי כשהוא נקרא בדחיפות למקום התאונה (עמ' 109, שורות 4-8). לא ברור מדוע לא טרח סאלח לברר באותו רגע במה מדובר ומדוע לא סייע לשאדי.

בנוסף, מחקירתו של סאלח לא ברור היכן בדיוק הוא היה בעת קרות התאונה. בהתחלה טען סאלח שבזמן ששאדי קיבל את ההודעה על התאונה הוא היה באוהל של העסק (עמ' 109, שורות 5-8), אך בהמשך כשנשאל אם כאשר התובעת וארוסה סיימו את טיול הטרקטורונים וחזרו לאוהל הוא ראה שהם פרקו מהרכב את אופניהם ויצאו למסלול רכיבה, השיב סאלח באופן מתחמק שלא ראה מחמת ששדה הראייה שלו היה חסום. (עמ' 115, שורות 24-27).

1. זאת ועוד, עד ההגנה מר אסעד טען בתצהירו כי היה ליד שאדי כאשר מישהו התקשר לפלאפון שלו כדי לדווח על התאונה (סעיף 3 לתצהיר סלאם אמיר (פאעור) אסעד). כשנשאל העד בנוגע למיקומו של סאלח באותם רגעים השיב שלא ראה את סאלח באוהל או בשטח, אלא רק את שאדי (עמ' 146, שורות 9-15). בהמשך שינה העד את גרסתו וטען שקיימת הפרדה באוהל וכי הוא לא הסתכל מעבר להפרדה, ולכן אינו יודע אם סאלח היה במקום, אם לאו (עמ' 146, שורות 21-25). בהמשך החקירה חזר העד פעם נוספת על גרסתו הראשונית לפיה, לא ראה את הנתבע 2 באוהל. (עמוד 147, שורות 25-30 ; עמוד 148 שורות 1-5).
2. בחקירה הנגדית של עד ההגנה מר מרעי – בן הכפר של שאדי - טען העד כי דקות או שניות ספורות קודם לתאונה ראה בחורה רוכבת על אופניים על הדרך לכיוון בית ג'אן וכי ראה רכב פרטי שנוסע אחריה לאט לאט (עמוד 126, שורות 1-11). כאשר נשאל מארי מדוע עניין הרכב לא מופיע בתצהירו, השיב כי מסר את המידע הזה לעורך הדין אך הוא לא ציין זאת בתצהיר, וכי לא הפריע לו שפרט זה חסר מהתצהיר בעת שקרא אותו לפני שחתם עליו (עמ' 126 שורות 19-30). אין לי כל ספק שלו היה העד מוסר מידע זה לעורך הדין, היה המידע מופיע בתצהיר. מדובר במידע רלוונטי ורב ערך לעניין שבלב המחלוקת. ברור לי לחלוטין שהעד ביקש "לחזק" את המידע שבתצהירו והוסיף עליו מידע שבדה מלבו.

זאת ועוד, מר מרעי העיד שהוא התקשר לשאדי ושאדי הגיע בתוך דקה או שתיים (עמ' 129 ש' 16 – 18). גרסה זו מנוגדת לאמור בתצהירו של העד, שם נאמר שכשהעד הגיע למקום נאמר לו על ידי הנוכחים שכבר התקשרו לשאדי. משמע, לא העד עצמו התקשר. גם שאדי מצהיר כי מי שהתקשר אליו, כביכול, היה ארוסה של התובעת ולא מרעי (סעיף 6 לתצהיר שאדי).

1. גם עד ההגנה עד ההגנה מר טריף סאמר, טרח להוסיף בעדותו בעל פה את דבר קיומו של רכב במקום התאונה. פרט זה אינו מופיע בתצהירו, למרות שתיאור האירוע שבתצהיר מונה רק 7 שורות. (התצהיר כולו מחזיק חצי עמוד ו-4 סעיפים). העד טען בעדותו כי נסע במקרה ליד מקום התאונה ועצר כשראה התקהלות של אנשים, ואז ראה במקום התאונה רכב ואופניים (עמוד 138, שורות 1-5). כשנשאל העד האם הרכב היה דומה לג'יפ גדול השיב "לא זוכר. ממש לא זוכר." (עמ' 138, שורות 6-10). כמו כן כשנשאל מר סאמר האם היו במקום טרקטורונים השיב "לא זוכר" (עמוד 138, שורות 29-30). בהמשך, כשנשאל מר סאמר מדוע לא ציין בתצהיר העדות הראשית מטעמו כי במקום האירוע היה גם רכב, השיב באופן מתחמק : "לא יודע למה לא כתוב, אבל אני יודע, ש, היה רכב ואופניים." (עמ' 139, שורות 8-18). כמו כן כשנשאל האם היה על הרכב מתקן אופניים, השיב "לא שמתי לב" (עמ' 139, עמוד 22-23). בנוסף, ציין מר סאמר כי כאשר חתם על התצהיר, לא זכר את התאריך המדויק של האירוע (עמ' 140, שורות 18-30), וזאת למרות שבתצהירו מופיע התאריך המדויק בו אירעה התאונה (סעיף 3 לתצהיר טריף). איני יכול להימנע מהרושם שהעד הודרך להדגיש את דבר קיומו של רכב לצד האופניים, כשם שעשה זאת העד מר מרעי, למרות שאין לכך כל זכר בתצהירו.
2. גם עד ההגנה מר אסעד העיד כי כשהגיע למקום התאונה יחד עם שאדי ראה את הבחורה, כשלצדה האופניים והרכב (עמ' 145, שורה 29). במקרה של עד זה מופיע נושא הרכב גם בתצהירו (סע' 3). יחד עם זאת כשהתבקש העד לפרט מעבר לאמור בתצהירו השיב העד באופן מתחמק, והרבה להשיב תשובות כגון "אני זוכר, מעט דברים" (עמ' 148, שורות 17-21) "אני לא, לא זוכר" (עמוד 150, שורות 1-6). התרשמתי שהעד מבקש לצמצם את עדותו ואת מעורבותו ככל האפשר, וכי הוא חושש להיכשל בלשונו ולומר דבר שאינו מתיישב עם הגרסה שעליה הוזמן להגן.
3. לטענת הנתבעים 1 - 2, בשיחה שהתקיימה בין דודהּ של התובעת – מר נעים זיבאני – ובין שאדי, ציין הדוד מספר פעמים כי על פי הידוע לו התובעת נפגעה בתאונת אופניים וכך שמע הדוד גם מפיה. שיחה זו הוקלטה ותומללה. ההקלטה והתמליל הוגשו כראיה מטעם הנתבעים (מוצג נ/1).

לטעמי, ראייה זו אינה יכולה לסייע לנתבעים. ההיפך הוא הנכון.

הקלטת השיחה אינה אמינה, וגם התמליל לוקה בחסר. מדובר בהקלטה חלקית של שיחה שהתקיימה בין שאדי ובין מר זיבאני, דודה של התובעת. השיחה לא הוקלטה מתחילתה, ולא צורף אישור תרגום מנוטריון על תרגומה מערבית לעברית.

בנוסף, מר זיבאני הוזמן להעיד על ידי הנתבעים והתבקש להסביר את פשר הדברים שנאמרו על ידו. התרשמתי ממהימנות עדותו של מר נעים זיבאני, אשר העיד שמדובר בקטע מתוך שיחה שהתקיימה בשעה שהעד הוזמן לבצע עבודה בכפר של שאדי. השיחה התקיימה בסיום יום עבודה שבמהלכו הוטרד העד פעמים רבות על ידי שאדי והוא חש מאוים. לדברי העד הוא חשש שלא יקבל את התמורה לעבודתו ואף חשש לשלומו הפיזי. בנסיבות אלה, נענה העד ונתרצה לומר את שביקש שאדי לשמוע. קטע זה בלבד הוקלט ותומלל על ידי שאדי. העד הדגיש שהוא לא היה במקום התאונה ולא היה עד לה, ועל כן אינו יודע את אשר ארע בתאונה (עמ' 168, שורות 18-24 עמ' 169, שורות 10-22). עיון בתמליל שהוגש על ידי הנתבעים מחזק את גרסת העד לגבי הנסיבות שבהן נאמרו הדברים. נקל להבחין בצורה המגמתית שבה מנהל שאדי את השיחה, עד כדי שימת הדברים בפי העד.

לעומת זאת, בעדותו של העד בבית המשפט נמצא חיזוק משמעותי לגרסת התובעת. מר זיבאני העיד כי הוא ואשתו היו הראשונים לבקר את התובעת בבית החולים, בסמוך לאחר קרות התאונה, וכי ראו שם את הארוס של התובעת, עיסא, וכן את בני הזוג שאפיק ורים (עמ' 176, שורות 12-17). כזכור, הנתבעים כופרים כליל בקיומם של זוג החברים שאפיק ורים בטיול הטרקטורונים וטוענים כי התובעת ובן זוגה היו במקום לבדם.

1. לנתבעים ולתובעת ניתנה אפשרות להגיב לעדותו של מר זיבאני. גם בעניין זה מצאתי את תגובתה של התובעת אמינה יותר מתגובתו של הנתבע 1. בתחילה טען הנתבע 1 שהשיחה הוקלטה מתחילתה. ברם, כאשר עומת הנתבע עם התמליל ועם ההקלטה המלמדים שמדובר בשיחה שהוקלטה מן האמצע, שינה הנתבע את גרסתו ואמר "לא, הוא התחיל לדבר איתי על העניין, התחלנו לדבר ואז אני, אני לא זוכר בדיוק, זה היה לפני הרבה שנים, אבל אני זוכר שהתחלנו לדבר על העניין, אז אמרתי, אני מקליט את השיחה. ואז אני הקלטתי את השיחה כאילו." (עמ' 205, שורות 27-29, עמוד 206 שורות 1-6).

לעומת תגובה מתחכמת זו, כאשר עומתה התובעת עם הטענה לפיה הדוד שלה מכפר יאסיף (אח של אימה) אמר שהיא נפלה מאופניים וכי קיימת הקלטה של אמירה זו, השיבה על כך התובעת בפליאה וטענה "...זה שקר...זה לא קרה" (עמ' 29, שורות 14-15). התרשמתי שהתובעת דוברת אמת.

1. עדות חשובה נוספת היא עדותו של מר שאפיק מיכאל אמירה. עד זה שאותר על ידי התובעת והובא לעדות רק בשלב מתקדם של העדויות, העיד שביום התאונה הם היו בטיול 2 זוגות, התובעת וארוסה לשעבר והוא ובת זוגו לשעבר, רים. לקראת סוף המסלול ובעת שהתובעת נהגה בטרקטורון היא התהפכה אתו והכידון של הטרקטורון נכנס לה במעי. התובעת פונתה באמצעות הרכב של שאפיק לרופא בכפר, אשר הפנה אותם ישירות לבית חולים בנהריה. (עמ' 188, שורות 23-28).

אומנם לטענת מר שאפיק הטרקטורון בו נסעו הוא וחברתו לשעבר נסע מאחורי הטרקטורון בו נסעו התובעת וארוסה ולא לפניהם כפי שטוענת התובעת בתצהירה, אך לטעמי אין מדובר בפרט מהותי, ואפשר שהתובעת או מר שאפיק טועים בעניין זה. העובדה המרכזית היא שבטיול הטרקטורונים היו שני זוגות ולא רק זוג אחד – כטענת הנתבעים – וכי התובעת נפגעה בתאונה עם הטרקטורון. בעת שרכב התובעת הגיע לסיבוב, הם התהפכו והכידון של הטרקטורון פגע לתובעת באזור המעי (עמ' 189, שורות 8-11). לשאלה מה עשה המדריך לאחר התאונה, השיב מר שאפיק כי המדריך לא עשה דבר ולא היה להם שם אפילו עזרה ראשונה (עמ' 190, שורות 11-27). לאורך כל חקירתו, וכאשר נשאל מר שאפיק האם היו עם התובעת וחבריה זוג אופניים, השיב שוב ושוב בשלילה (עמ' 192, שורות 22-24, עמ' 201, שורות 3-5, עמוד 204, שורות 13-16) עוד הוסיף מר שאפיק כי אין לו מתקן אופניים על הרכב ובחיים לא היה לו (עמ' 201, שורות 3-5). כשנשאל מר שאפיק כמה טרקטורונים היו בטיול השיב "...אנחנו כולה שלוש טרקטורונים...מדריך ושני טרקטורונים." (עמ' 194, שורות 15-17). עוד טען מר שאפיק כי בזמן שהתובעת "נפלה בסיבוב הזה, החברה שלי גם פחדה ונבהלה וגם איבדה שליטה. גם אנחנו שנינו נפלו, אבל אנחנו לא קרה לנו שום דבר." (עמ' 195, שורות 6-8).

שוכנעתי כי עדותו של מר שאפיק היא עדות מהימנה, ולא מצאתי סיבה להטיל בה ספק. מדובר בעד היחיד בתיק זה שאין לו קרבה למי מהמעורבים ואין לא כל עניין בתוצאות ההליך. לאורך כל העדות חזר מר שאפיק על כך שהמדובר בתאונת טרקטורון ולא בתאונת אופניים. מר שאפיק העיד כי למיטב זכרונו ההזמנה של הטרקטורונים בוצעה על ידו. עדות זו משתלבת היטב עם העובדה שהקבלה עבור הטרקטורונים (נספח ב' לתצהיר שאדי) רשומה על שם "שפיק". מדובר בקבלה על סך 340 ₪, ומצוין בה שמחיר יחידה הוא 170 ₪, וכי התשלום הוא עבור שתי יחידות. ראוי לציין כי שאדי הסתבך בעדותו בהתייחסו לקבלה זו. שאדי – אשר טען כי לא היה כלל חבר בשם "שפיק" בכל האירוע, לא ידע להסביר הכיצד מופיע השם שפיק על גבי הקבלה. גם ההסבר לפיו המחיר מתייחס לטרקטורון אחד ומחיר יחידה בסך 170 ₪ מתייחס לכל אחד משני בני הזוג, אינו סביר בעיניי. העסק הוא עסק של השכרת טרקטורונים ולפיכך ברור שיחידה בהקשר זה היא טרקטורון. העד מר שאפיק העיד מזיכרונו שמחיר הטרקטורונים היה קרוב לזה הנקוב בחשבונית. כך השיב העד במענה לשאלת בית המשפט כמה עלה טרקטורון: "לזוג נראה לי 170, 180. לא זוכר בדיוק. באמת. או 160. לא זוכר בדיוק" (עמ' 193 ש' 2). פרט זה שתואם במדויק את הסכום הנקוב בחשבונית, מחזק את מהימנותו של העד בעיניי.

1. לאחר ניתוח מכלול הראיות לא נותר בלבי ספק כי התובעת נפגעה בתאונת טרקטורון ולא בתאונת אופניים. לא היו אופניים במקום התאונה והתובעת לא רכבה על אופניים. התאונה התרחשה בנסיבות שתוארו על ידי התובעת ולא באלה שתוארו על ידי הנתבעים. הנתבעים בדו מלבם את סיפור האופניים, וזאת מחמת נושא הביטוח שבו אדון להלן.

האם היה הטרקטורון מבוטח בביטוח חובה?

1. לאחר התאונה לא עלה בידי התובעת לקבל פרטים מאת הנתבעים על פוליסת הביטוח של הטרקטורון. אמנם התברר שלא הייתה זו התובעת עצמה אשר פנתה אל הנתבעים כדי לקבל את פרטי הטרקטורון והביטוח, אלא אחרים מטעמה, אך אין עוד כל ספק שנעשתה פניה שכזו אל הנתבעים.

בחקירת הנתבע 1 עלו סתירות רבות בנוגע לטענתו כי התובעת או מי מטעמה לא פנתה אליו לשם קבלת פרטי הביטוח. בתחילה טען הנתבע כי לאחר התאונה לא ביקשו ממנו דבר (עמ' 66, שורות 25-30) אך בהמשך חקירתו שינה הנתבע גרסתו וטען כי בעצם התקשר אליו מישהו ממשפחת התובעת, אך השיחה הייתה קצרה ולא משמעותית (עמ' 67, שורות 7-9). לאחר מכן טען הנתבע כי יכול להיות שבעקבות התאונה מישהו ממשפחת התובעת התקשר אליו ואמר לו שירשום שמדובר בתאונת טרקטורון, אך הוא לא הסכים לרשום את אשר לא התרחש בפועל (עמוד 72, שורות 29-30, עמוד 73, שורות 1-17). לאחר מכן ובהמשך החקירה כאשר נשאל הנתבע שוב למה לא כתוב בתצהיר על השיחה מבן משפחת התובעת, השיב זה, כי לא הייתה שיחה כזו וכי הוא איש חוק (עמ' 74, שורות 6-9). בחקירתו הנגדית של הנתבע 2 התברר כי שהפניה לנתבעים הייתה בסמוך לתאונה: "הניסיון לשלוח, לקבל מאתנו את הפוליסת ביטוח זה היה שבוע, שבועיים אחרי זה, ניסו להתקשר אלינו..." (עמ' 107, שורות 7-13). אין חולק על כך שהנתבעים לא סיפקו לתובעת את פרטי הטרקטורון או פוליסת הביטוח. הסיבה לכך, אינה נעוצה בכך שלא הייתה תאונת טרקטורון – כדברי הנתבע 1 – אלא בכך שהנתבעים הפעילו עסק של טרקטורונים שבו לא היו הטרקטורונים מבוטחים בביטוח חובה. לו היה הנתבע 1 דובר אמת, היה דואג לשלוח את פרטי הטרקטורון שעליו רכבה התובעת עובר לתאונה – לשיטתו – יחד עם פרטי הביטוח ועם מכתב נלווה האומר שהתובעת לא נפגעה בתאונת טרקטורון.

דא עקא, מן הראיות שהוצגו בתיק זה עולה ללא צל של ספק שבעת התאונה היו בבעלות הנתבעים מספר טרקטורונים אשר שימשו בעסקם של הנתבעים ולא בוטחו בביטוח חובה, בניגוד לחוק. בתחילת החקירה הנגדית טען הנתבע 1 כי בעסק היו 3 טרקטורונים וכי רק אחד מהם היה מבוטח. לטענתו בכל פעם העבודה הייתה מתבצעת באמצעות טרקטורון אחד (עמ' 62, שורות 15-24). בהמשך נאלץ הנתבע 1 לאשר שבשטח היו לפחות 2 טרקטורונים, כאשר על אחד מהם רוכב המדריך. בשלב זה טען הנתבע 1 כי הטרקטורון המבוטח שימש את זוג הלקוחות ואילו המדריך רכב על טרקטורון שאינו מבוטח. הטרקטורון השלישי היה בבית כי לא היה בו צורך (עמ' 62, שורות 25-62, עמוד 63, שורות 1-9).

וכך נרשם בחקירה:

"ש. אמרת שבאותה תקופה היו לך 3 טרקטורונים פעילים, ורק,

ת. אם אני לא טועה, כן.

ש. ורק לאחר היה ביטוח.

ת. נכון מאוד." (עמ' 87, שורות 3-8).

ברם, כשנשאל הנתבע 2 – סלאח מוחמד גאנם - כמה טרקטורונים היו ביום הטיול נשוא התביעה בעת שהוא שימש כמדריך, השיב כי היו 3 טרקטורונים בשטח (עמ' 105, שורות 3-4). לטענת הנתבע 2 הטרקטורון הראשון בו הוא רכב היה שייך לקרוב משפחתו של הנתבע 1- ראני, בטרקטורון השני רכבו התובעת וחברה והשלישי נשאר בשטח לאחר הטיול. בהמשך טען הנתבע 2 כי הטרקטורון של המדריך היה ככל הנראה ללא ביטוח אך הדבר תלוי בעונה, שכן לפעמים כל הטרקטורונים היו מבוטחים, אך לא תמיד. (עמ' 106, שורות 1-14).

אינני מקבל את גרסת הנתבעים בעניין זה.

זאת ועוד, כשנשאל הנתבע 1 האם הוא ושותפו לעסק רכבו באופן מודע על טרקטורון בלתי מבוטח השיב הנתבע 1 כי זה החיים שלו והוא רוכב טרקטורון ויש לו טסט לרכב וכי שאלה זו אינה רלוונטית, כי מדובר בחיים שלו שהינם באחריותו. (עמ' 87, שורות 15-26). אפס, כשנתבקש הנתבע 1 לפרט אילו טרקטורונים היו בשטח ביום התאונה ומה מספר הרישוי שלהם, השיב כי לא הגיע מוכן לדיון עם הפרטים הללו (עמ' 64, 27-30). כאשר נשאל הנתבע 1 מדוע לא התייחס בתצהירו לכך שיש טרקטורון שאינו מבוטח, השיב כי לא אירעה תאונה בטרקטורון ומשכך לא התייחס לטענה זו ולא לקח אותה ברצינות. (עמ' 69, שורות 11-15). בהמשך, עומת הנתבע עם טענת התובעת כי היה זוג נוסף אשר התלווה לטיול ביום התאונה וכפועל יוצא היו כמה טרקטורונים שיצאו לשטח באופן סימולטני, הנתבע 1 הכחיש את טענה זו אך בד בבד טען כי לא יודע אם הרישומים של האנשים שיצאו לשטח ביום התאונה נשמרו, למרות שטען כי הוא עורך רישומים כאלו. (עמ' 66, שורות 4-18).

בהמשך החקירה כאשר הוצגה לנתבע 1 תמונה של האתר באינטרנט "אגדה בשטח" שם נראים 6 טרקטורונים ולא רק 3, השיב העד "יפה, אין שום בעיה, לפעמים היו" (עמוד 75, שורות, 8-9). לאחר מכן העלה הנתבע גרסה חדשה לפיה לעיתים חברים שמחזיקים ברשותם טרקטורונים משלהם, היו מצטרפים אליהם לעיתים לטיולים, אך אין זה אומר כי אלו הטרקטורונים שלהם. (עמ' 75, שורות 11-14), ועוד טען הנתבע 1 כי התמונות באתר בכלל נועדו לצורכי פרסום בלבד (עמוד 75, שורות 21-24). ברם, כשנתבקש הנתבע לזהות את הטרקטורונים השייכים לו מתוך התמונה שצולמה לאתר, השיב "לא יודע, לא יודע לזהות. טרקטורונים כאלה יש לא מעט בכפר." (עמ' 75, שורות 27-29). כאשר נשאל הנתבע היכן מספרי הרישוי של הטרקטורונים בתמונה, השיב כי הם ממוקמים באזור נמוך יותר ומשכך התיק בתמונה מסתיר אותם וכי "...לפעמים זה, כשאתה במסלול, יש קפיצות, זה יורד, ה, המספר למטה, איפה התיק..." (עמ' 77, שורות 15-23). בתחילת החקירה טען הנתבע לגבי הטרקטורונים ששייכים לעסק, כי טרקטורון אחד היה בצבע אדום והשני בצבע כסף (עמ' 65, שורות 7-20) אך בהמשך החקירה נטען כי יכול להיות שהם גם רכשו טרקטורונים כחולים (עמ' 78, שורות 7-10). לאחר מכן טען העד כי אינו זוכר בעצם את הצבעים של הטרקטורונים (עמ' 78,שורות 13-14). בהמשך החקירה הנגדית הוצגה לנתבע 1 תעודת עובד ציבור מתאריך 13.3.2013 ממנה עולה כי רק על שם סלאח (הנתבע 2) היו רשומים 4 טרקטורונים בשנת התאונה (11.1.2009), ולכך השיב הנתבע 1 "בסדר, אין בעיה, אין בעיה, אולי, אני, אני לא זוכר, לפני 6 שנים. אני לא זוכר מה אכלתי אתמול." (עמ' 93, שורות 17-21). כמו כן כשעומת הנתבע 1 עם כך שבשנת 2009 היה רשום על שמו טרקטורון נוסף מספר 1705824, טען כי כלי זה לא היה בשימוש אלא נועד למטרת פירוק חלקים (עמ' 93, שורות 26-30).

1. לטעמי, מדובר במסכת רצופה של אמירת דברים שאינם אמת במטרה להיחלץ מן העובדה שהנתבעים לא דאגו לבטח את הטרקטורונים שבעסק. עובדה פשוטה זו עומדת ביסוד כל התדיינות בתיק זה. עתה ברור מדוע הכחישו הנתבעים בכל תוקף את קיומה של תאונת טרקטורון, ומדוע הכחישו את קיומו של זוג החברים בטיול שקדם לתאונה – לשיטתם. מבין כל הטרקטורונים שהחזיקו הנתבעים והפעילו בעסק, היה רק טרקטורון אחד שהיה מבוטח אצל הנתבעת 3. אין כל ראיה לכך שהטרקטורון המבוטח הוא הטרקטורון שעליו רכבה התובעת בעת התאונה. בצדק טען ב"כ הנתבעת 3 כי איש מן המעורבים באירוע אינו טוען שהתאונה ארעה עם הטרקטורון המבוטח. התובעת אינה יודעת לזהות את טרקטורון שעליו רכבה באשר הטרקטורונים לא נשאו לוחות זיהוי, ואילו הנתבעים טוענים כי כלל לא הייתה תאונת טרקטורון. בנסיבות אלה אין סיבה ואין אפשרות לחייב את הנתבעת 3 בנזקי התובעת.

חבותה של קרנית וחבותם של הנתבעים 1 – 2:

1. בהתאם לחוק הפיצויים, קרנית תחוב בפיצוי הניזוק אשר נפגע בתאונת דרכים מקום בו לא היה לרכב בו נהג הניזוק ביטוח חובה ובלבד שהנפגע אשר עשה שימוש ברכב לא יכול היה לדעת מראש כי אין לרכב המעורב בתאונה ביטוח חובה. על הניזוק לפעול בשקידה ראויה וסבירה על מנת לאתר את פרטי בעל הרכב ואת פרטי הביטוח ועל מנת לברר מראש האם הרכב מבוטח בביטוח חובה. בהתאם לאמור בסעיף 7א לחוק הפיצויים, מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מקרנית.
2. במקרה דנן, שוכנעתי כי לא היה בידי התובעת לדעת על אי קיומו של ביטוח לרכב, וכי היא הייתה משוכנעת שמאחר שמדובר בעסק לטרקטורונים ולטיולים בשטח, הבעלים יבטחו את הטרקטורונים שברשותם. באתר האינטרנט של "אגדה בשטח" בהתאם למודעה שצורפה לתצהיר הנסיבות של התובעת ואף הוצגה במהלך החקירות הנגדיות, נכתב: "חשוב לנו להדגיש למרות שזה ברור, כי אתם מכוסים מבחינת ביטוח, בכל פעילות של אגדה בשטח, זה, רק שתהיו, רגועים". (נספח א' לתצהיר נסיבות האירוע מטעם התובעת). אומנם בחקירה הנגדית של התובעת התברר שהתובעת אינה זוכרת אם היא שאלה שיש ביטוח לטרקטורונים (עמ' 52, שורות 27-30), אך התובעת הסבירה בחקירתה כי בשל חלוף הזמן מאז עריכת תצהיר עדותה הראשית, היא לא זוכרת בדיוק מה היא אמרה לבעלי עסק הטרקטורונים במועד התאונה (עמ' 53, שורות 6-7). אינני סבור שאדם שמגיע לעסק מוכר ומסודר אשר עוסק בהשכרת טרקטורונים לרכיבה בשטח בליווי מדריך, אמור לחשוש להעדרו של ביטוח חובה, או לבדוק בעצמו את תעודות הביטוח. התובעת וחבריה היו רשאים להסתמך על הפרסום ועל דברי הנתבעים בעניין זה. כך נפסק בעניין דומה בבית משפט השלום בירושלים:

"אין לצפות מאדם המגיע לעסק המשווק טיולי טרקטורונים ויוצא לטיול קצר בשטח לאחר ביצוע תשלום במשרד מסודר ובתוך עסק הומה לקוחות הממתינים לתורם לעלות לטרקטורונים כי יחשוד שבין הטרקטורונים עלול להימצא טרקטורון נטול ביטוח, ואין להעמיד דרישה לפיה יבחן היטב את סוגיית הביטוח שהוצא לטרקטורון.

לפיכך יש לקבוע שחלה בעניינו של התובע הוראת סעיף 7א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, מאחר ולא היה עליו לחשוד שהטרקטורון אינו מבוטח, והתובע זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה. "

(ת.א. (י-ם) 8196/06 חזות נ' קרנית (2011)).

1. לעניין התנהלות התובעת לאחר מעשה, בכל הנוגע לבירור פרטי הרכב והביטוח, אף כאן לא נפל כל פגם במעשי התובעת. ראשית, הוכח שהתובעת או מי מטעמה פעלו לברר את פרטי הטרקטורון והביטוח, אך הנתבעים 1 – 2 נמנעו במכוון ממסירת פרטים אלה לתובעת. הגורם לכך, כפי שהובהר לעיל, היה השימוש שעשו הנתבעים 1 – 2 בעסקם בטרקטורונים שאינם מבוטחים בביטוח חובה. שנית, אין מדובר במקרה בו קרנית נדרשת לפצות את הנפגע מבלי יכולת להיפרע מבעלי הרכב מחמת העדר מידע לגבי זהותו. מלוא הפרטים מצויים בידי קרנית, ובהתאם לכך הגישה קרנית הודעה לצד שלישי נגד הנתבעים 1 – 2.

לפיכך, אין סיבה שלא לחייב את קרנית בפיצוי התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה. התובעת ממלאה אחר התנאים הקבועים בסע' 7א לחוק הפיצויים. התובעת נפגעה כשנהגה ברכב בהיתר מאת בעליו או המחזיק בו, הנתבעים 1 – 2, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, והיא לא ידעה על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שתדע, ועל כן היא זכאית לתבוע פיצויים מקרנית.

1. אשר לחבותם של הנתבעים 1 – 2 (צדדי ג') כלפי קרנית –

זכותה של קרנית לחזור בתביעה כלפי הנתבעים 1 – 2 קבועה בסעיף 9 לחוק הפיצויים, האומר:

"(א) מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה:

(1) מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7;

(2) מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה;

(3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א.

(ב) חבותו של מי שחוזרים עליו לפי סעיף קטן (א), תהיה לפי פקודת הנזיקין.

(ג)..."

בהתאם לסעיף 9(א)(3) הנ"ל, זכאית קרנית לחזור אל הנתבעים 1 – 2 בהיותם בעלי הטרקטורון או המחזיקים בטרקטורון שבו נהגה התובעת ללא ביטוח בהיתר מהנתבעים 1 – 2. על פי סע' 9(ב) הנ"ל חבותם של הנתבעים 1 – 2 תהיה לפי פקודת הנזיקין. אופן החלוקה וייחוס האחריות, ייקבע על פי ה"אשם המוסרי" של החבים בהחזר, בהתאם להוראות סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין. (ע"א 114/85 קרנית נ' אברהם ואח' (1987).

1. הנתבעים 1 – 2 הם בעלי הטרקטורון, והם שהעמידו את הטרקטורון לרשות התובעת וחבריה. על הנתבעים 1 – 2 הייתה מוטלת החובה לבטח את הטרקטורון בביטוח חובה שיהיה תקף בכל עת שבו עומד הטרקטורון לרשות המבקרים בעסק. החובה המוטלת על בעל טרקטורון, ומקל וחומר על בעל עסק לטיולי טרקטורונים, לדאוג לקיומו של ביטוח חובה בתוקף, היא חובה מהמעלה הראשונה והפרתה של חובה זו חמורה. במקרה הנדון, לא רק שהנתבעים 1-2 לא מנעו את השימוש בטרקטורונים הלא מבוטחים ולא נקטו בכל האמצעים כדי לבדוק ולבחון קיומו של ביטוח בתוקף , אלא הם החזיקו ברשותם ביודעין טרקטורונים לא מבוטחים, ואף הסירו מהם את מספרי הרישוי על מנת להקשות על זיהויים.

הנתבעים הוסיפו חטא על פשע בכך שלאחר שהתרחשה התאונה ניסו להציגה כתאונת אופניים ולא כתאונת טרקטורון, כדי להתחמק מאחריותם. בנסיבות אלה אין להקל עם הנתבעים ועליהם לשפות את קרנית בגין מלוא סכום הפיצויים שעליה לשלם לתובעת.

סוף דבר:

1. ביום 15.8.2009 השתתפו התובעת, ארוסה דאז וזוג חברים (שאפיק ורים) בטיול בטרקטורונים ששכרו מהנתבעים 1 – 2 בליווי מדריך (הנתבע 2). במהלך הטיול נפגעה התובעת בטרקטורון שהיה נהוג בידה. לטרקטורון לא היה ביטוח חובה בתוקף. התובעת נפגעה בבטנה מהכידון של הטרקטורון ונגרמו לה נזקי גוף. על פי הסכמת הצדדים סכום הנזק שנגרם לתובעת עומד על 40,500 ₪, בצירוף אגרה ושכ"ט עורך דין. הואיל והתובעת נהגה בטרקטורון בהיתר של הבעלים והמחזיקים בו, הנתבעים 1 – 2, מבלי שידעה ומבלי שהיה עליה לדעת שהטרקטורון אינו מבוטח בביטוח חובה, היא זכאית להטבת נזקיה מאת קרנית, ומאת הנתבעים 1 – 2. הואיל והנתבעים 1 – 2 העמידו את הטרקטורון לשימוש התובעת בידיעה כי הוא אינו מבוטח בביטוח חובה ואף ניסו לאחר מעשה להסוות את מחדלם, על הנתבעים 1 – 2 לשפות את קרנית בהתאם להודעה לצד שלישי שהגישה קרנית. בהעדר הוכחה כי התאונה ארעה בטרקטורון שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 3 דין התביעה נגדה להידחות. הואיל והנתבעת 3 נגררה להליך זה בעטיים של הנתבעים 1 – 2 עליהם לשלם גם את הוצאותיה.
2. אשר על כן, אני מורה כך:
3. הנתבעים 1, 2 ו-4, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת את סכום הנזק המוסכם בסך 40,500 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 6,213 ₪, ואגרות משפט בסך 633 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25/10/2009;
4. התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.

הנתבעים 1 ו-2, יחד ולחוד, ישלמו לנתבעת 3 שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.

1. הנתבעים 1 – 2 (צדדי ג') ישלמו לנתבעת 4 (קרנית) כל סכום שתשלם קרנית לתובעת על חשבון החוב הפסוק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומו לתובעת.

כמו כן, ישלמו הנתבעים 1 – 2 לקרנית הוצאות משפט בסך 11,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

עוד ישלמו הנתבעים 1 – 2 לקרנית את סכום יתרת האגרה שתשלם קרנית בתביעה העיקרית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום.

ולבסוף, הנתבעים 1 – 2 ישלמו את יתרת האגרה בהודעה לצד שלישי שהוגשה כלפיהם והתקבלה.

התשלומים ישולמו עד ליום 10/7/15.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ה, 01 יוני 2015, בהעדר הצדדים.