בס"ד 5 ספטמבר 2012

רקע

לפני מונחת תביעתו של מר שי ססי סדס יליד שנת 1978 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונת דרכים מיום 17.04.08 עת נסע על אופנועו, התנגש במעקה בטיחות, נפל ונפגע (להלן: "התאונה"). התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ (להלן: "הנתבע") ביטח את האופנוע בזמן הרלוונטי לתאונה.

ועדה רפואית של המל"ל קבעה כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינה בגובה 25% המורכבת מ- 10% לפי סעיף 31 (1)(א)(1) לתקנות המל"ל ו- 15% לפי סעיף 34 (ב)(ג) לתקנות המל"ל.

לאחר שהצדדים לא קיבלו את הצעת בית המשפט מיום 31.03.11 לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב').

דיון הוכחות התקיים ביום 22.01.12, בו העידו מטעם התביעה מר שחר מור, גב' דנה יאיר והתובע. מטעם ההגנה לא הובאו עדים.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. התביעה הגישה סיכומיה ביום 01.04.12 וההגנה הגישה סיכומיה ביום 09.05.12.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען כי לאור העובדה כי קיימת לתובע נכות תפקודית קשה אשר לא מאפשרת לו לשוב ולעסוק בתחום המזון, בו עסק עובר ליום התאונה, החליט המל"ל להפעיל את תקנה 15 בשליש ולהעמיד את נכותו בשיעור של 32%. נוכח הכאבים שהתובע סובל עד ליום זה, הרי שהפגיעה גרמה לפגיעה בכושר התפקוד ולנכות תפקודית של ממש. עובר ליום התאונה התובע עבד כעוזר שף. במסגרת עבודתו נדרש הוא לעמידה במצבי לחץ, עבודה מאומצת, עמידה במשך שעות, יכולת ריכוז וזיכרון גבוהים וקואורדינאציה בשתי ידיו. לאחר התאונה התובע לא יכול היה לשוב לעבודתו. התובע סבל מפגיעה נפשית וכן מפגיעה בידו הדומיננטית. לאחר שנתיים היה ניסיון מצד התובע לשוב ולעסוק במקצועו כעוזר טבח במשרה חלקית, אולם גם בעבודה זו, שהיתה קלה יחסית לעומת עבודתו עובר לתאונה, התקשה התובע. נוכח מצבו, נאלץ התובע לעזוב את תחום עיסוקו וכיום הוא עובד כאב בית, עבודה בה אינו נדרש כמעט לבצע שימוש בידיו.

הפסד שכרו לעבר של התובע מגיע לכדי סך של 184,960 ₪. באשר לעתיד, לתובע היה פוטנציאל גבוה להתקדמות והתפתחות בתחום. לולא התאונה היה התובע ממשיך לעבוד בתחום ומטפס בהדרגה בסולם השכר. סה"כ הפסד כושר השתכרותו מגיע לכדי סך של 803,793 ₪. מלבד הפגיעה הישירה בהפסדי השתכרותו של התובע יש להביא במניין השיקולים פיצוי נוסף בגין אובדן זכויות סוציאליות הנגזרות מהפסד השכר ובסה"כ פיצוי בסך של 205,990 ₪.

בעניין ראש הנזק של כאב וסבל ציין ב"כ התובע שיש לפצותו לפי 23.5% נכות רפואית משוקללת, בתוספת ימי אשפוז והפחתת גילו. התובע אושפז בבית חולים "אסף הרופא" מיום 17.04.08 ועד ליום 02.05.08 ובסה"כ 16 ימים. בבית החולים "בית לוינשטיין" אושפז (אשפוז יום) מיום 05.06.08 ועד ליום 31.03.09 ובסה"כ 144 ימים. כמו כן, כעולה ממסמכי המל"ל התובע שהה באי כושר מוחלט מיום התאונה ועד ליום 01.02.10 פרק זמן של 22 חודשים.

כמו כן לטענת התביעה, בעקבות התאונה התובע שהה במשך חודשים רבים ללא יכולת לבצע פעולות פשוטות ונזקק לעזרת קרוביו ובמהלך אשפוזו היו בני משפחתו מטפלים בו במשך 24 שעות. סה"כ מעריך התובע את נזקו בפיצוי המגיע לו בגין ראש נזק זה, בסכום גלובלי של 200,000 ₪. יתירה מכך, עקב התאונה התובע נדרש להוציא סכומי כסף עבור רכישת תרופות נוגדות כאבים ונוגדות דיכאון, ויזדקק לטיפול נפשי קבוע. התובע מעריך את הפיצוי בגין ראש נזק זה, בסך של 300,000 ₪. כמו כן, עקב התאונה התובע הרבה בנסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה, ביקורות רפואיות ובדיקות לצרכי מעקב וטיפול. צפוי התובע, כי נוכח מצבו הרפואי, להמשיך ולהזדקק בנסיעות באופן מוגבר. בסה"כ מעריך התובע את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 100,000 ₪.

ב"כ הנתבע המלומד מזכיר כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע נקבעה על ידי ועדות המל"ל בשיעור משוקלל של 23.5%. קביעת המל"ל והיא בלבד המחייבת בענייננו מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד ויש לדחות טענות התובע באשר לפגיעות בתחומים אחרים, ובכללן פגיעה בתחום המיני, כאבי גב, כאבי ראש, סחרחורות וכדומה. תפקודו התעסוקתי של התובע התאפיין בחוסר התמדה ובהעדר רצינות ואחריות. עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין. באשר לעדותו של מר מור, הרי שהיא עדות מגמתית ורווית סתירות של חבר שבא לעזרת חברו. עדותו של התובע בנוגע לעבודתו במסעדת "טו סי" היתה לא הגיונית ומופרזת. לטענתו הסעיף בגינו נקבעה נכותו של התובע ביד ימין עוסק בשיתוק חלקי קל של קבוצת השורשים העליונה או האמצעית או התחתונה ונקבעה נכות לפי מחצית הסעיף. אין בנכותו זו כדי לפגוע בתפקוד תעסוקתי תקין והיא אינה מהווה מגבלה תפקודית. לאחר התאונה עבר התובע הליך שיקום מוצלח והשתלב כטבח בבית קפה. אינדיקציה נוספת לכך שהתובע יכול לתפקד ללא מגבלה, היא העובדה שלתובע ניתן אישור בלתי מסויג להתאמן בחדר כושר והוא לא הוגבל לאי הפעלת עומס על ידו. לאחר תום תקופת ההחלמה והשיקום שב התובע לתפקוד תעסוקתי תקין אף מעבר לתפקודו עובר לתאונה ונכותו הרפואית אינה מהווה עבורו מגבלה תפקודית. באשר להפסדי שכרו לעבר, יש לחשב הפסד השכר עבור חודש העבודה הראשון בבית הקפה 'קקאו'. ממוצע השתכרות של 1,491 ₪. לאחר מכן אין לתובע הפסדי שכר, שכן התובע השתכר שכר גבוה יותר משכרו הממוצע (3,926 ₪) עובר לתאונה. בסה"כ הפסדי שכרו לעבר של התובע הינם בסך של 41,331 ₪. לגבי הפסדיו לעתיד, הרי שהתובע הוכיח כי יכול לעבוד כטבח ומסוגל להשתכר שכר גבוה משמעותית משכרו עובר לתאונה. בנסיבות אלו הרי שלא ייגרמו לתובע הפסדי שכר בעתיד ואם ייגרמו, אינם נובעים מפגיעתו בתאונה. לגבי הפסדי זכויות סוציאליות של התובע, הרי שנכותו של התובע אינה תפקודית וכושר השתכרותו אינו נפגע. מכאן, שהתובע לא יפגע מאובדן תנאיו הסוציאליים. באשר לפיצוי בגין עזרת צד ג' טוען ב"כ הנתבע, כי התובע לא עמד בשני תנאים מצטברים. האחד, שמדובר בעזרה החורגת מעזרת בני משפחה. השני, שלמושיט העזרה נגרמו הפסדים. שכן כל שהובא לשם תמיכה בטענה זו היו עדויותיהם של התובע ושל אשתו.

לגבי הוצאותיו הרפואיות ונסיעה של התובע, המדובר הוא בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה ובהתאם לתקנות המל"ל התובע זכאי לקבלת כל ההוצאות, שהוצאו לצרכי טיפולים רפואיים, מהמל"ל ואין לפצותו בגין נזק זה. בגין כאב וסבל, לתובע מגיע פיצוי בסך של 72,360 ₪ לפי החישוב של 23.5% נכות רפואית ו- 79 ימי אשפוז. באשר לניכויים, התובע קיבל 3 תשלומים תכופים בסך נומינלי של 38,248 ₪ וערכם כיום 41,503 ₪. התובע קיבל דמי פגיעה ותשלומים נוספים מהמל"ל אשר ערכם כיום 390,591 ₪ (על פי חוו"ד אקטוארית שצורפה כנספח ט' למוצגי ההגנה). התובע קיבל מהמל"ל ענף שיקום תשלומים עבור לימודים סך של 14,252 ₪ שערכם כיום 15,113 ₪. מכאן, שהתביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל ובתשלומים התכופים ששולמו לתובע.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית והתפקודית

על פי ועדה רפואית של המל"ל נקבעה נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 23.5%, החל מיום 01.06.10 (נספח י"ד לנספחי התובע). נכות זו, הינה נכות אשר מחייבת את בית המשפט לפסוק לרוחה, וזאת מכוח סעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

אשר לנכותו התפקודית של התובע, על אף שבדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), בהסתמך על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט ולאחר ששקלתי את עדויות התביעה ונתתי בהם אמון , סבורני כי לולא התאונה, התובע יכל היה להשתלב בעבודה הדורשת מאמץ פיזי, דבר אשר היה עשוי לתרום לו להגיע לתפקידים בכירים, כגון שף, טבח וכדומה, וכן להשתכר בשכר גבוה והולם. ברם, לאחר התאונה יתקשה מאוד התובע לעסוק בעבודה הדורשת ממנו עמידה ממושכת על הרגליים או מאמץ פיזי כזה או אחר.

משכך, הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע תהא בגובה 30%.

הפסדי שכר לעבר

עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש. וכן נפסק:

"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים
מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק
לו פיצוי". (ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809).

לדידי, ולאחר שעברתי בעיון על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, סבורני כי התובע הוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי נגרם לו הפסדי שכר לעבר. ברם, אינני סבור כי הפסדיו מגיעים לכפי שדרש.

אשר על כן, הנתבע יפצה את התובע בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי, סביר והוגן של
50,000 ₪.

הפסדי שכר לעתיד והפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים

נקודת המוצא היא, כי כושר ההשתכרות הוא נכס השייך לבעליו. פגיעה בנכס זה מזכה את הניזוק בפיצוי. את ערכו של כושר ההשתכרות יש לקבוע על פי ערך התפוקה, שהוא עשוי להניב במשך זמן קיומו, דהיינו, על פי ערך ההשתכרות המתקבלת בניצולו של הכושר.

וכפי שכתב פרופ' אהרון ברק:

"... הפיצוי ניתן על אובדן כושר ההשתכרות ולא על אובדן ההשתכרות. על כן גם ניזוק שטרם החל לעבוד (ילד), או הפסיק לעבוד (עקרת בית), זכאי לפיצוי, חרף העובדה שבעת הפגיעה לא היתה לו השתכרות בפועל."

(אהרון ברק. מבחר כתבים ב (תש"ס), שער ד: דיני נזיקין – הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי, 1209).

לדידי, במקרה דנן עסקינן בתובע אשר עובר ליום התאונה היה עובד ואף לאחריה, המדובר הוא בתובע בגיל צעיר אשר כל חייו עוד לפניו וכך גם בחירתו במה יעסוק וסבורני כי לאחר התאונה אפשרויותיו לבחור עבודות אשר יהיו כרוכות במאמץ פיזי קטנו באחוז ניכר.

אשר על כן, ובהתחשב בגילו ואחוז נכותו, יפצה הנתבע את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 502,235 ₪.

סבורני שגם תנאיו הסוציאליים וכן הפנסיה נפגעים. לדידי, יש מקום לפיצוי התובע בסכום גלובלי, סביר והוגן שעומד בגובה 10% מהפסדי השכר של התובע.

אי לכך, הנתבע יפצה את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 55,224 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד

ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיח שנגרם בפועל (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809(. לדידי, התובע הרים את נטל ההוכחה מעל לרמה הנדרשת במשפט האזרחי.

לעתיד, ובהתחשב בטיב פציעתו ונכותו הרפואית, סבורני כי התובע יזדקק מעל לרמה הסבירה להוצאות רפואיות ונסיעה, ובייחוד תשפיע עליו נכותו ככל שגילו יתקדם.

אשר על כן, הנתבע יפצה את התובע בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי, סביר והוגן של
10,000 ₪.

כאב וסבל

לתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה שנקבעה על ידי ועדה רפואית של המל"ל, התובע אושפז בבית החולים 'אסף הרופא' וכן בבית החולים השיקומי 'בית לוינשטיין'. לדידי, ההגנה לא הצליחה להוכיח כדבעי את טענתה כי התובע החסיר מטיפולי השיקום שלו בבית החולים 'בית לוינשטיין' ובהסתמך על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט הנני קובע כי הנתבע יפצה את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 96,396 ₪. לפי החישוב: תאריך לידתו, אחוז נכותו (23.5%) וימי אשפוזו (160ימים) של התובע.

ניכויים

התובע קיבל מהמל"ל תשלומים עבור לימודים בסך משוערך של 15,113 ₪, תשלומים תכופים בסך משוערך של 41,503 ₪ וכן צורפה חוות דעת אקטוארית מטעם ההגנה הקובעת כי התובע קיבל ויקבל תשלומי מל"ל בסך כולל של 390,591 ₪. בסה"כ ניכויים 447,207 ₪.

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל, הנתבע יפצה את התובע על פי הפירוט שלהלן:

הפסדי שכר לעבר: 50,000 ₪.

הפסדי שכר לעתיד: 502,235 ₪.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים: 55,224 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד: 10,000 ₪.

כאב וסבל: 96,396 ₪.

סה"כ: 713,855 ₪.

ניכויים: (447,207 ₪).

סה"כ פיצויים: 266,648 ₪.

כמו כן, הנתבע ישא בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בגובה 13%.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ב, 5 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.