1. השאלה העיקרית העומדת על הפרק, נשוא פסק דין זה, היא - מה דינו של חייב המצוי בהליך פש"ר, שתוך כדי היותו בהליך פש"ר, ביצע עבירת שוד. האם יש מקום בנסיבות אלה להורות על ביטול הליך הפש"ר.

2. בפני בקשת הנאמנת לביטול הליך פשיטת הרגל שנמצא בו החייב, המתנהל במסגרת תיק

זה.

3. נגד החייב ניתן צו כינוס ביום 5.12.2009 והוא הוכרז כפושט רגל ביום 30.12.2010.

4. התשלום החודשי המושת על החייב הוא 100 ₪.

נימוקי בקשת הנאמנת

5. טוענת הנאמנת כי נודע לה לאחרונה שהחייב מרצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים, בגין עבירת שוד אותה ביצע ביום 26.2.2013, תוך כדי היותו בהליך פש"ר זה.

המאסר אמור להסתיים ביום 25.2.2016.

6. סבורה הנאמנת כי עצם ביצוע מעשה שוד ע"י החייב תוך כדי היותו בהליך, מלמד על

התנהגות והתנהלות חסרת תום לב מצידו בהליך המצדיק את ביטולו.

7. בנוסף מציינת הנאמנת, כי לחייב פיגורי תשלומים רבים בהליך והוא אף אינו מגיש דוחות חודשיים באופן סדיר.

גם התנהגות זו, לגרסת הנאמנת, מלמדת על התנהלות בחוסר תום לב בהליך מצד החייב המצדיקה את ביטולו.

עמדת הכונ"ר:

8. הכונ"ר הצטרף לעמדת הנאמנת, ואף מצדד בביטול ההליך מטעמי הנאמנת, תוך שמוסיף כדלקמן:

א. בהתאם לגזר הדין בעבירת השוד מיום 15.7.2013 נדון החייב ל- 3 שנות מאסר בפועל ולשנת ריצוי נוספת על תנאי, החל מיום 26.2.2013.

נסיבות עבירת השוד, כמתואר בכתב האישום ובגזר הדין, מלמדות על התנהלות ואורח חיים עברייני של החייב, תוך כדי היותו נתון להליך פש"ר.

ב. בנסיבות דלעיל ומאסרו של החייב, גם עולה שלא תהיה תועלת לנושים מהמשך ההליך. החייב במו ידיו סיכל את האפשרות לפרוע את חובותיו נשוא ההליך, בהיותו כיום במאסר ארוך.

ג. עוד עולה מגזר הדין, כי החייב העדיף להשקיע כספים שהיו לו ברכישת סמים מסוכנים, בהיותו בהליך, במקום לשלם את הכספים לקופת הפש"ר ולטובת נושיו.

תגובת החייב

9. החייב בתגובתו מציין כי הוא נמצא בהליך כ- 5 שנים, והליך זה מבחינתו הוא ה"אור בקצה המנהרה" היחיד שנותר לו בקשר עם הסתבכותו הכלכלית, שאין בינה ובין הרשעתו בפלילים דבר.

לכן, לטעמו, אין מקום "להעניש" אותו פעם נוספת בגין הרשעתו הפלילית על דרך ביטול ההליך, ודי בכך שכבר נענש, ומרצה את עונש המאסר בפועל בגין אותה הרשעה.

דיון והכרעה

10. סעיף 18ה(א) לפקודת פשיטת הרגל (להלן – "הפקודה"), קובע כדלקמן:

(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פש"ר ולאחר שהוגשה לו חוו"ד הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל...

(2) לדחות את הבקשה אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי הפש"ר...

מסעיף זה עולה כי הכרזת החייב תהיה רק אם יתרשם בית המשפט שהבקשה הוגשה בתום לב ושלא במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל.

מסעיף זה גם מסיקים ולמדים, כי ככל שבית המשפט ייתרשם לאחר הכרזת החייב, שהחייב מתנהל בהליך שלא בתום לב ואף מנצל לרעה את הליכי הפש"ר, תהיה הצדקה לביטול ההכרזה וההליך כולו.

נאמר לא אחת בפסיקה כי בחינת תום הלב של החייב אינה מסתיימת במועד ההכרזה אלא תבחן לכל אורך ההליך עד שלב ההפטר, ולא ינתן הפטר לחייב ככל שבית המשפט יתרשם כי "במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל" (סעיף 63(ב)(1) לפקודה).

יותר מזה – בנסיבות אלה לא רק שבית המשפט לא יתן הפטר לחייב, אלא עלול לבטל את הליך הפש"ר.

ראה לעניין זה:

ע"א 307/12 בלום נ' הכונ"ר (פורסם במאגר "נבו").

ע"א 6021/06 פיגון נ' הכונ"ר (פורסם במאגר "נבו").

ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונ"ר (פורסם במאגר "נבו").

11. נזכיר את הנחות היסוד בהליך הפש"ר, אשר נועד להגשים שתי מטרות מרכזיות:

האחת - להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה.

השניה – להניח לחייב תם לב, שאינו יכול לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת צו הפטר מן החובות המעיקים על צווארו.

התנאי הבסיסי לכניסתו של החייב להליך ולהישארותו בו, הוא תום לבו ורצונו של החייב להשתקם, תוך קבלת הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו באמצעות הליך הפש"ר.

הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בהתנהלות סדירה ותקינה בהליך של החייב, מיצוי פוטנציאל השתכרותו כדי להעשיר את קופת הפש"ר, אי יצירת חובות חדשים ואי הסתבכות בביצוע עבירות פליליות בכלל, ועבירות פליליות העלולות ליצור חובות חדשים בפרט.

12. ככל שבית המשפט יתרשם במהלך ההליך, כי החייב אינו עונה על הציפיות הנדרשות מחייב בהליך פש"ר, כפי שפורטו לעיל, יכול הוא להסיק שהתנהלות החייב בהליך אינה בתום לב, ולהורות על ביטול ההליך.

13. לאור דברים אלה נבחן את המקרה דנן:

א. עסקינן בחייב צעיר יליד שנת 1984, כבן 31 שנים.

ב. נגד החייב הוגשו 32 תביעות חוב בסכום מצטבר של 920,016 ₪, ואושרו על ידי הנאמנת 25 תביעות חוב בסכום של 586,930 ₪, מתוכם סך של 3,500 ₪ בדין קדימה.

שבע תביעות חוב נוספות טרם נבדקו.

ג. כמפורט בבקשת הנאמנת ותגובת הכונ"ר, בקופת הכינוס הצטבר סכום של כ- 9,000 ₪ בלבד, שכן החייב אינו עומד בצו התשלומים כסדרו, יצר חוב פיגורים בסך של כ- 7,000 ₪, ואף לא הגיש דוחות משנת 2012 ואילך.

ד. עוד מתברר כי בתאריך 26.2.2013, תוך כדי היותו בהליך, ביצע החייב יחד עם אחר עבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

בגין עבירה זו הוגש נגד החייב כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 12780-03-13), ונגזר עונשו ביום 15.7.2013 ל- 4 שנות מאסר, מתוכם 3 שנים לריצוי בפועל ושנה אחת לריצוי על תנאי, כשתקופת המאסר החלה למעשה מעת מעצרו ביום 26.2.2013.

ה. במסגרת גזר הדין (סעיף 10) ציין בית המשפט המחוזי בחיפה כי אינו מחייב את החייב (הנאשם) לשלם פיצויים לקורבן העבירה, נוכח העובדה שעובר לאירוע הנאשם לא עבד ואת כספו השקיע ברכישת סמים מסוכנים. הטלת פיצוי על החייב (הנאשם) למעשה תעניש את אשתו שלא חטאה בדבר.

מסעיף זה בגזר הדין למדים, כי לא רק שהחייב לא מיצה את פוטנציאל השתכרותו ויצא לעבוד, אלא השקיע כסף שכבר היה בידיו לרכישת סמים מסוכנים במקום לשלם לקופת הפש"ר, ולהעשירה לטובת נושיו.

ו. עוד מסתבר לי (מעיון עצמאי במאגר נבו שהוביל אותי לתיק פלילי נוסף בו הורשע החייב בגין ביצוע עבירה פלילית תוך היותו בהליך הפש"ר), כי הנאשם הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין בגין ביצוע עבירת גניבה ביום 13.12.2012, בסכום של 7,991 ₪ (ת"פ 3289-01-13 בימ"ש השלום בקריות, כב' השופט יוסי טורס, גז"ד מיום 3.9.13) ונגזרו עליו העונשים הבאים:

5 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר לעונש המאסר אותו מרצה הנאשם כיום (כנראה בגין עבירת הרשעתו בעבירת השוד שהזכרנו לעיל).

6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

תשלום פיצויים לעד תביעה 2 בסך של 7,991 ₪.

תשלום פיצוי לעד תביעה 1 בסכום של 3,000 ₪.

הרשעה זו, למיטב ידיעתי, שהטילה על החייב גם חיובים כספיים, לא גולתה ע"י החייב במסגרת תיק פש"ר זה, וגם זה לטעמי מלמד על התנהלות שאינה תקינה, שלא לומר חסרת תם לב, בהליך.

14. במסגרת הדיון שקיימתי בבקשה לביטול הליך, ציין ב"כ החייב כי השוד המדובר אינו אלא שוד פלאפון בלבד, שבוצע ע"י החייב בכדי לממן את צריכת הסמים שלו (עמ' 7 לפרוט' ש' 18-19).

עוד ציין ב"כ החייב, כי החייב נכנס להליך כשלא היה מכור לסמים, אך התמכר לסמים בתקופת היותו בהליך הפש"ר (עמ' 8 לפרוט' ש' 9 – 11).

15. לא ברור לי מה רצה ב"כ החייב להשיג בטיעוניו אלה, שכן אין בהם לטעמי בכדי להפחית מחומרת מעשיו הפליליים של החייב ו/או הצדקה להם ו/או כדי לראות התנהגותו זו של החייב באור מקל יותר, ולו אף לצרכי הליך זה.

ההיפך - כשאני בוחן את כל הנתונים דלעיל, מתגלה תמונה ברורה המלמדת על התנהלות שלא בתום לב של החייב במסגרת הליך הפש"ר דנן, אותה יש לראות בחומרה.

במקום שהחייב ינצל את הליך הפש"ר לצורך השתקמות, מיצוי פוטנציאל השתכרותו, אי יצירת חובות חדשים – והכל על מנת לצאת לדרך חיים חדשה, בחר החייב שלא להשתקם, להתנהל בדרך עבריינית, לא לעבוד, להתמכר לסמים, לדאוג למימון הסמים על חשבון התשלומים לנושיו במסגרת ההליך, ואף ביצוע עבירות פליליות חמורות לשם מימון הסמים, תוך יצירת חובות חדשים בפועל או בפוטנציה (לא מן הנמנע כי קורבן השוד תגיש תביעה אזרחית כנגד החייב ובכך ייצור החייב חובות חדשים).

16. זאת ועוד, סבורני כי התנהגות עבריינית מצד החייב בתקופת ההליך, המובילה להרשעתו בפלילים ולשליחתו למאסר לתקופה ארוכה, מהווה התנהלות שלא בתום לב בהליך מצד החייב.

הסיבה לכך נעוצה גם בעובדה כי בתקופת המאסר הארוכה החייב איננו ממצה את כושר השתכרותו, איננו משלם את התשלום החודשי דנן ולמעשה אינו מהווה גורם מועיל לנושים במסגרת הליך הפש"ר.

ודוק – אי התועלת לנושים במצב מעין זה, לא נגרמה עקב מעשים שאין לחייב שליטה עליהם, אלא החייב גרם לכך במו ידיו.

מצב דברים זה כאמור מהווה התנהלות שלא בתום לב מצד החייב.

17. מעבר לכל אלה אף יש לקחת בחשבון את התנהלותו הלא סדירה והלא תקינה של החייב בהליך, הבא לידי ביטוי באי הגשת דוחות ותשלומים באופן סדיר, תוך צבירת פיגורים ומחדלים.

מצב דברים זה שלעצמו מהווה התנהלות בחוסר תום לב המצדיק ביטול ההליך.

18. לאור כל האמור לעיל, סבורני כי התנהלותו של החייב בהליך אינה התנהלות המצופה מחייב תם לב.

מדובר בחייב שהעדיף את הדרך העבריינית על פני השתקמות במסגרת הליך הפש"ר.

מדובר בחייב שאינו מועיל לנושיו במסגרת ההליך, וכל מטרתו היא לקבל את הגנת ההליך, הגם שמתנהל בו בחוסר תום לב.

מדובר בחייב שהתנהלותו בשנים שלאחר הוצאת צו הכינוס והכרזתו כפושט רגל, מלמדת כי לא הפנים את משמעות הליך הפש"ר, ולא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו במסגרת הכנסתו להליך להשתקם ולפתוח דף חדש בחייו.

19. לאור כל אלה, אני מורה על ביטול הכרזת החייב.

20. צו הכינוס מבוטל בזאת, וכן מבוטלים כל הצווים שבאו מכוחו, למעט צו עיכוב יציאה מן הארץ שיבוטל בעוד 30 ימים מהיום.

21. הנאמנת והכונ"ר יפרטו לביהמ"ש תוך 30 ימים מהיום, בדו"ח משותף, את סכומי הכספים המדוייקים שהצטברו בקופת הפש"ר, ואת אופן חלוקתם, בין אם לצורך שכר טרחת הנאמנת, הוצאותיה ושכר השגחת הכונ"ר, ובין אם לצורך חלוקת דיבידנד לנושים שהגישו תביעות חוב.

22. המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ה, 14 מאי 2015, בהעדר הצדדים.