<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה –עו"ד עדי תורג'מן

הנאשם –נוכח

הסנגור –עו"ד יניב אביטן, ס.ציבורי

ק.המבחן, הגב' מנאל אבו שרקי

פרוטוקול

ק.המבחן:

חוזרת על האמור בתסקיר.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

הנאשם הודה והורשע בעבירה של החזקת סכין. לדידה של התביעה מתחם העונש ההולם לעבירה הוא ענוש מאסר שירוצה בעבודות שרות. מדובר בעבירה חמורה, סיווגה הוא פשע, העונש העומד לצידה כ-5 שנות מאסר. הערך החברתי המוגן הוא שלום הציבורי, במיוחד לאור תופעת הסכינאות אשר פשטה במחוזותינו. אנו שומעים חדשות לבקרים על מקרי אלימות שמלווים בדקירות על ידי סכין. קיימת סיקה רבה אשר משיתה עונשי מאסר מאחורי סורג ובירח גם לנאשמים נעדרי עבר פלילי וגם לאור תסקיר חיובי. לדוגמא ת.פ. 3185/06 ביהמ"ש שלום עכו, כב' השופט אלטר, פסק הדין אושר בעליון ברע"פ 2932/08. בעניינו הוגש תסקיר שרות המבחן] הנאשם הביע חרטיה ונטל אחריות. בסופו של יום, ניתנה המלצה על ענישה שקיומה בדמות צו מבחן וכן ימליצו לבטל את ההרשעה.

אבקש להשאיר את ההרשעה על כנה. לא מתקיימים התנאים לפי הלכת תמר כתב. איני סבורה כי הרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, כמו גם שלא תפגע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. לכן, אבקש להשאיר את ההרשעה על כנה ולהשית עונש מאסר שירוצה בדגרך של עבודות שרות, בנוסף למאסר על תנאי וכן צו להשמדת המוצג.

הסניגור טוען לעונש:

הנאשם הודה בעבירה בהזדמנות הראשונה וביהמ"ש הסתמך על הודאה זו והרשיע את הנאשם ובהסמכת הצדדים נשלח לקבלת תסקיר שרות המבחן לעניין העונש. מהתסקיר אנו למדים שהנאשם מוכר לשרות המבחן בגין תיק תעבורה אחר ולמעשה שרות המבחן מלווה את הנאשם מזה מס' שנים. מדובר בתסקיר מקיף מאוד, ענייני מאוד, מעמיק מאוד, שהוא פועל יוצא של מס' לא מבוטל של מפגשים עם הנאשם, בסופו ולאחר ששרות המבחן מפרט מכלול רב של טעמים ונסיבות מיוחדות ביחס לנאשם, ממליץ שרות ה מבחן לבטל את ההרשעה של הנאשם בתיק זה ולמעשה להטיל עליו צו מבחן למשך שנתיים ששרות המבחן מציין במספר פעמים בתסקיר במס' רב של מקומות שמדובר בשיקולים שעולים בעיקר מהטעמים השיקומיים ביחס לנאשם.

הנאשם עבר תאונת דרכים קשה מאוד. ברשותי אסופת מסמכים המלמדים על הפגיעה הקשה שחווה הנאשם בגין תאונת הדרכים. מדובר בפגיעת ראש קשה ובגינה נדרש לעבור מס' רב של ניתוחים, שחזורים וטיפולים. לצורך ההמחשה מגיש מסמך רפואי אחד שמאשש את הטענה לגבי עוצמת הפגיעה בנאשם והנזק שנגרם לו – הוגש וסומן נ/1.

שרות בחן שכבא בהמלצה לבטל את ההרשעה מפנה את ביהמ"ש הנכבד למס' טעמים, כששרות המבחן אומר כפי שסקר בתסקיר, שמדובר בנאשם עם קשיים מובנים על רקע נסיבות חייו הקשות, בגלל אובדן האב והתאונה הקשה שעבר ששרות המבחן אומר שנחשף לקשיים ממשיים לאור המגבלות הרפואיות במישור התעסוקתי ויש חשש ממשי שאם המגבלות הרפואיות הללו תתווסף הרשעה, אז יהיה בכך כדי לפגוע באופן משמעותי בסיכויי הנאשם למצוא מקום עבודה ראוי. נכון שלכאורה שרות המבחן לא אמר יש פה פגיעה ודאית בסבירות גבוהה מאוד בסיכוייו לעסוק במקצוע מסוים, ולמעשה זה לא עונה ברמה מדויקת להלכת כתב. אין על זה מחלוקת. אבל נראה שעל פניו שהדברים האלה היו נהירים לשרות המבחן ולמרות זאת המליץ כפי שהמליץ. אני סבור שהתסקיר כפי שהוא מפורט בהמלצתו, שהם מצטרפים לתיקון 113 לחוק העונשין בדגש על כך שהמחוקק מצא אחרי שנים רבות להכניס את חשיבות אלמנט השיקום כבעל יכולת להסיט את מחתם הענישה ההולם לקולא, אף בסטייה משמעותית ממתחם הענישה ההולם. כן אלמנט השיקום מקבל משנה תוקף, כך שיש מקום לבטל את ההרשעה וברי כי אין מקום מאסר בפועל אף לא בדרך של עבודות שרות.

הלכת כתב אין מחלוקת שניתנה הרבה לפני תיקון 113 לחוק. אני סבור שהיום אחרי תיקון החוק צריך לבחון את הלכת כתב ולצקת באותה הלכה מרכיבים נוספים ברוח התיקון וכשברור לביהמ"ש הנכבד שעל מנת לסייע ולקח חלק בהליך שיקום, יש צורך לבחון את שאלת ההרשעה ואני סבור שביהמ"ש צריך לבחון זאת לא בצורה דקדקנית אל מול הלכת כתב, אלא לעשות איזה שהוא חיבור בין הלכת כתב לתיקון ובמקום שבו ברור שהשיקום מצריך אז לבטל את ההרשעה וזהו המקרה שבפנינו. גם לנוכח העדר עבר פלילי, גם לאור מהות העבירה, גם לאור חלוף פרק זמן ניכר של 4 שנים מאז ביצועה במסגרתם לא נפתחו נגדו תיקים נוספים. ברור שמדובר במעידה חד פעמית של בחור צעיר ולא ניתן אפילו לכנות אותו עבריין וצריך לקחת זאת בחשבון.

בהתייחס לתאונה – התואנה פגעה במראה החיצוני. הוא נדרש לעבור שחזורים גם במראה האוזן וגם ניתוחים בראש. היא פגעה במצבו הנפשי ובביטחון העצמי שלו הוא נזקק לתעצומות נפש רבות כדי להתגבר על המצב. אני בספק אם לאור המצב הרפואי שהוא מצוי בו גם כיום הממונה ייקח את ה"סיכון" וימליץ שיבוץ הנאשם בעבודות שרות כאלה ואחרות. מניסיון כזה ממכלול של אסמכתאות רפואיות מדליק נורה אדומה והוא לא ממהר לשבץ אנשים עם פגיעות מסוג זה. לכן, אני סבור שככל שביהמ"ש לא ימצא לבטל את ההרשעה, למצער שיוטל עונש הצופה פני עתיד, זאת בצו המבחן. הסברתי לנאשם את מהות הפרת צו המבחן וכי אם יפר את הצו או יבצע עבירה נוספת בתקופת המבחן, אזי יהיה צפוי להרשעה בדין במידה ותבוטל הרשעתו, ובכל מקרה לגזירת דינו מחדש לחומרה והנאשם הבין זאת ומוכן למלא אחר צו המבחן.

הנאשם:

מאשר את דברי הסנגור.

<#5#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. בעניינו של הנאשם הוגש בתיק זה תסקיר שרות המבחן המדבר בעד עצמו. מן התסקיר עולה, כי עסקינן בנאשם בן 27, רווק המתגורר בבית אמו, ועוסק כיום לפרנסתו כפועל בניין עם קבלן. עוד עולה מהתסקיר, כי הנאשם עבר תאונת דרכים במסגרתה נפגע ונזקק לטיפולים רפואיים. בתסקיר מצוין, כי הנאשם לקח בפני שרות המבחן אחריות מלאה לביצוע העבירה נשוא כתב האישום והביע תחושת חרטה. הנאשם הבהיר בפני שרות המבחן, כי כיום הוא מבין שהחזקת הסכין הביאה אותו למצב של סיכון, הן סיכון כלפי הזולת והן סיכון שלו על רקע העובדה שהוגש נגדו כתב אישום וננקט נגדו הליך פלילי בגין החזקת הסכין. שרות המבחן התרשם, כי הנאשם חווה בשנים האחרונות אירועים טראומטיים – אובדן פתאומי של אביו ותאונת דרכים שהשליכה על מצבו הפיזי והרגשי, לרבות על יכולתו לתפקד מבחינה תעסוקתית. נוכח העובדה שהנאשם לקח אחריות לביצוע העבירה, התחבר לחומרת מעשיו והביע נכונות בפני קצינת המבחן להשתלב בהליך טיפולי,

ממליץ שרות המבחן בתסקירו להשית על הנאשם צו מבחן למשך שנתיים, זאת בנוסף להתחייבות כספית גבוהה ומבלי להרשיע את הנאשם בדין. שרות המבחן נמנע מלהמליץ בדבר הטלת צו של"צ על הנאשם בהתחשב במצבו הרפואי המורכב של הנאשם בעטיה של תאונת הדרכים ונוכח העובדה שהנאשם עובד כיום בעבודה קשה ומשמש כמפרנס עיקרי במשפחתו.

3. הסנגור עתר בפניי בישיבת היום לבטל את הרשעת הנאשם בדין, זאת בציינו את חשיבות אלמנט השיקום, המוצא את ביטויו בתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1977, אף כי התיקון הנ"ל אינו חל במקרה שבפנינו. עוד ציין הסנגור בפניי את עברו הנקי ללא רבב של הנאשם, אשר מעד באופן חד פעמי בביצוע העבירה בה הורשע בתיק זה. הסנגור הוסיף והדגיש את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, לרבות את מצבו הרפואי הקשה בעטיה של תאונת הדרכים (ראה נ/1), וביקש לאמץ את המלצת שרות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשם בדין. מנגד, התנגדה ב"כ המאשימה לבקשת הסנגור לביטול הרשעתו בדין של הנאשם בהדגישה את חומרת העבירה בה עסקינן על רקע תופעת הסכינאות שהפכה לנפוצה ומסוכנת במחוזותינו. ב"כ המאשימה עותרת להשתת עונש של מאסר בפועל על הנאשם, אשר ירוצה בדרך של עבודות שרות, זאת בצד רכיב ענישה של מאסר על תנאי.

4. הכלל בשיטת משפטנו קובע, כי בגיר אשר ביצע עבירה - יורשע בדין וברי כי הימנעות מהרשעה בדין הינה החריג לכלל הנ"ל. ביהמ"ש העליון בפסק הדין בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל (להלן "הלכת תמר כתב") קבע, מפי כב' השופטת דורנר, את שני התנאים המצטברים הנדרשים להימנעות מהרשעת נאשם בגיר בדין, זאת כדלקמן: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה המסוים, על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (פ"ד נב (3) 337, בעמ' 341, ניתן ביום 21/8/1997). כן נקבע בסוגייה שבפנינו בע.פ. 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, כדלקמן:

"נדרש איזון שיקולים, המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת נשקל, מן הצד האחד, הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף, ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם – טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מן ההרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור, גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר, תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך של הרשעת עבריין" (פ"ד נד(3), 685).

עוד נקבע בסוגיית הימנעות מהרשעת בגיר בדין בע.פ. 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין, כי:

"תכליתו של העיקרון הנוהג נהירה על פניה: הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא חוליה טבעית הנובעת מהוכחת האשמה בהליך הפלילי. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את אכיפת החוק באופן שוויוני, ומונעת איפה ואיפה בהחלת ההליך הפלילי. . . ההרשעה הפלילית של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה שגמול עונשי בצדו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת. . בנסיבות חריגות ומיוחדות, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה הצפויה לנאשם באם יורשע, ובהתחשב במכלול הנתונים הרלבנטיים לעניין, ניתן לעשות שימוש בסמכות אי ההרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מצד אחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות והמסר הציבורי המתחייב מהן. מצד שני, יש לתת את הדעת לנסיבות אישיות שונות הקשורות בנאשם - גיל, עבר קודם - אם נורמטיבי אם לאו, נתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי, והשפעת ההרשעה על סיכויי שיקומו. מעבר לכל אלה, יש גם לשקול במבט רחב את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללו, ואת המסר החברתי שאי ההרשעה טומן בחובו בנסיבות העניין הספציפי"(לא פורסם, ניתן ביום 4/9/2007).

5. ומן התם להכא:

במקרה דנן לא מתקיימים לדידי, שני התנאים המצטברים העולים מהלכת תמר כתב, שהינה עדיין הלכה שרירה וקיימת בסוגיית הימנעות מהרשעת נאשם בגיר בדין, זאת אף לאחר תיקון 113 הנ"ל לחוק העונשין. ודוק: הנאשם הורשע בתיק זה בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, שהינה עבירה מסוג פשע, אשר העונש המרבי בגינה הינו עונש של 5 שנות מאסר, וזאת לא בכדי. בביצוע העבירה של החזקת סכין טמונה מסוכנות פוטנציאלית, דבר המצדיק בדרך כלל החמרה בדינו של מי שהורשע בהחזקת סכין שלא כדין, וברי כי יש בכך על מנת שלא לבטל את הרשעת הנאשם בדין בתיק זה. זאת ועוד, מהתסקיר עולה באופן מפורש, כי כיום עוסק הנאשם כפועל בניין ולפיכך לא תוכל ההרשעה בדין בתיק זה לפגוע בהמשך עתידו התעסוקתי של הנאשם.

6. נוכח האמור לעיל, הרי שאין מקום להיעתר לבקשת הסנגור לביטול הרשעת הנאשם בדין, והנני מותירה את הכרעת הדיון מיום 2/5/12 על כנה.

7. עם זאת, יש מקום להתחשב באופן משמעותי בדינו של הנאשם בתיק זה. שיטת הענישה במשפטנו הינה שיטה אינדיווידואלית, הנותנת את הדעת בכל מקרה ומקרה לנסיבותיו המיוחדות של המקרה ולנסיבותיו האישיות של הנאשם. אל לו לביהמ"ש להקל על עצמו ולהחמיר עם נאשם מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך, כדוגמת המקרה שבפנינו, תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך (ראה ע.פ. 433/89 ג'ורג' אטיאס נ' מדינת ישראל פ"ד מ"ג (4) 170, בעמ' 175). כך גם במקרה דנן, אין מקום להחמיר בדינו של הנאשם כמבוקש על ידי המאשימה אך ורק בהסתמך על חומרת העבירה בה הורשע הנאשם, שכן יש ליתן את הדעת בתיק זה בכובד ראש לטעמים לקולא הנזכרים לעיל והעולים מעיון בתסקיר שרות המבחן. על ביהמ"ש לזקוף לטובת הנאשם את עברו הנקי ללא רבב, את העובדה שלא נפתחו נגדו מאז ביצוע העבירה תיקים נוספים במשטרת ישראל, את חלוף הזמן המשמעותי מאז ביצוע העבירה, את חרטת הנאשם והודאתו בהזדמנות הראשונה, וכן את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, אשר חווה תאונת דרכים קשה במסגרתה נפצע ונזקק לטיפולים במשך תקופה ממושכת.

8. די בטעמים לקולא הנ"ל על מנת להצדיק השתת עונש הצופה פני עתיד על הנאשם (מאסר על תנאי והתחייבות כספית), זאת בצד הטלת קנס כספי ובד בבד תוך הטלת צו מבחן על הנאשם, אשר אם יופר צפוי יהיה הנאשם לגזירת דינו מחדש בהתאם לחומרה.

9. לסיכום, אני דנה את הנאשם כדלקמן:

• למאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה בה הורשע ויורשע בגינה.
• לתשלום קנס בסך 750 ש"ח או 7 ימי מאסר, זאת בהתחשב במצבו הכספי הקשה של הנאשם.

הקנס ישולם ב - 5 תשלומים חודשיים רצופים ושווים בסך 150 ₪ כל אחד, החל מיום 1/4/13.

• בנוסף, הנני מורה לנאשם, לחתום היום על התחייבות כספית בסך 2,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתה, להימנע למשך שנתיים מביצוע העבירה בה הורשע.

במידה שלא תיחתם ההתחייבות הנ"ל, כאמור לעיל, יאסר הנאשם למשך 10 ימים.

• הנני מורה על הטלת צו מבחן על הנאשם למשך תקופה של שנתיים, כאמור בתסקיר שרות המבחן.

הנאשם מוזהר בזה כי במידה ולא יעמוד בתנאי צו המבחן, או יעבור עבירה נוספת בתקופת המבחן והצו יופקע, אזי יהא צפוי לגזירת דינו מחדש בחומרה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום י' אדר תשע"ג, 20/02/2013 במעמד הנוכחים.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י' אדר תשע"ג, 20/02/2013 במעמד הנוכחים.