התובעים: 1. חסון נוהל ת.ז. 039932652

הנתבעים שכנגד: 2. והבי היתאם ת.ז. 03815608

נ ג ד

הנתבע 1: מוקלדה אמיר תייסיר ת.ז. 300853769

התובעת שכנגד: ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

הנתבעת 2:

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בגין נזקים שנגרמו לשתי מכוניות שהיו מעורבות בתאונת דרכים בליל 8.8.09 בישוב דלית אל-כרמל (להלן – "התאונה").

2. א. התובע 1 היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הבעלים של רכב מסוג

מאזדה 6 מ.ר. 69-632-513 (להלן-"המאזדה").

ב. התובע 2 היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהג במאזדה ולמעשה

הוא לא תובע מאומה.

3. א. הנתבע 1 היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהג ברכב מסוג יונדאי

מ.ר. 27-059-66 ובדיונים הסתבר כי הרכב הוחזק בשכירות ע"י אביו (להלן – "היונדאי").

ב. הנתבעת מס' 2 הינה חב' ביטוח והיתה בכל הזמנים הרלוונטיים

לתביעה המבטחת של היונדאי בביטוח מקיף.

4. התובעים טוענים – כי האשמה לתאונה חלה על הנהג הנתבע 1, וכתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע 1 נזקים כספיים בסך כולל של 33,474 ₪ לפי פירוט המופיע בסע' 7 בתצהיר עדות ראשית שהגיש התובע 2.

לתביעה צורפה חוו"ד שמאי המפרטת את הנזקים ואת העלויות הכספיות השונות המביאות לסך – הסכום הנתבע.

הנתבעים טוענים – כי האשמה לתאונה חלה על הנהג התובע 2, ולכן הם דוחים את התביעה, ואילו הנתבעת 2 – הגישה תביעה שכנגד התובעים – בטענה כי ליונדאי נגרמו נזקים כספיים בסך כולל של 17,762 ₪ לפי פירוט המופיע בסע' 10 לתביעה שכנגד, וכי היא שילמה סכום זה למבוטח נ.צ.ר. לפי אישורי תשלום וחוו"ד שמאי שצירפה לתביעה שכנגד.

5. מקום התאונה נראה בתמונות שהגישו הצדדים, ת/4, ו-נ/1, כאשר המקום הסמוך למקום התאונה משמש כיום "גלריה לריהוט", ובעת התאונה היה במקום זה, קיוסק.

6. תמצית המחלוקת בין הצדדים:

א. לטענת התובעים - התובע 2 נהג ברכב בליל 8.8.09 במטרה לקנות סיגריות בקיוסק, ובכביש בו ממוקם הקיוסק היו שני נתיבים, וכאשר הגיע למקום חנה בנתיב הימני במקביל ובצמוד למדרכה – אשר מוסדר לצידה מקום חנייה חוקי – אבני שפה כחול לבן – כנראה בתמונה ת/4.

על גבי תמונה זו – שרטט התובע 2 את מקום חניית המאזדה.

בעוד המאזדה עומדת במקומה, הגיע למקום היונדאי אשר נסע בנתיב השמאלי, ולפתע סטה ממסלולו ופגע במאזדה – אשר לא זזה ממקומה.

לפיכך, האחריות לתאונה חלה על נהג היונדאי.

ב. לטענת הנתבעים - המאזדה לא חנתה במקביל למדרכה ולפי החוק וכנראה ב-ת/4, אלא חנתה במאונך למדרכה בין מכוניות – כאשר שני הגלגלים הקדמיים שלה עומדים על המדרכה וכנראה בשרטוט שהוגש וסומן נ/2.

היונדאי אכן הגיעה למקום כשהיא נהוגה בידי הנתבע 1 אשר נהג בנתיב השמאלי, כאשר לפתע המאזדה התפרצה לכביש ברוורס ופגעה ביונדאי אשר לא סטתה מנתיבה ונסעה כל הזמן בנתיב השמאלי. ר' השרטוט נ/2.

ג. תמונות הרכבים הפגועים הוגשו לתיק, כאשר תמונת המאזדה בחלקה האחורי הוגשה וסומנה נ/3, ותמונות היונדאי הפגועה הוגשו במסגרת קבוצת התמונות שהוגשה וסומנה נ/1.

7. מטעם התובעים העידו ארבעה עדים;

התובע 2, והעד קרא אשר הגישו תצהירי עדות ראשית, והשוטר אייזיק שלומי ואמו של הנתבע 1 – הגב' מוקלדה בלקיס.

מטעם הנתבעים העיד רק הנתבע 1, הגיש תצהיר עדות ראשית.

התובע מס' 2 והעד קרא (מטעם התובעים) והנתבע 1 (מטעם הנתבעים) העידו ונחקרו על תצהיריהם בישיבת 15.3.11 ואילו השוטר והגב' מוקלדה העידו בע"פ ונחקרו בישיבת 18.3.13.

8. דיון והכרעה בטענות הצדדים:

מעיון מדוקדק בטענות הצדדים נראה כי יש להעדיף את גירסת הנתבע 1 לתאונה, כאשר נתגלו סתירות מרובות בדברי עדי התביעה הראשון והשני, והכל – כפי שעולה מהפרוטוקולים ומהמסמכים שבתיק, וכפי שיפורט להלן.

9. היכן היה התובע בעת התאונה:

א. לגירסת התובעים, בעת התאונה המאזדה חנתה בצמוד למדרכה והנהג - התובע 2 (להלן –"התובע") יצא לקיוסק לקנות סיגריות.

ב. בעניין שהותו בעת התאונה – מסר התובע שלוש גרסאות:

הראשונה - בכתב התביעה, בתאור התאונה בסע' 6, משמע כי התובע היה מחוץ למאזדה בעת התאונה.

השנייה - בסע' 3 לתצהירו הצהיר כי עובר לתאונה חזר למאזדה אך עדיין לא הניע.

השלישית - בחקירתו טען במקום אחד ש"בקושי התנעתי את האוטו" ר' עמ' 4 ש' 19, ובהמשך העיד כי לפני התאונה התניע את האוטו.

ר' עמ' 5 ש' 16 – 8.

ג. דהיינו מהגרסה הראשונה שממנה משתמע כי כלל לא היה באוטו בעת התאונה- הגענו לגירסה השלישית שבה הוא מודה שהרכב היה מונע בעת התאונה.

ברור מה האינטרס של התובע 1 – "להרחיק" את עצמו מן הרכב בעת התאונה.

מדובר בנקודה מהותית להבנת התאונה ולא נקודה שולית, ושלושת הגרסאות מטילות ספק במהימנות עדות התובע 2.

ד. גם העד קרא הצהיר בסע' 6 לתצהירו כי התובע 2 נכנס לאוטו – אך לא

הניע, ואילו בדיון העיד כי אינו זוכר אם התובע הניע או לא. ר' עמ' 8 ש' 24 – 23.

גם צורת עדות זו מטילה ספק במהימנות העד קרא.

10. האם חנו רכבים לפני ואחרי התובע – לגירסתו:

א. כאמור התובע העיד כי חנה "בחניה מותרת בשולי הכביש" (סע' 3 לתצהירו) וכן העיד במפורש, ר' עמ' 7 ש' 10-11.

לשאלה האם חנו רכבים נוספים מלפניו ומאחוריו ענה בשלילה.

ר' חקירתו עמ' 6, ש' 7.

ב. העד קרא העיד כי עמד על המדרכה מחוץ לקיוסק בעת התאונה וכי ראה את התרחשותה וגם הוא העיד כי התובע חנה בצמוד למדרכה בחנייה מותרת – כחול לבן – וכך צייר את רכב התובע על גבי התמונה ת/4 – במקביל למדרכה.

אך בניגוד לתובע 2, הוא העיד כי כן חנו רכבים לפני ואחורי המאזדה.

ר' חקירתו עמ' 8 ש' 15-16.

ג. מדובר כאמור בעד מטעם התובעים שאמור לתמוך בגירסתם, והנה בעניין זה – הוא מכחיש את עדות התובע.

11. כמו כן, העד קרא העיד בסע' 3 לתצהירו כי הנתבע 1 נהג במהירות מופרזת, אך בדיון העיד כי הוא אינו יודע באיזו מהירות נהג הנתבע, אלא רק ראה אותו סוטה לכיוון המאזדה.

ר' עמ' 9 ש' 7-8.

12. א. הסתירה המהותית בדבריו של התובע הינה לגבי מה שהתרחש עם

המכוניות לאחר התאונה.

ואלו דבריו:

"ש. כשקרתה הפגיעה, הזזתם את הרכבים?

ת. כן. הזמנו משטרה. שנינו הזזנו.

ש. למה היית צריך להזיז את רכבך אם הוא היה במצב חניה?

ת. כי הוא נכנס בי מאחורה והעיף אותי. לשאלת בית המשפט לאיפה, אני אומר שלאמצע הכביש. אני מדגים באופן שהוא נכנס בי עם הפינה קדמית-ימנית שלו בפינה אחורית-שמאלית שלי וכתוצאה מכך, האוטו שלי נדחף לשמאל לתוך הכביש. את התמונות שהוצגו לבית המשפט אני צילמתי".

הערת בית המשפט:

ההדגמה של העד הועלתה על סקיצה וסומנה ת/2.

העד ממשיך:

ש. לפי ההדגמה, כך נעצרו הרכבים אחרי התאונה?

ת. בערך"

ר' עמ' 6 ש' 8-21.

ב. עדות זו היא לא הגיונית:

אם, לגרסת התובע, הוא חנה מימין ובצמוד למדרכה, ואם היונדאי הגיעה משמאלו והתנגשה בו תוך סטייה ימינה – איך יכול להיות שרכבו נדחף לצד שמאל לתוך הכביש???

אם כבר – רכבו היה צריך להדחף ימינה בכיוון הנגדי לקבלת המכה – ולא שמאלה לתוך הכביש – המקום שממנו באה המכה?!

כמו כן עיון בשרטוט ת/2 שהגיש התובע ובו תיאור "העפתו" לכביש – אינו מתקבל על הדעת כאשר המכה באה מכיוון שמאל לכיוון ימין – הכיצד הוא יועף שמאלה?!

לפיכך אין לקבל את גירסת התובע לגבי מקום עמידתו עובר לתאונה ואת גירסתו לאופן קרות התאונה.

ג. גם העד קרא העיד:

"ש. למה שיזיז (התובע-א.ח.ו) אם הוא בחנייה?

ת. האוטו נפגע והיה על הכביש והפריע לכביש.

איני זוכר כמה הוא עף"

ר' עמ' 10 ש' 3-4 ובהמשך בש' 9-10.

13. עדות עד התביעה מס' 3 – השוטר אייזיק שלומי:

מעדותו עולות העובדות הבאות:

א. הוא שוטר סייר בתפקידו 21 שנה ולא בוחן תנועה.

ב. הגיע למקום לפי קריאה במוקד התחנה, מס' דקות לאחר קבלת

הקריאה.

ג. בעת שהגיע, שני הרכבים חנו בנתיב הימני כפי ששרטט ת/5.

ד. לא זכורות לו השיחות שניהל, ולא זוכר מי היה במקום.

ה. לא חקר את נסיבות התאונה כי זה לא תפקידו.

ו. שולל אפשרות כי אמר למי מהמעורבים אם הנהג השני אשם או לא,

וזאת מאחר והוא לא בוחן תנועה.

בכך נסתרת עדות קרא כי השוטר אמר לו שהנהג השני אשם "באלף אחוזים". (עמ' 9, ש' 25-27 לעדות קרא).

בשקילת העדויות הנ"ל, יש לקבל את עדות השוטר מאחר והוא הצהיר כי אינו בוחן תנועה, וחזקה עליו בהתאם ל"חזקת התקינות" כי יפעל במסגרת תפקידו. אמירה למי מהצדדים כי השני אשם ב"אלף אחוזים" – הינה חריגה מתפקידו, ואין לקבל עדות כזו ללא ראיה מוכחת – כי כך אמר השוטר.

לכן כי יש להעדיף את עדות השוטר כי לא אמר לקרא מי אשם בתאונה.

ז. אכן הוא ראה כי אין סימני בלימה על הכביש אך הוא לא מסיק מכך מאומה, כי זה לא תפקידו.

ח. השוטר לא יכול היה להזמין בוחן תנועה למקום, כי אין קליטה של מכשירים סלולאריים ומכשירי קשר באזור זה בדלית אל כרמל מזה כ-10 שנים.

ט. נמצא כי עדותו לא הועילה לתובעים במאומה, ואף סתרה את אחת מנקודות העדות כמפורט לעיל.

14. עדת התביעה מס' 4, הגב' מוקלדה אמו של הנתבע 1:

ב"כ התובעים זימן לעדות לטובת התובעים את אמו של הנתבע 1, אשר הייתה ברכב היונדאי בעת התאונה.

מדבריה עולות העובדות הבאות:

א. היונדאי הייתה בשכירות אצל בעלה ממקום עבודתו, ובנה, הנתבע 1, בא לקחתה הביתה ממקום עבודתה. עמ' 8, ש' 5-12.

ב. העדה העידה כי בעת שהגיעו למקום, יצאה המאזדה במהירות לכביש ופגעה בדלת הימנית - שלידה, והיא קבלה מכה מהדלת.

עמ' 8 ש' 10-12.

הגישה שרטוט ת/6.

עדות זו תומכת בצורה מלאה בעדות בנה – הנתבע 1, ולא בעדות התובעים.

15. עדות הנתבע 1:

א. כאמור מטעם הנתבעים העיד רק הנתבע 1 – נהג היונדאי.

ב. העיד כי המאזדה חנתה במאונך למדרכה (ולא במקביל) בין שתי מכוניות כאשר שני הגלגלים הקדמיים היו על המדרכה, ולפניה ולאחוריה של המאזדה עמדו מכוניות נוספות.

ר' סע' 6 לתצהירו, וכן הגיש בדיון את הציור נ/2, וכן ר' עמ' 11

ש' 19-23.

ג. לפי עדותו ולפי הציור נ/2, התובע 2 יצא ברוורס מבין המכוניות שחנה ביניהן, פנה ימינה ברוורס ופגע ביונדאי, אשר נסעה בנתיב השמאלי של הכביש, לכל אורך צד ימין שלה.

ר' עמ' 12 ש' 4-6 וש' 18-20.

ד. לפי תאור תאונה זה, ברור כי שני הרכבים היו בנתיב השמאלי של הכביש, ולכן היה צורך להזיז את שניהם – ולהחנותם בנתיב הימני כפי שמצא אותם השוטר ובשירטוטו ת/5, ר' עדות הנתבע 2 עמ' 13 ש' 9-10.

ואילו לפי תאור התאונה לגירסת התובע – לא היה צורך כלל להזיז את רכב המאזדה – באשר הוא נשאר לחנות בימין הדרך בעת התאונה, וכפי שפורט לעיל.

ה. בעדות הנתבע 1, לא נמצאו סתירות ויש לקבל את גירסתו.

16. השוואת התמונות:

א. עיון בתמונות המאזדה נ/3 ו-נ/4 מלמד שמוקד הפגיעה היה ברובו הגדול בחלק האחורי שמאלי, ופחות – אם בכלל – בדופן האחורי שמאלי.

עיון בתמונות היונדאי שצורפו במסגרת נ/1 מלמד שמוקד הפגיעה ביונדאי היה בדופן ימני קדמי ואחורנית לאורך שתי הדלתות, ולא בחלק הקדמי ימני של היונדאי.

ב. לו גירסת התובעים הייתה נכונה – לא יכול להיות שהיונדאי פגעה עם צידה בחלק האחורי של המאזדה, אלא הפגיעה הייתה צריכה להיות עם החלק הקדמי של היונדאי ויותר בדופן האחורי של המאזדה – ולא ההיפך.

דהיינו, אף השוואת התמונות מוכיחה כי המאזדה היא זו שפגעה בנסיעתה לאחור ובזווית – ביונדאי בעת זו נסעה בנתיב השמאלי, ולכן הפגיעה הייתה לאורך דופן ימין של היונדאי ולא בחזיתה.

17. האינטרס להעיד את האמת או את היפוכה:

א. אינטרס התובע 2 לא לאמר אמת – ברור מאחר ואין כיסוי ביטוחי למאזדה.

ב. הנתבע 1 קיבל את הפיצוי מהנתבעת 2, ואין לו ענין בתוצאות המשפט.

ר' עמ' 15, ש-24-27.

ג. אף מטעם זה יש להעדיף את גירסת הנתבע 1.

18. עולה מכל המקובץ כי יש לקבל את גירסת הנתבעים לגבי אופן קרות התאונה.

לפיכך, האחריות לתאונה חלה על הנהג-התובע 2 ולכן אני דוחה את התביעה.

19. התביעה שכנגד הוגשה על ידי הנתבעת 2 כנגד שני התובעים, אך לא מצאתי מדוע יש לחייב את התובע 1 – בנזקי הנתבעת 2 כמצויין בתביעה שכנגד, ואני דוחה את התביעה שכנגד נגד התובע 1.

20. חוו"ד השמאים וסכומי התביעות – לא נסתרו.

21. אשר על כן, אני פוסק כדלהלן:

א. אני דוחה את התביעה שהגישו התובעים, ואת התביעה שכנגד התובע 1.

ב. אני מקבל את התביעה שכנגד, ומחייב את התובע 2 – הנתבע שכנגד 2 – לשלם לנתבעת 2 – התובעת שכנגד – את הסך של 17,673 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מיום 7.3.10 ועד ליום התשלום בפועל.

ג. כמו כן ישלם התובע 2 לנתבעת 2 אגרות ביהמ"ש ששילמה בסך של 694 ₪, את שכר העדה הגב' מוקלדה בסך של 300 ₪, והוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד סך של 3,000 ₪.

ד. הסכומים הנקובים בסע' ג' ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

רבקה + צביה