בפני בקשה לחיוב הנתבעת 3, המשיבה, בהפקדת ערובה להוצאות המבקשות, ובהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט – 1999 למקרה שהתביעה שכנגד תידחה.

לטענת המבקשות, המשיבה מתחמקת במשך שנים מתשלום דמי אחזקה, וכעת נזכרה כי זכאית להחזר סכומים בשל שירותים שנטען שלא קיבלה. לטענתן, סיכויי התביעה שכנגד קלושים, עוד מציינות כי חדלה מכל פעילות, וכיום הינה גוף ריק מתוכן אשר לא ניתן לגבות ממנו דבר, מדובר בעובדות שנמסרו ע"י המנהל והבעלים של המשיבה , למר אוהד שנון, מנהל האחזקה במבקשת 2 . נטען כי מתדפיס רשם החברות של המשיבה למדים כי מדובר בחברה מפרת חוק, ושאינה משלמת אגרות במשך שנים. בעבר הגישו המבקשות תביעה כנגד המשיבה שנדחתה, אף שביהמ"ש פסק במפורש כי המשיבה חבה בדמי האחזקה אך שיעורם לא הוכח, אך המשיבה עושה הכל כדי להתחמק מתשלום. נטען, כי למשיבה אין כל נכסים משלה, והתביעה שכנגד הוגשה שנים לאחר שהמשיבה נטשה את המושכר, וכאמצעי לחץ על המבקשות, ולא יהיה להן ממי להיפרע.

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה, המדובר במסע נקם של המבקשות, ולאחר שתביעה קודמת וזהה במהותה שהגישו המבקשות נדחתה במלואה, במסגרת פס"ד בת.א 12050/08, לא הוגש ערעור והפך חלוט. והממצאים שנקבעו מקימים השתק פלוגתא בין הצדדים ונתמכת במסמכים מהימנים בדבר ההוצאות, שהוצאו ע"י המשיבה בגין אחזקת שטח ציבורי, שעל חברת הניהול (המבקשת 2) היה לתחזקו, לפי אותו פס"ד. לטענתה , הינה חברה פעילה , מתייצבת להליכם משפטיים המתנהלים נגדה וכן מנהלת תביעות כנגד צדדים שלישיים, בגין סכומים המגיעים לה, וכאשר במסגרת זו מוציאה סכומים לשם ניהול הליכים משפטיים. לטענתה יש באמצעיה של המשיבה כדי לעמוד בסכום הוצאות משפט, ככל שיושתו עליה, נטען כי סיכויי התביעה קלושים לאור פס"ד בתביעה הקודמת, אז תהיה המשיבה זכאית לתשלום הוצאות מהמבקשות, כן סיכויי התביעה שכנגד טובים. כן מדגישה את ההלכה כי אין למנוע את זכות הגישה לערכאות.

המבקשות בתשובתן טוענות כי אין כל הכחשה של המשיבה להיותה חדלת פירעון. לטענתן העובדה כי מנהלות הליכים משפטיים וחשופות לתביעה של 2.5 מיליון ₪, מחזקת את הראיות לחדלות פירעון , וכן סיכויי התביעה שכנגד קלושים.

לאחר עיון בתשובה תגובה ותשובה , אני מחליט לקבל הבקשה ואלו נימוקי:

הליך בחינתה של בקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות מתבצע במספר שלבים , תחילה יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה , באם נמצא כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה אם לאו ולבסוף יש לקבוע את גובה הערובה, ראה לעניין זה : רע"א 10376/06 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו].

מעיון בתגובת המשיבה מסתבר שלמעט טענה בעניין הליכים משפטיים שמנהלת ושלטענתה מעידים על יכולת כלכלית (כאשר אני מקבל את טענת המבקשות בעניין, ולפיה החשיפה לתביעה בסכום גבוה מחזקת את הצורך בערובה), אין המשיבה מתייחסת כלל לפעילות שלה או ליכולתה לעמוד בהתחייבות. המשיבה אינה מפרטת אילו הכנסות או נכסים יש לה , ולמעשה אינה מביאה כל רמז המראה כי תוכל לפרוע את ההוצאות ,ככל שיושתו עליה.

כעת נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב בערובה, בבחינת טענות בצדדים, לא שוכנעתי בטענה כי סיכויי התביעה שכנגד כה גבוהים, עד כדי הצדקה שלא לחייב בהפקדת ערובה. טענת המשיבה כי התביעה הוגשה בהזדמנות הראשונה, וכאשר לא ברור מדוע לא הוגשה כנגד אותה תביעה קודמת וזהה, לא קיבלה מענה מספק, ובהצטבר האמור, קמה לטעמי הצדקה לחיוב בהפקדת ערובה.

בהתחשב בעלויות הכרוכות בניהול ההליך המשפטי, אני מחייב את המשיבה בהפקדת ערבון במזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד בסך 20,000 ₪, בקופת ביהמ"ש ובתוך 30 יום מקבלת המשיבה החלטה זו.

לא תופקד הערובה, תידחה התביעה שכנגד.

המשיבה תשלם למבקשת הוצאות הבקשה בעניין בסך 2,500 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ג, 5 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.