התביעה שבפניי עניינה דרישה לתשלום שכר עבודה, אשר דורשת התובעת בגין עבודות שמירה שביצעה עבור הנתבע בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 26.8.08 ואשר צורף כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע (להלן: "ההסכם").

הצדדים:

התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי שמירה וניקיון ובתוקף עיסוקה זה התקשרה עם הנתבע שהינו בעלים של נכס ברחוב קפלן 87 בהרצליה פיתוח (להלן "הנכס") בו ערך עבודות בניה באותה תקופה.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת

לטענת התובעת היא התקשרה בהסכם למתן שירותי שמירה וניקיון ביום 26 לחודש אוגוסט 2008 עם הנתבע לביצוע עבודות שמירה על הנכס שבבעלותו (להלן: "ההסכם").

התובעת סיפקה שירותי שמירה החל מחודש אוגוסט 2008 ועד לחודש אפריל 2009.

בגין תקופה זו נותר הנתבע חייב לתובעת סך של 47,280 ₪ כמפורט להלן:

14,000 ₪ בגין קיזוז נזק לחלון אשר לטענת הנתבע ניזוק באשמת התובעת.

סך של 16,640 ₪ עבור אי מתן התראה על הכוונה להפסקת התשלום לתובעת בחודש ינואר.

סך של 16,640 ₪ בגין אי תשלום עבור חודש ינואר.

(סעיף 6 לכתב התביעה).

לטענת התובעת שירותי השמירה סופקו לנתבע בהתאם להסכם שבין הצדדים וגם אם היו תקלות הן תוקנו, ולכל היותר רשאי היה הנתבע לקזז סכום הנמוך בהרבה מהסכום שקוזז.

את הסכמת התובעת לקיזוז עבור תיקון החלון הסבירה היא בכך שהדבר נעשה מחוסר ברירה שכן באותו מועד שבוצע הקיזוז, היה הנתבע חייב לתובעת שכר עבודה עבור מספר חודשים והוא התנה את התשלום עבור אותה תקופה בהסכמת התובעת לקיזוז הנזק אשר לטענתו נגרם לחלון.

את חתימתה של התובעת על מסמך "סגירת חשבון" מיום 7.5.09 שצורף כנספח א' לתצהירה של הגברת שועה ואשר נחתם במועד קבלת הצ'ק האחרון, הסבירה היא בכך שהדבר נעשה על ידי השליח שקיבל את הצ'ק ובניגוד לסמכות שהייתה לו חתם על המסמך הנלווה שכלל בתוכו את ההצהרה על סגירת החשבון בין הצדדים. כמו כן טען מנהל התובעת כי האישור הטלפוני שכביכול נתן נבע מחוסר הבנה, שכן, לטענתו, הוא הבין שהוא מסמיך את אותו שליח לחתום על עצם קבלת הצ'ק ולא היה מודע לכך שעל טופס הקבלה הוספה גם הצהרת "סגירת חשבון".

לאור האמור לעיל, חייב הנתבע לתובעת את הסכומים כפי שפורטו בכתב התביעה ויש לבטל את אותן הסכמות להן הסכימה התובעת לכאורה אם "מאילוץ" ואם מתוך אי הבנה.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע אינו מתכחש לכך שבין הצדדים נכרת הסכם למתן שירותי שמירה, והוא אף אינו מתכחש לכך שניתנו שירותי שמירה בתקופה שבין אוגוסט 2008 למאי 2009, אלא, שלטענת הנתבע לא עמדה התובעת בהתחייבויותיה על פי ההסכם שבין הצדדים ושירותי השמירה לא היו ברמה הנדרשת ולא ענו על הנהלים שנקבעו בין הצדדים. לטענת הנתבע, הוא פנה באמצעות מר בן חמו שהיה אחראי על השיפוצים שנערכו בנכס, פעמים רבות לתובעת לשפר את שירותי השמירה, הנתבע ציין כי לא פעם מצא את השומר ישן בעמדת השמירה או בבית האורחים הנמצא בחצר הנכס ,והרי ברור שלא לשם כך שכר שירותי שמירה.

הנתבע ציין מספר אירועים אשר גרמו לו במיוחד להגיע למסקנה שהתובעת לא עמדה בהתחייבויותיה בהתאם להסכם שבין הצדדים. הנתבע ציין את האירוע בו נשבר חלון זכוכית גדול, בחדר המגורים שבנכס ולטענתו, השומרים אפילו לא הבחינו בכך שבבית השכן נערכה מסיבה שבמהלכה נזרקו בקבוקים וחפצים לעבר החלון אשר בסופו של דבר גם נשבר.

אירוע נוסף שמזכיר הנתבע, הוא, פריצה לרכב שבבעלותו אשר עמד בחניה בחצר הבית ואשר נמצא פרוץ. הנתבע היה זה שהגיע ראשון לרכב לאחר שקבל פנייה מאיתורן. הפורץ הספיק לברוח והשומר לא הגיע לרכב עד אשר מצא אותו הנתבע עצמו.

אירוע נוסף היה כאשר כלבו של הנתבע יצא מן הבית ונפל לתוך תעלה והשומר לא שמע את נביחותיו והיה זה שוב הנתבע שיצא לחצר ומצא את כלבו.

אירוע נוסף היה כאשר לרופא שהוזמן עבור בנו של הנתבע לא פתח השומר את השער והרופא חיכה בחוץ עד אשר הנתבע עצמו שמע אותו ופתח את הדלת.

אירועים אלו ושכמותם מעידים על הפרת הסכם השמירה על ידי התובעת שלא מילאה את תפקידה כראוי.

דיון:

בדיון שהתנהל בפניי, העידו מטעם התובעת מנהלה מר רמי פויירמן ועובד בשם אלי גורן .מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו, מר נדב בן חמו והגברת מיטל שועה. מנהל התובעת חזר וטען שעבודות השמירה בוצעו בהתאם להסכם ולכל היותר ניתן היה לקזז סכום נמוך בגין אותם מקרים יוצאי דופן בהם התעוררו בעיות ובלשונו "אין ספק שמגיע זיכוי בגין מחדלים אבל לא בסכומים כאלה" (פרוטוקול עמ' 6, שורה 23). דהיינו, מנהל התובעת מכיר בכך שהייתה הצדקה לקיזוז, אך לא בגובה שבוצע בפועל על ידי הנתבע. יחד עם זאת בזמן אמת הוציא מנהל התובעת עצמו קבלת זיכוי , שבתביעה זו הוא מבקש את ביטולה.

מנהל התובעת חזר על טענתו שהסכים לקיזוז בגין החלון מחוסר ברירה (פרוטוקול עמ' 6, שורות 14-18) כמו כן, הוא חזר על טענתו שהחתימה על "סגירת חשבון" בעת קבלת הצ'ק האחרון נבעה מאי הבנה ובלשונו "נכון, אבל זה לא מה שהבנתי כשדיבר איתי בטלפון אלא צריך לחתום על אישור קבלת צ'ק ולא סגירת חשבון". (פרוטוקול עמ' 8, שורות 17-18).

הנתבע לעומתו, חזר וטען ששירותי השמירה לא היו בהתאם לנהלים ולהסכם שבין הצדדים, וחזר ופירט את האירועים הספציפיים אותם ציין בתצהירו (פרוטוקול עמוד 12). מר בן חמו שהיה אחראי על פרויקט השיפוצים בבית הנתבע העיד אף הוא כי פנה לא פעם ולא פעמיים לתובעת ודרש לשפר את שירותי השמירה, גם הגב' שועה שהייתה אדריכלית של השיפוצים בבית הנתבע ציינה שלא פעם ראתה השומרים במצב של נמנום (פרוטוקול עמוד 14 שורה 12).

תקופת ההסכם למעשה, משתרעת החל מחודש אוגוסט 2008 ועד חודש מרץ 2009. הן העדויות והן המסמכים שצורפו לכתבי הטענות מעידים על כך, שכבר מלכתחילה, לא היה הנתבע מרוצה משירותי השמירה שסיפקה לו התובעת מחד, ומאידך, ידעה התובעת כי הנתבע אינו מרוצה מהשירותים המסופקים על ידה ואף מעכב כתוצאה מכך את ביצוע התשלומים. למרות האמור לעיל, בחרו שני הצדדים להמשיך בהתקשרות החוזית שהייתה ביניהם כשכל אחד מהצדדים מודע לכך שהצד השני איננו מרוצה.

התובעת מייחסת לאירועים שציין הנתבע כמעידים על לקויים בשמירה חשיבות מינורית, ואלו לטענת הנתבע הם מעידים על רמה כללית ירודה של השמירה. למעשה המחלוקת שבין הצדדים היא מה היה אמור להיות "גובה הקיזוז". לאור התנהלות הצדדים "בזמן אמת" אינני רואה מקום להתערבות שיפוטית של בית המשפט מהסבות שיפורטו להלן.

כמו כן, נשאלת השאלה כיצד יש להתייחס לדרישת התובעת לקבלת תשלומים שלכאורה וויתרה עליהם במהלך ההתקשרות החוזית, ואתייחס לסכומים המפורטים בסעיף 6 לכתב התביעה אחד אחד.

14,000 ₪ בגין קיזוז התשלום עבור תיקון החלון

אין מחלוקת כי בזמן אמת הסכימה התובעת לקיזוז סכום זה ורק לאחר סיום ההתקשרות החוזית, חזרה בה מההסכמה וטענה שההסכמה נעשתה מתוך אילוץ. חוק החוזים אמנם מכיר בביטול התחייבות כתוצאה מעושק (סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973). ואף יש הכרה בפסיקה לאילוץ כלכלי או כספי, אך בצורה מסויגת המהווה חריג לנורמה המקובלת. פרופ' גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים- החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (להלן: "דיני חוזים של פרופ' שלו") מתייחסת לנושא בהרחבה ואומרת "אין די בהוכחת ניצול של מצוקה או שלחולשה או של חוסר ניסיון, אלא יש להצביע גם על תנאי חוזה הגרועים מן המקובל" (עמוד 351-350).

במקרה הנדון, לא השתכנעתי שמדובר באילוץ הנכנס בגדר המקרים יוצאי הדופן בהם ניתן לבטל התחייבות או הסכמה כתוצאה מאילוץ כלכלי. התובעת הייתה יכולה באותו שלב להפסיק את ההתקשרות ולהגיש תביעה על מלוא הסכום שהיה חייב לה הנתבע. משבחרה משיקוליה היא, גם אם היו אלו שיקולים כלכלים בלבד, להמשיך בהתקשרות החוזית תוך הסכמה לקיזוז את הסכום הנ"ל הרי שעליה לעמוד בהסכמה זו.

שני הסכומים הנוספים המתייחסים האחד לאי תשלום עבור חודש ינואר והשני על אי מתן התראה על הכוונה שלא לשלם עבור חודש ינואר. יתכן אף כי הכוונה הייתה לאי מתן הודעה מראש על סיום הקשר החוזי בהתאם לסעיף 14 להסכם שבין הצדדים.

עם קבלת ההמחאה האחרונה שקבלה התובעת מהנתבע, חתם נציג התובעת ביום 7.5.09 על מסמך סגירת חשבון בו מצוין כדלקמן:

"ברצוני לאשר קבלת צ'ק מספר 11799 על סך 46,435 ₪,

כמו כן ברצוני לאשר שהחשבון ביננו סגור

ואין עוד חוב נוסף בין הלקוח ברנד אלנקונינה לבין חברת פלקון

בכבוד רב

חב' פלקון

יוסי מפקח ראשי בשם רמי פויירמן

________________

חתימת מר גבאי"

מנהל התובעת הסביר שהוא אומנם אישר למר גבאי לחתום על המסמך טלפונית, אך הוא סבר שהחתימה היא רק על קבלת הצ'ק ולא על העדר תביעות.

הייתי יכולה לבחון טענה זו לו מיד עם שובו של מר גבאי – השליח למשרד או מספר ימים לאחר מכן, היה מנהל התובעת פונה לנתבע בכתב ומודיע לו כי נפלה טעות, אלא שלא מצאתי הודעה שכזו בעדויות שהציגה התובעת, טענה זו נטענה רק בשלב מאוחר הרבה יותר, ומר גבאי עצמו לא התייצב לתת עדות על מעמד זה ולבקשת התובעת תצהירו נמשך מהתיק (פרוטוקול עמוד 17 שורה 18).

לאור המחלוקות שכבר היו בין הצדדים ולאור העובדה שהנתבע כבר קיזז לתובעת את הסכום של 14,000 ₪ משכר העבודה בשלב מוקדם יותר, הרי שחובת הבדיקה של התובעת הייתה עוד כפולה ומכופלת. אוסיף ואציין כי מדובר בסכום של מעל ל-32,000 ₪ או לכל הפחות לסכום של כ- 16,000₪, שלטענת התובעת לא שולם לה באותה התחשבנות אחרונה, כך שהיה עליה לפנות לנתבע באופן מידי עם קיבלה הצ'ק גם ללא בדיקת המסמך הנלווה אליו, שכן על פניו קיבלה פחות ממה שלטענתה הייתה צריכה לקבל באותו מועד. עוד יצוין כי להתחשבנות זו קדמו התכתבויות בין הצדדים ומו"מ שנוהל לקראת סיום ההתקשרות. מר בן חמו מציין בתצהירו בסעיף 12 שהנתבע טען שהתובעת לא זכאית לכל שכר עבור החודשים פברואר מרץ ואפריל, אך לצורך סיום ההתחשבנות הסכים לשלם סכומים אלו. במקרה הנדון התנהלות הצדדים לאור המסמכים שצורפו והעדויות שנשמעו תואמות יותר את גרסת הנתבע שהיה מדובר בסיום התחשבנות מוסכם. מר גבאי כאמור לא התייצב לתת עדות על אותו מעמד ואילו מטעם הנתבע לא נסתרה עדותה של הגברת שועה על אותו מעמד כפי שפורט בתצהירה בסעיפים 11 עד 19. מכל מקום חובת הבדיקה המידית הייתה על הנתבעת ומשלא פעלה מידית, אין לה להלין אלא על עצמה.

פרופ' שלו בספרה דיני חוזים מתייחסת למעמדה של "השתיקה" בפרק המתייחס ל"קיבול" ולעניינו יפים דבריה בעמוד 222: "שתיקת הנמען לאחר קבלת מכתב כזה עשויה להתפרש כאימוץ תוכנו והסכמה לסיכום כפי שהועלתה על הכתב". קל וחומר כאשר יש חתימה על המסמך.

בנסיבות אלו, אינני יכולה לקבל את הטענה, שלא היה מדובר על סיום התחשבנות מוסכם, ואני דוחה את התביעה גם בראש נזק זה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה אך בנסיבות תיק זה אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ג, 30 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.