התביעה דנן היא לתשלום פיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

נתוני רקע:

1. המנוח שלומי אזפרזקו ז"ל (להלן – "המנוח") נולד בשנת 1979 ונישא בחייו לתובעת 2, הגב' אדל אזפרזקו (להלן – "התובעת") ומנישואיהם נולדו שני ילדים: נחמן, התובע 3, (להלן – "נחמן"), שהינו יליד 18/8/2006, ונפתלי, התובע 4, (להלן – "נפתלי"), שהינו יליד 28/12/2008.

2. ביום 12/5/2009 נסע המנוח ברכב בו נהג הנתבע 2, אשר היה מבוטח אצל הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח חובה. תוך כדי נסיעה איבד הנתבע 2 את השליטה על הרכב והתנגש ברכב אחר. כתוצאה מכך המנוח נפצע אנושות ונפטר מפצעיו בזירת התאונה (להלן – "התאונה").

3. במותו היה המנוח בן 30 שנים בלבד והותיר אחריו אלמנה (התובעת) ושני קטינים (נחמן ונפתלי) בני שלוש ושנה וחצי.

4. הנתבעים אינם חולקים על עצם התרחשות התאונה ועל הכיסוי הביטוחי המוענק בגינה מכוח הפוליסה, ופסק הדין עניינו בשאלת גובה הפיצוי ודרך חישובו.

5. בטרם אכנס לעובי הקורה אבקש לציין, כי התביעה בעיקרה היא תביעת העיזבון של המנוח, ובגדרה נכללו ראשי הנזק של הפסד ההשתכרות בשנים האבודות, כאב וסבל והוצאות קבורה ואבלות, ואילו ראש הנזק של אובדן שירותי בעל ואב מבוסס על תביעת התלויים.

כמו כן אבקש להעיר, כי ביום 5/12/2011 נישאה התובעת מחדש.

6. התובעים צירפו צו ירושה לפיו התובעת יורשת מחצית מעיזבונו של המנוח, ואילו נחמן רבע ונפתלי הרבע הנותר.

תביעת העיזבון:

7. המנוח ואשתו נישאו בשנת 2005, הקימו משפחה, גידלו יחדיו שני ילדים קטנים, וניהלו אורח חיים של אנשים יראי שמיים המשתייכים לזרם החרדי-חסידי. עובר לתאונה היה המנוח אברך שלמד בכולל ושקד על לימודי תורה יומם ולילה, ואילו התובעת תמכה בבחירתו של בעלה להקדיש את מירב זמנו ומרצו ללימודי קודש.

8. אחת המחלוקות העיקריות שהתגלעה בין הצדדים נוגעת להשתכרותו של המנוח והיקף הכנסותיו עובר לתאונה וכן לפוטנציאל השתכרותו בעתיד.

9. לטענת התובעים, עובר לתאונה קבל המנוח מלגה בגין לימודים בכולל יום בסכומים משתנים שעומדים על 1,340 ש"ח בממוצע לחודש לשנת 2007, סך של 1,375 ש"ח בממוצע לחודש בשנת 2008, וממוצע של 1,900 ש"ח לחודש בשנת 2009. הכנסות אלו היו הכנסות מדווחות ובגינן צורפו אסמכתאות מתאימות מאת המוסד בו למד (אשורי מלגות), ובהתאם לכך הנתבעים לא חלקו עליהן.

אלא שלטענת התובעים, המנוח התקיים בנוסף למלגות הנ"ל מכספי תורמים עבור לימודיו בכולל לילה בסכום של 2,500 ש"ח לחודש בשנת 2009, וסכום נוסף של 1,000 ש"ח מתרומות, באופן שהעמיד את הכנסתו החודשית על סכום של כ-5,500 ש"ח.

10. הנתבעים טענו בהקשר זה, כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח קיומה של הכנסה נוספת מכספי תורמים, ומכל מקום, היות כספי התורמים הכנסה לא מדווחת לשלטונות המס, אין זה ראוי להתחשב בה כחלק מהכנסתו של המנוח. עוד טענו הנתבעים, כי טענת התובעים לגבי קיומה של הכנסה נוספת ולא מדווחת מכספי תורמים, היא בגדר הרחבת חזית אסורה משום שזכרה עלה לראשונה רק בתצהיר של התובעת.

11. אשר לעמדתם העקרונית של הנתבעים בכל הקשור לאי הכרה בכל הכנסה לא מדווחת של המנוח לשם קביעת הפיצויים, לא אוכל להימנע מהפניה לפסיקה הרלוונטית לסוגיה זו, וממנה למדים אנו כי עמדת הנתבעים דינה להידחות מניה וביה. כך למשל, בית המשפט העליון בתיק ע"א 5118/92 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא (פ"ד ס(3) 13, 47) קבע, כי: "מטרתם של דיני הפיצויים בנזיקין, כך היא הטענה, היא להשיב את המצב לקדמותו – קדמותו האמיתית ולא הרצויה – וזאת על בית המשפט לעשות על יסוד קריאה אמיתית של המציאות, גם אם המציאות אינה נושאת חן בעיניו".

עוד נקבע בע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' בן שבח (פ"ד נא(3) 489, 500), כי: "תלוייו של המנוח אינם אחראים לדיווח שדיווח המנוח לשלטונות מס הכנסה. לרוב אף אינם יודעים מה ועל מה דיווח המנוח, מפרנסם. על שום מה יינזקו הם בשל דיווח לא מהימן של המנוח?.... לתלויים אין כל אחריות או חלק בכך שהמנוח לא דיווח דיווח אמת. על מה ולמה ייענשו בשלילת חלק מהפיצוי המגיע להם בשל דיווח שאינו אמת של מפרנסם? נראה, שאפילו לשיטתם של אלה הסבורים שיש הצדקה לשלול פיצויים ממי שדיווח דיווח כוזב לשלטונות המס, אין הצדקה להפחית בשל כך מהפיצויים המגיעים לתלוייו של הנפגע".

הנה כי כן, הגם שנדרשות ראיות טובות להוכחת קיומה של הכנסה לא מדווחת, הרי שאין לשלול אך בשל כך את עצם הזכאות לתשלום פיצויים בגין אובדן הכנסה מסוג זה. והשאלה שנשאלת כעת היא, האם התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח קיומה של הכנסה שכזאת?

12. התובעת פירטה בתצהירה, כי עובר לתאונה המשפחה התקיימה מהכנסותיו של המנוח אשר הסתכמו בסך של 4,500 ש"ח לחודש ממלגות בגין לימודי יום בכולל 'נחלת ארצנו' בסכום של כ-2,000 ש"ח לחודש, ומתרומות בגין לימודי לילה בכולל 'שובו בנים' בסכום של
2,500 ש"ח לחודש.

אעצור בנקודה זו כדי להעיר, כי טענת הנתבעים בדבר הרחבת חזית אסורה, כפי שציינתי לעיל, דינה להידחות ולו מהטעם כי בכתב התביעה התובעים לא הגבילו את עצמם להכנסה מסוימת או בסכום מסוים בנושא אובדן ההשתכרות. יתרה מזאת, הנתבעים לא התנגדו לדבריה של התובעת במהלך החקירה הנגדית ולא טענו לקיומה של הרחבת חזית כלשהי.

13. אחזור לענייננו. בכל הקשור לנושא ההשתכרות של המנוח העידו בנוסף לתובעת, גם הרב יעקב שפירא ומר גד טימסיט. הרב שפירא אישר בתצהירו ובעדותו לפניי את אשורי המלגות ששולמו למנוח בגין לימודיו בכולל יום והוסיף, כי בהיותו בעל סמכות לכך הוא זה שאישר למנוח להיכנס ללמוד בכולל לילה. כמו כן אישר הרב שפירא, כי לצד מלגת הלימודים המנוח קבל בעזרת מכריו תרומות שגויסו מאוהבי תורה, וכי לנוכח שקדנותו המנוח עתיד היה להגיע לגדולה בעולם התורה ולשאת משרה תורנית רמה לרבות הסמכתו לרבנות בסיום לימודיו.

14. מר טימסיט אישר בתצהירו כי תמך במנוח ובמשפחתו באמצעות כספי צדקות בסכום של 2,000 ש"ח לחודש. בעדותו לפניי הוסיף, כי חוץ מעבודתו כנגר הוא עבד החל משנת 2007 במחלקת שימור בישיבת 'שובו בנים' (בה למד המנוח), ותפקידו כלל שימור הקשר עם קהל התורמים לשם גיוס תרומות, ומאז עבודתו שם החל לתמוך במנוח בסכום שלא פחת מ-2,000 ש"ח לחודש. תמיכה זו נמשכה עד לפטירת המנוח בשנת 2009 שלאחריה המשיך לתמוך בתובעת בסכומים צנועים שנעים בין 100-200 ש"ח מדי פעם ולא באופן קבוע, וזאת בשל הקשיים הכספיים שהוא בעצמו נקלע אליהם.

15. הנתבעים בקשו לפקפק בדברי העדים הנ"ל ולטעון כי אין לקבל את עדותם בנדון. לגבי הרב שפירא, משום שהתקשה לאשר את שיעור התשלומים ששולמו למנוח, אך בניגוד לכך טען שהאברכים בכולל הלילה קיבלו סך של 2,500 ש"ח. אשר למר טימסיט, משום שבניגוד לגרסתו כי העביר למנוח סכום של 2,000 ש"ח לחודש, מסר כי תרם לו סכום לא קבוע (פעם 800 ש"ח, פעם 1,000 ש"ח, ופעם 1,500 ש"ח). עוד נטען, כי מר טימסיט סבל מקשיים כלכליים, ולכן אין זה הגיוני כי תרם חלק כה נכבד מהכנסתו עבור אחרים.

16. לאחר שבחנתי את העדויות של שני העדים הנ"ל נחה דעתי לדחות את השגותיהם של הנתבעים בנדון. פרט להתרשמותי החיובית מאמינותם ומהימנותם, אני מוצאת כי אין סתירות של ממש בעדויות אלו. הרב שפירא הבהיר בצורה ברורה, כי תשלום המלגות עבור לימודי היום נעשה באמצעות סיוע ממשלתי, מה שמסביר הנפקת אשורים מתאימים בכתב בגין מלגות אלו, וכי הסכומים המשתנים הם פועל יוצא של מספר פרמטרים (כגון, ציון במבחנים, כתיבת מאמרים וכו') המשפיעים על הסכום המשולם מדי חודש. לעומת זאת, התשלומים ששולמו בגין לימודי הלילה (או לימודי חצות, כלשונו) הם מכספים של תורמים המושגים באמצעות יוזמה פרטית של אברכים במסגרת העמותה. הרב שפירא הוסיף, כי לנוכח התמדת המנוח בלימודי לילה הוא אישר לו תשלום מלגת תורמים אשר עמדה בתקופה מסוימת על 500 $ ובתקופה אחרת על 2,500 ש"ח, ומאחר שהוא עצמו לא מסר את הכסף למנוח הוא לא יכול היה 'לאשר' את הסכומים ששולמו לו, הגם שידע באופן אישי כי סכומים אלה אכן שולמו.

17. אשר למר טימסיט – גם כאן לא מצאתי סתירה בדבריו. העד אישר כי תרם מהכנסתו סכום משתנה מדי חודש לפי יכולתו ואליו צירף תרומות של אנשים נוספים באופן שסכום התרומה הכולל עמד על לא פחות מ-2,000 ש"ח לחודש. לגבי הספק שהעלו הנתבעים אודות יכולתו הכלכלית של העד לתרום לאחרים, העד הסביר כי ראה במעשה התרומה מצווה ולכן כל עוד יכול היה לעמוד בכך הוא עשה כן, ודבריו מהימנים עליי לחלוטין.

18. הנה כי כן, עדותם של השניים מחזקת ותומכת בגרסת התובעת ובאשור שצורף לתצהירה בכל הנוגע לתרומות ששולמו למנוח בגין לימודי הלילה, לפיו הסכום ששולם עמד על 2,500 ש"ח.

על יסוד האמור לעיל אני קובעת, כי הוכח לפניי שהכנסתו של המנוח עובר לתאונה עמדה על 4,500 ש"ח לחודש (נומינלי), ולא 5,500 ש"ח כפי שנטען בסיכומי התובעים, ומסכום זה יש לגזור את הפסדי ההכנסה לעיזבון בשנים האבודות.

19. בטרם אגש לחישובים הנדרשים, אבקש להתעכב על שלוש נקודות נוספות. האחת, לגבי ההתחשבות בידת החיסכון; השניה, לגבי פוטנציאל ההשתכרות של התובעת כנתון רלוונטי לשם חישוב הקופה המשותפת; והשלישית, לגבי פוטנציאל ההשתכרות של המנוח בעתיד.

20. אפתח בידת החיסכון – הנתבעים בקשו שלא להתחשב בידה זו, חרף הפסיקה הקובעת כי יש לקחת אותה בחשבון כאשר עורכים את החישוב לגבי ההפסד של העיזבון בשנים האבודות, וזאת כיוון שהכנסתו של המנוח היתה כה קטנה שאינה מאפשרת הקצאת סכום כלשהו לחיסכון.

טענה זו דינה להידחות. ככלל, לשם חישוב ההפסד של העיזבון יש לבדוק את ההכנסה בקופה המשותפת (כגון במקרה של בני-זוג), למנות את הידיים של כל אחד מהיורשים ולהוסיף אליהן ידה אחת של המנוח, ידה בגין משק הבית וידה נוספת בגין חיסכון, ולאחר מכן לחלק את ההכנסה המשותפת במספר הידות. התוצאה המתקבלת משקפת את ידת הקיום של המנוח, וסכום הפיצוי לעיזבון הוא בגובה ההכנסה של המנוח עצמו בהפחתת ידת הקיום שלו.

הכלל בדבר התחשבות בידת החיסכון הוכר זה מכבר בפסיקה (ע"א 140/00 עיזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, פד נח(4), 486). אשר למהותה נפסק, כי: "ידת 'חסכון' זו אין משמעה סכומים אשר הנפגע הפקיד בהכרח בחשבון חסכון, אלא המדובר בהוצאות שונות לרווחתו. כך או כך, כל תכליתה של ידה זו היא פונקציונאלית – לסייע בחילוץ מרכיב הקיום אשר יש לנכות מההכנסות לשם חישוב הפיצוי. לכן גם אין כל חשיבות לסוג השימוש שנעשה בכספים אלו" (ע"א 5368/06 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון חוסאם ז"ל, סעיף 6 לפסק הדין, פורסם במאגרים, ניתן ביום 10/5/2007).

הגם שהתובעת אישרה בעדותה, כי לא היו לה ולמנוח חסכונות בשל ההכנסה הנמוכה, ואולם אין לומר כי על בסיס דברים אלה בלבד יש לשלול את ההתחשבות בידת החיסכון לשם עריכת החישוב, שכן לפי פסק דין חוסאם הנ"ל, הקצאת סכום לחיסכון אינה חזות הכל, ולמעשה אין כל חשיבות לסוג השימוש שנעשה בכספים אלו.

אשר על כן, אני מקבלת את שיטת החישוב של התובעים אשר לוקחת בחשבון את ידת החיסכון כמרכיב רלוונטי במניין הידות, ודוחה בהקשר זה את עמדת הנתבעים.

21. הנקודה השניה, נוגעת לפוטנציאל ההשתכרות של התובעת כמרכיב רלוונטי בתביעת העיזבון לשם חישוב ההכנסה המשותפת (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון כרכבי ז"ל, פורסם במאגרים, ניתן ביום 19/12/2007). עובר לתאונה התובעת לא עבדה בעבודה כלשהי, ואולם מתברר כי במהלך נישואיה עם המנוח היא עבדה בעבודות שונות לתקופות קצרות, כגון בטיפול בילדים, בקשישים ובקוסמטיקה, והשתכרה סכומים לא קבועים שהגיעו בשנים 2004-2005 לסכומים נאים של 8,000 ש"ח לחודש. גם אחרי התאונה עבדה משך 6 חודשים כשטיפלה בילדים.

בנדון דידן מקובלת עלי גישת הנתבעים, כי מן הראוי לקחת בחשבון את יכולת ההשתכרות של התובעת כרכיב רלוונטי לשם חישוב הקופה המשותפת. כמו כן ובנסיבותיו של המקרה, נכונה אני לקחת בחשבון כי גובה ההכנסה שלה יעמוד על 2,500 ש"ח, כפי שהוצע על ידי הנתבעים – כסכום המאזן את יכולתה להשתכר סכומים גבוהים, מחד-גיסא, לבין העובדה כי עסקה בעבודות שונות ולא קבועות וגם אז לתקופות לא ממושכות, מאידך גיסא.

22. הנקודה השלישית והאחרונה לפרק זה, היא זו שנוגעת לפוטנציאל ההשתכרות של המנוח בעתיד. לעניין זה בקשו התובעים להעמיד את שכרו של המנוח בעתיד על סכום של
6,500 ש"ח כסכום המבטא את יכולתו להגדיל את הכנסתו במרוצת הזמן. הנתבעים לעומת זאת התנגדו לכך וטענו, כי הנושא כלל לא הוכח.

לאחר בחינה מעמיקה של העדויות נכונה אני לקבל את גישת התובעים לגבי האפשרות הריאלית שהיתה בפני המנוח להגדיל את הכנסתו, ובפרט שהסכום המוצע אינו גבוה במיוחד ואינו רחוק באופן משמעותי מההכנסה שהיתה לו בפועל.

מעדותם של התובעת ושני העדים שהזכרתי מקודם, אך גם מעדותו של מר יצחק עובדיה, חברו של המנוח ומי שלמד יחד עמו והכיר אותו מקרוב, עולה תמונה ברורה אחת: המנוח היה תלמיד שהתמסר ללימודי תורה ושקד יומם ולילה במלאכתו. כל הסובבים אותו התפעלו והתרשמו מיכולת ההתמדה שלו בלימודים וציפו לו הצלחה רבה בעתיד, אך סיכוייו להתקדם ולהצליח נגדעו באיבם. בנסיבות אלה החלטתי לקבל את עמדת התובעים לגבי השכר הפוטנציאלי של המנוח בעתיד, וזאת בהינתן גילו הצעיר ביום התאונה וקיומן של אינדיקציות טובות לגבי סיכוייו להגיע לגדולה.

23. אגש כעת למלאכת החישוב ואפתח בחישוב המתייחס לתקופת העבר. בתקופה זו קיימות 6 ידות (התובעת + המנוח + 2 ילדים + ידת חיסכון + ידת משק הבית). הקופה המשותפת עומדת על 7,000 ש"ח (4,500 ש"ח של המנוח + 2,500 ש"ח של התובעת). ומכאן, ששווי כל ידה עומד על 1,167 ש"ח.

הפחתת ידת הקיום של המנוח מהכנסתו (1,167 – 4,500) מביאה לסכום הפסד חודשי של 3,333 ש"ח. מאז התאונה ועד היום עברו קרוב ל-56 חודשים, לפיכך הסכום לתקופת העבר עומד על 186,648 ש"ח. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד היום מביא לסכום של: 199,229 ש"ח.

24. אשר לתקופת העתיד – תקופה זו יש לחלק למספר תקופות לפי השינויים הנוגעים למספר הידות.

התקופה הראשונה, היא בת 128 חודשים ונמשכת עד הגיע נחמן לגיל 18 (ביום 18/8/2024). בתקופה זו 6 ידות, לפי המפורט לעיל, והקופה המשותפת עומדת על 9,000 ש"ח (6,500 ש"ח של המנוח + 2,500 ש"ח של התובעת). ומכאן, ששווי כל ידה עומד על 1,500 ש"ח.

הפחתת ידת הקיום של המנוח מהכנסתו (1,500 – 6,500) מביאה לסכום הפסד חודשי של 5,000 ש"ח. סכום זה כפול מקדם ההיוון המתאים לתקופה זו (110) יוצא: 550,000 ש"ח.

התקופה השניה, היא בת 28 חודשים ונמשכת מתום התקופה הראשונה ועד הגיע נפתלי לגיל 18 (ביום 28/12/2026). בתקופה זו 5 ידות, והקופה המשותפת עומדת על 9,000 ש"ח (6,500 ש"ח של המנוח + 2,500 ש"ח של התובעת). ומכאן, ששווי כל ידה עומד על
1,800 ש"ח.

הפחתת ידת הקיום של המנוח מהכנסתו (1,800 – 6,500) מביאה לסכום הפסד חודשי של 4,700 ש"ח. סכום זה כפול מקדם ההיוון המתאים לתקופה זו (27) ומקדם היוון כפול לקצת למעלה מ-10 שנים (0.73), יוצא: 92,637 ש"ח.

התקופה השלישית, היא בת 229 חודשים (19 שנה וחודש) ונמשכת מתום התקופה השניה ועד הגיע התובעת לגיל פרישה (ביום 23/1/2046). אגב כך אציין, כי המנוח והתובעת נולדו באותה שנה (שנת 1979) ולכן צפויים להגיע לגיל פרישה באותו זמן לערך. לעניין זה, ובהעדר ראיות קונקרטיות אחרות, לא מצאתי מקום לסטות מגיל הפרישה המקובל בגיל 67, לא מעבר לגיל זה כפי שנעשה על ידי התובעים, ולא מתחת לו כפי שנעשה על ידי הנתבעים.

בתקופה זו 4 ידות, והקופה המשותפת עומדת על 9,000 ש"ח (6,500 ש"ח של המנוח +
2,500 ש"ח של התובעת). ומכאן, ששווי כל ידה עומד על 2,250 ש"ח.

הפחתת ידת הקיום של המנוח מהכנסתו (2,250 – 6,500) מביאה לסכום הפסד חודשי של 4,250 ש"ח. סכום זה כפול מקדם ההיוון המתאים לתקופה זו (174) ומקדם היוון כפול ל-13 שנה (0.6810), יוצא: 503,600 ש"ח.

התקופה הרביעית, היא בת 13 שנה ונמשכת מתום התקופה השלישית ועד תום תוחלת חייו של המנוח בשנת 2059. לטענת התובעים, בתקופה זו הכנסת המנוח היתה עומדת על
6,500 ש"ח בגין עבודתו בצירוף 1,113 ש"ח בגין מחצית משיעור קצבת זקנה משותפת, ואילו תרומתה של התובעת לקופה המשותפת היא בסך של 1,113 ש"ח בגין המחצית השניה של קצבת הזקנה.

כפי שציינתי בפרק הקודם, לא הוכח לפניי כי המנוח היה ממשיך לעבוד גם לאחר גיל פרישה ולא הוכחה זכאותו לפנסיה, מה גם שהתובעים עצמם אינם טוענים להפסדי פנסיה. לפיכך אני דוחה את טענת התובעים לגבי קיומה של הכנסה כלשהי מטעם המנוח בתקופה זו מעבר לקצבת הזקנה.

ומה לגבי הפסדים הנובעים מאובדן קצבת הזקנה?

בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 9209/03 עיזבון ניסן ז"ל נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, ניתן ביום 16/11/2008), העיזבון או התלויים זכאים לפיצוי בגין אובדן קצבת הזקנה. יחד עם זאת, יש לנכות מן הפיצוי את הסכומים שהיה על המנוח לשלם למל"ל על מנת לזכות בקצבה, ולעניין זה טוענים הנתבעים כי התובעים לא הוכיחו את זכאותו של המנוח לתשלום הקצבה.

ואכן, התובעים לא הביאו כל ראיה באשר להוצאה שהייתה נדרשת מהמנוח ממועד התאונה ועד יציאתו לגמלאות לשם השגת הקצבה.

בהינתן הדברים הנ"ל אין לדעת אם עלות ההוצאה גבוהה מהקצבה שהייתה משתלמת למנוח – מצב שכיח למדי בתביעות מסוג זה.

אשר על כן איני פוסקת לתובעים סכום כלשהו בגין תקופה זו.

לסיכום: צירוף כל הסכומים המפורטים לעיל בגין השנים האבודות מביא לתוצאה של 1,345,000 ש"ח (במעוגל).

25. בגדר תביעת העיזבון התובעים זכאים לפיצוי בהתאם לתקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק מימון), התשל"ו–1976, בשווי 25% מן השיעור המקסימאלי, שהוא 46,000 ש"ח (במעוגל).

26. כמו כן ובגין הוצאות קבורה ואבלות, אני פוסקת לתובעים סכום גלובאלי לפי אומדנא בסך של 15,000 ש"ח.

עד כאן תביעת העיזבון. אעבור כעת לרכיב הפיצוי היחיד המבוקש בגדר תביעת התלויים, זה המתייחס לאובדן התמיכה לה זכו התובעים מהמנוח כבעל וכאב.

תביעת התלויים:

27. לטענת התובעים, במותו של המנוח הם איבדו את שירותיו כבעל ואב תומך ואוהב. בהתאם לכך נטען, כי יש לפצותם לפי חישוב המבוסס על סכום הפסד חודשי ללא כל קשר לנישואיה בשנית של התובעת.

לעומת זאת טוענים הנתבעים, כי בשים לב לעובדה שבשל לימודיו ושקדנותו המנוח שהה מרבית זמנו מחוץ לבית, הן בשעות היום והן בשעות הלילה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. לחילופין, יש לנכות מהפיצוי את התמיכה לה זוכים התובעים מבן זוגה החדש של התובעת.

28. לאחר ששקלתי טענות הצדדים בפרק זה, ובהתחשב בגילם הצעיר של הילדים, וההנחה כי חרף היעדרותו הממושכת של המנוח מהבית הוא נתן כתף בגידולם והיה מלווה אותם למצוות כמקובל בחברה אליה הם משתייכים, ומנגד, בהתחשב בנישואיה מחדש של התובעת כשנתיים וחצי לאחר התאונה, אני פוסקת לתובעים סכום גלובאלי בגין ראש נזק זה בסכום של 180,000 ש"ח.

ניכויים:

29. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת אקטוארית של מר שי ספיר, לפיה סכום קצבאות המל"ל (קצבת שאירים, השלמת הכנסה ומחצית ממענק הנישואין) עומד על 431,549 ש"ח נכון ליום 30/4/2012. לכך יש להוסיף סך של 52,111 ש"ח בגין הסכומים להם זכאים הילדים בגין דמי מחייה ועוד סכום של 23,106 ש"ח בגין מענק לימודים.

התובעים הסכימו בסיכומיהם לניכוי הסכום של 431,549 ש"ח אך טענו כי אין מקום לנכות את התשלומים בגין דמי מחייה ומענק לימודים בשל חוסר הוודאות הכרוך בתשלומים אלה.

30. עמדת התובעים מקובלת עלי. הנתבעים לא הוכיחו כי בבוא היום ילדי המנוח היו עומדים בקריטריונים הנדרשים לקבלת מענק לימודים ודמי מחיה המפורטים בתקנה 10 לתקנות הביטוח הלאומי (הכשרה מקצועית ודמי מחיה), תשל"ט-1979. חוות הדעת האקטוארית של מר שי ספיר אינה ראיה לעמידתם בקריטריונים. המסקנה היא, כי אין מקום להפחית את דמי המחיה על בסיס השערה גרידא בדבר זכאות הילדים לגמלה זו (ע"א 8216/99 עזבון פרידמן ז"ל נ' רפפורט, פורסם במאגרים, ניתן ביום 6/6/2001).

אשר על כן, אני מעמידה את הסכום לניכוי על 431,549 ש"ח, ונכון להיום על סך של 445,000 ש"ח (במעוגל).

סיכום:

31. לאור האמור לעיל, אני פוסקת לתובעים את הסכומים שלהלן:

פיצוי בגין הפסדי השתכרות בשנים האבודות: 1,345,000 ש"ח

פיצוי בגין נזק לא ממוני: 46,000 ש"ח

פיצוי בגין הוצאות קבורה ואבלות: 15,000 ש"ח

פיצוי בגין אובדן שירותי אב: 180,000 ש"ח

סה"כ: 1,586,000 ש"ח

מהסכום הנ"ל יש לנכות סך של 445,000 ש"ח, כאמור לעיל, כך שהסכום לתשלום יעמוד על 1,141,000 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

32. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.