1. פסק הדין ניתן בשתי תביעות שטריות שהגיש התובע נגד הנתבע כמפורט להלן: (1) תביעה בת"א 14267-10-09 בגין שיק מספר 10098 על סך 90,000 ₪ מיום 4.11.04 שמשך מר גדעון רייטמן המנוח (להלן: "גדעון") לפקודת התובע (להלן: "השיק על סך 90,000 ש"ח"); ו- (2) תביעה בת"א 28321-05-10 שהועמדה על סך 98,373 ₪ בגין שטר חוב מס' 88723 מיום 10.5.05 על 115,000 ₪ שעשה גדעון לפקודת התובע (להלן: שטר החוב").
2. הנתבע ערך תצהיר בתמיכה להתנגדות לביצוע השיק על סך 90,000 ₪ המשמש כתב הגנה בת"א 14267-10-09, שלפיו לא ערב לפירעונו של השיק הנ"ל. לגרסתו, ביום 5.7.04 ערב לשיק מסוים שמשך גדעון לפקודת התובע על סך 68,000 ₪ שמועד פירעונו היה עד סוף יולי 2004 (להלן: "השיק על סך 68,000 ש"ח"), ולמיטב זכרונו לא ערב לחובות נוספים של גדעון לתובע. מתצהירו של הנתבע עולה כי לווה מהתובע באופן אישי סך של 12,500$, וביום 1.6.05 חתם לבקשת התובע על אישור בנוגע לחוב זה. על פי תצהירו של הנתבע, לאחר השלמת המסמך מיום 1.6.05 הנ"ל ניצל התובע את תום ליבו וביקש ממנו להוסיף כי חובו האישי בסך של 12,500$ הוא בנוסף לערבותו הקיימת לגדעון, תוך הטעיית הנתבע לחשוב כי הציון מתייחס לאותה ערבות בגין השיק על סך 68,000 ש"ח. עוד הצהיר הנתבע כי נראה שהתובע הטעה אותו במכוון על מנת שיתחייב כלפיו באופן גורף ולא בסכום ספציפי, משום שידע כי בידיו השיק על סך 90,000 ₪ שמועדו חלף, ורימה את הנתבע כך שלכאורה תחול ערבותו גם לגבי שיק זה. כן עולה מתצהירו של הנתבע כי השיק הופקד בחשבונו של התובע רק שמונה חודשים לאחר מועד פירעונו ולכן חזר בציון הסיבה "עבר זמנו", וזאת בסמוך לאחר שניתנה בידי התובע ערבותו הלכאורית של הנתבע לחשבונו של גדעון. לבסוף הוצהר כי כיום ובמבט לאחור נראה שהשיק על סך 68,000 ₪ נפרע, משום שלמיטב ידיעתו של הנתבע לא נפתח נגד גדעון תיק הוצל"פ בגין חילולו, ומכאן שהנתבע אינו חייב עוד דבר לתובע בגין חובו של גדעון.
3. בהחלטה של כב' השופטת בן-שמן בהתנגדות לביצוע השיק נקבע בין היתר כי לכאורה אכן ערב הנתבע לחובותיו של גדעון כלפי התובע, ובכלל זה לחוב בגין השיק שהוגש בתיק ההוצאה לפועל. כן נקבע כי סיכויי הגנתו של המבקש דחוקים מאוד ולכאורה היה מקום לדחות את בקשתו בכללותה, אך ניתנה לו רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 201,056 ₪ - סכום אשר נכון למועד מתן ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן כבר הופקד בתיק ההוצל"פ, ובכפוף לתשלום הוצאות בסך של 6,000 ש"ח – סכום אשר נקבע בהחלטה כי יחולט מהעירבון בתיק וישולם לב"כ התובע. בהמשך הועבר התיק אל מותב זה.
4. התובע הגיש בקשה מפורטת לביצוע שטר החוב שבה ציין כי סכום התביעה לפי השטר עומד על 98,373 ₪ אשר כולל את הסכומים הבאים: (1) סכום קרן בסך של 25,000 ₪ מיום 10.5.05 שעומד נכון ליום הגשת הבקשה על סך של 44,670 ₪; ו- (2) סכום הוצאות אשר עומד נכון ליום הגשת הבקשה על סך של 53,703 ₪. בבקשתו הנ"ל טען התובע כי בעידודו של הנתבע, נתן לגדעון הלוואה בסך של 25,000$ בסוף שנת 2004 ותחילת שנת 2005, כאשר הנתבע ערב לכל החובות, היה נוכח פיזית בכל הפגישות ונטל חלק פעיל ביותר במהלך מסירת הכספים לגדעון. לטענת התובע, מאחר שהשיק על סך 90,000 ₪ אינו מכסה את הסכום המלא של ההלוואה בסך 25,000$, הוגש שטר החוב על יתרת הקרן בסך של 25,000 ₪ נכון ליום 10.5.05. לגבי ההוצאות נטען כי גדעון והנתבע התחייבו מפורשות כלפי התובע לשאת בכל ההוצאות שתהיינה לו כדי לקבל את כספו בחזרה, ובהמשך פירט התובע את הוצאותיו הנטענות תוך הפניה למסמכים שונים אשר צורפו לבקשה.
5. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר החוב, ובדיון בהתנגדות שהתקיים במעמד הצדדים קבע כב' הרשם אלמוג כי בהסכמת הצדדים תינתן לנתבע רשות להתגונן, וכן נקבע כי ההתנגדות ותצהירו של הנתבע התומך בה ישמשו כתב הגנה בתיק.
6. בהתנגדות לביצוע השטר נטען בין השאר כי שטר החוב אינו משמש ביטחון לפירעון הלוואה כלשהי או לתשלום הוצאות כלשהן, אלא רק להבטחת פירעונו של שיק מסוים על סך 90,000 ₪, וזאת כפי שנרשם במפורש על גבי שטר החוב עצמו. לטענת הנתבע, בנוסח האמור בגב השטר "לא אתנגד לביצוע השטר כולל ההוצאות הכרוכות בכך" כפי שרשם גדעון, הכוונה הייתה להוצאות הכרוכות בביצוע השטר בלבד, קרי לכל היותר אגרה, עלות עיקולים וכיו"ב. בתצהיר אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות הצהיר הנתבע כי לא חתם על שטר החוב ולא ידועות לו נסיבות חתימתו. הנתבע העלה בתצהירו בין היתר טענות דומות לאלה שפירט בתצהיר שערך בתמיכה להתנגדות לביצוע השיק כנ"ל, ובכלל זה הטענה כי ערב כלפי התובע אך ורק לשיק על סך 68,000 ₪. כמו כן התייחס הנתבע בתצהירו למסמכים אשר צורפו לבקשת התובע לביצוע השטר, והצהיר כי חתם על חלקם בעקבות הטעיה והכתבה מגמתית של התובע. לטענת הנתבע, העובדה שהוחתם לכאורה על ערבויות לחובותיו של גדעון פעם אחר פעם, ולא על ערבות יחידה, ברורה ומפורטת, מוכיחה את חולשתם של יתר המסמכים שהציג התובע. הנתבע הכחיש כי היה שותף של גדעון והצהיר כי היה חברו ותו לא, וכן הכחיש כי עודד את התובע לתת לגדעון הלוואות כלשהן.

1. ת"א 28321-05-10 המתייחס לשטר החוב שהוגש בתיק הוצל"פ 26-02096-10-4 הועבר אל מותב זה ונדון יחד עם ת"א 14267-10-09 המתייחס לשיק שהוגש בתיק הוצל"פ 26-07113-05-5.
2. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בת"א 14267-10-09. להלן עיקרי טענותיו בתצהיר זה:
   1. בשנת 2004 פנה הנתבע אל התובע וביקש לתת לחבר שלו גדעון הלוואה כנגד ריבית מוסכמת, כאשר הנתבע ערב לכל חובו של גדעון כלפי התובע באחריות מלאה כולל כל ההוצאות. כן ביקש הנתבע הלוואה אישית תמורת ריבית מוסכמת. הנתבע אמר לתובע שהוא מכיר את גדעון היטב ועומד לעשות אתו עסקים של יצוא עובדים זרים מסין לקנדה, וכן הבטיח לתובע תשואות גבוהות ורווחים נוספים אסטרונומיים. לאורך כל הדרך הציג עצמו הנתבע כשותף של גדעון, ולטענתו של הנתבע בסופו של דבר גדעון רימה גם אותו.
   2. הנתבע ערב לכל חוב של גדעון כלפי התובע. בתחילה חתם על המסמך הראשון מיום 5.7.04 שבו ערב לסך של 68,000 ₪, אך בשלבים מאוחרים יותר חתם על מסמכים נוספים לגבי מלוא ערבותו לחובות של גדעון והתחייב לכך גם בעל פה בשיחות שהקליט התובע. אף לאחר נקיטת הליכים משפטיים חתם הנתבע על מסמכים שונים בנוגע לערבותו המלאה וגם בא כוחו אישר את הערבות כלפי התובע במספר מסמכים.

• 1. הנתבע פעל יחד עם התובע כדי לנסות לאתר נכסים על שם גדעון ולגבות ממנו כספים המגיעים לתובע ולנתבע, כאשר בכל התקופה ידע הנתבע היטב כי הוא ערב כלפי התובע לכל החובות של גדעון, כולל הוצאותיו של התובע.
  2. בשנת 2005 הגיע חובו של גדעון לסך של 25,000$, ומכאן שטר החוב על סך 115,000 ₪ אשר הנתבע ידע עליו וייתכן שאף היה נוכח במעמד חתימתו. למיטב זכרונו של התובע, השיק על סך 68,000 ₪ הוחזר לגדעון כנגד השיק על סך 90,000 ש"ח.
  3. מעיון במסמכים לקראת הכנת התצהיר התגלה לתובע כי בעבר קיבל הנתבע מגדעון סך של 42,000 ש"ח ואולי גם יותר. התובע לא גבה תשלום כלשהו מגדעון, למעט סך של 2,000$ בעבר שמתוכם מסר לנתבע סך של 800$, ולכן על הנתבע לשלם לתובע את כל חובו של גדעון בצירוף כל ההוצאות וכן הסך של 800$ שקיבל הנתבע מהתובע, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

לתמיכה בטענותיו הנ"ל הפנה התובע לנספחים רבים ובהם תמלילים של שיחות שניהל עם הנתבע ועם גדעון, מכתבים שונים, מסמכים שהוגשו בתיק הפש"ר של גדעון, תצהירים שעליהם חתם הנתבע והסכם בין התובע והנתבע מיום 11.7.06.

1. בהמשך, בעקבות הסדר דיוני בין הצדדים והעברת ת"א 14267-10-09 לטיפולו של מותב זה, ערך התובע תצהיר עדות ראשית משלים. להלן עיקרי טענותיו של התובע בתצהיר זה:
   1. לאחר משיכת השיק על סך 90,000 ₪ נמסרו לתובע מסמכים שונים כהתחייבויות נוספות של גדעון, ובהם שטר החוב שבו כתב גדעון בכתב ידו ובחתימתו: "10/02/05, החוב שלי עדיין לא נפרע יפרע ב 1/10/05 היה ולא יפרע לא אתנגד לביצוע שטר כולל כל ההוצאות הכרוכות כולל צו עיכוב יציאה מהארץ".
   2. שטר החוב נמסר לידי התובע ביום 10.2.05 וסוכם ביניהם בנוכחות הנתבע כי החוב ייפרע בחודש מרץ 2005, אך גדעון לקח לעצמו טווח ביטחון כשכתב על גבי שטר החוב את התאריך 1.10.05. בהמשך התנהלו פגישות של התובע, גדעון והנתבע לגבי החוב, ובפגישה שהתקיימה ביום 2.5.05 הנחה גדעון את התובע למלא בשטר החוב את התאריך 10.5.05 והנתבע אישר לו לעשות כן.
   3. כאשר הבין התובע כי גדעון אינו מתכוון לשלם לו, פנה אל הנתבע שהדריך אותו להפקיד את השיק על סך 90,000 ₪ כדי שיחזור ולאחר מכן להגישו לביצוע בהוצאה לפועל.
   4. הן גדעון והן הנתבע התחייבו מפורשות כלפי התובע לשאת בכל עלויות ההוצאות שיהיו לתובע בכל זמן שהוא ומכל מין שהוא כדי לקבל את כספו בחזרה. בעניין זה מופנה בית המשפט לשטר החוב עצמו, למסמכים שונים בחתימתו של הנתבע ולשיחות טלפוניות עם הנתבע לרבות שיחה מיום 22.8.07. כמו כן מתייחס התובע בפירוט ובאריכות להוצאות רבות שהוציא לטענתו לצורך גביית חובו.
   5. הנתבע הגיש ללשכת עורכי הדין תלונות סרק נגד באת כוחו של התובע, עו"ד מיכאלה באר, שבה העלה טענות כוזבות, כפי שעולה מהשיחה מיום 22.8.07 הנ"ל.
   6. הנתבע היה מיוצג ידי עורך דין במשך כל השנים וניסה להסתיר מידע זה מהתובע ומבית המשפט ולהציג עצמו כשה תמים שלא מבין מאומה. כן הסתבר כי הנתבע עסק בהלוואות לגורמים שונים ומכאן שלמרות הכחשותיו, יש לו כסף רב והוא אדם המבין בעניינים מסחריים, כלכליים ואחרים.
2. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על טענותיו בתצהירים אשר הוגשו בתמיכה לכתבי ההתנגדות וכן התייחס לטענות התובע בתצהיריו. הנתבע חזר והצהיר כי לא ערב לחובותיו של גדעון כלפי התובע באופן גורף, אלא אך ורק לפירעון השיק על סך 68,000 ₪. לגרסתו של הנתבע, בשלב מסוים הציב לעצמו התובע מטרה להפוך את הנתבע לערב לחובו של גדעון, ועשה זאת בעורמה ובמניפולציות רבות באופן שעולה כדי הטעיה של הנתבע. בהקשר זה הצהיר הנתבע בין היתר כי התובע הוא שהכתיב לו את הצהרה שצורפה כנספח 16 לתצהירו של התובע, וכי באת כוחו של התובע ניסחה את ההסכם מיום 11.7.06 אשר צורף כנספח 20 לתצהירו של התובע באופן המסלף לחלוטין את מה שסוכם בעל פה קודם לכן. כן הוצהר כי שיחות הטלפון המוקלטות מגמתיות, ותכננו מראש להוצאת הודאה בערבות. עוד הצהיר הנתבע כי בחודש אפריל 2005 נוהלה שיחה שבה הסכים להסדר שבמסגרתו ישלם לתובע סכום ספציפי של 10,000$ כיתרת חוב בלבד, לאחר שגדעון ישלם 65,000 ₪ אשר לא שולמו הלכה למעשה.
3. לאחר הגשת התצהירים הנ"ל נחקרו הצדדים בחקירות נגדיות על תצהיריהם, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה.

דיון

1. אין חולק כי הנתבע לא חתם על השטרות ולא ציין על גבי השטרות כי הוא ערב לפירעונם. התובע ביסס את תביעתו על ראיות ומסמכים חיצוניים לשטרות, תוך הפניה להחלטתו של רשם ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 26-02096-10-4 הנוגע לשטר החוב (נספח 4 לתצהיר עדותו הראשית של התובע) שלפיה ניתן לצרף חייב נוסף לתיק ההוצל"פ על יסוד כתב ערבות חיצוני לשטר, ומקומה של טענת הערב כי הערבות לא חלה היא בהליך של התנגדות לביצוע השטר – החלטה שבה הפנה כב' הרשם לבר"ע 3055/07 א.ש. עוז שיווק חומרי בניין בע"מ נ' מעלה אביב בנייה והשקעות בע"מ. ב"כ הנתבע לא התייחס לכך בסיכומיו, ואף לא העלה כל טענה שלפיה אין לקבל תביעה שטרית על יסוד ערבות חיצונית לשטרות. המחלוקת המרכזית כפי שב"כ הנתבע עצמו הגדיר אותה בסיכומים היא האם הנתבע אכן ערב לחובותיו של גדעון, ואם כן, לאילו חובות ערב.
2. לטענתו של התובע, מאחר שהשיק על סך 90,000 ₪ אינו מכסה את הסכום המלא שהלווה לגדעון בסך כולל של 25,000$, הוגש לביצוע גם שטר החוב בגין יתרת הקרן בסך של 25,000 ₪ נכון ליום 10.5.05 ובגין הוצאותיו של התובע אשר נטען כי הנתבע ערב לתשלומן, ושלדברי התובע עמדו נכון ליום הגשת הבקשה על סך של 53,703 ₪.

1. על הספח של שטר החוב על סך 115,000 ₪ הנ"ל נכתב במפורש כדלקמן:

"שטר ביטחון בלבד. מהווה ביטחון לפירעון צ'ק הפועלים סניף 234 מס' צ'ק 098".

1. אין חולק כי שיק מס' 98 שאליו מתייחס הכיתוב הנ"ל בספח של שטר החוב הוא אותו שיק של גדעון על סך של 90,000 ₪ שהוגש לביצוע ונדון בפני בת"א 14267-10-09. מעדותו של התובע בחקירתו הנגדית עלה כי למעשה הסכום שנכתב בשטר החוב כולל גם את סכום השיק על סך של 90,000 ₪ (עמוד 71, שורות 8-5):

"ש: זאת אומרת שה- 115 מחליף את ה- 90, עכשיו, כי הוא כולל את הכל עכשיו.

ת: כן.

ש: זאת אומרת היום התביעה צריכה להיות על ה- 115 ולא על ה- 90?

ת: כן."

אמנם בהמשך החקירה הנגדית שינה התובע את גרסתו והעיד כי הוא זכאי לקבל הן את הסך של 115,000 ₪ והן את הסך של 90,000 ₪ (עמוד 77, שורות 7-4), אך זאת מבלי לתת כל הסבר לשינוי הגרסה. כאשר נשאל התובע בהמשך לגרסתו החדשה לאיזה חוב מתייחס השטר השיב:

"זה שאלה טובה, אני לא רוצה לענות על זה, כי אני לא יודע מה היה כאן, אני חושב שזה היה לגבי ה- 25 אבל אני לא יכול לענות".

1. בגב שטר החוב נכתב, ככל הנראה בכתב ידו של גדעון, לאמור:

"החוב שלי עדיין לא נפרע. יפרע ב 1.10.05 היה ולא יפרע לא אתנגד לביצוע שטר כולל כל ההוצאות הכרוכות כולל צו עיקוב [צ"ל עיכוב – מ.ת.] יציאה מהארץ".

ב"כ התובע טוענת בסיכומיה כי יש בכיתוב הנ"ל כדי לבסס את זכאותו של התובע לגבות הן את השיק על סך 90,000 ₪, והן את מלוא סכום שטר החוב בגין יתרת ההלוואה בסך של 25,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה, הוצאות שהוציא התובע לגביית החוב ועוגמת הנפש שנגרמה לתובע. תחילה יצוין כי התובע העמיד את תביעתו בגין שטר החוב על סך של 98,373 ₪ בלבד ולא כלל בסכום זה רכיב של עוגמת נפש, ועל כן אין לפסוק לתובע סכום כלשהו בגין רכיב זה. יתר על כן, מעדותו של התובע עצמו עולה כי הסכום שנרשם בשטר החוב הועמד על סך של 115,000 ₪ שהיה סכום החוב המעודכן נכון לאותו מועד וכלל את כל החובות הקודמים לרבות סכום השיק על סך 90,000 ₪ והוצאות. ראו לעניין זה עדותו של התובע בעמוד 71 לפרוטוקול, שורות 8-5 כנ"ל וכן שם, בשורות 27-21:

"ש: משמע, קבעתם את הדד ליין של החוב, אמרתם מהיום, זאת אומרת, רייטמן קבע מהיום אני חייב את הסכום הזה של 25,000 דולר או 115 נקודה. זה היום החוב ואין בלתו, נכון?

ת: כן. שזה כולל את הכל.

ש: כולל את הכל, כבר אמרנו מקודם שה- 115, השטר ערבות הזה, השטר חוב הזה כלל את הכל וקבעתם רק דד ליין לביצוע כי אמרת,

ת: חלק מהם זה הוצאות, רק שתדע לך"

1. מכאן שטענתו של התובע כי הוא זכאי לגבות הן את סכום השטר והן את סכום השיק אינה מתיישבת עם הכיתוב על ספח השטר ואף לא עם גרסתו של התובע בחקירתו הנגדית העולה גם מהמסמכים שהוצגו בפני בית המשפט, כפי שיפורט בהמשך, שלפיה החוב של גדעון כולל הוצאות הועמד נכון ליום כתיבת סכום השטר על סך של 115,000 ₪.

לפיכך, אף אם הנתבע התחייב לשאת בהוצאות גבייה כלשהן אשר לא נכללו מראש בסך של 115,000 ש"ח המופיע בשטר החוב, ואינני נדרש להכריע בכך, אין מקום לתבוע הוצאות אלה במסגרת התביעות השטריות שבפני.

1. לאור האמור לעיל, הנני קובע כי במסגרת התביעות השטריות שבפני, התובע אינו זכאי לגבות סכום העולה על סך של 115,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ.
2. כעת יש לבחון האם ערב הנתבע לחוב על סך 115,000 ₪.
3. ב- 5.7.04 חתם הנתבע על כתב ערבות המתייחס לסך של 68,000 ₪ בלבד, אולם מהמסמכים והעדויות שבפני, לרבות עדותו של הנתבע עצמו, עולה כי הנתבע ידע עוד בחודש אפריל 2005 שסכום החוב של גדעון הגיע לסך של כ- 25,000$ וכי ערב להשבת כל הסכום.
4. מתמלילי השיחות שצורפו לתצהירו של התובע עולה כי החל מחודש מרץ 2005 חזר הנתבע ואמר לתובע כי הוא אחראי כלפיו בכל הנוגע להלוואה של גדעון, ואף ביקש מהתובע לדבר אתו ישירות בעניין החוב ולא עם גדעון (ראו תמליל השיחה מיום 23.3.05 בנספח 11.1 לתצהיר). הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי באפריל 2005 ביקש ממנו התובע למסור לגדעון כי חובו עומד על סך של 26,000$ פלוס (ראו פרוטוקול הדיון בסוף עמוד 17 ותחילת עמוד 18 וכן נספח 12.1 לתצהיר התובע בתמליל השיחה מיום 11.4.05) – חוב שלדברי התובע צומצם מעט לאחר מכן בעקבות תשלום של גדעון בסך של 2,000$ שמהם ויתר לו על סך של 800$ (ראו פרוטוקול הדיון בתחילת עמוד 76). כן הודה הנתבע כי באותו חודש הסכים להגיע להסדר עם התובע שלפיו בתמורה להשבת השיק על סך 90,000 ₪ ושטר החוב על סך 115,000 ₪, ישלם הנתבע לתובע סך של 10,000$ על חשבון החוב הכולל של גדעון בסך של 25,000$, בכפוף לתשלום של גדעון בסך של 65,000 ₪ על חשבון החוב (פרוטוקול הדיון בסוף עמוד 22 ותחילת עמוד 23 וכן בעמוד 25, שורות 23-17). גם בשיחה זו מאשר הנתבע כי הוא אחראי לכל סכום החוב של גדעון כלפי התובע. ראו נספח 12.1 לתצהירו של התובע בתמליל השיחה מיום 17.4.05 בעמוד 9 שורות 8-2:

"רוני: שמואל, שתדע לך, הוא מעמיד אותך בחזית מולי.

שמואל: אני יודע.

רוני: מוריד כל נטל מעליו.

שמואל: אני יודע, אבל גם מקודם אני הייתי אחראי על כל הסכום, אז עכשיו אני אחראי על פחות, יותר טוב גם בשבילי גם בשבילך"

דבריו של התובע כי גדעון מציב את הנתבע בחזית מולו מתייחסים לכך שבמסגרת ההסדר הוסכם כי התובע יגבה מהנתבע ולא מגדעון סכום מסוים מתוך החוב הכולל, כך שלגבי אותו סכום תהיה לנתבע אחריות ישירה כלפי התובע ולא אחריות של ערב בלבד. משלא יצא ההסדר אל הפועל ולא שולם לתובע דבר, הרי שאחריותו של הנתבע כערב על מלוא סכום החוב של גדעון נותרה על כנה.

1. כך גם אין חולק כי הנתבע כתב בכתב ידו וחתם על המסמך מיום 1.6.05 (נספח 8 לתצהיר התובע) שבו התייחס לחובו האישי לתובע בסך של 12,500$, וציין כי חוב זה הוא "מלבד הערבות לחשבון גדעון רייטמן". הנתבע הודה כי הסכים לבקשתו של התובע להוסיף את המשפט הנ"ל לאחר כתיבת המסמך, אלא שלטענתו לא ידע באותה עת מה סכום החוב של גדעון לתובע, וסבר כי הוא ערב לחוב בסך של 68,000 ₪ בלבד (ראו סעיפים 19 ו- 20 בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות לביצוע השיק על סך 90,000 ש"ח). אין לקבל גרסה זו לנוכח השיחות והמגעים להסדר שהתנהלו עם התובע, כמפורט לעיל.
2. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע לראשונה כי הוא לא זוכר אם קיבל את המכתב מיום 26.6.05 לגבי החוב בסך של 25,000$ ולא זוכר אם קיבל את המכתב ששלחה ב"כ התובע לגבי ערבותו לחוב (נספחים 13 ו- 14 לתצהיר התובע ופרוטוקול הדיון מעמוד 26 עד תחילת עמוד 28), כאשר אין כל התייחסות לכך בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע. מכאן שמדובר בגרסה כבושה שאין לייחס לה משקל רב, ועל כל פנים אין בה הכחשה מפורשת של הנתבע כי קיבל את המכתבים הנ"ל המעידים על סכום החוב של גדעון לתובע ועל ערבותו לחוב זה ובחר שלא להגיב לכך.
3. זאת ועוד, בהצהרה מיום 20.11.05 שנכתבה בכתב ידו של הנתבע (נספח 16 לתצהיר התובע) ישנה התייחסות לחובות של גדעון וצוין בין היתר בעמוד 2 כדלקמן:

"הסכומים הנ"ל הם לרוני מגדעון חוב אישי של 25,000$ (עשרים וחמישה אלף דולר ארה"ב) שהוא חתם לרוני בנוכחותי בתאריך 2/5/05"

בהמשך הוצהר בעמוד 5 לאמור:

"הייתה פגישה בביתם של הזוג רייטמן גדעון וחוה (אשתו שבה נכחו הזוג הנ"ל ואני (שמואל בן אמיתי) בלבד שבה דיברנו על הכספים שמגיעים לי ולרוני (מאחר ואני התחייבתי לערוב לרוני על החובות של גדעון)".

הנתבע טען בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית כי הצהרה זו הוכתבה לו על ידי התובע, אולם בד בבד אישר הן בהצהרה עצמה והן בחקירתו הנגדית כי "מכיוון שאני הסכמתי וזה היה מרצוני החופשי, אז כתבתי את זה" (ראו עמוד 1 להצהרה הנ"ל ועדותו של הנתבע בפרוטוקול הדיון בעמוד 29, שורה 15). כן העיד הנתבע כי בעת כתיבת ההצהרה בנובמבר 2005 לא ידע מה סכום החוב של גדעון לתובע (מעמוד 30 שורה 28 עד עמוד 31 שורה 15), אך בהמשך כאשר עומת עם הפסקה שבה התייחס לסכום חוב של 25,000$ העיד "אם כתבתי אז כנראה שידעתי" (עמוד 31, שורות 26-22). לאחר מכן חזר הנתבע והעיד כי "תראי, כל הדבר הה (צ"ל הזה, מ.ת.), הוכתב לי על ידי רוני, אני כתבתי בגלל שלא התנגדתי לדברים" (עמוד 32, שורות 18-17).

מכאן ועל רקע העדויות והראיות הנוספות שבפני, לרבות לגבי השיחות בין הצדדים בחודש אפריל 2005 כמפורט לעיל – אין לקבל את טענתו של הנתבע כי כתב את ההצהרה מיום 20.11.05 וחתם עליה עקב הטעיה של התובע.

1. הנתבע אף הודה כי חתם על ההסכם מיום 11/7/06 אשר צורף כנספח 20 לתצהירו של התובע שבו נכתב, בין היתר, כדלקמן:

"הואיל: ורוני נקט בהליכים משפטיים כנגד שמואל בתיקי הוצל"פ מספרים
26-07115-05-7 ו- 26-07113-05-5 האחד בגין ערבותו שמואל לחוב של גדעון רייטמן ... (להלן: "חוב גדעון") והשני בגין חוב ישיר של שמואל כלפי רוני (להלן חוב שמואל)".

סעיף 2 להסכם הנ"ל קובע:

"ידוע לשמואל, שעו"ד באר מיכאלה מייצגת בראש ובראשונה את רוני בתביעתו הן כנגד גדעון והן כנגדו בגין חוב שחייב גדעון לרוני ואשר שמואל הוא הערב לחוב זה בהתחייבות מלאה והן בגין החוב הישיר של שמואל לרוני".

בסעיף 3(ב) להסכם הנ"ל נקבע כי הנתבע מסכים שמכל סכום שיהיה זכאי לקבל מתיק הפש"ר של גדעון בגין חובו של גדעון כלפיו, יופרשו שכר הטרחה לעו"ד באר, 10,000$ בגין הוצאות של התובע וסכום המהווה השלמה לכל חובו של גדעון לרוני עד לכיסוי מלא של כל החוב וההוצאות, ורק אם נותר הפרש יהיה הנתבע זכאי לקבל את חלקו.

הנתבע הצהיר כי מסמך זה הוא סילוף של כל אשר הוסכם קודם להכנתו, וכי לא קרא את תוכן המסמך כיוון שסמך על עו"ד באר שההסכם כולל רק את מה שסוכם בעל פה (סעיף 19.35 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). לטענתו של הנתבע בתצהירו, ההסכם היחיד שדובר עליו בקשר לתיק הפש"ר הוא כי חלקו של הנתבע בחוב של גדעון יעבור ראשית לתובע על חשבון החוב האישי אליו, שכר טרחתה של עו"ד באר וחלק יחסי בהוצאות, ורק לאחר מכן יועבר אל הנתבע (שם, בסעיף 19.34). כן צירף הנתבע לתצהירו תלונה שהגיש נגד עו"ד באר בעניין זה ללשכת עורכי הדין.

כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית בנוגע לסעיפים שונים בהסכם זה השיב לגבי חלקם תשובות כגון "אם את תגידי לי שאת העלית את זה אני אגיד לך שאני מאמין לך" (עמוד 46 שורה 26) או "יתכן וחתמתי על זה, אני לא יודע, אם כתוב במילים האלה שאני מסכים אז אני מסכים" (עמוד 47 שורות 4-3), ובנוגע לסעיפים אחרים לרבות אלה העוסקים בערבותו המלאה לחוב, השיב כי "יש פה אי הבנה" (עמוד 47 שורה 11), "כנראה שאני לא קלטתי את השורה הזאת..." (שם, שורה 13), "אבל לא שמתי לב שלא כתבת את כל סיכום השיחה, לא כתבת את סיכום השיחה" (עמוד 48, שורות 20-19) ו- "את הכנסת פה כמה שורות שאני עברתי עליהן בחטף בלי לראות אותן" (שם, שורה 32).

אין לקבל את גרסתו של הנתבע כי לא ידע מהו תוכן ההסכם שחתם עליו. מעבר להלכה הידועה בעניין זה (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, נד(2) 559) מדובר בהסכם קצר בן עמוד אחד שבו מוזכר עניין הערבות של הנתבע לחוב של גדעון לכל הפחות בשלושה סעיפים שונים וברורים. נוסף על כך וכמפורט לעיל, המסמך משקף למעשה התחייבויות קודמות של הנתבע ומסמכים שחתם עליהם בעבר בנוגע לערבותו.

1. התובע מצרף לתצהירו גם מכתבים ששלח בא כוחו של הנתבע דאז, עו"ד רומנו, לעו"ד באר. ראו למשל קטע ממכתבו של עו"ד רומנו מיום 21.8.07 (נספח 27 לתצהיר התובע):

"מרשי, מר שמואל בן אמיתי, הודיע לח"מ כי מר גדעון רייטמן מבקש להגיע להסדר עם נושיו. חובו של מרשי כלפי מרשך נובע מערבותו האישית לחובותיו של גדעון רייטמן כלפי מרשיך ומכאן שכל הסדר שיעשה עם מר גדעון רייטמן שיש בו כדי להשפיע על חיובו של מרשי, במישרין ובעקיפין, כלפי מרשך, צריך שיעשה יחד עם מרשי".

כן ראו מכתבו של עו"ד רומנו מיום 23.9.07 (נספח 29 לתצהיר התובע):

"על פי מידע שנמסר לי ממרשך, מר רוני לויאן, חובו של מרשי כלפיו בגין ערבותו למר גדעון רייטמן מסתכם בסך של 25,000$. אודה על קבלת העתקי המסמכים המאמתים את חובו של מר גדעון רייטמן למרשך, ככל שאלו נוגעים למרשי".

אמנם עו"ד רומנו לא העיד בפני בית המשפט לגבי מכתבים אלה, ולכן הם אינם יכולים לשמש ראיה לאמיתות תוכנם. ואולם, התובע הצהיר כי עו"ד באר המייצגת אותו קיבלה את המכתבים הנ"ל, והנתבע לא הכחיש זאת בתצהירו או בעדותו אלא רק העיד לראשונה בחקירתו הנגדית כי עו"ד רומנו לא היה בקיא בפרטים וכי הוא לא אחראי למה שכתב בא כוחו (עמודים 54-51). כאשר נשאל הנתבע מדוע לא הזמין את עו"ד רומנו להעיד, השיב כי לא ידע שצריך אותו (סוף עמוד 53 ותחילת עמוד 54). בנסיבות העניין, על רקע הראיות הנוספות המעידות על ערבותו של הנתבע, ומשלא הוכחש כי המכתבים הנ"ל של ב"כ הנתבע דאז אכן התקבלו אצל ב"כ התובע, הנתבע הוא שנשא בנטל להזמין את עו"ד רומנו להעיד, ומשלא עשה כן, יש לזקוף זאת לחובתו ולהניח כי עדותו של עו"ד רומנו הייתה פועלת לרעת הנתבע.

1. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי הנתבע ערב לחובו של גדעון לתובע, וזאת לכל הפחות עד לסך של 115,000 ₪.
2. ב"כ הנתבע העלה בסיכומיו הראשיים ובסיכומי התשובה תמיהות שונות אשר יש בהן לדבריו כדי למוטט את גרסתו של התובע בעניין ערבותו של הנתבע לחוב.

לטענתו של ב"כ הנתבע, העובדה שהתובע בחר שלא להחתים את הנתבע על מסמך ברור ומפורש נוסף בדבר ערבותו, מעבר למסמך הנוגע לערבות בסך של 68,000 ₪, מעידה כי הנתבע מעולם לא הסכים לערוב לסכומים נוספים. ואולם כאמור, לא כך עולה מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט, כמתואר לעיל. כפי שעלה הן מגרסתו של התובע והן מגרסתו של הנתבע אשר באה לידי ביטוי בחקירתו הנגדית ובראיות התובע, החוב שעמד בתחילה על סך של 68,000 ₪, הגיע נכון לחודש מאי 2005 לסך של 115,000 ₪ והנתבע ידע זאת וערב להשבת מלוא הסכום. יצוין כי בתצהיר הראשון שהוגש בתמיכה להתנגדות לביצוע השיק על סך 90,000 ₪ היתמם הנתבע והצהיר בסעיף 17 כי לא הוצג בפניו והוא לא ידע על קיומו של חוב אחר של גדעון לתובע מלבד החוב הקודם של 68,000 ₪ – טענה אשר לא הופיעה בתצהירים המאוחרים יותר של הנתבע, ובחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי לא ידע בדיוק מה החוב וכי הוא לא יכול להיות אחראי לחוב שהוא לא יודע מהו (ראו למשל עמוד 24 שורות 25-24; עמוד 30 שורה 32 ועמוד 5 שורות 21-20). אלא שכאמור, גרסה זו סותרת לחלוטין את הראיות שבפני לרבות עדותו של הנתבע עצמו כי ידע שנכון לחודש אפריל 2005 עמד חובו של גדעון על סך של 25,000$, ואף ניהל מגעים עם התובע ועם גדעון במטרה להגיע להסדר לצורך תשלום חוב זה.

כך גם אין לקבל את טענתו של ב"כ הנתבע כי הקלטת שיחות רבות עם הנתבע והחתמתו על מסמכים שונים בעניין הערבות מעידה כי התובע ניסה "לתפור לו תיק". אכן מוטב היה להחתים את הנתבע על כתבי ערבות מפורשים נוספים המתייחסים לסכומי החוב המעודכנים, אולם אף בהעדר מסמכים כאלה, אין מניעה להוכיח את הערבות באמצעות ראיות אחרות, בפרט כאשר מדובר בשורה ארוכה של שיחות ומסמכים שבהם התייחס הנתבע עצמו בבירור לסכום החוב ולערבותו לסכום זה. יצוין כי אכן כפי שציין ב"כ הנתבע, בשיחות הטלפוניות אמר הנתבע כי הוא "אחראי" לחוב וגם התובע לא עשה שימוש במילה ערבות, אך מתוכנן של שיחות אלה, מעדותו של הנתבע עצמו והמסמכים שחתם עליהם כמתואר לעיל עולה שאכן מדובר בערבות לחוב מסוים שהנתבע ידע על קיומו וידע מה סכומו.

טענה נוספת של ב"כ הנתבע היא כי התובע לא הציג כל הסבר מתקבל על הדעת לכך שבחר להגיש לביצוע תחילה את השיק על סך 90,000 ₪, כאשר באותה עת כבר היה בידו שטר חוב על סך 115,000 ₪. בעניין זה לא נסתרה גרסתו של התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי הפקיד את השיק בהנחייתו של הנתבע. ראו לעניין זה סעיף 10.ה. לתצהיר המשלים של התובע ועדותו בעמוד 82 לפרוטוקול, שורות 15-11:

"מה שקרה כאן, אני הרי הייתי בקשר תמידי אתו, כל הזמן ממש אינטנסיבי, הוא אמר לי: רוני, כל השטרות, הכל שטויות, הצ'ק, תתבע על הצ'ק כי הצ'ק זה הדבר הכי טוב, הדבר הזה הוא לא שווה הרבה, זה מה שהוא אמר לי, אני זוכר תפקיד את הצ'ק, תחזיר אותו, יחזור אליך רוני, אני עבדתי בבנק, אני יודע מה זה..."

ואכן עולה מהראיות שבפני כי באותה תקופה סייע הנתבע לתובע בניסיון לגבות את החוב מגדעון (ראו לעניין זה בין היתר עדותו של הנתבע עצמו בסעיפים 19.31 ו- 19.32.2). על כל פנים ולאור כל הראיות האחרות בתיק, אין בעצם הגשת השיק לביצוע תחילה כדי לסתור קיומו של חוב בסך של 115,000 ₪ וערבותו של הנתבע לחוב זה.

1. לפיכך הנני מקבל את התביעה בסך של 115,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10/5/05 כפי שבא לידי ביטוי בשטר החוב אשר נועד גם להבטיח את תשלום השיק ע"ס 90,000 ₪ הנ"ל, וזאת באופן שבו 90,000 ₪ יגבו מתיק ההוצל"פ נשוא השיק ואילו היתרה במסגרת תיק ההוצל"פ נשוא שטר החוב. עם זאת, הסכום הכולל אשר יגבה בפועל לא יעלה, כאמור לעיל על סך של 115,000 ₪ נכון ליום 10/5/05 כנקבע לעיל.
   
   בנוסף לכך הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ וכן הוצאות בסך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
   
2. על רקע זאת, יש לחלט את הסכום שהופקד כתנאי למתן רשות להתגונן במסגרת התביעה של השיק הנ"ל בהתאם. ניתן להגיש פסיקתא לחתימה.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏‏כ"ח בכסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.