צדדי ג' 1. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

2. יהונתן אטלן

לפני תביעה על סך 155,982 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת עקב תאונה מיום 23.6.08.

א. רקע:

1. מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2, כאשר נטען כי מכונית נהוגה ע"י הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") סטתה לנתיב נסיעת רכב התובעת, פגעה בו והדפה את רכב התובעת למעקה בטיחות.

2. בכתב ההגנה טענו הנתבעות 1 ו-2 כי רכב צד ג' מסוג מונית סטה לנתיב נסיעת רכב הנתבעת תוך שניסה לחסום את נתיב נסיעתה. זאת כאשר קודם לכן נצמד אליו במהלך הדרך, כשנהגו זרק מטבעות על חלונות רכב הנתבעת. כדי להימנע מפגיעת המונית, הסיטה הנתבעת את רכבה ימינה. כתוצאה מכך איבדה השליטה ברכבה ותוך כדי סיחרור פגעה ברכב התובעת.

כן טענו הנתבעות כי כנגד נהג המונית הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בגין התאונה דנן והוא אף הורשע במסגרתו.

הנתבעות 1 ו-2 הגישו הודעת צד ג' כנגד נהג המונית ומבטחת רכבו (צדדי ג' 1 ו-2).

3. נהג המונית, צד ג' 1, טען בכתב הגנתו כי אכן זרק שני מטבעות על רכב הנתבעת, אך זאת כאשר הרכבים עמדו בעצירה מוחלטת, ומשכך אין קשר בין ארוע זה לנסיבות התרחשות התאונה.

נהג המונית טען כי אותת כי ברצונו לעבור לנתיב משמאלו, אך הבחין כי גם הנתבעת מבקשת לעשות כן. משכך הסיט את המונית על מנת להימנע מפגיעה, הנתבעת סטתה אף היא בעוצמה ימינה ואיבדה שליטה על הרכב. למעשה, לא היה כל מגע בין המונית לרכב הנתבעת והנתבעת נהגה במהירות העולה על המהירות המותרת. כמו כן, לפני התאונה סטתה הנתבעת לנתיב נסיעת נהג המונית היות שמרחה קרם ידיים בעודה נוהגת.

כנגד נהג המונית אכן הוגש כתב אישום והוא נענה להצעת המאשימה להודות בעובדות כתב האישום ולשאת בעונש סימלי, נוכח מצבו הכלכלי. לפיכך הודה בעובדות כתב האישום על מנת לחסוך בעלויות ניהול ההליך בבית המשפט לתעבורה. נהג המונית הורשע בנהיגה בחוסר זהירות וסטיה שלא בבטחה, אך לא בגרימת תאונה בזדון.

צד ג' 1, נהג המונית, הגיש הודעה לצד רביעי כנגד מבטחת רכבו.

4. המבטחת, הן בכתב הגנתה כצד ג' 2 והן בכתב הגנתה במסגרת ההודעה לצד רביעי, טענה כי אכן הוציאה פוליסה רלוונטית למועד התאונה, אך ארוע התאונה איננו בר כיסוי נוכח המעשה המכוון ו/או בזדון מצד נהג המונית, אשר יש בו כדי להוות הפרה של תנאי הפוליסה.

5. לאחר הגשת כתבי הטענות ניתן פסק דין בתא"מ 36926-05-10, במסגרתו נדונה תביעת הנתבעת 2 כנגד צדדי ג' 1 ו-2 , נהג המונית ומבטחת רכבו, בגין תגמולי הביטוח ששילמה הנתבעת 2 עקב הנזק שנגרם לרכב הנתבעת בגין התאונה. גם באותו הליך הגיש נהג המונית הודעת צד ג' כנגד מבטחת רכבו. בפסק הדין שניתן במסגרת אותו הליך (להלן: "פסק הדין") ונוכח הרשעת נהג המונית בהליך בבית המשפט לתעבורה, קבע כב' בית המשפט כי האחריות לתאונה רובצת כולה על נהג המונית. בית המשפט בפסק הדין לא מצא לייחס לנתבעת רשלנות תורמת לקרות התאונה. בפסק הדין בית המשפט אף דחה לגופה את ההודעה לצד ג' שהגיש נהג המונית כנגד מבטחת רכבו. בית המשפט קבע כי מדובר בתאונה במתכוון וכי מקרה הביטוח נגרם בזדון. לפיכך קבע בית המשפט כי מבטחת המונית פטורה מחבותה הביטוחית וחייב את נהג המונית בתשלום בגין נזקי רכב מבוטח הנתבעות כאן.

6. לאור האמור, עתרה ב"כ התובעת בהליך שבפני לצירוף נהג המונית ומבטחת רכבו כנתבעים נוספים בתביעה שבפני, ובקשתה נעתרה. בהמשך לכך נמחקה התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 בהסכמה.

7. בדיון שנערך בפני נתברר כי המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלה האם קם מעשה בי-דין ביחסים בין נהג המונית למבטחת רכבו, היינו, בין הנתבע 3 לנתבעת 4 (להלן: "המבטחת") וזאת נוכח קיומו של פסק הדין האמור. כמו כן, טען נהג המונית כי לאחר מתן פסק הדין ובאופן אקראי נתגלתה נוסעת שנסעה עימו במועד התאונה, אשר יש בעדותה כדי לתמוך בגירסתו. נהג המונית עתר לבית המשפט שלערעור, בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור נוכח הראיה החדשה, אך בקשתו זו נדחתה.

נוכח צמצום המחלוקת כאמור, הוריתי לצדדים להגיש סיכומים מטעמם בשאלה השנויה במחלוקת, כאשר התובעת ביקשה פטור מהגשת טיעונים מטעמה בעניין זה.

ב. טיעוני הצדדים:

8. נהג המונית טען בסיכומיו כי מעשה בי-דין מונע מבעל דין, שעילת תביעתו התבררה, להביאה בשנית בפני בית המשפט על מנת למנוע הטרדה חוזרת של בעל דין בשל אותה עילה ועל מנת למנוע עומס יתר על המערכת השיפוטית. לטענת הנהג, הן בתביעה נשוא פסק הדין והן בתביעה דנן, מעמדו הינו כשל נתבע ולא כתובע ומכאן שלא ניתן לטעון כלפיו למעשה בי-דין כשאיננו התובע. כאשר מדובר במי שהיה נתבע בהליך, לא היתה לו כלל "עילת תביעה". לפיכך, לטענת הנהג, במקרה דנן אין מעשה בי-דין ואין כל מניעה לדון בטענותיו לגופן.

9. המבטחת טענה בסיכומיה כי הפלוגתא הקיימת בין הנהג למבטחת הוכרעה בפסק הדין. הנהג באותו הליך הגיש הודעה לצד שלישי כנגד המבטחת. הפלוגתא בהודעה לצד ג' בתיק האמור הינה שאלת הכיסוי הביטוחי של הנהג אצל המבטחת והמחלוקת בתיק דנן הינה אותה מחלוקת. ההודעה לצד ג' בהליך הראשון הינה למעשה תביעתו של הנהג כנגד המבטחת, הצד השלישי. כך גם ההודעה לצד רביעי כאן מטעם הנהג כנגד המבטחת הינה תביעה של מבוטח כנגד מבטחתו הזהה בשתי התביעות האמורות. פסק הדין שניתן בהליך הראשון הינו חלוט ומהווה מעשה בי-דין. משהוכרעה הפלוגתא בין הנהג לבין מבטחתו מנוע הוא מלהעלותה בשנית בתביעה דנן.

ג. דיון:

10. אכן, פסק הדין בהליך הראשון דן לגופן בטענות כל הצדדים המעורבים בו, הן באשר לאחריות מי מהנהגים להתרחשות התאונה נשוא התיק דנן, הן באשר לשאלה האם יש לייחס רשלנות תורמת לנתבעת והן באשר לשאלת הכיסוי הביטוחי ביחסים שבין הנהג למבטחתו. בהתייחס לשאלה אחרונה זו קבע בית המשפט בהליך הראשון מפורשות כי מדובר בתאונה במתכוון, כי מקרה הביטוח נגרם בזדון ולפיכך המבטחת פטורה מחבותה הביטוחית, הן לאור הוראות הפוליסה והן לאור הוראות סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח.

11. למעשה, הצדדים אינם חלוקים באשר לקביעה המפורשת הנלמדת מפסק הדין בהליך הראשון ביחסים שבין הנהג למבטחתו, אלא הנהג טוען כי מאחר שבהליך הראשון הוא ומבטחתו היו צד להליך כ"נתבעים" והוא לא תבע את מבטחתו בעילה כלשהי, הרי ממילא לא ניתן לומר כי קם "השתק עילה" כלפיו.

בכל הכבוד, אין דעתי כדעת הנהג.

12. ראשית יצוין כי הנהג ומבטחתו אמנם הוגדרו כ"נתבעים" בהליך הראשון, אך הנהג אף הגיש הודעת צד ג' כנגד מבטחתו באותו הליך. במסגרת אותה הודעה טען הנהג כי, גם אם תתקבל הטענה כי התאונה התרחשה נוכח סטיית המונית לנתיב נסיעת רכב הנתבעת, אין בכך כדי להעיד על גרימת נזק בזדון ומשכך חבה מבטחתו בכיסוי ביטוחי של המונית ובפיצוי בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. לפיכך טען כי על המבטחת לשפותו מכוח חבותה על פי הפוליסה ועל פי חוק חוזה הביטוח.

למעשה, במסגרת אותה הודעה לצד ג' נתבעה המבטחת לשפות את הנהג מן הטעם שנתנה כיסוי ביטוחי בר תוקף במועד התאונה, מכוח חבותה על פי הפוליסה ועל פי חוק חוזה הביטוח. למעשה תבע הנהג את שיפויו מאת המבטחת בעילה של קיומו של כיסוי ביטוחי. טענתו זו נדונה והוכרעה לגופה במסגרת פסק הדין בהליך הראשון ונדחתה.

בגין אותה עילה הגיש הוא בהליך דנן הודעה לצד רביעי כנגד מבטחת רכבו, במסגרתה טען את אשר טען במסגרת הודעתו לצד ג' בהליך הראשון כנגד מבטחתו, היינו כי באם תתקבל הטענה כי התאונה התרחשה נוכח סטיית המונית לנתיב נסיעת הנתבעת, אין בכך כדי להעיד על גרימת נזק בזדון, ולפיכך חבה המבטחת בכיסוי ביטוחי של המונית ובשיפויו בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. משכך עתר לחיוב המבטחת לשיפויו מכוח חבותה על פי הפוליסה ועל פי חוק חוזה הביטוח. זוהי גם הפלוגתא הקיימת בין הנהג למבטחתו בהיותם נתבעים בתיק דנן ובהליך הראשון. היינו, מדובר באותה סוגיה שהועלתה לדיון בין הנהג למבטחתו בהליך הראשון, נדונה לגופה ונדחתה בפסק דין חלוט.

13. מכל מקום, וגם אם תרצה לומר כי מאחר שבהליך הראשון נדונה תביעת שיבוב בגין נזקי רכב הנתבעות 1 ו-2 ואילו כאן נדונה תביעה בגין נזקי רכב אחר, ממילא הפלוגתא בין הנהג למבטחתו בשאלת הכיסוי הביטוחי לתאונה נדונה והוכרעה בפסק דין חלוט.

הכלל בדבר השתק פלוגתא משמעו כי "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי – הזהות בין העילות של שתי התביעות" (ראה רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין).

במקרה דנן, מדובר בפלוגתא זהה בשתי התביעות, בהליך הראשון נתקיים דיון באותה פלוגתא, ניתנה לנהג ההזדמנות לטעון בהליך הראשון ביחס לאותה פלוגתא, ההתדיינות באשר לאותה פלוגתא הסתיימה בהכרעה מפורשת של בית המשפט ובהכרעה שהיתה חיונית לצורך אותו הליך. מכאן מושתק ומנוע הנהג לטעון כיום בניגוד לקביעת בית המשפט בהליך הראשון, כי יש לדון בשנית בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי ביחסים בינו לבין המבטחת.

יוזכר כי הכלל בענין מעשה בי-דין הינו פרי ההלכה הפסוקה. אין מדובר בכלל נוקשה ויש לנהוג בו בגמישות ובשיקול דעת להשגת תוצאות צודקות, תוך בדיקת כל מקרה לנסיבותיו. במקרה דנן שיקולי הצדק פועלים לטובת המבטחת, שכן לנהג היה יומו בבית המשפט. טענותיו ביחס למבטחת רכבו נטענו כולן על ידו, הן בכתב הגנתו בהליך הראשון והן בהודעה לצד ג' ששלח כנגד מבטחתו. למבטחת ציפיה כי ההתדיינות בשאלת הכיסוי הביטוחי בגין התאונה דנן כבר הוכרעה ונסתיימה. מכאן קם מעשה בי-דין בשאלת הכיסוי הביטוחי בגין התאונה דנן ונקבע כי המבטחת פטורה, כאמור.

14. כעת אתייחס לטענה נוספת שבאה מפי הנהג בדיון שנערך בפני, על – פה, והגם שלא הגיש בגינה בקשה בכתב, לא אפטור עצמי מלדון בה. כוונתי לטענת הנהג כי על אף הרשעתו בהליך בבית המשפט לתעבורה, מבקש הוא "לפתוח את הדיון", כלשונו, ולאפשר הבאת עדות נוסעת נוספת שנסעה במונית בעת התאונה. למעשה ניתן לראות בבקשה זו משום בקשה להבאת ראיה לסתור את פסק הדין שניתן בהליך הראשון, לפי סעיף 42ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971.

15. כאמור, אין חולק כי כנגד הנהג הוגש כתב אישום בגין התאונה דנן.

הגם שהכרעת הדין בעניינו לא הוגשה לתיק בית המשפט, אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן הנהג הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום. לפי סעיף 42א' לפקודת הראיות, המימצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי. סעיף 42ג' לפקודת הראיות קובע כי לא ניתן יהיה להביא ראיה לסתור או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין.

16. על פי כתב האישום, נהג הנתבע בחוסר זהירות, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, סטה ימינה מכיוון נסיעתו לכיוונה של הנתבעת, אשר ניסתה להתחמק מפגיעה, סטתה ימינה ולאחר מכן שמאלה והתנגשה ברכב התובעת כאן. כתוצאה מהתאונה ניזוק, בין היתר, רכב הנתבעת ורכב התובעת כאן. הנהג הורשע בעבירה של סטיה שלא בבטחה ונהיגה בחוסר זהירות. מימצאים אלה מהווים ראיה לכאורה בהליך שבפני, אשר הנהג צד לו.

17. הנהג לא הגיש בקשה סדורה בכתב סמוך למועד בו נתגלה לו, כטענתו, דבר קיומה של העדות החדשה. הוא אף לא הגיש בקשה לענין זה בסמוך להגשת הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור על פסק הדין שניתן בהליך הראשון ולא בסמוך לאחר שנדחתה בקשתו האמורה. הנהג העלה טענה זו לראשונה על-פה במהלך הדיון שנערך בפני. תצהיר לעניין זה לא הוגש, לא מטעם הנהג וממילא לא מטעם העדה.

18. כאמור, הנהג הגיש ביום 18.3.12 בקשה לערכאת הערעור למתן אורכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט בהליך הראשון, בין היתר, נוכח העדות החדשה שנמצאה. בקשתו זו נדחתה בהחלטת כב' בית המשפט שלערעור מיום 1.5.12, כאשר נקבע בה, בין היתר, כי העובדה שמספר חודשים לאחר חלוף המועד להגשת ערעור נמצאה לפתע ראיה חדשה, אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין חלוט. כן נקבע באותה החלטה, כי הצד שכנגד פיתח בינתיים ציפייה סבירה לסופיותו של ההליך, שאף היא ראויה להגנה. אם המבקש סבר שפסק הדין שגוי, שומה היה עליו לערער עליו בלא קשר לראיה החדשה שנמצאה לו לפתע פתאום.

הקביעות האמורות יפות גם לענייננו.

19. לא בנקל תינתן לבעל הדין רשות להביא ראיה לסתור את הכרעת הדין בהליך הפלילי, שאם לא כן תסוכל מטרת ההוראה האמורה לריכוז חומר הראיות במשפט הפלילי ולמניעת התדיינות נוספת באותו ענין.

לא מצאתי כי מדובר, בנסיבות המקרה דנן, במקום בו יש לאפשר הבאת אותה ראיה, שאם לא כן יקופח הנתבע בהגנתו. לא רק שהעדות האמורה לא הובאה בפני בית המשפט בהליך הראשון, אלא יש לזכור כי הנהג הורשע עפ"י הודאתו בהליך בבית המשפט לתעבורה באחריותו להתרחשות התאונה ובהמשך גם נקבעה אחריותו לתאונה בהליך בינו לבין הנתבעות 1 ו-2. בהליך הראשון אף נשמעה עדות נוסעת אחרת במונית, לחובת הנהג. נוכח סופיות אותן קביעות, נוכח הזמן שחלף מההרשעה, ממועד מתן פסק הדין בהליך הראשון ומהמועד בו היה ידוע לנהג לראשונה, לכאורה, דבר קיומה של אותה עדות, אין מקום כיום להעתר לבקשה ובשים לב לציפיית בעלי הדין האחרים לסיום הדיון בעניין האחריות לתאונה.

20. לגוף התביעה דנן, נוכח קיומו של פסק הדין המרשיע בהליך בבית המשפט לתעבורה, הקובע את אחריות הנהג להתרחשות התאונה אף ביחס לנהג התובעת כאן, לאחר שקבעתי שאין מקום לאפשר הבאת ראיה לסתירת פסק הדין המרשיע, ומאחר שממילא אין בפי הנהג כל טענה ביחס לאחריות ו/או אשם תורם של נהג התובעת כאן, להתרחשות התאונה (להבדיל מטענתו, אשר נדחתה כאמור, באשר לנתבעת 1), הרי הנתבע 3 אחראי להתרחשות התאונה ולנזקי רכב התובעת שנגרמו בעטיה. מכאן, אין מקום לשמוע ראיות בשאלת האחריות לתאונה בתיק דנן או בשאלת קיומו של אשם תורם להתרחשותה.

21. אני מאפשרת לב"כ הנתבע 3 להודיע, עד ליום 1.9.14, האם קיימת מחלוקת לעניין היקף הנזק הנתבע בתביעה דנן והאם הינו עותר לחקירת שמאי התובעת לענין זה.

בהעדר הודעה עד המועד האמור, תהא רשאית התובעת להגיש פסיקתא לחתימתי.

22. לאור קביעתי כי קם מעשה בי-דין ביחסים שבין הנהג למבטחת רכבו, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 4 ועל דחיית ההודעה לצד רביעי.

אני מחייבת את הנתבע 3 בהוצאות הנתבעת 4, היא גם הצד הרביעי, בסך 5,500 ₪.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ כל הצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

התיק יירשם לתזכורת פנימית בפני ליום 02/09/14.

ניתנה היום, י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.