1. התובעת הגישה לנתבע תביעה להכיר באירוע מיום 11.12.08 במהלכו התעלפה, התמוטטה ובהמשך אושפזה והושתל לה קוצב לב, כפגיעה בעבודה.

התביעה התקבלה ביחס לאבחנה של פצע פתוח במצח, אולם נדחתה בנוגע לאבחנות נוספות של התעלפות, התמוטטות ואירוע לבבי.

על כך הוגשה התביעה שבפנינו.

2. לאחר שמיעת ראיות, קבענו בהחלטה מיום 22.9.11 את עובדות המקרה ובהסכמה, מונה מומחה רפואית לבחינת הקשר הסיבתי בין מצבה של התובעת בעת אשפוזה ביום 11.12.08, והאירוע מיום 11.12.08.

ההחלטה מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

3. המומחה, פרופ' אנדרי קרן – מומחה למחלות לב, קבע בחוות דעת מיום 21.10.11 כי לתובעת אין סיפור קרדיאלי קודם, כי סבלה ביום 11.12.08 מעילפון כתוצאה מחסם עלייתי חדרי שלם.

המומחה קבע, כי חסם עלייתי חדרי קבוע בגיל צעיר אצל חולים ללא מחלת לב מבנית, הוא משני למחלה דגנרטיבית (ניוונית) של מערכת ההולכה החשמלית של הלב. סיבות נוספות היכולות לגרום לכך (נטילת תרופות או אוטם חריף של שריר הלב) נבדקו ונשללו במהלך אשפוז התובעת.

המומחה קבע, כי התרגזות/התרגשות בעבודה יכלו לגרום להפרשת יתר זמנית וחולפת של הורמונים היכולים להשפיע השפעה מיטיבה על מערכת ההולכה החשמלית של הלב.

מסקנות המומחה, כי אין קשר בין הופעת החסם העלייתי החדרי השלם לאירועים בעבודתה של התובעת, וכי האירוע החריג בעבודתה לא גרם, לא תרם ולא החיש את ההפרעה בהולכה החשמלית של הלב ואת החסם.

4. התובעת הגישה בקשה למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף.

לטענתה, יש למנות מומחה קרדיולוג אשר התמחותו בתחום קוצבי הלב והפרעות בקצב הלב – אלקטרופיזיולוגיה.

הבקשה נדחתה בנימוק, כי:

"ביה"ד מינה מומחה בתחום הקרדיולוגיה, שהינו התחום המתאים לפגיעה הנטענת ע"י התובעת. התובעת אינה מפנה לכל חסר בתשובותיו של המומחה אשר השיב באופן ברור ומפורט על כל שנשאל וניתח בהרחבה את מצבה הרפואי של התובעת. אינני מוצאת מקום לבקשה והיא נדחית."

5. בהמשך, הגישה התובעת בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה.

בהחלטה מיום 21.2.12 נקבעו השאלות שיועברו למומחה ובכללן, שאלה האם לדעתו יש במקרה זה צורך במינוי מומחה העוסק בהפרעות קצב / אלקטרופיזיולוגיה.

המומחה נשאל, האם לאור מאמרים שצורפו למומחה, הוא מסכים כי ההתרגשות בעבודה והפרשת קטכולאמינים בעקבותיה, היא ההשפעה המרכזית והגורם המכריע לתאונה בגיל צעיר, וכן, האם הוא מסכים, כי עקב התרגשות מרובה מופעלת ביתר שאת המערכת המדכאת (הפרימפטטית) הגוררת האטה בפעילות הלב, ירידת ערכי לחץ הדם, הקטנת אספקת הדם למוח ואיבוד הכרה והאם לנוכח מצבה הרפואי של התובעת טרם האירוע יש לקבוע כי האירועים בעבודה הם הדומיננטיים למצבה הלבבי של התובעת.

6. המומחה שב והסביר את מנגנון הופעת החסם, קבע כי כל קרדיולוג סביר היה מגיע למסקנה כי יש צורך בהשתלת קוצב לב קבוע, אין צורך באלקטרופיזיולוג כדי להבין כי הבסיס לעילפון ולצורך בהשתלת הקוצב הינו מחלה ניוונית במערכת ההולכה של הלב שהתפתחה במשך השנים ללא קשר לתנאי עבודתה של התובעת.

עוד השיב המומחה, כי המאמרים שצורפו לשאלות ההבהרה מראים כי בתנאים מסויימים דופק מהיר יכול לגרום להופעת חסם עלייתי חדרי החולף עם הירידה בדופק, אולם זו אינה תופעה שהתרחשה במקרה של התובעת.

כאן אין מדובר בפגיעה חולפת אלא התובעת הגיעה לחדר המיון במצב של חסם עלייתי חדרי קבוע עם דופק מילוט נמוך מאוד שנותר קבוע ועל כן נזקקה להשתלת קוצב לב.

התובעת התעלפה "לאחר יציאה" כפי שנכתב במפורש במכתב ההפניה לבית החולים, תופעה המתוארת בספרות כמורידה את הדופק ויכולה להחמיר הפרעה קיימת בהולכה עלייתית חדרית.

לא מדובר בתופעה חולפת שגרמה לעלפון ואשר חלפה, אלא במחלה קשה שהתפתחה במשך השנים, וללא קשר לתנאי עבודתה של התובעת.

אפילו הייתה ההתרגשות גורם מסייע, העליה בדופק יכולה הייתה לחשוף מחלה קשה במערכת ההולכה אך לא לגרום להתפתחותה ולהופעת חסם עלייתי חדרי קבוע, והשפעתה היתה אם בכלל, שולית ומזערית.

7. התובעת ביקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות, ובקשתה נדחתה בהחלטה מיום 16.7.12.

8. בסיכומיה שבה וטוענת התובעת כי יש מקום למינוי מומחה רפואית אחר / נוסף.

התובעת טוענת שגם על פי חוו"ד המומחה, אין שום אסמכתא רפואית לכך שסבלה ממחלה ניוונית בלב קודם לאירוע התאונתי ועל כן, אין לקבל את חוו"ד הקובעת שאין קשר סיבתי לאירוע.

9. לטענת הנתבע בסיכומיו, המומחה השיב באופן יסודי ומפורט על כל השאלות שהופנו אליו, ואין כל סיבה לסטות מחוות דעתו.

הכרעה

10. בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, מסביר ומפרט המומחה את מחלתה של התובעת ושולל קשר סיבתי בינה לבין האירוע מיום 11.12.08.

המומחה קבע כי הממצאים באשפוז מצביעים על מחלה שהתפתחה במהלך השנים, אף כי אין מידע מתי בדיוק הופיע החסם העלייתי חדרי אצל התובעת.

המומחה מתבסס על הרישום הרפואי, על פיו ההתעלפות הופיעה לאחר "יציאה", היכולה להחמיר הפרעה קיימת בהולכה העלייתית חדרית.

אפילו הייתה ההתרגשות גורם "מסייע", הרי שזו לא יכלה להביא להופעת חסם קבוע, אלא לכל היותר לחשוף את המחלה, ולהוות גורם חולף, שולי ומזערי בהופעת המחלה.

11. בהיות חוות הדעת מפורטת ומנומקת, לאור תחום התמחותו של פרופ' קרן וניסיונו רב השנים, יחד עם קביעתו כי אין כל צורך במינוי אלקטרו פיזיולוג דווקא כדי להגיע למסקנות בעניינה של התובעת, לא נמצאה הצדקה למינוי מומחה – יועץ רפואי אחר או נוסף, ואין אף כל הצדקה לסטייה מחוו"ד המומחה שהינו בגדר "האורים והתומים" לביה"ד בשאלות הרפואיות שעל הפרק.

12. לנוכח האמור, משלא נמצא קשר סיבתי בגין האירוע מיום 11.12.08 למחלתה של התובעת, דין התביעה להידחות.

13. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ו' בכסלו תשע"ג, 20 בנובמבר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.