1. התובע רכש מהנתבעות מונית. בהתאם לנטען, המונית נמסרה לתובע ביום 29.10.2007, כאשר ביום 28.12.2008 נתגלו במונית תקלות. בהתאם לנטען, זכאי היה התובע שהמונית תתוקן על ידי הנתבעות, כל זאת במסגרת האחריות. נטען שהנתבעות התנערו מאחריותן לתקן את המונית ולאחר ניסיונות הידברות בין הצדדים נאלץ התובע לחתום על הסכם וויתור, כל זאת כתנאי לתיקון המנוע. בהתאם לנטען, על אף התיקון המונית אינה תקינה.

הנתבעות טוענות כי בשלב מסוים חתם התובע על כתב וויתור, לפיו הוא מוותר על כל זכות או טענה כלפי הנתבעות, על כן הוא מושתק מלהעלות כנגדן טענות עובר למועד החתימה על כתב הוויתור.

הנתבעות טוענות, בעיקרם של דברים, שהתובע נוהג במונית עם שמן המהול בנוזל תיבת הילוכים אוטומטית ממקור חיצוני. התובע טוען, בעיקרם של דברים, כי התקלה במונית מתבטאת בכך שמפלס השמן במנוע חורג מהמקסימום הקבוע בספר הרכב, כאשר עליית המפלס והיותו של השמן מהול נובעים מתקלות הקיימות ברכב.

1. בדיון שהתקיים ביום 13.10.2010 הוסכם כדלקמן: "אנו מסכימים כי השאלה שבמחלוקת היא האם קיימת תקלות ברכבו של התובע ובמנוע שלו וככל שקיימות האם מקורן בפגם בייצור ו/או בפגם עליו חלה האחריות מטעם היצרן או שמא מדובר בתקלות הנובעות משימוש לא תקין ברכב ו/או טיפולים ליקויים ו/או נהיגה מרובה".

בהחלטתו מאותו היום קבע ביהמ"ש, כי על הנתבע להעמיד את רכבו לבדיקה על ידי הנתבעות, כאשר הנתבעות רשאיות להגיש חוות דעת מטעמן. כן נקבע, כי הכרעת הוועדה תחייב ותהווה פסק בורר סופי בכל הנוגע לעצם קיומן של התקלות ומקורן. ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי תישמר לכל צד כל טענה משפטית ובכלל זה טענות הנוגעות לכתב הוויתור וכן טענות הנוגעות להיקף הנזק.

1. ביום 26.4.2011 ניתן פסק בוררות, במסגרתו נקבע כדלקמן: "מקור התקלות ועצם קיומן אינם כפועל יוצא מעם הנתבעת, לרבות תיקוני המנוע שבוצעו על ידה". כן נקבע, כי "אנו דוחים את התביעה" וכי ".... אין אנו רואים בעין יפה את שיהוי הנתבעת במתן שרות וההתניות למתן טיפולים במסגרת אחריות" (סעיף 4 לפסק הבוררות).
2. בדיון שהתקיים ביום 28.12.2011 הוחלט כי הבוררים ישלימו את פסק הבוררות, בהתאם להשלמות הנחוצות, כאמור בפרוטוקול הדיון: היה על הבוררים לפרט אילו תקלות קיימות; מה מקור התקלות; מהם הטיפולים שנזכרו בסעיף 4 לפסק הבוררות מיום 26.4.2011, מהו פרק הזמן של ההשהיה הנזכרת ומדוע מדובר בטיפולים המצויים במסגרת האחריות.
3. ביום 5.2.2012 ניתן פסק הבוררות ובו ההשלמות (להלן – "פסק הבוררות"). בפסק הבוררות נקבע, בעיקרם של דברים, כי ברכב קיימת מערכת שטיפת ממיר קטליטי וצנרת מניעת זיהום אוויר הנפלט מהמנוע. בשל פעולה לא תקינה של המערכת נוצר עודף נוזל במערכת שימון המנוע, מצב העשוי להוביל לכשל של המנוע. התקלה הוגדרה אפוא כעודף סולר שנוסף לאגן שמן המנוע.

בפסק הבוררות נקבע, כי "מקור התקלה נובע מאופי השימוש בכלי הרכב ובהתאם מהמערכת המובנות בו". נקבע, כי מערכת מניעת זיהום האוויר ברכב זקוקה לניקוי יזום שניתן לבצע במוסך בעל אמצעי דיאגנוסטיקה וכי טיפול בהתאם להוראות היצרן מונע תקלה כאמור. כן נקבע, כי האחריות לתחזק את הרכב בהתאם להוראות היצרן מוטלת על בעלי הרכב וממילא האחריות הניתנת על ידי היצרן מותנית בקיום התחייבויותיו של בעל הרכב.

בפסק הבוררות נקבע, כי התובע לא נהג בהתאם להוראות היצרן ולא התייחס לנוריות החיווי המזהירות מפני קיומה של תקלה כאמור.

בסעיף 8 לפסק הבוררות ישנה התייחסות לכתב הוויתור ולהשתהות בכל הקשור להליך בחינת תוקף האחריות.

1. לאחר שניתן פסק הבוררות העלה התובע את הסתייגויותיו ביחס לפסק הבוררות; הסתייגויות אלו הועלו בשני מסמכים, מסמך שנערך ביום 4.3.2012 (שהוגדר כתגובה בעניין בקשות 12 ו – 13) ומסמך שנערך ביום 10.3.2012 (שהוגדר כ"בקשה"), בדיון שהתקיים ביום 9.10.2012 וכן במסמך טענות (בעל 19 סעיפים) שהגיש התובע בדיון (כמו כן, בדיון שנערך ביום 9.10.2012 הוגשו מסמכים שונים בתמיכה לטענות התובע);

במסמך מיום 4.3.2012 טוען התובע, בין היתר, כי קביעות שנקבעו בפסק הבוררות הן "הזויות" ומקורן אינו ברור כלל ועיקר. כן נטען, כי בידי התובע ראיות (אשר הוגשו בהליך הבוררות) שאין כל ממש בטענות מוסד הבוררות, כי קיימות קביעות שעומדות בסתירה לנטען בכתב ההגנה, כי ישנן קביעות המעידות על "אין התאמה נסתרת לפי חוק המכר", כי הוראות בסעיפים 5 – 7 לפסק הבוררות עומדות בסתירה מוחלטת לקבוע בסעיף 8 לפסק הבוררות וכי בניגוד לקבוע התובע פעל בהתאם לתנאי האחריות הקבועים. התובע מוסיף כי האמור בסעיף 7 לפסק הבוררות "מוכחש מכל וכל" ועל כן "יש להעביר את נטל השכנוע וההוכחות כדבעי למוסד לבוררות אשר לא הצליח בהרמתו. ועל כך נאמר "כל הפוסל במומו פוסל". עוד ובנוסף נטען, כי בפסק הבוררות לא פורטו טיפולים שנערכו ומהו פרק הזמן של ההשהיה הנזכר בפסק הבוררות הראשון.

במסמך מיום 10.3.2012 עותר התובע בבקשה למתן צו לחשיפת מועד בו התקבלו במוסך מסוים אמצעי דיאגנוסטיקה לאיתור בעיות מסוימות וכיוב', נטען שהיה על המוסד לבוררות ליידע את התובע שהנתבעות חברות באיגוד המוסכים וכמו כן מבוקש לדעת האם אחד הבוררים, מר משה סומך, הינו קרוב משפחה של מותב קודם שדן בתיק.

בדיון שהתקיים בפני נטען שיש להורות על ביטולו של פסק הבוררות מחמת היותו נוגד את תקנת הציבור, מאחר ובהליך הבוררות לעגו לתובע, לא אפשרו לתובע לדבר ולהעיד את שני בניו, שהינן הנדסאי רכב.

בכתב הטענות שהוגש בדיון נטען, בין היתר, כי פסק הבוררות סותר את עצמו, הוא בעל מסר שלישי והשלכות ציבוריות קשות, הטענה לפיה התובע התעלם מנוריות חיווי ברכב הינה "שקר לאור יום, טענה שבעובדה ללא סימוכין"; התובע טוען שהוא הוחתם בפתח ישיבת הבוררות על שטר בוררות שתוכנו והשלכותיו לא הוסברו לו וכי חתימתו ניתנה שלא מדעת, על יסוד טעות והטעיה. התובע מציין שמבוקש על ידו לבדוק אפשרות להגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות פסק הבוררות (טענה שנזכרה גם בדיון).

1. הנתבעות הודיעו שהן אינן חולקות על הממצאים הטכניים בפסק הבוררות, אלא שהן מסתייגות מהאמור בסעיף 8 לפסק הבוררות, במסגרתו נדון עניין בעל אופי משפטי.
2. לאחר בחינת טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לביטול פסק הבוררות – להידחות. התובע מסתייג מהממצאים שנקבעו בפסק הבוררות, כאשר ביחס לממצאים אלו הועלו עיקר טענותיו ביחס לפסק הבוררות.

הלכה היא, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק בוררות. ר' לעניין זה, כדוגמא, האמור בפסק דינו של בית המשפט העליון, רע"א 749/10 אליעזר אבו-חצר נ' יוסף חודדי [פורסם בנבו], שם נקבע כדלקמן:

"כלל ידוע הוא כי אין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות [ראו למשל: רע"א 1260/94 בן-חיים נ' חן, פ"ד מח(4) 826, 832-831 (1994); עניין גמליאלי, בעמ' 617-616]. ההתערבות השיפוטית בפסק הבוררות הינה צרה ומוגבלת לעילות שהוגדרו בסעיף 24 לחוק הבוררות, אשר פורשו על ידי בית משפט זה באופן מצמצם ודווקני [ראו: רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד, פ"ד נט(5) 1, 10-9 (2004); רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529, 543-542 (2005); רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ ([פורסם בנבו] , 4.11.2009) (להלן: עניין עיריית חיפה); אוטולנגי, בעמ' 986-985]".

ברוח דברים אלו נקבע, כי גם אם שגו הבוררים בשיקול דעתם או באופן יישום הדין על מערכת היחסים שבין הצדדים, אין מקום להעלות הסתייגויות ביחס לפסק הבוררות, במסגרת הליך שעניינו ביטול הפסק [ר' לעניין זה סקירה של הפסיקה בה"פ (ת"א) 817/08 ד"ר משה ויינברג, עו"ד נ' אברהם דורון, עו"ד [פורסם בנבו].

1. יתר טענות התובע, המתייחסות לכאורה לעילות הבטלות הנזכרות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, נטענו בצורה כללית ביותר, ללא פירוט מספק, ללא הבחנה ברורה בין העילות השונות וללא ביסוס מספק. למעשה, התובע העלה טענות רבות, כל זאת מתוך ניסיון להביא לבטלותו של פסק הבוררות ולניהולו של ההליך המשפטי מחדש. לא מצאתי כל מקום לקבוע שתוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. הטענות לפיהן לא התאפשר לתובע להעיד את בניו אינה מהווה עילה לביטול הפסק. לא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה העדה של הבנים. התובע אישר, כי הובאו על ידו ראיות בהליך, ראיות על פיהן היו אמורים הבוררים להגיע למסקנה שונה. כאמור, מדובר בטענה בעלת אופי ערעורי, שלא ניתן להידרש לה.

לא מצאתי כל בסיס לטענה הכללית לפיה התובע הוחתם על שטר הבוררות תוך מהלך של טעות והטעיה.

אשר לטענה לפיה אחד הבוררים פנה אל התובע בצורה מעליבה, לא מצאתי שיש בטענה כאמור – באופן בו נטענה הטענה - כדי לבסס בנסיבות העניין עילה לביטולו של פסק הבוררות.

כמו כן, בנסיבות העניין, כאשר כל צד הביא בהליך הבוררות את ראיותיו – לא ניתן לקבוע שאי בדיקת הרכב על ידי הבוררים עצמם מהווה עילה לביטולו של פסק הבוררות.

טענות המתייחסות לנתונים אשר לכאורה לא פורטו בפסק הבוררות (בכל הקשור ל"טיפולים" וה"שיהוי" הנזכרים בפסק הבוררות מיום 26.4.2011) אינן מקימות עילה לביטולו של פסק הבוררות, שהרי לא הייתה לנתונים אלו רלבנטיות לממצא המסכם ולמסקנת הבוררים, לפיה התקלה ברכב נובעת מאופי השימוש ברכב על ידי התובע (מסקנה שהסתייגויות ביחס אליה הינן בעלות אופי ערעורי מובהק, אשר אינן מקימות עילה לביטולו של פסק הבוררות).

טענות כלליות נוספות שהעלה התובע אף הן לא מהוות עילה לביטול פסק הבוררות.

אשר לטענות שהועלו בבקשה מיום 10.3.2012, לא מצאתי מקום להיעתר לסעדים המבוקשים בבקשה האמורה. אין עילה למתן צו המורה על חשיפת מסמכים שונים, כמבוקש בסעיף 6 לבקשה. גם אם הנתבעות חברות באיגוד המוסכים, אין עילה לביטולו של פסק הבוררות. הטענות בסעיף 4 לבקשה האמורה נטענו באופן כללי, ללא ביסוס ודינן להידחות. גם האמור בסעיף 1 לבקשה – באשר לשם המשפחה של אחד הבוררים – אינו מהווה עילה לביטול פסק הבוררות. המותב הנזכר בבקשה אינו צד להליך וממילא אין הוא דן בהליך הנוכחי.

1. אשר על כן, הבקשה לביטול פסק הבוררות – נדחית; פסק הבוררות מאושר בזאת.
2. סוגיות נוספות אשר לא הועברו להכרעה בהליך הבוררות: (א) בכל הקשור לטענות לעניין כתב הוויתור – לנוכח הקביעות בפסק הבוררות – משהאחריות על הנזקים אינה מוטלת על הנתבעות – אין צורך להידרש לטענות באשר לתוקפו של כתב הוויתור; (ב) בכל הקשור לטענה לפיה התובע זכאי לפיצוי בגין הותרת הרכב בבדיקה למשך 5 ימים – בנסיבות העניין, בשים לב לקביעה בפסק הבוררות, בכל הקשור לאחריותו של התובע לנזקים – אין עילה לחיובן של הנתבעות בפיצוי עבור פרק הזמן בו הועמד הרכב לבדיקה אצל הנתבעות.

לפיכך, התביעה – בכל הקשור לסוגיות שלא הועברו להכרעה בהליך הבוררות – נדחית.

1. התובע ישלם לנתבעות – לשתיהן יחד – סך של 1,500 ₪ ששולם על ידן כחלקן בשכר הטרחה בהליך הבוררות – וכן הוצאות משפט ע"ס 600 ₪; התשלום ייעשה בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות להגיש בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מהחלטתי אל הצדדים.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ג, 16 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.