בפניי תביעה כספית לפיצוי התובע בסכום של 266,755 ₪ וזאת בשל ליקויים ופגמים נטענים בכלי רכב שנרכש מהנתבעת.

בשל הטענה הנוגעת לליקויים ופגמים מונה מומחה ביהמ"ש מר יצחק סמו שנתן את חוות דעתו. עוד העידו המומחים מטעם כל אחד מהצדדים, מר דוד נמרי מטעם הנתבעת ומר נחמיה גולן. עוד העידו מטעם התובע, התובע בעצמו, השמאי מר דורון עד. מטעם הנתבעת, מר ארז אלוני, הגב' מיכל מזור שעדותה החליפה את תצהירו של מר אופיר, (שלא יכול היה להעיד בשל מצב בריאותו), והשמאי ישראל דרנוב.

באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בפניי בעל פה ופסק דיני זה ניתן לשמיעת התיק לגופו.

אין מחלוקת, התובע רכש מהנתבעת יבואנית כלי רכב, כלי רכב חדש מסוג האמר 3-י, (להלן: "כלי הרכב"), וזאת ביום 1.1.08, (הסכם הרכישה נספח ב' לכתב התביעה).

עוד אין מחלוקת, כי במהלך השנתיים הראשונות שהה כלי הרכב במוסך לפחות 55 ימים, ובוצעו בו תיקונים שונים. הצדדים לא היו חלוקים כי התיאור שפרט המומחה מטעם ביהמ"ש משקף לכל הפחות את הכניסות והטיפולים שנעשו, (הייתה מחלוקת האם נעשו טיפולים נוספים והאם היו כניסות נוספות למוסך).

אין מחלוקת כי ביום 22.11.10 מכר התובע את כלי הרכב לצד שלישי שאינו קשור להליך שבפנינו, וכי לאחר מכירת כלי הרכב תוקנה התביעה, כך שהסעד של ביטול העסקה נשמט מכתב התביעה המתוקן, וכעת עותר התובע לפיצוי כספי בלבד.

טענות התובע:

התובע טוען, כי מיד עם קבלת כלי הרכב, החלו להתגלות בו תקלות רבות וחמורות שחייבו את הכנסתו של כלי הרכב למוסך חדשות לבקרים.

התובע טען, כי כלי הרכב סבל מבעיית רעידות חמורה, רעשים במנוע, בעיות חשמל, בעיות במערכת המיזוג, ועוד.

התובע טוען, כי ביום 7.4.08 לאחר שכלי הרכב נכנס למוסך לא פחות מחמש פעמים בתקופה של שלושה חודשים, ולאחר שנסע 600 ק"מ בלבד, דרש את ביטולה של העסקה והחלפת כלי הרכב בכלי רכב אחר תקין.

התובע טוען, כי הנתבעת סירבה שלא כדין לבטל את העסקה, תוך שהוא נאלץ להגיע שוב ושוב למוסכי התובעת לתיקונים שונים.

התובע טוען, כי בחודש אוקטובר 2006, הודיע על ביטולה של העסקה, ודרש את השבת כספו, ומשנדחה ולאחר שפניותיו לא נענו, הוגשה תובענה זו.

התובע טוען, כי לאחר שנואש מהתנהלות הנתבעת, ביום 22.11.10, מכר את כלי הרכב בתמורה לסכום של 122,000 ₪, וזאת במחיר הנמוך מערכו בסכום של 31,000 ₪.

התובע טוען, כי הסתבר כי עוד בטרם קבלת כלי הרכב, הסתבר כי הוחלף מצנן קירור, והדבר לא הודע לו, וכי המדובר בכלי רכב פגום בעל פגם בייצור, ולאחר הגשת כתב התביעה המשיך להידרש לכניסות למוסך, עד בסופו של דבר ביום 19.5.10 שופץ ראש המנוע, כאשר כלי הרכב גמא רק 20,000 ק"מ.

התובע טוען, כי התובעת התרשלה באספקת כלי רכב פגום, גרמה לירידת ערך לכלי הרכב, התרשלה בטיפול בכלי הרכב, ולכן עותר לחייב את הנתבעת בתשלום ההפרש שבין מחיר הרכישה למחיר מכירת כלי הרכב על ידו. עוד עותר לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות שנגרמו לו, עוגמת נפש.

התובע הגיש כרך עב כרס של אסמכתאות ביניהן, פסקי דין, חוקים ותקנות הנוגעים לטעמו לענייננו, ואתייחס לפסקי הדין ולאסמכתאות בהמשך פסק דיני זה.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת, כי יש לדחות את התובענה, שכל מטרתה הינה הוצאת כספים מ"כיס עמוק" וגלגול לפתחה של נזקים שלא היו ולא נבראו.

הנתבעת טוענת, כי כלי הרכב תאם במדויק את התחייבויותיה, ואת המפרט הטכני, והמדובר בכלי רכב שהינו רכב שטח, ומכאן התנהגותו בכביש שונה מכלי רכב המיועד לנסיעות עירוניות.

הנתבעת טוענת, כי אין כל פגם בייצור בכלי הרכב, וכי ככל שהתגלו תקלות שונות הרי הללו טופלו במיומנות ובמקצועיות על ידי אנשיה. הנתבעת טוענת, כי הציעה לתובע על מנת להשביע רצון לקוח, עסקת טרייד אין משופרת, אולם התובע סירב להצעותיה.

התובעת טוענת, כי התובע עשה שימוש בכלי הרכב, ומכר אותו במחיר מחירון, וכי בדיקת מומחה מטעם הנתבעת את כלי הרכב העלתה כי אין כל תקלה או פגם בייצור בכלי הרכב, והמדובר בכלי רכב תקין, עוד טענה, כי התובע בחר להכניס את כלי הרכב למוסך כאשר בדיקות העלו שכלי הרכב שהוכנס למוסך היה תקין.

הנתבעת טוענת, כי יש להבחין בין תלונות הלקוח לבין קיומן של תקלות בפועל. לטענתה ריבוי התלונות אינו מעיד, כי הייתה קיימת תקלה בכלי הרכב. וכי ככל והייתה תקלה כלשהי הרי היא טופלה מידית. עוד טענה, כי הנתבעת שלחה נציג מטעמה לקבל את כלי הרכב ולספק לתובע כלי רכב חלופי למען לא יוטרד, ומשכך פעלה כדין ובתום לב.

הנתבעת טוענת, כי התובע ניסה לייצר ראיות בכך שהכניס את כלי הרכב למוסך בכל פעם שהתקרב מועד לדיון.

הנתבעת טוענת, כי התקלות שהיו קיימות בכלי הרכב נוצרו בשל שימוש לקוי של התובע בכלי הרכב.

הנתבעת טוענת, כי התובע עשה שימוש בכלי הרכב במשך שלוש שנים, ולכן יש להפחית מכל סכום את שווי השימוש שלטעמה של הנתבעת משתקפים בהתאם למחירון לוי יצחק, ומשכלי הרכב נמכר במלוא המחירון הרי לא נגרם לתובע כל נזק.

הנתבעת עותרת כי ביהמ"ש ידחה את התביעה.

דיון:

כאמור לעיל, במהלך הדיון מכר התובע את כלי הרכב והתובענה תוקנה, כך שהסעד של ביטולו של ההסכם והשבה בוטל מכתב התביעה המתוקן, והתובע העמיד את תביעתו על נזקים שנגרמו לו כתוצאה מקבלת כלי רכב פגום ו/או שאינו תקין.

במסגרת בחינת השאלה האם היה קיים פגם בכלי הרכב, העידו ארבעה עדים, שלושה מומחים, ומר אלוני שהינו מהנדס רכב מטעם הנתבעת.

מר גולן המומחה מטעם התובע פירט בחוות דעתו, כי כלי הרכב שהה במוסך 55 יום בתקופה שבין 13.3.08 ( כניסה ראשונה למוסך), לבין 3.1.10, (טיפול שיפוץ ראש מנוע), כלומר בתקופה של כ- 20 חודשים, כלי הרכב שהה במוסך 55 יום.

סיכום ימי המוסך על פי חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, ( עמודים 3-4 לחוות הדעת) מגיע למספר זהה, היינו 55 ימים.

המומחה מטעם התובע לא התייחס למספר ימי המוסך.

התובע טען כי היו כניסות רבות יותר למוסך מאשר אלו שנרשמו, אולם לא מצאתי כל אינדיקציה ראייתית לכך.

לפיכך, אני מקבלת את האמור בחוות דעתו של מר גולן ובחוות דעתו של מר סמו לעניין מספר ימי המוסך, ומועדי הכניסות המפורטים בחוות הדעת.

האם היה קיים פגם בכלי הרכב;

עיון בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע מר גולן יגלה כי גם מר גולן לא יכול היה להגיע למסקנה כי אכן המדובר בכלי רכב שיש בו פגם ביצור או שאינו תקין, והוא אומר בחוות דעתו כך:

"מתוך היסטוריית הרכב נראה כי גם לאחר 12 חודשים מיום קבלת כלי הרכב, עדיין לא נפתרו ותוקנו הליקויים ברכב, דבר המצביע כנראה על ליקוי בסיסי ומקורי ברכב. תקלות בכלי רכב חדש מקובל שבתוך תקופה של עד שנה מיום עליית הרכב לכביש יתוקנו לחלוטין."

מכאן אנו למדים, ראשית, כי המומחה אינו קובע כממצא בחוות דעתו שקיים ליקוי, אלא סבור ש"כנראה" קיים. שנית, כי המומחה אינו מצביע על ליקוי בכלי הרכב שניתן להגדירו באופן קונקרטי, אלא מתייחס לריבוי הפעמים שהתובע הגיע למוסך לתיקון ליקויים שונים, שלישית, כי המומחה סבור כי במהלך השנה הראשונה לעליית כלי הרכב לכביש התקלות אמורות להיפתר, ואם נעיין בהיסטוריית הטיפולים, נגלה, כי הכניסות למוסך היו בשנה הראשונה לעליית כלי הרכב לכביש, עד לאוקטובר 2008, ולאחר מכן התגלתה תקלה בנובמבר 2009, כלומר כשנה לאחר מכן. המומחה גם אישר זאת בחקירתו הנגדית, (פרוטוקול הדיון מיום 26.12.13 עמוד 26 שורות 18-19).

עוד נלמד מחוות דעתו של המומחה מטעם התובע, כי " לפני הנסיעה ואחריה לא מצאתי ממצאים מיוחדים בתא המנוע". ( סעיף 2.4 לחוות הדעת).

ביחס לרעידות בכלי הרכב שהיווה את התלונה המרכזית של התובע, כותב המומחה מטעמו מר גולן (סעיף 3.2.4 לחוות דעתו) "ירידה בסיבובי המנוע בזמן עמידה, מורגשת בצורת רעידה, היא כנראה גם כן פעולה לא תקינה של פיקוד המנוע, הדבר הורגש על ידי גם בבדיקתי האחרונה."

המומחה מר גולן, ממליץ להחליף את כלי הרכב על מנת " למנוע מצב של חוסר בטיחות ונוחות לנהג ולנוסעים."

המומחה מטעם הנתבעת, מר נמרי, בדק את כלי הרכב וביצע בו נסיעת מבחן ולדעתו, אין בכלי הרכב רעידות מעבר למקובל ברכב שטח כזה. (סעיף 7 לחוות הדעת). המומחה מטעם הנתבעת מצא, כי מהתקופה שכלי הרכב נמכר לצדדים שלישיים לא הייתה כל תלונה ביחס לרעידות, (סעיף 9 לחוות הדעת), המומחה מטעם התובע , מר גולן, אישר כי לאחר מכירת כלי הרכב לא היו תלונות או תקלות, (ראה עדותו שם, בעמוד 28 שורות 4-8).

מר אלוני, מהנדס כלי הרכב של הנתבעת, בדק את כלי הרכב, ומעדותו עולה, כי לא מצא שבכלי הרכב קיימות רעידות, ולדעתו המדובר בכלי רכב תקין, ( סעיף 5 לתצהירו). מר אלוני לא יכול היה להמציא תיעוד לבדיקותיו, או אינדיקציה לביצוע בדיקה כלשהי.

בחקירתו הנגדית, טען, כי בשל כך שהתובע נסע מעט נסיעות והנסיעות היו קצרות, הדבר גורם לפיח בכלי הרכב, שלא מצליח להיעלם, ולכן נוצרות התקלות, ( ראה עדותו בפרוטוקול הדיון מיום 11.2.14 עמוד 61 שורות 1-3).

הנתבעת טענה, כי התקלות היו בשל השימוש בכלי הרכב על ידי התובע זאת באופן כללי. אולם לא נטען בשום מקום, לא בכתב ההגנה הראשון או המתוקן, ולא בתצהירו של מר אלוני מהנדס הרכב של הנתבעת, כי הכוונה של הנתבעת לשימוש המועט שעשה התובע בכלי הרכב, או לכך שביצע נסיעות קצרות, וכמובן שלא נטען כי הדבר נאמר באיזה שלב לתובע. אני דוחה טענה זו כאילו הסיבה לתקלות הייתה השימוש שעשה התובע בכלי הרכב.

המומחה מטעם ביהמ"ש, הבחין בין שתי תקופות, תקופה ראשונה, מיום 14.1.08 מועד קבלת כלי הרכב ועד ליום 7.1.09, תקלה מספר 11 בטבלה, כשמד האוץ עמד על 5,296, שאז קובע המומחה מטעם ביהמ"ש, כי היו תקלות מרובות בכלי הרכב, ותקופה שנייה ממועד 7.1.09, ועד ליום 17.1.10, (שאז נעשה שיפוץ לראש מנוע), שבמסגרתה כלי הרכב גמא כ-14,000 ק"מ, ולא היו תקלות ולא תלונות. לאחר תיקון שיפוץ ראש מנוע, לא היו בכלי הרכב תקלות חריגות. (ראה עמוד 9 מסקנות המומחה).

המומחה, קובע, כי בכלי הרכב בתקופה הראשונה היו תקלות, ולאחר מכן כלי הרכב היה תקין.

לדעתו של המומחה אין עסקינן בתקלות המצדיקות ביטול העסקה, והוא מונה את נימוקיו. המומחה סבור, שכאשר עסקינן בכלי רכב שיש לו אחריות, הרי לא יתכן פגם במוצר, משום שכלי הרכב מורכב ממכלולים, וככל וקיים ליקוי באחד המכלולים יש לתקנו, אולם "אין לדבר על רכב פגום באופן כללי." ( ראה תשובה לשאלה 22 במסגרת שאלות ההבהרה מטעם התובע. עוד הסתבר בעדותו בחקירתו בפניי, כי המומחה מטעם ביהמ"ש מר סמו סבור באופן עקרוני, כי מבחינה טכנית אין אפשרות של תקלה המצדיקה ביטולה של העסקה, וכך הוא משיב, (בחקירתו בדיון מיום 26.12.13 עמוד 21 שורות 25-30).

"לשאלת ביהמ"ש:

שאלת בית המשפט, מתי לדעתך מבחינה מקצועית ולא משפטית התקלה תהיה מסוג כזה שמצדיקה ביטול העיסקה והחזרת הרכב לבעליו?

ת. אין דבר כזה, כל זמן שחברה הגם מבחינה טכנית אין דבר כזה, אולי אפשר מבחינה משפטית. אבל טכנית אין דבר כזה. כל מכלול ניתן להחלפה שעולה הון תועפות. במנוע כזה יש מעל 30 חיישנים שכל אחד מהם יכול להתקלקל, לא קרה כלום מבחינה טכנית, מחליפים. "

כלומר, לעמדת המומחה מטעם ביהמ"ש קיימות בכלי הרכב נשוא דיוננו, תקלות והוא העריך את הפיצוי בגין התקלות שנגרם לתובע בסכום של 20,000 ₪.

דעתו העקרונית הינה כי "רכב פגום הינו רכב שלא ניתן להחזירו למצבו המקורי". במקרה שלפנינו מדובר בפגמים במכלולים של הרכב שניתנים להחלפה במכלולים חדשים ותקינים. לאור האמור לעיל, במקרה שלפנינו אין מדובר ברכב פגום." ( תשובה לשאלה 29 לשאלות ההבהרה).

אני סבורה, כי במקרה שבפניי, יש לאמץ את מסקנותיו של מומחה מטעם ביהמ"ש, משום האיזון הראוי שבחוות דעתו. אומנם ביהמ"ש אינו יכול לקבל את הנחת היסוד של המומחה מטעם ביהמ"ש, כי מאחר וכלי הרכב מכיל מכלולים רבים לכן לא ניתן לדבר על "רכב פגום", אולם כאשר בוחנים את המצב בענייננו, נגלה, כי במהלך השנה הראשונה היו בכלי הרכב תקלות רבות ושונות, כולן תוקנו. ואפילו המומחה מטעם התובע, לא היה חד משמעי בחוות דעתו, ולא היה בטוח כי אכן קיים פגם בכלי הרכב כפי שבואר לעיל, וגם הוא מצא כי אין כל ממצאים מיוחדים בתא המנוע, ולא מצא ממצאים קונקרטיים. יותר מכך, נראה ממכלול הראיות, כי לא היו רעידות בכלי הרכב מעל למקובל בכלי רכב מסוג זה. הנתבעת הוכיחה, ע"י עדיה, הן המומחה מר נמרי והן המהנדס מר אלוני, כי בכלי הרכב מקובל שיהיו רעידות ואין המדובר בעדויות מעל למקובל, וגם המומחה מטעם התובע לא מציין כי הרעידות שהורגשו על ידו הינן חריגות לכלי הרכב מהסוג המדובר, כלי רכב שטח.

עוד יש לציין כי הנתבעת צירפה לתצהיר מטעמה, את בדיקות היצרן שנערכו לכלי הרכב, ואשר הממצאים על פיהם היו כי כלי הרכב תקין, ( נספח 2 לתצהיר העדה הגב' מזור).

התובע טען, כי בטרם קבלת כלי הרכב הנתבעת החליפה מצנן ולא גילתה לו. אני סבורה כי אין בטענה זו כל ממש, לאחר שהמומחה מטעמו בחקירתו הנגדית אישר, כי הדבר מקובל ואין כל חובה לדווח על החלפת חלק מסוג זה בטרם מסירת כלי הרכב, (ראה עדותו בפרוטוקול מיום 26.12.13 עמוד 27 שורות 8-23). ב"כ התובע הפנה בעניין זה לפס"ד ע"א (מחוזי ת"א) 94/79 אביבי נגד קרסו בע"מ, (פורסם בנבו), אלא שבאותו העניין היה מדובר בגילוי המוטל על החברה מכוח הוראות התקנות, ובענייננו, המדובר בתיקון שנמצא בבדיקת ליקוי שגם המומחה מטעם התובע הסכים שאין בהחלפה משום שינוי המצדיק גילוי, מה גם שכל התקלות שהתגלו אין להן כל קשר לאותה החלפה.

כאמור לעיל, אומנם התובע טען, כי היו כניסות למוסך מעבר למפורט בדו"חות המומחים, אולם לא הובאה ראייה לכך. לאור חוות דעת המומחה מטעמו התואמת את חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, אני קובעת כי כרטיס היסטוריית כלי הרכב משקף נאמנה את הכניסות למוסך.

ייתכן מצב שבו ריבוי תקלות שונות, לאו דווקא תקלה ספציפית יוביל למסקנה כי בכלי הרכב קיים פגם מהסוג המזכה את התובע בביטולה של העסקה, אלא שבענייננו, אני סבורה כי התשובה לכך שלילית. אומנם התובע נאלץ להכניס את כלי הרכב למוסך מספר רב של פעמים, אך לאור מכלול העניינים כמפורט לעיל, אינני סבורה כי קמה לתובע הזכות לדרוש ביטולה של העסקה, ובכל מקרה לאחר שכלי הרכב נמכר על ידו, והדרישה לביטולה של העסקה הוסר מכתב התביעה אינני נדרשת להכריע בכך.

המומחה מטעם ביהמ"ש קבע, כי יש לפצות את התובע לאור ריבוי התקלות, הכניסות למוסך, ולאור ריבוי ימי המוסך - 55 ימים במספר.

בעניין זה, הנתבעת טענה, הטענה הנוגעת לשימוש של התובע בכלי הרכב, באופן שיוצר את התקלה כאמור לעיל דחיתי טענה זו. בנוסף, טענה, כי לא היו תקלות חריגות, אלא תלונות חריגות כאשר התובע התלונן, אולם הנתבעת לא מצאה כל פגם בכלי הרכב. בעניין זה העיד מר נמרי, כי הוא סבור, שהתובע הגזים ומוסכי הנתבעת ביצעו תיקונים שונים, שלא ברורה נחיצותם כדי לרצות את התובע, ( ראה עדותו, בפרוטוקול מיום 26.12.13, עמוד 37 שורות 8-9). גם מר נמרי התקשה להשיב כשנשאל האם מספר הפעמים שכלי הרכב הוכנס למוסך הינו תקין, ותשובתו בעניין זה הייתה מעורפלת, בסופו של דבר אמר כי "אין לי הסבר". (שם עמוד 35 שורות 8-14).

העדה מטעם הנתבעת, הגב' מזור, שהעידה על השירות שקיבל התובע אישרה בחקירתה, כי אכן בענייננו, הכניסות למוסך היו מעבר לסביר, ( ראה עדותה מיום 16.2.14 עמוד 76 שורה 10).

ב"כ התובע הפנה לפס"ד בעניין ת"א (שלום ת"א) 45417/99 המסנן התקנות שורים בע"מ נגד מכשירי תנועה בע"מ, (פורסם בנבו) שם קובע ביהמ"ש כי ברכב שטח חדש אין מקום לקיומן של תקלות, וכי העובדה שהנתבעת לא הצליחה לתקן את התקלות, אפשרה לרוכש לעתור לביטולו של ההסכם. כאמור ברישא לפסק דיני, התובע מכר את כלי הרכב ותיקן את כתב תביעתו והשמיט את הדרישה לביטולו של ההסכם. מה גם שבפניי כפי שעולה ויובהר לא נמצא תקלה שלא תוקנה או לא טופלה, אלא עצם קיומן של תקלות רבות היא המצדיקה פיצויו של התובע. והדברים נכונים גם ביחס לפסקי דין נוספים אליהם הפנה התובע, כגון ת"א (שלום ב"ש) 20011-04-11 שוהם נגד צ'מפיון מוטורס בע"מ, (פורסם בנבו), או ת"א (שלום חיפה) 10560/05 סקוברניק נגד צ'מפיון מוטורס, (פורסם בנבו). בעניין ת"א (שלום ת"א) 114736/01 מדן קבלנות כללית נגד קוריאה מוטורס, , (פורסם בנבו) המדובר היה בכלי רכב ששהה במוסך שלושה חודשים במסגרתו הוחלפו מכלולים מרכזיים בכלי הרכב, מנוע, גיר משאבת הזרקה וכד' ולכן אין העובדות דומות לענייננו.

לאור זאת, אני סבורה כי בכלי הרכב שנמסר לתובע על ידי הנתבעת, היו תקלות רבות מעבר לסביר שחייבו את התובע להביא את כלי הרכב למוסך, וכלי הרכב שהה במוסך במשך 55 ימים בתקופה של פחות משנתיים. אני סבורה, כי לאור כל האמור יש לאמץ את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש אשר סבור שבנסיבות הקיימות, יש לפצות את התובע בגין כך, שכן הנאתו מכלי הרכב החדש שרכש נפגעה.

הנזק;

התובע טוען בכתב תביעתו המתוקן, כי מכר את כלי הרכב במחיר הנמוך מערכו, וכי נגרמה לו ירידת ערך, ( ואף הגיש חוות דעת בעניין), אלא שהוא עותר לחייב את הנתבעת בתשלום ההפרש שבין המחיר שרכש את כלי הרכב למחיר מכירתו.

לא מצאתי את העיגון החוקי שבמסגרתו ניתן לקבוע כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום מחיר העסקה המקורית, בניכוי הסכום שהתקבל ממכירת כלי הרכב. התובע כאמור השמיט מתביעתו את הסעד של ביטול העסקה לאור מכירת כלי הרכב על ידו, ולא נתן נימוקים משכנעים מדוע הנזק שנגרם לו הוא ההפרש בין מחיר הרכישה למחיר המכירה בהתעלם משלושת השנים שלחלפו בהם עשה שימוש בכלי הרכב.

הנתבעת מצידה טענה, כי יש להפחית את שווי השימוש שביצע התובע בכלי הרכב, והגישה חוות דעת מומחה שממנה עולה, כי התובע מכר את כלי הרכב במחיר המחירון, כלומר, בעת המכירה לא נגרם לו כל נזק.

ככל ועלי להידרש לנושא זה, לאור קביעתי לעיל, והעדר תביעה ביחס לירידת ערך, אני סבורה, כי בעת מכירת כלי הרכב התובע מכר את כלי הרכב כשהוא תקין ובמחיר מחירון.

מסקנתי זו מבוססת על כך, שכאשר בוחנים את חוות דעתו של השמאי מטעם התובע, נגלה, כי הוא ביצע חישוב המבוסס על מחירון יד 2, כאשר לא לקח בחשבון את העובדה כי בעת מכירת כלי הרכב על ידי התובע, הוא נמכר על פי שוויו בהתאם למחירון לוי יצחק, בעוד שבחוות דעת אחרות שערך סבר כי המחירון הרלוונטי הוא מחירון לוי יצחק. ( ראה חקירתו בפרוטוקול מיום 26.12.14 עמוד 5-3, ובעמוד 32 שורות 18-20).

המומחה מטעם הנתבעת, העיד כי התבסס על שתי הצעות מזמן קרוב בשנת 2010, בהם הוצעו למכירה באתר יד 2 כלי רכב מסוג האמר, ומצא כי מחירון לוי יצחק ומחירו יד 2 היה דומה. לעניין זה, התובע טען, כי המומחה נתן את חוות דעתו בלא שבדק את כלי הרכב המסוים, והמומחה אישר זאת והסביר, כי אין צורך לבדוק את כלי הרכב כשמבוצעת הערכת שווי כללי, להבדיל מבדיקת נזק ספציפי לכלי הרכב.,( ראה עדותו מיום 26.2.14 עמוד 67 שורות 23-25).

הנימוק המרכזי לטעמי, להעדפת עמדת הנתבעת בעניין זה, היינו לקביעה עובדתית כי התובע מכר את כלי הרכב במחיר שוק מקובל כשהוא תקין, הינה הצהרת התובע בעצמו. התובע הגיש תביעה נוספת הנוגעת לעסקה שביצע ביחס למכירת כלי הרכב נשוא ענייננו, אותה ערך עם צד ג' שאינו רלוונטי להליך שבפניי, במסגרת עסקת טרייד אין, בכתב התביעה הנוסף, (בתיק 45281-01-13, ,נ/7), כותב התובע, בסעיף 3 לכתב התביעה:

"כאשר רכש התובע את הרכב בעסקת טרייד-אין לפיה העביר התובע לבעלות הנתבע רכב האמר 3h adventure hamer, אשר שוויו עמד באותה עת על סך של 139,000 ₪ ..."

ובסעיף 10:

"זהו המקום להבהיר כי במסגרת עסקת הטרייד-אין מסר התובע לנתבע רכב יד ראשונה שנסע בסך הכול כ- 30,000 ק"מ, ללא תאונות ו/או פגיעות, כאשר הרכב עוד היה מצוי באחריות החברה."

אני סבורה כי האמור בנ/7, כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, אשר עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, משקפים נאמנה, כי התובע מכר את כלי הרכב נשוא דיוננו, במחיר המשקף את מחירו האמיתי. במקרה שבפנינו, מחיר העסקה על פי מחירון לוי יצחק, לא הוכח שנגרמה לו כל ירידת ערך, כשבפועל שוכנעתי, כי לא נגרמה לו כל ירידת ערך. מה גם שלאור ממצאי המומחה מטעמו בחקירתו, הנגדית, כפי שפורט לעיל, בשלב המכירה כלי הרכב היה תקין.

הנתבעת טענה עוד, כי במשך כל התקופה הראשונה שבה היו תקלות בכלי הרכב, ניתן לתובע רכב חלופי, המצהירה הגב' מזור אישרה כי אכן פעם אחת לא ניתן לתובע כלי רכב חילופי, (ראה חקירתה בפרוטוקול הדיון מיום 16.2.14 עמוד 81 שורות 9-11). לטעמה של הגב' מזור לא מוטלת חובה על הנתבעת להעמיד לתובע רכב חלופי. אולם במרבית הפעמים כשכלי הרכב הוכנס למוסך , כלי הרכב נלקח על ידי אנשי הנתבעת מהתובע שהעמידו לרשותו כלי רכב חלופי, (פעם אחת נאלץ להכניס את כלי הרכב בעצמו למוסך), ( ראה עדות התובע מיום 30.12.13 עמוד 44 שורות 29-32).

אינני מקבלת את עמדת הנתבעת, כי העמדת כלי רכב חילופי מהווה פיצוי הולם לריבוי הכניסות והתקלות שפורטו בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, שכן התובע רכש כלי רכב חדש, והדעת נותנת כי כאשר אדם רוכש כלי רכב חדש הוא אינו מצפה לבלות את זמנו בתקשורת עם מוסכי הנתבעת, ולגלות תקלות רבות בכלי הרכב. עוד יש להזכיר כי התובע רכש רכב שטח מסוג האמר ולא בכל פעם הועמד לרשותו כלי רכב חילופי, או מאותו הסוג.

המומחה מטעם ביהמ"ש קבע,כי עסקינן בריבוי של תקלות, אשר הינו חריג ויש לפצות את התובע בשל ריבוי הכניסות למוסך יש לפצות את התובע בסכום של 20,000 ש"ח ובנוסף סבור כי על ביהמ"ש לשקול את נושא עוגמת הנפש. העדה , הגב' מזור, כפי שפורט על ידי לעיל, העידה כי אכן היו כניסות למוסך מעבר לסביר, כלומר, הנאת השימוש של התובע מרכבו החדש נפגמה, הוא מצא עצמו נאלץ לעשות שימוש בכלי רכב שיש בו קלות חדשות לבקרים ובמהלך השנה הראשונה נכנס למוסך לא פחות מ – 10 פעמים, ובסך הכול כלי הרכב שהה במוסך בתקופה של פחות משנתיים 55 ימים, היקף שלדעתי אינו סביר כלל ועיקר.

ב"כ התו\בע ביקש כי ביהמ"ש יסטה מחוות הדעת, והפנה למספר פסקי דין בעניין, אולם לא מצאתי כי יש נימוק בתובענה שבפניי לסוטות מחוות הדעת בנסיבות הכוללות של התיק, לאור העובדה כי התובע מכר את כלי הרכב במלוא המחיר בהתאם למחירון, הליקויים היו במהלך השנה הראשונה ובמסגרתה קיבל התובע שירות ראוי, כמעט בכל פעם נמסר לו כלי רכב חילופי ומי מטעם הנתבעת הגיע אליו כדי לקחת את כלי הרכב לתיקון ולהחזירו, ולאחר שנה ראשונה זו, שהמומחה מטעם התובע סובר כי היא השנה המכרעת שלאחריה התקלות ככל שימצאו אמורות להיות מתוקנות, אכן לא הייתה כל כניסה למוסך במשך כשנה, עד לתיקון הגדול, שגם לאחריו לא נמצאו תקלות נוספות.

בנסיבות העניין אני סבורה, כי יש לקבוע לתובע פיצוי לרבות עוגמת הנפש בסכום של 30,000 ₪, ובנוסף, על הנתבעת לשאת בשכ"ט מומחה ביהמ"ש, שכ"ט המומחה מר גולן, האגרה ששולמה, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסכום של 6,000 ₪.

לא מצאתי לנכון לפסוק את מלוא שיעור ההוצאות ומלוא העלות המשקפת את עבודת ב"כ התובע בתיק זה לאור ריבוי ימי ההוכחות וכמות העדים שהובאה לתיק, זאת לאור הפער הבלתי סביר שבין תביעתו של התובע לבין הסכומים שבסופו של דבר נפסקו, וכן לאור דחייתי את מסקנת השמאי מטעמו, לאור נ/7.

ניתן היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.