פסק דין

1. פסק דין זה דן בשתי תובענות אשר עוסקות באותם צדדים ועניינן סכסוך, שהוא במהותו סכסוך שכנים שהתגלע בין הצדדים ואשר מתנהל גם בבית משפט שלום בתל אביב, גם בבית משפט שלום בהרצליה וגם בבית המשפט המחוזי בת"א. ביום 23.2.2010 נקבע כי הדיון בשתי התובענות אוחדו.
2. וידר (להלן ביחד: "וידר") הם בעלי 500/1889 מזכויות הבעלות במקרקעין הידועים כגוש 6519 חלקה 30 רחוב נורדאו 44 בהרצליה (להלן: "המגרש") והנתבעת 1 (להלן: "הדי") היא הבעלים של 458/1889 מזכויות הבעלות במגרש. וידר והדי בנו כל אחד בית על חלקו במגרש.
3. בת.א 15290-11-09 הגישו וידר תביעת נזיקין בסך 159,974 ₪ לפיצוי בגין נזקים והוצאות שנגרמו להם כתוצאה ממעשה אלימות ופגיעות נטענות בתובעים וברכושם שנגרמו על ידי הדי והנתבע 2, שהוא אחיה (להלן: "איזו"), המתגורר בביתה (להלן ביחד: "דוידוביץ") (להלן: "תביעת הפיצויים").
4. בת.א. 15069-10-09 הגישו וידר תביעה למתן פסק דין הצהרתי אשר יצהיר כי דוידוביץ ו/או מי מטעמם אינם רשאים לפגוע ו/או להרוס, ו/או לשנות את גדר (קיר) ההפרדה המפרידה בין חלקות וידר ודוידוביץ, וכן למתן צו עשה המופנה לדוידוביץ, אשר יורה להם להקים מחדש חלק מקיר הפרדה, אשר נהרס לטענת וידר על ידם (להלן: "התביעה ההצהרתית").
5. בין הדי לדוידוביץ התנהל סכסוך נוסף שהסתיים בפסק דין בבית המשפט המחוזי, באשר לרישום הסכם שיתוף (ת.א. 1193/09- בפני כב' השופטת דניה קרת-מאיר). כמו כן מתנהל סכסוך נוסף בין הצדדים בבית משפט השלום בהרצליה בת.א 11762-07-08.

רקע לתביעות בקצרה

1. וידר מתגוררים מזה קרוב ל-20 שנה בבית מגורים שבנו בחלקם הייחודי במגרש (להלן: "בית וידר").
2. הדי רכשה את זכויותיה במגרש כשנה לאחר וידר. הדי התגוררה עם משפחתה בבית מגורים, אשר בנתה בחלקה הייחודי במגרש (להלן: "בית דוידוביץ") ועזבה אותו עם משפחתה בשנת 2000 לערך. איזי מתגורר עם משפחתו בבית דוידוביץ מאז שהדי עזבה את הבית.
3. הצדדים חילקו את המגרש ביניהם בהסכם שיתוף, אשר נכרת בין וידר לבין הדי ביחד עם בעלי זכויות נוספים במקרקעין ביום 13.7.92 (להלן: "הסכם השיתוף"). בגין הסכם השיתוף נרשמה הערת אזהרה. חלוקת המגרש לשטחים, אשר יוחדו בלעדית לכל אחד מבעלי הזכויות בהם, מפורטת ומוסדרת בתשריט חלוקה (נספח א' להסכם השיתוף) וחתום על ידי כל הצדדים להסכם השיתוף.
4. על פי החלוקה לשטחים ייחודיים בית וידר מצוי בחלק האחורי של המגרש, לפיכך ועל מנת לאפשר גישה לבני אדם וכלי רכב עד לחלק האחורי של המגרש ולבית וידר, קבעו הצדדים זכות שימוש בשביל הגישה, המצוי במקרקעין והמאפשר כניסה לבית וידר (להלן: "שביל הגישה"). הצדדים חלוקים בשאלה אם על פי חלוקת השטחים הייחודיים לכל אחד מהצדדים בהסכם השיתוף ועל פי תשריט החלוקה, שטחם הייחודי של וידר במקרקעין כולל בתוכו את החלק המזרחי של שביל הגישה, אולם נושא זה לא התברר בפני ואיני זקוקה לו להכרעתי.
5. החלק המערבי של שביל הגישה הוגדר וסומן על גבי תשריט החלוקה כדרך משותפת וכמו כן נקבע בהסכם השיתוף הסכמת הדי, כי זכות המעבר בדרך המשותפת אל בית וידר תרשם כזיקת הנאה לטובת מגרש וידר.
6. לאחר בניית הבתים במקרקעין, לטענת וידר, נוכח יחסי שכנות טובים שנרקמו בין וידר לבין הדי, בשעה שזו התגוררה בבית, איפשרו וידר מעבר – להולכי רגל בלבד – דרך החלק המזרחי של שביל הגישה לחלק האחורי המזרחי של בית דוידוביץ (המרתף) בו התגוררו הוריו הקשישים של בעלה של הדי, אשר נזקקו לכיסא גלגלים. לצורך מעבר זה התירו וידר להדי גם לפתוח פתח בקיר ההפרדה בין המגרשים ברוחב של כ-90 ס"מ, כדי לאפשר את המעבר להולכי רגל ישירות למרתף בית דוידוביץ.
7. הסכסוך בין הצדדים פרץ בשנת 2006 בשעה שהדי ביקשה לבצע שיפוץ ותוספת בנייה בביתה וכאשר התברר לוידר כי במסגרת השיפוץ הדי מבקשת למקם חניות בשטח המגרש השייך לה, אולם באופן שהכניסה לחניות המתוכננות תהיה דרך החלק המזרחי של שביל הגישה השייך לטענת וידר להם בלבד. בשלב זה, והואיל וההורים הקשישים כבר לא התגוררו בבית הודיעו וידר להדי, כי הם מבטלים את הרשות שהעניקו למעבר הולכי הרגל ודרשו את סגירת הפתח שפתחה הדי בקיר ההפרדה. כמו כן הודיעו כי המשך כניסה של הדי ו/או מי מטעמה לחלק המזרחי של השביל יהווה הסגת גבול (מסמך 5 – מכתב וידר מיום 24.8.06). לטענת וידר, בשלב זה הציעה הדי לוידר לרכוש מהם את החלק המזרחי של שביל הגישה, כדי שתוכל להמשיך ולעבור בשטח ותוכל להקים את החניות, אולם וידר סירבו להצעה.
8. במקביל המשיכה הדי בהליך לקבלת היתר בניה לתוכניות בהם נתבקשה בניית החניות כאשר המעבר הוא כאמור דרך שביל הגישה המזרחי. וידר התנגדו לבקשה והתנהל הליך בפני הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בהרצליה ולאחר מכן בפני ועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז ת"א. במסגרת הליך זה נטען על ידי הדי, כי זכות השימוש הוקנתה לה לכל אורכו של שביל הגישה, לרבות חלקו המזרחי.
9. ביוני 2008 הגישו וידר תביעה בבית המשפט המחוזי בת"א במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי וידר הם בעלי מלוא הזכויות הבעלות הבלעדית בחלק המזרחי (תובענה בת.א 1680/08). תובענה זו עברה להתברר בפני בית המשפט השלום בהרצליה וטרם ניתנה בה הכרעה (ת.א 11762-07-08).
10. ביום 21.3.2008 וידר הציבו שער חשמלי נפתח (להלן: "השער") המפריד למעשה בין החלק המזרחי של שביל הגישה לבין החלק המערבי של שביל הגישה. השער מאפשר מעבר לכלי רכב והולכי רגל לתוך שטח וידר. השער הוצב בתוך החלק המזרחי של השביל דהיינו בתוך השטח שוידר טוענים כי הוא שלהם. בנוסף, באותה תקופה וידר סגרו את הפתח בקיר ההפרדה, בקיר סגירה, עשוי מבלוקים ובטון, ברוחב של פתח המעבר בקיר (להלן: "קיר הסגירה").
11. ביוני 2008 הגישו וידר תביעה נוספת כנגד הדי היא תובענה בת.א 1193/09 בבית המשפט המחוזי בת"א ואשר תכליתה לאכוף על הדי את רישומו של הסכם השיתוף בלשכת רישום המגרש. ביום 23.2.2012 ניתן פס"ד בתובענה אשר קיבל את תביעת וידר.
12. במסגרת התיק ההצהרתי, באוקטובר 2009 הגישו וידר בקשה לצו מניעה זמני בעניין פגיעה בגדר על ידי דוידוביץ. הצו נדון על ידי כב' השופטת ח. וולצקי, אשר הורתה על צו מניעה זמני עד למתן החלטה סופית בתיק.

ביקור במקום, חוות דעת מודד והוכחות

1. במסגרת ניהול התביעות, ומתוך רצון לסייע בפשרה, בית המשפט ערך ביום 13.2.11 ביקור במקום. בהמשך מונה המודד המוסמך ושמאי המקרקעין, מר זהר עירון, כמומחה על ידי בית המשפט (להלן: "המודד") על מנת שיבצע מדידה לקביעת תוואי גבול בין המגרשים. המודד הגיש את חוות דעתו מיום 12.4.11 (בטעות נרשם 12.4.10) וערך ביקור במקום ביום 23.3.11.
2. על פי תיאורו: "המגרש שבחזקת וידר (וידר) מהווה מגרש עורפי והמגרש שבחזקת דוידוביץ (דוידוביץ) גובל בו ממערב ונמצא בצד הצפוני שבחזית החלקה. הגישה למגרשי הצדדים היא באמצעות שביל מעבר התחום בין הגבול הצפוני של החלקה לבין גדר בנויה המהווה את השער הצפוני של המגרש שבחזקת דוידוביץ. הכניסה למגרש שבחזקת דוידוביץ היא מבעד לשער כניסה המשולב בגדר האמורה והכניסה למגרש שבחזקת וידר היא מבעד לשער הממוקם בין המשכה של הגדר האמורה לבין הגבול הצפוני של החלקה.
3. על כל אחד מהמגרשים בית מגורים צמוד קרקע, בית וידר בנוי כמבנה בודד ובית דוידוביץ בנוי בקיר משותף עם מבנה דרומי המהווה חלק ממגרש נוסף על החלקה."
4. בהמשך מתאר המודד את הסכם השיתוף שלפיו להדי הוקצה מגרש בשטח של 458 מ"ר בצד הצפון מערבי של החלקה; לוידר הוקצה מגרש בשטח של 500 מ"ר בצד הצפון מזרחי של החלקה; ולגורם הנוסף הוקצה מגרש בשטח של 931 מ"ר. עוד הוא מציין : בתשריט מסומן בחלק הצפוני של החלקה "שביל גישה" בשטח של 100 מ"ר, המסתעף מהרחוב הגובל עד למגרש ב' (וידר) דרך מגרש א' (דוידוביץ). באשר לשביל הגישה נקבע כי לוידר זכות מעבר לכלי רכב והולכי רגל בשביל הגישה בחלק הנמצא בשטח המגרש שבחזקת דוידוביץ וזכות זו תירשם בלשכת רישום מקרקעין כזיקת הנאה.
5. במסגרת דיוני ההוכחות נשמעו עדי הצדדים, כאשר כל בעלי הדין העידו ונחקרו נגדית וכן נחקר מר נתן קריו, עד מטעם דוידוביץ, חוקר שהתקין מצלמות במגרש דוידוביץ לכיוון שביל הגישה והגיש סרטונים שהוריד ממערכת הצילום.
6. אציין מייד, כי בתביעה זו לא נדון נושא זכויות המעבר בשביל הגישה או זכות הבעלות על חלקו המזרחי של שביל הגישה, אלא היא מתמקדת בנזקים הנטענים על ידי וידר ובסעד ההצהרתי לעניין קיר ההפרדה בין החלקות וצו עשה לעניין קיר זה.

הסכסוך בין השכנים

1. מבלי להיכנס לעובי הקורה בנושא סכסוך השכנים המתמשך בין הצדדים (לפחות כשש שנים) אוכל רק לומר שמהראיות שהיו בפניי נראה כי התנהלות שני הצדדים תרמה לפרוץ הסכסוך, לליבויו ולמצב אליו הגיע.
2. דוידוביץ פעלו בצורה אלימה ושאינה כדין כאשר במרץ 2008 ביקשו להרוס את השער תוך עשיית דין עצמי שאינה ראויה, ומנגד, וידר ביוני 2008, כאשר ביקשו לחסום את הפתח בקיר, גרמו לחבלה באמצעות מכשיר כלשהו בפניה של אשתו של דוידוביץ (מלכה דוידוביץ). לעניין אחרון זה ראו סרטון שהוגש לבית המשפט נספח י"ד לתצהיר דוידוביץ – סעיף 6.1 לתצהיר דוידוביץ. ואלו רק שתי דוגמאות מתוך עדויות, תמונות וסרטים שהביאו הצדדים האחד על השני.
3. נראה ששני הצדדים לא השכילו להרגיע את המצב ולהגיע לפתרון סביר ומקובל לסכסוך שכל כולו נסב על חניות. לפיכך, אבדוק את טענות וידר ותביעותיו תוך שימת לב לכך שלשני הצדדים יד בהתפתחות המצב והדרדרותו, כפי שהגיע בפני בתי המשפט השונים.
4. אציין גם את דברי כב' השופטת וולצקי בתיק צו המניעה, אשר עוד בהחלטתה מיום 28.10.09 כתבה:

"הצדדים הכבירו בתיאורים על התנהלות אלימה ואף צירפו תמונות שטוב היה להם שלא היו מצורפות, שכן הן ממחישות התנהגות תוקפנית תוך עשיית דין עצמי של שני שכנים שראוי להם לחיות בשלום ומתוך הבנה." (סעיף 6 להחלטה- ההדגשה הוספה- ע.ר.).

תביעת הפיצויים

1. בתביעה זו וידר טוענים לנזקים, אשר יפורטו וידונו להלן.

השער החשמלי

1. ביום 21.3.2008 וידר הציבו את השער המפריד למעשה בין החלק המזרחי של שביל הגישה לבין החלק המערבי של שביל הגישה. אין מחלוקת בין הצדדים כי בו ביום עקרו דוידוביץ או מי מטעמם את אחד העמודים עליו נשען השער. העמוד שנעקר וניזוק תוקן על ידי וידר והוצב חזרה במקומו למחרת היום. שבוע לאחר מכן שוב הרסו דוידוביץ או מי מטעמם את השער ועקרו אותו ממקומו. לטענת וידר תיקון השער והצבתו מחדש הסתכמה בסך 4,130 ₪ כמפורט במוצג ת/10.

מוצג ת/10 שהוא חשבונית מס בעניין תיקון שער מצביע על כך ששולם סך של 3,750 ₪ וסכום נוסף על סך 433 ₪.

1. ביולי 2008 נעשה ניסיון נוסף להרוס את השער. הניסיון הזה סוכל אך השער ניזוק ועלות התיקון שלו ביום 24.7.2008 הסתכמה בסך של 909 ₪ (מוצג ת/16 ו-ת/15).
2. טענות דוידוביץ כי ניסיון הריסת השער היה בהתאם לעצה משפטית לנוכח העובדה שהשער שינה סדרי בראשית, הוקם ללא היתר וחסם את גישת דוידוביץ לחניה ולכניסה האחורית לביתם (סעיף 50.5 לסיכומי דוידוביץ), וכן משום שוידר לא טרחו לבקש היתר או את אשור דוידוביץ - אינן מצדיקות פעולה שכזו. מדובר בפעולת הרס רכוש של אדם אחר והיא אסורה על פי כל דין. הדרך הנכונה שדוידוביץ צריכים היו לנקוט בה היא פנייה לבית המשפט על מנת להוציא צווים כנגד וידר.
3. לפיכך, התביעה בנושא זה מתקבלת וזאת מבלי שיש בכך הבעת דיעה לגבי ההצדקה שהייתה לוידר לבנות שער חשמלי במקום בו בנו אותו.
4. בגין רכיב זה ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 5,092 ₪.

הרס קיר הסגירה

1. אין מחלוקת כי בתקופה שבה התגוררה הדי בבית דוידוביץ התירו וידר לפתוח פתח ברוחב של 90 ס"מ בגדר ההפרדה, שבין החלקות על מנת לאפשר מעבר אנשים לחלק האחורי של הבית. משהיחסים הידרדו, ובמקביל לבניית השער החשמלי, החליטו וידר לסגור את הפתח והם עשו זאת באמצעות קיר סגירה ברוחב פתח המעבר.
2. אחר שבנו וידר את קיר הסגירה, ניסו דוידוביץ או מי מטעמם להרוס ולהפיל את קיר הסגירה. כתוצאה מפעולות שנקטו דוידוביץ, שכללו מכות של פטישים בקיר הסגירה, הקיר ניזוק והיה צורך להשלים את החלקים שנשברו ולתקן את הקיר. עלות תיקון הקיר לאחר ניסיון הרס ראשון הסתכמה, לטענת וידר, בסך של 2,000 ₪. לעניין תשלום זה לא הציגו וידר כל קבלה או חשבונית מס, אך טענו בסעיף 33 לתצהיר כי סכום זה שולם לפועל בשם איציק כהן, אשר תיקן את הבלוקים השבורים ואת הטיח והצבע שנהרסו. הם טוענים להרס נוסף של קיר הסגירה בחודש מאי 2008, בשעה שוידר היו בחו"ל. לעניין זה וידר דורשים סך של 4,900 ₪ וגם סכום זה נתבע ללא הצגת קבלות, ובהסתמך על תצהירם בו הם אומרים כי שילמו זאת לפועל איציק כהן.
3. הנתבע הודה כי בפעם הראשונה ובפעם נוספת הוא אכן שבר את הקיר כאשר לגבי פעם שהוא מכנה אותה "הפעם השנייה" הקיר נפל מעצמו.
4. לטעמי מדובר שוב בפעולה של הרס, שהיא למעשה דין עצמי שאסור היה לנתבעים לבצע ולכן עליהם לשפות את וידר בגין פעולה זו.
5. יחד עם זאת, וידר לא השכילו להציג בפניי קבלות או חשבוניות מס לתשלום שביצעו לתיקון הקיר ואף לא הביאו את מר איציק כהן, שיעיד על הסכום ששולם לו, ולכן אינני יכולה לקבוע חיוב במלוא הסכום, ואני פוסקת על פי אומדן ובהתחשב ברוחב הקטן של הפתח בו מדובר פיצוי בסך של 2,500 ₪.

הוצאות שנגרמו בגין שיחות טלפון לחו"ל

1. וידר טוענים כי הריסת קיר ההפרדה בפעם השנייה בוצעה בעת שהם שהו בחו"ל וילדיהם נאלצו להתקשר אליהם רבות והם נאלצו לקיים קשר רציף עם ילדיהם ובני משפחתם, כדי לטפל במעשה ידי דוידוביץ. לטענתם עלות שיחות הטלפון מחו"ל לארץ הסתכמה בסך של 3,000 ₪. לענין זה מפנים וידר בתצהירם למוצג ת/15 המצביע על חשבון טלפון בגין שיחות מחו"ל במהלך החודשים מאי ויוני 2008 בסכום כולל של 3,379 ₪, כאשר מתוך סכום זה הפחיתו וידר סך של 500 ₪ שהוא, לטענתם, סכום ההוצאה הממוצעת של וידר בנסיעה לחו"ל.
2. דוידוביץ טוענים לעניין זה, כי וידר לא טרחו להמציא פירוט של השיחות וכן לא טרחו לצרף חיובי שיחות לחודשים אחרים בהם וידר היו בחו"ל. בנוסף נשלחו 500 מסרונים על ידי וידר בהיותם בחו"ל, אך הם לא הוצגו בפני בית המשפט, על מנת שבית המשפט יוכל להסיק שאכן כל המסרונים נשלחו בנושא זה.
3. לפיכך, לאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים בעניין שיחות הטלפון, ומאחר ואני מקבלת את טענת וידר כי הם נאלצו לבצע שיחות טלפון לילדיהם בארץ לנוכח התנהגות דוידוביץ, אך בהעדר ראיות של ממש לתוכן השיחות ולזהות המשיבים לשיחות הטלפון, הרי שאני קובעת כי הסכום המגיע לתובעים בגין רכיב זה הוא סך של 1,250 ₪.

הוצאות שמירה

1. וידר טוענים שבזמן היותם בחו"ל חששו להריסת השער בפעם נוספת ולפגיעות ברכוש ובילדים ולכן נאלצו להציב שמירה על השער ועל הכניסה לביתם. השמירה בוצעה במועדים 24.5.2008-6.6.2008 כאשר הוצאות בגין השמירה הסתכמו בסך של 12,368 ₪.
2. לעניין זה טוענים דוידוביץ, כי וידר הם שנהגו בכוחנות כלפי דוידוביץ ולכן הוצאות השמירה צריכות להיות מוטלות עליהם, וכן הם טוענים כי וידר לא הראו מדוע היה צורך בחברת שמירה בכלל ולא הצליחו לבסס קשר בין הזמנת חברת השמירה לנתבעים או לנסיעת וידר לחו"ל.
3. באשר להוצאות חברת השמירה אני מוצאת כי התנהלות דוידוביץ כלפי וידר בחודשים שקדמו לנסיעה לחו"ל (דהיינו פגיעה בשער ובקיר הסגירה), והיות ווידר נסעו לחו"ל ולא יכלו להשגיח בעצמם על רכושם, הרי שמשחששו להמשך הפעילות כנגד רכושם, אני מצדיקה את לקיחת השומרים, אשר אכן הועילו, משום שלאחר שנלקחה חברת השמירה פסקו פעולות דוידוביץ נגד השער וקיר הסגירה.
4. לפיכך, אני קובעת כי דוידוביץ ישלמו את הוצאות השמירה אשר קבלה בגינם הוצגה וסומנה כמוצג 14 ע"ס 12,358 ₪ (מיום 18.6.2008).

עלות ייצור התקנת לוחות עץ על גדר ההפרדה

1. וידר טוענים כי במחצית חודש אוקטובר 2008 התקינו דוידוביץ גדר תיל על קיר (גדר) ההפרדה המשותף. ב"כ וידר פנה לב"כ דוידוביץ בדרישה להסרת גדר התיל. לטענת וידר משלא הסירו דוידוביץ את גדר התיל נאלצו וידר להזמין קירוי מלוחות קש ועץ, אשר הונחו על גבי קיר ההפרדה המשותף לכל אורכה של גדר התיל, על מנת לגרום להסתרתה. וידר דורשים בגין התקנת לוחות העץ האמורים סך של 4,000 ₪ (מפנים למוצג 21).
2. דוידוביץ טוענים כי לוידר לא היתה כל זכות להחליט מה יציבו דוידוביץ בשטחם. מדובר בסוגיה אסתטית, אשר לוידר אין זכות להחליט בה עבור דוידוביץ. עוד טוענים דוידוביץ, כי לא היתה לוידר זכות לבנות את ההגבהה מעץ שאיננה חוקית.
3. לטעמי, בנושא החוקיות בתקופה הרלוונטית, וטרם השינוי שנעשה לאחרונה בחוקי התכנון והבניה, גם גדר תיל וגם בניית הגבהה מעץ שתיהן דרשו היתר, באשר כל הגבהה או גדר דרשה היתר.
4. דוידוביץ טוענים עוד כי על התובע היה לפעול להקטנת הנזק תוך בחירה באמצעי הסתרה שעלותו נמוכה יותר מן העלות של התקנת לוחות עץ וניתן היה להסתפק, כדבריהם, למשל בבד מסוג יוטה.
5. אני סבורה כי התקנת גדר תיל על גדר הפרדה משותפת ללא הסכמת השכנים (שלא לדבר על היתר) יש בה משום טעם לפגם, ולכן ניתן להבין את פעולות וידר שביקשו להסתיר את גדר התיל באמצעות לוחות העץ.
6. עוד אני סבורה כי בהתחשב בסוגיה האסתטית אין לדרוש מן וידר כי יסתפקו ביוטה כדברי דוידוביץ, ולכן אני מאשרת את מלוא ההוצאה של 4,000 ₪ בגין לוחות העץ.

כאב וסבל, עוגמת נפש וטרדה

1. וידר טוענים, כי בגין מעשי אלימות, בריונות, איומים, הטרדות בלתי פוסקות מצד דוידוביץ שכללו פגיעות במכוניות, גניבת פחי אשפה, חסימת יציאה מהבית על ידי העמדת רכבים, התזות מים ובוץ, השלכת פסולת לשטח וידר, הצבת מצלמות המופנות כלפי שטח וידר ועוד פעולות כגון אלה הם דורשים פיצוי מדוידוביץ בסך של 120,000 ₪.
2. כנגד טענה זו של וידר – טוענים דוידוביץ כי וידר לא השכילו להביא ראייה אחת של מעשה בריונות, אלימות והטרדה מצד דוידוביץ בעוד דוידוביץ הראו מספר רב של מקרים בהם נקטו וידר אלימות מילולית ופיזית.
3. הסכסוך בין הצדדים נמשך החל מסירובם של וידר להסכים לבקשה להיתר בנייה, שהגישה הדי, על מנת לאפשר הקמת חנייה בחלק האחורי של מגרש דוידוביץ במחצית שנת 2006, כאשר וידר כצעד ראשון פיסי מצדם החליטו להציב ביום 21.3.2008 את השער החשמלי על שביל הגישה בחלקו המזרחי ולחסום הפתח בקיר ההפרדה בין השטחים. פעולות אלה החלו את ההתנהלות שבין הצדדים, אשר גלשה להרס רכוש מצד דוידוביץ, לאלימות הדדית ולהצקה והטרדות הדדיים, כפי ששכנים יכולים להציק ולהטריד זה את זה וזאת במהלך תקופה ממושכת.
4. אף צד איננו תמים לחלוטין בסיפור זה, וכל צד ביקש להטריד ולהפריע לאחר במידת האפשר. קשה להבין כיצד יכולים אנשים להגיע לסכסוך כה מר, אך ורק על רקע מקום חנייה במגרש, מטרה שנראית זניחה יחסית למצב הסכסוך אליו הגיעו הצדדים בתיק זה.
5. לא השתכנעתי כי מגיעים לתובעים פיצויים בגין עוגמת נפש, משום שהפעולות היו הדדיות, כבר בתחילת הדרך, כאשר בסרטונים שהביאו דוידוביץ רואים כיצד גם מצד וידר קיימת אלימות, כוחנות והצקה כלפי דוידוביץ.
6. לפיכך, בנסיבות אלה, אינני מוצאת לנכון לפסוק סכום כה גבוה בגין עוגמת נפש לטובת וידר. יחד עם זאת, באשר לנושאים שבהם מצאתי כי דוידוביץ פעלו שלא כדין בהרס רכוש וידר יש מקום לפיצוי מסוים משום שלמרות שמדובר בנושא של רכוש, שבגינו ככלל אין מקום לפסוק פיצוי של עוגמת נפש, הרי שהפגיעה במקרה זה הייתה במתכוון ולא ברשלנות ולכן אני פוסקת בגין הטרדה סך של 5,000 ₪, בעיקר בגין השלב הראשוני של הסכסוך, דהיינו שבו דוידוביץ עשו דין לעצמם בהרס השער החשמלי.

התביעה הצהרתית

1. וידר תבעו בתביעה נוספת ונפרדת פסק דין הצהרתי, אשר יצהיר כי דוידוביץ אינם רשאים לפגוע בגדר ההפרדה ואף לתת צו עשה שיורה להם להקים מחדש את חלק מקיר ההפרדה שנהרס על ידם.
2. לעניין זה טענו וידר כי ביום 18.10.2009 ללא כל אזהרה מוקדמת החל לפתע איזו, כשהוא נעזר בחבורה של כמה גברתנים מבני משפחתו לשבור באמצעות פטישון חשמלי ענק ופטישים כבדים את קיר ההפרדה המפריד בין שטחי הצדדים, ואשר נבנה במגרש במשותף על ידי וידר והדי, כאשר הוקמו הבתים במגרש.
3. וידר הזעיקו את משטרת ישראל, אשר הזהירה את איזו כי יחדל מלפגוע בקיר ההפרדה. איזו לא הורתע והמשיך בפגיעה עד אשר עלה בידו להפיל חלק מהקיר ונפער בו פתח ברוחב של 2.2 מ'. לאחר מעשה זה איזו הובל בפעם השנייה לתחנת המשטרה ווידר פנו לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על פגיעה בקיר ההפרדה ואכן בית המשפט (כב' השופטת וולצקי) נעתרה לבקשה וניתן צו מניעה זמני.
4. אין מחלוקת כי הפתח האמור עדיין לא נבנה מחדש, אלא וידר נאלצו לסגור אותו בלוחות עץ באופן ארעי.
5. טענת ההגנה של דוידוביץ לעניין הריסת קיר ההפרדה, שאותה אינם מכחישים, היא שהם היו זכאים להרוס את הקיר שנמצא בשטחם, משום שוידר סתמו את נקודת הביקורת של הביוב של ביתם של דוידוביץ הנמצאת בשטח של וידר.
6. הטענות לעניין הביוב עלו בהרחבה במסגרת צו המניעה שנדון בפני כב' השופטת וולצקי ואף בפניי בתחילת התיק. לגופו - נושא הביוב נפתר.
7. שוב עליי לציין כי דוידוביץ פעלו שלא כדין, כאשר על מנת לפתור את בעיית הביוב בביתם, קשה ככל שתהיה, עשו דין לעצמם והחלו להרוס את הגדר המפרידה בין שטחם לבין שטח וידר. דוידוביץ צריכים היו לפנות לבית המשפט, כפי שפנו וידר, בבקשה למתן צו שיאפשר למי מטעמם להיכנס לשטח הפרטי של וידר, על מנת לטפל בביוב השייך להם. אין אפשרות להצדיק פגיעה בקיר כדין עצמי גם אם הקיר הוא קיר משותף.
8. לפיכך, צודקים וידר בטענתם, כאשר כיום, ולמרות הזמן שחלף, הסכסוך טרם בא לקיצו, הרי שיש מקום להצהיר את המובן מאליו והוא, כי דוידוביץ ו/או מי מטעמם אינם רשאים לפגוע ו/או להרוס, ו/או לשנות, את גדר ההפרדה המפרידה בין חלקות וידר ודוידוביץ.
9. בנוסף יש מקום להיענות לבקשת וידר למתן צו עשה המופנה לנתבעים ויורה להם להקים מחדש אותו חלק מקיר ההפרדה שהרסו.

סוף דבר

1. אני מחייבת את דוידוביץ לשלם לוידר את הסך של 30,200 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
2. כמו כן אני נותנת צו ולפיו דוידוביץ ו/או מי מטעמם אינם רשאים לפגוע ו/או להרוס ו/או לשנות את גדר ההפרדה המפרידה בין חלקות הצדדים.
3. כמו כן אני נותנת צו המחייב את דוידוביץ להקים מחדש את חלק גדר ההפרדה שהרסו שרוחבו כ- 2.2 מטר.
4. דוידוביץ ישלמו הוצאות וידר בסך של 2,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ה, 17 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.