לפני:

כב' הנשיא רמי כהן

נציג עובדים: מר אברהם ברגר

נציג מעבידים: מר פואד חמדאן

1. השאלה שבמחלוקת בין מר מוהיב בובאן ("התובע") לבין המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") היא האם פגימה נטענת על ידי התובע בגבו (כאבי הגב מהם לטענתו הוא סובל) אירעה כתוצאה מ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק").

2. ביום 30.05.12 ניתן פסק דין הדוחה את תביעת התובע, לגופו של עניין, לאחר שהתקבלו חוות דעת של המומחה – יועץ רפואי ד"ר מנחם יצחקי ("המומחה הראשון").

על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 3494-07-12 יוסף בובאן – המוסד לביטוח לאומי).

3. בפסק הדין שלערעור, ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה:

"בנסיבות אלה, ולאור חוות הדעת של ד"ר יצחקי, ממנה לא עולה בבירור כי המומחה מתייחס נכונה למבחנים הנבדקים להחלת תורת המיקרו-טראומה, וכן לכאורה עולה מחוות הדעת, כי המומחה התעלם מכך שמייד לאחר התאונה התלונן המערער על כאבי גב, מסיבות אלה מוצע לצדדים כי ימונה בתיק זה מומחה נוסף" (עב"ל 3494-07-12 בובאן – המל"ל, 17.04.13).

4. בהחלטה מיום 12.06.13 מונה ד"ר נחמיה בלומברג, רופא בכיר במחלקה אורטופדית ב' ומרכז לרפואת ספורט בבית החולים "איכילוב" כמומחה - יועץ רפואי ("המומחה הנוסף"). אל המומחה הועברו העובדות שהוסכמו בין באי כוח הצדדים מיום 13.02.11 והוא התבקש להשיב על השאלות הבאות:

"א. מה היא המחלה שאובחנה בגבו של התובע סמוך לאחר יום האירוע, ביום 16.11.08.

ב. האם יש קשר סיבתי כלשהוא בין האירועים שביום האירוע לבין הופעתה של המחלה או המחלות דלעיל, במועד שהופיע (גם אם הוחמר מצב המחלה או שהוחש בואה או התפרצותה עקב אירועי יום האירוע - כל אחד מאלה מהווה קשר סיבתי כאמור).

ג. אם התשובה לשאלה ב' היא חיובית - האם לאירועים בעבודה הייתה השפעה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הבריאותי של התובע (גורמי סיכון שקיננו בו, לפני או אחרי במנותק מאירועים בעבודה) - על הופעת או החמרת המחלה במועד שהופיעה.

בנוסף לאמור לעיל.

ד. האם בעבודתו של התובע, כמתואר בעובדות בסעיף ה', כל פעולה ופעולה שעשה בעת החיבור והניתוק של הקרונות גרמה לו נזק בלתי הפיך בגבו כך שבהצטברם נוצר נזק רבתי, ומהו" (ההדגשות בקו במקור – ר.כ.).

5. בחוות דעתו מיום 27.06.13 ("חוות הדעת של המומחה הנוסף"), לאחר שפירט את הממצאים הרפואיים הרלוונטיים מתוך החומר הרפואי שהיה בפניו, השיב לשאלות שנשאל:

"מהי המחלה שאובחנה בגבו של התובע סמוך ליום הארוע ב 16.11.2008?

שינויים ניוניים בגב התחתון המתבטאים בבלטי דיסק, אוסטאופיטים והצרות פורמינאלית.

האם קיים קשר סיבתי כלשהוא בין הארועים שביום הארוע לבין הופעתה של המחלה במועד שהופיע (כולל החמרה או החשת בואה)?

מנגנון החבלה - מעידה ונפילה קדימה, אינו כזה המוביל לבלט דיסק. ביום פניתו למיון נבדק הן ע"י כירורג שסבר כי הגורם לכאביו הוא מחלת אבנים והפנה אותו להדמיה מכוונת, והן על ידי אורטופד שהתרשם מסימני גרוי שורשי והפנה אותו אף הוא להדמיה. במועד הפניה למיון לא צוינה זיקה בין הארוע לכאב, כשדווח על פגיעה ראשונית לנפגע כעבודה ניתן רק לאחר חודש. גם ממצאי ההדמיה לא תומכים בפגיעה חדה (אקוטית). משכך אני סבור כי הארוע הנידון, לא החמיר או החיש בואם של השינויים בגב התחתון. יתכן והוא הביא שינויים אלו לידי ביטוי, וזאת בהעדר תלונות כאב משמעותיות המיוחסות לגב עובר לארוע הנידון.

אם כן, האם לארועים בעבודה היתה השפעה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הבריאותי של התובע (גורמי סיכון במנותק מעבודה) על הופעת או החמרת המחלה במועד שהופיע?

כאמור לעיל איני סבור כי הארוע החבלתי הנידון הוביל להופעת המחלה או להחמרתה.

האם בעבודתו, כל פעולה שעשה גרמה נזק בלתי הפיך בגבו כך שבהצטברם נוצר נזק רבתי, ומהו?

Frymoyer וחבריו (JBJS, 1983), במאמרם מצאו כי הרמות חוזרות של משקל העולה על 20 ק"ג, מהווה גורם סיכון לכאבי גב. Bakker וחבריו (Spine, 2009) דנו במאמר סקירה על הקשר שבין עומסמכאני לכאבי הגב. לנשיאת משקל לכשעצמה לא נמצאו מסקנות חד משמעיות ולכן גורם זה נקבע כ conflicting evidence . לתנועות כפיפה ויישור ושהות במנח קדמי כפוף, וביחוד כשאלו עולות על שעתיים ביום נמצא קשר לכאבי גב בחלק מהעבודות (סיכון מוגבר פי 2.2 בהשואה לאוכלוסיה הכללית), אך בשל מאמרים שלא מצאו קשר שכזה גם גורם זה נקבע כ conflicting evidence. אחד מחסרונותיו של מאמר הסקירה היא העובדה שמשך החשיפה לגורם המכאני במקום העבודה משתנה בין המאמרים השונים (15 דקות ועד 8.5 שעות). המאמר שדיבר על חשיפה לנשיאת משקל במשך משמרת שלמה (כ 8.5 שעות}, הדגים סיכון מוגבר של פי 2.6.

לאור אופי עבודתו המשלב תנועות כפיפת ויישור של מאות פעם ביום, הכח המכאני הנדרש (המקביל לנשיאת משקל) ובהתחשב במשך עבודתו, אני סבור כי כל פעולה שעשה הובילה לנזק בלתי הפיך בגבו אשר מתבטא בשינויים שהודגמו בבדיקת ה CT" (ההדגשות במקור - ר.כ.).

6. חוות דעתו של המומחה הנוסף הועברה לבאי כוח הצדדים וניתנה להם האפשרות להציג שאלות הבהרה למומחה הנוסף (החלטה מיום 07.07.13).

בא כוח הנתבע הגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה ולאחר שהתקבלה תגובת בא כוח התובע הופנו אל המומחה השאלות הבאות (החלטה מיום 17.09.13):

"א. בהתחשב בגילו של התובע, יליד שנת 1956, מה הסבירות להופעת המחלה כפי שאובחנה על ידך ללא קשר לתנאי עבודתו?

ב. לפי האמור בחוות דעתך, הגורמים "נשיאת משקל" ו"תנועות כפיפה ויישור ושהות במנח קדמי כפוף" נקבעו כ " Evidence Confllicting " לנוכח מאמרים שלא מצאו קשר בין גורמים אלו לבין כאבי גב.

אם כך- כיצד האמור מתיישב עם מסקנתך כי אופי עבודתו של התובע המשלב תנועות כפיפה ויישור הוביל לנזק בלתי הפיך בגבו אשר מתבטא בשינויים שהודגמו בבדיקת ה-CT?".

7. בחוות דעתו הנוספת, מיום 10.10.13, ("חוות הדעת הנוספת של המומחה הנוסף") השיב המומחה הנוסף לשאלות, כך:

"בפתח דבריו (כך במקור – ר.כ.) ארצה לציין כי Bakker וחב' (Spine, 2009) לא קובעים כי תנועות כפיפה וסבוב מובילות לשינויים ניוונים ודיסקופתיים משמעותיים יותר בהשואה לקבוצת ביקורת, אלא שהן מובילות לכאב. גם אני לא קבעתי כי עומס העבודה הוביל לשינויים הניווניים והדיסקופתיה שבגב התחתון, שינויים שהינם בנוסף תלויי גיל, ואינם כרוכים בהכרח בכאב, מאידך קבעתי כי קיים קשר בין תנאי עבודתו לכאבי הגב בדרך יישום תורת המיקרוטראומה.

ובהתיחס לשאלות כבוד בית המשפט :

בהתחשב בגילו של התובע, יליד 1956, מה הסבירות להופעת המחלה ללא קשר לתנאי עבודתו?

ממצאי ה CT של התובע כללו בלטי דיסק, אוסטאופיטים והצרות פורמינאלית במספר גבהים. שכיחות ממצאים אלו באוכלוסיה הכללית נדונה במספר מאמרים – Boden וחב' במאמר סקירה (JBJS 1990), דנו בממצאי MRI בקרב מתנדבים ללא תלונות כאבי גב כתלות בגיל. הם מצאו כי מתחת לגיל 60 ל 20% היה בלט דיסק ול 2% סטנוזיס, בעוד שמעל לגיל 60 השכיחות עלתה ל 36% ו 21% בהתאמה.

לעומתו Kjaer (Spine, 2005) תיארו ממצאי MRI בקרב בני 40 כשחלקם סובלים מכאבי גב. הם מצאו ב"כ-25-50% מהמקרים שינויים דיסקאליים והצרות פורמינאלית. החסרון במאמר זה, נעוץ בעובדה שהתאור נגע לאוכלוסיה הטרוגנית מבחינת העומסים המכאניים שפעלו על גבם, כך שלא בוצע פילוח לפי עומסים אלו. כן חשוב לציין כי לא לכל מימצא רנטגני קיים ביטוי קליני. נוכחות הצרות פורמינאלית לכשעצמה אינה כרוכה הכרח בכאב. Nowicki וחב' (AM J Neuroradiol, 1996) תיארו כי תנועות כפיפה יישור הטיות ורוטציות של השלד כרוכות בעליה בלחץ שבפורמינה ובהצרות המרוח, כלומר בכח תנועות שכאלו לגרום למימצא הרנטגני לבוא לידי ביטוי.

הגורמים נשיאת משקל ותנועת כפיפה ויישור ושהות במנל כפוף קדמי, נקבעו כ Evidence Confllicting, לנוכח מאמרים שלא מצאו קשר בין גורמים אלו לבין כאבי גב.

כיצד האמור מתיישב עם מסקנתך כי אופי עבודתו של התובע המשלב תנועות כפיפה ויישור הוביל לנזק בלתי הפיך בגבו ואשר מתבטא בשינויים שהודגמו בבדיקת ה CT?

כאמור בסקירת הספרות שבחוות הדעת הרי שחלק מעבודות מצאו קשר הדוק בין עומס מכאני בודד בעבודה לכאבי גב. כך Frymoyer וחבריו (JBJS, 1983) בהתייחס להרמות חוזרות של משקל העולה על 20 ק"ג. מאמר הסקירה של Bakker וחב' (Spine, 2009) הדן בקשר שבין עומס מכאני לכאבי הגב. לנשיאת משקל לכשעצמה לא נמצאו מסקנות חד משמעיות, וכן לתנועות כפיפה ויישור ושהות במנח קדמי כפוף. כפי שציינתי, במאמר הסקירה נדונו כל המחקרים בנושא - גם כאלו ששיעור החשיפה לעומס המכאני היה יחסית קצר- כרבע שעה ביום. אם נסתכל במאמר הדן באנשים 8 הנחשפים למעמס מכאני במהלך המשמרת כולה (כ 8.5 שעות), הדגים סיכון מוגבר של פי 2.6 בהשואה לאוכלוסיה הכללית. זאת ועוד, במסגרת עבודתו של התובע, הוא נחשף לסוגים שונים של עומסים - כאלו שכל אחד מהם הוגדר כ conflicting evidence.

משכך, בהתחשב בעומס העבודה כפי שתואר ע"י כבוד בית המשפט בכתב המינוי שהתבטא כרצף ובמורכבות החשיפה, יש להשוותו לעבודות זהות במסגרת החשיפה, ולכן קבעתי כי החשיפה במסגרת עבודתו הובילה לנזק שבגב ולסימפטומתולוגיה בו, כמנגנון של מיקרוטראומה" (ההדגשות במקור – ר.כ.).

8. חוות דעתו הנוספת של המומחה הנוסף הועברה לבאי כוח הצדדים והם התבקשו, בהעדר הסכמה אחרת, להגיש סיכומיהם (החלטה מיום 15.10.13).

משסיכומי התובע לא הוגשו במועד, אף לא נתבקשה הארכת מועד להגשתם, ניתן ביום 19.11.13 פסק דין המורה על מחיקת התביעה.

ביום 28.11.13 הגיש בא כוח התובע בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין, בצירוף סיכום טענות התובע. ולנוכח החלטת בית הדין מיום 15.12.13 המתירה לו להגיש סיכומיו עד ליום 22.12.13 הודיע בא כוח התובע ביום 29.12.13 כי הוא מסתפק בסיכומים שהוגשו על ידו במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין.

ביום 05.01.14 הגישה באת כוח הנתבע בקשה למינוי מומחה אחר/נוסף. לאחר שהתקבלה תגובת בא כוח התובע, נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 19.01.14 והנתבע התבקש להגיש סיכומיו. אלה הוגשו ביום 17.02.14.

דיון והכרעה:

9. בסיכומיו, טוען בא כוח התובע כי דין התביעה להתקבל בהתאם לחוות דעת המומחה הנוסף, זאת בהתאם להלכה באשר להעדפת חוות הדעת המטיבה עם המבוטח.

בא כוח התובע אינו מתייחס בסיכומיו לחוות דעתו של המומחה הראשון.

10. לטענת באת כוח הנתבע בסיכומיה, התובע זנח את טענותיו באשר לתאונת עבודה נטענת מיום 16.11.08 ולכן מתבקש בית הדין לקבוע כי ביום 16.11.08 לא ארעה לתובע תאונת עבודה.

באשר לעילת המיקרוטראומה, טוענת באת כוח הנתבע כי התובע לא הרים את נטל הוכחתו של קיום קשר סיבתי וזאת לנוכח חוות דעתו של המומחה הראשון השוללת קשר כזה בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה בגב עליה הוא מלין.

באשר לחוות דעתו של המומחה הנוסף, טוענת באת כוח הנתבע כי יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה הראשון מהטעמים הבאים:

המומחה הנוסף נסמך על עובדות שלא היו חלק מהתשתית העובדתית המוסכמת - נשיאת משקלים העולים על 20 ק"ג ועבודה במנח קדמי כפוף;

המומחה הנוסף השווה בין הכח המכני שנדרש מהתובע בעבודתו לבין נשיאת משקל, אף שמדובר במנגנון שונה;

המומחה הנוסף נסמך על מחקרים שלא נקבעו בהם מסקנות חד משמעיות בסוגיית קשר סיבתי בין תנועות כפיפה ויישור לבין כאבי גב.

עוד היא טוענת כי המומחה הנוסף הכיר בכאבי הגב בלבד כפגיעה בעבודה, אף שלא ניתן לראות בהם נזק בלתי הדיר ולכן אינם בגדר פגימה בגב.

אירוע תאונתי:

11. מעיון בבקשה לביטול פסק הדין עולה כי אכן התובע זנח את טענותיו לעניין האירוע התאונתי מיום 16.11.08.

ועוד. שני המומחים ספקניים באשר לשאלה האם האירוע גרם לתובע נזק –

כך השיב המומחה הראשון לעניין זה:

"נפילה קדימה איננה גורמת בדרך כלל להתפרצות של כאבי גב אלא לחבלות בברכיים או בידיים, כך שיש כאן ספק האם הסיבה למצבו הינה הנפילה או אירוע תאונתי" (תשובה ב' לחוות הדעת מיום 09.05.11).

וכך השיב המומחה הנוסף:

"מנגנון החבלה - מעידה ונפילה קדימה, אינו כזה המוביל לבלט דיסק. ... גם ממצאי ההדמיה לא תומכים בפגיעה חדה (אקוטית). משכך אני סבור כי הארוע הנידון, לא החמיר או החיש בואם של השינויים בגב התחתון. יתכן והוא הביא שינויים אלו לידי ביטוי, וזאת בהעדר תלונות כאב משמעותיות המיוחסות לגב עובר לארוע הנידון" (תשובה ב' לחוות דעתו מיום 27.06.13).

אמנם, המומחה הראשון כימת, מחמת הספק, את השפעת העבודה על גרימת הפגימה ב- 20% ואולם, לנוכח מסקנתו הספקנית, ולא הפוזיטיבית, אין די בכך כדי לקשור בין האירוע מיום 16.11.08 לכאבי הגב מהם הוא סובל.

מיקרוטראומה

חוות דעתו של המומחה הראשון:

12. בענייננו, קבע המומחה כי:

"... הפעולות שמתוארות בעובדות הינן פעולות פיזיולוגיות ואינן חורגות מתנועות המתבצעות דבר יום ביומו גם אם הן מתבצעות במספרים גדולים, כך שלהערכתי לא מדובר כאן בנזק שנוצר על ידי עבודה אלא נזק ניווני הנובע כידוע מגורמים גנטיים בעיקר וללא קשר לסוג עבודתו..." (תשובה ד' בחוות הדעת מיום 09.05.11).

עוד הבהיר המומחה:

"... הפעולות שמתוארות הינן פעולות המתבצעות עם כיפוף קל והפעלת כוח מסוים בידיים. הדבר איננו מהווה כשלעצמו פגיעה בעמוד השדרה מאחר ועמוד השדרה בנוי לפעולות מהסוג הזה, כך שגם בהצטברותן אינן גורמות לנזק..." (תשובה 3 בחוות הדעת מיום 01.11.11).

חוות דעתו של המומחה הנוסף:

13. כאמור, טוענת באת כוח הנתבע כי המומחה הנוסף חרג, בחוות דעתו, מהעובדות המוסכמות לעניין הרמות משקל של מעל 20 ק"ג ולעניין עבודה במנח קדמי כפוף.

איננו מסכימים עם טענת באת כוח הנתבע.

אמנם, המומחה הנוסף פירט בחוות דעתו מסקנות מאמר הנוגע לנשיאת משקל, אלא שכפי שהסביר בחוות הדעת, הכח המכאני שנדרש מהתובע בעבודתו מקביל לנשיאת משקל.

לעניין העבודה במנח קדמי כפוף, הרי שהמומחה הנוסף מונה זאת כאחד הגורמים שנסקרו במאמר ולא כגורם בודד.

"לאור אופי עבודתו המשלב תנועות כפיפת ויישור של מאות פעם ביום, הכח המכאני הנדרש (המקביל לנשיאת משקל) ובהתחשב במשך עבודתו, אני סבור כי כל פעולה שעשה הובילה לנזק בלתי הפיך בגבו אשר מתבטא בשינויים שהודגמו בבדיקת ה CT".

מחוות דעתו של המומחה עולה כי המומחה מייחס את הפגימה בגבו של התובע למאות תנועות כפיפה ויישור ולהפעלת כוח מכאני המקביל לנשיאת משקל, עובדות שצויינו מפורשות בהודעת המינוי (וראו עובדה ה' לעובדות המוסכמות):

"תפקידו של התובע כעתק היה לבצע ניתוקים וחיבורים של קרונות משא ונוסעים. עבודתו התבצעה באופן הבא:

התובע נעמד בין שני קרונות, הרים את המצמד המחבר אותם (לשם כך עליו להתכופף למצמד שבגובה המותניים, כ- 1.2 מ' מהקרקע) ולאחר מכן סובב בכח את הידית כדי לשחרר את המצמד. כדי לחבר את הקרונות ביצע פעולה הפוכה.

התובע ביצע במשמרת כ- 150-200 ניתוקים של קרונות ומס' זהה של חיבורים של קרונות" (ההדגשות בקו שלי – ר.כ.).

14. המומחה הנוסף אף הסביר בחוות דעתו המשלימה מדוע הוא מייחס את הפגימה בגבו של התובע לתנאי עבודתו, אף שהגורמים נקבעו כ conflicting avidence:

"אם נסתכל במאמר הדן באנשים 8 הנחשפים למעמס מכאני במהלך המשמרת כולה (כ 8.5 שעות), הדגים סיכון מוגבר של פי 2.6 בהשואה לאוכלוסיה הכללית. זאת ועוד, במסגרת עבודתו של התובע, הוא נחשף לסוגים שונים של עומסים - כאלו שכל אחד מהם הוגדר כ conflicting evidence".

וכזכור, התובע עובד במשמרות בנות 12 שעות (ראו עובדה ג' לעובדות המוסכמות).

15. בחוות דעתו המשלימה הבהיר המומחה הנוסף, כי:

"גם אני לא קבעתי כי עומס העבודה הוביל לשינויים הניווניים והדיסקופתיה שבגב התחתון, שינויים שהינם בנוסף תלויי גיל, ואינם כרוכים בהכרח בכאב, מאידך קבעתי כי קיים קשר בין תנאי עבודתו לכאבי הגב בדרך יישום תורת המיקרוטראומה" (ההדגשה בקו שלי – ר.כ.).

השאלה שנותרה, אם כן, להכרעתנו, היא האם יש לראות בכאבי הגב מהם סובל התובע כפגיעה בעבודה.

טוענת באת כוח הנתבע כי כאבי גב אינם בגדר "נזיק בלתי הדיר" ועל כן לא ניתן להכיר. משעה שהמומחה קבע כי השינויים הניווניים והדיסקופתיה בגבו של התובע אינם קשורים לעבודתו, לא ניתן להכיר בתביעתו.

איננו תמימי דעים עם מסקנת באת כוח הנתבע ונבהיר:

א. אמנם, הפסיקה קבעה לא אחת כי באין "חבלה" אין תאונת עבודה ואין זכאות לגמלה מכוח הסעיפים המזכים בגמלה (דב"ע שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי – אמנון וייל, פד"ע יב', עמ' 225, 230). עוד נפסק בעניין וייל כי:

"מאידך ברור, שכשם שמחלה כשלעצמה אינה "תאונת עבודה", כך גם החמרתה של המחלה, אלא אם זאת באה כתוצאה מ"תאונה" ומוצאת את ביטויה בשינוי - אורגני או פונקציונלי - של האורגניזם, ולא רק בסימפטומים או צורך בהשגחה רפואית".

כך, נפסק לעניין מיקרוטראומה כי:

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע...השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (דב"ע מו/0-64 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) כפי שצוטט בדב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יט, 538, 540, להלן - פס"ד מזרחי) (ההדגשות בקו שלי – ר.כ.).

ב. אולם לדעתו של המומחה הנוסף, כעולה מחוות דעתו ומחוות דעתו הנוספת, אכן תנאי עבודתו הם שגרמו לו פגיעות זעירות, וכך קבע הוא:

"…. אני סבור כי כל פעולה שעשה הובילה לנזק בלתי הפיך בגבו אשר מתבטא בשינויים שהודגמו בבדיקת ה- CT"

...

... החשיפה במסגרת עבודתו הובילה לנזק שבגב ולסימפטומתולוגיה בו, במנגנון של מיקרוטראומה".

לדעתנו, העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהמומחה הנוסף הבחין, הבחן היטב, בין שינויים ניווניים שאינם גורמים לכאבים, לבין עבודתו בכפיפת גבו, שפעלו פועלם, הביאו לכאבים, היינו גרמו לשינויים באורגניזם, המהווים למעשה תאונות זעירות שחוללו חבלות בגופו שהן הגורם לכאבים.

16. הלכה פסוקה היא כי ככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו לעניין זה: דב"ע נה/0-79 קלמן סעדה – המל"ל, לא פורסם; דב"ע נו/0-244 המל"ל - יצחק פרבר, לא פורסם; עב"ל 579/06 מרדכי צמח - המל"ל, לא פורסם).

ועוד קובעת ההלכה שכאשר חוות הדעת מנומקת ומובנת, לא בנקל יתעלם ממנה בית הדין, שהרי מדובר במומחה ניטרלי, שאינו מקבל את שכרו מידי בעלי הדין, שמונה על ידי בתי הדין לצורך "הארת" התחום הרפואי (ראו לעניין זה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס – המל"ל, לא פורסם; עב"ל 341/96 מליחי – המל"ל, פד"ע ד 377).

17. בענייננו, בפנינו שתי חוות דעת, בהן הגיעו המומחים למסקנות שונות זה מזה. בעוד שהמומחה הראשון אינו סבור כי נגרם לתובע כל נזק בעבודתו, סבור המומחה הנוסף כי יש להכיר בפגימה בגבו של התובע בדרך של יישום תורת המיקרו טראומה.

הלכה היא כי דרך כלל, כאשר מונחות בפני בית הדין שתי חוות דעת, יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח, אלא אם קיימת הצדקה להעדיף את חוות הדעת שכנגד (עב"ל 39612-11-12 המוסד לביטוח לאומי – סמיון מלניק, 11.11.13).

לא מצאנו, בנסיבות העניין, כל הצדקה להעדיף דווקא את חוות הדעת של המומחה הראשון. שתי חוות הדעת שבפנינו ברורות ונחרצות במסקנות אליהן הגיעו המומחים; שני המומחים נסמכו, בהגעה למסקנתם, על העובדות כפי שהוסכמו על ידי באי כוח הצדדים; המומחים הבהירו את חוות דעתם, כאשר נתבקשו לכך וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתם.

לפיכך, נוכח ההלכה לפיה יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה ונוכח חוות הדעת המפורטת של המומחה הנוסף - אנו קובעים כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נגרמה לו פגיעה בעבודה.

18. לסיכום:

הפגיעה בגבו של התובע מוכרת כפגיעה בעבודה, תוך יישום תורת המיקרוטראומה. תביעתו ככל שמכוונת לאירוע תאונתי מיום 16.11.08, נדחית.

התובע זכאי להוצאותיו בסך 3,500 ₪ להיום.

ניתן היום, 22.06.14, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.