בקשה למתן פסק דין על פי המבוקש בכתב התביעה, מכוח קיומו של השתק פלוגתא בין הצדדים.

העובדות

1. המבקשת, התובעת, היא חברה להשכרת רכבים, והיא הגישה תביעתה בשל הנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה נשוא התביעה. אין מחלוקת כי האחריות לתאונה רובצת על נהג רכב מבוטח הנתבעת; המחלוקת היא בשאלת היקף הנזק שנגרם. בשל מהות המחלוקת הודיעה הנתבעת, עוד בכתב ההגנה, שהיא תבקש לחקור את השמאי וכן אדם שיוכל לתת מענה לשאלות הכספיות הנחוצות.
2. מטענות הצדדים עולה שהמחלוקת ביניהם יסודה בכך שהתובעת נוהגת לתקן את רכביה במוסך המצוי בבעלות חברת "זני רחובות בע"מ", חברה שבעלי מניותיה, כולם או חלקם, הם גם בעלי המניות בחברה התובעת, בעלת הרכב. לטענת הנתבעת הנזק שנגרם כאמור בחוות דעת שמאי התובעת, אינו משקף את המציאות, ולא ניתן על יסוד האמור בחוות דעת זו, לקבוע מה היקף הנזק שנגרם לתובעת.

3. בישיבת יום 06.04.11 התייצב ב"כ התובעת והודיע, בשם הצדדים, כך: "המחלוקת נשוא תיק זה היא עקרונית לעניין היקף הנזק שנגרם לתובעת. אותה מחלוקת מתעוררת בתיקים אחרים ואוחדו שלושה תיקים אצל השופט דפדי. הצדדים שוקלים לקיים גישור בתיקים הנ"ל. הצדדים מבקשים לדחות תיק זה לתזכורת צדדים ...".

בישיבת יום 15.04.12 הודיעו הצדדים כי לא עלה בידיהם להגיע להסכמה, וב"כ התובעת טען שלטעמו קיים השתק פלוגתא בשאלת הנזק, מכוח פסק דין שניתן על ידי כב' הרשם צחי אלמוג בת.א.מ. 28807-10-10 (להלן: "ההליך הקודם"). מכאן הבקשה.

טענות הצדדים

1. התובעת טוענת כי אותן טענות עצמן, בין אותם צדדים, כבר נדונו והוכרעו לגופן במסגרת ההליך הקודם, והנתבעת אינה יכולה כיום להעלות את אותן הטענות פעם נוספת בהליך זה. על כן, ובהיעדר מחלוקות נוספות, דין התביעה להתקבל. התובעת ערה לכך שפסק הדין בהליך הקודם ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אולם לטענתה, אין בכך כדי להפחית מכוחו מאחר וניתן פסק דין מנומק, ולאחר שנשמעו ראיות.
2. הנתבעת טוענת שפסק הדין בהליך הקודם אינו יוצר השתק פלוגתא מאחר והוא ניתן על דרך הפשרה ולפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. לטענתה, שעה שהיא הסכימה שיינתן פסק דין על דרך הפשרה היא לא הסכימה כי ההכרעה בו תחייב גם לגבי המחלוקת הכוללת בין הצדדים. זאת ועוד, מדובר בתאונות שונות ובנזקים שונים, וגם משום כך ההכרעה בהליך הקודם אינה יכולה לחייב לגבי הליך זה.

דיון

1. השאלה אם יש בכוחו של פסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ליצור מעשה בית דין, נדונה בפרשת לב לבייב (רע"א 682/07 לב לבייב נ. שמעון גילר). באותו עניין נדון תחילה תוקפו של פסק דין הניתן בהסכמת הצדדים, ולגביו נקבע על ידי כב' השופט רובינשטיין כי "נוצר ספק מובנה באשר לכוחו להקים השתק פלוגתא... זאת בשל העוול העלול להיגרם לצד המושתק – מקום שלא התקיים בפועל דיון אדוורסרי בין בעלי הדין לבירור הפלוגתא..." (סעיף יב(1) לפסק הדין). בהמשך פסק הדין מתייחס כב' השופט רובינשטיין לפסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט וקובע כי "השכל הישר ושורת ההגינות מחייבים, איפוא, כי ההתייחסות לפסק דין כזה תהא קרובה לזו של פסק דין בהסכמה, ואף ביתר שאת, כי ההכרעה תהא מתוחמת ככלל לתיק הקונקרטי שהיה בפני בית המשפט", ובהמשך: "ככלל, זה גם טבעו של פסק דין על דרך הפשרה, שהוא בא לברר סכסוך נקודתי במקומו ובזמנו, בהיעדר אינדיקציות ברורות אחרות" (סעיף יב(5) לפסק הדין).

משמע, אין מניעה עקרונית וגורפת כי פסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ייצור השתק לגבי הליכים אחרים (אם נתקיימו כל התנאים הנדרשים לשם כך). ואולם, יש לבחון בקפידה אם נכון וצודק (לעניין החובה לשקול גם שיקולי הוגנות וצדק ראה בסעיף יא לפסק הדין הנ"ל, והאסמכתאות שם), לקבוע קיומו של השתק שכזה בנסיבות הספציפיות של התיק. וההנחה היא שככלל, ובהיעדר אינדיקציות ברורות אחרות, פסק דין לפי סעיף 79א מכריע רק בסכסוך הנקודתי הספציפי.

1. בעניינו, הנסיבות אינן מצדיקות קביעה כי פסק הדין שניתן בהליך הקודם מונע מהנתבעת לטעון טענותיה בהליך זה. המחלוקת בין הצדדים לעניין הנזק, היא מחלוקת עקרונית, והיא מתייחסת למספר רב של הליכים. על כן קביעה לפיה ההליך הקודם יצר השתק פלוגתא בין הצדדים, עשויה להשליך על תובענות רבות. הצדדים עצמם, במסגרת התיק שבפני, היו ערים לכך, והם הודיעו כי מדובר במחלוקת עקרונית, והם אף שוקלים לקיים הליך של גישור לגביה (ראה פרוטוקול הדיון מיום 06.04.11, סעיף 3 לעיל). בנסיבות אלו, לא רק שניתן היה לצפות כי אם הצדדים חפצו ליתן להכרעה בהליך הקודם משמעות של הכרעה עקרונית, יימצא הדבר ביטויו בפרוטוקול הדיון, אלא שיש להיזהר שבעתיים מקביעה כי נוצר השתק שכזה. אם בפרשת לב לבייב הנ"ל, שהתייחסה לסכסוך ספציפי בין צדדים, קבע כב' השופט רובינשטיין כי ההכרעה לפי סעיף 79א אינה יוצרת השתק פלוגתא, על אחת כמה וכמה כך הוא הדבר, שעה שמדובר ביצירת השתק לגבי מספר הליכים בלתי מוגבל המתייחס למספר רב של תאונות.

עיון בפרוטוקול הדיון בהליך הקודם מעלה שאין בו כל התייחסות לכך שמדובר בהכרעה עקרונית המתייחסת למחלוקת הכללית בין הצדדים. להיפך, ב"כ הנתבעת הציע, בפתח הדיון, לסיים את הליך בפשרה אליה הגיעו הצדדים במסגרת הליכים אחרים (הם התיקים שהתבררו בפני כב' השופט דפדי ואשר אוזכרו גם בפני בפרוטוקול הנ"ל מיום 06.04.11). בנסיבות אלו, לא רק שאין "אינדיקציות ברורות", כלשונו של כב' השופט רובינשטיין, לכך שמדובר בפסק דין שהשלכותיו הן מעבר לסכסוך הספציפי שבין הצדדים, אלא שהצדק וההגינות מחייבים שלא להשתיק את הנתבעת מלטעון טענותיה במסגרת הליך זה.

8. אכן כן, פסק הדין בהליך הקודם הוא פסק דין מנומק, והוא ניתן לאחר חקירת עד. עם זאת, מהנימוקים האמורים אין לקבוע כי הוא חוסם את הנתבעת מלטעון טענותיה. יש להוסיף כי במסגרת ההליך הקודם העיד רק עד אחד, סמנכ"ל תפעול, שהעיד על עצמן כי אינו מטפל בנושא הכספי (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון), הוא נחקר חקירה נגדית קצרה בלבד, ולא נחקר שמאי או נציג האמון על מערכת הנהלת החשבונות בתובעת.

9. לשלמות התמונה אציין, כי בהחלטה זו יצאתי מהנחה שהפלוגתאות שבמחלוקת בהליך זה הן אותן הפלוגתאות שהועלו במסגרת ההליך הקודם, מאחר והצדדים שניהם יצאו מהנחה זו. הנחה זו עצמה, טרם נתבררה בפני, ובכתב ההגנה עולות טענות שלא נדונו בהליך הקודם. גם אם הנתבעת הצהירה שהשאלה היחידה השנוייה במחלוקת בין הצדדים, היא היקף הנזק שנגרם, לא הובהר עד כה מהותה של מחלוקת זו. יתכן, ובשל כך בלבד, מן הדין היה לדחות את בקשת התובעת למתן פסק דין לטובתה "על הסף". אלא שמאחר והנתבעת עצמה נדרשה לטענות גופן, יצאתי מהנחה (שטרם הובהרה), כי בשני ההליכים מתעוררות אותן הפלוגתאות.

10. הבקשה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

התיק קבוע להוכחות ליום 13.11.12 שעה 10:00. אני קובעת תזכורת צדדים עוד טרם מועד ההוכחות, והיא תתקיים ביום 24.10.12 שעה 09:30.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים בדחיפות עותק החלטה זו, ולעדכן היומן.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ג, 02 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.