בפני תובענה כספית על סך של 152,774.20 ₪ ותביעה שכנגד על סך של 685,497 ₪, שעניינן עבודות גבס שבוצעו על ידי התובעת עבור הנתבעת.

ש. פרנקו הנדסה בע"מ, התובעת והנתבעת שכנגד (להלן – התובעת) עוסקת, בין היתר, בביצוע עבודות גמר בניין. קן-התור הנדסה ובנין בע"מ, הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן – הנתבעת) עוסקת בביצוע עבודות בניה קבלניות ומשמשת כקבלן ראשי לביצוע עבודות הבניה כלפי מזמיני עבודה.

התובעת טוענת בכתב התביעה את הטענות הבאות: ביום 15.7.2008 חתמו התובעת והנתבעת על הסכם פאושלי (להלן – הסכם פקע"ר) ולפיו, שכרה הנתבעת את שירותי התובעת לצורך ביצוע עבודות גבס תקרה וצבע במחסני פיקוד העורף של צה"ל (להלן – פרויקט מחסני פיקוד העורף). במסגרת הסכם פקע"ר הוחלט על היקף העבודה וכן על התמורה לה בסך של 421,571 ₪, לא כולל מע"מ. במרץ 2009 השלימה התובעת את העבודות והנתבעת נותרה חייבת לה סך של 133,941 ₪. התובעת ביצעה עבודות נוספות, שאושרו על ידי הנתבעת, שלא נכללו בהסכם הפאושלי בסך של 92,774.20 ₪, לא כולל מע"מ (להלן – העבודות הנוספות). לבקשת הנתבעת, הוזמנה חברה חיצונית לצורך חישוב כמויות ביחס לעבודות הנוספות, על בסיס תכנית העבודה. החברה הגישה דוח כמויות, אשר אישר והוכיח את ביצוע העבודות הנוספות על ידי התובעת (להלן – דוח בן בסט).

לטענת התובעת, היא זכאית לסך של 92,774.20 ₪ בתוספת מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית, עבור העבודות הנוספות, סך של 35,000 ₪ עבור עבודה נוספת שנמשכה 10 ימים בגין חיזוק תקרות והספקת חומר לאתר במרכז המבקרים של השפד"ן (להלן –פרויקט השפד"ן) וסך של 25,000 ₪ בגין הפרת חוזה ונזק לא ממוני, שנגרם לתובעת בשל צמצום האובליגו שלה, הן בשל חוסר תום ליבה של הנתבעת וניסיונה להתעשר ולא במשפט והן משום הפרה מתמשכת של ההסכם.

הנתבעת טוענת, בכתב ההגנה את הטענות הבאות: הסכם פקע"ר הוא הסכם פאושלי ולפיו, התחייבה התובעת לבצע את מלוא עבודות הבניין. כיאה להסכם פאושלי מנועה התובעת לטעון לכך, שביצעה עבודות נוספות. חרף זאת ולפנים משורת הדין, כשערכה הנתבעת את החשבון הסופי הסכימה להכיר בעבודות מסוימות, שבוצעו על ידי התובעת כעבודות נוספות בסך של 16,711 ₪ וציינה אותן בחשבון הסופי, שנשלח לתובעת ביום 29.3.2009. יתרת חובה של הנתבעת ביחס לפרויקט מחסני פקע"ר היא 25,173.58 ₪ (להלן – החשבון הסופי). הנתבעת לא ביקשה חישוב כמויות וממילא לא הסכימה עם חישוב הכמויות והמסקנות שבדוח בן בסט. בנוסף, התובעת לא ביצעה את העבודות במועדים הקבועים בהסכם פקע"ר ואיחרה ב- 418 ימים. בעקבות זאת ובהתאם לאמור בהסכם, עליה לשלם בגין האיחור סך של 104,500 $. בקיזוז יתרת התשלום שעל הנתבעת לשלם לתובעת על פי החשבון הסופי, על התובעת לשלם לנתבעת סך של 360,129 ₪. ביחס לפרויקט השפד"ן מציינת הנתבעת, כי נחתם בין הצדדים הסכם מיום 10/7/2008 לפיו התחייבה התובעת לבצע עבודות גבס במרכז המבקרים של השפד"ן ובכלל זה התקנה של תקרות אקוסטיות (להלן – הסכם השפד"ן). ביום 5/5/09 התמוטטה התקרה שבוצעה על ידי התובעת באולם הספרייה במרכז המבקרים בשפד"ן. בעקבות התמוטטות התקרה, נערכה בדיקה על ידי בודק מטעם השפד"ן. ממצאי הבדיקה הצביעו על כך שהעבודה שבוצעה על ידי התובעת היתה רשלנית, בלתי מקצועית, "שלא בהתאם לנדרש בדרישות הספר הכחול" ובניגוד לסטנדרט הנדרש. בעקבות התמוטטות התקרה, נבדקו כל עבודות בניית התקרות שנעשו על ידי התובעת והתגלו ממצאים חמורים. הנתבעת כקבלן ראשי נדרשה לתקן לאלתר את כל הליקויים שנמצאו (להלן - דוח הבדיקה). הנתבעת דרשה מהתובעת לבצע באופן מיידי את כל עבודות התיקונים שנדרשו, אך התובעת לא עשתה כן, לכן הנתבעת שכרה שירותיהם של קבלנים אחרים לצורך כך. לטענת הנתבעת, כתוצאה מהעבודה הרשלנית והפרת ההסכם על ידי התובעת נגרם לה נזק ישיר (ללא פגיעה במוניטין) בסך כולל של 225,368 ₪. סכום זה מורכב מתשלום לקבלנים ולספקים, שביצעו את התיקונים (107,472 ₪), תשלום למנהל פרויקט למשך למעלה מחודש (31,200 ₪), תשלום למנהל עבודה למשך למעלה מחודש (19,800 ₪), תשלום במשך שבועיים למהנדס החברה (22,500 ₪) ותשלום עבור שבוע למנכ"ל החברה (15,000 ₪). לזאת יש להוסיף הוצאות תקורה בסך 15% (29,972 ₪). עוד טוענת הנתבעת לנזק כבד למוניטין בסך של 100,000 ₪, הגם שברור שהנזק גבוה יותר וטרם התגבש במלואו.

בכתב התביעה שכנגד חוזרת הנתבעת על טענותיה מכתב ההגנה ומוסיפה את הטענות הבאות: התובעת הפרה את הסכם פקע"ר בכך שלא מסרה את העבודות במועד שנקבע, דהיינו ביום 1.9.2008 אלא רק ביום 24.10.2009. ביום 5.10.2008 נדרשה התובעת למסור לוח זמנים לסיום העבודות עד ליום 8.10.2008 על מנת שניתן יהיה לבצע מסירה לפיקוח. אך התובעת לא מסרה לוח זמנים כנדרש. במועדים שונים (9.12.2008, 28.12.2009, 20.1.2009, 27.1.2009) נשלחו לתובעת רשימת ליקויים, שלא תוקנו על אף דרישות חוזרות ונשנות. במועדים נוספים (18.12.2008, 21.12.2008) נשלחו לתובעת מכתבים ביחס לנזקים שגרמו עובדיה לעבודות גמר אחרות שכבר הסתיימו, כגון לקרמיקה, לכלים סניטריים ולמראות בחדרי השירותים, אשר חייבה החלפתם וגרם לעיכוב נוסף בלוח הזמנים, לצד עיכוב שנבע מכך שהותקנו תקרות לא אחידות שתוקנו. ביום 1.1.2009 נשלח לתובעת מכתב המפרט את התחייבותה שלא לעזוב את המבנה עד לגמר מלא ותקין של כל העבודות. ביום 23.7.2009 נשלחה לתובעת הודעה בדוא"ל המפרטת את האישורים שלא הוגשו על ידה, לרבות אישור הקונסטרוקטור. התובעת לא נענתה לדרישות הנתבעת וזו נאלצה לתקן את הליקויים בעצמה על מנת למסור את העבודות באופן סופי.  כאמור בכתב ההגנה בעקבות האיחור במסירת העבודות ותוך קיזוז הסכום המגיעה לתובעת על פי החשבון הסופי על התובעת לשלם לנתבעת כפיצוי מוסכם סך של 360,129 ₪. בהתאם להסכם השפד"ן התקינה התובעת תקרות גבס במרכז המבקרים בשפד"ן. התקרה באולם הספרייה התמוטטה ובתוך כך נתלשו גופי תאורה, מפזרי מיזוג אוויר, גלאי עשן, כבלי חשמל וכן נגרם נזק לריהוט שהיה במקום. הנתבעת פעלה באופן מיידי לביצוע תיקונים על מנת למזער את הנזקים. התובעת לא השתתפה בחלק מהפגישות אליהן זומנה לאחר קריסת התקרה ואף התקשתה לבצע את מלוא עבודות התיקונים שנדרשו על ידי המזמין, לכן הנתבעת הסתייעה בקבלנים אחרים לתיקון הנזקים. ביום 23.7.2009 נשלח אל התובעת מכתב לפיו, הנתבעת ביצעה את תיקון התקרות באמצעות בעלי מקצוע אחרים בעלות ישירה של 136,989 ₪ שאינה כוללת את הנזק למוניטין. התובעת לא נענתה לדרישה הכספית של הנתבעת ולא שילמה לה את עלויות התיקון. לטענת הנתבעת, בעקבות העבודה הרשלנית והפרת ההסכם על התובעת לפצותה בסך של 225,368 ₪ וכן בסך של 100,000 ₪ בגין רכיב הנזק לשמה הטוב של התובעת כקבלן ראשי.

הנתבעת העמידה את סכום התביעה שכנגד על סך כולל של 685,497 ₪.

בכתב ההגנה שכנגד מציינת התובעת את הטענות הבאות: באשר לפרויקט מחסני פיקוד העורף, מכחישה התובעת את טענת האיחור במסירת העבודות ומציינת, כי התבקשה מספר פעמים לצאת מאתר פקע"ר בשל עיכובים בהתקדמות עבודתם של קבלנים נוספים. היא מסרה לוח זמנים למנהל העבודה של הנתבעת. בנוסף, כל הליקויים תוקנו. לטענת התובעת, היא קיבלה מכתב אחד ביחס לנזק למראות ולקרמיקה, שנגרם על ידי קבלנים אחרים.

ביחס לפרויקט השפד"ן, מציינת התובעת, כי התקרה נפלה כחצי שנה לאחר שסיימה עבודתה בפרויקט מחסני פיקוד העורף. כך שלטענתה, הנתבעת נאחזת בתירוצים ונתונים שקריים לצורך התחמקות מהתחייבויותיה הכספיות כלפי התובעת. בנוסף, אין קשר בין נפילת התקרה לבין עבודת התובעת, התקרה אושרה על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, מיד לאחר סיום הקונסטרוקציה הופסקה עבודתה לצורך כניסת קבלני מיזוג אוויר, חשמל ותקשורת. עקב גובהה של התקרה נאלצו אותם קבלנים ללכת על הקונסטרוקציה ולבצע את עבודתם וזאת במשך כחודש, כתוצאה משימוש בלתי מורשה זה, כגון שימוש בקונסטרוקציה כסולם או אמצעי אחיזה, נתלשה התקרה. לטענת התובעת, התקרה התמוטטה "עקב רשלנות רבתי של כלל המערכת" ובעיקר של הנתבעת עצמה. בנוסף, התובעת השתמשה בקונסטרוקציה קבלנית תקנית ומקובלת כפי שעשתה בפרויקטים קודמים עבור התובעת ובאישורה. לאחר נפילת התקרה, השתתפה התובעת בישיבות אליהן הוזמנה. התובעת תקנה את התקרה על פי ההנחיות החדשות באמצעות עובדיה וחומרי עבודה אותם רכשה מכספה (למעט ברגים). לבקשת הנתבעת, ביצעה התובעת חיזוקים בשתי תקרות נוספות, אך לא קיבלה תשלום עבור עבודות אלו, הגם שדרשה עבורן 35,000 ₪. בתקרה השלישית עקב דרישת הנתבעת לסיים את העבודה תוך פרק זמן קצר ביותר שכרה הנתבעת שני עובדים לצורך חיזוק התקרה למשך 5 ימי עבודה בלבד ובעזות מצח דורשת עבור חיזוק תקרה אחת סך של 136,989 ₪. בהקשר זה מדגישה התובעת, כי לא הוגשו בעניין זה דרישות או תביעות, אלא במסגרת כתב תביעה שכנגד. עבודת התובעת צוינה לשבח בישיבה שנערכה עם מנהלי השפד"ן ובה גם הודגש, שעניין קריסת התקרה לא יפורסם וכי לא יוגשו תביעות בעניין. בנוסף, הנתבעת, פנתה לתובעת בבקשה, שתבצע עבורה עבודות באתר ברעננה, אך התובעת סירבה בשל אי תשלום החוב והתחמקות מתשלום.

דיון

התובעת והנתבעת התקשרו בהסכמים בנוגע לביצוע שני פרויקטים בהם שיתפו פעולה. מדובר בפרויקטים שונים. לצורך הדיון, ההתייחסות אליהם תהא נפרדת הן ביחס לעתירות הקשורות בכל אחד מהפרויקטים והן בנוגע לראיות ולעדויות העומדות בזיקה להם.

פרויקט מחסני פיקוד העורף

ביום 15.7.2008 חתמו הצדדים על הסכם לביצוע עבודות גבס לרבות תקרות אקוסטיות במחסני פיקוד העורף. סעיף 3 להסכם שכותרתו "שכר החוזה, תנאי התשלום וערבויות" קובע, ש"בתמורה לביצוע, התחייבות הקבלן על פי חוזה זה במלואן ובמועדיהן, ישלם המזמין לקבלן שכר החוזה כמפורט בטבלה, ובכפוף לאמור בסעיף 20 להלן לא יהיה הקבלן זכאי לכל תמורה נוספת בתמורה לביצוע העבודה". בטבלה הוסף בכתב יד, כי מדובר ב"הסכם פאושלי" המתבסס על "כתב כמויות פאושלי". "לוח זמנים לביצוע העבודה" נקבע בסעיף 20 ולפיו מועד תחילת העבודה ביום 1.5.2008 וסיומה ביום 1.9.2008. "סכום החוזה" הוא 421,571 ₪ כעולה מכתב הכמויות המצורף להסכם.

אין מחלוקת, שהסכם פקע"ר הוא הסכם פאושלי, התוחם את היקף העבודה והתמורה שאמורה להתקבל בתום ביצועה. אלא שלטענת התובעת, במהלך העבודה השוטפת עלה צורך לבצע עבודות נוספות לאלו שנקבעו בהסכם. לטענת התובעת, העבודות הנוספות, קיבלו אישור ביצוע על ידי הנתבעת ולפיכך דרשה תשלום מהתובעת בגינן וזאת בסך כולל של 92,744.20 ₪.

מנגד, הדגישה הנתבעת, שלאחר בדיקת החשבון הסופי, שהוגש לה על ידי התובעת מצאה לנכון לאשר לה תשלום בסך של 25,173.58 ₪ (להלן – יתרת החוב). לפנים משורת הדין, והגם שדובר בהסכם פאושלי, הסכימה הנתבעת להכיר בביצוע עבודות נוספות בסך של 16,711 ₪, סכום המהווה חלק מיתרת החוב. לצד זאת טענה הנתבעת, כי יש לקזז את יתרת החוב מסכום הפיצויים המוסכמים שעל התובעת לשאת בו בגין עיכובים ואיחורים בביצוע ובמסירת העבודה, זאת בהתאם לסעיף 23 להסכם. כך שבסופו של יום על התובעת לשלם לנתבעת סך של 360,129 ₪.

באשר לסוגיית העבודות הנוספות, היקפן ועלותן, העיד מטעם התובעת, מר אמילי חסיד (להלן – אמילי). אמילי שימש כמנהל פרויקט מחסני פיקוד העורף מטעם הנתבעת, הוא עזב את עבודתו לקראת סוף הפרויקט, לדבריו בשל חילוקי דעות עם בעלי החברה (עמ' 16 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת, הוא "סיים את עבודתו כמנהל הפרויקט לפני תום הפרויקט באקורדים צורמים עקב מחלוקת עם הנתבעת" (ס' 8 לסיכומי הנתבעת).

אמילי תאר את הנוהג לפיו, פעמים רבות תוך כדי עבודה מאושרות לביצוע עבודות נוספות מעבר לאמור בהסכם הפאושלי וכי התחשיב בגינן נעשה בגמר החשבון: "... הרבה פעמים התקדמנו ונתנו אישור תוך כדי עבודה כן והיינו יושבים אחרי זה בזמן החשבונות וחותמים על זה ומעלים את זה על הכתובים" (עמ' 15 לפרוטוקול), ההחלטה בדבר ביצוע עבודות נוספות נעשתה לפעמים "ברמה של לחיצת יד במקום" (שם). נוהג זה אינו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 39 להסכם הקובע בין היתר, כי "... כל שינוי, תיקון או תוספת לחוזה זה, יהיו בני תוקף רק אם ייעשו בכתב וייחתמו על ידי הצדדים לחוזה זה" (ס' 39 להסכם).

יודגש, שאין בידי התובעת מסמך בכתב המאשר את העבודות הנוספות ואף לא נטען שנחתם מסמך כלשהו, בזמן אמת, המאשר בכתב את ביצוען. ת/3 אינו עונה על דרישת אסמכתה בכתב, זאת בשל שלל סיבות, שבחלקן נוקבת הנתבעת לרבות העובדה, כי ת/3 נכתב על ידי שי פרנקו, בעליה של התובעת (להלן – שי), המסמך אינו נושא תאריך, בבקשת התובעת "לצירוף תצהיר" של אמילי נכתב, כי התצהיר "בא במקום ת/3" ומחקירת המצהיר – אמילי עלה, שהמסמך נכתב בדיעבד, לאחר סיום העבודות וכאשר התגלעה כבר מחלוקת כספית בין התובעת לבין הנתבעת (ראו חקירת אמילי עמ' 19, 20 לפרוטוקול).

אמילי בתצהירו מציין כך: "הנני להצהיר כי אושר לתובעת לבצע סינרים בשל קורות בטון גלויות בהיקף הבניין בקומה השנייה על מנת ליישר את הקו הפנימי לצורך התקנת תקרה אקוסטית בחדרים. בעבור עבודה זאת אושר תשלום נוסף לתובעת עפ'י מחירי היחידה שבכתב הכמויות עפ'י החוזה. הריני לאשר כי בשל ליקויי בנייה בשלד הבניין אשר התבטא בעקמומיות רבה, נאלצנו להשתמש בציפויי גבס על מנת ליישר את קווי הבנייה. הריני להצהיר כי עבודות יישור אלו לא הופיעו בתוכניות העבודה" (ההדגשות הוספו).

בחקירתו הנגדית הוסיף, כי "... הקטע הזה, ליישר את כל הקו של החלונות עם הסינרים עם קונסטרוקציה בפירוש לא היה בפאושלי. זה הכל" (עמ' 13 לפרוטוקול). בהמשך ציין ברורות "אושר לו ממני שזאת עבודה נוספת... אמרתי לו שי, מה שקשור ליישר את החלונות, את קו החלונות עם סינר הגבס עם התקרה שייראה הכל נורמאלי, זאת תהיה תוספת. בפירוש כן, ממני בעל פה..." (עמ' 14 לפרוטוקול).

שי, העיד שאמילי כנציג הנתבעת, ביקש ממנו ליישר את קו החלונות, עבודה שלא נקבעה מראש בהסכם פקע"ר. התובעת ביצעה את העבודות הנוספות, בהניחה שיתקבל תשלום בגין העבודות הנוספות, כפי שנעשה בפרויקטים קודמים בהם עבדו בשיתוף פעולה: "... כשיש התנהלות עם חברה שאתה עובד איתה במספר פרויקטים ובפרויקט מקביל ולא משנה באיזה פרויקט, יש את מנהל הפרויקט וברוב המקרים יש שינויים וחריגים ומסכמים את זה על המקום... שולם לי לא פעם ולא פעמיים בעבודות שנעשו איתם, חריגים, על סמך מילה, על סמך הסכם בשטח, שהוא אמר לי תבצע את זה – תקבל ובאת ביצעת את זה. מה עוד שגם פה מנהל הפרויקט חתם ואישר..." (עמ' 36 לפרוטוקול).

לטענת שי, לאחר שסיים את עבודתו, הגיש חשבון סופי, שכלל את העבודות הנוספות. אלא שכאשר הגיעה העת לשלם "... בעל החברה יואב, אמר לי שי, אם אמילי חותם לך בוא מחר, קח את הכסף, כשבאתי אליו עם החתימה הוא התנער ממני והוא שלח לי הודעה... חצי שנה רדפתי אחרי הכסף" (עמ' 42 לפרוטוקול וכן עמ' 46 לפרוטוקול). כפי שציין ב"כ הנתבעת, הפנייה לבעל החברה לא הוזכרה בתצהיר שי (עמ' 29 לפרוטוקול). עם זאת, עד הנתבעת, מתן קן תור, שניהל את פרויקט הנתבעת במחסני פיקוד העורף לאחר שאמילי עזב (להלן – מתן) אינו מכחיש, שהוא ואביו אמרו לתובעת שאם יוצג מסמך מאמילי המאשר את העבודות הנוספות אלו ישולמו (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 26.12.13).

בכל מקרה, עניין הזמנת חברה חיצונית לצורך חישוב כמויות העבודות הנוספות הוזכר בתצהיר שי: "עפ'י בקשת הנתבעת הוזמנה חברה חיצונית ובהסכמת ואישור הנתבעת התאפשר לה להיכנס לבסיס צ.ה.ל לצורך חישוב כמויות המתבססות על תוכנית העבודה, חברה בשם 'בן בסט מלאכי' (ס' 10 לתצהיר שי והשוו חקירתו הנגדית עמ' 41, 42). נושא זה, אף זוכה להתייחסות בתצהיר מתן ולפיו "בעקבות המחלוקת לעניין העבודות הנוספות ביקש ש. פרנקו לאפשר לו להמציא כתב כמויות מטעמו. אין בהסכמה לאפשר לו להגיש כתב כמויות משום הסכמה לאמור בכתב הכמויות שהוגש על ידו..." (ס' 7.ד. לתצהיר מתן והשוו עדותו בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 26.12.13). אין ספק שהנתבעת עצמה, אף אם לפנים משורת הדין, הכירה באפשרות שבוצעו עבודות נוספות ושיש לשלם עבורן סך של 16,711 ₪ (ראו ס' 6 לתצהיר מתן). כפרפראזה על האמור בס' 7.ד. לתצהירו, אמנם אין בהסכמה לאפשר לתובעת להגיש כתב כמויות משום הסכמה לאמור בכתב הכמויות שהוגש, אך ניתן לקבוע כי יש בכך משום הסכמה לעובדה, שבוצעו עבודות נוספות שיש מקום להעריכן מבחינת כמות ומחיר. בחקירתו הנגדית נשאל מתן "האם נכון שכאשר בוצעו התוספות ע'י התובעת זה היה אמילי מנהל הפרויקט שהיה שם? ותשובתו הלקונית "נכון" (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 26.12.13) משמעה אישור לכך, שבוצעו עבודות נוספות. עולה אפוא שבוצעו עבודות נוספות, שנדרשו "בשטח" ועל פי הוראת מנהל הפרויקט בעת ההיא. ברי שאין די בקביעה זו, כדי לחייב את הנתבעת בתשלום כנדרש על ידי התובעת, שהרי יש להוכיח את היקף העבודות וכן את שווין.

שלושת עדי התובעת הסבירו מה התבקשה התובעת לבצע מעבר לאמור בהסכם הפאושלי (כך ראו עדות בן בסט, עמ' 23 לפרוטוקול המתיישבת עם עדות אמילי ושי בעניין זה). אלא ששורש הבעיה בהוכחת היקף ומהות העבודות הנוספות נעוץ, אף הוא בכך שאין מסמך בכתב, שנערך "בזמן אמת", המפרט מהן העבודות הנוספות לא כל שכן מהו שווין. יתכן שהמחלוקת ביחס להיקף העבודות הנוספות טמונה בכך שאמילי, מנהל הפרויקט, עזב לפני תום מסירת העבודות, כפי שהיטיב לציין שי בעדותו "...אם אמילי היה נשאר בפרויקט כמו שהוא היה בפרויקטים אחרים, כן הייתי מקבל את הכסף" (עמ 45 לפרוטוקול). אולם עובדה זו אינה מייתרת את הצורך במסמך המפרט את היקף העבודות ואמנם התובעת צרפה את ת/4, הוא דוח בן בסט, נושא תאריך 24.4.2009 לצורך תימוכין בטענותיה בדבר היקף העבודות הנוספות.

ת/4 מחלק לתתי סעיפים את העבודות הנוספות, מציין את הכמויות ונוקב במחיר. שי מבהיר בעדותו, כי הנחה את עורך הדוח, שלמה בן בסט (להלן – בן בסט) כך: "... מה שלא מופיע בתכנית בפאושלי צריך לרשום, אל תרשום דברים שמופיעים בפאושלי" (עמ' 42 לפרוטוקול). בן בסט הסביר, בחקירתו הנגדית, כי ערך חישוב כמויות לבקשת התובעת לאחר שראה את ההסכם הפאושלי. לדבריו, את המחירים "נתן לי הקבלן" (עמ' 22 לפרוטוקול). באשר למדידות, בן בסט מתייחס למדידת ציפויי הקירות "איפה שלא הופיע בתוכנית שהיה צריך להיות גבס" (עמ' 24 לפרוטוקול). ביחס לאופן בו בוצעו המדידות וחישובי הכמויות, הבהיר בן בסט, ש"אנחנו הסתכלנו בתוכניות וראינו את כל הדברים שהם נוספו מעבר לפאושלי ואנחנו הורדנו כמויות של כל הדברים האלה ואת הכמויות האלה כימתנו לתוך המסמך הזה של כמויות עם עלות כספית וזו הדרישה שהקבלן מגיש לחברת קן התור" (עמ' 27 לפרוטוקול). לצד אמירה זו עולה מחקירתו הנגדית, שהמדידות בוצעו בהתאם להוראותיו של שי, כלומר שי ציין בפניו מה הוסף ומה נדרש במדידה ובהתאם לכך בוצעו המדידות.

זה המקום לציין, שבתצהיר מתן ישנה התייחסות פרטנית לסעיפים כעולה מדוח בן בסט, תוך הסברים מדוע אין התובעת זכאית לתשלום מלא או חלקי, בגין עבודות נוספות נטענות (ס' 8 לתצהיר מתן). בהתאם לטענות כלפי ממצאי דוח בן בסט, כעולה מתצהיר מתן, נשאל עורך ת/4 ביחס לסעיפי העבודות הנוספות שפורטו בו. כך למשל התבקש להתייחס לס' 99.1.020 שכותרתו "החלפת תקרה מינרלית" והסביר, כי "הקבלן אמר לנו מה הוחלף" (עמ' 25 לפרוטוקול והשוו לס' 2 לתצהיר מתן). כך בנוגע לס' 99.1.050 ביחס ל"צביעת חדר שנאים כולל צביעת משקופים ותריסים בחדר הנ'ל" נשאל מדוע אין מדובר בחלק מההסכם הפאושלי והשיב: "אני לא יודע, נאמר לי למדוד את הצבע בחדר שנאים" (עמ' 26 לפרוטוקול והשוו לס' 5 לתצהיר מתן). באופן דומה נשאל האם סעיפים 99.1.10 (תיקוני קיר חיצוני) ו- 99.1.060 (סינרים ותיקונים מתחת לספי שיש ומעל) זהים ועוד.

חקירתו הנגדית של בן בסט מאפשרת לקבל את טענת הנתבעת לפיה, חישוב הכמויות שהוגש אינו מהווה ראייה איתנה ביחס לכלל העבודות הנוספות הנטענות, יען כי הבדיקות בוצעו בהתאם להוראות שי וזאת בלא שנעשתה השוואה מפורטת מצד עורך הדוח לסעיפי ההסכם הפאושלי, כך ניתן להסביר את תשובתו "נאמר לי למדוד" ביחס למדידות הצבע בחדר השנאים. טענה משלימה בפי הנתבעת והיא ש"... העד לא הציג לבית המשפט את התוכניות שלפיהן בדק את העבודות ולא ניתן היה לבדוק כיצד הגיע למסקנה כי עבודה מסוימת היא עבודה נוספת לעומת התכנית המקורית של ההסכם" (סעיף 11 לסיכומי הנתבעת). כך עולה שת/4 מעורר שאלות ותהיות בעיקר בנוגע למדידות בהשוואה לסעיפי הביצוע מההסכם הפאושלי. יודגש, כי אמנם הנתבעת לא צרפה מטעמה דוח או חוות דעת נגדית באשר לכתב הכמויות, אך מתן בתצהירו מתייחס באופן פרטני לסעיפי "העבודות הנוספות" כעולה מדוח בן בסט ומנמק מדוע מצא לנכון לשלם באופן חלקי או כלל לא ביחס לכל אחד מהסעיפים, בין משום שמדובר בעבודה הנגזרת מההסכם הפאושלי ובין בשל השגה אחרת.

הקושי העולה ביחס לת/4 מצטרף לעדות אמילי, עליו מסתמכת התובעת. בחקירתו הנגדית, מאשר אמילי, שעבודות ציפוי הגבס היוו חלק מההסכם הפאושלי ולא עבודות נוספות:

ש. ...זאת אומרת כשכתוב שאושר לתובעת לבצע סינרים בשל קורות בטון בלויות, זאת אומרת כל הציפוי על הקורות זה חלק מהתוכנית.

ת.         לפי התוכנית כן...

ש.        אז זאת אומרת זו לא עבודה נוספת.

ת.         לא (עמ' 8 לפרוטוקול).

הטענה לפיה, אמילי העיד שלמעט הסינרים לא בוצעו עבודות נוספות הוטחה בשי בחקירתו הנגדית וזה השיב "זה לא, זה לא ממש מדויק" (עמ' 44 לפרוטוקול) ובהמשך הדגיש, כי אינו מסכים לטענה לפיה, אמילי אמר שלא היו עבודות נוספות מעבר לגבס (עמ' 45 לפרוטוקול) ופרט: "... החברה עצמה לא קיבלה את הטענה שלי בהתחלה על כל הסינרים, שזו המהות של הכסף... אבל היא צד שני קיבלה עוד תוספות של עשרים וחמש אלף שקל. אז אתה לא יכול לבוא להגיד שהיא לא אישרה לי חריגים נוספים... היא לא אישרה לי את הסינר הזה. הסינר הזה היה מסביב לכל הקומה בשתי הקומות... " (שם).

כדברי שי, הנתבעת אישרה חלק מהסכום לעבודות נוספות לו עתרה התובעת. בהעדר מסמך בכתב, המציין את היקף העבודות והתמורה לה וללא יכולת ממשית להסתמך על ראיות התובעת לצורך אישוש מלוא טענותיה, יש לפסוק לזכות התובעת את יתרת החוב, שאינו שנוי במחלוקת, הכוללת את התשלום עבור העבודות הנוספות דהיינו, סך של 25,173.58 ₪.

לטענת הנתבעת, התובעת לא ביצעה את העבודות במועד ואיחרה ב-418 ימים במסירת העבודות. בעקבות זאת ובהתאם לאמור בס' 23 להסכם פקע"ר, על התובעת לשלם פיצויים מוסכמים בניכוי יתרת החוב לתשלום. בעניין זה מפנה הנתבעת למכתב של מתן, המצביע על חריגה מזמנים, תוך פירוט מכתבים שונים המציינים ליקויים שיש לתקן ועניינים נוספים המלמדים, שהעבודות לא נמסרו במועד הנקוב בחוזה קרי, 1.9.2008. שי מציין בעדותו, כי אינו זוכר מתי אמור היה לסיים את העבודות ומתי סיים אותן בפועל (עמ' 49 לפרוטוקול), מכחיש קבלת מכתב ממתן (עמ' 47, 50 לפרוטוקול) ומוסיף, שסיים את העבודה לפני המועד שנקבע לסיומן (עמ' 47 לפרוטוקול). בד בבד הדגיש, כי כקבלן גבס וצבע היה "תלוי מערכתית" בקבלנים נוספים, "אני לא יכול לסגור תקרה עד שקבלני המשנה שלו לא גמרו אינסטלציה ולא גמרו חשמל ולא גמרו העברת צנרת אני בא בסוף" (עמ' 48 לפרוטוקול). כן ציין, שהתבקש לצאת ממקום העבודה מספר פעמים, כשבאחת הפעמים נדרש בהפסקה בת כחודשיים (עמ' 49 לפרוטוקול). ביחס לעמידה בלוחות הזמנים, מפנה התובעת בסיכומיה לרשימת הרג'קטים כעולה מתיק מוצגי הנתבעת ומתוכן מכתבי הנתבעת, שלטענת שי הם "מפוברקים" (ס' 5 לסיכומי תשובה). לטענת התובעת, דווקא במכתבים אלה יש כדי ללמד שבתקופה בת כשלושה שבועות תוקנו הליקויים (ס' 58 לסיכומי התובעת, המפנה לעדות שי).

זאת ועוד, בחלק מהמכתבים ששלח יואב לתובעת (ראו למשל מכתבים מיום 20.1.2009 ומיום 27.1.2009, נספח ב' לתצהיר מתן) תחת רשימת הליקויים לתיקון מצוין בהדגשה כך: "יש לבצעם במיידית. גמר העבודה ביום חמישי ה- 22.01.09. (או 29.01.09 כמצוין במכתב המאוחר – ר.כ.) כל איחור מיום זה יגרום לקנסות". הכתוב במכתבים אלו עשוי ללמד שאיחור נטען שקדם להם לא נתפס כאיחור המצדיק "קנסות". בהקשר זה יש להדגיש שהתובעת מציינת, שהנתבעת "... לא הגישה ... כל תביעה ו/או מסמך דרישה באשר לחוב שחבה התובעת כלפיה במהלך תקופה כה ארוכה למן סיום העבודות..." (ס' 6 לסיכומי התשובה).

יוער, כי אמנם ס' 23 להסכם פקע"ר אינו מבסס את הפיצוי המוסכם על נזק כלשהו שנגרם לנתבעת כתוצאה מאיחור, אך יש לתת את הדעת לכך שמעבר לטענה לפיה, "ניזוקנו" (ראו עדות מתן בעמ' 11 לפרוטוקול) ולטענת בעל הנתבעת, יואב קן-תור (להלן- יואב) "לפי מתן ניזוקנו" (עמ' 18 לפרוטוקול). שני העדים מציינים, כי לא הוגשה תביעה כנגדם (עמ' 11 – עדות מתן; עמ' 18 – עדות יואב) אם כי לטענת יואב לקח להם זמן לקבל את הכסף. הטענה בדבר דחיית התשלום מעבר לאמירתה לא הוכחה ויתרה מכך, לא הוכח, כי העיכוב הוא בעטיה של התובעת ולא כזה שנבע משיקולים הנוגעים לתיאום בין קבלנים נוספים או בשל איחורים של קבלנים אחרים שגרמו לסטייה מלוח הזמנים.

מן המקובץ עולה, שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 25,173.58 ₪, יתרת חובה לתשלום בגין העבודות בפרויקט מחסני פיקוד העורף.

פרויקט השפד"ן 

ביום 10.7.2008 חתמו הצדדים על הסכם לביצוע עבודות גבס לרבות הקמת תקרות גבס במרכז המבקרים בשפד"ן. ביום 5.5.2009 התמוטטה התקרה באולם הספרייה במרכז המבקרים בשפד"ן, שבוצעה על ידי התובעת. בעקבות התמוטטות התקרה נערכה בדיקה על ידי בודק מטעם השפד"ן. לאחריה נבנתה מחדש התקרה שקרסה ואף חוזקו תקרות נוספות שביצעה התובעת.

בעניין זה עותרת התובעת לתשלום סך של 35,000 ₪ עבור עבודה נוספת, שנמשכה 10 ימים, של חיזוק תקרות והספקת חומר לאתר במרכז המבקרים של השפד"ן. הנתבעת עותרת לנזק ישיר שנגרם לה בגין עבודה רשלנית והפרת הסכם בסך של 225,368 ₪, זאת לצד נזק נטען למוניטין הנאמד על ידה בסך של 100,000 ₪.

לאחר התמוטטות התקרה, מרכז השפד"ן הזמין דוח בדיקה בעניין זה. ביום 10.5.2009 הוכנה "חוות דעת ראשונית" על ידי סמך חברה הנדסית בע"מ (מוצג 3 לתיק מוצגי הנתבעת). עורך הדוח היה אבי אנדרמן (להלן – אנדרמן). ממצאי דוח הבדיקה, בפרק המסקנות, הצביעו על כך, ש"תליית התקרה בוצעה תוך שימוש בעוגנים של חברה בלתי ידועה. עומק ההתקנה של העוגנים קטן מדי ולכן כשל בעוגן בודד גורר התמוטטות בשרשרת. הפרופילים של שלד תקרת הגבס בוצעו בעובי דופן 0.47 מ"מ במקום 0.6 ולכן פסולים לשימוש בתקרת גבס". עוד נכתב בדוח, שתקרות נוספות בחדר הדגם ובאודיטוריום בוצעו באופן דומה לתקרה שהתמוטטה בספריה, בהתאם לעדות המתקין. בפרק ההמלצות הוצע בין היתר, לפרק את כל תקרות הגבס ולבצע תקרות חדשות ולבצע בדיקות שליפה מוקדמות של העוגנים החדשים (עמ' 5 לדוח הבדיקה).

התובעת אינה מקבלת את דוח הבדיקה. לטענתה, "הוברר מעל לכל ספק כי דו'ח זה הינו שגוי ומוטעה, שכן בניגוד לאמור בו, בכל הקשור לקיומו של תו תקן ישראלי, הודה מהנדס הקונסטרוקציה מחברת 'סמך' (מר אבי אלדרמן) כי: 'אין תקן ישראלי לתקרות גבס, לכן השתמשנו במה שיש'" (ס' 69 לסיכומי התובעת). בנוסף, לטענתה, אנדרמן אינו עד אובייקטיבי כיוון ששימש יועץ למזמין העבודה ומטרתו היתה להגן על עצמו ועל חברתו (ס' 70 לסיכומי התובעת, ס' 9 לסיכומי התשובה).

"כנגד חוות הדעת שהגישה חברת סמך חברה הנדסית בע'מ" צרפה התובעת את ת/6, חוות דעת שהכין עבורה סרגיי וסלוב (להלן- וסלוב). בחוות דעתו מציין כך: "בהעדר תקן לבניית תקרת גבס לא ניתן להתבסס על תקן או על שיטת בניה של תקרת גבס. לכן התבססתי על אופן בו נבנית תקרת גבס בארץ. התקרה נבנתה מבחינת החומרים ומבחינת מבנה התקרה כמקובל ברוב האתרים..." וסלוב התייחס בחוות דעתו לדוח הבדיקה באומרו: "בחוות הדעת של המומחה מציין המומחה שלא קיים תקן לבניית תקרת גבס, אך באופן מוזר מחליט להשתמש ולהתבסס על תקן תקרה תותב תקרה קלה. תקרה שונה לחלוטין...".

בחקירה הנגדית מבהיר וסלוב, כי היה במקום ובחן את הממצאים לאחר שהתקרה תוקנה (עמ' 30 לפרוטוקול). ומשעומת עם האמור בדוח הבדיקה באשר לכשל בביצוע העוגנים שלא חדרו את הבטון, מספק הסבר חלופי לקריסה: "... כמו שקיבלתי את הנתונים, הקונסטרוקציה של התקרה נעשתה ואחרי ביצוע הקונסטרוקציה עבר חודש, חודש וחצי עד שהקבלן קיבל את ההוראה לכסות את התקרה בגבס... עבדו כל מיני קבלנים משניים, קבלני מערכות כמו מיזוג אוויר, חשמל... יכול להיות שיטפסו על התקרה, זה תלוי משהו על התקרה... זה אחד המקרים שיכול להביא תקרה לקריסה" (שם, ההדגשה הוספה) והשוו לדברי שי לפיהם, התקרה היתה "... עמוסה במערכות. אנשים נתלו עליה, כי זה בגובה שבע מטר והפיגום יותר נמוך, אנשים נתלו עליה כדי להכניס מערכות ולהוציא מערכות" (עמ' 53 לפרוטוקול). בהתאם לכך מציין וסלוב בפרק הסיכום בת/6 כך: "קובע אני כי נפילת התקרה נגרמה כתוצאה משימוש לא מורשה של קבלני משנה אשר נעזרו בקונסטרוקציה לצורך עבודתם". קביעה חד משמעית זו מתערערת בחקירתו הנגדית:

ש. ... למרות שיש פה ממצאים חד משמעיים של מהנדס שבדק בזמן אמת ואומר בדיוק איפה הכשלים אתה מתעלם מכל זה ואומר בסוף... 'ייתכן כי נפילת התקרה נגרמה כתוצאה משימוש לא מורשה של קבלני משנה'. זו המסקנה המקצועית שלך.

ת. כי אני לא הייתי בזמן האמת.. אני לא בדקתי את התקרה בזמן האמת, ראיתי את התקרה אחרי התיקון.

...

ש. אז אתה מסכים איתי שמי שבדק את התקרה לאחר הנפילה ובדק את השרידים של התקרה ובדק את הדיבלים ובדק את הפרופילים, חוות הדעת שלו יותר מדויקת משלך.

ת. בנפילת התקרה כן (עמ' 31, 32 לפרוטוקול).

ובהמשך,

ש. עכשיו, כשכתוב עומק ההתקנה של העוגנים קטן מידי ולכן כשל בעוגן בודד גורר התמוטטות בשרשרת אתה מסכים.

ת. אני לא ראיתי את זה, לא יכול להגיד שום דבר כי זה דבר שלא ראיתי.

ש. זה הגיוני אבל מה שהוא אמר.

ת. זה הגיוני אבל דבר שאני לא ראיתי.

ש. ... שהפרופילים של שלד התקרה בוצעו בעובי דופן של 0.47 מ"מ במקום 0.6 והם לכן פסולים לשימוש בתקרה אתה מסכים?

ת. כן (עמ' 32 לפרוטוקול).

כעולה מהאמור, יש להעדיף את דוח הבדיקה נוכח העובדה, שהדוח נערך לבקשת המזמין, סמוך לקריסה ותוך בחינת התקרה שקרסה, על פני חוות הדעת של וסלוב, המאוחרת, שהתבססה על נתונים שנמסרו לו על ידי התובעת, כפי שהסביר העד: "נכון, כי הם ביקשו ממני לבדוק את התקרה המתוקנת... ביקשו ממני את חוות הדעת על התקרה הקיימת, זה אחרי תיקון" (עמ' 35 לפרוטוקול).

עוד טוענת התובעת, כי האחריות לקריסת התקרה היא של הנתבעת משום, ש"מטעמי חסכון כספי בלבד, דחתה הצעת התובעת להציב במקום קונסטרוקציית פלדה, אשר ללא כל צל של ספק היתה מונעת את נפילת התקרה..." (ס' 66 לסיכומי התובעת והשוו דברי שי בעמ' 50, 51 לפרוטוקול). מדובר בטענה שלא הוכחה, לא במסמכים ולא בעדויות, הגם שעדי הנתבעת נשאלו על כך. כמו כן, זכרה של הטענה לא בא בתצהירו של שי. משנשאל מדוע השיב, "אני לא יודע מה צריך להיות כתוב בתצהיר" (עמ' 52 לפרוטוקול).

הסבר נוסף לטענה, שהאחריות רובצת לפתחה של הנתבעת עומד בזיקה לכך שלא בוצעה "בדיקת שליפה": "... אני לא רוצה שזה ישתמע שאני לוקח את האחריות על הקריסה של התקרה , אני חושב שהקריסה של התקרה נופלת מכשל מובהק שלכם. התקרה נפלה אך ורק בגלל חוסר מקצועיות שלכם . בגלל שאתם לא עשיתם בדיקות . שליפה לתקרה , זה חובה שלכם לפני סגירת התקרה להזמין חברת מדידות שהתחייבתם בחוזה מול השפד"ן ולא ביצעתם את זה..." (עדות שי בעמ' 60 לפרוטוקול). בת/6 מציין וסלוב: "תמוה בעיני איך לא נדרשה ולא נעשה בדיקה של מכון התקנים לתקינות התקרה עוד לפני שכוסתה בגבס...". בחקירתו הנגדית מרחיב וסלוב ומציין, שהיה על המזמין לעשות בדיקת העמסה ושליפה טרם ניתן אישור לסגירת תקרת הגבס (עמ' 31 לפרוטוקול).

התובעת טוענת בסיכומיה, כי "חובת הנתבעת היתה הן כקבלנית ראשית של העבודה והן מתוקף היותה חברה הנדסית... בטרם מסירת הפרוייקט בכלל ובסמוך לאחר סיום העבודות וסגירת התקרה, אשר נפלה, לבצע בדיקת שליפה והעמסה גם אם הדבר לא היה מחוייב עפ'י ספר החוקים באותה עת" (ס' 62, 63 לסיכומי התובעת), אך כעולה מעדויות עדי הנתבעת, בזמנו לא נדרשו בדיקות שליפה לצורך קבלת טופס 4 משום שלא היה תקן לתקרות גבס, לא נדרשה בדיקה כזו על ידי המזמין ולא היתה חובה לבצע בדיקה כאמור בהתאם לחוזה בין הנתבעת לבין המזמין (עדות גדי מדינה - עמ' 13 לפרוטוקול מיום 26.12.13, ועדות גיל פוגל, שם בעמ' 15).

אין מחלוקת, כי לאחר קריסת התקרה, כל הנוגעים בדבר שינסו מותניים ועבדו בזריזות על מנת לתקן את הליקויים ולמזער נזקים. בהתאם לכך, התובעת העמידה צוות לתיקון התקרות (עמ' 55 לפרוטוקול) והנתבעת תגברה את העבודות בסיוע הקבלן חילו (ראו לעניין זה מוצג 8 לתצהירי הנתבעת וכן עדות שי בעמ' 55 לפרוטוקול).

באשר לעתירת התובעת לשלם לה 35,000 ₪ בגין ימי העבודה לאחר הקריסה ועבור חומרים נוספים נשאל שי בחקירתו הנגדית:

עו"ד פרצוב : טוב . עכשיו תראה , אתה מסכים איתי שהתיקון , העבודה של התיקון עצמה זה חלק מהאחריות שלך .

ת : נכון .

ש : נכון . לא היית צריך לקבל על זה כסף.

ת : לא ביקשתי כסף על זה .

ש : אז על מה ביקשת שלושים וחמישה אלף ?

ת : על כל החיזוק של הבניין, כל החיזוק של התקרות בבניין , מה זה , עבדנו שמה עשרה ימים כמעט .

ש : אבל זה בגלל שהיה כשל בעבודה ,

ת : לא היה כשל בעבודה, התקרות האלה עמדו והיו בסדר גמור, עקב הפחד שבמידה ואולי, בגלל שראו שיש איזה קושי במערכות שמה ובתקרה, אמרו בוא נחזק את יתר התקרות שנהיה רגועים (עמ' 58 לפרוטוקול).

טענת התובעת ביחס לצורך בחיזוק התקרות שנבע "מפחד" ורצון "להיות רגועים", אינה יכולה להתקבל נוכח בהירות דוח הבדיקה, בנקודה זו. ברי, כי בנסיבות שנוצרו היה צורך מיידי לחזק את תקרות הגבס הנוספות, שבוצעו על ידי התובעת באותו אופן כפי שתוקנה התקרה שהתמוטטה.

אף הנתבעת מצידה הצביעה על עלויות שנגרמו לה כתוצאה מקריסת התקרה (ראו ס' 8 לתצהיר גיל, וכמפורט במכתב מיום 23.7.2009). וכן עבודות נוספות, שנאלצה לבצע בעקבות קריסת התקרה כגון, פינוי וניקוי ההריסות, הזמנת פיגומים ותלייה מחדש של גופי תאורה (ראו חקירתו הנגדית של שי, עמ' 60 לפרוטוקול).

התגייסות הנתבעת והתובעת לצורך הקמה מחדש של התקרה שקרסה וכן, חיזוק התקרות הנוספות תוך שכל צד מגייס את משאביו, בדמות כוח אדם וחומרים מלמדת על רצון משותף לטפל בליקויים ולהפחית בנזקים. זה המקום להדגיש שני עניינים: האחד, היה אינטרס משותף לכל הנוגעים בדבר לתקן את הליקויים במהרה ובלי שהעניין יעורר הדים. בין היתר מטעם זה לא הוגשה תובענה על ידי המזמין נגד התובעת או הנתבעת. לעניין זה ראו עדות גדי, בעמ' 14 לפרוטוקול וכן ת/5 דוא"ל מאיגודן, אגוד ערים דן לתשתיות איכות הסביבה, ממנו עולה, כי ביחס ל"... קיזוז הנזקים בגין נפילת התקרה: לא קיזזנו מהקבלן הראשי את עלות הנזק". וכפי שעלה בעדות יואב, נעשה מאמץ עילאי לבצע את העבודה לשביעות רצון המזמין. אף שי ציין, שהגיע לשעות ממושכות לצורך ביצוע התיקונים בשעות ובימים בלתי שגרתיים. העניין השני, לטענת התובעת, אלמלא התובענה העיקרית שהוגשה על ידה לא היו עולות טענות הנתבעת המהוות אמתלה, שלא לשלם את חובה. הראייה לכך היא, שלא נשלח מכתב התראה מטעם הנתבעת סמוך להתרחשות האירוע. הדברים עולים בקנה אחד עם עדות יואב אשר משיב כך בחקירתו הנגדית:

ש. אם הוא לא היה מגיש תביעה הייתם תובעים אותו?

ת. יכול להיות, לא בטוח. בימ'ש זה לא דרכנו. אנו לא ששים להגיע לביהמ'ש" (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 26.12.13).

מן האמור במקובץ עולה, שלאחר התמוטטות התקרה, התגייסו הנתבעת והתובעת יחד לתקן את הליקויים במהרה. אמנם דוח הבדיקה מתקבל על הדעת, אך עם זאת ברי, שהנתבעת אף היא נשאה באחריות מול המזמין וגם לה היה עניין משמעותי בכך, שהתקרות יחוזקו וכי העבודה תימסר במהירות ולשביעות רצון המזמין. בהתאם לרצון משותף זה, כל אחד מהצדדים נשא בעלויות ובהוצאות שונות. בהקשר זה יצויין עוד, כי לגבי חלק מהעלויות וחלק מהעבודות, שבעניינן הומצאו אסמכתאות עולה קושי לאפיינן ככאלה המתייחסות אך ורק לתיקונים כתוצאה מקריסת התקרה ולא לעבודות אחרות. בנוסף, כדי להוכיח רכיב הוצאות בעבודה ובחומרים, היה מקום להעיד עדים רלוונטיים לעניין זה, על מנת שניתן יהיה לשייך הוצאות שנבעו מתיקון קריסת התקרה. זאת חרף העובדה, שאין מחלוקת אמיתית, כי אכן היו הוצאות נילוות. בנסיבות בהן במאמץ משותף, תוקנו הליקויים ומזמין העבודה בסופו של דבר היה שבע רצון מהעבודות, כעולה מהעדויות. ראו למשל עדות יואב שמציין, כי השקיעו בתיקון הליקויים "מעל ומעבר" ולשביעות רצון המזמין (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 26.12.13) וכן, עדות שי שטען, שצוין לשבח בזכות עבודתו (ראו דבריו בעמ' 57 לפרוטוקול) - נכון שכל צד ישא בהוצאותיו וכפועל יוצא, אין מקום לפסוק למי מהצדדים רכיב פיצוי בעניין זה.

באשר לנזק למוניטין לו טוענת הנתבעת, בנסיבות העניין לא ניתן לקבוע, כי רכיב נזק זה הוכח. זולת דברי יואב בחקירתו ולפיהם, "יש פגיעה אם אני מקבל טלפון מקולגות ששמעו שנפלה אצלנו תקרה אני צריך להסביר למה" (עמ' 20 לפרוטוקול), לא הוגשו ראיות המצביעות על נזק כאמור, ככל הנראה משום שהליקויים טופלו במהרה ובלי שהוגשו תובענות בעניין.

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 25,173.58 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 29.3.2009 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ‏6 נובמבר, 2014‏, י"ג חשון, תשע"ה, בהעדר הצדדים.