<#2#>

1. התובעת הינה חברה שבבעלותה נכס (חנות) המצוי בשד' מוריה 9, בחיפה (להלן: המושכר או הנכס). הנתבעת 1 הינה חברה למכירת פריטי אופנה והנתבעת 2 הינה מנהלת הנתבעת 1 ומי שחתומה בערבות אישית לקיום התחייבויות הנתבעת 1. בין התובעת לנתבעות נחתם, בתאריך 20/7/2005, הסכם להשכרת הנכס (להלן: ההסכם) לתקופה של 24 חודשים – החל מתאריך 5/8/2005 ועד לתאריך 4/8/2007. עוד הוסכם כי לנתבעת 1 – היא השוכרת תינתנה 4 אופציות הארכה של 24 חודשים כל אחת. השוכרת מימשה את תקופת ההארכה הראשונה והנכס פונה בתאריך 4/8/2009.

במקור, מעבר לתובעת נכללו כתובעים גם מנהל התובעת – מר אליהו ידיד וכן הגב' בת שבע ידיד. במסגרת ישיבת קדם המשפט מתאריך 25/5/2010, הודיע מנהל התובעת על מחיקתו ועל מחיקת הגב' ידיד מכתב התביעה. משום שלא ניתנה בנדון החלטה בזמנו, אני מורה על כך כעת.

1. התובעת טוענת לשלוש הפרות עיקריות של ההסכם:
   1. הראשונה, כי הנתבעת הסבה נזקים לנכס; וכן לא הסירה תוספות שונות שהותקנו בנכס באישור מנהל התובעת, שניתן בכפוף לכך שתוסרנה עם סיום תקופת השכירות – עיקר הכוונה בהקשר זה הוא לקירות בלוקים שהוצבו בנכס כאלמנט עיצובי בעיקרו וכן למדף שהותקן לאורך קירות החנות.
   2. השניה, היא כי הנתבעת הסירה גגון שהותקן בכניסה לנכס ללא שקיבלה לכך אישור מראש ממנהל התובעת – מר אליהו ידיד ולא השיבה את המצב לקדמותו עם פינוי הנכס.
   3. השלישית, כי הנתבעת לא שילמה את מלוא דמי השכירות וזאת בהתייחס למנגנון הצמדה והעלאה השנתי שהיה קבוע בהסכם. לא היתה מחלוקת שהנתבעת שילמה במועד את כל התשלומים שהתבקשה לשלם על פי חשבוניות שהוצאו לה על ידי התובעת. אולם, לטענת התובעת נפלו בנדון מספר טעויות חישוביות מצדה, לטובת הנתבעת. לכן, חרף טעויות אלה הרי שעל הנתבעת לשלם, הגם שבאיחור, את הסכומים הנדרשים.
2. נתייחס לטענות התובעת על פי סדרן לעיל.

הטענות לגבי הנזקים שהסבה התובעת לנכס; וכן לגבי אי הסרת התוספות בסוף תקופת השכירות

1. אין מחלוקת, כי בין התחייבויות הנתבעת היא התחייבה שלא לבצע שינויים בנכס מבלי שניתן אישור על ידי התובעת. כמו כן, הוסכם כי במידה ויבוצעו שינויים ו/או תוספות במושכר, תחזיר הנתבעת על חשבונה את המושכר לקדמותו בתום תקופת השכירות, אלא אם תדרוש התובעת להשאיר את המצב כפי שהוא - ואז יהיו השינויים והתוספות רכוש התובעים (סעיף 10 להסכם). להסכם צורפו נספחים - נספח א' התייחס למצבו של המושכר ופירט את מצב הרצפה, הקירות, ויטרינות דלת כניסה, שתי ויטרינות נוספות, ועוד. בנוסף, במסגרת נספח ד' הוסכם, בין היתר, כי הנתבעת תבצע שינויים פנימיים במושכר בהתאם לתוכנית אדריכלית מוסכמת.
2. לטענת התובעת, בסמוך לכניסת הנתבעת למושכר הגישה האחרונה תוכנית שיפוצים אדריכלית, בה נתבקשה התובעת לאשר שיפוצים פנימיים במושכר. התוכנית האדריכלית לא הוגשה לתיק בית המשפט, אולם לא היתה מחלוקת (והדבר אף בא לידי ביטוי בתמונות הנכס בטרם המסירה לנתבעת – נ/2; אל מול התמונות בסוף תקופת השכירות ת/1-ת/4) כי הנתבעת בנתה, באישור מנהל התובעת, קירות בלוקים כאלמנט עיצובי וכן בנתה או התקינה שירותים, תא הלבשה, מחסן ומערכת תאורה.
3. בתאריך 4/8/2009 הוחזר הנכס לתובעת.
4. לטענת מנהל התובעת, והדברים נתמכים בתמונות ת/1-ת/4, השאירה הנתבעת על כנם את קירות הבלוקים שהורכבו במקום. עוד נטען לנזקים נוספים ולהוצאות נוספות שיש להוציא כדי להשיב את המצב לקדמותו (פירוק מדף גבוה לכל אורך החנות; תיקון קירות, סגירת פתחי גופי תאורה ועוד). מעדות מנהל התובעת בבית המשפט, שניתנה בחודש 3/2012 – היינו, שנתיים וחצי לאחר פינוי הנכס, עולה שהנכס טרם הושכר. עוד הובהר, כי התובעת לא ביצעה כל שינוי ו/או תיקון בנכס. לאי עשייה זה ניתן הסבר בכך שהתיקונים שיבוצעו עשויים שלא להתאים לשוכר הבא, שעשוי לבקש התאמות שונות של הנכס לצרכיו הספציפיים, וכך ירדו לטמיון עבודות השיפוץ (ר' בנדון עדות מנהל התובעת עמ' 10, שורה 8).
5. הנני דוחה את טענות הנתבעת כי הנכס הוחזר במצב תקין ועל פי המוסכם. אכן, מעדות המנהלת האדמיניסטרטיבית של הנתבעת עולה כי הנכס הוחזר נקי ופרט לקיר הבלוקים ואותו מדף, הנזקים (נזקים מסוימים בקירות) הינם מינוריים יחסית. אולם, וזוהי הנקודה החשובה לענייננו - העובדות, ובעיקר קיר הבלוקים, מדברות בעד עצמן ולא ניתן לומר כי המצב הוחזר לקדמותו. לא התעלמתי מטענת הנתבעת 2 כי היה ברור לצדדים שקיר הבלוקים יישאר על כנו (ר' ס' 47 לתצהירה) אולם טענה זו לא נתמכה בכל ראיה ואני מעדיף בנדון את טענת מנהל התובעת שלא נסתרה ואשר נתמכת בהסכם הכתוב.
6. לעניין שיעור הפיצוי בנדון, צירף מנהל התובעת לתצהירו חשבון וחשבונית מס (נספחים טו'-טז' לתצהיר) מאת חברת יזום ובניה בע"מ. ממסמכים אלה עולה, על פני הדברים, כי עלות התיקונים הינה 14,038 ₪. עוד ציין מנהל התובעת, כי הוא שילם בפועל את הסכום לעיל אולם העבודות טרם בוצעו, וזאת לבקשתו. מהחשבונית עולה כי הדבר היה בחודש 10/2009.

מעבר לעובדה שלא הוצגה קבלה בנדון, הרי שניתן לתמוה מדוע שילם מנהל התובעת סכום זה ולא דרש את ביצועהּ של העבודה עד היום. מנהל התובע השיב (ר' עמ' 10 למעלה) כי עשה כן כדי להבטיח את מחיר השיפוץ וביום שהקבלן יידרש לבצע את העבודה הוא יעשה כן.

כפי שציינתי, מדובר בהתנהלות תמוהה למדי והתובעת לא טרחה להעיד מי מאותה חברת בניה.

לכן, ולאור האמור בסיפא של ס' 7 לעיל, אני קובע את שיעור הפיצוי בהקשר זה על סכום כולל של 6,000 ₪, נכון להיום.

לא מצאתי לנכון לפצות את התובעת בסכום הנתבע של 524 ₪ לצורך תיקון המזגן. מדובר בתיקון שממילא התובעת היתה צריכה לשאת בו. כמו כן, לא היה מקום מלכתחילה לתבוע חודש שכירות לשם שיפוץ המבנה, שהרי הנכס עמד לרשותה של התובעת מאז פינויו וניתן היה לבצע את העבודות ללא כל אובדן הכנסה.

הטענות לגבי הגגון

1. הטענה השניה נוגעת לגגון אלומיניום שהותקן בכניסה למבנה בו שכנה החנות עובר לכניסת הנתבעת לנכס וששירת הן את החנות של הנתבעת והן שתי חנויות נוספות, צמודות, שאף הן, כך עולה, בבעלות התובעת.
2. התובעת טענה, באמצעות מנהלה מר ידיד, כי לאחר מסירת הנכס לנתבעת נמסר לו, כעובדה מוגמרת, כי הגגון הוסר על ידי הנתבעת במסגרת שיפוציה. הדבר לא אושר על ידו – בע"פ או בכתב - עובר להסרת הגגון ובשיחה שקיים עם הנתבעת 2 היא מסרה לו כי הדבר נעשה לצורך הצבת שלט של החנות ועל רקע מצב הגגון הקיים. עוד מסרה לו כי עם החזרת הנכס היא תציב במקום גגון אחר. מנהל התובעת הוסיף, כי למרות הבטחה זו לא הותקן כל גגון עם תום תקופת השכירות.
3. מנגד, טענו הנתבעות מספר טענות. ראשית, נטען כי הגגון כלל לא מוזכר בהסכם ולכן הוא אינו חלק מהמושכר. במילים אחרות, נטען כי באם הגגון היה חלק מהמושכר הרי שהיה נכלל בנספח א'. עוד נטען, כי בכל מקרה נתן מנהל התובעת את הסכמתו בע"פ להסרת הגגון בטרם זה הוסר. מדובר היה בתנאי בסיסי, שהרי היתה חובה לשלט את החנות ואלמלא היתה ניתנת ההסכמה להצבת השלט הרי שההסכם לא היה נחתם מלכתחילה. בהקשר זה העידו הנתבעת מס' 2 וכן האדריכלית הגב' מאיר כהן.
4. איני יכול לקבל את טענות הנתבעת. הגגון היה חלק אינטגראלי מהמבנה ולא היתה כל סיבה לאזכורו בנספח א', שהתייחס לפנים החנות. מדובר ברכיב שיש לו עלות לא מבוטלת ולא היתה כל סיבה שמנהל התובעת יסכים, סתם כך, להסרתו אלמלא קיבל התחייבות כי יותקן גגון אחר בתום תקופת השכירות. דבריו של מנהל התובעת היו מהימנים עלי בהקשר זה. זאת ועוד, הנתבעת 2 טענה כי לא היתה שוכרת את החנות אלמלא הסכמת מנהל התובעת להסרת הגגון, דא עקא שנקודה זו לא הוזכרה בהסכם המפורט שנחתם בין הצדדים או אף בתצהיר הנתבעת 2. טענה זו הועלה לראשונה רק בעת חקירתה הנגדית. לא התעלמתי בנדון מעדותה של האדריכלית הגב' מאיר כהן שמסרה שמנהל התובעת נכח בנכס במהלך עבודות השיפוץ והסכים להסרת הגגון. יחד עם זאת, הדבר לא סותר את טענתו של מנהל התובעת כי הוא הועמד בפני עובדה מוגמרת ובחר להסתמך על הבטחת הנתבעת 2 כי תתקין גגון אחר, הבטחה שלא קוימה. לכן, נוכחותו במהלך השיפוצים אינה יכולה לתמוך או לסתור את גרסתו.
5. באשר לעלות הגגון מנהל התובעת צירף לתצהירו (נספח ב1') פירוט חשבון ממנו עולה עלות התקנת הגגון בשנת 2001 עמדה על סך של כ 8,000 ₪ לפני מע"מ. עוד הוצגה הצעת מחיר (נספח ב'5) ממנה עולה, על פני הדברים, כי יצור והתקנה של גגון עומדת כיום על סכום של כ 13,000 ₪ לפני ומע"מ ולא כולל עבודת מנוף.

התובעת לא הביאה לעדות מי מעורכי המסמכים לעיל (ובמיוחד עורך המסמך השני) כדי לעמוד ולהבין מהם טווחי המחירים בהקשר זה ויש להניח כי מנעד המחירים, לא רק בין יצרנים שונים אלא גם בין סוגי גגונים שונים, הוא רחב.

עוד יש לקחת בחשבון כי הגגון שהוסר היה בן מספר שנים ועובדה היא שהתובעת לא התקינה (לפחות) עד למועד עדותו של מנהל התובעת גגון אחר, ככל הנראה מאותן סיבות שהיא לא שיפצה את הנכס (שמא השוכר הבא יבקש להתקין גגון עם שילוט שלו וכיוב'), ולכן אני קובע את סכום הפיצוי בנדון על 8,000 ₪.

הטענות לגבי תשלום מלוא דמי השכירות

1. מקור דרישה זו הוא בסעיף 1 לנספח ג' להסכם השכירות, שם נקבע כי דמי השכירות יעמדו על סכום של 1,800 $ + מע"מ וסכום זה יהיה צמוד לשער היציג של הדולר או למדד המחירים לצרכן ביום התשלום בפועל, לפי הגבוה מבין השניים אך לא פחות משער הדולר שהיה ביום חתימת ההסכם. עוד הוסכם, כי בכל שנה, החל מהשנה השניה לשכירות, יתווספו לדמי השכירות 5% על הסכום שהיה על השוכר לשלם בחודש האחרון של השנה שהסתיימה. מכיון שבמועד חתימת ההסכם מסרה הנתבעת 24 המחאות מעותדות, היא נדרשה להעביר מעת לעת את ההפרשים והיא אכן עשתה כן על פי הסכומים שננקבו על ידי התובעת.
2. דא עקא, שכיום טוענת התובעת כי היא שגתה בחישוב ההפרשים. לא זו אף זו, טעויותיה של התובעת לא פסקו – התובעת טענה בכתב התביעה המקורי כי ההפרשים עומדים על סכום של 1,332 ₪. לאחר מכן, תוקן כתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן נטען כי ההפרשים עומדים על סכום של 17,044 ש"ח; בתצהירו של מנהל התובעת, שנתמך בתחשיב שנערך על ידי רו"ח שלום יואל, הסכום שננקב היה 15,817 ₪ אך גם בכך לא היה די, שכן – לסיכומי התובעת צורף (ללא קבלת אישור) מסמך מתוקן שנערך על ידי רו"ח שלום ממנו עלה כי יתרת חוב ההצמדה (לאחר ביצוע תיקונים שיפורטו להלן) עומדת על סך של 8,804 ₪ בלבד.
3. מנגד, טענה הנתבעת כי אין מקום לחייבה בתשלום כלשהו בהקשר זה, שהרי היא שילמה (ועל כך אין חולק) את על התשלומים שאותם נדרשה לשלם על ידי התובעת. משכך, מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד התובעת וכן נטען כי התובעת מושתקת ומנועה מלתבוע רכיב זה.
4. לא יכולה להיות מחלוקת שהתנהלות התובעת, ומנהלה, היתה רשלנית בהקשר לרכיב זה. לא רק בזמן אמת (היינו בזמן קיום ההסכם) אלא גם – כפי שהובא לעיל – גם במהלך ניהול ההליך. יחד עם זאת, יש להפריד ולהבחין בין התנהלות רשלנית לבין התנהלות חסרת תום לב. רשלנות – כן; תחבולה או התחכמות – לא (ונזכור כי הטעויות היו לרוב לרעת התובעת). עוד יש לזכור, כי שני הצדדים כאחד יכלו לחשב את הסכומים לתשלום ואין מדובר בסכומים "נסתרים" הנקבעים בלעדית על ידי צד אחד.
5. לגופו של עניין, מטעם התובעת העיד, כאמור לעיל, רו"ח שלום יואל שהגיש חוו"ד מטעמו. רו"ח שלום אישר, במהלך חקירתו הנגדית, כי נפלה טעות בחוות הדעת שהכין, וזאת בכך שהתעלם מהפחתת המע"מ (מ 17% ל 16.5% בתאריך 1/9/2006; ול 15.5% בתאריך 1/7/2006). יחד עם זאת, פרט לטעות זו, לא נסתרה חוות דעתו ולא הוצג כל חישוב אחר המוליך לסכום אחר. משכך, ומכיון שמדובר בחישוב בסיסי ותו לא, איני רואה מניעה מלקבל את הממסך המתוקן שצורף לסיכומי התובעת, הגם שלא ניתן לכך היתר מראש.
6. אוסיף, כי במהלך הדיון שהתקיים בפני טען ב"כ הנתבעת לפרשנות שונה של אופן החישוב (ר' עמ' 7, שורות 6-8) אולם טענה זו לא חזרה בסיכומי הנתבעות ולכן איני רואה מקום להתייחס לכך, מה גם שאיני מקבל את הפרשנות שהובעה שם.
7. סוף דבר בהקשר זה, אני מחייב את הנתבעות בסכום של 8,804 ₪, נכון ל 1/1/2010; 9,700 (במעוגל) ₪ נכון להיום.

טענת קיזוז

1. הנתבעת 2 טענה כי במהלך תקופת השכירות היא הוציאה סכומים שונים שעל פני הדברים התובעת היתה אמורה לשאת בהם, שכן מדובר בבלאי סביר ורק משום יחסיה הטובים (אז) עם מנהל התובעת היא לא ביקשה את קיזוזם. הנתבעות צירפו אסמכתאות בנדון (החלפת מערכת חשמל בסך של 1,132 ש"ח; תליית מנורה והדבקת פס לדלת 346.50 ₪; תיקון ברז מים 231 ₪; החלפת רגש טמפרטורה 260 ₪; שינוי שיפוע לניקוז ואטימה בסיליקון 180 ש"ח. סה"כ 2,149.5 ₪). התובעת לא התייחסה לרכיב זה ולא סתרה את הטענות ולכן אני קובע כי יש לקזז את הסכום.

סוף דבר

1. סוף דבר, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום סכום של (6,000 ₪ + 8,000 ₪ + 9,700 ₪ - 2,150) = 21,550 ₪. כמו כן, תשבנה הנתבעות לתובעת את האגרה ששולמה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
2. לנוכח התנהלות התובעת, שינויי הסכומים שפורטו לעיל, העובדה שלא חייבתי אותה בהוצאות עת שביקשה לתקן את כתב התביעה, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות.
3. לשלוח לצדדים.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ב, 22 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה