בעצמו

שמעתי את טענות שני הצדדים בעקבות פסק הדין בערעור מיום 24.6.2013.

התובעים חזרו על דרישתם לקבל את מלוא הפיצוי על-פי חוות דעת המומחה שהגישו, "שהכירה בליקויים וקבעה את סכומם" (ר' פרוטוקול הדיון שנערך בפניי, מיום 19.11.2013).

לא מצאתי לשנות מפסק דיני בעניין.

שוכנעתי כי הנתבע (המשיב בערעור) אכן לא השלים את מלוא העבודות שהתחייב בביצוען (לדוגמא, עבודות החשמל), ואילו בביצוע לקוי של חלק מהעבודות שכן ביצע, אף גרם לנזק.

אלא שהתובעים (המערערים) לא ידעו לציין את שיעור החלק היחסי בעבודות שהנתבע נמנע מביצוען (במקום מסוים ציינו כי בוצעו על ידו עבודות בהיקף של 80% מההתחייבות בהסכם, במקומות אחרים ציינו יחס אחר), אך אין מחלוקת כי גם לא שולמה לנתבע מלוא התמורה החוזית.

לפיכך הדרישה לקבל פיצוי כנגד ביצוע כל עבודות ההסכם (לדוגמא, עבודות החשמל) מבלי לשלם תמורה – אינה ראויה.

באשר לנזקים שגרם הנתבע בעבודות שביצע, כפי שציינתי, עובר למתן חוות דעת מומחה התובעים, בוצעו בבית התובעים עבודות על-ידי אחרים (בנוסף על הנתבע), וגם בוצעו עבודות באמצעות פועלי הנתבע אך על-פי הנחיות והוראות שניתנו להם שלא על-ידי הנתבע ואף בניגוד מוחלט לדעתו.

מחוות דעת המומחה אין כל דרך לגזור את חלקו היחסי (בבחינת אחריותו) של הנתבע לנזקים שגרם, להבדיל מאחריות מבצעי עבודות אחרים.

לפיכך אין בידי לאמץ קביעות המומחה מטעם התובעים בחוות דעתו, וודאי לא ביחס לגובה הפיצוי הנדרש מהנתבע, על-יסוד חוות דעת זו. כפועל יוצא אין מקום לפסוק פיצוי בגין עלויות הנלוות לחוות הדעת (דוגמת הוצאות עריכת חוות הדעת ושכר עדות המומחה).

כל זאת אף מבלי להידרש לחוות דעת נגדית וסותרת.

נוסף על חוות הדעת האמורה, הגישו התובעים אסמכתאות בנוגע לעלות ביצוע עבודות בפועל.

אלא שהקבלות שהוצגו, לפחות חלקן מתייחסות לסוג עבודה שונה מהנדרש על-פי חוות דעת המומחה (לדוגמא, שינו והחליפו לגמרי את סוג הצנרת כולה לצנרת S.P. לחץ, במקום שינוי המחברים הלא תואמים בלבד), בעוד שחלק אחר של הקבלות התייחס לעבודות שהן בכלל מחוץ להסכם השיפוץ עם הנתבע (לדוגמא, חדר אמבטיה שלישי).

מכאן שהתובעים כשלו להוכיח כי הקבלות שהמציאו המתייחסות לעבודות שבוצעו בביתם לאחר מתן חוות דעת המומחה, קשורות ונובעות מממצאי חוות הדעת בכלל וממחדלי או נזקי הנתבע בפרט – בוודאי לא בדרך האריתמטית הנדרשת.

סיכומם של דברים:

לא קיבלתי כלל את ממצאי חוות דעת המומחה כמשקפים את הנזקים והליקויים להם גרם ואחראי רק הנתבע, וודאי שלא הוכח בפניי כי הקבלות שהוגשו על-ידי התובעים ומייצגות עבודות שבוצעו בביתם, הגם שהן עבודות שיפוץ בבית, כלל מחויבות בהתאם לחוות דעת המומחה ומוגדרות בחוות דעת זו.

ויוטעם כי משבוצעו עבודות לתיקון הליקויים בפועל, לא ניתן להסתמך על חוות דעת המומחה בלבד בעניין עלות התיקון (גם אילו הייתה משקפת את מחדלי ונזקי הנתבע בלבד).

אזכיר שמטרתו של פיצוי על-פי דיני הנזיקין הוא השבת המצב לקדמותו.

על כן, מקום בו בוצע תיקון בפועל על-ידי התובעים, עליהם להוכיח את עלות התיקון במסמכים ובראיות, על-מנת לזכות בהשבה של עלות התיקון.

באשר לנזק העקיף, גם הוא לא הוכח, בהעדר יכולת לגזור את שיעור עוגמת הנפש מתוך סכום הנזק שנגרם על-ידי הנתבע, משסכום זה כלל לא הוכח (לדוגמא, על-פי חוות דעת המומחה, תיקון כלל הנזקים על-פי חוות הדעת, גם אלו שלא נגרמו כנראה על-ידי הנתבע, דרש כשלושה שבועות, ואילו השיפוץ שעשו התובעים בביתם, לאחר מתן חוות הדעת, כלל תוספות מעבר להסכם עם הנתבע ומעבר לתיקון ליקויים על-פי חוות דעת המומחה וארך ארבעה חודשים, לאי נוחות זו – בוודאי לא אחראי הנתבע).

הצעת פשרה שהעמדתי בפני הצדדים עובר למתן פסק הדין המקורי נדחתה.

כיוון שעל-פי חומר הראיות שהניחו בפניי התובעים, לא ניתן היה לקבוע את כמות העבודה על-פי ההסכם שהנתבע נמנע מביצועה (כאשר ידוע ומוסכם כי גם לא קיבל את מלוא התמורה על-פי ההסכם), גם לא ניתן היה לקבוע את כמות והיקף הנזק שגרם הנתבע בביצוע שאר העבודות על-פי ההסכם, על כן נדחתה התביעה הן ביחס לנזקי הרכוש והן ביחס לפיצוי בגין עוגמת נפש.

ואולם לאור ההנחיה של בית משפט של ערעור מיום 24.6.2013, ומשום שאכן כפי שקבעתי בפסק דיני המקורי נגרם לתובעים נזק אם כי הם לא הצליחו להוכיח את שיעורו, הנני קובעת בבחינת אומדנא דדיינא, את נזקם של התובעים, הן מעצם אי השלמת העבודות והליקויים בעבודות והן בשל עוגמת הנפש מהתארכותן, בסכום כולל של 30,000 ₪.

לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך הכולל מע"מ של 5,000 ₪.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

דליה אבי-גיא,  שופטת

סגן נשיא