התביעה

1. לפני תביעה כספית על סך 70,000 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעים בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב הפרת הסכם לביצוע עבודות אלומיניום ותריסים בביתם בעפולה. בכתב התביעה ובתצהירים מטעמם טענו התובעים, כי בחודש 6/2009 נכרת בינם לבין הנתבעים הסכם ולפיו התחייבו הנתבעים לבצע עבור התובעים עבודות אלומיניום ותריסים כמפורט במפרט שצורף כנספח ג' לכתב התביעה תמורת תשלום סכום של 80,000 ₪. עם כריתת ההסכם שילמו התובעים, לטענתם, סכום של 68,000 ₪ על חשבון התמורה והיתרה היו אמורים לשלם בשלב מאוחר יותר.
2. כשלושה חודשים לאחר מכן, וכשהגיעה העת לייצור והרכבת עבודות האלומיניום בביתם, ביקר הנתבע מס' 2 בביתם של התובעים במטרה לבצע את המדידות הנחוצות לשם ייצור האלמנטים השונים שהיה על הנתבעים לספק ולהרכיב בבית. לטענת התובעים, במשך התקופה שחלפה מאז החתימה על ההסכם ועד ביקורו של אילן, הם החלו לבחור צבעים ודוגמאות לפרופילים שסוכם עליהם במטרה לאפשר לנתבעים לסיים את העבודה תוך 14 ימים ממועד סיום עבודות הריצוף, כפי שהוסכם בין הצדדים.
3. בסמוך לאחר ביקורו של אילן בביתם, ביקור שנערך בתחילת חודש 9/2009, הודיע אילן לתובעים כי הוא מבקש לשוחח עמם "באופן אישי" בעניין העבודות שסוכמו. בעקבות הודעה זו של אילן נערכה בין הצדדים פגישה בה טען אילן, כי חל שינוי בביצוע העבודות שעל פי ההסכם, וכי על התובעים להוסיף סכום של 90,000 ₪ על הסכום שסוכם. אילן תירץ דרישתו זו בכך שבתקופה האחרונה חלה עליה דרסטית במחירי האלומיניום ולפיכך מבחינת הנתבעים, העסקה שנכרתה אינה כדאית. הנתבעים, כך נטען, אף ערכו הצעת מחיר אחרת שעותק ממנו צורף כנספח ו' לכתב התביעה.
4. בעקבות דרישתם של הנתבעים לתשלום סכום נוסף של 90,000 ₪, הודיעו התובעים לנתבעים כי אין בכוונתם לשלם את התוספת הנדרשת, וכי מבחינתם ההסכם שנכרת בחודש 6/2009 מחייב את הצדדים. משלא הצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה, החזירו הנתבעים לתובעים את הסכום ששולם על ידם, קרי 68,000 ₪ בהמחאה שנפרעה.
5. בשל הפרת ההסכם ע"י הנתבעים וביטולו כמתואר לעיל, נאלצו התובעים לפנות לבעל מקצוע אחר (ל.בר אלומיניום) לשם ביצוע העבודות ולשלם לאותו בעל מקצוע סכום של 120,000 ₪, קרי 40,000 ₪ מעל הסכום שסוכם עם הנתבעים. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים לשלם להם סכום זה. בנוסף לכך טענו התובעים, כי נגרם להם נזק בסך 10,000 ₪ בגין תשלום דמי שכירות בשל העיכוב בביצוע העבודות נוכח הצורך לפנות לבעל מקצוע חדש. כמו כן, עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום סכום של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

ההגנה

1. הנתבעים אינם מכחישים את טענת התובעים, כי בחודש 6/2009 נכרת בין הצדדים הסכם ולפיו הם התחייבו לבצע עבור התובעים עבודות אלומיניום ותריסים כמפורט בנספח ג' לכתב התביעה תמורת תשלום סכום של 80,000 ₪ כולל מע"מ. הם אף מודים, כי עם כריתת ההסכם שילמו להם התובעים סכום של 65,000 ₪ על חשבון התמורה. הנתבעים אינם מכחישים כי בתחילת חודש 9/2009 נערכה בין הצדדים פגישה שבעקבותיה בוטל ההסכם והוחזרו לתובעים הכספים שהם שילמו על חשבון העסקה.
2. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה מה הייתה הסיבה לביטול ההסכם. הנתבעים טענו, בניגוד לטענות התובעים, כי בחודש 9/2009, לאחר שאילן ביקר בבית התובעים במטרה לבצע מדידות לשם התחלת הייצור, ביקשו התובעים לבצע שינויים מהותיים בעבודות שסוכם עליהן. שינויים אלה, כך נטען, ייקרו את העבודות בעשרות אלפי שקלים ולפיכך הם לא היו מוכנים לבצע את העבודות במחיר שסוכם עליו.

בין הצדדים התנהל משא ומתן והנתבעת אף ערכה מפרט חדש של העבודות שהתובעים ביקשו לבצע. עותק מהמפרט צורף כנספח ו' לכתב התביעה ולבקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים. לטענתם, עיון במפרט החדש והשוואתו למפרט הישן מגלים, כי התובעים ביקשו לערוך שינויים מהותיים בהסכם המקורי. במהלך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים ועל אף שעלות העבודות במפרט החדש הייתה כ-140,000 ש"ח בתוספת מע"מ, היו הנתבעים מוכנים לבצע את העבודות תמורת תשלום סכום של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובעים לא הסכימו להצעה זו ובשל כך החזירו הנתבעים לתובעים את הסכום ששולם להם בסך 65,000 ₪ וסכום נוסף בסך 3,000 ₪ כפיצוי על עליית המחירים מאז כריתת ההסכם ועד שהעסקה "התפוצצה".

1. הנתבעים הכחישו בתוקף את טענת התובעים, כי ההסכם בוטל עקב העדר כדאיות בביצועו מבחינתם, וטענו שלא היה כל קשר בין עליית המחירים באותה תקופה, שהייתה מזערית לטענתם, לבין נכונותם, או העדר נכונות מצדם, לבצע את העבודות. הם אף הכחישו את טענת התובעים, כי שולם על ידם סכום של 68,000 ₪ על חשבון העסקה וטענו, כאמור, כי התובעים שילמו סכום של 65,000 ₪ וסכום זה הוחזר להם בתוספת סכום של 3,000 ₪ כפיצוי על עליית המחירים.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדויות מטעם הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות בסיכומיהם, עדיפה בעיניי גרסתם של הנתבעים ולפיה ההסכם בוטל לאחר שהתובעים ביקשו לערוך שינויים מהותיים בהסכם ובמפרט המקורי, שינויים אשר ייקרו את ביצוע העבודות באופן מהותי. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל את טענת התובעים, כי הנתבעים הפרו את ההסכם, שכן דרישת התובעים מהם לבצע העבודות השונות באופן מהותי מהעבודות נשוא ההסכם מהווה, כשלעצמה, ביטול ההסכם המקורי והצעה חדשה לכריתת הסכם חדש. במצב דברים זה רשאים היו הנתבעים שלא לקבל את ההצעה החדשה של התובעים.
2. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם. התובעת מס' 1 אישרה בחקירתה הנגדית, כי המגעים וההתנהלות מול הנתבעים הייתה של התובע מס' 2, וכי לא היה לה חלק במשא ומתן ובמגעים שהתנהלו בין הצדדים. היא גם אישרה, כי האמור בתצהירה לגבי המגעים שהתנהלו וההסכמות אליהן הגיעו הצדדים היא שמעה מבן זוגה, התובע מס' 2. על כן, רוב האמור בתצהירה של התובעת מס' 1 מהווה עדות שמועה שאינה קבילה.

יתרה מכך, עדותה של התובעת מס' 2 הייתה תמוהה במידה מסוימת, באופן שלא ניתן לקבל עדות כזו ולא ניתן לבסס עליה ממצאים כלשהם. כך למשל, בתשובה לשאלה כמה הם (התובעים) שילמו לל.בר אלומיניום טענה התובעת: "אין לי מושג, לא אני שילמתי". בהמשך הסתבר, כי היא שילמה מחשבונה האישי לל.בר אלומיניום, סכום של 110,000 ₪, בשתי המחאות על סך 70,000 ₪ ו-40,000 ₪. התובעת אף לא ידעה לספר מתי ל.בר אלומיניום התחילה את ביצוע העבודות בביתם ומתי היא סיימה את העבודות במקום. תשובות אלה מעוררות ספק ממשי באמינות גרסתה של התובעת.

1. התובע מס' 1 עשה עליי רושם שלילי ביותר. לא האמנתי ולא נתתי אמון בגרסתו והרושם שלי היה שהוא ניסה לנצל את הסיטואציה שנוצרה ואת המידע שקיבל מהנתבעים, שבאותה תקופה הייתה עלייה במחירי האלומיניום, בכדי להגיש את תביעתו דנן מקום שהוא מודע לעובדה, כי ההסכם בוטל בעקבות שינויים מהותיים שהוא ובת זוגו ביקשו להכניס למפרט החדש. בעדותו של התובע 2 התגלו סתירות מהותיות, תמיהות וסימני שאלה, אשר מכרסמים באופן חמור בגרסתו באופן שאינו מאפשר קביעת ממצא עובדתי כלשהי על פיה.
2. בתחילת חקירתו הנגדית טען התובע, כי הוא עוסק בייבוא מוצרי תעבורה, וכי הוא עובד כשכיר בעסק זה אצל אביו מזה כשש שנים. בניגוד לגרסה זו הוצגה לתובע החלטה שניתנה ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2/8/09, בבקשה לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערבון שהגיש התובע במסגרת הליך מסוים שהוא ניהל שם. מעיון בהחלטה זו עולה, כי בבקשתו לפטור מתשלום אגרה טען התובע, כי הוא אינו עובד, אין לו רכוש וגר אצל אביו.

בתגובה למסמכים אלה טען התובע, כי הוא עובד אצל אביו ללא תלוש משכורת, ולכן הצהיר את אשר הצהיר במסגרת הבקשה לפטור מתשלום אגרה. תשובה זו לא ניתן לקבל. בין אם התובע מקבל תלוש ובין אם לאו, היה עליו לפרט בבקשה לפטור מתשלום אגרה את העובדה שהוא עובד ואת גובה השתכרותו. טענות התובע בעניין זה, כפי שהועלו בבקשה לפטור מתשלום אגרה, מהוות ניסיון להטעות את בית המשפט ולהציג בפניו תמונה לא נכונה באשר למצבו הכלכלי.

1. יתרה מכך, בתצהיר עדותו הראשית ובכתב התביעה טען התובע, כי הוא גר בשכירות ולפיכך היה חשוב לו לסיים את העבודות בבית במהירות המרבית. בניגוד לגרסה זו טען התובע בבקשה לפטור מתשלום אגרה, כי הוא גר אצל אביו. משנשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית טען, כי אביו שכר להם את הבית ולכן טען בבית המשפט המחוזי, כי הוא גר אצל אביו. שוב, מדובר בהסבר מופרך. אילו התובע ובת זוגו היו מתגוררים בשכירות, הם היו מציינים עובדה זו בבקשה לפטור מתשלום אגרה ומוסיפים את הטענה שאביו של התובע הוא אשר משלם את דמי השכירות.
2. כאמור, התובעים טענו בתצהירים מטעמם ובכתב התביעה, כי עקב האיחור בביצוע עבודות האלומיניום בשל הפרת ההסכם ע"י הנתבעים, נגרם להם הפסד בגין תשלום דמי שכירות בסך 10,000 ₪. לטענת התובע בתצהיר, הוא לא צירף עותק מהסכם השכירות מכיוון שהמשכיר עבר להתגורר בלונדון.

ברם, בחקירתו הנגדית נשאל התובע אם הוא לא צירף הסכם שכירות מכיוון שהמשכיר עזב ללונדון ותשובתו הייתה: "מה את מדברת?!". מכיוון שלא ידע על מה מדברת ב"כ הנתבעים ניסה התובע, כשהוא יושב על דוכן העדים, לפנות לבא כוחו ותהה "מה זה". גם כשהערתי לו שהוא אינו יכול לעשות כן, המשיך בשלו. רק לאחר שהופנה לאמור בתצהיר חזר התובע לדבוק באותה גרסה. התנהלות זו מלמדת שהתובעים כלל לא התגוררו בשכירות, אלא אצל אביו, בדיוק כפי שטען בבקשה לפטור מתשלום אגרה. בשל כך הוא לא צירף הסכם שכירות ובשל כך הוא לא זכר את הגרסה שהמשכיר עזב ללונדון, גרסת כזב שהועלתה אך ורק לצרכי התביעה.

1. בחקירתו הנגדית טען התובע, כי לקח לו יותר מחצי שנה עד שמצא בעל מקצוע אחר שיסכים לקבל על עצמו את העבודה שהיה על הנתבעים לבצע בהתאם למוסכם. לטענתו, "חיפשתי במשך חצי שנה ואף אחד לא הסכים לקבל את העבודה" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 29). בהמשך הוא אף מסביר מדוע לקח לו כ"כ הרבה זמן למצוא בעל מקצוע אחר ולדבריו, "מדובר בעבודה מוזרה, עבודה קשה לביצוע. גם בר היסס מאוד לקבל את העבודה. אני חושב שזה מה שהבהיל את הנתבע" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 31-32).

גרסה זו, שהועלתה במטרה לשכנע את בית המשפט, כי הנתבעים סירבו לבצע את העבודה בשל חוסר כדאיות, התבררה כגרסת כזב, שאין לה אחיזה במציאות. התובעים עצמם צירפו את החשבוניות שהנפיקה ל.בר אלומיניום בגין העבודות שהזמינו התובעים (מוצגים ת/1 ו-ת/2) מהן עולה, כי כבר ביום 1/10/09, פחות מחודש מאז בוטל ההסכם בין הצדדים כאן, שילמו התובעים לל.בר סכום של 110,000 ₪ בגין ביצוע העבודות. עולה, אם כן, כי גרסת התובע שלקח לו יותר משישה חודשים למצוא בעל מקצוע שיסכים לבצע את העבודה ושמדובר בעבודות מורכבות ומוזרות שבעלי מקצוע נרתעו לקחת על עצמם, היא גרסה מופרכת, בלשון המעטה.

1. עדות התובע הייתה מבולבלת אף בכל הנוגע לאותה פגישה שניהל עם הנתבעים ושבמהלכה בוטל ההסכם. בחקירתו הנגדית נשאל אם לאחר שהעסקה "התפוצצה", הנתבעים נתנו לו, באותו מעמד, סכום של 68,000 ₪ ורק לאחר 3 שבועות הוא חזר שוב וביקש הצעת מחיר חדשה ותשובת העד הייתה: "אני לא זוכר שזה היה ככה". כשנשאל "אז מה אתה זוכר?" השיב "אני לא זוכר" (עמ' 23, שורות 24-28). בהמשך הוא שוב חזר על טענתו, כי הוא אינו "זוכר את המהלך הזה". התובע אף לא זכר כמה זמן חלף מאז שהוחזר לו הסכום ועד שהנתבעים מסרו לו הצעה חדשה וטען "גם כשהוא החזיר לי את השיקים עוד לא רבתי איתו. חשבתי שהוא יפנה אותי לגוף אחר, שהוא יסדר את העניין או שיחזור בו מהסירוב". לטענתו, גם כשקיבל חזרה את כספו עדיין האמין שהם יחזרו בהם ויבצעו את העבודה.

מדובר בגרסה מבולבלת וחסרת הגיון. לא נתתי אמון בגרסת התובע באשר לסיבה שבעקבותיה בוטל ההסכם, לא נתתי אמון בגרסתו שהוא עדיין האמין שהנתבעים יחזרו בהם ויבצעו את העבודה ולא האמנתי לו שהוא אינו זוכר את השתלשלות האירועים. הזכרון הסלקטיבי שהפגין התובע וחוסר הזכרון באשר לפגישות שבמהלכן התפוצצה העסקה, פגישות שעומדות בלב המחלוקת, פוגעים ומכרסמים באופן חמור באמינות גרסתו.

1. עובדה נוספת אשר מכרסמת בגרסת התובעים ובעצם שומטת את הקרקע מתחת לתביעתם היא העובדה שעבודות האלומיניום והתריסים שבוצעו בפועל בביתם שונות באופן מהותי מהעבודות שפורטו במפרט ובהסכם שנכרת בין הצדדים בחודש 6/2009. עובדה זו תומכת ומחזקת את גרסת הנתבעים ושומטת את הקרקע מתחת לגרסת התובעים שכביכול, הם הזמינו מקבלן אחר אותה עבודה עליה סוכם, במחיר גבוה יותר.
2. לצורך בירור השאלה אם העבודות שבוצעו בפועל תואמות את העבודות עליהן סוכם במפרט ובהסכם מחודש 6/2009, מונה בהסכמת הצדדים המהנדס עדנאן מסאלחה, על מנת שיחווה את דעתו בשאלה זו ובשאלה אם חלה עליה במחירי האלומיניום בתקופה מחודש 6/2009 ועד 9/2009.

המהנדס עדנאן מסאלחה נתן שתי חוות דעת; הראשונה מתאריך 4/1/11 עליה הוא נחקר בישיבת יום 14/11/11. בעקבות חקירתו התברר, כי המומחה לא קיים את החלטת המינוי באופן מלא ולא התייחס לטיב החומרים בהם נעשה שימוש בפועל לעומת טיב החומרים שפורטו במפרט המוסכם. על כן, נדרש המומחה לערוך חוות דעת משלימה, אשר תתייחס גם לטיב החומרים.

בחוות דעתו המשלימה התייחס המומחה באופן מפורט להבדל בטיב החומרים ומהות העבודות שבוצעו בפועל לעומת העבודות שפורטו במפרט המוסכם, והגיע למסקנה, כי בחלק מהעבודות נעשו שינויים שהוזילו את העלות, אך עיקר השינויים בין מה שבוצע בפועל לעומת מה שסוכם עליו מייקר את עלות ביצוע העבודות בעשרות אחוזים. כך למשל, בפריט 8 (ויטרינה דו כנפית + הזזה) ובפריט 23 (דלת פתיחה כולל קיבוע צד וקיבוע עליון) עלות הקיים יקרה בכ-40% בגלל השינוי בסוג הפרופיל הבלגי והחלוקה בפועל. בפריטים 4, 9, 10 ו-13 העבודה בפועל יקרה ב-20% מהעבודה שהוזמנה בגלל השינוי בסוג הפרופיל והחלוקה בפועל, ובפריטים 11, 12, 17, 18 20 ו-21, עלות הקיים יקרה ב-30% לעומת המפרט וזאת בגלל השינוי בסוג הפרופיל.

הצדדים לא ביקשו לחקור את המהנדס מסאלחה על חוות דעתו המשלימה, ובעצם לא חלקו על ממצאיו ומסקנותיו בעניין זה בסיכומיהם. עולה, אם כן, כי העבודות שבוצעו בפועל יקרות בעשרות אחוזים בהשוואה לעבודות שסוכם עליהן במפרט המוסכם. משכך הם פני הדברים, אין לבוא בטענות לנתבעים על כי סירבו לבצע עבודות אלו באותה עלות שסוכמה קודם.

1. לעומת גרסתם הבלתי אמינה של התובעים, שאינה מתיישבת עם הממצאים בפועל, מסרו הנתבעים גרסה עקבית, סדורה וקוהרנטית. לא התגלו בגרסאות העדים מטעם הנתבעים סתירות מהותיות, סימני שאלה או תמיהות, שיש בהם כדי לכרסם באמינות גרסתם. בהתאם לגרסה זו, כפי שהובאה לעיל, העסקה "התפוצצה" לאחר שהתובעים ביקשו לערוך שינויים מהותיים במפרט המוסכם, שינויים שייקרו את עלות ביצוע העבודות בעשרות אחוזים. התובעים לא היו מוכנים לשלם את ההפרש בעלויות ובשל כך לא הגיעו הצדדים להסכמה. בנסיבות אלו רשאים היו הנתבעים לסרב לבצע את העבודות. משכך ומשהחזירו הנתבעים לתובעים את הסכום ששולם על ידם, אין עוד מקום לבוא אליהם בטענתו.
2. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה. התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ג, 16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י קטיה סימה