1. תביעה זו עניינה בנזקי גוף שאירעו לתובע, יליד 3.8.1943, בגין תאונה שארעה ביום 15.3.2007, במהלך עבודתו כדפס אצל הנתבעת 1.

התובע כיום בן 72 ובמועד התאונה היה בן 64.

הנתבעת 2 הינה מבטחת הנתבעת 1.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות והנזק.

חבות-

2. על פי הנטען בכתב התביעה, הגיע התובע לבית הדפוס ביום 15.3.07 סמוך לשעה 16.00

החליף לבגדי עבודה, ובעת שצעד לכיוון מעבר צר בין מכונות הדפוס, על מנת להגיע למכונה שהיה אמור לעבוד עליה, החליק סמוך למעבר על פסולת נייר, מדבקות ושימשונית (פלסטיק להדפסת שלטים גדולים), שהייתה מפוזרת במקום, נפל ונחבל קשות באגן, ברגל ימין ובחזה ( להלן: "התאונה").

3. לטענת ב"כ התובע, יש להטיל חבות על הנתבעת 1 לנוכח רשלנותה המלאה.

על הנתבעת 1 כמעבידה חלה חובת זהירות לשלום עובדיה ועליה לנקוט באמצעים הסבירים הנדרשים כדי למנוע הצבת עובדיה בסיכון בלתי סביר. הנתבעת 1 הפרה את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית החלות עליה.

4. התובע החליק על פסולת עבודה שלא הוא יצר, בטרם החל את משמרת העבודה ובטרם הגיע לעמדת העבודה שלו. הנתבעת 1 לא דאגה כי יהיו לעובדיה פחים מתאימים בסמוך למכונות עליהם עבדו אלא רק במרחק של כ-10 מטרים מהמכונות, כך שבפועל אולצו העובדים להותיר את הפסולת על רצפת בית הדפוס והצטברות זו גרמה בסופו של דבר לתאונה.

5. מנגד נטען בכתב ההגנה כי אין כל אחריות הרובצת לפתחה של הנתבעת 1.

הנתבעת 1 נהגה כפי שמעביד סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין וכי התאונה הנטענת ארעה מחמת רשלנותו הבלעדית והמכרעת של התובע.

6. עוד נטען כי התובע הינו בעל הכשרה מקצועית, ותק וניסיון כדפס ומי שהיה בעל השליטה הבלעדית על אופן ביצוע עבודתו. עובר לתאונה וטרם התרחשותה, התבקש התובע לנקות את פסולת הנייר מסביב למכונה עמה עבד. התובע לא עשה כן ולא פינה את פסולת הנייר אותה ראה עת צעד באולם היצור, על כן אין לו אלא להלין על עצמו. כן נטען כי הנתבעת הנהיגה נוהלי עבודה ברורים ביחס לניקיון עמדת העבודה בטרם תחילתה ובמהלכה. בנוסף נטען כי המרווח בין מכונות ההדפס היה בין 5-6 מטרים ועל כן לא הוכח מרווח צר כטענת התובע.

7. ראיות התביעה-

התובע הצהיר בעדותו כי במועד התאונה הגיע לבית הדפוס סמוך לשעה 16.00. בעת שצעד לכיוון מעבר צר בין מכונות הדפוס, על מנת להגיע למכונה שהיה אמור לעבוד עליה, החליק סמוך למעבר על פסולת נייר, מדבקות ושימשונית שהייתה מפוזרת במקום, נפל ונחבל קשות באגן, ברגל ימין ובחזה. התובע ציין כי לא מדובר בפסולת שיצר ולא פינה, שכן רק הגיע לעבודה וטרם החל לעבוד על המכונה באותו יום. התובע הצהיר כי במהלך הרגיל של העבודה בבית הדפוס, הייתה מצטברת כל הזמן פסולת ליד המכונות ובמעברים. פסולת זו לא נאספה מידית, אלא הצטברה על רצפת בית הדפוס. הפחים הגדולים שנועדו לאיסוף הפסולת היו מצויים במרחק של כ-10 מטרים מהמכונות, פחות או יותר, ולא היו מתקנים מתאימים לאיסוף הפסולת הניכרת סמוך לכל מכונה. כן לא הייתה הקפדה על ניקיון תכוף של המעברים מהפסולת שהצטברה כל הזמן.

במועד התאונה היה עומס גדול של עבודות דפוס דחופות אשר השלמתן נדרשה בתוך פרק זמן קצר. על רצפת בית הדפוס הצטברה פסולת רבה מהרגיל ובמעברים היו ערימות של פסולת או גלילים של חומר מודפס מוכן, שעדיין לא הועבר למקומות האחסון.

התובע פנה לביטוח הלאומי לקביעת דרגת נכות מעבודה. בתביעתו נכתב כי "בהתחלת המשמרת שלי, הלכתי למקום עבודה שלי. עברתי בין מכונות... המעבר לא היה פנוי, כמו כל מעבר אחר במפעל: על הריצפה היו חתיכות מחליקות של שמשונית וערימה של שלטים של רפיד. החלקתי ונתקלתי בלכלוך הזה ונפלתי על הירך הימין".

תיאורו בפרוטוקולים של המל"ל תומכים את האמור בתצהירו אשר לאופן קרות התאונה.

התובע העיד כי היה נוהג למסור עמדה נקייה בעת העברת משמרת גם בעבר, לפני ניהולו של בית הדפוס על ידי מר פסי. התובע העיד כי מעולם לא שמע ממר פסי הוראות בנושא זה

( עמוד 13 ש' 1). התובע העיד כי היה מקובל בבית הדפוס להעביר משמרת עם עמדת עבודה נקיה אך לא כולם הקפידו על כלל זה, בפרט בזמני עומס כפי שהיה במועד האירוע (עמוד 12 ש' 3, עמוד 13 ש' 4).

התובע העיד כי כאשר היה מגיע לעמדה לא נקייה, אם עדיין הייתה זו מאוישת היה מבקש לנקותה. היה וקודמו כבר הלך, היה מנקה את העמדה ומתחיל לעבוד (עמוד 12 ש' 4, עמוד 13 ש' 16).

התובע העיד כי כל משמרת היה מנקה, גם במהלכה וגם בסופה (עמוד 13 ש' 24).

התובע העיד כי לצד המכונות עמדו פחים קטנים אשר לרוב לא התאימו לפסולת הנייר. פחים גדולים, לכמות גדולה של פסולת, הוצבו בכניסה ובחוץ (עמוד 12 ש' 12). פחים אלה היו ממוקמים לא פחות מ-10 מ' מהמכונה. המרחק בין המכונה שלו לפח האשפה,

שעמד בחוץ עם הדחסן, בכניסה לאולם הייצור, היה כ-30 מ' (עמוד 13 ש' 21).

התובע צירף לתצהירו תמונות ת/14. על פי עדותו צולמו תמונות אלה אחרי נפילתו על ידי חבר, אשר לא העיד בבית המשפט. הנני מקבלת את התנגדות ב"כ הנתבעות לתמונות אלה מנימוקיו.

מר גנדי גורובוי, עמיתו של התובע בבית הדפוס, הגיש תצהיר מטעם התביעה.

מר גורובוי הצהיר כי במהלך העבודה בבית הדפוס, היו מקרים בהם הצטברה פסולת נייר על הרצפה, בעיקר כאשר היה לחץ בעבודה. הפסולת לא נאספה מידית, אלא הצטברה סמוך למכונות ובמעברים הצרים ביניהן, שכן הפחים שנועדו לאיסוף הפסולת היו מצויים במרחק של כ-10 מ' מהמכונות. התאונה של התובע ארעה במהלך העבודה, בעת שהתובע עבר במעבר צר בין מכונות הדפוס. מר גורובוי הצהיר כי לא ראה את התאונה אך שמע את צעקת התובע וניגש למקום. מר גורובוי הצהיר כי כיום יש בבית הדפוס מכונות חדשות הקטנות יותר בגודלן ומסודרות באופן כזה שהמעברים פחות צרים לעומת מועד התאונה.

מר גורובוי נחקר על תצהירו.

מר גורובוי העיד כי היו שני פחים בתוך אולם הייצור וכן פח אשפה דחסן מחוץ לאולם (עמוד 7 ש' 21). הפחים בחוץ ממוקמים במרחק העולה על 10 מטר. במועד האירוע וגם כיום, הפחים היו בכניסת אולם הייצור (עמוד 7 ש' 16, עמוד 8 ש' 4). על פי עדותו חומר הגלם כולל נייר במידות ניכרות. כאשר הנייר להדפסה וחיתוך הוא עד 200 מטר אורך (עמוד 7 ש' 1, 28).

מר גורובוי העיד כי הפועלים יצרו פח קטן ליד המכונה כדי לזרוק את הפסולת אך לשם היה אפשר לזרוק כמות קטנה ומעטה ( עמוד 7 ש' 26-31).

מר גורובוי העיד כי מר פסי הינו הבעלים מתחילת שנת 2007. בתחילה, לפחות כשנה, הגיע לעיתים קרובות למקום אך כעת רואה אותו רק פעמיים בשנה. מר פסי בדק כל הזמן את הניקיון והנחה את העובדים לנקות את סביבת העבודה שלהם בתחילת כל משמרת. זה הכלל אותו יישם אחראי המשמרת (עמוד 8 משורה 5 ואילך).

מר גורובי העיד כי האירוע התרחש בתחילת המשמרת של התובע. העד ראה את התובע חולף על פניו והולך לעמדת העבודה (עמוד 9 ש' 1). מר גורובוי העיד כי " איפה שהוא נפל היה נייר כי בדיוק בתקופה הזאת עבדה המכונה השנייה וזה היה חיתוך. ניקו שם, אבל נשארו ניירות כי הם לא הספיקו לנקות את הכול. המקום הוא קטן ושם היה צריך להוציא את זה החוצה" (עמוד 9 ש' 8).

העד גורובוי העיד כי בין המכונות היה מעבר של מטר וחצי וכי במקום הנפילה נפגשו פינות של שלוש מכונות קרובות מאוד (עמוד 9 ש' 15).

8. ראיות הנתבעות- מטעם הנתבעות הוגש תצהיר מר דוד פסי, אשר במועד התאונה היה אחד מהבעלים של בית הדפוס.

מר פסי הצהיר כי בית הדפוס נרכש יחד עם עובדיו בשלהי 2006. התובע דפס ותיק ומיומן אשר הכיר את שיטות העבודה בבית הדפוס. עם רכישת בית הדפוס וניהולו, הטמיעו הוא ושותפו שיטות עבודה בטוחות וברורות לעובדים בכלל ולדפסים בפרט. כל העובדים ובכללם התובע, הונחו לנקות את סביבת עבודתם לאורך כל שעות עבודתם ומיד כאשר נוצרת פסולת. כך גם הונחו העובדים לנקות את סביבת עבודתם, טרם תחילת כל משמרת וכך גם הונחה התובע על ידו ביום האירוע עצמו.

במועד האירוע, נכח מר פסי על פי תצהירו באולם הייצור. כשראה את התובע נכנס לבית הדפוס, ביקש ממנו לנקות את סביבת העבודה לפני שמתחיל לעבוד. מר פסי הצהיר כי עמד באולם הייצור כשראה את התובע הולך עם כוס קפה. ואז לאחר דקות ספורות שמע צעקה וראה את התובע שרוע על הרצפה. מר פסי הצהיר כי התובע בחר שלא לנקות את סביבת העבודה וכך למרבה הצער ארעה התאונה.

מר פסי ציין כי המרחק בין מכונות הדפוס באולם הייצור למקום נפילת התובע, עמד על לפחות בין 5-6 מטרים בין כל מכונה ומכונה ולא כטענת התובע בתצהירו.

התובע ויתר על חקירת העד מר פסי (עמוד 16 ש' 11 לפרוטוקול). לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, תצהיר הנתבעת אינו מקים הגנה ולכן אינו כלל נדרש לחקירה נגדית.

מנגד נטען כי במצב דברים זה, בית המשפט יראה בדרך כלל את העובדות כפי שהן מפורשות בתצהיר, כעובדות שאין חולקין עליהן. כך נטען לא נסתר המרחק בין מכונות הדפוס.

9. אומנם הכלל הוא כי יש לייחס משקל להיעדר חקירה נגדית ולקבל את דברי העד כנכונים, עם זאת לכלל זה חריגים לא מעטים. נקבע כי כאשר הצד שנמנע מלחקור את העד (חקירה נגדית) מביא עדים והוכחות אחרות- אין זה מחובתו של השופט להתעלם מהעדים וההוכחות... רק מפני שהצד הנ"ל לא השתמש בזכותו לחקור בחקירת שתי וערב (ר' י.קדמי ,' על הראיות', חלק רביעי, בעמוד 1904 ואילך).

אומנם, בהעדר חקירתו של מר פסי, יש לקבל את האמור בתצהירו לפיו המרחק בין המכונות היה לפחות בין 5-6 מטרים. עם זאת, מדובר בנתון חלקי אשר אינו משקף את מבנה אולם הייצור בכללותו ושיטת העבודה אשר הונהגה בו.

שוכנעתי כי בשל פסולת הנייר לא היה המעבר פנוי למעבר הפועלים ובכלל זה התובע.

הנני נותנת אמון בעדויותיהם של התובע והעד גורובוי, לאור כלל התשתית העובדתית אשר הונחה בפני ובעקבות התרשמותי מעדויותיהם הכנות.

דיון משפטי-

10. על הנתבעת 1 חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית. הנתבעת 1 הינה מעבידת התובע והאירוע התרחש במהלך משמרת העבודה של התובע באולם הייצור.

הנתבעת 1 הפרה את חובותיה אלה והתרשלה.

הוראתו של מר פסי לתובע מצביעה כי אכן הצטברה פסולת במקום אשר היוותה מפגע במקום העבודה.

מכלל הראיות עולה כי התובע טרם הגיע לעמדת העבודה וכי האירוע התרחש בדרכו אליה. לתובע לא היה שהות לנקות את העמדה ולבצע את הוראותיו של מר פסי.

אשר על כן, התובע נפל כתוצאה מפסולת אשר נוצרה כתוצאה מעבודתם של יתר הפועלים באולם הייצור. על הנתבעת 1 היה לוודא כי הפועלים אכן מיישמים את הכלל לרבות במועד האירוע.

מהראיות עולה כי במועד האירוע ובשל עומס ההזמנות, לא הייתה החלפת משמרת מסודרת ולא נאכף הכלל בדבר העברת עמדה נקיה.

מעבר לכך, לא שוכנעתי כי די היה בשיטת העבודה אשר הנהיגה הנתבעת 1.

מעדויותיהם של התובע והעד גורובוי עולה כי לצד המכונות לא הוצבו פחים המתאימים לפסולת הנייר המופקת באופן שוטף בתהליך הייצור. פחים אלה הוצבו במרחק משמעותי מעמדות העבודה. מרחק זה חייב הפסקת העבודה ופינוי הפסולת על ידי הפועלים לפחים המוצבים בפתח אולם היצור ומחוצה לו. לא שוכנעתי כי הפועלים הונחו להפסיק את עבודתם מעת לעת על מנת למנוע הצטברות פסולת.

מהעדויות עולה כי הפועלים באולם הייצור נקטו על דעת עצמם באמצעי פרוביזורי. הפועלים יצרו פח לפסולת קטנה לצד העמדה וזאת בהעדר אמצעי אחר אשר לא סופק על ידי הנתבעת 1.

אמצעי זה לא מנע את יצירת הפסולת השוטפת, אשר אף לדעת ב"כ הנתבעות בסיכומיו הינה "גדולת מימדים".

על כן שיטת העבודה שהונהגה באולם הייצור, לא נתנה מענה לפסולת המצטברת במהלך העבודה השוטפת. על הנתבעת 1 היה להתאים את אולם הייצור וסביבתו למהות העבודה תוך יצירת שיטת עבודה תקינה.

הנתבעת 1 הייתה יכולה ואף צריכה לצפות התרחשות אפשרית של נפילת התובע כתוצאה מפסולת הנייר באולם הייצור ופגיעתו כתוצאה מכך.

על הנתבעת 1 לספק אמצעי בטיחות סביר וזהיר, שהינו אספקת פחים המתאימים לפסולת נייר המצטברת במהלך המשמרת לצד עמדת העבודה.

לפיכך, לא שוכנעתי כי הנתבעת 1 דאגה לספק לעובדיה סביבת עבודה תקינה ובטוחה ולהנהיג שיטת עבודה מתאימה כחובותיה ( ר' ע"א 9073/09 אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' מיכאל שרף, ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין, פורסמו במאגרים).

לעניין הקשר הסיבתי, הרי הוכח כי התובע נפל בשל פסולת הנייר שהצטברה.

בשים לב להודאתה של הנתבעת 1 בדבר פסולת "גדולת מימדים", הרי היה עליה להוכיח כי די היה במרחק בין המכונות ובמבנה אולם היצור, כדי להסיר את המכשול. הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

על כן, לנוכח התרשלות הנתבעת 1, הפרת חובות הזהירות וקיומו של קשר סיבתי, יש לחייב את הנתבעות בפיצויים בגין הנזקים הגופניים אשר נגרמו לתובע כתוצאה מהאירוע.

11. לטענת ב"כ הנתבעות יש לנכות את אשמו התורם של התובע אשר הינו מכריע בנסיבות בהן ראה את המכשול הנטען וכאשר החזיק כוס קפה בידיו. ההלכה הינה כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או תרמה לתאונה. עם זאת, יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה ( ר' ע"א 655/80 מפעלי קירור הצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592 בעמ' 603-604, ע"א 3769/97 שמעון דהן נ' אביבה דני, פ"ד (נג) 581 בעמ' 588, ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז, פורסם במאגרים, בעמ' 11).

במקרה דנא, התובע לא חרג מרמת הזהירות המצופה ממנו כעובד אחראי. התובע היה בדרכו לעמדת העבודה כפי שהונחה על ידי מעבידו וכאשר שיטת העבודה אשר הונהגה הביאה ליצירת המכשול.

אומנם העובד נטל עימו כוס קפה, אך לא היה כל איסור לכך ולא היה בכך כדי למנוע את האירוע.

אשר על כן, לא שוכנעתי כי יש לייחס אשם תורם לתובע.

נזק-

12. נכות רפואית-

מטעם התובע, הוגשה חוות דעת ד"ר אגסי בתחום האורטופדיה. על פי חוות דעתו, התובע נפגע בפרק ירכו הימנית. התובע נותר בבית החולים בלינסון, בוצעה רדוקציה וקיבוע עצמות השבר על ידי 3 ברגים. במשך שישה שבועות לא דרך על הרגל. החל בדריכה הדרגתית בעזרת הליכון וקביים. עצמות השבר התאחו.

ד"ר אגסי קבע נכות זמנית מיום התאונה (15.3.07) ועד ליום 1.12.07 בשיעור של 100%.

עוד קבע נכות זמנית מיום 1.12.07 ועד יום 1.4.08- בשיעור של 50%.

ד"ר אגסי קבע כי נכותו לצמיתות מיום 1.4.08, הינה בשיעור של 20%, לפי סעיף 48(1) ו', בשל הגבלת תנועות פרק ירך ימין.

עוד קבע כי התובע לא היה וגם לא יהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת בבית הדפוס או לכל עבודה פיזית אחרת וכי יש מקום להפעלת תקנה 15(א) לתקנות המל"ל במלואה.

ד"ר אגסי ציין כי פגיעות מסוג זה מחמירות במרוצת הזמן, בשל החמרת השינויים הניווניים בפרק הירך ובעתיד יש לצפות שהתובע יזדקק לניתוח החלפה שלמה של פרק ירך ימנית על ידי פרוטזה.

להשלמת התמונה אציין כי התובע פנה למוסד לביטוח לאומי בגין התאונה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונקבעה לתובע נכות בשיעור של 20% בגין רגישות פרק ירך ימין, הגבלה בתנועות פרק ירך בעיקר בתנועות סיבוביות והליכה עם צליעה קלה ברגל ימין. כן הופעלה תקנה 15 בשליש, אשר הגדילה את שיעור הנכות והעמידה אותו על 26.6% (ר' ת/8-ת/12).

עם זאת, עסקינן בתביעה על פי נזקי גוף, בה שיעור הנכות אשר נקבע במל"ל אינו מחייב על פי דין.

מנגד, מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת ד"ר ביאליק בתחום האורטופדיה. על פי חוות דעתו, כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר תת ראשי של ירך ימין, אשר התחבר היטב. המומחה קובע כי הנכות כיום הינה בשיעור של 10%, לפי סעיף חלקי 48(1) ו' לתקנות מל"ל, בגין הגבלה מזערית בסיבוב הפנימי והחיצוני של מפרק ירך ימין.

ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה נכותו הרפואית תעמוד על בסיס מיצוע נכויות, דהיינו שיעור נכות צמיתה של 15%.

יושם לב לכך כי שיעור הנכות הרפואית הקבוע לצד תקנה 38(1)(ו'), קרי הגבלה בהטיה, קירוב, או סיבוב של הגף הינה בשיעור מקסימלי של 20%. על כן שיעור הנכות הרפואית המוסכמת מבטא הגבלה חלקית של תקנה זו .

13. נכות תפקודית-

13.1 לטענת ב"כ התובע, משמעות הנכות הרפואית הייתה מוחלטת מבחינת השפעתה על כושר עבודתו של התובע וכתוצאה מכך יציאתו משוק העבודה כ-שלוש שנים וחצי טרם גיל הפרישה. התובע לא יכול היה לחזור לעבודתו בבית הדפוס לאור טיב עבודתו, מצבו הרפואי, סוג הנכות, גילו המבוגר ומידת שליטתו החלקית בשפה העברית.

ב"כ התובע מפנה לתצהירו של התובע וכן להודיית המעביד במכתבו מיום 2.4.08

( ת/4).

על כן נטען כי יש לפצות את התובע על מלוא הפסדי ההשתכרות אשר נגרמו לו בעבר מיום התאונה ועד גיל הפרישה, קרי נכות תפקודית בשיעור של 100%.

13.2 לטענת ב"כ הנתבעות, קיומה של נכות רפואית, אינה מצביעה בהכרח כי קיימת נכות

תפקודית. התובע יכול היה להשתלב במקום עבודה, כזה או אחר, התואם את

מגבלותיו.

כן נטען כי התובע עבר בחודש 7/2009 ניתוח לב (מעקפים) אשר אינו קשור לתאונה ואשר לאחריו ממילא לא היה יכול לשוב לעבודה אצל הנתבעת 1 או לכל עבודה אחרת.

לפיכך לדעת ב"כ הנתבעות, יש לפצות את התובע בגין תקופות אי הכושר המלאות אשר אושרו על ידי המל"ל, היינו תקופה מצטברת של 9.5 חודשים במכפלת בסיס שכר של 7,574 ₪, המהווים סך של 71,953 ₪ בגין הפסדי שכר לעבר.

13.3 אשר לניתוח הלב, נטען מנגד על ידי ב"כ התובע, כי הנתבעות לא הציגו כל חוות דעת רפואית או תיעוד אחר לגבי מצבו הרפואי של התובע לאחר ניתוח הלב שעבר. התובע העיד כי המוסד לביטוח לאומי (נכות כללית) נתן לו נכות לשלושה חודשים ולאחר מכן מצבו היה תקין (עמוד 15 ש' 15-18). בכל מקרה התובע עבר את הניתוח כשנתיים וחצי לאחר התאונה אשר בעקבותיה נפלט כאמור משוק העבודה.

טענה זו מקובלת עלי. עיון בפרוטוקול המל"ל אשר צורף על ידי הנתבעות מצביע כי אכן בעקבות ניתוח הלב נשלל כושר השתכרותו של התובע באופן זמני בלבד.

13.4 הקביעה בדבר הפגיעה התפקודית מסורה לבית המשפט, על פי שיקול דעתו וזאת בהתחשב בכישוריו ובסגולותיו האישיים של הנפגע על רקע עיסוקו כמו גם בהתחשב בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו.

בבואי לאמוד את נכותו התפקודית של התובע וכפועל יוצא מכך את שיעור הגריעה מיכולת השתכרותו, נדרשתי למכלול התנאים הבאים:

התובע העיד כי לא קיבל אפילו הצעה אחת מלשכת התעסוקה. התובע העיד כי אינו יכול לבצע עבודה פיזית וכי מידת השליטה שלו בשפה העברית אינה טובה. מנגד, עולה מעדותו כי לא ניסה למצוא עבודה אחרת. לכאורה התובע החליט מראש כי אין לו סיכוי להשתלב בעבודה מעין זו בשל שליטתו החלקית בשפה העברית וכן בשל גילו. כך כאשר נשאל לגבי עבודה בשמירה או כסדרן העיד כי לא ידע שיש עבודות או אפשרויות מעין אלה (עמוד 15 ש' 19 עד עמוד 16 ש' 3). אשר על כן, לכאורה התובע לא מיצה את האפשרויות אשר עמדו לרשותו.

עיון ב-ת/4, שהינו מכתבו של מר פסי לרופאה תעסוקתית, מצביע כי יש בו משום ראשית הודיה בטענות התובע. מר פסי מאשר כי אופי העבודה של התובע ויתר עובדי הייצור הינו הטענה של גלילי חומר גלם במשקל של עשרות ק"ג ברוחב של 1 מ' עד 5 מ', השגחה על תהליך הייצור והורדת חומר גלם המוכן מן המכונה והכנסתו לתהליך גימור שכולל: חיתוכים, תפירות, הלחמות, התאמות וכיוב'. מר פסי כותב במפורש במכתבו זה כי "לצערי הרב אין במפעל כרגע מקום שבו לא מרימים משאות כבדים לכן לא נוכל להציע מקום עבודה חלופי".

ב"כ הנתבעות לא נתן התייחסותו בסיכומיו לאמור על ידי מר פסי ב-ת/4 או לטענה כי התובע לא יכול היה להשתלב בחזרה בבית הדפוס. הצדדים אינם חולקים כי התובע פנה ללשכת התעסוקה (עמוד 16 ש' 8).

הנני קובעת כי התובע לא יכול היה לחזור למקום עבודתו בבית הדפוס לאחר התאונה. ממצא זה מצביע על כך כי יש לקבוע נכות תפקודית העולה על הנכות הרפואית. עם זאת, אין בכך כדי לשלול את השתלבותו בעבודה אחרת, אף פיזית, ברמה קלה יותר.

לאחר ששקללתי את טענות הצדדים, גיל התובע, מקצועו ומסלול חייו, הנני קובעת כי הנכות התפקודית הינה בשיעור של 20%.

14. הפסדי שכר לעבר-

14.1 בסיס שכר- לטענת ב"כ התובע בסיס השכר הרלבנטי הינו בסך של 11,560 ₪ משוערך, המהווה ממוצע השתכרות של שישה חודשים אחרונים בטרם התאונה. מנגד נטען כי בסיס השכר של התובע הינו 7,574 ₪ בלבד, על בסיס ממוצע שכרו בהתייחס לחודשיים בטרם התאונה.

התובע הגיש במסגרת ראיותיו תלושי שכר לחודשים 1/2004 עד 3/2007 (ת/13). עוד הצהיר התובע כי בסיס שכרו בטרם התאונה עמד על סך של 10,000 ₪ בקרוב.

עיון בתלושי שכר שהוצגו מצביע כי בחודשים 1/07 ו- 2/07 נרשמה היעדרות של מספר שעות באופן חד פעמי. על כן אינני סבורה כי תלושי שכר אלה משקפים את מהלך שכרו של התובע טרם התאונה. מנגד, בדיקה מעלה כי בסיס השכר השנתי הממוצע לשנים 2005 ו-2006 הינו דומה.

אשר על כן, הנני קובעת כי בסיס השכר הרלבנטי הינו בסיס השכר הממוצע לשנת 2006 כעולה מנתוני השכר בתלוש 12/06, היינו סך של 8,719 ₪ ו- 10,513 ש"ח משוערך.

14.2 הצדדים לא הודיעו על הסכמתם לעניין משך התקופות וגובה הנכויות הזמניות. עם זאת, הנתבעות מודות כי יש לזקוף לזכות התובע תקופת אי כושר מלאה, כפי שהוכרה במל"ל. לטענת ב"כ הנתבעות תקופה זו הינה 9.5 חודשים (במצטבר). ב"כ התובע טען כי יש להכיר בתקופת אי כושר מלאה בת 12 חודשים, שכן בשלושת החודשים האחרונים התובע סווג כנכה נזקק הזכאי לקצבת נכות מלאה.

דא עקא, אף אם היה מקום להידרש לקריטריון זה הרי לא צורפו מסמכי המל"ל התומכים בכך (ר' ת/8- ת/12 , נספח ד' למוצגי הנתבעת).

על כן בגין תקופה זו הפסדי התובע הינם סך של 99,873 ₪.

14.3 בגין יתרת התקופה, המסתכמת ב-31 חודשים (ממועד התאונה ועד גיל הפרישה החל בחודש 8/10, בניכוי 9.5 חודשים), במכפלת הנכות התפקודית בשיעור של 20%, הפסדי התובע הינם סך של 65,180 ₪.

14.4 מכל האמור לעיל יוצא כי סך הפיצוי עבור הפסדי שכר העבר בתקופות שנמנו לעיל

(165,053 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה הוא: 173,795 ₪.

15. הפסד תנאים סוציאליים-אשר להפסד הטבות סוציאליות ופנסיה הרי שהפרשות אלה הן חובה שבחוק ומכאן שיש לפסוק בגינן.

בהתחשב בהפסדי שכר לעבר יועמד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 17,379 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד- התובע הצהיר כי בשל מגבלותיו הוא נעזר באשתו בכל דבר הכרוך במאמץ שאינו יכול לעמוד בו בשל מצבו ובמקרים שהיא אינה יכולה לעזור הם נדרשים לעזרת בעלי מקצוע (ר' סעיף 19).

עם זאת, אשתו של התובע לא הגישה תצהיר ואף לא העידה וכן לא צורפו קבלות על עזרת צד ג'.

אשר לעזרת צד ג' לעבר, לנוכח משך תקופת אי הכושר וטיב הפגיעה, חרגה לכאורה עזרת בני המשפחה בתקופה זו בחלקה, מהעזרה הניתנת כרגיל על ידי בני משפחה.

אשר לעזרת צד ג' לעתיד, כנגד האמור בחוות דעתו של ד"ר אגסי עומדת קביעתו של ד"ר ביאליק כי השבר התחבר היטב. אשר על כן, לנוכח שונות חוות הדעת לגבי הצורך בניתוח ומשך תקופת ההחלמה, אך כאשר יש לכאורה פוטנציאל להחמרה, יש לזקוף עזרת צד ג' לעתיד באופן חלקי בלבד.

אשר על כן, הנני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד באופן חלקי, בדרך של אומדנא ומעמידה אותו על סך של 50,000 ₪ לעבר ולעתיד.

16. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד-

התובע טען כי לנוכח אופי הפגיעה, התובע התנייד בעבר באמצעות הליכון, קביים ומקבל הליכה במשך יותר מחצי שנה. גם היום מוגבל הוא מאוד בפעולותיו. כמו כן נגרמו לתובע הוצאות בגין נסיעות רבות לטיפולים רפואיים. עוד נטען כי לתובע נגרמו ויגרמו בעתיד במשך שנים רבות הוצאות רפואיות רבות מעבר למל"ל.

מנגד נטען כי עסקינן בנזק מיוחד וכי התובע לא צירף לתיק המוצגים אסמכתאות להוכחת טענותיו. על כן נטען כי התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין ראשי נזק אלה.

בהתחשב במכלול הנתונים שבפני ולאחר עיון בחוות דעת מטעם הצדדים וביתר ראיותיהם וכאשר התובע נדרש להגיע לטיפולים רבים, סביר לקבוע כי לגבי חלק מההוצאות לא יקבל החזר. אשר על כן, הנני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בגין ראשי הנזק האמורים ומעמידה אותו על סך של 30,000 ₪ לעבר ולעתיד.

17. כאב וסבל- בהתחשב בשיעור הנכות הרפואית המוסכמת, תקופות אי הכושר, הניתוח אשר עבר התובע ויתר הטיפולים הרפואיים להם נזקק וכן לנוכח האמור בתצהירו בדבר הסבל שעבר, מכל אלה יועמד רכיב הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 60,000 ₪.

18. סוף דבר

התובע זכאי לפיצוי בגין:

הפסדי שכר לעבר 173,795 ₪

הטבות סוציאליות לעבר 17,379 ₪

עזרת צד ג' 50,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד 30,000 ₪

כאב וסבל 60,000 ₪

__________________________________________

ובסה"כ: 331,174 ₪

19. מסכום הפיצויים שקבעתי לעיל יש לנכות את תגמולי המל"ל ששולמו לתובע כשהם משוערכים ונושאים ריבית ממועד תשלומם ועד למועד מתן פסק הדין.

(הצדדים אינם חולקים לעניין גובה הניכויים בסך של 183,824 ₪ בהתאם לחוות דעת אקטוארית מיום 1.11.14).

20. על סכום פסק הדין לאחר הניכויים, יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה, חוות דעת מומחה מטעם התובע בסך של 4,000 ש"ח, מתורגמן בסך של 637 ₪ ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ.

21. הסכומים האמורים יישאו ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל.

22. ככל שתהא מחלוקת בין הצדדים על סכום הניכויים תוגש חוות דעת אקטוארית עדכנית ופסיקתה מוסכמת תוך 30 יום.

המזכירות תדוור פסק דיני זה לצדדים.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ו, 15 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.