בפני

כב' השופטת אריקה פריאל

התובע

בנק אוצר החייל בע"מ
על ידי בא כוחו עו"ד דורון זר

נגד

הנתבע

לאוניד צוקרמן ת"ז 303776322

על ידי בא כוחו עו"ד שי יטיב

פסק דין

מבוא

1. ערב מוגן שערב להתחייבויותיו של קרוב משפחתו כלפי נושה-מלווה נתבע על ידי האחרון לקיים את ערבותו. להגנתו טען הערב כי הנושה הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו בכך שלא גילה לו את המטרה האמיתית של ההלוואה ואף הסתיר ממנו את מצבו הכספי של הלווה, ולכן פטור מערבותו.

מחלוקת זו טעונה הכרעה בהליך דנן.

עובדות רקע

2. התובע תאגיד בנקאי המעניק שירותי בנקאות שונים ללקוחותיו ולו סניפים ברחבי הארץ (להלן: הבנק). במועד הרלוונטי לתובענה ניהל הבנק לבקשת גיא כהן (להלן: החייב העיקרי) חשבון עובר ושב שמספרו 334149 בסניף מפרץ חיפה (להלן: החשבון). במהלך ניהול החשבון נטל מידי פעם החייב העיקרי הלוואות מאת הבנק.

הנתבע (להלן: צוקרמן) הוא דודו של החייב העיקרי.

3. ביום 27.12.06 נטל החייב העיקרי הלוואה על סך 50,000 ₪ (להלן: ההלוואה הראשונה) וביום 13.8.07 נטל הלוואה נוספת על סך 15,000 ₪ (להלן: ההלוואה השנייה). צוקרמן, שנתבקש על ידי גיסו, אביו ז"ל של החייב העיקרי, לחתום על ערבות להבטחת החזרתן חתם ביום 12.1.07 על כתב ערבות להבטחת החזר ההלוואה הראשונה וביום 23.8.07 על כתב ערבות להבטחת החזר ההלוואה השנייה.

4. מעמדו של צוקרמן הוא של ערב מוגן במובן המונח בסעיף 19 לחוק הערבות תשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות), ולכן חלות עליו הוראות פרק ב' לחוק הערבות.

5. ביום 5.5.08 עמד חובו של החייב העיקרי בבנק על סך 109,763 ₪. לפיכך ביום 14.5.08 הגיש הבנק נגדו תובענה כספית על סכום זה (ת"א 7214/08 של בית משפט זה). החייב העיקרי לא התגונן, וביום 30.11.08 ניתן פסק דין נגדו על פי צד אחד.

6. הבנק נקט נגד החייב העיקרי הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. לאחר פתיחת תיק הוצאה לפועל ניתן בעניינו של החייב העיקרי צו איחוד תיקים, ומאז משלם הלה 550 ₪ מידי חודש לסילוק כלל חובותיו (מתוכו מועבר לבנק סך של כ-340 ₪). מאחר שאין בסכום זה כדי לפרוע את החוב הפסוק פנה הבנק לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לפי סעיף 27 לחוק הערבות, ובהחלטה מיום 8.9.09 אישר הרשם כי ההליכים נגד החייב העיקרי מוצו, וכך התאפשרה נקיטת הליכים משפטיים נגד צוקרמן, הערב.

7. ביום 21.10.09 הגיש הבנק את התובענה דנן בסדר-דין-מקוצר, ובה נתבע צוקרמן לשלם סך של 92,261 ₪ בגין חיוביו הנובעים מערבותו. סכום זה מורכב כדלקמן: 49,525 ₪ בגין ערבותו להלוואה הראשונה; 17,099 ₪ בגין ערבותו להלוואה השנייה וסך של 25,637 ₪ בגין הוצאות שקבע בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל במסגרת ההליכים שננקטו נגד החייב העיקרי (ראה סעיף 15 לכתב התביעה).

8. צוקרמן הגיש בקשת רשות להתגונן ובה העלה טענות הגנה בשלושה מישורים: האחד, טענות המופנות כלפי חתימתו על כתבי הערבות (כי טרם חתימתו עליהם לא קיבל הסבר מאת פקיד הבנק על אודות ההתחייבות שנטל); טענות בנוגע למטרת ההלוואות – חוב חדש או חוב קיים (אי-גילוי נאות של מטרת ההלוואות) וטענות המופנות כלפי ההוצאות שנתבע לשלם (היעדר יחס בין חיובו מכוח ערבותו לבין סכום ההוצאות שנתבע לשלם, המבוסס על חיובו של החייב העיקרי).

9. בהחלטתה מיום 7.9.10 קיבלה חלקית רשמת בית המשפט (הרשמת ספרא-ברנע) את בקשת הרשות להתגונן – נתנה לצוקרמן רשות להתגונן על סמך שתי טענות הגנה בלבד - היעדר גילוי נאות של מטרת ההלוואות והיקף ההוצאות שעל צוקרמן לשאת בהן. לעומת זאת דחתה את בקשתו ככל שהתבססה זו על הטענה כי לא קיבל הסבר על אודות מהות חיובו. בכפוף לכך הפך התצהיר שהוגש כדי לתמוך בבקשת רשות להתגונן לכתב הגנה. יש לדון אפוא בשתי הטענות שבגינן ניתנה לצוקרמן רשות להתגונן.

הרחבת חזית

10. בתצהיר עדות ראשית של החייב העיקרי, שניתן כדי לתמוך בגרסת צוקרמן, ציין הלה כי החשבון נפתח לבקשת אביו ז"ל שהשתמש בו לצרכיו, ניהל אותו ואף החזיק בכרטיס האשראי לשימושו האישי.

11. בא כוח הבנק, הסבור כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, התנגד להעלאת העובדות הללו וביקש למחקן מהתצהיר. אין לקבל בקשה זו. הגם שלראשונה הועלו עובדות אלה בתצהיר עדות ראשית של החייב העיקרי אין לומר כי מדובר נימוק הגנה חדש, שהרי אין טענה וממילא אין ראיה כי הבנק ידע שהחשבון משמש את אביו ז"ל של החייב העיקרי וכי אִפשר לו לנהוג בו מנהג בעלים.

העובדות הללו המפורטות בתצהירו של החייב העיקרי אינן נוגעות אפוא ליחסים בין הבנק לבין החייב העיקרי או בין הבנק לבין צוקרמן. כל שיש ללמוד מהן הוא מדוע אין החייב העיקרי יודע את העובדות לאשורן.

12. בקשת הבנק למחוק סעיפים מהתצהיר דינה אפוא להידחות.

ההלוואה הראשונה

13. ביום 27.12.06 חתם החייב העיקרי על מסמך המוכתר 'כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה שנערך ביום 26.12.06'. על מסמך זה חתם צוקרמן ביום 12.1.07 בתור ערב לחיוביו של החייב העיקרי כלפי הבנק. לפי מסמך זה קיבל החייב העיקרי הלוואה בסך 50,000 ₪ שמטרתה 'צרכים אישיים' אשר הלווה (החייב העיקרי) התחייב לפרוע בשישים תשלומים חודשיים. כן צוין כי ההלוואה נושאת ריבית בשיער נקוב. במקום המיועד לחתימת הערב צוין כי צוקרמן ערב מוגן ובהיותו ערב בלבדי חלקו בערבות בשיעור 100%. צוקרמן חתם בחתימתו המלאה לצד הסעיפים הרלוונטיים וכן חתם במקום המיועד לכך בתור ערב.

14. במעמד חתימתו על כתב הערבות חתם צוקרמן על מסמך המוכתר 'גילוי מידע לערב יחיד או מוגן' (להלן: כתב הגילוי). בכתב הגילוי צוין סכום ההלוואה, מועדי הפירעון ושיעור הריבית. תחת הכותרת 'גילוי מידע מהותי' צוין 'ערבות לחוב חדש'.

הגם שבכתב הגילוי כולל כותרת 'מידע אחר' לא נרשם תחתיה דבר.

15. כאן המקום לציין כי בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן טען צוקרמן כי לא זכורה לו חתימתו על כתב ערבות להלוואה הראשונה, אם כי אישר שהחתימות על המסמך דומות מאוד לחתימתו. בחקירתו הנגדית בדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אישר את חתימתו הן על כתב הערבות והן על כתב הגילוי.

16. לפיכך טענה זו נזנחה בסיכומי טענות בא כוחו, ובצדק. לא זו בלבד שהטענה הועלתה בצורה סתמית וכללית, ולכן אף לא נידונה כטענת הגנה, אלא שהיא נסתרה מיניה וביה על ידי עדותם של צוקרמן עצמו ושל החייב העיקרי. האחרון העיד כי הגיע לבנק יחד עם אביו ז"ל ודודו צוקרמן בשתי הזדמנויות שונות בהן חתם האחרון בתור ערב.

אני קובעת אפוא כי צוקרמן חתום בתור ערב על ההלוואה הראשונה.

17. לגרסת צוקרמן, בניגוד למצוין בכתב הגילוי ערב לחוב קיים כשסכום ההלוואה נועד לפרעו. במה הדברים אמורים? רק לאחר שנתבע וקיבל לבקשתו את דפי החשבון התברר לו, לצוקרמן, כי באותו מועד עמדה יתרת החוב בחשבון על סך 11,901 ₪ וכי לחייב העיקרי היה חוב נוסף בגין ארבע הלוואות שקיבל מהבנק בסך 29,878 ₪.

כפי שיובהר בהמשך, את ארבע ההלוואות הללו קיבל החייב העיקרי באמצעות שירותי 'אוצר ישיר' (בעדותה כינתה פקידת הבנק אורלי בוחניק [להלן: אורלי] הלוואות אלה 'הלוואות אקספרס' וכך תיקראנה להלן). הלוואות אלה ניתנות באמצעות מענה טלפוני ממוחשב, כשמתפקידו של מנהל סניף הבנק לתת את האישור הסופי.

על יסוד נתונים אלה טוען אפוא צוקרמן שההלוואה הראשונה נועדה לפרוע חובות קיימים, אשר סולקו בפועל עם הזרמתה לחשבון. לגרסתו, לוּ ידע שההלוואה הראשונה נועדה לכסות חוב קיים היה שוקל היטב אם להיענות לבקשת גיסו.

18. מתצהירה של אורלי עולה שבמועד הרלוונטי לחתימה על כתב הערבות להלוואה הראשונה היה לחייב העיקרי חיוב נוסף על סך 7,180 ₪ בגין שימוש בכרטיס אשראי. כן עולה כי ביום 18.1.07, ימים אחדים לאחר הזרמת כספי ההלוואה הראשונה לחשבון (שהוזרמו ביום 14.1.07) פנה שוב החייב העיקרי לבנק וקיבל הלוואת אקספרס חדשה על סך 30,000 ₪. עם קבלתה החל החייב העיקרי (או מי מטעמו) למשוך מידי יום כספים באמצעות שירותי בנק-קט. עד ליום 28.1.07 משך מעל 30,000 ₪. כן עולה כי באותה עת אושרה לחייב העיקרי מסגרת אשראי בסך 12,000 ₪.

19. לגרסת הבנק, גילה לצוקרמן גילוי מלא של העובדות הרלוונטיות. הכתוב בכתב הגילוי (כי הערבות ניתנה לחוב חדש) אמת ויציב שכן ההלוואה הראשונה לא נועדה לכסות חוב קיים. לפי הצהרת החייב העיקרי נזקק להלוואה זו לצרכיו הפרטיים וכך נרשם בכתב ההתחייבות והערבות. אמנם נכון, החייב העיקרי נטל ארבע הלוואות אקספרס בסכום כולל של 30,000 ₪ ברם הלוואות אלה סולקו על ידי הלוואת האקספרס הנוספת על סך 30,000 ₪ שקיבל החייב העיקרי ביום 18.1.07. אין קשר אפוא בין קיומו של חוב בגין הלוואות אקספרס לבין ההלוואה הראשונה.

יתרה מכך, מצב החשבון של החייב העיקרי באותה עת היה תקין שהרי עמד במסגרת האשראי כך שחרף יתרת החובה בחשבון לא נקט הבנק נגדו הליכים משפטיים.

20. הבנק גם הוסיף כי צוקרמן ידע את מצב החשבון לאשורו, שהרי החייב העיקרי אחיינו, ולא בִכְדִי הסתיר הלה את קרבתם המשפחתית.

21. על נסיבות חתימה על כתב הערבות להלוואה הראשונה נשמעו עדותם של אורלי ושל פקידת הבנק אהובה רוזמן (להלן: אהובה). אורלי מילאה את כתב ההתחייבות והערבות ובפניה חתם כפי הנראה החייב העיקרי. צוקרמן מצדו חתם בפני אהובה. מטעם צוקרמן העידו הוא עצמו ואחיינו, החייב העיקרי.

22. לא ניתן להסתמך על עדות מי מהעדים הללו כדי לקבוע ממצאים ועובדות.

ראשית, לכל אחד מהם, מטעמיו הוא, עניין מובהק בתוצאות ההליך. מטבע הדברים לאורלי ואהובה עניין להראות כי פעלו כהלכה ולפי נהלי הבנק. צוקרמן מעוניין להשתחרר מחיוב בסכום בלתי מבוטל. החייב העיקרי מצדו ודאי חושש פן ייתבע על ידי צוקרמן אם הלה יחויב בדין. החייב העיקרי אף העיד כי הוא מעונין שצוקרמן לא ישלם (עמוד 24 שורות 23 – 24).

שנית, איש מהעדים לא זכר את העובדות כהווייתן. אורלי ואהובה לא זכרו את נסיבות החתימה על כתב ההתחייבות והערבות ועל כתב הגילוי והעידו על נהלים ועל דרך פעולתן במהלך הרגיל של עבודתן. צוקרמן לא זכר כלל כי ערב להלוואה הראשונה וזיכרונו של החייב העיקרי התברר כסלקטיבי למדיי.

בנסיבות אלה אין מנוס מלהכריע בשאלה אם קיים הבנק את חובת הגילוי המוטלת עליו, בעיקר על סמך תוכן מסמכי הבנק.

23. מדפי החשבון עולה כי במועד מתן ההלוואה הראשונה היו לחייב העיקרי התחייבויות כספיות כלפי הבנק בסך כ-48,000 ₪ שכלל כאמור יתרת חוב בחשבון, חיובים עתידיים בכרטיס האשראי וארבע הלוואות אקספרס. עוד עולה כי עם הזרמת כספי ההלוואה הראשונה סולקו החוב בחשבון (בסך 11,901 ₪) וחוב הלוואות האקספרס (בסך 29,214 ₪). נוסף על כך משך החייב העיקרי מזומנים באמצעות מכשיר בנק-קט בסך כ-9,500 ₪. בדף החשבון המצורף לתצהירה של אורלי אין אסמכתא לפירעון החוב העתידי בגין שימוש בכרטיס אשראי.

כאמור, ביום 18.1.07 קיבל החייב העיקרי הלוואת אקספרס נוספת על סך 30,000 ₪ ומיד לאחר הזרמת כספי הלוואה זו לחשבון משך הוא או מי מטעמו באמצעות מכשיר בנק-קט למעלה מסכום הלוואה זו (כ-34,000 ₪).

24. חרף העובדות העולות מדף החשבון המצורף העידה אורלי כי הלוואות האקספרס סולקו על ידי הלוואת אקספרס חדשה על סך 30,000 ₪ שקיבל החייב העיקרי בסמוך לאחר מתן ההלוואה הראשונה. טענה זו אינה יכולה להתקבל.

ראשית, אין זה נהיר מהו הבסיס לטענתה זו שהרי אורלי לא טיפלה בחשבון, לא פגשה את צוקרמן וממילא לא ידעה אם היו הסכמות בין הבנק לבין החייב העיקרי בנוגע להלוואת אקספרס נוספת, ואם כן מה היה הסיכום עמו. מעדותה עולה שכאמור מי שמוסמך לאשר הלוואות אקספרס הוא מנהל סניף הבנק, שלא נשמעה עדותו. עדותה אינה אלא השערה בעלמא שנועדה ליישב בין תוכן כתב הגילוי לבין העולה מדפי החשבון.

שנית, גרסת אורלי עומדת בניגוד מוחלט לממצאים העולים מדפי החשבון כאמור לעיל. למותר לציין כי בתחילת עדותה אישרה אורלי כי ההלוואה הראשונה כיסתה את חובותיו של החייב העיקרי (עמוד 11 שורות 13 - 18).

במאמר מוסגר ייאמר כי לא הוברר די הצורך מדוע סולקו הלוואות האקספרס, ועל פניו ישנן שתי אפשרויות – האחת, מאחר שהלוואות אלה נפרעו על ידי חיוב החשבון שהיה באותה עת ביתרת חובה, סבר הבנק שהחייב העיקרי אינו מקיים את חיוביו או שסבר כי חיובים נוספים בחשבון יגרמו לחריגה מהמסגרת המאושרת, ולכן עם הזרמת ההלוואה הראשונה פרע הבנק הלוואות אלה; השנייה, ההלוואות נפרעו לפי בקשת החייב העיקרי או מי מטעמו. בין כך ובין כך ניתן להסיק כי ההלוואה הראשונה נועדה לסילוק חוב קיים.

שלישית, לפי עדות אורלי ניתן לקבל הלוואת אקספרס חדשה רק אם סולקה הלוואה קודמת מאותו סוג ('כשלקוח רוצה הלוואת אקספרס הוא חייב לפרוע הלוואות קודמות מהסוג אקספרס, וכאשר אין יתרת חוב אז הוא רשאי לקחת הלוואה חדשה' [עמוד 12 שורות 1 ו-2]).

ברי אפוא כי בניגוד לעדותה לא הלוואת האקספרס החדשה שימשה לסילוק הלוואות אקספרס קודמות, אלא ההלוואה הראשונה.

רביעית, בניגוד לטענת הבנק משך החייב העיקרי רק חלק מכספי ההלוואה הראשונה, ועשה כן רק לאחר פירעון החוב בחשבון וארבע הלוואות האקספרס. במאמר מוסגר ייאמר כי למעשה משך החייב העיקרי סכום העולה על היתרה הקרדיטורית שנוצרה בחשבון, וכך העמיד שוב את החשבון ביתרת חובה. עם הזרמת הלוואת האקספרס החדשה פתח החייב העיקרי במסע משיכת כספים והגדיל את יתרת החוב בחשבון לסך של כ-11,000 ₪. כך חזר החשבון כמעט לנקודת המוצא, כפי שהיה לפני מתן ההלוואה הראשונה.

חמישית, לולא קיבל החייב העיקרי הלוואה בסך 50,000 ₪ היה חשבונו חורג ממסגרת האשראי המאושר, שכאמור עמדה על סך 12,000 ₪. במועד קבלת ההלוואה הראשונה ניצל החייב העיקרי את מסגרת האשראי כמעט במלואו, כך שעם פירעון החיוב העתידי לחברת האשראי ותשלומי החזר ארבע הלוואות האקספרס (ובהתעלם מחיובים נוספים אפשריים וממשיכות כספים) היה הופך החשבון לחשבון המתנהל בחריגה ממסגרת האשראי.

25. כאמור אף כי בכתב הגילוי ניתן היה לרשום נתונים על-אודות התחייבויות קיימות (תחת הכותרת 'מידע אחר') אין חולק כי המקום נותר ריק. לטענת הבנק מצב החשבון היה תקין שהרי החייב העיקרי עמד במסגרת האשראי ולא נתבע על ידו. אין בטענה זו כדי לתת מענה למחדל שבאי-גילוי פרטים הנוגעים להתחייבויותיו הכספיות של החייב העיקרי כלפי הבנק - גם אם מבחינת הבנק התנהל החשבון כהלכה וממילא לא ננקטו נגד החייב העיקרי הליכים משפטיים הרי שחיוביו לא היו ערטילאים גרידא, אלא חיובים ממשיים. כאמור, החייב העיקרי ניצל את מסגרת האשראי כמעט עד תום (11,901 ₪ מתוך 12,000 ₪) כך שדי היה בחיוב בסך 99 ₪ נוספים כדי להעמיד את החשבון בחריגה מהמסגרת המאושרת.

בנסיבות אלה, ובשים לב לתכליתו של הגילוי כפי שיפורט להלן, אין אלא להסיק כי הבנק הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו ביחסיו עם ערב בכוח.

26. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי בעת מתן ההלוואה הראשונה היו לחייב העיקרי התחייבויות כספיות כלפי הבנק שהסתכמו בסכום קרוב לסכום ההלוואה הראשונה. מאחר שבכתב הגילוי לא צוין כי לחייב העיקרי התחייבויות בהיקף ניכר וכי אלה ייפרעו עם הזרמת כספי ההלוואה הראשונה, אני קובעת שהבנק לא גילה לצוקרמן נתון חשוב זה שהיה בו כדי להשפיע על הסיכון שנטל הערב. כפועל יוצא, פטור צוקרמן מערבותו זו.

27. בהתאם לסעיף 23(ב) לחוק הערבות אם מוכיח הנושה - הבנק במקרה דנן – כי הערב ידע פרט מהפרטים בסעיף 22 '..לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט' ובמקרה דנן לא היה פטור צוקרמן מערבותו. לטענת הבנק זהו המצב במקרה דנן.

28. מעדות צוקרמן עולה כי לפני חתימתו על כתב הערבות להלוואה הראשונה (וכן להלוואה השנייה) ידע כי גיסו ז"ל לא עבד ולא היה לו מקור הכנסה קבוע. כן ידע שהחייב העיקרי חייל משוחרר שהכנסתו זעומה. מכאן ידע שמצבם הכלכלי אינו יציב, וזאת בלשון המעטה. כן הוסיף הבנק כי העובדה שרק בחקירתו הנגדית נתגלתה הקרבה המשפחתית בין צוקרמן לבין החייב העיקרי מעידה על חוסר תום-לבו. לפיכך אפילו ייקבע שהבנק הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו יש לקבוע כי צוקרמן ידע את העובדות לאשורן, ולכן אין לפטרו מערבותו.

29. אין לקבל טענה זו של הבנק. חובת הגילוי אינה מטילה על הנושה לגלות מהו המצב הכלכלי של החייב העיקרי, אלא אם החיוב הנערב נועד לכסות חוב קיים לנושה, ובתוך כך את מצבת התחייבויותיו של החייב כלפי הנושה.

יתרה מכך, הקרבה המשפחתית עלולה להיות לערב בכוח לרועץ. היא עלולה להעמידו מפני לחץ המופעל עליו מצד בן-משפחתו, ולא מן הנמנע שיאות להתחייב בתור ערב מבלי לבדוק את מהות ההתחייבויות הקיימות כלפי הנושה או את היקפן. דווקא משום כך מוטל על הבנק למלא בדייקנות ובדקדקנות את חובת הגילוי המוטלת עליו.

30. במקרה דנן, בעת שנטל החייב העיקרי את ההלוואה הראשונה ידעו פקידי הבנק מה היקף התחייבויותיו כלפיו, ידעו שקיבל הלוואות אקספרס שטרם סולקו וידעו כי לא ניתן לקבל הלוואת אקספרס חדשה מבלי לפרוע תחילה הלוואות אקספרס קיימות. אף אם לא ידעו כי בכוונת החייב העיקרי או מי מטעמו לבקש הלוואת אקספרס חדשה, וכך להגדיל את חיוביו הכספיים כלפי הבנק, ידעו כי עם סילוק ההלוואות הקיימות – דבר שהיה אפשרי בעזרת ההלוואה הראשונה – עלול החייב העיקרי להגדיל את התחייבויותיו ולהפוך לחדל פירעון למעשה, כפי שאכן אירע.

31. לכן כאשר ציינה אורלי בכתב הגילוי כי החוב הוא חוב חדש, לא דייקה, ובכך הפר הבנק את חובתו כלפי הערב.

32. במאמר מוסגר יצוין כי אין יסוד לטענת בא כוח הבנק, ולפיה לאחר שהחייב העיקרי קיבל הלוואת אקספרס נוספת על סך 30,000 ₪ ומשך כספים מהחשבון נותרה היתרה בו כשהיתה - יתרה דביטורית בסך כ-11,000 ₪. גם טענת בא כוח צוקרמן, ולפיה היתרה הדביטורית בחשבון צמחה לסך של כ-60,000 ₪ אינה מדויקת.

לאמִתו של דבר לאחר משיכת כספי הלוואת האקספרס החדשה הגיעה היתרה הדביטורית לסך של כ-100,000 ₪.

לפני ההלוואה הראשונה הסתכמו סך כל התחייבויותיו של החייב העיקרי בכ-50,000 ₪ (כולל ארבע הלוואות אקספרס, חיוב בכרטיס אשראי ויתרת חובה בחשבון). עם קבלת ההלוואה הראשונה סולקו ההלוואות והחוב בחשבון והחייב העיקרי משך כספים שיצרו יתרת חוב בסך כ-6,500 ₪. חוב זה בצירוף החיוב בגין שימוש בכרטיס אשראי והחיוב בגין ההלוואה הראשונה יצרו התחייבויות בסך כ-64,000 ₪, קרי סכום העולה על החיובים ערב קבלת הלוואה זו.

עם קבלת הלוואת אקספרס נוספת בסך 30,000 ₪ ומשיכת יתר במכשיר הבנק-קט צמח חובו של החייב העיקרי לסך כ-100,000 ₪.

33. למותר לציין כי יש לתמוה על שיקול דעת הבנק שאישר הלוואת אקספרס נוספת ואף הותיר את מסגרת האשראי כמות שהיא, וכך אִפשר לחייב העיקרי להגדיל משמעותית את היקף התחייבויותיו כלפי הבנק. מאחר שצוקרמן לא העלה טענה בעניין זה אין מקום להרחיב בסוגיה.

ההלוואה השנייה

34. בכתב ההתחייבות וההערבות עליו חתם צוקרמן ביום 23.8.07 צוין כי ההלוואה נועדה 'כיסוי חובה + תשלום לימודים'. בכתב הגילוי עליו חתם צוקרמן באותו יום, תחת הכותרת 'גילוי מידע מהותי' סומנה החלופה 'חוב חדש' וכן החלופה 'ערבותי הינה לחוב המחליף חוב קיים, אשר נפרע...כסדרו'. כן צוין תחת הכותרת 'מידע נוסף' כי 'סך התחייבויות הלווים בבנק 110,394 ₪.'

35. לטענת צוקרמן שתי החלופות הללו שצוינו בכתב הגילוי אינן יכולות לדור בכפיפה אחת – אין אפשרות לערוב בו זמנית לחוב חדש ולחוב קיים שנפרע.

36. אין לקבל את טענת צוקרמן. בכתב ההתחייבות והערבות צוין במפורש שההלוואה השנייה ניתנה לשתי מטרות – האחת, תשלום שכר לימוד אשר יצר חוב חדש; השנייה, כיסוי חוב קיים בחשבון. יתרה מכך, בכתב הגילוי נרשם כי סך כל התחייבויותיו של החייב העיקרי עמדו במועד מתן ההלוואה השנייה על סך כ-110,000 ₪. ברי היה אפוא לצוקרמן כי לחייב העיקרי חיובים בהיקף משמעותי ונוסף על כך גם נטל התחייבות כספית חדשה.

37. ואפילו צודק צוקרמן ושתי החלופות הללו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, הרי שהיה באופן הצגת הדברים כדי להסב את תשומת לבו לאפשרות שההלוואה השנייה, ולמצער חלקה, נועדה לכסות חוב קיים והיה עליו לחשוש שמא יש סיכון מוגבר בערבותו.

38. בנוגע להלוואה השנייה אין לבוא אפוא בטרוניה אל הבנק ואין לומר כי הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו.

תכלית חובת הגילוי

39. סעיף 22 לחוק הערבות בחלקו הרלוונטי קובע לאמור:

'(א) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים הבאים, כפי שנקבעו בחוזה שבינו לבין החייב: ...

(ב) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים:

(3) היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים;'

סעיף 23 לחוק הערבות בחלקו הרלוונטי קובע לאמור:

מיום 1.6.1998

תיקון מס' 2

ס"ח תשנ"ח מס' 1637 מיום 14.11.1997 עמ' 3 (ה"ח 2443)

הוספת סעיף 22

'(א) לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים –

תוצא

(5) בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) - פטור ערב יחיד ערבותו.'

40. לא הרי ערבות לחיוב חדש כשאין לחייב חובות נוספים לנושה כהרי ערבות לחיוב שנועד לקיים חיוב אחר של החייב כלפי אותו נושה. תכליתו של הגילוי אפוא להעמיד את הערב בכוח מפני הסיכון הטמון בערבותו. ראוי להדגיש שמחובתו של הנושה לגלות מידע המצוי בידיו והנמצא בשליטתו. רק כך יתאפשר לערב לשקול את הנתונים הרלוונטיים ולקבל החלטה מושכלת אם להתחייב בתור ערב, אם לאו.

41. בנוגע לחובת הגילוי המוטלת על בנק ראה בין היתר ע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ פ"ד נג(2), 337 [1999]; ע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מיכל מרטין (לא פורסם) [2.3.11] הדנים אמנם בחובותיו של בנק בהתאם לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981 ברם נוגעות לאותה סוגיה.

42. במקרה דנן בעוד שבנוגע להלוואה הראשונה הסתיר הבנק מאת צוקרמן מידע בנוגע להתחייבויותיו של החייב העיקרי כלפיו (ואף הסתיר כי אִפשר לו ליטול חיובים נוספים שהגדילו משמעותית את הסיכון) הרי שבמקרה של ההלוואה השנייה לא רק שהבהיר כי בחלקה נועדה לכסות חוב קיים, אלא שגם ציין את היקף התחייבויותיו כלפיו.

ההוצאות

43. צוקרמן קיבל רשות להתגונן בגין חיובו בהוצאות. בהחלטתה ציינה רשמת בית המשפט כי אין לחייב את צוקרמן, הערב, במלוא ההוצאות שבהן חויב החייב העיקרי. כן ציינה שאין לחייבו בסכום הוצאות שנצברו למעלה מחמישה עשר ימים לאחר שקיבל הערב הודעה על אי-קיום החוב, כאמור בסעיף 25(ב) לחוק הערבות.

44. הבנק בחר שלא להביא ראיות להוכחת סכום ההוצאות שתבע מצוקרמן, והסתפק בהפניה לספרי הבנק, שתוכנם מהווה ראיה לכאורה לאמיתות הסכומים הנקובים בהם. די בכך כדי לדחות את תביעת הבנק בכל הנוגע להוצאות.

45. אמנם נכון, מעדות אורלי עולה כי במשרד בא כוח הבנק תוכנה מתאימה לעריכת חישוב ההוצאות, ומכאן יש להסיק לדעת הבנק שסכום ההוצאות נכון. לא זו בלבד שמדובר בעדות סתמית שאין די בה כדי להוכיח את הסכום הנתבע, אלא שלנוכח קביעת רשמת בית המשפט בהחלטתה היה על הבנק להוכיח כי הסכום הנתבע משקף את ההוצאות שעל הערב לשאת בלבד, ודבר זה לא נעשה. למותר לציין כי מנוסח כתב התביעה עולה כי הבנק בחר לתבוע מאת צוקרמן את מלוא ההוצאות שנפסקו נגד החייב העיקרי. גם מטעם זה דין חלק זה מהתובענה – להידחות.

46. הבנק סבור כי היה על צוקרמן להציג חישוב משלו. הדבר היה נכון לוּ הוכיח הבנק כיצד מורכב הסכום הנתבע. בהיעדר תשתית עובדתית זו לא עבר הנטל לצוקרמן להביא ראיות לסתור.

יתרה מכך, נקבע לעיל כי צוקרמן פטור מערבותו להלוואה הראשונה כך שממילא היה צריך להפחית כל חוב שמקורו בערבות להלוואה הראשונה.

47. התביעה לתשלום הוצאות דינה אפוא להידחות.

סוף דבר

48. תביעת הבנק בנוגע להלוואה הראשונה נדחית. התביעה בגין ההוצאות נדחית אף היא.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לבנק סך של 17,099 ₪ בצירוף ריבית בשיעור 10.25% או כל שיעור ריבית אשר יהא נהוג בבנק מעת לעת בגין יתרת ההלוואה השנייה וריבית בשיעור 14.25% בגין הפיגור בהלוואה. תצהיר פקיד מוסמך מטעם הבנק שיוגש ללשכת ההוצאה לפועל יהווה ראיה לשיעור הריבית שבו יש לחייב את הנתבע.

מאחר שחלק הארי של התובענה נדחה איני עושה צו להוצאות.